מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פגיעה באותו איבר בשתי תאונות שונות: בפני תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה משתי תאונות דרכים בהם היה מעורב. האחת ביום 2.9.03 (להלן: "התאונה הראשונה") והשניה ביום 13.5.07. מאחר שאין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי והחבות, יעסוק פסק הדין בגובה הנזק. גרסת התובע לאחר התאונה הראשונה הגיע התובע לבית חולים שם אבחנו אצלו חבלות בכתף, באמה ובכף יד ימין עם פצעי שפשוף רבים. כמו כן נמצאה חבלה בירך והרופאים המליצו לו על המשך מנוחה וביצוע טיפולי פיזיותרפיה. התובע נעדר לסירוגין מעבודתו, בין היתר לצורך קבלת טיפולים רפואיים לרבות טיפולי פיזיותרפיה וביצוע בדיקות. התובע נזקק לעזרה בביצוע הפעולות השגרתיות, רחצה ולבוש. ממקום התאונה השניה (להלן: "התאונה") פונה התובע באמצעות אמבולנס לבית החולים אסף הרופא שם נמצא כי הוא סובל משבר ביד שמאל, חבלה עם כאבים בבטן ובמותן ימין, חבלה בכתף ימין ופצע גדול בשוק ימין, חבלה בגב עם כאבים והגבלה בתנועות וחבלה בשתי הברכיים. התובע אושפז בבית החולים וידו קובעה בגבס. ביום 15.5.07 שוחרר לביתו והומלץ על מנוחה למשך חודש ימים. לאחר התאונה השניה המשיך לסבול מכאבים והגבלות בתנועות ביד שמאל, ברך שמאל, קרסול שמאל וכתף ימין. בבדיקות שנערכו הודגמו קרעים ברצועות בברך שמאל. כתוצאה מהתאונה סובל התובע מכאבים והגבלה בתנועות בכתף וביד ימין, כאבים והגבלה בתנועות ביד שמאל, הפרעות תחושתיות בכפות הידיים, כאבים והגבלה בתנועות הגב התחתון וכאבים והגבלה בתנועות רגליים בעיקר בברך שמאל, כולל אי יציבות של הברך. התובע יליד 21.6.1958. התובע בוגר 12 שנות לימוד. החל משנת 2002 עובד התובע כאיש אחזקה וטכנאי ציוד דנטלי עצמאי של מרפאות שיניים. המדובר בעבודה פיזית קשה שמצריכה גם עבודה עדינה בידיים בכלים ומכשירים דנטליים וגם הרמה והתקנה של מכשירי צילום רנטגן, סטרליזטורים, משאבות ואקום, כיסאות של רופאי שיניים וכדו'. העבודה מחייבת עמידה ממושכת, הליכה, נסיעות מרובות, אחיזה והרמה של משאות כבדים תוך שימוש רב בכריעה על הברכיים. המדובר בפעולות שהתובע מתקשה לעשות אותם בעקבות התאונה. בעקבות התאונה אושרה לתובע תקופת אי כושר למשך כ- 4 חודשים. רופא תעסוקתי קבע כי אינו כשיר לעבודה שכוללת הרמת משאות כבדים למשך 3 חודשים נוספים. מאחר שהתובע עובד כעצמאי והעבודה מהווה מקור פרנסה יחידי עבורו, נאלץ לשוב לעבודה לאחר 4 חודשי היעדרות תוך שהוא סובל כאבים קשים. העובדה שלא היה פנוי במשך תקופה של מספר חודשים לקבל עבודות נכנסות, ולא יכול היה לתת שירות רציף ומלא ללקוחותיו הקבועים, גרמה לפגיעה במוניטין שלו בקרב לקוחות איתם נהג לעבוד ומנעה כניסה של לקוחות חדשים. כיום, הוא מקבל הרבה פחות עבודה, שכן רופאי שיניים הפסיקו לעבוד איתו לאחר מספר חודשי היעדרות. המרפאות נדרשות לשירות רצוף, ואינן מוכנות לקבל שירות ממי שלא זמין עבורם. התובע ממשיך בעבודתו למרות מגבלותיו. התובע נזקק לעזרה מרובה במשך כ- 4 חודשים בהם היה מרותק לביתו. אשתו סייעה בידו והסיעה אותו לטיפולים ולבדיקות. הצורך לטפל בו גרם לה להפסדי שכר. על פי אישור המעביד של אשת התובע, נעדרה האישה החל מיום 13.5.07 ועד 15.7.07 במשך 38 שעות. היעדרויות אלה נוכו בחלקם מימי מחלה שעמדו לזכותה למעט 16.5 שעות שנוכו מהשכר. עובר לתאונות סייע התובע לאשתו בביצוע עבודות הבית לרבות עבודות תיקונים ולרבות גינון. כתוצאה מהתאונה הוא מתקשה בניידות, ומשתמש ברכב או באופנוע, גם כאשר הוא נדרש להגיע למקומות קרובים, אליהם היה רגיל ללכת ברגל לפני התאונה. ישיבה ממושכת כאשר רגל שמאל מכופפת, גורמת לו לכאב, ובמקרה כזה הוא צריך לשנות תנוחה או לקום וליישר את הרגל. בעקבות התאונות נגרמו לו הוצאות על השתתפות בקבלת טיפולים רפואיים, טיפולי פיזיותרפיה, בדיקות, תרופות, אביזרי עזר אורתופדיים ותרופות שקשורות לרפואה משלימה. התובע ניהל הליכים בגין הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי, כאשר לגבי התאונה הראשונה נדחתה הדרישה להכיר בתאונה כתאונת עבודה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ניהול ההליך מול המוסד לביטוח הלאומי גרם לו להוצאות של 500 ₪ על יעוץ רפואי וצורך לשלם 11% בצירוף מע"מ מסכום הגמלאות שיקבל מהמוסד לביטוח לאומי. לתובע הוצאה נוספת של 600 ₪ בתוספת מע"מ והוצאות משפט עקב הצורך להעתיק תיקים רפואיים. ביום 12.3.08 קיבל התובע תשלום תכוף בסכום של 5,500 ₪. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר בועז טאובין חוקר פרטי. מהחקירה עלה, כי התובע בנה בחצר ביתו על עץ, מעין מגדל אליו טיפס בסולם. התובע ביצע עבודה באמצעות משור חשמלי. החוקר לא הבחין בשום מגבלה לא כאשר עבד בניסור, ולא כאשר ירד באמצעות הסולם. התובע כופף את ברכיו ללא מגבלה. התובע אישר בפניו כי במהלך תקופת אי הכושר עבד מעט מביתו, ותיקן מכשירים קטנים שהביאו לביתו. בתקופות החגים וחופשות הקיץ כמות העבודה מועטה יותר. התובע עבד במרפאת שורש וזאת פשטה את הרגל כך שהכנסותיו היו פוחתות גם ללא התאונה. גם לאחר התאונה ממשיך התובע לרכב על אופנוע, תוך שהוא מבצע פעלול של הרמת הגלגל הקדמי תוך כדי נסיעה. חוות דעת מומחה כמומחה מטעם בית המשפט מונה ד"ר מ.פריטש (פרי) מומחה לכירורגיה אורתופדית וכירורגיה של הכתף. המומחה מתאר את תלונות התובע לפיהם סובל התובע מכאבים בשורש כף יד שמאל עם הגבלה בתנועה, החמרה במצב הכתף הימנית, כאבים בברך שמאל עם הגבלה בתנועה, כאבים והגבלה בתנועות הברך הימנית והגבלה בפישוק הירכיים. המומחה מעניק לתובע בגין הפגיעה בשורש כף יד שמאל 5% נכות לפי מחצית סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956. (להלן: "תקנות המל"ל). התובע סבל משבר תוך מפרקי והמומחה מבחין בהגבלה קלה. קיימת אי סדירות קלה במשטח המפרקי הרדיאלי. קיימים סימני CTS קלים בשני שורשי כפות הידיים. לגבי ברך שמאל מזהה המומחה אי יציבות מדיאלית 1+ ואי יציבות קדמית 2+. קיים קרע חלקי פנימי של רצועה MCL קרע מלא של רצועתACL וקרע דגנרטיבי של המיניסקוס המדיאלי. המומחה מעריך את נכותו בברך השמאלית ב- 10% לפי חלקיות סעיף 48(2)(א) לתקנות המל"ל בגין הקרע החלקי ב- MCL ו- 20% לפי סעיף 48(2)(ב) לתקנות המל"ל בגין אי היציבות הקדמית. לגבי הצלקת שנותרה בשוק ימין, מעניק המומחה נכות בשיעור של 1% לפי חלקיות סעיף 75(1)(ב) לתקנות המל"ל. בכל הנוגע לברך הימנית, לכתף הימנית ולמפרקי הירכיים לא נותרה לתובע נכות כלשהי. הדיון התובע נשאל על ידי ממה הוא סובל כיום והשיב: "ת. הדברים העיקריים זה הברך שמאל שלי עם רצועה צולבת קרועה, דבר שלא מתאחה, בלתי הפיך. ש. מה זה מפריע לך לעשות בחיים. ת. אני לא יציב על הרגליים, אני יכול ללכת אבל עם כאבים, הכאבים מתחילים ב- 5 דקות ראשונות. ש. מה קורה כשאתה הולך עם כאבים. ת. קשה לי ללכת עם משא, קשה לי לכופף את הברך. ש. בישיבה כואב לך. ת. אם אני לא משנה תנוחה הרגל מתאבנת. ש. מה לגבי שכיבה. ת. זה הזמן שפחות כואב לי. יש לי גם פגיעה ביד יש לי חתיכת עצם חופשית שלפעמים משחקת או עם שינויים, קשה לי לפתוח ברז, להרים. עבודה שלי אני נותן שירות טכני לרופאת שיניים, יש דברים קטנים מאוד ויש דברים כבדים כמו קומפרסורים". (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 9 - 19). ובהמשך: ש. מה לגבי עבודות הבית. ת. אני כמעט ולא משתף פעולה, אפילו להחזיק מגב ולגרוף מים אני לא עושה כי זה מלווה בכאבים בשני הרגליים. יש לי גם צלקת בברך ימין שהיה שם חור עמוק מאוד וכל מגע קטן עם הצלקת מקפל אותי מכאבים". התובע הגיש אישור מיום 5.12.11 של ד"ר אפרים צור רופא שיניים. ד"ר צור אישר, כי התובע שימש אותו כאיש תחזוקה ראשי של כל הציוד הדנטלי במרפאה. המדובר במרפאה שכוללת 5 כיסאות טיפולים ומכשירים משוכללים. ד"ר צור תיאר את התובע כמי שטיפל ביעילות ובמסירות בכל הציוד במרפאה, ונתן מענה לכל הקריאות במהירות, כדי למנוע השבתת טיפולים. מאז תאונת הדרכים הבחין שקצב עבודתו, יעילותו וזמינותו אינם תואמים לצרכיו, והפסיק להיעזר בשירותיו ובמקומו נעזר באנשי מקצוע אחרים. ד"ר צור זומן לעדות וניתן היה להתרשם מתוך העדות כי היה מרוצה מאוד מעבודתו של התובע לפני התאונה. הוא תיאר את התובע כמי שמתמצה בכל סוגי העבודות. כיום ממלאים את מקומו כ- 4-5 אנשים. במידת הצורך הוא היה לוקח ציוד, מעביר אותו לבעל מקצוע שיתקן אותו ומחזיר לו. כבר חודש לאחר התאונה ביקש ממנו שיחזור לעבוד איתו אולם התובע השיב לו שאינו יכול. בהמשך, פנה אליו שוב והתובע השיב לו שעדיין הוא לא יכול. ההתרשמות של ד"ר צור היתה שהתובע אינו יכול לתת לו שוב את השירות שאותו נתן בעבר. שכרו של התובע היה מבוסס על התיקונים המבוצעים ולא על בסיס חודשי. מספר הפעמים נע מ- 5 פעמים עד 10 פעמים בחודש. ד"ר צור תיאר, כי הפציר בתובע שוב ושוב כי יחזור לעבוד איתו אולם התובע נמנע מכך. גם היום מוכן ד"ר צור לחזור ולקבל שירותים מהתובע. התובע נשאל ארוכות על מערכת הקשרים העסקיים בינו לבין ד"ר צור. התובע חזר ואמר כי יכולתו היום נופלת מיכולתו בעבר. התובע העיד, כי דווקא בעבודות שבהם ניתן להשתכר יותר, כרוכה העבודה בהרמת מכשירים כבדים ואת זה אינו יכול לבצע. (עמוד 34 שורות 11 - 15). התובע העיד, כי כאשר הוא מבצע מאמץ חריג, יכולה להיגרם לו פריקה של הכתף. התובע נשאל האם קיימת אפשרות כי יצמיד לעצמו עובד זוטר שיבצע עבורו הרמה של המשאות, אולם לדבריו מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו זאת. במקרים מסוימים מעביר התובע את ביצוע העבודות לגורם מקצועי אחר, במקרה כזה, הוא מבצע שירות של העברת המכשיר לחברה המתקנת ומרוויח את ההפרש. (עמוד 35 שורות 19 - 23). ההתרשמות הכוללת שלי מהחקירה של ד"ר צור, של התובע ושל המומחה היא, שהתובע משתדל ככל האפשר לבצע את הפעולות אותם נהג לבצע בעבר, הן במסגרת עבודתו והן במסגרת חייו הפרטיים. הדבר כולל רכיבה על אופנועי שטח וביצוע פעלולים שונים כגון רכיבה על גלגל אחד. התובע גם מבצע עבודות פיזיות במידת האפשר. יחד עם זאת, יכולתו לבצע את העבודות אותם נהג לבצע בעבר נפגעה, והוא אינו יכול להשתכר את אותה רמת שכר שאותה נהג להשתכר בעבר. בסופו של דבר, חלק מהעבודה של התובע היא עבודה פיזית והמגבלות הקיימות מונעות ממנו לבצע חלק זה. אינני מקבל את הטענה לפיה חלק מהפגיעה בהכנסתו נובע מכך שמרפאת שורש נסגרה והפסיקה לעבוד איתו. אילו היה התובע יכול לעבוד בהיקף גדול יותר יכול היה לקבל עבודה מד"ר צור. יכולותיו כיום נמוכות מיכולותיו בעבר ועובדה זאת משפיעה על שכרו. הנכות הרפואית המומחה העריך את נכותו כתוצאה מהתאונה ב- 10% לפי חלקיות סעיף 48(2)(א) לתקנות המל"ל בגין הקרע החלקי ב- MCL ו- 20% לפי סעיף 48(2)(ב) בגין אי היציבות הקדמית. שיעור הנכות הכולל שנקבע בברך עומד על 30%. קודם שאדון בנכות הרפואית אצטט את הסעיפים הרלוונטיים בתקנות המל"ל. 48(2) הברך א. אי יציבות צדדית קשה (הברך מתעקמת תחת כובד משקל הגוף לצד אחד) - 30%. ב. אי יציבות אחורית - קדמית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף - 20%. ג. קשיון נוח - 30%. המומחה נחקר על חוות דעתו ולדבריו לא בדק את התקיימות התנאי בתקנות שדורש התעקמות הברך תחת משקל הגוף (עמוד 19 שורה 1). מדובר לטענתו בחלק בלתי רפואי ובלתי רלבנטי בסעיף. הסעיף נכתב בשנת 1956 לפני שהבינו את הפתופיזיולוגיה של הברך. התקנות אינן מחייבות אותו כי אם מתוות את הכיוון . (עמוד 19 שורות 1- 5). הסיבה לכך שניתנה לו רמת הנכות הגבוהה ביותר היא, שב- MRI קיים קרע מלא והתובע לא מאפשר בדיקת יציבות קדמית. המומחה מניח מנסיונו שהדבר נובע מליקוי ולא מהתחזות. (עמוד 19 שורות 8 - 13). ניתן לבצע ניתוח לשחזור הרצועה, אולם המומחה אינו ממליץ לו לבצע את הניתוח. אילו היה מתלונן כי הברך "בורחת" לו כל מספר צעדים היה ממליץ על ביצוע הניתוח. (עמוד 19 שורה 31). המומחה נשאל מדוע אין מקום לעשות ניתוח, כאשר סיכויי ההצלחה גבוהים, אם התובע מתלונן שאחרי 5 דקות עמידה עליו להתיישב. לדבריו אם התלונות כיום כה חמורות קיימת נימה של הפרזה. המומחה מאשר, כי גם כאשר קיימת פגיעה מסוימת, היא באה לידי ביטוי באופן שונה מאדם לאדם. כך לדוגמא השאלה אם הברך מתעקמת או לא קשורה לחוזק השרירים. (עמוד 24 שורה 15). התובע הולך ללא צליעה ויורד במדרגות רגל אחר רגל מה שמהווה סימן למצב טוב יחסית של הברך, להבדיל ממי שמנסה להוריד את המשקל במהירות מהרגל הפגועה. (עמוד 18 שורות 13 - 19). המומחה מאשר כי הוא מעניק 30% למי שהברך שלו "שחוקה" לגמרי. (עמודים 24 שורות 1 - 3). מצבו של התובע טוב יותר. על פי מה שנקבע ברע"א 1834/97 ברקוביץ משה נ' צ'יריניאק אדוארד (פורסם במאגרים המשפטיים) קביעת דרגת הנכות היא בסופו של דבר ענין לבית המשפט. אם על פי ממצאים רפואיים שמצא המומחה הרפואי הסעיף המתאים בתוספת שונה מזה שאותו בחר המומחה, לא כבול בית המשפט במסקנות המומחה לגבי הסעיף בתוספת שיחול ועליו לקבוע את הנכות על פי הסעיף המתאים שבתוספת. אמנם במקרה זה סעיף הנכות שקבע המומחה מתאים, אולם אני סבור ששיעור הנכות שקבע המומחה על פי הסעיף אינו מתאים למצבו של התובע כפי שהמומחה קבע אותו. הגעתי למסקנה לפיה הנכות הרפואית שהמומחה קבע גבוהה מהנכות הרפואית שיש לקבוע על פי תקנות המל"ל. אמנם התקנות אינן חזות הכול, אולם לקביעה על פיהם קיימת השלכה על קביעת רמת התפקודיות, ובהמשך על הפגיעה בשכר. יש לתת את הנכות על פי התקנות באופן מאוזן על מנת לא להביא לתוצאה לא סבירה. כאשר קיים קשיון נוח של הברך הנכות עומדת על 30%. המומחה עצמו מעניק נכות בשיעור של 30% למצבים קשים יותר. מצבו של התובע טוב יותר ולא מתקיים התנאי של התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף. גם אם יורע מצבו בעתיד, לא יגיע לכלל נכות שנקבעה לקשיון נוח של הברך שעומדת על 30%. לא מן הנמנע שהברך של התובע אינה מתעקמת תחת משקל הגוף עקב חוזק השרירים. יש להביא לידי ביטוי ממצא זה במסגרת קביעת הנכות הרפואית. לטענת הנתבעת המוסד לביטוח לאומי הגיע למסקנה לפיה לא קיים ממצא של אי יציבות בברך, עוד נטען כי המוסד לביטוח לאומי העלה השערה לפיה הפגיעה בברך היא תולדה של שינויים ניווניים. כאשר מתמנה מומחה אין חשיבות לקביעת המל"ל. המל"ל קבע נכות באיברים אחרים וגם בקביעות אלה אין מקום להתחשב. אני סבור שנכות רפואית של 20% בברך הולמת את הפגיעה של התובע בברך. לתובע 20% נכות בברך. 5% בגין פגימה בשורש כף יד שמאל לפי מחצית סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל, ו- 1% בגין צלקת. הנכות הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על 24.76% ובמעוגל ב- 25%. הנכות התפקודית עומדת על 24%. אובדן שכר לעבר על פי טבלה שהכין ב"כ התובע בסיכומיו, עמד שכרו החודשי של התובע נטו בשנת 2003 על 6,689 ₪. בשנת 2004 על 8,662 ₪, בשנת 2005 על 6,783 ₪, בשנת 2006 על 11,608 ₪, בשנת 2007 על 6,057 ₪, בשנת 2008 על 6,307 ₪ ובשנת 2009 על 7,454 ₪. מטבע הדברים מבקש התובע, כי בסיס השכר יעמוד על השכר בשנה הקודמת לתאונה, ואילו הנתבעת מבקשת כי ייערך ממוצע כלשהו של השנים, בין היתר על בסיס העובדה שהכנסת התובע מבוססת על משתנים שאינם קשורים למצבו כגון תנאי שוק, מתחם רווחים תחרותיות ועוד. אין ספק שקביעת בסיס השכר לעצמאים לא יכולה להיות מדויקת, והיא מבוססת על אומדנים שונים. הפער בין שנת 2004 לשנת 2005 מלמד כי גם כאשר התובע במיטבו יכולה להיות ירידה דרמטית בשכרו לעומת זאת בשנת 2006 קיימת עליה משמעותית בשכר. בשנת 2009 השתכר התובע במומו יותר מאשר בשנים 2003 ו- 2005. ההתרשמות הכללית שלי היא, שמצבו הרפואי של התובע משפיע לרעה על הכנסותיו. עבודתו של התובע היא עבודה פיזית בחלקה, כפי שתואר בתצהירו ובעדותו. נתון נוסף שיש להתחשב בו, והוא פועל לעבר העלאת בסיס השכר הוא, שקיימות לעצמאי הוצאות קבועות שעליו להוציא אותם בכל מקרה, כגון שכר דירה, פחת, הוצאות רכב קבועות, משכורות מסוימות. חישוב בסיס השכר על בסיס נטו חודשי, יש בו כשלעצמו עיוות מבחינת התובע, שכן אובדן ההכנסה בא לידי ביטוי במרכיב התקבולים אשר גבוה יותר מאשר ההכנסה נטו. קשה להעריך את יחסי הגומלין בין ההוצאות הקבועות שדוגמתן תוארו קודם לכן, לבין הוצאות משתנות כגון רכישת חומרים לצורך ביצוע התיקונים או תשלום לקבלני משנה. בסוג העבודה של התובע הוא מתקשה לתמרן ולדחות ביצוע תיקונים כאשר הוא סובל מכאבים, שכן מדובר בתיקונים של מכשירים יקרים שמשמשים את רופאי השיניים באופן שוטף. למרות הקושי בחישובים מדויקים על רקע האמור לעיל, נראה לי שיש לקבוע בסיס שכר שקרוב יותר לשכרו של התובע עובר לתאונה. אינני מקבל את טענות הנתבעת לפיהן שלילת רישיון הנהיגה או מצב השוק בתקופת הקיץ הם שגרמו לירידה בשכר. אילו לא היה התובע נפגע היה מוצא את הדרך להגיע ללקוחותיו, גם אם רישיונו נשלל. החישוב מבוסס על ממוצע ואין דרך לקבוע אובדן הכנסה לגבי חודשים מסוימים. השכר הקובע יעמוד איפוא על 11,000 ₪ לאחר ניכוי מס. בכל הנוגע להפסדי שכר בשנת 2007 אני פוסק סכום של 60,000 ₪. המדובר בהפרש בין מה שהשתכר בשנת 2006 לבין מה שהשתכר בשנת 2007. סכום זה מתיישב גם עם העובדה שרופא תעסוקתי קבע לתובע 4 חודשים אי כושר עד ליום 10.9.07, וביום 19.1.08 נקבע כי אינו כשיר לעבודה הדורשת הרמת משאות כבדים במשך 3 חודשים. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה מסתכם ב- 79,813 ₪. החל מיום 1.1.08 ועד ליום 31.12.12 יש לצאת מנקודת הנחה לפיה תואמת הנכות הרפואית התפקודית את הפסד השכר לעבר. ראו ע"א 4946/06 צל דוד נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) שם נאמר, כי בהעדר ראיות אחרות עשויה הנכות הרפואית ללמד על שיעור הפגיעה התפקודית של הנפגע (סעיף 5 לפסק הדין). ראו גם ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים) (סעיף 22 לפסק הדין). בע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחמים נ' מוסבח עבד אל קאדר ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים) נאמר, כי קיימת מעין חזקה, לפיה שיעור הנכות הרפואית משקף את שיעור הנכות התפקודית ואת הפסד כושר ההשתכרות. (סעיף 14 לפסק הדין). לאסמכתאות נוספות ראו ת"א (רמלה) 2133/06 פלוני נ' א.ב.פ הנדסה כימיה ואוורור בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים). 158,400 = 60 X 0.24 X 11,000 סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה מסתכם ב- 174,631 ₪. בכל הנוגע לתאונה הראשונה לא הוכח הפסד שכר ואיני פוסק פיצוי בראש נזק זה לגביה. הפסד שכר לעתיד גם בנוגע להפסד שכר לעתיד, יש לפעול על פי החזקות שמפורטות בראש הנזק של אובדן שכר לעבר. התובע הינו כיום בן 54.5 כך שנותרו לו עד גיל 70, 15.5 שנות עבודה. הצמדה של השכר מסוף שנת 2006 מובילה לסכום של 13,054 ₪. חישוב אקטוארי על סכום של 3,133 ₪ מוביל לתוצאה של 466,874 ₪. 466,874 = 149.02 X 0.24 X 13,054 אינני סבור שיש לפסוק סכום נוסף עקב אובדן מוניטין, כאשר התובע פוצה על הפסד השכר במלואו. עזרת הזולת בעבר ובעתיד פגיעת התובע בברכו ובשורש כף היד מפריעה לביצוע עבודות הבית. התובע העיד כי ביצוע פעולת שטיפה גורם לו לכאבים בברכיים. (עמוד 10 שורה 23). התובע היה במשך 4 חודשים בביתו ונזקק לעזרה. אני פוסק בגין ראש נזק זה סכום של 70,000 ₪ לעבר ולעתיד. סכום זה משקף פיצוי חודשי של 250 ₪ לחודש עד תום תוחלת החיים הממוצעת. מדובר בסכום שמרני בהתחשב במגבלות התובע בכל הנוגע לעבודות הבית. הפסדי פנסיה ב"כ התובע מצטטת מתוך ע"א 7157/07 אי.אי.ג'י ביטוח זהב נ' אברהם (פורסם במאגרים המשפטיים) שם נאמר כי ככלל ראוי לפסוק הן לשכיר והן לעצמאי הפרשות לפנסיה. למרות קביעה זאת, אני סבור שאין מקום לפסוק בנסיבות תיק זה פיצוי בגין ראש נזק של הפרשה לפנסיה. אני סבור שהתאונה לא גרמה לתובע לנזק בראש נזק זה. התובע לא הוכיח שהפריש עד היום לפנסיה. ההנחה היא, שהתובע יקבל מקרן הפנסיה את מה שיפריש. כאשר המדובר בעובד שכיר מפריש המעביד סכום מצידו. ניתן לקבוע שאבדן כושר ההשתכרות יפחית את הפרשות המעביד על אותו סכום שהתובע אינו משתכר כתוצאה מהתאונה. אצל עצמאי אין צד ג' כלשהו שמפריש, וממילא לא נגרם לו נזק כתוצאה מהתאונה. הפרשת כספים מצידו מהווה העברת כספים פנויים לצורכי הבטחת פנסיה. התובע פוצה על אובדן כושר ההשתכרות. כשם שמתוך שכרו הוא יכול להפריש לפנסיה, כך הוא יכול מתוך הפיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות להפריש לפנסיה. לא נגרם לו בגין ראש נזק זה כל נזק כתוצאה מהתאונה. נסיעות מוגברות וניידות התובע רוכב על אופנוע כשם שנהג בעבר. התאונה לא גרמה לו לנסיעות מוגברות. התובע לא הוכיח הוצאות עודפות למרות שחלפו למעלה מ- 5 שנים מאז התאונה. יחד עם זאת, לא מן הנמנע שבעתיד ייאלץ לנסוע למקומות אליהם יכול היה להגיע בהליכה. לפיכך יש לפסוק בראש נזק זה סכום גלובלי על הצד הנמוך. אני פוסק בגין ראש נזק זה סכום של 15,000 ₪. הוצאות שונות אני סבור שגם כאשר מדובר בתאונת עבודה קיים מרכיב מסוים של הוצאות רפואיות שיש לשלם אותם. מעבר לכך קיימות הוצאות שלא ניתן להעריך אותן כגון הסעות לטיפולים פיזיותרפיים, עיסויים ורפואה משלימה. אני מעריך הוצאות אלה בסכום של 5,000 ₪. הוצאות ניהול ההליך במל"ל לטענת התובע, יש לפסוק לזכותו שכר טרחה בגין הכספים שהתחייב לשלם לבא כוחו בגין הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי והכספים שקיבל בעקבות תביעה זאת. בת"א (חיפה) 775/08 איאד חוסין נ' עו"ד בסטוני חסאן (פורסם במאגרים המשפטיים) נקבע, שאין זה מקובל כי עורך דין יקבל בנוסף לשכר טרחתו בהליכי בית משפט שכר טרחה עבור הליכים מול המל"ל. מקובל כי עורך דין שמטפל בתביעה בבית המשפט נוטל על עצמו גם את הטיפול בענייני המל"ל. (סעיף 18(ד) לפסק הדין). כאב וסבל בגין התאונה הראשונה אני פוסק סכום של 10,000 ₪. בגין התאונה השניה בהתחשב בנכות שנקבעה על ידי ו- 3 ימי אשפוז עומד הסכום על 40,811 ₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפסד שכר לעבר 254,444 ₪. אבדן כושר השתכרות 466,874 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד 70,000 ₪. נסיעות מוגברות וניידות 15,000 ₪. הוצאות שונות 5,000 ₪. כאב וסבל 50,811 ₪. סך הכל 862,129 ₪. מסכום זה יש להפחית את תקבולי המל"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלתם. על פי חוות דעת אקטוארית יש להפחית סכום של 233,534 ₪. הסכום כולל גם קצבת נכות מעבודה שלא שולמה עקב איחור בהגשת התביעה, שכן עולה מחוות הדעת שאילו היתה מוגשת התביעה בזמן, היה התובע מקבל סכום זה. יש להפחית סכום של 5,718 ₪ בגין תשלום תכוף. ליתרה בסך 622,877 ₪ יש להוסיף שכ"ט בסך 94,740 ₪. בנוסף לכך תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסכום של 2,146 ₪ כולל שכר העד ד"ר צור בסך 500 ש"ח, יעוץ ד"ר נסינג 468 ₪, תיק משטרה 93 ₪ ותיקים רפואיים 494 ₪. המדובר בהוצאות סבירות וחיוניות לניהול המשפט. תאונת דרכים