##להלן פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת עבודה עם מכונה לחיתוך עצים:## תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בשתי תאונות עבודה. רקע ועובדות שאינן עוד במחלוקת 1. התובע יליד 31.10.1983, בוגר 11 שנות לימוד ומשוחרר משירות צבאי עקב אי התאמה, היה בזמנים הרלוונטיים פועל פשוט. הוא נפגע בארבע אצבעות ידיו, משתי מכונות שונות ובשתי תאונות עבודה נפרדות. התאונה הראשונה 2. התאונה הראשונה אירעה ביום 30.3.03 במפעלה של הנתבעת 1 [להלן - "ברודווי"] המכוסה בביטוח מעבידים אצל נתבעת 2. כחודש לאחר תחילת עבודתו של התובע כ"פועל כללי" אצלה. התובע ופועל מבוגר בשם סמי נדרשו להפעיל מכונת "צץ - רץ" המשמשת לחיתוך גלילי נייר גדולים וכבדים [להלן - "המכונה" או "מכונת קיפול"]. הם העמיסו ביחד גליל כזה על מוט רוחבי שנשען על שני מוטות אורכיים בצידה האחורי של המכונה. סמי הלך לצידה הקדמי של המכונה, בו היה מותקן כפתור ההפעלה שלה. התובע נותר בצידה האחורי והחל להזין את שולי הנייר שבגליל אל המדף האחורי שלה. סמי לחץ על כפתור ההפעלה שנמצא בצידה הקדמי של המכונה, הופעל מנגנון של לחץ אוויר, התובע לא הספיק להוציא את כף ידו השמאלית מהמכונה, היא נסגרה על כף ידו, מחצה אצבעות 2, 3 ו - 4 שלו וגרמה לשברים בגלילים המרוחקים שלהן. ברודווי לא דיווחה על התאונה למשרד התמ"ת. 3. התובע פונה לחדר מיון של בי"ח אסף הרופא שם טופל שמרנית באמצעות תפירה וחבישה. הוא שוחרר עם המלצות לפיזיותראפיה, ריפוי בעיסוק ואנלגטיקה. 4. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, בתקופת אי כושר מלא של חודשיים, עד סוף מאי 2003, בנכות צמיתה של 5% לפי סעיף 29 [6] בין 1 ל - 2 לפי תקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956 [להלן - "התקנות"] ושילם לתובע דמי פגיעה - 1,779 ₪ ומענק נכות - 13,850 ₪. המל"ל לא הפעיל את תקנה 15 לתקנות. 5. הנכות הרפואית תוצאת התאונה : פרופ' אנג'ל מטעם התובע העמיד את נכותו הצמיתה על 14.5% בגין חוסר תחושה וצלקות על גבי אצבעות 2-4. ד"ר ז'טלני מטעם הנתבעות קבע כי לא נותרה לו נכות כלשהי. מומחית בית המשפט, ד"ר בתיה יפה העמידה את נכותו הצמיתה של התובע על 10% עקב צלקות ועיוות הגלילים הדיסטליים באצבעות 2, 3 ו - 4, ובהתאם לתקנה 75 [1] [ב] לתקנות. 6. שכרו של התובע בגין חודש עבודתו עובר לתאונה עמד על שכר מינימום, כ - 3,600 ₪. בתום תקופת אי הכושר לא שב התובע לעבוד בברודווי. כעבור כחודש מתום תקופת אי הכושר מצא התובע עבודה בחברת אורטל מערכות למיגון רכב, לאחר מכן בחברת האם שלה, רב - בריח ושם עבד במשך כשנה וחצי, עד שפוטר. שכרו שם היה גבוה משכרו אצל בורדווי. התאונה השנייה 7. ביום 21.8.05 החל התובע לעבוד כעובד אריזה כללי ובשכר מינימום אצל נתבעת 3 [להלן - "תמם"], המכוסה בביטוח מעבידים אצל נתבעת 4. תמם עוסקת בין השאר באספקת מזון ארוז במגשיות. היא מעסיקה עובדים קבועים ועובדים זמניים, לרבות באמצעות חברת כוח אדם. במפעלה מכונות רבות והיא מעסיקה חברה שתפקידה לייעץ לה בענייני בטיחות, היא צד שלישי - יעקבי שירותי בטיחות בע"מ [להלן - "חברת הייעוץ"]. השתיים פועלות על פי חוזה כתוב משנת 1999, שהתחדש מעת לעת בכתב ובעל פה. יעקבי הייתה יועצת הבטיחות של תמם בכל עת רלוונטית לתביעה זו. 8. עם הגעתו של התובע לעבודה, הוא ביצע מטלות שונות שהוטלו עליו עד אשר בשעה 12.30 או בסמוך לכך, נשלח לעבוד על מכונת אריזה של מגשיות מזון - SUPER SEALER [להלן - "המכונה" או "מכונת האריזה"]. מכונת האריזה נרכשה על ידי תמם מהיבואנית, נתבעת 5, ק.ל.א סחר והנדסה בע"מ [להלן - "המוכרת"] עוד בחודש יוני 2004. 9. תיאורה של המכונה, תכונותיה ודרכי הפעלתה תוארו בהרחבה על ידי העדים במשפט וכן בדו"ח חקירת תאונת עבודה שביצע מפקח עבודה מטעם משרד התמ"ת לאחר התאונה [להלן - "דו"ח התמ"ת"]: המכונה מורכבת משני חלקים עיקריים: [1] תא פנימי ובתוכו יריעת ניילון אריזה. מעליה מותקן מלחם. [2] מדף הגשה חיצוני הכולל תבנית [מעין "אמבטיה"]. עיקרון הפעולה של המכונה דומה להכנסת דיסק חיצוני למחשב: הפועל העומד לפני המכונה, נוטל בידיו מגשית עם מזון מתוך עגלה. הוא מניח את המגשית בתבנית על מדף ההגשה. בזאת אמורה להסתיים פעולת ידיו. כעת מתחיל התהליך האוטומטי. מתחת לתבנית מותקנת עין אלקטרונית. העין "קוראת" את המגשית ומפעילה מנגנון השואב את מדף ההגשה, לרבות התבנית והמגשית, אל תוך התא הפנימי. תוך זמן קצר, המוגדר למכונה מראש, "יורד" המלחם אל המגשית ומלחים אליה את הניילון. זוהי פעולת האריזה. ושוב, תוך זמן מוגדר מראש, מתרומם המלחם והמדף, התבנית והמגשית הארוזה מוצאות מהחלק הפנימי. בכך מסתיים החלק האוטומטי. הפועל נוטל בידיו את המגשית הארוזה ומעבירה לעגלת אחסון. כעת ניתן לשוב על הפעולה עם מגשית חדשה. ניתן להפעיל את המכונה גם בתהליך ידני בו מפקח הפועל על כל שלב של הפעולה באמצעות כפתור שליטה חיצוני למכונה. ברור שתהליך זה גוזל זמן ומפחית את התפוקה ביחס לזמן ההפעלה. תמם הפעילה את המכונה בתהליך אוטומטי בלבד. התא הפנימי מופרד חלקית ממדף ההגשה על ידי מגן פרספקס. תפקידו כמובן הוא גידור לבטח על מנת למנוע פגיעה של המלחם בידיו של הפועל. המגן אינו "יורד" עד גובה פני המגשית שכן עליו לאפשר שאיבתה אל התא הפנימי. היה על כן צורך לייצר מגן המקיים מרווח בין קצהו התחתון לבין גובה פני המגשית. המגן במכונה כאן גבוה ב - 3 עד 4 ס"מ מגובה פני המגשית [להלן - "המגן" ו - "המרווח"]. 10. וכך אירעה התאונה: התובע הובל, ככל הנראה על ידי עובדת בשם דנה יעקב [להלן - "דנה"] אל המטבח שם עמדה המכונה. עובד אחר בשם ואדים וולצ'ק [להלן - "ואדים"] הדגים לו כיצד להפעיל את המכונה. התובע הבין את ההדגמה והחל לעבוד על המכונה. משך כשעה הספיק לארוז כ - 100 מגשיות. כשהניח את המגשית האחרונה על התבנית, החל התהליך האוטומטי של השאיבה אל התא הפנימי. התובע חש שהמגשית לא מונחת בצורה מיטבית והדבר יפגע באריזה. לכן ותוך כדי השאיבה וכניסת המגשית אל התא הפנימי, הניח את האצבע השנייה בידו הימנית דרך המרווח ומתחת למגן, על גבי המגשית וניסה ליישר אותה על התבנית. התהליך האוטומטי לא פסק. התובע לא הספיק להוציא את אצבעו, המלחם ירד עליה וקטע אותה חלקית. 11. מתברר שלא הייתה זו התאונה הראשונה שנגרמה עקב הפעלת המכונה. ביום 12.7.05, כחודש וחצי לפני התאונה של התובע, נפגע עובד אחר בשם יוני ויטקובסקי מהמכונה [להלן - "תאונה קודמת"]. תמם ומנכל"ה, יעקב מנקין הועמדו לדין פלילי בגין שתי התאונות [ת.פ. 424/07, בד"ע תל אביב]. במסגרת הסדר טיעון נמחק המנכ"ל מכתב האישום ואילו תמם הודתה בשתי התאונות על נסיבותיהן. כתוצאה מכך הורשעה באי גידור לבטח של חלק מסוכן במכונה, באי הדרכת עובד, באי מסירת מידע עדכני לעובד בדבר סיכונים במקום, באי ניהול פנקס הדרכה, באי מסירת תמצית מידע בכתב ובהעסקת עובד במקום עבודה ללא הדרכת בטיחות, עבירות לפי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל - 1970 [להלן - "פקודת הבטיחות בעבודה"], חוק ארגון הפיקוח על העבודה תשי"ד - 1954 ותקנות ארגון הפיקוח על העבודה [מסירת מידע והדרכת עובדים] תשנ"ט - 1999. [להלן - "ההרשעה הפלילית"]. 12. בעקבות התאונה הוציא משרד התמ"ת צו בטיחות או "צו שיפור" האוסר על שימוש במכונה עד לתיקונה, כלומר, עד להארכת המגן ולקיצור המרווח. תמם האריכה וקיבעה את המגן במכונה שלה ואילו המוכרת קראה לתיקון את כל המכונות שכבר מכרה והופעלו בארץ באותה עת, והאריכה בהן את המגן. המוכרת דאגה להורות ליצרן לספק לה ארצה לעתיד, מכונות עם מגן מוארך כפי דרישת צו השיפור. לאחר בדיקות חוזרות ונשנות, נמצא שהמכונה נשוא התביעה תוקנה והצו בוטל. 13. נשוב אל התובע. כשהחלק הקטוע נשמר אצלו, פונה לחדר מיון של בי"ח אסף הרופא. משם נשלח לניסיון חיבור בבי"ח שיבא. לאחר שנמצא כי אין טעם בחיבור החלק הקטוע אל הגדם, בוצעה קטיעה שלמה של האצבע. בהמשך טופל התובע במרפאות בי"ח, בפיזיותראפיה ובריפוי בעיסוק. 14. אף כאן הכיר המל"ל בתאונה כתאונת עבודה, בתקופת אי כושר מלאה בת 3 חודשים, עד כולל 20.1.05, בנכות צמיתה של 10% לפי סעיף 43 [2] ג' לתקנות ובהתאם שילם לתובע דמי פגיעה - 10,286 ₪ ומענק נכות - 17,759 ₪. 15. בתום תקופות אי הכושר לא שב התובע לעבודתו אצל תמם, פנה וקיבל דמי אבטלה עבור החודשים ינואר - מרץ 2006. במאי 2006 החל לעבוד כעוזר טבח באוויניון מרכז קונגרסים בע"מ. תחילה השתכר כ - 6,500 ₪ לחודש ולאחר מכן עלה השכר החודשי ל - 8,000 ₪, ל - 9,700 ₪ ובתלוש האחרון שהגיש לחודש מרץ 2009, עמד על 9,300 ₪. ביום 21.10.09 העיד התובע כי פוטר לפני כשבועיים, לאחר שהציג למעבידה אישור רופא תעסוקתי ולאחר שהתלונן על כאבים במרפק ובידיו עקב הגברת עומס העבודה עליו נוכח צמצום צוות העובדים עקב מיתון. 16. הנכות הרפואית תוצאת התאונה: פרופ' אנג'ל מטעם התובע העמיד את נכותו הצמיתה על 10% עקב קטיעת הגליל הדיסטלי של אצבע 2 ימנית ובהתאם לתקנה 43 [2] [ב] לתקנות. הצדדים מסכימים על נכות זו. המחלוקות 17. כאמור אין חולק על עצם קרות התאונות, נסיבותיהן ועל הקשר הסיבתי בינן לבין נזקי התובע. חלק מהמחלוקות משותפות לשתי התאונות. הן ברודווי והן תמם מסכימות כי כמעבידות, נושאות הן כלפי התובע בחובות זהירות לפי סעיפים 35 - 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [להלן - "הפקודה"] וחובות חקוקות מכוח דיני בטיחות בעבודה לפי סעיף 63 לפקודה. המחלוקות מתרכזות במישור הקונקרטי: האם סיפקו הן סביבת עבודה בטוחה לתובע; האם נקטו בשיטות עבודה בטוחות; האם קיבל התובע הדרכה מלאה טרם נשלח לעבוד עם המכונות; האם נקטו המעבידות באמצעים סבירים על מנת למנוע את התאונות; והאם ובאיזו מידה נושא התובע באשם תורם ביחס לכל אחת מהתאונות. 18. אשר לתאונה השנייה: האם מכונת האריזה גודרה לבטח; במידה שלא, מי אחראי ובאיזו מידה להיעדר גידור כזה: תמם, המוכרת של המכונה או הצד השלישי, חברת הייעוץ. 19. מחלוקות שגורות לגבי היקף הנזק. הראיות 20. מטעם התובע העיד הוא עצמו. כן הגיש את דו"ח התמ"ת [ת/2] ואת מסמכי ההרשעה הפלילית [ת/3] ביחס לתאונה השנייה. 21. מטעם ברודווי וביחס לתאונה הראשונה העיד מנהלה ובעליה, ציון דבי. 22. מטעם תמם וביחס לתאונה השנייה העיד קצין הביטחון שלה, עופר לוי. מטעם המוכרת העיד מנהל מחלקת השירות שלה, יוסף אידלמן ומטעם חברת הייעוץ העיד יצחק כהן, ממונה בטיחות. 23. חוות דעת המומחים הרפואיים הוגשו ללא חקירה. דיון התאונה הראשונה אחריות המעבידה - ברודווי 24. התובע פירט בתצהירו ובחקירתו את נסיבות התאונה ולענייננו: לאחר שהוא וסמי החליפו והתקינו גליל נייר חדש להזנת מכונת הקיפול, אמר סמי לתובע שעליו להכניס את קצה הגליל למדף מכונת הקיפול, כלומר "להזין" אותה. סמי לא אמר לתובע שאסור לו "לדחוף ידיים" אל המכונה. סמי הלך אל חלקה הקדמי של המכונה על מנת להפעילה באמצעות כפתור הפעלה באותו צד. התובע החל בפעולת ה"הזנה". בעת הזו לא היה קשר עין בין התובע לבין סמי. סמי הפעיל את המכונה בעת שידיו של התובע עסקו ב"הזנה". התובע שמע את הפעלת מנגנון לחץ אוויר, אינסטינקטיבית משך את שתי ידיו מהמכונה, אך ידו השמאלית - לא דומיננטית, לא הספיקה "לצאת" ונלכדה תחת לחץ המכונה. 25. עדות התובע אמנם עדות יחידה של בעל דין, אך מנגנון הפעולה של המכונה, שאינו במחלוקת, תומך בה ומחזק אותה. מעבר לכך, התברר כי כפתור הפסקה "חירום" ידני של פעולת המכונה, מוקם בחלקה הקדמי אך בהיעדר קשר עין בין סמי לבין התובע, לא יכול היה סמי לדעת על מצב חירום וצורך בהפעלתו. ברודווי לא העידה את סמי ולא סתרה את גרסת התובע. לטענתה, סמי אינו עובד אצלה בימים אלו. טענה זו, הינה טענה ריקה, שכן ברודווי לא פירטה אילו מאמצים עשתה על מנת לזמן את סמי לעדות. עדות מנהלה של ברודווי, ציון דבי, נעדרת משקל ומשמעות: דבי הצהיר שהתובע עמד בחזית המכונה ולא במקומו הקבוע אך בעדותו [עמ' 67] הודה כי התובע עמד באחורי המכונה. הוא ניסה "להרחיק" את סמי מחלקה הקדמי של המכונה ו"מיקם" אותו בחלקה האחורי, כביכול עסק בהחלפת גלגלים [עמ' 68]. אך בד בבד העיד כי סמי הוא שהפעיל את המכונה [שם], כי אמצעי ההפעלה ואף כפתור הבטיחות - חירום נמצאים בחזית המכונה ומכאן, שמי שהפעיל את המכונה והיה בעל השליטה על כפתור החירום, היה סמי ולא התובע, שאף לא סטה ממקומו. דבי הצהיר כי התובע לא היה מוסמך להפעיל את המכונה וכי התובע לא היה במקום עבודתו הקבוע בעת התאונה. בסופו של יום לא הבנתי מה גרסתו של דבי ולו ברמה גולמית. עדותו כשלעצמה לא הרשימה אותי במיוחד. מעבר לכל אלה, דבי העיד שאמנם היה בקרבת מקום, אך לא היה עד ראייה לתאונה. במובן זה, עדותו אינה תחליף לעדות סמי שלא זומן. אי העדת סמי פועלת על פי דיני הראיות נגד ברודווי ומעמידה אותה בחזקת מי שנמנעת מהזמנת עד היכול לפגוע באינטרס שלה. בנוסף, דבי מסר עדות כללית על נהלים ואיסורים והטיח בתובע האשמות כאלו ואחרות. אך דבי לא גורס כי הוא עצמו הדריך את התובע. הוא לא עשה ניסיון מינימאלי להגיש רישומים על ביצוע הדרכות על ידי אחרים, לא לתובע ולא בכלל. הוא לא הוכיח כי רישומים אלה, ככל שהתקיימו, הושמדו בשריפה שפרצה במפעל בשנת 2006. הוא לא טרח לדווח על התאונה למשרדי העבודה והתמ"ת. מכאן, שלא הוכח כי בוצעו הדרכות כאלו ולא הוכח כי במובן הרחב, שמרה ברודווי על הבטיחות במקום העבודה. אשם תורם 26. האם היה על התובע לנחש שיטות עבודה בטוחות ו"לסייע" לברודווי לקיים את חובותיה כמעבידה וכמחזיקה של מכונה בעלת פוטנציאל מסוכנות כמו מכונת הקיפול? הנטל להוכחת אשם תורם מוטל על כתפי המעבידה הטוענת לו. ברודווי לא הרימה נטל זה. התובע כפועל חדש בעל ותק של חודש במקום העבודה, פעל בהתאם להוראות הפועל הוותיק, כפי הבנתו וללא שעמדו לנגד עיניו סייגים והוראות אחרים מטעם המעבידה. 27. אין צורך להיכנס לניתוחים משפטיים מעמיקים. אין צורך לבדוק את חובת הגידור של המכונה. ברודווי הפרה כלפי התובע חובות מעבידה בסיסיות ובעיקר החובה להקפיד ולהטמיע שיטת עבודה בטוחה. התובע חפץ, בפרט כעובד חדש, לרצות את מעבידתו ופעל בהתאם להוראות שקיבל מסמי. הוראות אלו, לקו בהפקרת בטיחות בסיסית. במסגרת חובתה של מעבידה, עליה להנהיג שיטות עבודה בטיחותיות, לפקח על ביצוען ולקחת בחשבון כי העובד עלול להתרשל, בין היתר על מנת לרצותה ולהגן עליו גם מפני תוצאות התרשלותו [ע"א 655/80, מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פד"י לו [2] 592, ע"א 663/88, שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פד"י מז [3] 223, ע"א 662/89, מדינת ישראל נ' קרבון, פד"י מה [2] 593, להלן - "עניין קרבון" וע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז, ]. ברודווי אפשרה שיטת עבודה לא בטוחה, הפקירה את התובע וכתוצאה מכך, אירעה התאונה. אין לייחס לתובע אשם תורם בדרגה כלשהי. התאונה השנייה - אחריות המעבידה תמם 28. אף כאן, המצב אינו שונה ולקה בהפקרת העובד החדש לסכנות מובנות במקום העבודה. על אף הנוחות שבשימוש בהרשעה הפלילית, איני נזקקת לה. התובע, עובד חדש, ביומו הראשון בעבודה, נשלח לעבוד עם מכונה ובה חלק מסוכן - המלחם. התובע העיד כי לא קיבל הדרכת בטיחות כלשהי, כי לא נאסר עליו ולא הוסבר לו כי אין להכניס את האצבעות אל התא הפנימי מרגע שהחל מנגנון הפעולה האוטומטי. התובע העיד כי חפץ ליישר את המגשית על מנת להביא תועלת למעבידה, כלומר, אריזה יעילה ונכונה. תמם לא טרחה להעיד את העובדת דנה ואת העובד ואדים, שלטענתה הדריכו את התובע. עדותו של הקב"ט עופר לוי, ששאב נתונים מגרסה כביכול של שני אלה לצורך דו"ח פנימי זה או אחר, נעדרת משקל כלשהו. די בכך על מנת לקבוע, ללא כל קושי, כי התובע לא קיבל הדרכת בטיחות כלשהי, קל וחומר לגבי מתחם הזמן שבין תחילת הפעלתו של המנגנון האוטומטי בתא הפנימי לבין מועד שאיבת המגשית. 29. בחזית המכונה מצוייה מדבקת אזהרה ובה כיתוב בשפה האנגלית המורה שלא להכניס את היד לתוך המכונה אלא אם מכבים את POWER . על גבי המדבקה מופיע משולש צהוב ובתוכו סימון גרפי [!] ומשולש צהוב נוסף ובו גרפיקה של יד ועליה פס אדום דק. מדבקה זו בצבע אדום ומידותיה 3 X 15 ס"מ. התובע העיד ועדותו לא נסתרה, כי אינו מבין אנגלית, אם כי הוא יודע שתמרור אדום הוא תמרור אזהרה. התובע העיד, ואף עדותו זו לא נסתרה, כי לא שאל את ואדים מה כתוב באנגלית ולא ייחס לכך חשיבות. אזהרה זו, בנסיבות העניין, לא השיגה את תכליתה ואין לה חשיבות כלשהי. 30. מעבר לכך, מכונת האריזה לא גודרה לבטח, לא מנעה כל מגע גופני של העובד עם החלק המסוכן בה, מה שמהווה הפרה של סעיף 37 [4] לפקודת הבטיחות בעבודה: המרווח שהותיר היצרן, בין חלקו התחתון של המגן לבין המגשית, אפשר לתובע להכניס את אצבעו על מנת להועיל, לשיטתו, למעבידה. מרווח זה לא היה דרוש להפעלת מנגנון האריזה. לראיה, לאחר התאונה של התובע ולאחר דרישות וצווים של משרד התמ"ת, הוארך קצהו התחתון של המגן, במכונה זו וביתר המכונות מסוגה שנמכרו בארץ, באופן המאפשר שאיבת המגשית אל התא הפנימי תוך שלילת האפשרות של הפועל לדחוף את ידו או אצבעו אל מתחת למגן. לאחר מכן לא אירעו תאונות נוספות, לא במכונה זו ולא במכונות זהות שטופלו בהתאם. 31. תמם אינה יוצאת ידי חובתה כלפי התובע בעצם המינוי של חברה לייעוץ בטיחות [ע"א 435/85, מחמור נ' אטדגי, פד"י מא [4] 524, להלן - "הלכת מחמור"]. יוצא שתמם הפרה ביחס לתובע מספר חובות: חובתה כמעבידה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה וחובתה כבעלים של חפץ מסוכן למנוע חשיפת העובד לסכנות הגלומות בו. אשם תורם 32. הפסיקה ייחסה בעבר חשיבות למקורות חובות הזהירות כלפי העובד, שאם נעוצות הן בדין הנזיקי הכללי, נבחנת ביתר הקפדה שאלת אשמו התורם של העובד ואם נעוצות הן בדין רגולטיבי המתווה חובה חקוקה, הכף נוטה מראש לשלילת אשם תורם של העובד [ע"א 435/85, מחמור נ' אטדגי, פד"י מא [4] 524, המאבחן את ע"א 417/81, מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פד"י לח [1] 72]. קצרה היריעה במסגרת פסק דין זה, לבחון את הצורך בהבחנה הזו כיום. בפרט, כשההכרה בה, חותרת תחת רעיון ההרתעה שיש רואים בו אחד מטעמי האחריות הנזיקית. יש בהכרה זו כדי להוות מעין תמריץ שלילי למעביד, לסטות ולהקל ראש בחובותיו הבסיסיות כלפי העובד ולהפוך את העובד למעין שותף לתמריץ זה. ביטוי לעמדה זו ניתן למצוא בעניין קרבון, בע"א 477/98, בוארון נ' עיריית נתניה, פד"י מג [ 3] 50 ובע"א 4446/06, וולטון נ' המרכז הבהאי - חיפה, ]. 33. אך גם בהתייחס לחובה החקוקה כשלעצמה, די לי בכך שנועדה מראש להגן על העובד הרשלן והפזיז מפני תוצאות מעשיו, ויש בה כדי להטות את כף המאזניים לזכותו ולחובת המעבידה, שאפשרה לו להתרשל תוך כדי שימוש במכונה לא מגודרת ומסוכנת, המצויה בבעלותה ובשליטתה [ראו ע"א 240/87 קריכלי נ' א.פ.ל. בע"מ, פד"י מג [3] 50]. 34. מן הכלל אל הפרט: התובע העיד, וגרסתו לא נסתרה, לגבי נסיבות התאונה. התובע חפץ לרצות את תמם וליישר את המגשית לצורך האריזה בתוך התא הפנימי של מכונת האריזה. הוא טעה כאשר עשה זאת בעת שהמגשית כבר נתונה מתחת למלחם. איש לא הסביר לו שעליו להימנע מכך. יתרה מזו, המגן לא מנע ממנו לממש את רצונו במועד זה שכן אפשר הכנסת אצבעות מעל לגובה פני המגשית. תמם חבה במלוא נזקי התובע ולתובע אין אשם תורם כלשהו. אחריות המוכרת 35. התובע תבע ישירות את המוכרת. במסגרת יחסי התובע והמוכרת - אין רלוונטיות להדרכות, להסברים או להסדרי תחזוקה כלליים שסיפקה או לא סיפקה המוכרת למעבידה שלו. כך גם לגבי האפשרות לעבוד עם המכונה במנגנון ידני או אוטומטי [כפי שנעשה בעת התאונה]. לא הוכח כי התאונה נגרמה עקב הסדרי תחזוקה לקויים. השאלה בהקשר זה - האם מלכתחילה סיפקה המוכרת מכונה שעל פי תכונותיה היא מסוכנת ואינה מאובטחת בעת הפעלתה על מנגנון אוטומטי כפי שאירע. שאם כן - הרי יצרה מפגע ואפשרה חשיפה של ציבור העובדים עימו, בכללם התובע - לסיכונים הנובעים ממנו. התשובה לשאלה זו אינה מושפעת מאופן התיקון של המכונה בדיעבד, מזהות המתקן [מוכרת או מעבידה] ומשיקולי המוכרת לתיקון או לערעור על צווים שונים שהוציא משרד התמ"ת. 36. לטענת המוכרת, המכונה כפי שהיא, הייתה בטיחותית לחלוטין, כי הארכת המגן "מקלקלת" את המכונה ולא צריך היה לבצעה וכי נדרשה אך ורק על מנת להגן על מי שמנסה לפגוע בעצמו ב"זדון". עדותו של מנהל השירות מטעמה, מר אידלמן הייתה מתנשאת, מתחמקת ומקוממת. הוא ניסה להיתמם בחקירתו הנגדית כאשר העיד כי צו השיפור של משרד התמ"ת אינו אוסר להשתמש במכונה אלא "ממליץ על שינויים". לדבריו לא זוכר שקרא אותו. כשנדרש להסביר מדוע בכל זאת, בעקבות הצו, תיקנה המוכרת את כל המכונות שהפיצה בארץ ולא ערערה על הצו, תירץ, ללא שום ניסיון לבסס במספרים או בנתונים אחרים, כי עלויות התיקון אפסיות וכי אין דרישת בטיחות כזו בעולם. המעיין בעדותו מקבל את הרושם כי מבחינת המוכרת, קיימת רגישות מופרזת, החותרת תחת תכלית היעילות של המכונה, מצד מדינת ישראל ומצד התובע והן אילו המפנות אצבע מאשימה, כלפי המוכרת התמימה ללא כל עוול בכפה. 37. הוא הואיל לאשר כי לא מדד את גובה המרווח לפני התיקון אך לדבריו, צריך היה להתאמץ על מנת להכניס את האצבעות אל מתחת למגן עם המגשית ובכל מקרה ניתן למפעיל זמן לסדר את המזון על המגשית כדי שלא ייתקע בכניסה אל התא הפנימי. עדותו רק מדגימה את הפקרת העובד הפשוט לביצועי יעילות של מכונה, כאשר היצרן מעדיף את טובת המעביד על טובת העובד. אף אם נקבל כי זו זכותו של היצרן, יהא אשר יהא מקום מושבו, הרי יצרן המספק מכונות בארץ, כפוף לדין החל בארץ. דין זה הוא הקובע מתי מכונה מהווה מפגע והוא המחיל אחריות כאשר עקב המפגע נגרם נזק למי שחשוף לו. וזה המצב בעניינו של התובע. המכונה עם המגן המקוצר שלה, הייתה מלכתחילה מכונה שאינה מגודרת לבטח, חשפה את התובע לסיכונים מיותרים ובכך גרמה לנזקיו. למוכרת קמה אחריות מלאה כלפי התובע. 38. קביעותיי לגבי אשם תורם של התובע ביחס למעבידה, יפות גם ביחס למוכרת. נמצא כי כל הנתבעות בגין התאונה השנייה, אחראיות ביחד ולחוד לנזקי התובע. כעת יש לבחון את היחסים בין הנתבעות לבין עצמן, לרבות בהודעה לצד שלישי, חברת הייעוץ. אחריות חברת הייעוץ [צד שלישי] כלפי תמם המעבידה 39. המסוכנות שהתממשה והביאה לתאונה הינה בעיקרה זו הגלומה בעצם תכונות המכונה. לכך יש להוסיף, בעניינם של עובדים חדשים כמו התובע, היעדר הדרכה משמעותית או הדרכה בכלל, על מנת להימנע מחשיפה למסוכנות המכונה. 40. תמם היא זו שקנתה את המכונה מלכתחילה. היא לא נועצה טרם הקנייה בחברת הייעוץ. על כן אין לייחס לחברת הייעוץ אחריות לעצם רכישת המכונה. אך זו רק תחילת הדרך. נציגי חברת הייעוץ, ששהו במפעל תמם במסגרת שירותיהם והתחייבויותיהם החוזיות, ראו את המכונה ואת פעולתה, לאחר רכישתה. במסגרת זו היה עליהם להתרות בפני תמם על מסוכנות המכונה על פי תכונותיה, כלומר, מגן קצר מדי. לא נדרש לשם כך מחקר מעמיק או ידע יוצא דופן. כל שהיה עליהם לעשות הוא בחינת המרווח בין המגן לבין פני המגשית ודרישה לקיצורו, ממש כפי שעשה משרד התמ"ת. נכון שמשרד התמ"ת עשה זאת בדיעבד, אך זהו תפקידה של חברת הייעוץ מלכתחילה. לשם כך נשכרים שירותיה ומשתלמים לה כספים. היא לא איתרה את הפגם הבטיחותי במכונה ואישרה את המשך השימוש בה. בכך הפרה את חובתה החוזית. 41. במכתבה מ - 25.7.05 , לאחר התאונה הקודמת של ויטקובסקי ולפני התאונה של התובע, היא מתרה בפני תמם על היעדר הדרכות בטיחות לעובדים, בפרט לעובדים זמניים. אין ספק כי הדרכות כאלו לא בוצעו, בפרט בעניינו של התובע וכפי שקבעתי לעיל. ואולם, היא אינה מתרה לגבי היעדר גידור לבטח של המכונה כשלעצמה. 42. יצחק כהן, ממונה הבטיחות מטעם חברת הייעוץ, העיד כי התרה לגבי היעדר בטיחות במכונה עצמה. גרסתו זו אינה מגובה במסמכים והיא הובאה בהבל פיו בלבד. אני מתקשה לקבל גרסה זו. התנהלות חברת הייעוץ מעידה על התמקדות בהדרכות העובדים ובאדישות לתכונות המסוכנות של המכונה: גם לאחר הוצאת צו שיפור על ידי משרד התמ"ת הוא עמד על דעתו כי החברה ביצעה את תפקידה על פי דין. מעדותו, ניכר היה ניסיון להטיל את האחריות לתאונה על התובע ועל תמם שלא הדריכה אותו, כמו גם עובדים זמניים או חדשים אחרים כיאות ובעיקר, לא דאגה לספק טופס חתום על ידי התובע בדבר הדרכתו. מדו"ח התאונה שהכין 8 ימים לאחריה, עולה תפיסה מתעלמת המגוננת הן על תמם והן על חברת הייעוץ ומטילה את מלוא האחריות על התובע: העד בדק עדויות של עובדי תמם, דנה וואדים ולא טרח לבדוק את גרסת התובע עצמו. הוא תירץ זאת בכך שצלצל לתובע ונאמר לו שהוא אינו יכול לשוחח עימו שכן התובע עומד להגיש תביעה. תירוץ זה לא הובא בדו"ח שהכין ואינו מבוסס על נתון אובייקטיבי כלשהו. בעדותו, באה לביטוי תפישתו כי ייעול העבודה והחיסכון באמצעים מצדיק הפעלה מהירה של המכונה והעמסת המגשיות במזון, מה שדורש מגן גבוה יחסית, כפי שאכן היה בעת התאונה. הוא שב והעיד כי עובר לתאונה לא מצא בה מפגעי בטיחות. לגרסתו, שאל על המרווח במגן אך נאמר לו על ידי אנשי תמם כי הוא נדרש לצורך שאיבת מגשיות עמוסות יותר. לדבריו, מפקח התמ"ת לא הביא בחשבון צרכי יעילות של תמם "מצידם שיעשו עליה אריזה אחת בשעה". [עמ' 62]. הוא מסכים בדיעבד, שהמגן לא היווה גידור לבטח "עכשיו אני אומר שלא. אנחנו אז הסתכלנו על הצרכים של תמ"מ היה גם מהנדס, הם אמרו לנו שאי אפשר להאריך כי יפגע באריזה". השאלה החשובה הינה האם התריעה חברת הייעוץ בפני תמם על מפגע בטיחותי במגן המכונה. אין לי כל קושי לקבוע כי התרעה כזו לא באה ולא הוכחה. לא רק שאין על כך אינדיקציה כתובה [בניגוד לנושא הדרכת עובדים] אלא שחברת הייעוץ מודה בחצי פה כי עצם המפגע הסתבר לה להבנתה לאחר התביעה. קשה לקבל כי הסתברות זו בדיעבד, הקימה התרעה בזמן אמת. זאת, בלשון עדינה. נמצא שחברת הייעוץ לא התרתה בפני תמם על מפגע בטיחות במגן המכונה. חלוקת אחריות ביחסים הפנימיים בין תמם, המוכרת וחברת הייעוץ 43. שלושת אלה הינם מעוולים יחד וחלים עליהם סעיפים 11, 83 ו - 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. אמת המידה לחלוקת אחריות בין מעוולים יחד הינה "על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק". 44. כל אחת מהשלישייה נהנתה מתמורה כספית בגין הפקרת התובע. המוכרת שייבאה ומכרה את המכונה, תמם שרכשה והפעילה אותה להגברת רווחיה וחברת הייעוץ שקיבלה כספים עבור ייעוץ בטיחות, זנחה את משמרתה ושיתפה פעולה עם אינטרסים של תמם על חשבון התובע. מבחינת שליטה יומיומית, הן תמם והן חברת הייעוץ במרכז התמונה. כל אחת מהן יכולה הייתה לראות בשטח את הסיכון ולמעשה גם את התממשותו בתאונה קודמת. ואולם, חלקה של המוכרת לא קטן מחלקן. שכן היא סילקה את ידיה מהמכונה בעצם מכירתה ומאף מכירה של מכונות זהות נוספות. לא נמנע ממנה לבחון את בטיחות המכונה. ככל שהסתייעה בייעוץ בטיחותי, לא טענה ולא הוכיחה. המוכרת היא זו שהכניסה את המכונה המסוכנת לזירה. אלמלא הייבוא שלה, לא הייתה מתרחשת התאונה. לאחר עיון ושקילה, לא מצאתי להעדיף מעוולת אחת על פני חברתה. על כן נושאות שלושת המעוולות באחריות ובחלקים שווים. ידעתי על ההליך הפלילי שהוגש נגד תמם. הייתי בחקירה אבל הייתי פטור. לא נחקרתי באזהרה. לא ציינתי בתצהירי. הנזק הנכות הרפואית 45. באשר לתאונה הראשונה, מצאתי להעדיף את חוות דעתה של מומחית בית המשפט ד"ר יפה ולפיה נגרמו לתובע 10% נכות צמיתה בין צלקות ועיוות גלילים דיסטליים בשלושת אצבעות יד שמאל. הפגיעה הינה בקצות האצבעות והשלכתה, הפרעה בתחושה וברגישות של קצות האצבעות עקב צלקות ולא עקב פגיעה בעצבים. על כן הותאמה הנכות לסעיף 75 [1] [ב] לתקנות. המומחית לא זומנה לחקירה, חוות דעתה לא אותגרה ולאור המימד האובייקטיבי המיוחס לחוות דעת מומחה בית המשפט, איני רואה טעם לסטות ממנה. 46. באשר לתאונה השנייה, קיימת כאמור הסכמה על נכות צמיתה בשיעור של 10% עקב קטיעת הגליל הדיסטלי של אצבע 2 ביד ימין דומיננטית. 47. הנכות הרפואית המשוקללת עומדת אם כך על 19%. הנכות התפקודית 48. התובע פועל פשוט, בוגר 11 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות או השכלה מקצועית אחרת. הוא שוחרר אמנם מצה"ל עקב אי התאמה, אך שיתף פעולה במסגרות עבודה צנועות התואמות את כישוריו. שתי התאונות הותירו אותו עם מגבלות תחושה ב - 3 אצבעות יד שמאל, לא דומיננטית ועם אצבע מורה קטועה ביד ימין דומיננטית. אני סבורה כי אצל פועל כמו התובע, אין חשיבות של ממש להבחנה בין יד דומיננטית ליד שאינה כזו. הוא נדרש להשתמש בשתי ידיו. 49. שאלה היא מה הנכות התפקודית עקב כך. לקורות התובע לפני התאונות, בין התאונות ולאחריהן, עשויה להיות משמעות בדבר קיומה או אפשרות קיומה של מגבלה [ע"א 286/89, קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול" ]. עובר לתאונה הראשונה, השתכר התובע בעבודתו הראשונה אצל ברודווי, שכר מינימום. שלושה חודשים לאחר התאונה הראשונה, החל לעבוד בשכר מעט גבוה יותר אצל חברה למיגון רכב, והתמיד בעבודתו עד לפיטוריו כעבור כשנה וחצי. הוא אינו טוען להפסדים בתקופה זו ועד לתאונה השנייה. בעת התאונה השנייה עבד בשכר מינימום או קרוב לכך, אך התאונה אירעה כזכור ביומו הראשון בעבודה. לאחר התאונה הזו ובתום תקופת אי כושר היה מובטל למספר חודשים ואז, במאי 2006 החל לעבוד כעוזר טבח בחברת אוויניון מרכז קונגרסים בע"מ. כאן כבר השתכר שכר העולה משמעותית על שכר מינימום, כ - 9,300 ₪ לחודש. התובע פוטר מאוויניון באוקטובר 2009, אך אין אינדיקציה לקשר סיבתי מובהק בין מגבלותיו תוצאת התאונה לבין הפיטורין. אני סבורה כי שכרו משך 3 שנים כעוזר טבח, משקף את כושר השתכרותו במומו. קיימת עמימות, בלשון המעטה, לגבי כושר השתכרותו אלמלא התאונות. קיימת עמימות לגבי מידת הפגיעה בכושר זה כתוצאה מהתאונות. בנסיבות העניין ולאור גילו הצעיר של התובע מצאתי להעמיד את הנכות התפקודית ואת הפגיעה בכושר השתכרותו בגין שתי התאונות על מחצית הנכות הצמיתה, כלומר, על 10%. נזק מיוחד הפסדי השתכרות לעבר תאונה ראשונה 50. שכרו של התובע עובר לתאונה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית אמצע תקופה עומד על כ - 5,400 ₪. התובע שהה באי כושר משך חודשיים, פוטר מברודווי, בתום חודש שלישי מצא עבודה אצל חברת מיגון רכב. אני סבורה כי הצירוף של תקופת אי כושר, פיטורין והצורך לאתר מקום עבודה חדש, מביאים להכרה בתקופה של 3 חודשים כתקופת אי כושר מלא. נזקו של התובע: 5,400 ₪ X 3 = 16,200 ₪. לאחר תקופה זו לא מצאתי הפסדי השתכרות בזיקה לתאונה. תאונה שנייה 51. בעקבות התאונה שהה התובע באי כושר מלא משך 3 חודשים. שכרו עובר לתאונה : 143 ₪ [ליום עבודה אחד עד לתאונה] X 30 = 4,290 ₪. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית אמצע תקופה עומד על כ- 4,600 ₪. נזקו של התובע: 4,600 ₪ X 3 = 13,800 ₪. 52. לאחר תקופה זו היה התובע מובטל משך כ - 10 חודשים, מתוכם, עבור 3 חודשים קיבל דמי אבטלה. לא מצאתי קשר סיבתי בין אבטלתו המתמשכת של התובע לבין התאונה השנייה. 53. החל ממאי 2006 ועד אוקטובר 2009 עבד התובע כטבח ושכרו עלה במידה ניכרת על שכרו עובר לתאונות ובין התאונות. לא נגרמו לו בתקופה זו הפסדים. 54. התובע פוטר לדבריו מעבודתו כעוזר טבח באוקטובר 2009. לפי עדותו התגברה כמות העבודה, לא התווספו עובדים וכל זאת עקב המיתון. ועוד העיד כי הביא למעבידה אוויניון מכתב מרופא תעסוקה על כאבים בכף יד ימין ובמרפק שמאל. המרפק נפגע בתאונה אחרת שאינה קשורה לנתבעות כאן. התובע לא פנה בתביעת החמרה למל"ל. הוא לא הוכיח קשר סיבתי בין פיטוריו הנטענים ותקופת אבטלה לאחריהם, לבין התאונות או מי מהן. לא נגרמו לו בתקופה זו הפסדים בזיקה לתאונות. עזרת הזולת לעבר 55. בעקבות כל אחת מהתאונות שהה התובע בביתו משך חודשיים - שלושה. הוא לא העסיק עזרה בשכר. הוא מתגורר בבית אימו. לדבריו סעדה אותו אימו. התובע לא הביא את אימו להעיד על היקף וטיב העזרה. פציעותיו של התובע אינן מעידות על מגבלות של ממש בעת השהייה באי כושר בביתו. איני רואה עזרה החורגת מהמקובל ביחסי משפחה תקינים ואיני פוסקת לתובע סכום בגין ראש נזק זה. הוצאות לעבר 56. שתי התאונות הינן תאונות בעבודה. מירב ההוצאות הרפואיות כמו גם נסיעות לטיפולים מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית והמל"ל. התובע לא הגיש אסמכתאות וקבלות. אין בליבי ספק כי התובע נזקק להוצאות רפואיות ולנסיעות אשר בחלקן, הקטן, אינן מכוסות במסגרת הדין. על כן מצאתי לפסוק לו על דרך האומדן סכום של 3,000 ₪ בגין כל אחת מהתאונות. נזק כללי הפסדי השתכרות לעתיד 57. שכרו של התובע במומו עולה על שכרו עובר לתאונות. אך שכר זה משקף את כושר השתכרותו להיום והוא צריך להיות הבסיס לכל חישוב עתידי. מצאתי לחשב כך: 9,300 ₪ X 10% [נכות תפקודית] X היוון עד גיל 67 = 228,000 ₪. לפיכך נזקו של התובע בגין כל אחת מהתאונות עומד על 114,000 ₪. הוצאות לעתיד 58. מצבו של התובע יציב, הוא לא הוכיח אפשרות החמרה או צורך בנסיעות והוצאות לעתיד. על אף זאת, את העתיד אין איש יודע. מצאתי לפסוק לו, בהתחשב בכיסוי הקיים, סכום גלובלי של 3,000 ₪ בגין כל אחת מהתאונות. כאב וסבל 59. בשנים האחרונות אכן קיימת מגמה להגביר את הפיצוי בגין ראש נזק זה. התובע פגוע כתוצאה משתי התאונות בשתי ידיו. יש להביא בחשבון את הסבל הממשי שחווה לאחר כל אחת מהתאונות וגם את האובדן של תחושה ב - 3 אצבעות יד שמאל ואובדן אצבע שלמה ביד ימין. מצאתי לפסוק לו בגין כל אחת מהתאונות סכום של 50,000 ₪. סה"כ הנזקים בגין תאונה ראשונה - 186,200 ₪. בגין תאונה שנייה - 183,800 ₪. ניכויים 60. יש לנכות מסה"כ הנזקים בגין כל אחת מהתאונות את דמי הפגיעה ומענק נכות ששילם המל"ל [להלן - "תגמולי המל"ל"]. הצדדים ישערכו סכומים אלה להיום לפי הפרשי הצמדה וריבית אמצע תקופה [בהלימה לשיטת שיערוך הפסדי השתכרות לעבר]. סוף דבר נתבעות 1 ו - 2 תשלמנה לתובע יחד ולחוד את סה"כ הנזקים בגין תאונה ראשונה לאחר ניכוי תגמולי המל"ל וכן הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23%. נתבעות 3, 4 ו - 5 תשלמנה לתובע יחד ולחוד את סה"כ הנזקים בגין תאונה שנייה בניכוי תגמולי המל"ל וכן הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23%. ביחסים ביניהן, תישאנה נתבעות 3 + 4, נתבעת 5, והצד השלישי בפיצוי ב - 3 חלקים שווים. הצד השלישי תישא בהוצאות משפט ובנוסף בשכ"ט עו"ד של המודיעות - נתבעות 3 + 4 בשיעור של 23% לפי חילק ההודעה לצד שלישי - שהתקבל. פסיקתא תוגש תוך 10 ימים בצירוף אישור על המצאתה לצדדים שכנגד. תאונות עבודה עם מכונהתאונת עבודה