מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם העברת מניות - פסק דין: 1. בפניי תביעה כספית של יוסף פולק, נורית פולק, ויחזקאל אינדיק (להלן: "תביעת פולק" או "פולק", בהתאמה) כנגד קרן בן צבי (ת.א. 29513-12-09) שמקורה בהסכם מיום 16.3.08 להעברת מניות בחברת נוריס לפיתוח והובלות בע"מ. לאחר זמן הוגשה תביעה הנוגעת לאותן נסיבות, בכללן ההסכם להעברת מניות מיום 16.3.08, על ידי קרן בן צבי, ענבל וקנין-הרנשטיין, מרדכי סלוקי ונוריס לפיתוח והובלות בע"מ (להלן: "תביעת בן צבי" או "בן צבי", בהתאמה) כנגד יוסף פולק, נורית פולק ויחזקאל אינדיק (ת.א. 29797-10-10). 2. להלן תיסקרנה העובדות הכרוכות בבירור התובענות תוך הצגת גרסאות הצדדים בכל הנוגע לנקודות שבמחלוקת. הרקע העובדתי 3. ביום 16.3.08 נחתם הסכם להעברת מניות בין פולק לבן צבי (להלן: "ההסכם"), על פיו מכרו פולק את כל המניות אשר להם בנוריס לפיתוח והובלות בע"מ (להלן: "חב' נוריס") לקרן בן צבי ולאחותה ענבל וקנין-הרנשטיין. 4. בהתאם להסכם היה על בן צבי לבצע את תשלום התמורה עבור רכישת מניות חב' נוריס, בשני תשלומים כדלקמן: 200,000 ₪ עם חתימת ההסכם ו-300,000 ₪ לאחר שפולק יחזיר לחב' נוריס "כוכבית" המאפשרת לגשת למכרזים ממשלתיים. 5. במועד חתימת ההסכם היה סיווגה הקבלני של חב' נוריס ג5, סיווג המאפשר לגשת לכל מכרז ממשלתי, בכל היקף. 6. בסמוך לאחר חתימת ההסכם התקשרו קרן בן צבי ואחותה ענבל הרנשטיין עם מרדכי סלוקי (התובע 3 בתביעת בן צבי), וסיכמו איתו כי ייכנס בנעליהן בחב' נוריס, אך נכון למועד הגשת התביעה, לא נרשמו מניות חב' נוריס על שמו. 7. בחודש אוגוסט 2008 בוצעה העברת מניות בין פולק לבן צבי. ביום 19.11.08 התקבלה הכוכבית, וביום 17.12.08 ביטל רשם הקבלנים את סיווג הקבלנים ג5 לחב' נוריס. לאחר הדיינות בנושא, ביום 11.1.09, ניתנה החלטת רשם הקבלנים, במכתב שנשלח לחב' נוריס) נספח 8 לתצהיר קרן), לפיה איבדה חב' נוריס את הסיווג הקבלני ג5. פס"ד בערר (וע' 1030/09) של הוועדה המייעצת שליד רשם הקבלנים, התומך בעמדת רשם הקבלנים ניתן ביום 6.3.09. טענות פולק בתביעתם 8. פולק טוען כי בן צבי הפרו את ההסכם שנחתם בין הצדדים. בהתאם להוראות ההסכם העבירו פולק את מניותיהם לבעלות בן צבי. בן צבי הפרה את התחייבויותיה עפ"י הוראות סעיף 2.13 להסכם ולא העבירה לידם סך של 300,000 ₪ אותו אמורה היתה להעביר עת קיבלה חב' נוריס תעודת קבלן מוכר לביצוע עבודות ממשלתיות (כוכבית). 9. כן טוען פולק לאי ביצוע ההסכם ע"י בן צבי עת לא העבירה לו החזרי מע"מ תשומות, בסך 86,000 ₪, אשר שולמו ע"י קבלני המשנה של חב' נוריס (כאשר את התשומות היתה יכולה לקבל רק חב' נוריס עצמה). טענות בן צבי (לתביעת פולק) 10. בן צבי טוענת כי פולק הציג לה מצגי שווא מטעים ורימה אותה בכל הקשור לחב' נוריס והרישום הגבוה (הסיווג) שהיה לה ברשם הקבלנים, ומשכך, משביטל רשם הקבלנים את הסיווג הגבוה ג5, למעשה, מבחינתה הפר פולק את ההסכם. 11. בן צבי אף טוענת כי החשבוניות נשוא תביעת פולק להחזרי מס (תשומות), מעולם לא נמסרו בידיה, מעולם לא הוגשו על ידה לשלטונות המע"מ, ומעולם לא קיבלו היא ו/או חב' נוריס כל החזר מע"מ משלטונות מע"מ בגינן. טענות בן צבי בתביעתם 12. בן צבי טענו למצג שווא בהתנהלות פולק עת מכר לבן צבי, ובעקיפין לסלוקי שנכנס בנעליה, חברה בעלת מוניטין עשיר ומכובד, תוך ידיעתו כי מדובר במוניטין ריק מתוכן. משכך, משביטל רשם הקבלנים לחב' נוריס את הסיווג ג 5, הפר פולק, מבחינת בן צבי, את ההסכם, ולכן לא זכאי לתשלום של 300,000 ₪, ועליו אף להשיב את התשלום הראשון (בסך 200,000 ₪). 13. בנוסף טוענת בן צבי כי פולק הפר את ההסכם והציג מצג שווא בנוגע להליך שהתנהל נגד חב' נוריס בשלטונות מע"מ. חרף הצהרתו כי לא מתנהלים נגד חב' נוריס הליכים למעט המפורט בנספח ב' להסכם, הרי שהסתבר כי למעשה התקיים במע"מ הליך נגד חב' נוריס, עובר לחתימת ההסכם, אשר בגינו הוטלו עיקולים על החזרי המע"מ להם זכאית חב' נוריס. 14. כן טענה בן צבי בתביעתה כי פולק הפר את ההסכם גם בנושא הערבות הבנקאית. חרף האמור בהסכם, לא סיפק פולק ערבות על הסכום המוסכם ואף לא האריכה מעבר ל-3 חודשים בלבד. טענות פולק (לתביעת בן צבי) 15. פולק כאמור טוען כי לא הפר את ההסכם ולא הציג בפני בן צבי מצג שווא, אלא היא, בן צבי, הצהירה מפורשות בהסכם כי הינה מודעת לכך שהסיווג הקבלני עלול להשתנות בעקבות העברת המניות. כן טען כי לא ידע מראש על כך שהסיוג הקבלני הגבוה עתיד להתבטל. 16. לעניין המע"מ, טען פולק כי הוא היה מוכן להסדיר את החוב לרשויות המס, ואף פעל לשם כך, ובן צבי למעשה לא יידעה אותו על כך במועד מוקדם יותר. בנוסף טען פולק כי בן צבי לא הוכיחה את הנזק הנטען על ידה בשל חוב המע"מ כאמור. 17. לעניין הערבות טען פולק כי ערבות בנקאית הינה, מתוקף הגדרתה, מוגבלת בזמן, ממילא הנטל להאריכה לא היה מוטל עליו. דיון והכרעה גדר המחלוקת 18. בין פולק לבין בן צבי נערך הסכם להעברת מניות חב' נוריס, חברה שפעלה במסגרת ענף הקבלנות. 19. אין ולא היתה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעצם ההתקשרות בהסכם להעברת מניות פולק לבן צבי. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב מס' שאלות: א. האם הפרו פולק את חובת תום הלב בהתנהלותם מול בן צבי, קרי האם התקיים מצג שווא ואי גילוי מידע החייב בגילוי מצד פולק כלפי בן צבי בעניין הסיווג הקבלני, וכפועל יוצא מכך האם בן צבי אמורה לשלם לפולק את יתרת התמורה החוזית, היינו הסכום של 300,000 ₪ אותם התחייבה לשלם לאחר קבלת הכוכבית. ב. האם התקיים מצג השווא מצד פולק כלפי בן צבי באשר לאי גילוי המחלוקת עם שלטונות המע"מ, והאם כתוצאה מכך חבים פולק לבן צבי את הסכום הנטען על ידה. ג. האם הפרו פולק את ההסכם בנושא הערבות הבנקאית. ד. האם חייבים בן צבי להעביר לפולק תשומות מע"מ בסך 86,000 ₪ כנטען על ידו. נטל השכנוע 20. נטל השכנוע מוטל על בעל הדין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בו משמעה דחיית הטענות. 21. נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו. 22. מידת ההוכחה הקבועה במישור האזרחי הינה "הטיית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע, כאשר "השקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות פועלת לחובתו של הנושא בנטל זה. 23. על הנושא בנטל השכנוע להטות את המאזן ולשכנע את בית המשפט בגרסתו ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על-מנת לצאת ידי חובתו (ר' ספרו של י. קדמי על הראיות חלק שלישי, (ת"א, 1991), בעמ' 1548 והפסיקה המובאת שם) (להלן: "קדמי"). 24. במשפט האזרחי, די לה לגרסתו של הנושא בנטל השכנוע, שהיא סבירה יותר מגרסתו של יריבו, כדי להביא את בית המשפט למסקנה, כי הנושא בנטל השכנוע אכן עמד והרים נטל זה (ע"א 414/66 שרה פישביין נ' דגלס ויקטור פיל, פ"ד כא(2) 453, 471). 25. אוסיף ואציין, כי נטל המשנה, הוא נטל הבאת הראיות, מוטל על כל אחד מהצדדים להוכחת גרסתו. ברי ש"חובת הראיה" מנקודת מבטו של נתבע אשר איננו נושא בנטל השכנוע, איננה חובה במשמעותה הרגילה, אלא שאם הנתבע לא יביא ראיות כנגד ראיות התובע, הרי שעומד הוא בסיכון, כי בית המשפט יפסוק כנגדו. היעדר ראיה שכנגד, מותיר את ראיות התובע ללא גורם מכרסם במהימנותן ובכוחן הראייתי (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1540). 26. עוד ראוי להזכיר בהקשר זה את הוראת סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש), לפיה ערכה של עדות ומהימנותם של עדים, הם עניין של בית משפט להחליט בו על-פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במהלך המשפט. 27. ההכרעה במחלוקת שבפני תיעשה על בסיס העקרונות האמורים, משקלן המצטבר של הראיות שהובאו וכן מידת האמון והמשקל שמצאתי שיש ליתן לעדים ולמי מהם. יישום העקרונות על המקרה הנדון טענת מצג השווא ואי גילוי המידע בנוגע לסיווג הקבלני: 28. בן צבי טוענת בסיכומיה כי הולכה שולל ע"י פולק אשר כיוון במרמה לקבלת הכוכבית, כדי לזכות ב- 300,000 ₪ במרמה. תוך העלמת מידע חיוני, שכנע את בן צבי שלא לבצע העברת מניות חב' נוריס על שמה בידיעה כי כאשר יוודע לרשם הקבלנים אודות העברת המניות בהתאם להסכם, ישלל הסיווג הקבלני ולכוכבית לא תהיה עוד משמעות. 29. הנני סבורה כי דין טענה זו להידחות. בהסכם ההתקשרות הוסכם בין היתר כך: "2.1.9 הרוכשת מצהירה כי בדקה את כל המשמעויות המשפטיות הקשורות במכר המניות והשפעתן על סיווג החברה וכי אין לה טענה למוכרים ביחס לכך." קרן בן צבי, שהינה עורכת דין בהכשרתה, הצהירה מפורשות כי ברורות לה המשמעויות המשפטיות בהעברת המניות והשפעת ההעברה על הסיווג הקבלני של חב' נוריס. השלכות אלו אינן בבחינה מידע חסוי או מסווג, אלא התקנות הנוגעות בדבר הינן חלק מחוקי מדינת ישראל הגלויים לעיני כל, לא כל שכן לעיניה המקצועיות עורכת דין. קרן בן צבי ואחותה, גב' וקנין-הרנשטיין, כמי שסיימו לימודי משפטים, אמורות להיות בעלות המיומנות הנדרשת לבחון את הדינים הקיימים ברישום חברות ודינים העוסקים ברשם הקבלנים, את המשמעות של רכישת מניות חב' נוריס, ואת ההבנה בפרשנותו של חוזה והמוצהר בו. ניסיונן לטעון כי לא בדקו דבר והסתמכו אך על מצגי פולק, דינו להידחות והוא אינו מתיישב עם העובדות שבפני בית המשפט. כל פרשנות אחרת בעניין זה תחטא להוראות ההסכם ותוסיף עליו את שלא נאמר בו (ע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ תק-על 2008 (1) 840 (2008) ס' 27). 30. ניכר כי מגמתה של בן צבי הינה לטעון לידיעתה או אי ידיעתה בתחום, לפי המתאים לה, לאור הנסיבות. בהתאם, כשרצתה לזכות בסיווג הקבלני המבוקש, טענה בערעור שהוגש על ידה (נספח 9 ס' 2 לתצהיר קרן) כי הינה בעלת ניסיון עשיר בחברה קבלנית (עמ' 24 ש' 25-31). בתביעתה שבפניי טענתה הפוכה. במצב דברים אין היום לקבל את טענתה כי לא הבינה דבר. 31. בכך לא סגי, שוכנעתי כי פולק לא הסתיר מבן צבי מידע. מחומר הראיות עולה כי קרן בן צבי ואחותה בילו ימים רבים במשרדי חב' נוריס והיו רשאיות לעיין בכל נתון, ולבדוק את הנדרש. צודק פולק בטענתו כי לא היתה מוטלת עליו חובה ללמד את בן צבי מהן הדרישות הנדרשות עפ"י חוק רישום קבלנים לצורך שמירת סיווג החברה, משמעות העברת המניות וכו', דברים המסתמכים על דינים גלויים לכל, בפרט כשמדובר בבן צבי, שהינה עורכת דין במקצועה בעצמה, ואף נעזרת גם בעורכי דין נוספים וברואי חשבון. 32. לא זו אף זו, בן צבי אף אינה טוענת כי אולצה להתקשר בהסכם עם פולק או כי קיבלה נתונים מטעים או שקריים שהביאו אותה להתקשרות ולרכישה. כל טענתה כי הוסתר ממנה מידע, אלא שמידע זה, בקלות יכלה והייתה צריכה לבררו בעצמה. 33. בן צבי לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי פולק שכנע אותה כי אין חשיבות לדרישות של רשם הקבלנים, או כי אין כלל תקנות בנידון, וגרם להטעייתה. העובדה כי בחרה לעצום עיניה ולא לבחון את החוק, בעצמה או ע"י מומחה מטעמה, פועלת כנגדה. 34. עוד טענה בן צבי כי בעת חתימת ההסכם' ידעו פולק כי רשם הקבלנים ידרוש פירוט העבודות שביצעה חב' נוריס בארבע השנים שקדמו למועד העברת המניות ולא יידעו בכך את בן צבי. ואולם יש לציין כי אין מחלוקת כי בן צבי ידעה, בעקבות עיונה במסמכי חב' נוריס והבדיקות שערכה עובר לחתימת ההסכם, כי מדובר במניות חברה אשר צמצמה את פעילותה בארבע השנים שקדמו למכירת המניות, וכי פולק כלל לא הסתיר פרט זה. בהקשר זה ראוי לציין כי בהסכם ביקשה בן צבי לרכוש רק את המוניטין ורישיונות בלבד של חב' נוריס, ולא פעילות עסקית (סע' 2.1.6. להסכם) 35. לא זאת אף זאת, עיון בהחלטות רשם הקבלנים מעלה כי החלטת רשם הקבלנים לבטל את הסיווג הקבלני של חב' נוריס לא נבעה מהעדר פעילות חב' נוריס בארבע השנים שקדמו למכירת המניות, אלא דווקא עקב אי הימצאות מהנדס חלופי למהנדס שנתן שירותים לחב' נוריס טרם המכירה, מחדל של בן צבי עצמה במילוי אחר דרישות חוק רישום הקבלנים. 36. עוד אוסיף כי גם לאחר שבוטל הסיווג של חב' נוריס, עת ביקשה לחדש רישומה, נדחתה הבקשה בשל אי יכולתה של חב' נוריס להציג בפני הועדה המייעצת לרשם הקבלנים, ציוד שנרכש על ידה, העסקת עובדים, מפעילי ציוד וכו'. חב' נוריס הוצגה לועדה ע"י בן צבי (באמצעות סלוקי) ככלי ריק האוחז בסיווג הקבלני ומוניטין בלבד (ס' 3 לפס"ד וע' 1030/09), נתונים שהוכח כי אין בהם כדי לשמור על הסיווג הקבלני, אלא שייצוג חב' נוריס, בשלב זה, בפני הועדה המייעצת כמו גם הצגת נתוני חב' נוריס באותו שלב, שוב לא היו באחריותו או מתפקידו של פולק. 37. גם מסעיף 4 לפס"ד הנ"ל (וע' 1030/09) בו נדחתה בקשתה של בן צבי לסיווג חב' נוריס עולה כי אין כלל רלוונטיות לפעילות הכלכלית להיקפים של העבודות שבוצעו (או לא בוצעו) ע"י חברת נוריס ערב החתימה על הסכם, ולרשם הקבלנים אין כל עניין בפעילות העבר, וכל עניינו במצב העובדתי בעת הדיון בבקשה לסיווג שהוגשה ע"י בן צבי: "...בהחלטתו קבע המשיב כי מהמסמכים שהוגשו לו על ידי נוריס עולה כי אכן נוצק, תוכן כלכלי חדש לפעילותה, (מצבת עובדים, עבודות וציוד) אלא שהדבר נעשה כחודשיים לפני מתן החלטתו, בעוד שהניסיון שהציגה מהשנים הקודמות כמו גם היקפי הביצוע והציוד אינו רלוונטי לפעילות המתרחשת כיום. ובמילים אחרות אותן אנו אומרים:- המסך ירד על כל הפעילות המקצועית והכלכלית שרחשה החברה זו בתקופתם של אברוצקי, קנטובלי, פולק ואינדיג, ושוב אין לפעילות משמעות ויכולת המשכיות ועניין רישומה מחדש". 38. יתר על כן, גם אם ידע פולק כי העברת מניות חב' נוריס לבן צבי תפגע ביכולתו לקבל כוכבית (כפי שהתחייב בהסכם) ולכן ביקש לעכב את רישום העברת המניות, הרי בן צבי הצהירו כי הן מודעות לכל ההשלכות של העברת המניות על הסיווג הקבלני, ומשלא בדקו סוגיות אלו כפי שהוצהר כנטען על ידן, אין להן להלין אלא על עצמן. 39. באשר לטענותיו של סלוקי בקשר עם הפסדיו משנכנס בנעלי בן צבי (ביחס להסכם), יודגש כי בן צבי וסלוקי לא צרפו את החוזה שנכרת ביניהם וחסרונו של חוזה זה מדבר בעד עצמו. למותר לציין כי להסכמות שבין בן צבי לסלוקי באשר לסיווג הקבלני של חב' נוריס והמחיר ששולם, יש חשיבות עליונה בשאלה איך הציגו בן צבי לסלוקי את עניין הסיווג הקבלני ומה מהות החוזה ביניהם. אי הצגת ההסכם פועלת לרעת בן צבי וסלוקי בתביעה לפיצוי על נזקים. הלכה פסוקה היא כי צד הנמנע מהמצאת ראייה האמורה להוכיח את טענותיו , פועלת ההימנעות נגד הנמנע: "הימנעות מהבאת ראייה... מקימה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראייה היתה פועלת לחובת הנמנע (ר' קדמי חלק שני בעמ' 917?), ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג' אבו סאלח, פ"ד נ(1) 499 (1996) בעמ' 510-511). 40. אוסיף כי בן צבי לא הציגה כל ראיה המפרטת את הכספים אשר השקיעה בחב' נוריס (למעט הסכום של 200,000 ₪ בהתאם להסכם) או כל פרט או ראיה לכאורה, היכולים להצדיק או להסביר את תביעתה להפסד רווחים עתידיים בסך 37,000,000 ₪. 41. העובדה כי מחיר רכישת מניות חב' נוריס, בהסכם, נקבע בסכום של 500,000 ₪, למול הרווח האדיר שהיתה אמורה חב' נוריס להניב לכאורה היה אמור אף הוא לאותת לבן צבי כי עליה לבדוק, היטב, את המשמעויות השונות של ההסכם עליו חתמה, על כל חלקיו (במיוחד אל מול הפער הגדול של הציפיות לרווח של עשרות מליוני ש"ח). משלא עשתה זאת, נראה כי שילמה בסופו של יום את השווי האמיתי של מה שרכשה. מכאן שלא הופרה חובת תום הלב בביצוע חיובי פולק על פי ההסכם, פולק אכן השלים את חיוביו, לפיכך זכאים פולק להשלמת סכום התמורה על פי ההסכם, סך של 3000,000 ₪. סוגיית המחלוקת עם שלטונות המע"מ: 42. בסעיף 4.1.6 להסכם נאמר "מוסכם כי כל תביעה או דרישה אשר מועד עילתה נובע מאחריות המוכרים ו/או החברה עובר לחתימת הסכם זה, יועבר לטיפול המוכרים ע"י ב"כ מטעמם באופן מיידי עם קבלת תביעה או דרישה כזאת בחברה, וזאת כתנאי מתלה לקיום חיובי המוכרים בעניין זה". 43. ראשית אציין כי אמנם תביעת המע"מ לא הופיעה ברשימת התביעות אשר בנספח ב' להסכם, אך לפי ההסכם הביעו פולק נכונות לטפל בתביעה כזו אם תתעורר בעתיד, שכן הוסכם בהסכם כי פולק יסדירו, בנוסף למחויבותם בקשר לתביעות הנזכרות בנספח ב' להסכם, כל דרישה אשר מועד עילתה נובע מאחריות פולק. גם מתצהירו המשלים של פולק עולה (ס' 19) כי היה נכון להסדיר כל דרישה גם אם לא פורטה בנספח ב' להסכם. נכונותו לטפל בכל דרישה שעילתה נוצרה עובר לחתימת ההסכם עולה אף ממכתב עו"ד סגל לב"כ של בן צבי (נספח ה1 לתצהיר פולק), בו ביקש להעביר למשרדו כל דרישה שהופנתה לחב' נוריס ואשר מקורה באחריות פולק. 44. לטענת בן צבי, היא שלחה ביום 2.2.09 מכתב לפולק בנוגע לחוב המע"מ. בן צבי לא צרפה כל ראיה כי המסמך הגיע ליעדו: לא אישור פקס ולא אישור דואר רשום. הטענה נטענה בעלמא ואין לה כל בסיס עובדתי. 45. בתצהירו טוען פולק כי נודע לו לראשונה על עניין חוב המע"מ רק עם קבלת מכתב עו"ד סגל ב -15.5.10. טענתו לא נסתרה. במכתב עו"ד סגל (נספח ה2 לתצהיר פולק) נכתב: "...הנני להסב את תשומת ליבך כי עוד ביום 7.3.10 פניתי אלייך בעקבות ישיבת הגישור וביקשתי כי כל תביעה ו/או דרישה תומצא לידי על מנת שמרשתי תוכל לטפל בה, ומשכן משראתה מרשתך להמציא לידי מרשי באמצעותי דרישות המע"מ רק ביום 11.5.10 מדבר הדבר בעד עצמו". 46. תגובתה של בן צבי, בזמן אמת, לנאמר במכתב זה, לא הוצגה. כאמור במשפט האזרחי נטל השכנוע הוא על בעל הדין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו כאשר אי עמידה בנטל, משמעה דחיית הטענות. מחומר הראיות שהונח לפני עולה כי בעקבות הפניה של בן צבי בנוגע לחוב המע"מ לגורמים הרלוונטים אצל פולק, כנזכר במכתב עו"ד סגל ב"כ של פולק (נספח ה2 לתצהיר פולק), טופלה הדרישה ע"י רואי חשבון של חב' נוריס וכלל לא סורבה לטיפול. בן צבי לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שפולק הפר ההסכם בכל הנוגע לאי טיפולו בעניין הסדרת חוב המע"מ, כך שגם אם היה קיים חוב מע"מ, לא הוכח כי פולק סרבו לפעול להסדירו, ואכן בסופו של יום, בעקבות טיפול פולק בעניין, נמחק החוב. 47. אך מעבר לכך, בתצהירה של קרן בן צבי ובתצהירו של סלוקי נטען כי הנזק שנגרם להם, הנתבע בתביעת בן צבי, נובע מאי החזר תשומות מע"מ שהגיעו לחב' נוריס, ואולם בן צבי וסלוקי לא הציגו בפני בית המשפט ולו ראשית ראיה לעניין חישוב תשומות המע"מ, גובהן, נסיבות אי החזרתן וכו'. רק בחקירתו הנגדית של סלוקי הודה שביקש החזרי מע"מ וטען: "אין לי בעיה להמציא את המסמכים להחזרי המע"מ, אם אדרש מבית המשפט אני אביא אותם". על מנת לעמוד בנטל המוטל על בן צבי להוכחת תביעתה, היה עליה להוכיח את יסודות סע' 10 לחוק החוזים (תרופות), לרבות את מהות הנזק שנגרם לה ושיעורו. דא עקא אני סבורה כי התובעת לא עמדה בנטל זה. כאמור, לא צורף לכתבי הטענות, לתצהירים ובכלל, כל מסמך המעיד או מפרט את סכום תשומות המע"מ. טענות בן צבי בעניין זה נטענו בעלמא ולא הובאו כל אסמכתאות לביסוסן. אי צירוף האסמכתאות פועל לרעת בן צבי, בתביעתה.. כן, לא הוכיחה בן צבי כי על פולק היה לצפות את הנזק הספציפי הנטען, שכן לא הוכח כי פולק היה מודע לקיומו של חוב לשלטונות המע"מ, במועד בו טוענים לו בן צבי. לעניין הערבות הבנקאית: 48. בהסכם נאמר בין היתר בסעיף 4.1.6: "להבטחת התחייבות המוכרים בהקשר זה יפקידו המוכרים ערבות בנקאית על סך 1,000,000 ₪ בידי עו"ד חן סומך בהתאם להוראות נאמנות כמפורט בנספח ג' להסכם זה". וכן: "עו"ד סומך יעביר הערבות לרוכשת באם יפסק סכום כלשהו כנגד החברה בפסק דין חלוט". 49. אין מחלוקת כי הערבות הבנקאית לא חודשה, והשאלה הנשאלת הינה על מי הנטל להאריכה כאשר בן צבי טוענים שפולק לא עמדו בחובה זו, ואילו פולק טוענים שעל בן צבי היה לדרוש את ההארכה של הערבות הבנקאית. 50. אכן ההסכם לא נוקב במועד לסיום העמדת הערבות הבנקאית ולא קובע על מי הנטל להאריכה. סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע כי: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ומידה שאינה משתמעת ממנו- מתוך הנסיבות". 51. ההסכם שנערך בין הצדדים אינו נותן מענה חד משמעי לשאלה שבמחלוקת. בהתאם להלכת אפרופים (ע"א 4628/99 מד"י נ' אפרופים שיכון וייזום 1991) בע"מ פ"ד מט (2) 265 (1995)), על בית המשפט להתחקות אחר כוונת הצדדים גם כאשר זו לא משתקפת בבירור מלשון החוזה עצמו. על אומד דעת הצדדים ניתן ללמוד מתוך הנסיבות החיצוניות שאפפו את כריתת החוזה, לרבות נסיבות שארעו לאחריו. אומד הדעת נבחן עפ"י תכליות החוזה ומבטא את המטרות , היעדים האינטרסים והתוכניות אשר הצדדים ביקשו להגשים במשותף (שם בעמ 269). 52. פולק טוען כי הוא מעולם לא התבקש לחדש את הערבות הבנקאית נשוא ההסכם וכי אין ערבות בנקאית יכולה להינתן ללא הגבלה בזמן. 53. למרות שבהסכם לא צויין במפורש שעל פולק להאריך את הערבות הבנקאית נשוא המחלוקת וכן לא ננקב מועד פקיעתה, שוכנעתי מהראיות שבפניי והתרשמותי מהעדויות, כי כוונת הצדדים היתה כי הערבות הבנקאית תימשך לתקופה סבירה וזאת על מנת לשמש ערובה לתביעות. 54. ב"כ בן צבי טוען בסיכומיו כי פולק הוא שהבטיח לחדש את הערבות הבנקאית, אך אין בפני בית המשפט ראיה כי פולק אכן הבטיח לחדש, מיוזמתו, את הערבות הבנקאית, או כי בן צבי פנו לפולק וביקשו זאת ממנו ופולק סרב או התרשל בטיפול בהארכתה של הערבות הבנקאית. 55. ההיגיון הכלכלי-המסחרי, כמו גם השכל הישר, נותנים כי האינטרס בהארכת הערבות הבנקאית - שהינה תמיד מוגבלת בזמן - הינו של בן צבי, שכן הערבות הבנקאית משמשת אותה. בן צבי לא הוכיחה כי הנטל להארכת הערבות הבנקאית מוטלת על פולק, ולמעט אמירה בעלמא, אף לא הוכיחה כי פנתה לפולק על מנת לבקש ממנו כי יפעל להארכת הערבות הבנקאית (ותיקון סכומה) - קל וחומר לא הוכיחה כי פנייתה נענתה בשלילה. גם אם המוטב בכתב ערבות בנקאית אינו יכול להביא להארכת הערבות הבנקאית והדבר נמצא בידי לקוח הבנק, עדיין מן המפורסמות היא, כי בידי המוטב אפשרות לפנות לבנק ולבקש את הארכת הערבות הבנקאית, או אז פונה הבנק ללקוח. בן צבי לא הביאה ראייה כלשהי שכך נהגה. 56. לא זאת אף זאת, מקובלת עלי עמדת פולק על פיה עצם העדר הערבות הבנקאית, אין בו כדי להוות הפרה היורדת לשורשיו של ההסכם, ואין היא בגדר תנאי יסודי בהסכם. 57. וגם, מחומר הראיות שהוצג בפני עולה כי פולק פעלו להסדר חובות שהופנו אליהם, כך שבפועל לא נזקקה בן צבי לערבות הבנקאית, אשר מימושה יחול עפ"י ההסכם, רק מקום בו ניתן פס"ד חלוט, דבר שלא התרחש בעניינו. המחלוקת בנוגע לתשומות מע"מ על סך 86,000 ₪: 58. טוען פולק כי בן צבי התחייבו לפעול אצל שלטונות מע"מ לקבלת החזרי מע"מ בגין עבודה שביצעו פולק עובר לחתימת ההסכם, ואת החזרי המס האלה, התחייבו להעביר לפולק. בן צבי טוענים שמעולם לא התחייבו לפעול אצל שלטונות המע"מ על מנת לקבל את אותן תשומות מס. 59. עיון בהסכם אינו מעלה כי בן צבי התחייבה לפעול אצל שלטונות המס לקבלת החזרי מע"מ. 60. אכן פולק צרף לתצהירו חשבונית מס מס' 63465 של קבלן משנה בשם ארג'יל בע"מ על סך 342,000 בתוספת מע"מ בסך 53,010 וכן מכתב שנערך ביום 22.4.09 שבו נזכרים החזרי תשומות מס נוספות בסך כולל של 61,000 ₪ . מסמכים אלו ובמיוחד המסמך שנשלח ע"י חב' נוריס לפולק (נספח ד1 לתצהיר פולק) בו מציינים כי "הסך של 61000 ₪ (שישים ואחד אלף ₪) הנותרים יכסו את חשבונית המס של חברת ארגיל שניתנה לחברת נוריס לפתוח בע"מ ע"י מר פולק" תומכים במסקנה כי חרף טענת בן צבי, התקבלו בחב' נוריס חשבוניות מס מטעם חברת ארגיל. יחד עם זאת, מסמכים אלו אינם תומכים בטענת פולק כי בן צבי התחייבה לפעול אצל רשויות המס לקבלת החזרי מע"מ. 61. למרות ההיגיון הכלכלי שבכך, פולק לא הוכיח כי החשבוניות דנן הוגשו על ידי בן צבי לשלטונות מע"מ, או כי חב' נוריס קיבלה החזרי מע"מ משלטונות מע"מ בגין חשבוניות אלו. כל שטוען פולק לעניין זה הוא כי לא סביר כי חב' נוריס לא תעשה שימוש בחשבוניות אלו אצל שלטונות מע"מ. ואולם לטענת פולק, כל פעילות והתנהלות בן צבי, לדוגמא מול רשם הקבלנים, לא מתאפיינת בהיגיון כלכלי או מסחרי ובמקצועיות. 62. מעבר לכך, בשני תצהיריו של פולק אין כל תימוכין לסך הנדרש של 86,000 ₪. מדובר בטענה סתמית שאינה מפורטת ואינה מגובה באסמכתאות. פולק יכול היה בקלות לברר את העניין אצל שלטונות מע"מ ובמצב בו לא סיפק ראיות כי אכן נעשה שימוש בחשבוניות מטעם חב' נוריס בעת שנוהלה על ידי בן צבי- הרי שנמנע מהצגת ראיה מהותית. הלכה פסוקה היא כי צד הנמנע מהמצאת ראייה האמורה להוכיח את טענותיו, פועלת ההימנעות נגד הנמנע. 63. עסקינן בתביעות אזרחיות, כאשר נטל ההוכחה הוא על התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל הראיה כי פולק זכאי להשבה של מס תשומות בסך 86,000 ₪ מוטל על פולק והוא לא הרימו, כאשר אי עמידה בנטל משמעה דחיית הטענות, ומכאן שפולק אינו זכאי לדרישה הנטענת. סוף דבר 64. על-יסוד כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין תביעת בן צבי להידחות. תביעת פולק מתקבלת בחלקה, באופן שעל הנתבעת בתיק זה, לשלם לתובעים את הסך הנותר של 300,000₪, עבור העברת מניות חב' נוריס ע"י התובעים לבעלות הנתבעת, כאשר סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. 65. התובעים בתביעת בן צבי והנתבעת בתביעת פולק ישאו בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין, בשתי התובענות, בסכום כולל של 30,000 ₪ (הכולל מע"מ). חוזהדיני חברותמניות