מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפרת סעיף בלעדיות בהסכם שכירות: 1. בפניי תביעה כספית בסכום של 352,000 ₪, בטענה כי הנתבעת, אשר בינה לבין התובעת נחתם הסכם שכירות (מכוח הסבת זכויות והתחייבויות מהמשכירה המקורית), הפרה את סעיף הבלעדיות בהסכם השכירות. 2. התובעת שכרה והפעילה חנות ללבני נשים והלבשת לילה במרכז סנטר הגליל בראש פנה (להלן: "הסנטר"), אשר שמה "עולם היופי" (להלן: "החנות" או "עולם היופי"). הסכם השכירות נכרת בין התובעת לבין בעלת הזכויות בעבר במקרקעי הסנטר - חברת די.אס. סנטר הגליל בע"מ (להלן: "חברת די.אס."). הנתבעת רכשה את הזכויות בסנטר מחברה אחרת אשר רכשה את הזכויות מחברת די.אס. במסגרת רכישה זו ובהתאם לכתב הסבת זכויות וחובות שצרפה התובעת, נכנסה הנתבעת בנעלי המשכירה ע"פ הסכם השכירות. הסכם השכירות כלל בחובו סעיף בלעדיות כדלקמן: "7.6. על אף האמור לעיל מוסכם כי לשוכר תינתן בלעדיות ענפית בתחום לבני הנשים והלבשת לילה, כלומר משכיר לא יאפשר במרכז המסחרי פתיחה של עסק שעיקר עיסוקו בממכר לבני נשים והלבשת לילה" (להלן: "סעיף הבלעדיות") 3. לטענת התובעת, חתמה על הסכם השכירות והסכימה לתשלום דמי השכירות לאור סעיף הבלעדיות. התובעת טענה כי במהלך 3/09 הפרה הנתבעת את הסכם השכירות הפרה יסודית בכך שבניגוד להתחייבות ע"פ סעיף הבלעדיות, השכירה בסנטר, חנות גדולה לחברת דלתא בע"מ (להלן: "דלתא"). לטענת התובעת, דלתא הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק הלבשה תחתונה והלבשת לילה, ומיום פתיחת חנות דלתא בסנטר, החלה התובעת לספוג הפסדים כלכליים עצומים. התובעת טענה כי ניסתה לפעול להקטנת נזקיה, ולבטל את ההסכם, אולם הנתבעת מנעה ממנה לממש זכות זו. לטענת התובעת, כתוצאה מהפרת ההסכם נגרמו לה נזקים בגין אבדן רווחים, אשר חושבו ע"פ הפרש ממוצע הכנסות בין השנים 2007-2008 לשנים 2009-2010. כן טענה התובעת, לנזקים בגין אבדן זמן ומשאבים. אציין כי בכתב התביעה ובתצהיר התובעת לא נתבעה כלל השבה של דמי שכירות ששולמו (כנטען בסעיף 94 לסיכומיה). 4. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה. לטענת הנתבעת לא הפרה את ההסכם והשכרת חנות לדלתא לא היוותה הפרה של סעיף הבלעדיות בהסכם. הנתבעת הפנתה להסכם השכירות עם דלתא, בו הוגדרה מטרת השכירות "לצורך ניהול עסק של מכירת מוצרי טקסטיל והלבשה ואביזרי אופנה כמקובל ברשת דלתא גליל תעשיות בע"מ". הנתבעת טענה כי מאחר שבדלתא נמכרים גם הלבשת ילדים, בגדי תינוקות, הלבשת פנאי, פיג'מות לכל המשפחה, חולצות, הלבשה תחתונה וכיוב', אין המדובר בהפרה של סעיף הבלעדיות. כן הכחישה הנתבעת את הנזקים הנטענים, טענה כי ככל שנגרמו, נגרמו באשמתה של התובעת, כתוצאה ממעשיה של התובעת ומטעמים הקשורים בה. 5. מטעם התובעת העידה התובעת וכן בעלה (להלן: "אבירם"), אשר בהתאם לאמור בתצהירו, לקח חלק נכבד בניהול העסקי של החנות, והיה הדמות הדומיננטית בכל הקשור ליחסי הצדדים ולהתנהלות הכספית של החנות. כן העיד מנהל החשבונות, אשר אישור מטעמו לעניין פער בפדיון החנות בין השנים 2007-2008 לשנים 2009-2010 צורף לתצהיר אבירם. מטעם הנתבעת העיד מר שלמה לוי (להלן: "לוי") מנכ"ל הסנטר אצל הנתבעת. כן העיד מר אשר קינן, סמנכ"ל פיתוח עסקי בדלתא. דיון: 6. לאחר שעיינתי במסמכים ובעדויות שבפני שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. לא שוכנעתי ברמת מאזן ההסתברות הנדרש במשפט האזרחי - 51%, כי פתיחת חנות דלתא בסנטר היוותה הפרה של סעיף הבלעדיות בהסכם השכירות. בענין זה לא הוכח כי עיקר עיסוקה של חנות דלתא הינו במכירת לבני נשים והלבשת לילה. שוכנעתי כי מכירת לבני נשים והלבשת לילה במסגרת כלל המוצרים הנמכרים בדלתא ולאור הפרשנות הראויה לתנאי הבלעדיות, אינה מהווה עיסוק עיקרי, אלא הינה בגדר מכירת מוצר משלים אשר הותר ע"פ סעיף 2.1 להסכם. זאת ועוד, דין התביעה להידחות גם מאחר שאף אם היה מוכח כי מדובר בהפרה של ההסכם, לא הוכיחה התובעת את הנזקים הנטענים ובהעדר הוכחת נזק, לא ניתן היה לקבל את תביעתה. 7. בהתאם לסעיף הבלעדיות התחייבה הנתבעת לא לאפשר פתיחה בסנטר של עסק שעיקר עיסוקו בממכר לבני נשים והלבשת לילה. יחד עם זאת בהתאם לסעיף 2.1 להסכם, הוסכם כי סעיף הבלעדיות אינו מונע מכירה של לבני נשים והלבשת לילה כמוצר משלים במסגרת רשתות אפנה וכן מכירת הלבשה כאמור במסגרת חנות פארם. כבר עתה אציין כי אינני מקבלת את טענת התובעת בסיכומיה כאילו מהות המוצרים הנמכרים בדלתא ותמהילם, מצויה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. גם אם ביהמ"ש בתוך עמו הוא יושב ומבקר בחנויות, ברי כי תמהיל מוצרים בחנות מסוימת אינו בגדר ידיעה שיפוטית ועל התובעת היה להוכיח טענותיה לגבי תמהיל המוצרים בדלתא. אין המדובר בהפעלת היגיון או שכל בריא, או מסקנה מהתנהלות וכיוב'. המדובר בטענה לגבי עובדה. בניגוד לטענת התובעת, הרי גם אם ניתן לאתר מידע עובדתי באמצעות חיפוש באתרי מידע, אין בכך כדי לעשות את המידע בגדר "ידיעה שיפוטית" ובית המשפט בהליך האזרחי, אינו מורשה לחפש מידע, או לברר עובדות באופן עצמאי ככל שאלו לא הוכחו בפניו. בהערת אגב אציין, כי אין באמור להצביע על כך שבית המשפט מסכים למסקנת התובעת כאילו על בסיס ידיעה כללית מביקורו בחנויות עדיפה עמדתה על פני עמדת הנתבעת. כל שצרפה התובעת כדי להוכיח טענתה כי דלתא מוכרת לבני נשים והלבשת לילה כמוצר עיקרי ולא כמוצר משלים הינו פרסום מאתר אינטרנט, אשר הודפס אמנם בשנת 2011, אולם אין לדעת האם הפרסום בו הינו פרסום עדכני, או שמא מדובר בפרסום המצוי באינטרנט מזה שנים, ומתי אם בכלל, עדכנה דלתא את פרסומיה באינטרנט. מנגד, סמנכ"ל פיתוח עסקי בדלתא עצמה, עד ישיר מטעם דלתא (להלן: "סמנכ"ל דלתא"), אשר אינה צד לתביעה שבנידון, העיד מפורשות כי "דלתא היום היא חנות לכל המשפחה: ילדים, נשים, גברים, תינוקות. בגדים לכל המשפחה." (עמ' 21, שורות 11-12) העד אף אישר כי דלתא הינה רשת אפנה (עמ' 20, שורות 24-25), וכי כיום, כמו גם משנת 2009, מזה כמה שנים היא "כמו פוקס... כבר כמה שנים המעבר להלבשה עליונה" (עמ' 23, שורות 2-5). אמנם, העד אישר כי בעבר "הליבה של דלתא בהיסטוריה היתה הלבשה תחתונה" (עמ' 24 שורה 24). ואולם, משום מה ב"כ התובעת בחר שלא לשאול אותו מתי שונתה המגמה ההיסטורית, והאם השינוי במגמה אותה תיאר העד למעבר להלבשה עליונה, החל כפי שמשתמע מעדותו לפני מס' שנים, או רק לאחר שנת 2009 כרמיזת התובעת שלא הוכחה. עד זה שהינו בעל תפקיד וידע אישי לעניין פעילות ומכירות דלתא, העיד מפורשות כי הפרסום מהאינטרנט שהציגה התובעת, אינו משקף את פעילות דלתא בשנים האחרונות וכי אף התשקיף שביקשה התובעת להגיש (ולא התקבל!) מתייחס לחברת דלתא הבין לאומית ולא לדלתא בארץ. מעדות סמנכ"ל דלתא אשר נמצאה מהימנה ואוביקטיבית בעיני, עולה כי אכן ברמה ההיסטורית, מכרה דלתא הלבשה תחתונה ואולם, בשנים האחרונות עברה דלתא למכירת הלבשה עליונה ובעיקר אפנת ילדים (עמ' 24, שורות 20-21). מנספחים ב' ג' לתצהיר לוי, אשר סמנכ"ל דלתא, העיד כי הם משקפים נכונה את תמהיל המוצרים בחנות דלתא עולה כי בחנות נמכרים - הלבשת ילדים, גברים, בגדי תינוקות, הלבשת פנאי, פיג'מות, חולצות טי-שרט, הלבשה תחתונה לכל המשפחה. הנה כי כן, אין המדובר בעיקר במכירת לבני נשים והלבשת לילה, אלא, בין היתר, נמכרים גם מוצרים אלו. חישוב התפלגות המכירות בהתאם לנספח ג' לתצהיר לוי (אשר אושר כאמור ע"י סמנכ"ל דלתא) מעלה כי אחוז מכירת לבני נשים והלבשת לילה עומד על 23.37% בלבד (תחתוני נשים 11% , חזיות נשים 9.57% , חזיות נערות 2.8%). התובעת טענה כי גם הלבשת פנאי (20.99%) וגרבי נשים (2.58%), מהווה מכירה של לבני נשים או הלבשת לילה. אין לקבל טענה זו. הלבשת פנאי יכולה לכלול גם ביגוד לבית, או ספורט בלתי מקצועי, חליפות, חולצות או מכנסיים לבית, להליכה וכיו"ב, שאינן בהכרח הלבשת לילה. גם גרבי נשים אינן עונות בהכרח על הגדרת לבני נשים. מובן שיש גרביוני נשים אשר הינם עדינים ומהווים חלק מהלבשה תחתונה, אולם יש גם גרבי ספורט, או גרביים פשוטות לנשים. סבורתני כי הן לאור נוסח סעיף 2.1 להסכם והן לאור פרשנות ראויה אשר תשקף גם את אומד דעתם של הצדדים וגם את אינטרס הציבור יש לפרש את סעיף הבלעדיות בצימצום. העובדה שההגבלה חלה רק על מכירתם של המוצרים כמוצר עיקרי, מצביעה על כך שכוונת הצדדים הייתה להגביל חנויות שעיקר עיסוקן במכירת מוצרים אלה דווקא. הכוונה לחנויות איכותיות הכוללות בד"כ מותגים ואשר יהוו תחרות ממשית לחנות איכותית המוכרת רק מוצרים אלו. התובעת עצמה הבהירה כי המלאי בחנות שלה כלל: "סטאן איכותי, חזיות איכותיות לדוגמא סלוגי, טריומפ זה מותגים שנשים מבינות בתחום" (עמ' 25, שורה 20). וכפי שאף הסביר אבירם: "הכוונה היא לא מה שמוכרים בשוק, אלא באיכות גבוהה. הרוב לא מיוצר בארץ, הרוב בחו"ל: מדינות אירופה, ארה"ב וחלק בארץ" (עמ' 10, שורות 28-29). חנות איכותית העוסקת בעיקר במכירת מוצרים אלו, הינה לדוגמא, חנות אפרודיטה (להלן: "אפרודיטה") שהחלה התובעת לפעיל בחאן (מרכז חנויות נוסף, הנמצא בסמוך לחנות), העוסקת רק במכירת מוצרים כנ"ל ברמה איכותית. יחד עם זאת, כאשר המדובר במכירת ביגוד הכולל, בין היתר, גם הלבשה תחתונה ככלל והלבשת לילה לכל המשפחה, מוצרים הכוללים מטבע הדברים בין היתר, גם הלבשה תחתונה לנשים, אין המדובר, אלא במוצר משלים הנמכר בחנויות רבות. הוסכם מפורשות בסעיף 2.1 להסכם כי מכירתם של המוצרים ברשתות פארם או רשתות אפנה, לא תהווה הפרה של סעיף הבלעדיות. ע"פ עדות סמנכ"ל דלתא המדובר ברשת המוכרת ביגוד בסיסי לכל המשפחה. את ההבדל בין חנות אקסלוסיבית, בעלת מותגים, המיועדת למכירת לבני נשים והלבשת לילה, כגון חנות עולם היופי, לבין חנות לביגוד בסיסי לכל המשפחה, הכוללת בין היתר, מוצרים אלו, היטיב להסביר סמנכ"ל דלתא. בעדותו הבהיר סמנכ"ל דלתא כי דלתא מוכרת ביגוד בסיסי לכל המשפחה כשדלתא עצמה היא ה"מותג", בניגוד לחנויות אפרודיטה לדוגמא, שם נמכרת: אפנה יותר סקסית, לנז'רי, מותגים, יוקרתי (ראה עמ' 21, שורות 13-21). 8. לעניין הפרשנות הראויה לסעיף הבלעדיות, אפנה לכך שע"פ חוק ההגבלים העסקיים נאסר הסכם הכולל הסדר כובל אשר נועד למנוע סכנה של ממש לתחרות במידה שאינה זעומה. אמנם כל עוד מדובר בעסק הדומה לחנות שניהלה התובעת - חנות ספציפית למכירת מוצרים איכותיים בתחום היחודי של הלבשה תחתונה לנשים והלבשת לילה, אין המדובר בפגיעה משמעותית בעקרון התחרות. אולם, פרשנות אשר תקבע כי גם מכירת מוצרים בסיסיים, הנמכרים, בין יתר מוצרי הביגוד ברשת כמו דלתא, מהווה הפרה של סעיף הבלעדיות, תהיה מנוגדת לאינטרס הציבורי. משנציג דלתא עצמו הודה כי המדובר בחנות השונה במהותה מחנות שעיקר עיסוקה מכירת לבני נשים והלבשה תחתונה, אין מקום לפרש את סעיף הבלעדיות ככזה הכולל גם איסור על פתיחת חנות מהסוג דנן. ראה בענין זה ת"א (י-ם) סלמה אבי נ. אמות השקעות בע"מ ואח', שם נטען להפרה של סעיף בלעדיות אשר קבע שהמשכיר לא ישכיר עסק נוסף שעיקר עיסוקו במכירת מזון איטלקי. ביהמ"ש הבהיר את האינטרס הציבורי בכך שיהיה תמהיל עסקים מאותו סוג לצורך קיומה של תחרות, וקבע: "החריג שבסעיף 3 לנספח א', לפיו הנתבעות אינן רשאיות להשכיר עסק נוסף שעיקר עיסוקו מכירת מזון איטלקי בקומת הכניסה השניה, צריך להיות מיושם באופן המצמצם ככל שניתן את הפגיעה בעקרון חופש הפעולה של הנתבעות ובעקרון קיומה של התחרות ברוח הדברים בקביעת הממונה. ברוח זו יש לפרש את ההסכם נשוא התביעה שלפננו. הואיל ומהעדויות של בעלי העסקים האחרים עולה שאין עיקר עיסוקם במכירת מזון אטלקי - אינני רואה סיבה להגביל את התחרות במקרה דנן ולפרש את ההסכם כמעניק בלעדיות לתובעים לעניין מכירת פיצות ופסטות." ובהמשך: "זאת ועוד, במקרה דנן לא קיימת תחרות אמיתית בין העסק של התובעים לבין העסקים האחרים. אדם המבקש לרכוש "משולש" פיצה אי פיצה "משפחתית", מראש לא יפנה לעסקים האחרים אלא לעסקם של התובעים, שכן האוריינטציה של העסקים האחרים שונה מזו של עסק התובעים." דברים אלו יפים גם למקרה דנן. עדות נציג דלתא על כי עיקר עיסוקה של דלתא אינו מכירת הלבשה תחתונה לנשים דווקא, בצירוף עיון באחוזי המכירות בדלתא, כפי שפורט לעיל, מביאים למסקנה כי אין המדובר במתחרה אמיתית לחנות. לא לרשת מסוג זה התכוונו הצדדים בסעיף הבלעדיות. ובאופן דומה לדברי ביהמ"ש כמצוטט לעיל - הרי אשה החפצה בהלבשה תחתונה אקסלוסיבית לנשים, או הלבשת לילה איכותית, תפנה לחנות ייחודית כמו זו שהפעילה התובעת בסנטר, או לחנות אפרודיטה ולא לחנות משפחתית המוכרת מוצרים רבים ובין היתר גם הלבשה תחתונה לנשים והלבשת לילה ברמה בסיסית. בנוסף ובהתייחס לטענת התובעת בסיכומיה, כאילו יש בעובדה שלא נפתחה חנות נוספת במתחם הסנטר, מאז נסגרה עולם היופי כדי להעיד על כוונותיה חסרות תום הלב של הנתבעת (סעיף 45 לסיכומי התובעת)-לא ברורה לי טענה זו. העובדה שלא נפתחה חנות נוספת לאחר עזיבת עולם היופי, יכולה להיות נעוצה גם בכך שנפתחה חנות אפרודיטה בחאן, ואף לא נסתרה תשובת לוי, כי אין כיום חנות פנויה להשכרה בסנטר. מעבר לכך, כאמור, לא ברורה לי הטענה כאילו הנתבעת חפצה בהכנסת רשות מוכרת למכירת הלבשה תחתונה ולבני נשים, ללא צורך בחנות מתחרה, שעה שכאמור בעת שנפתחה חנות דלתא, עדיין פעלה בסנטר חנות עולם היופי?!!! גם בטענה כאילו רק לאחר הגשת התביעה ביקש לוי מדלתא את התפלגות המכירות, אין כדי להעיד על חוסר תום ליבה של הנתבעת. התובעת עצמה הודתה (סעיף 60 לסיכומיה), כי קודם חתימת ההסכם עם דלתא, נועץ לוי עם בא כוחו. בנוסף, לוי הבהיר בעדותו כי הוא הכיר את המוצרים הנמכרים בדלתא מעבודתו הקודמת (ראה עמ' 43 שורות 8-11,16). לאור האמור, גם אם מסמך רשמי לצורך פירוט התפלגות תמהיל המוצרים התבקש רק לאחר הגשת התביעה ולצורך הוכחת הגנת הנתבעת, הרי העובדה שלוי בדק את העניין והתייעץ עם בא כוחו קודם ההתקשרות עם דלתא, מצביעה על כך שהנתבעת נהגה בתום לב ואף בדקה את הסוגיה טרם התקשרותה עם דלתא. אולם, לאור היכרות עם המוצרים הנמכרים בדלתא ולאחר התייעצות משפטית, הגיעה הנתבעת למסקנה כי אין המדובר בעיסוק עיקרי של מכירת לבני נשים והלבשת לילה, ואין מניעה להתקשרות עם דלתא. 9. לא מצאתי בהסכם שנכרת עם דלתא כדי לתמוך בטענת התובעת. גם אם בעקבות ייעוץ משפטי דאגה הנתבעת מחד, כי יובהר בהסכם עם דלתא כי לא מוענקת לה בלעדיות, ומאידך, כי דלתא תתחייב שלא תסטה ממטרת השכירות כפי שהוגדרה בהסכם, אין בכך כדי להצביע על כך שבהתקשרות עם דלתא, הפרה הנתבעת את סעיף הבלעדיות שהוענק לתובעת. לוי הבהיר כי מאז כניסתו לתפקיד, עמד על כך שלא תינתן בלעדיות בהתקשרות עם חנויות חדשות ואין בכך כל פגם. מאידך, הנתבעת אשר עדיין היתה מחויבת בתנאי לבלעדיות מכוח חוזים ישנים דאגה שדלתא לא תפר את מטרת השכירות שהוסכמה עימה. דווקא העובדה שבהסכם עם דלתא, הובהר והוסכם כי דלתא לא תוכל לסטות ממטרות השכירות שכן בכך היא עלולה לגרום להפרה של חוזי שכירות אחרים בין הנתבעת לשוכרים אחרים, ויש כדי להצביע על כך שהנתבעת הקפידה לעמוד בהתחייבויותיה לעסקים אחרים שפעלו בסנטר ואשר להם התחייבה בעבר כאמור. 10. גם אילו היה מדובר בהפרה של סעיף הבלעדיות, דין התביעה היה להידחות בהיעדר הוכחה לנזקים הנטענים. בעניין זה אדגיש כי לא רק שהתובעת לא הוכיחה את סכום הנזק שנגרם לה - דהיינו את סכום אבדן הרווח מאז פתיחת חנות דלתא, אלא שגם אם היתה מוכיחה סכום זה, לא היה ניתן לקבוע כי על הנתבעת לפצותה באותו סכום. זאת מאחר ששוכנעתי כי גם לפתיחת חנות אפרודיטה באותו מועד, הייתה השפעה ודאית על רווחי עולם היופי ולא הוכח מה חלקה של כל חנות (אפרודיטה ודלתא) בפגיעה הנטענת ברווח. התובעת לא הוכיחה את סכום הנזק - להוכחת הנזק הנטען צרפה התובעת אישור מנהל חשבונות על פער בפידיון. כן צרפה התובעת כרטסות המשקפות את הכנסות החנות לשנים 2007-2010. כן צרפה התובעת רשימת השקעות - רכישת ציוד, בפתיחת החנות. אין במסמכים אלו ובעדותו של מנהל החשבונות כדי לשקף את הנזקים הנטענים, דהיינו את אבדן הרווח אותו ניתן היה להוכיח באמצעות דו"חות רווח והפסד, או חוות דעת, אשר תתייחס גם להיקף הוצאות ניהול העסק ותצביע על ההפסד בהתייחס לרווחים ולא לפדיון - ההכנסות, בכל שנה. מנהל החשבונות אישר כי נספחים ז'-י' לתצהיר אבירם, משקפים למעשה פדיון המבוסס על סרט קופה (עמ' 8, שורות 15-16). מנהל החשבונות אישר מפורשות כי פדיון אינו מהווה רווח: "ש. נכון שרווח בסוף שנה, מה שאתה מדווח עליו, הוא לא הפדיון?" ת. בוודאי" אכן, בוודאי שאין בכרטסות לשקף רווח, שכן לא ניתן ללמוד מהם על היקף ההוצאות בניהול העסק. זאת ועוד, הפידיון אף כולל מע"מ אשר מנוטרל ברווח והפסד (ראה עמ' 8, שורות 26-29). גם בנספח י"א לתצהיר אבירם, חישוב אחוז רווח גולמי בענף לבני נשים, אין כדי להואיל לתובעת. כפי שהעיד מנהל החשבונות, המדובר בנתון סטטיסטי: "זה לא מחייב שום דבר" (עמ' 9, שורה 4), וכשנשאל הכיצד מתאימים הנתונים המופיעים במסמך לעובדה שעל פי הנתונים שם, היה צריך להיות בחנות מחזור של 2 מיליון ₪ (שכן לפי עדות התובעת ואבירם היו בחנות, 2 עובדים), שב והדגיש: "אמרתי שהמסמך הזה לא מחייב בכלל" (עמ' 9 שורה 11), ובהמשך: "נכון שרווח גולמי זה לא רווח נקי". התובעת יכלה להוכיח בנקל את טענתה לענין אבדן רווחים (ראה עדויות מנהל החשבונות כי כל הדוחות לרשויות המס קיימים ואף הועברו לתובעת (עמ' 9 שורות 12-15)), והעובדה שלא עשתה כך, יש בה כדי לפגוע בגרסתה. כך לדוגמא, יכלה התובעת להמציא דוחות מע"מ, דיווחים למס הכנסה, דו"ח רווח והפסד, חוות דעת מקצועית שמתייחסת לכלל הכנסות והוצאות החנות בשנים הרלוונטיות. ואולם, התובעת בחרה שלא להציג מסמכים אלו בפני הנתבעת ובפני ביהמ"ש. בהערת אגב אציין, כי גם לעניין ההשקעות בשיפוץ החנות, לא הוכח נזק שכן מנהל החשבונות הודה כי התובעת כבר הזדכתה על כך (ראה עמ' 9 שורות 16-19). החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, קובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4) 595. כשנשאל אבירם מדוע לא המציא דוחות רווח והפסד, או דוחות מע"מ, התחמק מתשובה והפנה לכך שהתבקשו גם מסמכים נוספים ביחס אליו וכיו"ב.אולם, אין בכך כדי לתרץ את העובדה שהתובעת לא הציגה אסמכתאות שניתן היה בנקל להמציאן להוכחת הפסדים רווחיים בפועל. גם אם הצביעה התובעת על ירידה בפידיון בהיקף ההכנסות של החנות, מובן כי ביהמ"ש לא יכול לפסוק את נזקיה בסכום ההפרש בהכנסות בלבד, שהרי אין בו כדי לשקף הפסד רווח בפועל (אשר אמור להיות מחושב לאחר הפחתת ההוצאות מכל הסוגים, הנדרשות לניהול החנות). לאור האמור, גם אם הייתה מתקבלת טענת התובעת להפרת סעיף הבלעדיות, לא ניתן היה לפסוק לה פיצוי, שכן אין די בהוכחת עצם קיומו של נזק והיה עליה להוכיח את גובה הנזק. בעניין זה אפנה לדברי בית המשפט בע"א 294/92 חיה דרוק נ. אליאסיאן פ"ד מ"ז (3) 23: "...כמו כן הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק. לעניין זה ראה למשל דברי השופטת בן פורת בע"א 638/84 קאסם נ. עו"ד יואל, מנהל עיזבון המנוחה וילהלמינה מטוסיטן ואח' וערעור שכנגד {5}, בעמ' 688: "בנושא דמי שכירות או פירות שהפיק המושכר או שיכול היה להפיק, משנתבעו אלה בכתב התביעה, היה על המערער שכנגד להניח יסוד לתביעתו זו. משלא עשה כן, דין הערעור שכנגד היה לכאורה להידחות. ערה אני לכך, שלפי הדין שקדם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970, שהובא מאנגליה, אם הוכח שנגרם נזק אך לא הובאו ראיות על שיעורו, פסק בית המשפט לנפגע פיצוי נומינאלי. מצב זה השתנה עם כניסתו של החוק הנ"ל לתוקף, שכן אין בו זכר, בפירוש או במשתמע, לסעד כזה... אפילו הוכח שנגרם נזק, די בעובדה שלא הוכח שיעורו כדי שהתביעה תידחה" (ההדגשה שלי ר.א). בית המשפט הציג שם את הדיעה שהובעה בעבר כאילו בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים גם על דרך האמדן ואולם ההלכה כפי שנפסקה בסופו של דבר (ראה דעת הרוב כב' השופט ברק וכב' השופט כהן בע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ. מלון טירת בת שבע פ"ד לה (2) 800), הינה כי מי שתובע פיצויים לפי סעיף 10 לחוק חייב להוכיח את הנזק שנגרם לו בפועל עקב ההפרה. רק במקרים חריגים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק, קשה להוכיח בוודאות ובדייקנות את מידתו, די בכך שהנפגע יביא נתונים להערכתו של נזק על דרך האמדן. במקרה דנן, אין המדובר בנזק שיש קושי להעריכו, או לכמתו וכפי שפורט לעיל, יכלה התובעת להציג נתונים ואסמכתאות לטענותיה. 11. כאמור, גם אילו היתה מתקבלת טענת התובעת להפרת סעיף הבלעדיות וגם אילו היתה התובעת מוכיחה את הפרש הרווחים בחנות בשנים הרלוונטיות, עדיין לא היה ניתן לקבוע שההפחתה ברווחים נבעה מפתיחת חנות דלתא. שוכנעתי כי חלק משמעותי ביותר בירידה ברווחים, יש לייחס לפתיחת אפרודיטה שהינה חנות דומה, גדולה, אקסלוסיבית ויחודית, שנפתחה בסמוך, ע"י התובעת. מעדויות אבירם והתובעת עצמם עולה כי ההסכם לפתיחת חנות אפרודיטה נחתם חודש לפני פתיחת דלתא (עמ' 30, שורות 6-7). עוד עולה כי אפרודיטה הינה חנות המכפילה בגדלה את "עולם היופי" (עמ' 11, שורות 18-20, 25-26, וכן עמ' 28, שורות 7-11), וכי אותן עובדות, לרבות התובעת, עבדו גם באפרודיטה (עמ' 13, שורה 1). המדובר בתחום מכירות ספציפי לגביו אישרה התובעת כי יש חשיבות לזהות המוכרות, שכן נוצרים עם הלקוחות יחסים אינטימיים, וחלק מהלקוחות הינן לקוחות חוזרות (עמ' 27 שורות 18-20). לפיכך, ברי כי משמדובר בחנות דומה, בה עבדו אותן מוכרות, לרבות התובעת, הגיעו לקוחות עולם היופי, גם לאפרודיטה. עוד עולה כי באפרודיטה הועסקו יותר עובדות שכן הייתה שם יותר עבודה מעולם היופי (עמ' 13, שורות 6-7) וכי אפרודיטה הינה חנות מובילה בארץ בתחום, המוכרת הלבשה תחתונה והלבשת לילה (עמ' 14, שורות 28-30). נתונים משמעותיים נוספים הינם כי אפרודיטה נפתחה 5 דקות הליכה-קרוב מאד, לעולם היופי (עמ' 18, שורות 21-22, וכן עמ' 26, שורות 31-32 ועמ' 27 שורה 1), וכי אותן לקוחות אשר ביקרו בעולם היופי ואשר כללו לקוחות מהאזור וכן מטיילים, עצרו בשתי החנויות (עמ' 19, שורות 1-4). למרות כל זאת התעקשו הן אבירם והן התובעת בעדותם, כי פתיחת אפרודיטה לא פגעה ברווחי עולם היופי ??!! משמדובר בחנות העוסקת בדיוק באותו תחום של מוצרים איכותיים וכשמדובר בחנות גדולה ומובילה בתחומה הנמצאת בסמוך לחנות עולם היופי, ברי כי לקוחות רבים יעדיפו את החנות הגדולה והמובילה על פני הקטנה יותר. המדובר בחנויות המופעלות ע"י אותן עובדות ואותם בעלים - התובעת. לפיכך, גם נשים שהעדיפו רכישה בעולם היופי לאור הקשר האישי עם התובעת, או עם העובדות בחנות, בוודאי לא נמנעו, וקרוב לוודאי שאף העדיפו, רכישה בחנות גדולה יותר בה עובדות אותן עובדות ובה אף נמצאה התובעת עצמה. התובעת עצמה הטיבה להגדיר את התחרות שבפתיחת אפרודיטה בסמוך לעולם היופי, כשנשאלה מדוע לקחה על עצמה גם את חנות אפרודיטה: "מתוך שיקול מקצועי שכדאי לנו לקחת, אם אני לא אקח מישהוא אחר אקח, אני טובה במכירות וכדאי לי לקחת". ובהמשך: "אני ידעתי וירדתי לראש פינה בגלל שידעתי וחתמתי שאני בלעדית בראש פינה, מי שרוצה מחטב או חזיה קונה ממני. לא רציתי שתבוא רשת ותיקח ממני. קשה להתחרות עם רשתות. היום אנשים קונים רק ברשת, לכן לקחתי את זה מהרשת. ש. ידעת שאם משהו אחר יפתח את אפרודיטה לך תהיה פחות עבודה. ת. בוודאי, וזה מה שקרה עם דלתא" (עמ' 30, שורות 1-5). כלומר, התובעת הודתה כי היה כדאי לה "לקחת" את אפרודיטה, כי אחרת מישהוא אחר היה "לוקח" אותה ומתחרה בעולם היופי. התובעת למעשה, הודתה מפורשות כי אלמלא היתה "לוקחת" גם את חנות אפרודיטה, היתה זו פוגעת בעולם היופי כי: "קשה להתחרות עם רשתות". כלומר, התובעת העדיפה שהיא עצמה תתחרה בעולם היופי, במקום שמישהוא אחר יתחרה בה! וראה גם בדבריו של לוי, על פיהם הסביר לנתבע (וכך עולה אף מהדיסק שצורף) כי הסיבה לירידה היא פתיחת חנות אפרודיטה בסמוך: "אני טענתי שהירידה, הסיבה העיקרית היא שהם פתחו חנות בחאן תחת המותג "אפרודיטה" שבעצם מה שמכר עולם היופי, מכרה גם חנות אפרודיטה, קרי זה אומר שהתובעת התחרתה בעולם היופי" (עמ' 39, שורות 7-9). 12. אינני מקבלת את טענת התובעת בסיכומיה, כאילו הנתבעת לא טענה בהגנתה כי הנזקים לתובעת נגרמו כתוצאה מפתיחת אפרודיטה, או כאילו לא הוכיחה כי עצם פתיחת חנות אפרודיטה, גרמה לירידה בהכנסות עולם היופי. ראשית אציין, כי כבר בכתב ההגנה, בסעיפים 13-14 ואף בסעיף 18 כבר נטען, כי ככל שהתובעת נפגעה, היא נפגעה מטעמים הקשורים בה והיא עצמה גרמה הפסדים לחנותה, ככל שנגרמו, כתוצאה ממעשיה. כפי שפורט לעיל, שוכנעתי, כי פתיחת אפרודיטה גרמה בהכרח לירידה בהכנסות עולם היופי. הנטל להוכיח את הנזק כתוצאה מההפרה המיוחסת לנתבעת (וככל שהיתה מוכחת הפרה), מוטל על התובעת. לפיכך, היה עליה ולא על הנתבעת, להוכיח איזה חלק בירידה בהכנסות (כאמור, התובעת ממילא גם לא הציגה נתונים המאפשרים קביעת ופסיקת סכום הירידה בהכנסות עצמן!), נגרם כתוצאה מההפרה הנטענת, ואיזה חלק כתוצאה מפתיחת אפרודיטה. בענין זה אוסיף, כי מחקירת התובעת ואבירם עולה, כי מאחר שהתובעת סירבה להציג נתונים ומסמכים בדבר הכנסות אפרודיטה (ראה עמ' 27 שורות 26-27, וכן עמ' 29 שורות 13-23, ובחקירת אבירם עמ' 16 שורות 3-4,8-10), הרי בהתנהלותה אף לא איפשרה התובעת לנתבעת להתייחס לשיעור הירידה בהכנסות עולם היופי כתוצאה מפתיחת אפרודיטה (אם כי כאמור לגבי עצם הפגיעה בהכנסות עולם היופי כתוצאה מפתיחת אפרודיטה, שוכנעתי גם שוכנעתי). 13. לא מצאתי בהקלטה שצרפה התובעת כדי להועיל לגרסתה. בשיחה המוקלטת לא נשמע לוי מודה כי הנתבעת הפרה את סעיף הבלעדיות ואף לא נשמע מודה שהירידה בהכנסות עולם היופי הינה כתוצאה מפתיחת דלתא. נהפוך הוא, משיחה זו עולה שלוי הזכיר במפורש את פתיחת אפרודיטה כסיבה לירידה בהכנסות (עמ' 10, שורות 14-15 בתמלול, וכן עמ' 17 שורה 18). משיחה זו אף עולה כי לוי הציע לתובעת בעבר לסיים את החוזה ובלבד שתמצא שוכר חלופי (עמ' 11, שורה 14). אני מוצאת לקבל כסבירה והגיונית את תשובתו של לוי לכך שאמנם רשתות בחאן אף שהתחרו ומתחרות ברשתות הסנטר, אינן מביאות בהכרח לפגיעה ברווחי הרשתות בסנטר. אולם כשמדובר ברשת כמו אפרודיטה - גדולה ובעלת שם, קיימת סבירות כי תפגע בחנות קטנה כמו עולם היופי המוכרת את אותם מוצרים. אמנם ב"כ התובעת ניסה לעמת את לוי עם טענתו בכך שגם "אטרקציה" - חנות בסנטר, לא נפגעה מרשת "מתאים לי לגברים" המצויה בחאן. אלא, שלא רק שלוי טען כי אינו מכיר את המוצרים הנמכרים ברשת "מתאים לי", הרי גם ביהמ"ש אינו יכול לדעת בלא שהוצגו לו ראיות, האם המדובר בחנויות המוכרות את אותם מוצרים ומה ההבדלים בינהן. מלבד העלאת הטענה, התובעת לא טרחה להציג כל נתונים או אסמכתאות לכך שרשתות בחאן אינן פוגעות בחנויות קטנות בסנטר. באופן דומה גם חקירת לוי ביחס לחנויות שעוד בעבר מכרו את המוצרים כמוצר משלים (עמ' 34, שורה 29-30), על מנת להראות שלמרות זאת וקודם לפתיחת דלתא לא היתה ירידה בהכנסות עולם היופי, נותרה בגדר השערה בלבד. לא הוכח בפני האם בחנויות שנזכרו נמכרה סחורה מהסוג הנידון בהעדר ראיות, אין בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש האם בחנויות כמו פוקס, רנואר, זיפ, הוניגמן וכיו"ב, נמכרים גם מוצרי לבני נשים והלבשת לילה. מכל מקום, אשוב ואדגיש כי במקרה דנן, כשהוכח שמדובר ב-2 חנויות הנמצאות קרוב זו לזו, המוכרות מוצרים איכותיים באותו תחום, כשאחת גדולה וידועה ואת שתיהן מנהלת התובעת, לא ייתכן שלקוחות עולם היופי לא הגיעו לקנות גם באפרודיטה. הנה כי כן ברור כי גם, אם לא בעיקר, לפתיחת אפרודיטה הייתה השפעה על רווחי עולם היופי. משלא הוכח מה אחוז הירידה ברווחים בגין אפרודיטה ומה אחוז הירידה ברווחים בגין הטענה לפגיעה מצד דלתא, הרי גם אילו היה מוכח סכום הירידה ברווחים, לא ניתן היה לקבוע את הנזק לו אחראית הנתבעת. 14. בסעיף 94 לסיכומיה טענה התובעת, כי לכל הפחות הינה זכאית להשבת דמי השכירות ששילמה ממועד הפרת ההסכם הנטענת ועד לתום תקופת השכירות. כפי שכבר צויין במבוא לפסק דין זה, בכתב התביעה ובתצהירי התובעת, לא נתבעה כלל השבה של דמי השכירות ששולמו. התובעת תבעה פיצוי רק בגין אובדן רווחים על פי ממוצע הפרש הכנסות בחישוב רווח גולמי, כמפורט לעיל, וכן פיצוי בגין אבדן זמן ומשאבים. לאור האמור, המדובר בהרחבת חזית שאין להתירה, ובצדק התנגדה הנתבעת בסעיף 15.6 לסיכומיה להרחבת חזית זו. למעלה מן הצורך עציין, כי בנסיבות שפורטו לעיל, משלא שוכנעתי כי הנתבעת הפרה את ההסכם, אינני מוצאת כחסרת תום לב את התנהלות הנתבעת, אשר אישרה לתובעת לקצר את תקופת השכירות רק בתנאי שתמצא שוכר חלופי. 15. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪. חוזה שכירותחוזההסכם בלעדיותשכירות