מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מינוי רו''ח בבית הדין לעבודה: האם זכאית התובעת לכספים נוספים מהנתבעת או שמא עליה להשיב כספים ששולמו לה במסגרת פסק הדין של ביה"ד זה - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. בערעור שהוגש ע"י הצדדים לבית הדין הארצי כנגד פסק הדין של ביה"ד האזורי קיבל ביה"ד הארצי את ערעור אס.ג'י.די הנדסה בע"מ, חברת ברק טק בע"מ ומר דב כהן. ערעורה של התובעת נדחה. בפסק דינו קבע ביה"ד הארצי מפי כב' השופטת ורדה וירט-ליבנה כדלקמן: "... אשר על כן, התיק מוחזר לבית הדין האזורי אשר יכריע בטענה זו לאור טופס 161 שהציגו המערערים, ויכריעו בשאלה העובדתית האם קיבלה מרנין פיצויי פיטורים בסיום עבודתה באס.ג'י.די והאם יש להפחית סכום זה מהסך הכולל של פיצויי הפיטורים להם היא זכאית, העומד על 40% מסכום פיצויי הפיטורים לו היתה זכאית. ... א. ערעורה של גב' בתיק עע 117/08 - נדחה. ב. הערעור בתיק 516/07 מתקבל בחלקו כך שהתיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה בתחום החשבונאות מטעם בית הדין, אשר יערוך את החישוב ברכיבים הבאים: (1) הפרשי בונוסים מאס.ג'י.די עבור השנים 2002-1999: המומחה יחשב את זכאותה של מרנין לפי עקרונות חשבונאיים מקובלים. הבסיס לחישוב הזכאות יהיה החשבוניות שיצאו בכל שנה, אשר מבטאות הכנסות שהתקבלו בפועל. לא יותר קיזוז סכומים מהשנים 1997 ו- 1998. דמי הניהול מברק לאס.ג'י.די ייכללו בהכנסת אס. ג'י.די הקובעת לתשלום הבונוס למרנין. (2) הפרשי רווחים עבור פעילות ברק: המומחה אשר ימונה על ידי בית הדין האזורי יחשב את הסכומים להם זכאית מרנין לפי העקרונות המנויים בסעיף 22 לפסק הדין. ג. הערעור בשאלת זכאותה של גב' לרווחי ברק בתקופה של 10 שנים לאחר תום ההסכם - מתקבל. קביעותיו של בית הדין האזורי בסעיפים 246 עד 259 לפסק דינו - מבוטלות." ביה"ד מינה את רו"ח בר לב אשר ערך את החישובים על פי פסק הדין של בית הדין הארצי. לאחר שהוגשה חוות דעתו של רואה חשבון יהודה ברלב הצדדים חקרו את המומחה על חוות דעתו. לאחר הדיון הגיש רו"ח בר לב חוות דעת משלימה. הצדדים חקרו בשנית את המומחה על חוות דעתו. טענות הצדדים טענות התובעת: חלק מטענות התובעת מופנות כלפי טעויות שנפלו בפסק דינו של ביה"ד הארצי. מאחר שבוודאי שאיננו יושבים כערכאת ערעור על ביה"ד הארצי ופסק הדין שניתן ע"י ביה"ד זה בוטל בחלקו, אין בכוונתנו להתייחס לטענות אלה. פסק הדין של ביה"ד הארצי הורה לחשב את הרווחים המגיעים לתובעת מפעילות ברק באופן הנוגד את הבנתו המקצועית של המומחה ובניגוד לכללי החשבונאות המקובלים. המומחה סבר כי עליו להביא בחשבון את ההוצאות העתידיות שלאחר 4.3.04 אולם הוא היה מנוע מלהביא בחשבון את ההכנסות בגין אותה פעילות באותה תקופה שטרם התקבלו בפועל עד 4.3.04. המומחה לא לקח בחשבון הכנסות שהתקבלו לאחר 4.3.04 למרות שמדובר בהכנסות שרק תשלומן נדחה (הלקוח משלם שוטף+60 או שוטף+90). שיטת חישוב זו של המומחה מעוותת. המומחה לא הצליח לזהות את הוצאות ברק. המומחה לא בדק את ההוצאות שהוצאו בגין פעילות ברק לצורך חישוב הרווחים שנבעו ממנה והסתמך רק על הנתונים שנמסרו לו ע"י הנתבעות מבלי לבצע בדיקה. הנתבעות סירבו לשתף פעולה עם המומחה ולמסור לו חומר חשבונאי. התובעת זיהתה את ההוצאות האמיתיות של ברק מתוך ההוצאות של אס.ג'י.די וקיבלה את חישוביו של המומחה לעניין ההכנסות. הנתבעות נותרו חייבים לתובעת 603,557 ₪ על פי תחשיב שנערך ע"י התובעת. המומחה שכח לזכות את התובעת סכומים מסוג סכומים אחרים והכנסתם של סכומים אלה לעמודת "שולם בפועל" ולא לטבלת "זכאית התובעת" בטבלת בונוס אס.ג'י.די פוגעת בתובעת ומקטינה את הבונוס מאס.ג'י.די המגיע לה. המומחה הציג שתי חלופות. האחת, הכנסות על פי חשבוניות שיצאו באותה שנה והשנייה, הכנסות על פי עקרונות חשבונאיים מקובלים. התובעת מבקשת כי על בית הדין לקבוע כי החלופה השנייה היא הנכונה. לכן לתובעת מגיע 73,552 ₪ בעבור בונוס אס.ג'י.די. בחוות דעתו המשלימה ביצע המומחה תחשיב מחודש נוכח פסיקתה של השופטת רוזנפלד שקבעה בר"ע 49908-03-11: "באשר להכנסות מפעילות ברק בשנת 2004 הבהירו המשיבות בתשובתן, כי המומחה ערך שני תחשיבים אפשריים של חלוקת רווחי ברק לתקופה החל מיום 1.1.2004 ועד ליום 4.3.2004: האחד: "לפי תקבולים שהתקבלו בפועל והוצאות שהתהוו בתקופה מיום 1.1.2004 עד ליום 4.3.2004". ואילו השני: "חישוב חלוקת הרווחים לתקופה 1 בינואר 2004 עד 4 במרץ 2004, באופן יחסי לכל שנת 2004", והדברים עולים אף מחוות הדעת. במצב דברים זה, על פני הדברים, לא נדרשת השלמה נוספת של חוות הדעת בסוגיה זו. מכל מקום, בבואו להכריע בעניין שיעור זכאותה של המבקשת לרווחים מפעילות ברק, יביא בית הדין האזורי בכלל חשבון את קביעותיו והנחיותיו של בית הדין הארצי בע"ע 516/07, 117/08, מהן עולה לכאורה לפחות, כי זכאותה של מרנין לרווחים מפעילות ברק בשנת 2004 היא נגזרת של ההכנסות בכל שנת 2004, וזאת כפי שצוין בהחלטתי מיום 12.5.2011." חישוב פיצויי הפיטורים צריך להיות על בסיס השכר האחרון ולא על פי ממוצע של 12 חודשים אחרונים וכן תקופת עבודתה של התובעת עומדת על 4.515 שנות עבודה ולא כפי שקבע המומחה שהינה 4.483 שנות עבודה. לפיכך נותרו הנתבעות חייבות לתובעת 38,891 ₪ בעבור פיצויי פיטורים. מחוות דעתו של המומחה התברר כי סכומים רבים לא שולמו לתובעת (2/03, 3/03). מכרטסת הנהלת החשבונות בשנת 2010 התגלה לתובעת כי היא זכאית לבונוס בגין אל-אופ בסך 56,023.74 ₪. לדעת המומחה מאחר עיקר פעילות הניהול של ברק בוצעה באמצעות חברת אס.ג'י.די, נמנעו מחב' ברק תשואות שהיו אמורות להניב כספים לתובעת בסך 244,745.84 ₪. לתובעת נודע מהמומחה כי היא קיבלה כספים בחסר מאס.ג'י.די במשך השנים בסך כולל של 64,703 ₪. המומחה לא הצליח לזהות את ההכנסות וההוצאות של חברת ברק והמומחה התבסס על מסמכים שהנתבעות העבירו לו, אשר משקפים הוצאות עצומות. הנתבעות לא מסרו אינפורמציה מלאה בהליך זה. דב כהן העסיק את אחותו של ב"כ לשעבר של התובעת כחשבת חברת ברק ואס.ג'י.די ויש בה להעיד על אופיו הבעייתי. התובעת הייתה עדה למתן שוחד של כהן ללקוחות החברה. טענות הנתבעות: בית הדין הארצי בפסק דינו קבע כי הבסיס לחישוב יהיה החשבוניות שיצאו באותה שנה ולא הדו"חות השנתיים המבוקרים ועל כן יש לקבל את שיטת החישוב שהציג המומחה לפי החשבוניות שיצאו באותה שנה ולא על פי העקרונות החשבונאיים המקובלים. בית הדין הארצי קבע כי המועד הקובע לניתוק הקשר בין הצדדים הינו ביום 4.3.04. המומחה טעה כאשר תחשיביו בוצעו עד 9.3.04 על כן יש להפחית מסכום ההכנסות שהתקבלו ב- 4 הימים מיום 4.3.04 ועד 9.3.04 סך של 1,172,019 ₪, סכומים שהתקבלו בחברה בימים אלו. המומחה טעה קבע שאין לקחת בחשבון הוצאות נוספות מעבר לתקורה של 10% ממחזור ההכנסות ששילמה ברק לאס.ג'י.די וזאת בניגוד לפסק הדין של ביה"ד הארצי (סעיף 22 לפסק הדין). לחברת ברק היו הוצאות נוספות אשר נרשמו בספריה מעבר להוצאות הניהול המשותפות של אס.ג'י.די ובכך שלא נכללו במסגרת תשלום התקורה (סעיף 2.7 להסכם בין הצדדים). המומחה קבע כי אין הצדקה בחיוב ברק בהוצאת מימון מאחר שתזרים המזומנים של ברק היה חיובי. המומחה בחקירתו אישר כי מר כהן שהחליט לא למשוך את רווחיו, הפך חלק זה לחוב של החברה ויש להפחיתו מתזרים המזומנים. יש להעדיף את החלופה הראשונה של המומחה ולפיה יש לערוך את התחשיב עד למועד הקובע על פי פסק הדין של בית הדין הארצי, קרי, ביטול הסכם ברק ולא החלופה השנייה ולפיה חישוב הרווחים לחלוקה מפעילות ברק יתבצע על פי חישוב יחסי לשנה זו. תשלומי הבונוס על כל פעילות ברק שולמו לתובעת ולכהן עד 8/03 רק באמצעות אס.ג'י.די שכללו רווחים מהכנסות ברק. התחשיבים בוצעו חודשית ע"י פירוט כל הכנסות בניכוי ההוצאות. הצדדים לא ערערו על דפי תחשיב אלו. הכרעה: לאחר שבחנו את טענות הצדדים, עיינו בחוות דעתו של המומחה שמונה על ידי ביה"ד ובחוות דעתו המשלימה ושמענו את עדותו של המומחה, באנו לכלל מסקנה כי יש לאמץ את חוות דעתו, כפי שיפורט להלן. המומחה הציע שתי חלופות לחישוביו. לטעמנו, החלופה הראשונה אותה הציע המומחה היא החלופה המתיישבת עם פסק דינו של ביה"ד הארצי ונסביר. על פי פסק הדין של ביה"ד הארצי מועד הסיום לעריכת התחשבנות בין הצדדים הוא ביום 4.3.04, מועד בו בוטל ההסכם בין הצדדים. החלופה השנייה אשר לוקחת בחשבון באופן יחסי את ההכנסות של שנת 2004, למעשה כוללת בחובה הכנסות שהתקבלו ורווחים שנתקבלו לאחר 4.3.04, גם אם באופן יחסי. לאחר שביה"ד הארצי ביטל ההסכם לא יכולה כעת לקבל התובעת רווחים עתידיים של ברק. זאת ועוד, על פי פסק הדין של ביה"ד הארצי: "פרשנות ראויה להסכם בין הצדדים, אשר קבע במפורש כי למען הסר ספק, "חלוקת הרווחים תהא רק מכספים שתקבל החברה בפועל", מובילה אותנו למסקנה כי הפרדה בין חישוב הרווחים לבין חלוקתם תהא מלאכותית ובלתי סבירה. ההסכם קובע כי מרנין תקבל 50% מהרווחים בכל שנה, והחלוקה תהא מכספים שתקבל החברה בפועל, לכן, במקרה בו בשנה מסוימת צפויה הכנסה אשר תתקבל בידי החברה רק בשנה שלאחר מכן, מרנין תקבל את חלקה ברווח כאחוז מההכנסות בשנה שלאחר מכן." (ההדגשה אינה במקור - א.ג.כ) קרי, על פי פסק דינו של ביה"ד הארצי חלוקת הרווחים תיעשה רק מכספים שהתקבלו בפועל. החלופה השנייה לוקחת בחשבון כספים שהתקבלו בפועל לאחר ביטול ההסכם. תקופת העבודה: ביה"ד זה בסעיף 67 לפסק הדין, קבע כי המועד לתחילת עבודת התובעת בברק הוא מיום חתימת ההסכם, קרי 10.9.99 וביה"ד הארצי קיבל קביעה זו (סעיף 1 לפסק הדין של ביה"ד הארצי). אשר על כן בדין קבע המומחה כי התובעת עבדה 4.483 חודשים (10.9.99 - 4.3.04). השכר הקובע: נוכח קביעתנו כי החלופה הראשונה היא המתיישבת עם פסק הדין של ביה"ד הארצי, הרי שיש לחשב את ההכנסות וההוצאות עד 4.3.04 ועל כן יש לקבל את תחשיבו של המומחה בסעיף 4א לחוות דעתו של המומחה מיום 5.2.12. פיצויי פיטורים: המומחה חישב את סכומי פיצויי הפיטורים ששולמו לתובעת על ידי הנתבעות אשר הסתכמו בסך של 285,234 ₪. המומחה ערך שני תחשיבים לקביעת סכום פיצויי הפיטורים שלהן זכאית התובעת: חלופה א': חושבה בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד - 1964, דהיינו, הממוצע החודשי של הבונוסים להם הייתה התובעת זכאית ב- 12 החודשים שקדמו לפיטורים. חלופה ב': המומחה פעל בהתאם לבקשתה של התובעת וחישב את הפיצויים על בסיס בונוס ברק לתקופה מיום 1.1.2004 ועד 4.3.20004 בלבד. סבורים אנו כי חלופה א' היא הנכונה ונסביר: ראשית, מעיון בסעיף 187.1 לתצהיר התובעת עולה כי התובעת ערכה תחשיביה על בסיס 12 משכורות אחרונות. שנית, על פי פסק הדין של ביה"ד זה שכרה הקובע של התובעת כלל את רווחיה מברק ועל כן יש לערוך ממוצע של 12 חודשי עבודתה האחרונים של התובעת. גם אם היו חודשים בהם היא קיבלה בונוס שלילי הרי שהחישוב נעשה לפי תזרים מזומנים, כך שהיו חודשים שלאחר מכן ששולם סכום עודף, לכן ממוצע של 12 חודשים אחרונים הינו תחשיב צודק ונכון. שלישית, אין מקום לקבל את חלופה ב' מאחר שחלופה א' מתיישבת עם הוראות חוק פיצויי פיטורים ותקנותיו, על כן, הננו מקבלים את חלופה א', שעל פיה התובעת הינה זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 207,851 ₪. בהתאם לטבלה שלהלן לתובעת שולמו על-ידי הנתבעות פיצויי פיטורים ביתר בסך של 77,383 ₪: פרטים חלופה א' חלופה ב' בונוס ברק לתקופה מרץ - דצמבר 2003 1,143,433 1,143,433 בונוס ברק לתקופה 1.1.04- 4.3.04 247,504 382,100 סה"כ בונוס ברק ל- 12 החודשים שקדמו לפיטורים 1,390,937 1,525,533 בונוס ברק ממוצע לחודש 115,911 127,128 תקופת עבודה בשנים (10.9.99 - 4.3.04) 4.483 4.483 פיצויי פיטורים 100% 519,628 569,911 פיצויי פיטורים 40% 207,851 227,964 פיצויי פיטורים ששולמו (285,234) (285,234) הפרש (להחזר) (77,383) (57,270) סיכום ביניים: אשר על כן על התובעת להשיב לנתבעות 77,383 ₪ בעבור פיצויי פיטורים. הפרשי בונוסים מחברת אס.ג'י. די עבור השנים 1999 עד 2002 המומחה ערך שני תחשיבים לזכאותה של התובעת לבונוס: חלופה א' - בסיס החישוב הינו : חישוב הזכאות יהיה החשבוניות שיצאו מדי שנה, לפיו התובעת זכאית לבונוס עבור השנים 1999 עד 2002 בסך של- 786,135 ₪. חלופה ב' - בסיס החישוב הינו: כללי חשבונאות מקובלים לחברות בתחום הפעילות של הנתבעת, לפיו התובעת זכאית לבונוס עבור השנים 1999 עד 2002 בסך של- 868,094 ₪. בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו הורה למומחה לחשב את זכאותה של התובעת לפי עקרונות חשבונאיים מקובלים. הבסיס לחישוב הזכאות יהיה החשבוניות שיצאו בכל שנה, אשר מבטאות הכנסות שהתקבלו בפועל: "אשר לשאלת הבסיס לתחשיב ההכנסות - סבורים אנו כי פרשנות סבירה להסכם בין הצדדים מובילה למסקנה כי הבסיס לחישוב יהיה החשבוניות שיצאו באותה השנה, ולא הדו"חות השנתיים המבוקרים." (ההדגשה במקור - א.ג.כ.). זאת ועוד, סעיף 3.2 להסכם ברק קובע כי זכאותה של מרנין לרווחים היא מכספים שהתקבלו בחברה בפועל. בית הדין הארצי בפסיקתו היה נהיר, משכך, אנו קובעים כי חלופה א' מתיישבת עם פסק דינו של בית הדין הארצי. על כן, התובעת זכאית לבונוס מחברת אס.ג'י. די עבור השנים 1999 עד 2002 בסך של 786,135 ₪. המומחה חישב את הסכומים ששולמו בפועל לתובעת על ידי חברת אס.ג'י.די אשר הסתכמו בסך של 906,552 ₪ (הכוללים סך של 406,688 ₪ סכום ששולם במסגרת פסק הדין האזורי). על פי הטבלה שלהלן לתובעת שולמו על-ידי הנתבעת כספים ביתר בסך של 120,417 ₪: שנה זכאות התובעת שולם בפועללתובעת הפרש על פי חלופה א' הפרש על פי חלופה ב' חלופה א' חלופה ב' שנת 1999 86,087 91,316 - 86,087 91,316 שנת 2000 171,672 215,754 183,299 (11,627) 32,455 שנת 2001 220,986 273,461 160,000 60,986 113,461 שנת 2002 307,390 287,563 83,880 223,510 203,683 שנת 2003 - - 72,685 (72,685) (72,685) סה"כ לפני פסק הדין 786,135 868,094 499,864 286,271 368,230 תשלום על פי פסק הדין 406,688 (406,688) (406,688) סה"כ 786,135 868,094 906,552 (120,417) (38,458) חלוקת רווחי חברת ברק דרך החישוב נקבעה בסע' 22 לפסק דינו של בית הדין הארצי כדלהלן: "על כן, נסיבות העניין מצדיקות גם ברכיב זה, פניה למומחה חשבונאי מטעם בית הדין אשר יגיש חוות דעת מטעמו בדבר הסכומים להם זכאית מרנין לקבל מברק ברכיב זה, וזאת על פי העקרונות הבאים: חלוקת הרווחים המגיעים למרנין תתבצע על פי תזרים המזומנים של ברק. המומחה יבדוק את ההתחייבויות העתידיות בכל נקודת זמן ויתחשב בהן, ככל שתימצא ראיה מניחה את הדעת לקיומן. זכאותה של מרנין לגבי רווחי כל שנה תחושב על פי כספים שקיבלה החברה בפועל. באשר לזכאות מרנין לרווחים שנוצרו בשנת 2004 - החישוב יתבצע כחלק יחסי מהשנה עד ליום 4.3.04, כאשר מרנין תהא זכאית ל-50% מהרווחים כאמור בהסכם. המשכורת של מרנין לא תילקח בחשבון כהוצאה לצורך חישוב הרווחים המגיעים לה." (הדגשה אינה במקור: א.ג.כ). חלוקת רווחי חברת ברק עבור השנים 1999 עד 2003 המומחה ערך תחשיב לחלוקת רווחי חברת ברק עבור השנים 1999 עד 2003 לפיו חלקה של התובעת ברווחי חברת ברק הסתכם בסך של 2,965,924 ₪, אליהם נוספו סך של 207,424 ₪ שאותם הגדיר המומחה כ"סכומים נוספים שנפסקו לזכות התובעת", ובמצטבר חלקה של התובעת ברווחי חברת ברק עבור השנים 1999 עד 2003 מסתכם בסך של 3,177,948 ₪ (בחוות הדעת המשלימה תיקן המומחה את התחשיב שלו בחוות הדעת הראשונה כך שהוסיף לסכום עוד 4,600 ₪ - עמ' 3 הערה 3 לחוות הדעת המשלימה). חלוקת רווחי חברת ברק עבור התקופה מ- 1.1.2004 ועד 4.3.2004 המומחה ערך שני תחשיבים לחלקה של התובעת ברווחי חברת ברק לתקופה מ- 1.1.2004 ועד 4.3.2004: חלופה א' - בסיס החישוב הינו: חישוב חלוקת הרווח לפי התקבולים שהתקבלו בפועל וההוצאות שהתהוו, לפיו חלקה של התובעת ברווחי חברת ברק לתקופה מ- 1.1.2004 ועד 4.3.2004 מסתכם בסך של- 247,504 ₪. חלופה ב' - בסיס החישוב הינו: חישוב חלוקה הרווחים לתקופה מיום 1.1.2004 ועד 4.3.2004 (63 ימים) באופן יחסי לכל שנת 2004 (365 ימים), לפיו התובעת זכאית לבונוס עבור התקופה מ- 1.1.2004 ועד 4.3.2004 בסך של- 321,388 ₪. ברי הוא, כללי החישוב שנקבעו על ידי בית הדין הארצי עבור השנים 1999 עד 2004 ימשיכו לחול גם ביחס לשנת 2004. אין זה נכון לפרש את פסיקתו של בית הדין הארצי לעניין התקופה מ- 1.1.2004 ועד 4.3.2004 בהתאם לחלופה ב', דהיינו חישוב יחסי לכל שנת 2004. לטעמנו, כוונתו של בית הדין הארצי הייתה שהנתונים החשבונאיים לצרכי עריכת החישוב הינם באופן יחסי לתקופה מ- 1.1.2004 ועד 4.3.2004 בשנת 2004, עת ניתנה הודעת ביטול הסכם ברק וזכאותה של התובעת הינה עד ליום הביטול. חלופה ב' משמעה עקיפה של המועד הקובע על פי קביעתו של ביה"ד הארצי. משכך אנו מקבלים את התחשיב של חלופה א' כחישוב המתיישב עם פסיקת בית הדין הארצי. אשר על כן, חלקה של התובעת ברווחי חברת ברק לשנים 1999 ועד 2004 מסתכמים במצטבר בסך של 3,425,452 ₪. המומחה חישב את הסכומים ששולמו בפועל לתובעת על ידי חברת ברק אשר הסתכמו בסך של 4,366,296 ₪ (הכוללים סך של 1,568,468 ₪ סכום ששולם במסגרת פסק הדין האזורי). על פי הטבלה שלהלן, לתובעת שולמו על-ידי הנתבעת כספים ביתר בסך של 940,844 ₪: שנה זכאות התובעת שולם בפועל לתובעת הפרש על פי חלופה א' הפרש על פי חלופה ב' חלופה א' חלופה ב' שנת 1999 (10.9.99-31.12.99) 8,093 8,093 - 8,093 8,093 שנת 2000 516,619 516,619 460,696 55,923 55,923 שנת 2001 396,149 396,149 484,921 (88,772) (88,772) שנת 2002 797,951 797,951 802,437 (4,486) (4,486) שנת 2003 1,459,136 1,459,136 617,504 841,632 841,632 שנת 2004 (1.1.04-4.3.04) 247,504 382,100 432,270 (184,766) (50,170) סה"כ לפני תשלום על פי פסק דין 3,425,452 3,560,048 2,797,828 627,624 762,220 תשלומים על פי פסק הדין     1,568,468 (1,568,468) (1,568,468) סה"כ 3,425,452 3,560,048 4,366,296 (940,844) (806,248) המומחה, בחקירתו הנגדית, העיד כי חרג מפסק דינו של ביה"ד הארצי וחישב את הכנסות ברק עד ליום 9.3.04 במקום עד ליום 4.3.04 בסך 1,172,019 ₪. לטענת הנתבעות, הכנסותיה של חברת ברק לתקופה מיום 4.3.04 ועד 9.3.04 הסתכמו בסך של 1,172,019 ₪. משכך יש להפחית את חלקה של התובעת ברווחי חברת ברק במחצית מהסכום הנ"ל דהיינו, סך של 586,009 ₪. אנו סבורים כי אין לקבל טענה זו, מאחר שהנתבעות לא פירטו את סכומי ההוצאות שנצברו בחברת ברק בתקופה המקבילה, דהיינו מיום 4.3.04 ועד ליום 9.3.04. כמו כן, מעיון בחוות דעתו של המומחה ניתן להבחין כי כלל רווחיה של חברת ברק בתקופה מיום 1.1.2004 ועד 9.3.2004 הסתכמו בסך של 495,008 ₪, דבר שכשלעצמו מעיד על קיומן של הוצאות בחברת ברק בתקופה מיום 4.3.04 ועד 9.3.04. על פי הדין, צד שאינו חושף ראייה המצוייה תחת ידו חזקה שהסתרתה תפעל כנגדו. משהוצאות אלו לא פורטו ע"י הנתבעות בו בעת שנתון זה נמצא בשליטתן, דבר שלכאורה מעיד שחשיפתן הייתה מאיינת את טענתם משאין נתון לגובה סכום ההוצאות בחברת ברק, יוצא איפוא, שלא ניתן לחשב את הכנסתה הנקייה של חברת ברק לתקופה מיום 4.3.04 ועד 9.3.04. משכך, אין לקבל את טענת הנתבעות ודינה להידחות. הוצאות כלליות והוצאות מימון שנבעו מפעילות ברק: בסעיף ג 3 לחוות הדעת הראשונה של המומחה (עמ' 9) נקבע: "אציין כי בספרי חברת ברק נרשמו בנוסף לדמי הניהול, גם הוצאות תקורה שונות כגון הוצאות משפטיות, הנהלת חשבונות, ביקורת חשבונות. בחישוביי התעלמתי מההוצאות האמורות, שכן, הוצאות אלה נכללות, בהתאם לסעיף 2.7 להסכם ברק, במסגרת דמי הניהול להם זכאית חברת אס.ג'י.די." הננו מקבלים את הסבריו של המומחה וזאת נוכח הסכם ברק שנחתם בין הצדדים ואשר קבע כי חברת אס.ג'י.די זכאית לקבל מברק בגין הוצאות תקורה תשלום בגובה של 10% מהמחזור של ברק וכי תשלום זה יהווה חלק מההוצאות המוסכמות על ידי הצדדים. המומחה בדק את הוצאות המימון שנרשמו בספרי ברק ומצא כי נרשמו בספרי ברק הוצאות ריבית חובה ועמלות הקצאת אשראי בסכומים לא מבוטלים, וזאת כתוצאה מהעברות כספים בסכומים ניכרים לחברת אס.ג'י.די. לכן, ניטרל המומחה מחישוביו את כל הוצאות המימון שנרשמו בספרי ברק ולצורך חישוביו לא חייב ולא זיכה את פעילות ברק בהוצאות או בהכנסות מימון (סעיף 5 (ו) לחוות הדעת). עלויות מעביד: בסעיף 2 ז' לחוות דעתו של המומחה: "לא התבקשתי לבחון את ההפרשים בין סכומי הרווח שגב' מרנין זכאית לקבלתם, לבין הסכומים שקיבלה בפועל, אם קיימים. אך, אני מוצא לנכון לציין, במאמר מוסגר, כי לפי שיקול דעתי, צדק המומחה מטעם הנתבעים, כשהוסיף לסכום שקיבלה גב' מרנין את חלקו של המעסיק בתשלומי הביטוח הלאומי וקופות הגמל, בגין שכרה. מרכיבים אלה מהווים חלק מעלות שכרה של גב' מרנין. אוסיף ואציין שקופות הגמל, בהן הופקדו הכספים, מתנהלות על שמה של גב' מרנין ולה הזכות הבלעדית למשיכת הכספים מהן." בחקירתו של המומחה לעניין זה העיד המומחה: "ש. בחוות הדעת הראשונה בעמ' 12 סעיף ז' אתה כתבת שצדק המומחה מטעם הנתבעות. למה בתחשיב שעשית היום, אם כתבת שהיה צדק בחישוב הזה, לא לקחת את זה בחשבון ? זה החשבון שאני עשיתי. עוד פעם, לא שיניתי את הנתונים שיש בחוות הדעת הראשונה. בחוות דעתך הראשונה אתה אומר שהיה מקום לקחת בחשבון ? נכון. לקחנו את זה בחשבון לפי מה ששולם בפועל. אם זה לא שולם אז לא הוספנו את זה. אם זה שולם אז זה נלקח. ... האם זה נלקח בחשבון לאיזשהו עניין בחוות הדעת שלכם - עליות המעסיק לביטוח לאומי, קופות גמל? לא." (עמ' 25 שורות 28-23 וכן עמ' 26 שורות 3-1, לעדות המומחה) מעיון בחוות הדעת מטעם הנתבעות עולה כי חלק הנתבעות בתשלומים לביטוח לאומי הסתכם בסך של 14,452 ₪ ולקופת גמל בסך 40,946 ₪ ובסה"כ 55,398 ₪. מסקנתנו היא שהיה מקום להוסיף את חלקו של המעסיק (הנתבעות) בתשלומי ביטוח לאומי וקופת גמל בגין שכרה של התובעת כחלק מהסכומים שקיבלה התובעת ואותם תידרש התובעת להשיב לנתבעות. הלוואת גישור: לתובעת ניתנה הלוואת גישור בסך 90,000 ₪ נטו במסגרת הדיון בצו המניעה ונקבע כי סכום זה ילקח בחשבון במסגרת ההתחשבנות הסופית בין הצדדים. בית הדין סיים מלאכתו עם מתן פסק הדין עוד בשנת 2007. פסק דין זה ניתן רק במסגרת הערעור שהתקבל על ידי בית הדין הארצי. אין נושא זה כלול במסגרת הוראות בית הדין הארצי ועל כן דין רכיב זה להידחות. טענות נוספות של התובעת: נתייחס להלן למקצת מהטענות שהועלו על ידי התובעת בהליך זה. הוראות פסק הדין של ביה"ד הארצי התייחסו אך ורק לצורך עריכת חישובים. בפסק הדין לא הורה ביה"ד על בדיקת מסד נתונים חדש ולא על ניהול הליך הוכחות באשר לכך וביה"ד הארצי הבהיר זאת בהחלטתו מיום 19.9.11: "היעתרות לבקשה יכולה להוביל למעשה לפתיחת מסכת ההוכחות בתיק, אשר תמה בו מסכת הראיות זה מכבר. אשר על כן, דין הבקשה להידחות." כב' הנשיאה נילי ארד בהחלטתה מיום 1.2.12 בעניין ערעור על החלטת ביה"ד זה שלא לפסול עצמו מלדון בתיק (עפ"ס 612-12-11) שבה והבהירה כי: "בית דין זה קם ממושבו וסיים את תפקידו עם מתן פסק דינו בערעור על ההליך הראשון. בהיותו פסק הדין חלוט, בא סוף להתדיינות בין הצדדים ופסק הדין החלוט מהווה מחסום דיוני בפני התדיינות נוספת, למעט הסוגיות שהוחזרו לבירור בבית הדין האזורי." זאת ועוד, אין בכוונתנו להתייחס לבקשותיה של התובעת אשר לא הוענקו במסגרת המנדט שהעניק לנו ביה"ד הארצי. כך לדוגמא בקשתה להפרשי שכר, אחריות פלילית ואישית של מר כהן, הרמת מסך כנגד מר כהן, זכאותה לסכומים נוספים המגיעים לה ואף מעבר לתביעתה, סכומים שנמנעו ממנה עקב ניהול ברק באמצעות אס.ג'י.די, שכר עבודה ששולם לה בחסר מאס.ג'י.די, הגבלות העיסוק שהוטלו עליה בהסכמה ובסעד הזמני. בונוס אל-אופ בסעיף 136 לפסק הדין של ביה"ד זה קבענו את זכאותה של מרנין בעסקת אל-אופ. בית הדין הארצי אישר קביעה זו. אשר על כן כל טענותיה של התובעת בעניין זה דינן להידחות. סוף דבר: לבקשתנו, ביצע המומחה התחשבנות באשר לסכומים המגיעים לתובעת בניכוי הסכומים ששולמו לתובעת בכל תקופת ההסכם ולאחר מתן פסק הדין של ביה"ד האזורי. ביום 5.2.12 הגיש המומחה את חוות דעתו. על התובעת להשיב לנתבעות את הסכומים הבאים: סך של 120,417 ₪ בגין בונוס אס.ג'י.די ששולם ביתר. סך של 940,844 ₪ בגין בונוס ברק ששולם ביתר. סך של 77,383 ₪ בגין פיצויי פיטורים ששולמו ביתר. סך של 55,398 ₪ בגין חלק המעסיק בביטוח לאומי ובקופת גמל. כן תשלם התובעת לנתבעות הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום ולא, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. בית הדין לעבודה