מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים בגלל האשמת עובד בגניבת מוצרים: לפניי תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים; פיצוי בגין פיטורין שלא כדין; דמי הודעה מוקדמת; והפרשי שכר; בגין תקופת עבודתה בנתבעת. מנגד הנתבעת הגישה כנגד התובעת תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בגין גניבות של ציוד הנתבעת. העובדות לענייננו: הנתבעת הינה חברה בע"מ המפעילה, בין היתר, את מעון "בית דפנה" שהינו מוסד סיעודי לחוסים הסובלים ממגבלות ומחלות קשות המצריכות השגחה צמודה, 24 שעות ביממה (להלן: "המעון"). התובעת הועסקה במעון על ידי הנתבעת בתפקיד מטפלת סיעודית החל מיום 14.5.96. ביום 31.1.10 פוטרה התובעת מעבודתה בנתבעת, וזאת לאחר שהואשמה בגניבת מוצרים שונים מהנתבעת. במכתב הפיטורים, נושא תאריך 11.2.10, צוין כדלקמן: "1.במהלך תקופת עבודתך בחברתנו נתפסת פעמים מספר בביצוע גניבות של מוצרים שונים השייכים לחברה. 2.לפנים משורת הדין ומתוך רצון כנה להמשיך העסקתך בחברה, התרענו בפניך כי לא תשובי על מעשים אלה ואת התחייבת בפנינו שלא לחזור על כך. רק על סמך התחייבות זו נאותה החברה להמשיך העסקתך. 3.לאחרונה נודע לנו כי למרות התחייבותך בחרת לשוב ולגנוב מוצרים שונים מהחברה ואף נתפסת עושה שימוש פרטי בציוד החברה, תוך כדי עבודתך בחברה. בשיחת בירור ושימוע אשר התקיימה עמך בתאריך 31.1.10 הודית מפורשות בביצוע הגניבות ויתר המעשים המיוחסים לך. 4.מעשייך החמורים מונעים כל אפשרות להמשיך העסקתך במעון וכפי שהובהר לך עוד ביום 31.1.10 (יום הודעת סיום העבודה) מעשים אלו הביאו לסיכול חוזה העבודה בינינו. 5.סיום עבודתך בפועל הינו בתאריך 11.2.10 כאשר עד למועד סיום חודש הודעה מוקדמת תשהי בחופשה בתשלום. 6.אנו מאשרים עבודתך בחברתנו החל מיום 14.5.96 ועד ליום 11.2.10. 7.מעשייך החמורים גרמו לחברתנו, לתדמיתה ולקשריה עם לקוחותיה נזקים עצומים ואלה ייתבעו ממך במלואם בבוא העת...". אין חולק כי לאחר הודעת הפיטורים, המשיכה התובעת לעבוד בפועל עד ליום 11.2.10 וקיבלה תמורת הודעה מוקדמת עד לסוף חודש פברואר 2010. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 7.2.10 הגישה הנתבעת תלונה במשטרה כנגד התובעת בגין חשד לעבירת גניבה. ביום 24.2.10 קיבלה התובעת הודעה כי התיק נסגר. במענה לבקשתו של בא כוח התובעת, בוטל גם הרישום הפלילי מהרישום הפנימי במשטרה. דיון והכרעה: נסיבות סיום עבודתה של התובעת- האם זכאית לפיצויי פיטורים: הנתבעת טוענת כי לאורך תקופת עבודתה, התובעת בחרה לנצל את האמון שניתן בה בכדי לגנוב מוצרים שונים מהנתבעת ולעשות שימוש בציוד השייך לנתבעת. לטענתה, התובעת נתפסה בקלקלתה מספר פעמים וניתנו לה מספר הזדמנויות לתקן את דרכיה וזאת בהסתמך על התחייבותה המפורשת שלא לחזור על מעשים אלו. עם זאת, לטענתה, בבדיקת פתע שנעשתה בתיקה של התובעת ביום 27.1.10, נתפסה התובעת שוב בעת שהיא גונבת רכוש מהנתבעת. לטענתה, בשיחת השימוע שנערכה לתובעת ביום 31.1.10 (בעקבות אותו אירוע מיום 27.1.10), הודתה התובעת כי ביצעה את המיוחס לה וכן הודתה כי אין מדובר במקרה בודד, אלא בדפוס פעולה אשר חזר על עצמו מספר פעמים. לכן, לטענתה, ברור כי בנסיבות אלה התובעת סיכלה את חוזה העבודה וגרמה לכך שהנתבעת לא יכלה להמשיך להעסיקה, ומשכך פוטרה באותה שיחת שימוע. לטענתה, בשל נסיבות הפיטורים, התובעת לא זכאית כלל לפיצויי פיטורים. מנגד, התובעת טוענת כי ביום 27.1.10 לקחה לעצמה לאכול 3 גביעי לבן, רבע לחם פרוס, 40 גרם נס קפה, חצי עגבנייה וכן לקחה רבע גליל נייר טואלט. זאת, לטענתה, לצורך אכילת סנדוויץ במכוניתה מאחר שהייתה רעבה. בעקבות בדיקת הפתע שעשתה הנתבעת באותו יום (בה גילתה את לקיחת אותם מוצרים), זומנה התובעת לשימוע שהתקיים ביום 31.1.10 בפני מנהלת המעון- גב' מיכל נצר, ובפני גב' ינקו. לטענתה, הגם שהיה מדובר במקרה חד פעמי ומעולם לא הואשמה קודם לכן במקרה גניבה, גב' נצר האשימה אותה בביצוע מעשים אלה מספר רב של פעמים וזאת ללא כל ציון דוגמה קונקרטית לכך. לטענתה, לבסוף, משלא עלה בידי הנתבעת לגרום לה לוותר על זכויותיה ולהודות במקרים אחרים שבוצעו כביכול בעבר, הודיעה לה גב' נצר על פיטוריה שיכנסו לתוקפם לאחר תקופת ההודעה המוקדמת. השאלה הטעונה הכרעה בענייננו היא, אפוא, האם בנסיבות פיטוריה של התובעת התקיימו התנאים המצדיקים פיטורים תוך שלילתם של פיצויי הפיטורים, כפי שנעשה. סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") קובע: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד- ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף- מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד". סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים קובע: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שייקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". בענייננו לא הוכח ואף לא נטען כי יש הסכם קיבוצי כלשהו החל על הצדדים באותו ענף, ולא הובאו ראיות מטעם מי מהצדדים לגבי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף. לכן, אין תחולה להוראות סעיף 16 לחוק, אלא התוצאה היא שבנסיבות המקרה שבפנינו יש לפנות להוראות סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים (דב"ע ל/3-9 מרלין ברני נ' נסים שנה פד"ע א 113; דב"ע לא/3-3 רים בע"מ נ' נסים יוסף פד"ע ב 215). לעניין זה נפסק כי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים הינו ההסכם הקיבוצי הכללי - תקנון עבודה, שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן: "התקנון") (ראו: ע"ע 300321/98 סווירי אריה- רם חן חניונים בע"מ, מיום 23.6.02). התקנון כולל פירוט של הפרות משמעת שונות, המנוסחות באורח כללי ביותר עם מדרג עונשים הנע בין הסנקציה הקלה ביותר- התראה, לבין הסנקציה החמורה ביותר, שהיא פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. הנתבעת טוענת כאמור כי הייתה זכאית לפטר את התובעת תוך שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים ללא הודעה מוקדמת. סנקציה זו, הסנקציה המשמעתית החמורה ביותר, ניתנת להפעלה על פי סעיף 53 לתקנון בו נקבע, בין היתר, כדלקמן: "עשה העובד אחת מאלו- א.הפר משמעת באופן חמור; ב... ג.גנב, מעל או חיבל בהליך התקין של העבודה. ... יהיה צפוי: א.להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום; ב.לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים; ג.לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים". בטרם אדון אם הוכח כי התובעת ביצעה את מעשה הגניבה המיוחס לה, יש לעמוד על שאלת נטל ההוכחה ומידתה. הכלל על פי חוק פיצויי פיטורים הוא שפיטורי עובד מחייבים את המעביד בתשלום פיצויי פיטורים. סעיפים 17-16 עניינם בחריג לכלל, היינו באותם מקרים בהם נשללים פיצויי פיטורים במלואם או בחלקם. בהינתן כי סעיפים אלו דנים בחריג לכלל בדבר זכאות לפיצויי פיטורים עקב פיטורים, הלכה היא כי הטוען לקיום יוצא מהכלל, עליו נטל ההוכחה כי התקיים התנאי לסטייה מהכלל. הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מוטל על המעביד (דב"ע תשן/3-119 חברת עיתונות מקומית בע"מ- אשר בן עמי, פד"ע כב 303). עוד נפסק, כי מעביד המייחס לעובדו ביצוע מעשה גניבה נדרש להוכיח את טענתו ברמת הוכחה מוגברת: "מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים כאשר פיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה" (דב"ע לו/1-3 יגאל הלמן- יוסף וישנגרד, לא פורסם; צוטט ב-דב"ע מז/3-4 שרה שלפי ואח'- אגד פד"ע י"ט 56,49). ראו לעניין זה גם את האמור ב-דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד נ' יעקב הלמן ,מיום 5.7.95: "הלכה פסוקה היא בבית הדין לעבודה, כי מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי בדיון בין עובד למעבידו אין די כי תישקל על פי מידת הסבירות... הגישה הרצויה החוזרת בפסיקה בעולם והתקבלה בארץ, היא גישה גמישה הבוחנת כל עניין לגופו וקובעת את מידת ההוכחה הדרושה על פי האינטרסים המוגנים... מעילה באמונו של מעביד, ובוודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באושיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר- 'לא נכון...לא גנבתי'. לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת". בית הדין הארצי עמד על כך כי כשמדובר במעשה גניבה, יש לבסס כדבעי ראיות נסיבתיות שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, אפשרות של הסקת מסקנה שונה (דב"ע נג/3-79 לובה יונייב ואח'- חברת וייסמן תמרוקים בע"מ, מיום 25.11.93: "נציין במקום זה כי ראיות נסיבתיות שעל אדניהן מן הראוי לבסס ממצא עובדתי- צריך שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה, ממילא צריך שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה מסקנה שונה, דהיינו אי קיום העובדה השנויה במחלוקת ולבל תותרנה ספק מי משתי המסקנות היא הנכונה. לשון אחר- אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרת, במידת סבירות משמעותית גם הסקת מסקנה אחרת (בענייננו למשל טעות, רשלנות, אי סדרים וכיו"ב)- כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען". מן הכלל אל הפרט- האם הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ? כאמור אין חולק כי פיטוריה של התובעת היו בעקבות האירוע שהתרחש ביום 27.1.10, בו התגלו בתיקה מוצרים שונים של הנתבעת. עולה מהראיות כי בדיקת פתע זו נעשתה לעובדי המעון בעקבות דיווח שהתקבל מגב' קוגן, עובדת המעון. להלן האמור בתצהירה של גב' ינקו לעניין זה (סע' 14-12 לתצהיר): "בסוף חודש 1/2010 ביקרנו בביתה של העובדת קוגן אירינה על מנת לנחם אותה על מות אמה. בעת ביקור זה פנתה אליי גב' קוגן ואמרה לי כי מצפונה מעיק עליה והיא חייבת לספר לנו על מעללי התובעת. או אז סיפרה לנו על גניבות סדרתיות של מוצרי מזון, בגדים, תכשיטים, צבעי שיער, לקים וכיוצ"ב. בעקבות ביקור זה החלטנו לערוך בדיקת פתע יזומה בסוף יום העבודה לכל עובדי המעון. כל עובד שהגיע עם רכב התבקש לפתוח את תא המטען ואת תיקו האישי וכל עובד שהגיע ללא רכב התבקש לפתוח את תיקו האישי. בבדיקה זו התגלו בתיק התובעת שהיה מונח במושב האחורי של רכבה (והיה מיועד כמובן להוצאה מחוץ למעון) מוצרי מזון ומצרכים בכללם גלילי ניירות טואלט, קופסת נס קפה חדשה וכן מוצרי מזון שונים". יצוין כי אין חולק כי באותה בדיקת פתע שנערכה לעובדי המעון, נתפסו מוצרי מזון השייכים לנתבעת אצל שתי עובדות נוספות. באשר למוצרים שהתגלו בתיקה של התובעת, בין הצדדים קיימת מחלוקת מסויימת, לטענת הנתבעת (ראה תצהיר גב' ינקו) נמצאו בתיקה של התובעת מספר גלילי ניר טואלט שלמים, קופסת נס קפה שלמה, שלושה גביעי לבן, רבע לחם פרוס, כלומר כמות של מצרכים שבעליל איננה מיועדת לצריכה בשטח המעון או בנסיעה. לטענת התובעת מדובר היה בקופסת קפה פתוחה ובגליל ניר טואלט אחד מותחל, אשר נועדו לצריכה שלה בשעת הנסיעה שכן סיימה את המשמרת כשהיא רעבה. אציין כי לא מצאתי במסמכים שבפני תרשומת אותנטית מזמן אמת המתיחסת לרשימת המוצרים המדוייקת כפי שנמצאו בכליה של התובעת, ובעניין זה אין בידי לקבוע ממצאים ברורים. עם זאת, גם אם אקבל את גרסת התובעת לעניין רשימת המוצרים שנתפסו בכליה, הרי שלא ניתן לקבל את האמור בתצהירה כי כל שביקשה היה כביכול רק להכין סנדוויץ ולאכול בשטח המקום (סע' 19,13 לתצהירה). עצם העובדה שאין חולק כי לקחה 3 גביעי לבן וכן צנצנת של נס קפה (בין אם חדשה ובין אם "רק" 40 גרם) מלמדת כי לפחות חלק מהמוצרים יועדו לצורך לקיחתם לביתה. כאמור לעיל, ביום 31.1.10 נערך לתובעת שימוע בו נמסרה לה הודעת הפיטורים. לתיק צורף סיכום שימוע מיום 1.2.10 שהוכן ע"י גב' ינקו. להלן האמור בסיכום השימוע: "בתאריך 31.1.10 נערך שימוע לעובדת מזל דואדי בנוכחות מיכל נצר מנהלת המעון וורד ינקו רכזת התפעול בעקבות ביקורת חיפוש בתיקי העובדים בשער היציאה מהמעון ומציאת ציוד ומזון השייכים למעון ברשותה של מזל. מזל ציינה בפני מיכל שאכן לקחה ציוד ומזון השייכים למעון ושהיא מודעת לכך שהטעות בלתי נסלחת, וכי איננה מבינה מדוע עשתה זאת. מיכל הביעה את אכזבתה העמוקה ממזל היות ונתנה בה אמון מוחלט לאור העובדה כי מזל עובדת ותיקה ומוערכת. מיכל הודיעה למזל כי לאור הנסיבות הנ"ל עבודתה תאלץ להיפסק ונתנה לה הודעה מוקדמת של חודש ימים. מזל בתגובה הביעה פליאה על החלטתה של מיכל ולדבריה: "אני עובדת כאן 14 שנים ובגלל מעידה חד פעמית מפטרים אותי? ורד בתגובה ציינה בפניה של מזל שזו לא הפעם האחרונה, וכי נתפסה בעבר בעבירה דומה לזו על ידה והוזהרה. מזל תחילה הכחישה זאת ולאחר מכן אמרה שהמזון שלקחה בעבר ממילא היה נזרק לזבל. מיכל הבהירה באופן חד משמעי, ואף בעבר ציינה זאת בישיבות צוות כי כל מזון וציוד השייך למעון בית דפנה גם אם הוא לא בשימוש נשאר בשטח המעון ואף עובד אינו רשאי להוציא דבר מהמעון ללא אישור מנהלת המעון". מסיכום השימוע עולה, אפוא, כי בניגוד לטענת הנתבעת בכתב ההגנה לפיו: "התובעת נתפסה בקלקלתה מספר פעמים..ניתנו לה מספר הזדמנויות לתקן דרכיה", ובניגוד גם לסעיף 15 לתצהירה של גב' ינקו לפיו התובעת הוזהרה כביכול מספר פעמים בעבר, היה ככל הנראה מקרה קודם אחד בלבד, בו נתפסה התובעת עושה לכאורה שימוש בציוד השייך לנתבעת. התובעת העידה בתצהירה לעניין המקרה הקודם, כי מדובר באוכל שהיה בכל מקרה נזרק לפח ולכן לקחה אותו עבור הכלב שלה (סעיף 18 לתצהיר). ראו לעניין זה גם עדותה (עמ' 6 לפרוטוקול): "יש משהו נוסף שאינו נכון- 'כי נתפסתי בעבר' גם כתוב- זה לא נכון. פעם לקחתי אוכל לכלב והיא ראתה את זה. זה הכל. אוכל שהולך להיזרק לפח. אמרתי למיכל נצר ולורד שנשארו שתי תבניות שלמות של אוכל ולקחתי קצת לכלב. מיכל לא לקחה ממני ואמרה לי שזאת היא הפעם האחרונה" (ההדגשות לא במקור- א' ד"ט). הנתבעת כלל לא התייחסה בכתב ההגנה לאירוע קודם זה, למרות שכאמור אוזכר בפירוש גם בסיכום השימוע. גם בתצהירה של גב' ינקו אין כל התייחסות לאירוע קודם זה. בחקירתה העידה כי במקרה הקודם תפסה את התובעת עם שני בקבוקי שתייה, חומוס בתוך שקית קשורה ופיתות (עמ' 21 לפרוטוקול). למעשה, כאמור לעיל, התובעת הודתה בחקירתה כי במקרה הקודם קיבלה אזהרה ממנהלת המעון. לכן, גם אם נקבל את גרסתה כי היה מדובר במוצרים שהיו בלאו הכי נזרקים לזבל, הרי שהובהר לה כבר כי אסור לה בעתיד ליטול עימה גם במוצרים כאלה. ראו לעניין זה גם עע 300075/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, מיום 2.7.01 (להלן: "עניין אבלין"): "אכן ככלל גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה ויש לראותה בחומרה יתרה. עם זאת,שעה שבאים אנו לדון בסנקציה המתבקשת בגין פעולות ממין אלה, יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי על מכלול פניו ובין היתר חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל; את משך תקופת העבודה; את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים; את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. בצד כל אלה, יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור". (וראו לעניין זה גם ע"ע 300353/98 יוסף הרמן נ' סונול ישראל בע"מ, מיום 29.12.02). כאמור, יש לזכור כי פיטורים, כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים הם בבחנת "עונש" מנקודת ראותו של העובד (עניין רים בע"מ, לעיל; עע 300327/98 אטקה בע"מ נ' דוד רטר פד"ע לט 49). התובעת פוטרה בהיותה בגיל 60, בסמוך למועד פרישתה לפנסיה, לאחר 14 שנות עבודה אצל הנתבעת. הנתבעת לא חלקה על מסירותה הרבה של התובעת בעבודתה היומיומית המתישה עם חוסים בעלי מוגבלויות קשות (וראו לעניין זה עדות גב' קוגן- עמ' 27 לפרוטוקול). לכן, ברור כי עצם פיטוריה מהווים עונש חמור ממילא. שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים להם היא זכאית, אינה פרופורציונאלית בעליל לנזק שנגרם לכאורה לנתבעת. בנסיבות ענייננו, הגעתי לכלל מסקנה כי באיזון בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, הסנקציה המתבקשת היא שלילה של 15% בלבד של פיצויי הפיטורים. בהתאם, אף שיעור תמורת הודעה מוקדמת יופחת ב-15% בלבד (השוו לעניין זה עניין אבלין, לעיל). השכר הקובע לפיצויי הפיטורים: עובד המקבל שכר לפי שעה, ושעות עבודתו משתנות מחודש לחודש, יש לחשב את שכרו לצורך חישוב פיצויי הפיטורים לפי שכרו הממוצע ב-12 החודשים שקדמו לפיטורים, וזאת בהיקש לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (דב"ע נז/3-57 סנונית, הדגמות וקידום מכירות בע"מ נ' שולמית פרץ פד"ע ל 364; עב 2044/99 איוב סלאח נ' קידום חברה לבחינות בע"מ, מיום 19.1.04). תחשיב התובעת של 12 החודשים האחרונים לעבודתה, כולל בחובו גם את ימי החגים והשבתות בהם עבדה במהלך חודשים אלה. לעניין זה נפסק כי מקום שבו העבודה בשבת או בחג היא בגדר תחליף לעבודה בימי חול, ולא בתוספת להם, דהיינו כל עוד עבד העובד פחות משישה ימים בשבוע, יש להביא את ימי השבת והחג במניין ימי העבודה. אולם שכר השבת והחג שיובא בחישוב פיצויי הפיטורים יועמד על גובה השכר ליום חול בן 8 שעות עבודה, תוך ניפוי התוספות המיוחדות ששולמו בגין עבודה ביום המנוחה (דב"ע מז/3-60 גדעון ליפשיץ נ' בית מרגוע מעלה החמישה פד"ע יט 169; להלן: "עניין ליפשיץ"). אכן, תחשיב התובעת נעשה בהתאם לאמור בעניין ליפשיץ- גובה השכר לשבתות וחגים הועמד על גובה השכר ליום חול בן 8 שעות. עם זאת, התובעת העידה בעצמה כי בד"כ עבדה 7 ימים בשבוע (ראו גם דו"חות הנוכחות שצורפו לתיק- נספח ז' לתצהיר התובעת). לכן, בחודשים בהם עבודתה של התובעת בשבתות וחגים הייתה מעבר למכסה של משרה מלאה, אין להחשיב שעות אלה בחישוב פיצויי הפיטורים. לאור האמור, בחודשים בהם עבדה התובעת, כולל שבתות וחגים, מעבר למכסה של משרה מלאה, יחושב שכרה לפי 186 שעות בלבד לפי התעריף הרגיל של 22.5 ₪ לשעה (4185 ₪ לחודש). בנוסף לכך, יש להחשיב גם את "תוספת מספרה" ו"תוספת מוסמכות" ששולמו לתובעת מדי חודש ללא תנאי כלשהו. משהתשלום לא הותנה בתנאי כלשהו מדובר בתשלום שהינו חלק משכר היסוד ולא בגדר תוספת (עע 300434/97 החברה למפעלי חינוך ותרבות באר שבע נ' נינה טופר פד"ע לה 687). בהתאם לאמור לעיל, השכר הקובע של התובעת לצורך תשלום פיצויי הפיטורים הינו 5085 ₪. על כן, בגין תקופת עבודתה, זכאית התובעת (בטרם קיזוז) לפיצויי פיטורים בסך 69,495 ₪. לאחר קיזוז 15% מפיצויי הפיטורים, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 59,071 ₪ בלבד. לא מצאתי לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לאור חילוקי דעות של ממש בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין: כאמור לעיל, פיטוריה של התובעת היו בעקבות אירוע בו נתפסה לוקחת מוצרים שונים השייכים לנתבעת. זאת לאחר שכבר אירע בעבר מקרה דומה בו הוזהרה שלא תחזור על מעשים אלה. לאור זאת, הרי שלדידי לא נפל כל פגם בפיטוריה של התובעת והיא לא זכאית לכל פיצוי בגין כך. הודעה מוקדמת: כאמור אין חולק כי הודעת הפיטורים נמסרה לתובעת ביום 31.1.10 והיא המשיכה לעבוד בפועל בנתבעת עד ליום 11.2.10. במכתב הפיטורים ציינה הנתבעת כי התובעת זכאית לחודש הודעה מוקדמת. הנתבעת אף שילמה לתובעת תמורת הודעה מוקדמת בתלוש השכר של חודש 03/10 בסך 2013.53 ₪ (ראו לעניין זה גם סע' 22 לתצהירה של גב' ינקו). בהתאם לשכר הקובע שנקבע לעיל (והקיזוז של 15% גם מתמורת הודעה מוקדמת), בגין 17 הימים הנותרים בחודש 02/10 הייתה זכאית התובעת ל-2624 ₪. משכך, בקיזוז הסכום ששולם לה, זכאית התובעת ליתרת הודעה מוקדמת בסך 609 ₪. הפרשי שכר: התובעת טוענת כי הנתבעת לא שילמה לה כדין בגין גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה בשבתות. כן טוענת התובעת כי בדו"ח שעות הנוכחות החסירה הנתבעת מכמות השעות שעבדה, וזאת בניגוד למופיע בדו"ח עצמו באשר לשעת הכניסה והיציאה. הנתבעת טוענת כי התובעת קיבלה את מלוא השכר לפי שעות עבודתה בפועל, כולל תשלום מלא בגין שעות נוספות. לתצהיר התובעת צורפו 23 דו"חות שעות (ביחס לחודשים שונים בתקופת עבודתה של התובעת) וכן צורף תחשיב הנסמך על דו"חות אלה, ממנו עולה כי התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 6,502 ₪ בגין עבודתה באותם חודשים שלגביהם היו בידיה דוחות. התובעת טוענת כי לפי אומדן שנגזר מהתחשיב שערכה, בסך הכל היא זכאית להפרשי שכר בסך 30,000 ₪ בגין כל תקופת עבודתה. הנתבעת למעשה כלל לא חלקה על תחשיב התובעת שצורף לתיק ולא צירפה כל תחשיב נגדי. לאור זאת, הרי שהתובעת זכאית להפרשי שכר בסך של 6,502 ש"ח בהתאם לדו"חות השעות שצורפו לתיק המלמדים על שעות עבודתה בפועל. אם כן, שאלה היא האם בהסתמך על דו"חות העבודה הנ"ל, ניתן לקבוע גם כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי היא זכאית להפרשי שכר וגמול שעות נוספות בסך כולל של 30,000 ₪ בגין כל תקופת עבודתה. לטעמי, דין התביעה לתשלום שעות נוספות לפי אומדן להדחות. במספר רב של פסק דין נקבע כי הכלל הוא שהתובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל (דב"ע לב/3-32 פרוימוביץ - ישראל בר אדון, פד"ע ד' 39; עע 300360/98 נחום צמח- ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, מיום 30.4.2002). בפסק הדין של בית הדין הארצי ב- עע 212/06 ימית. א. ביטחון בע"מ נ' אלי אפרים, מיום 12.11.08 ;להלן: "עניין ימית ביטחון") נקבע אמנם כי בהיעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות חוק, יועבר נטל ההוכחה למעסיק, ואולם לטעמי, בעקבות חקיקתו של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, הקובע באופן מפורש את המועד בו יועבר נטל ההוכחה בדבר שעות העבודה של העובד על המעסיק, נדמה כי רק בנסיבות קיצוניות יהיה מקום להעביר את נטל ההוכחה לכתבי המעסיק ביחס לתקופה שקדמה ליום 1/2/09. זאת ועוד, התובעת העידה, ביחס לשנת עבודתה האחרונה, כי נהגה לבדוק את תלוש השכר וכאשר גילתה אי התאמות בין השעות בתלוש לבין דיווחי הנוכחות העירה על כך לנתבעת והעניין תוקן בתלוש השכר של החודש העוקב (עדות התובעת בעמ' 10-11 לפרוטוקול). לאור כל האמור לעיל, לדידי יש לקבל את תביעת התובעת להפרשי שכר וגמול שעות נוספות ביחס לאותם חודשים שלגביהם צורפו דוחות שעות ונערך תחשיב בלבד, ולזכות את התובעת בתשלום בגין עבודה בשעות נוספות בסך 6,502 ₪. לא מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה, לאור מחלוקת של ממש בדבר עצם החבות, וכן בשים לב להתיישנות התביעה לפיצויי הלנה. תביעה שכנגד: הנתבעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה שכנגד בסך של 60,063 ₪ וזאת ללא כל פירוט מינימאלי בגין אלו נזקים היא נסמכת על תביעתה זו. הנתבעת אף לא הגישה בקשה לתקן את כתב תביעתה בעקבות "הגילויים" החדשים שכביכול התגלו לאחר פיטוריה של התובעת. משכך, דין התביעה להידחות. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך 59,071 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.3.10 ועד לפירעון. יתרת הודעה מוקדמת בסך 609 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.3.10 ועד לפירעון. הפרשי שכר וגמול עבודה בשעות נוספות בסך כולל של 6,502 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.3.10 ועד לפירעון. הנתבעת תשלם לתובעת, בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, סך של 8,000 ₪ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. פיטוריםמוצרשלילת פיצויי פיטורים (חשד לגניבה)