מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא משוא פנים ועדה רפואית: השופט י' פליטמן .1פתח דבר: לפנינו ערעור לאחר מתן רשות (דב"ע נז/177-99) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (תב"ע נז/318-01; השופט הראשי מיבלום כדן יחיד), לפיו נדחה ערעור המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה מיום 27.11.1996(להלן: הוועדה). .2עובדות הרקע: א. המערער נפגע בברך שמאל ביום 1.9.1986בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה. ב. בגין התאונה קבעו ועדות רפואיות למערער דרגת נכות זמנית שהסתיימה ביום .1.6.1988 ג. ועדה רפואית לעררים מיום 14.9.1988קבעה למערער דרגת נכות יציבה של % 10עפ"י סעיף 35(1)(ב) למבחנים, והפעילה את תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956(להלן - תקנות הנכות), במלא, כך שדרגת נכותו הכוללת של המערער הסתכמה ב-%.15 באבחנתה קבעה הוועדה מצב לאחר h.t.oעקב שינויים ניווניים במפרק הברך השמאלית. ד. בשנת 1991הגיש המערער בקשה לדיון מחדש בדרגת נכותו עפ"י תקנה 36לתקנות הנכות, אלא שהוועדה הרפואית לעררים קבעה ביום 24.2.1992שלא חלה החמרה במצבו. ה. בשלהי שנת 1994הגיש המערער בקשה נוספת לדיון מחדש, והוועדה הרפואית לעררים מיום 24.7.1995, קבעה, כי חלה החמרת מצב בברך שמאל כך, שהנכות הכוללת הינה בשיעור של % 20עפ"י פריט 35(1)(ב), אולם בתוכה יש לייחס מחצית למצב שהיה לפני התאונה, ולכן עקב התאונה נשארה דרגת נכותו של המערער בשיעור של % 10בלבד. ו. על אותה החלטה ערער המערער לבית הדין האזורי, ובפסק הדין מיום 6.5.1996(תב"ע נו/72-01) נקבע, כי ענינו יוחזר לוועדה "לשם מתן החלטה בדבר נכותו של המערער תוך מתן הדעת למצב הקודם לתאונה והמקור לקביעה אודות מצב קודם (אם קיים), התהליך הניווני והקשר שלו למצב הקודם או לתאונה, ההחמרה (אם קיימת) ולמה יש לייחס אותה" (סעיף ג' לפסק הדין נשוא הערעור שבפנינו). ז. בעקבות פסק הדין קיימה הוועדה שתי ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום 16.10.1996בדקה הוועדה את המערער, קבעה מימצאיה וביקשה צילום חדש של שתי הברכיים. בישיבתה השניה ביום 27.11.1996סיכמה הוועדה את הדיון בהסבירה באופן מקיף ומפורט ותוך השוואה בין השינויים הניווניים עפ"י צילומי הרנטגן בשתי הברכיים, כי המערער סבל מתהליך ניווני בברך לפני הפגיעה, כך שרק מחצית מנכותו היא תוצאת המצב שהיה לפני התאונה. .3הפסק והטיעון א. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי "הוועדה בהרכב מלא ונכון בדקה את המערער לאור התלונות שהובאו לפניה. מימצאי הבדיקה פורטו בדוח של הוועדה. הוועדה לא מיהרה לסכם מסקנותיה והקדישה למערער ישיבה נוספת. בישיבה השניה סיכמה הוועדה מימצאיה וגיבשה מסקנות תוך מתן הדעת להוראות פסק הדין שהוזכר לעיל ומכוחו הוחזר הענין לוועדה. לא מצאנו שהוועדה נהגה בעוינות כלפי המערער, נהפוך הוא, נראה שהוועדה פעלה כל העת באורח יסודי תוך הנמקת מסקנותיה וזאת בהשען על החומר הרפואי שהיה לפניה. המסקנה היא איפוא שאין פגם משפטי, לפיכך דין הערעור להידחות". ב. עיקרי טיעוניו של ב"כ המערער היו: ראשית - הוועדה נהגה במרשו במשוא פנים בכך שיו"ר הוועדה אמר לו מיד עם הופיעו בפניה "אני כבר פסלתי אותך". שנית - לאור העובדה שכל נכותו של המערער יוחסה מלכתחילה לתאונת העבודה - היה גם על הוועדה לייחס את ההחמרה במלואה לתאונה. ג. ב"כ המשיב טען מאידך: ראשית - דין הערעור להידחות מטעמי פסק הדין. שנית - הוועדה עשתה מלאכתה ביסודיות ועפ"י מימצאה עולה בבירור שהמערער סבל משינויים ניווניים בשתי ברכיו עוד קודם לתאונה, כך שהחלטת הוועדה משקפת נכוחה דרגת נכותו האמיתית עקב התאונה בעבודה. .4אשר לדעתנו א. טענת ב"כ המערער ל"משוא פנים" מצד הוועדה הנסמכת על דברי מרשו, כי יו"ר הוועדה קידם פניו במילים: "אני כבר פסלתי אותך" - ראויה להידחות משהיא לא הוכחה כנדרש. אף אם נתעלם מכך, שאותה אמירה כשלעצמה אפשר שבנסיבות המקרה אינה מעידה בהכרח על דעה שגיבשה לעצמה הוועדה בטרם הדיון; הרי שלאור טיבה של אותה טענה עובדתית חובה היה לבססה בתצהיר או בדרך אחרת על מנת שיקבע עובדתית ע"י בית הדין האזורי האם אכן נאמרה אותה אמירה ואם כן נסיבות אמירתה. משאין די בהעלאת אותה טענה עובדתית בעלמא בשלב הערעור לבית הדין הארצי כדי לבסס עליה את הטיעון המשפטי לדעה מוקדמת מצד הוועדה, אין מקום להתערבות מצידנו בנאמר בפסק הדין, כי "לא נמצא שהוועדה נהגה בעויינות כלפי המערער, אלא נהפוך הוא..." וכו'. ב. השאלה המשפטית במקרה שלפנינו איננה האם היה מקום בהליך של החמרת מצב לקבוע למערער דרגת נכות בגין מצב קודם לאור העובדה שהוועדה הרפואית לעררים לפני אותו הליך קבעה דרגת נכותו הצמיתה ללא ניכוי בגין מצב קודם; אלא השאלה לענינינו הינה - האם פעלה הוועדה עפ"י פסק הדין לפיו הוחזר אליה הענין לשם דיון בשאלת ההחמרה והמצב קודם. לגבי שאלתנו זו, סבורים אנו, כי הוועדה פעלה עפ"י הנדרש הימנה בפסק הדין, ומכיוון שכך - לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ובפסק הדין המאשר החלטתה.[ .5סוף דבר דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות. סגן הנשיא י' אליאסוף אני מסכים לפסיקתו של השופט י' פליטמן. השופט ע' רבינוביץ .1אני מסכים לתוצאה שבפסיקתו של השופט י' פליטמן, אך אבקש להוסיף דברים אלה: .1הוועדה סברה שאין קשר סיבתי בין ההחמרה בדרגת הנכות של המערער ובין הפגיעה בעבודה. זו קביעה רפואית טהורה שבה לא יתערב בית הדין. .2"הדיון בקביעת דרגת נכותו מחדש של הנפגע ייעשה אם ההחמרה או הפגיעה החדשה הן תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה הנכות (תקנה 36(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956). תקנה זו משקפת מציאות קיימת שבה אפשר שבקביעת דרגת הנכות בפעם הראשונה לא יובא בחשבון "מצב קודם" בעוד שבהליך של דיון מחדש עקב "החמרה" יובא בחשבון "מצב קודם", שהרי מדובר במצב חדש. לא למותר לציין, כי במקרה הנוכחי גם בקביעת דרגת הנכות בפעם הראשונה צויין במפורש ע"י הוועדה קיומו של הליך ניווני קודם לפגיעה בעבודה בשתי הרגליים, אך הוועדה בחרה אז משיקולים שלה לא ליתן משקל למום קודם. קביעה זו לא מחייבת יחוס כל החמרה בדרגת הנכות לפגיעה בעבודה. שופטיםמשוא פניםרפואהועדה רפואית