מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים משיקולים פוליטיים: בהחלטתנו זו נדרשים אנו להכריע,לצורך סעד זמני שעניינו אכיפת יחסי עבודה, בטענת המבקש, כי פוטר מהמשיבה (להלן -העירייה), לאחר 16 שנות עבודה כמהנדס העיר, מחמת שיקולים פוליטיים, לקראת הבחירות שיתקיימו ברשויות המקומיות בחודש אוקטובר 2013. בעוד שהמבקש נועץ את השיקול העיקרי בפיטוריו במניעיו הפוליטיים של המשיב 2 (להלן - ראש העיר), טוענים המשיבים כי הפיטורים נעשו מחמת שיקולים ענייניים בלבד, הנוגעים להתאמתו של המבקש לתפקיד ובמסגרת הליך תקין. תמצית העובדות שאינן במחלוקת והדיון שהתקיים בפנינו המבקש הינו עובד העירייה משנת 1991, והחל משנת 1996 הוא משמש בתפקיד מהנדס העיר, מהנדס הועדה המקומית לתכנון ובניה וראש מנהל הנדסה בעיר. העסקתו של המבקש כמהנדס העיר מוסדרת בחוזה אישי. ביום 30.1.13 קיבל המבקש מכתב מאת ראש העיר ולפיו החליט הוא להביא בפני מועצת העירייה(להלן -המועצה) הצעה להפסיק את עבודתו של המבקש, מנימוקים שפורטו במכתב. לאחר תכתובת בין הצדדים ביחס לתוכן הטענות בבסיס ההצעה והמסמכים המגבים אותן, התקיימה למבקש ביום 25.2.13 ישיבת שימוע בפני המועצה. בישיבת השימוע, הקריא המבקש מן הכתוב את התייחסותו המפורטת לטענות שהועלו כנגדו וחילק לחברי המועצה מסמכים שונים. אף באת כוחו של המבקש, אשר נכחה עימו בשימוע, טענה במסגרת זו בשמו. פרוטוקול של חלק זה של הדיון צורף כנספח מש/3 לתגובה לבקשה. מיד לאחר צאת המבקש ובאת כוחו מישיבת המועצה, התקיים במועצה דיון ובו הביעו חברי המועצה עמדתם ביחס לפיטורי המבקש. 13 מחברי המועצה, שהם חברי הקואליציה הצביעו בעד פיטורי המבקש ורק 3 חברי האופוזיציה הצביעו נגד (ראה בעדות ראש העיר, עמ' 20, ש' 8). פרוטוקול של חלק זה של הדיון צורף לסיכומי המבקש, באשר התקבל לידיו רק לאחר הדיון בפנינו. למחרת היום, ביום 26.2.13, קיבל המבקש הודעה כי מועצת העיר החליטה על פיטוריו וכי מועד ניתוק יחסי העבודה הינו מיידי, תוך שתשולם למבקש תמורת הודעה מוקדמת בגובה 3 חודשי העסקה, בהתאם לחוזה העסקתו. עוד נרשם באותה הודעה כי "החלטה מפורטת בדבר סיום העסקתך בעירייה ונסיבות סיומה תועבר אליך בימים הקרובים". ביום 7.3.13 הוגשה הבקשה דנן וביום 13.3.13 התקיים בה דיון, לאחר שהתקבלה תגובת המשיבים. בפתח הדיון, הבהיר ראש העיר, כי ההחלטה בדבר מועד ניתוק יחסי העבודה בין המבקש לבין העירייה הינה החלטה שהתקבלה על ידו ולא על ידי המועצה (עמ' 2, ש' 31). ראש העיר סירב להצעת בית הדין, לאפשר למבקש לעבוד משך תקופת ההודעה המוקדמת, ולנהל במסגרת זמן זו את ההליך העיקרי, במקום ההליך הזמני (עמ' 3, ש' 6). משכך, נשמעה הבקשה לגופה. מטעם המבקש נשמעה עדותו של המבקש בלבד ומטעם המשיבים העיד המשיב 2, מר עדי אלדר, ראש העיר. לבקשתם, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. בהסכמת הצדדים, הוגש ההמשך של פרוטוקול ישיבת המועצה שדנה בפיטוריו של המבקש, במצורף לסיכומי המבקש. לוז טענות הצדדים משעסקינן בבקשה לסעדים זמניים, לא נעמוד להלן על כלל טענות הצדדים, אלא נתמקד בעיקריות שבהן, הדרושות להכרעתנו. טוען המבקש, כי פיטוריו מונעים משיקול פוליטי גרידא. לדידו, כבר ביום 9.1.13 קיים עימו ראש העיר שיחה ומסר לו כי בכוונתו להתמודד גם בבחירות הקרובות וכי סגניתו, גב' רינה גרינברג, אשר חברה בסיעה אחרת, התנתה שיתוף פעולה בין הסיעות לקראת הבחירות, בפיטוריו של המבקש. לטענת המבקש ערך תרשומת של השיחה מיד לאחריה ואת התרשומת צירף כנספח ד' לבקשתו. המבקש מוסיף וטוען כי הנימוקים לפיטוריו, כפי שפורטו במכתב השימוע, חסרי בסיס ונעדרי תימוכין; תפקידו אינו תפקיד אמון ולכן הנימוק בדבר "אבדן אמון" של ראש העיר בו, לאו נימוק הוא; פרוטוקול ישיבת המועצה שהחליטה על פיטוריו, אשר הגיע לידיו רק לאחר הדיון, מעיד כי לא התקיים כלל דיון בטענות שהעלה בפני חברי המועצה והן לא נשקלו. לפיכך, הליך השימוע שבוצע לו פגום מעיקרו והדבר אף מבסס את הטענה לשיקולים זרים בפיטוריו. באשר לסעד הנכון, טוען המבקש, כי יש להחזירו לעבודה, אף אם בשלב זה בצו זמני בלבד, וזאת נוכח הפגם החמור שנפל בפיטוריו ונוכח מאזן הנוחות. בהקשר אחרון זה ציין המבקש כי משלא הוצגו נימוקים של ממש לפיטוריו, הרי שאין מניעה כי ימשיך בתפקידו וכן אין כל מניעה להמשך עבודה משותפת עם ראש העיר ובעירייה, כפי שעשה ב-16 השנים האחרונות; מנגד, פיטוריו יפגעו קשות במוניטין שרכש, בזכותו לפרנסה ובכבודו ובאמון הציבור בעירייה. המשיבים טוענים כי המבקש לא הרים את הנטל הנדרש לשם החזרתו לעבודה, תוך שהטעימו כי יחסי העבודה בין הצדדים כבר נותקו ביום 26.2.13 ועל כן עסקינן למעשה בבקשה לסעד עשה זמני. המשיבים סוקרים אחת לאחת את הטענות שטען המבקש ביחס לעילה האמיתית, לדבריו, של פיטוריו, וטוענים כי לא הוכיח אותן, אלא לכל היותר הציג שמועה או סברה שאינה מבוססת. לטענת המשיבים הבסיס לפיטורי המבקש נעוץ בהתנהגותו "הבוטה והבריונית" של המבקש, אשר באה לכדי ביטוי בתלונות רבות שהופנו בעניין זה אל ראש העיר. בכלל זה מפנים המשיבים לסקר המעיד על העדר שביעות רצון בקרב תושבי העיר ממחלקת ההנדסה שהמבקש עומד בראשה, וזאת ביחס למחלקות אחרות בעירייה. המבקש נוהג להתפרץ בקולניות כלפי מקבלי שירותים וגופי מנהל שונים, התנהגותו פוגעת ביחסים התקינים של העירייה עם גורמים שונים, לרבות חברי המועצה. אף שהתנהגותו של המבקש הינה הגורם העיקרי להפסקת עבודתו, טוענים המשיבים, כי גם בהיבט המקצועי קיימים פגמים בעבודתו. עניין עיקרי במסגרת זו, הינו סירובו של המבקש לאמץ נוהל הקיים בעיריית חיפה (להלן -נוהל חיפה), לפיו יכולים בעלי עסקים לקבל רשיונות זמניים לניהול העסק, עד שיעמדו בכל הדרישות לקבלת רישיון קבוע. סירובו זה של המבקש, אף שגובה בעמדת היועץ המשפטי של העירייה, הכעיס מאוד גורמים בצמרת העיריה, לרבות ראש העיר, באשר יש בו כדי להקשות על שגשוג חיי המסחר בעיר. יתר הטענות שעמדו לכאורה בבסיס הפיטורים יפורטו בהמשך דברינו. המשיבים מפנים לכך כי כבר נערכה עם המבקש בעבר שיחה אודות הפגמים בהתנהגותו, אך הוא לא שינה מדרכיו. המשיבים אינם מכחדים כי התקיימה בסמוך לפני הפיטורים שיחה בין ראש העיר למבקש ביחס להפסקת עבודתו של האחרון ואולם מכחישים את תוכנה כפי שנטען על ידי המבקש. לטענת המשיבים, השיחה נועדה לחסוך מהצדדים את אי הנעימות שבהליך פיטורים ולכן ניסה ראש העיר לשכנע את המבקש להפסיק עבודתו מרצון, על בסיס חוסר שביעות הרצון שלו מעבודתו. הליך פיטוריו של המבקש נעשה אפוא לשיטת המשיבים משיקולים ענייניים, בהליך תקין ועל ידי המועצה, שהיא הגוף המוסמך לפטר את מהנדס העיר. משכך, אין עילה להתערבות בית הדין בפררוגטיבת העירייה, שהופעלה כדין. לכל היותר, ככל שבמסגרת ההליך העיקרי ימצא בית הדין כי נפל איזה פגם בפיטורי המבקש, הסעד הראוי לו הוא סעד כספי ועל כן, אין לאכוף את יחסי העבודה בין הצדדים, לאחר שהוכח שעבודתו של המבקש פגומה ויחסי האמון בינו לבין המשיבים נפגמו. דיון והכרעה בקשה לשמיעת התובענה העיקרית במקום הבקשה לסעד זמני טרם נדון בבקשה לגופה, נתייחס בקצרה לבקשה שהוגשה על ידי המשיבים, לאחר הדיון, לאיחוד ההליך הזמני עם התיק העיקרי. במועד הדיון הוצע לצדדים לאחד את ההליך הזמני עם התביעה העיקרית, כאשר עד להכרעה בתיק העיקרי ימשכו יחסי העבודה בין הצדדים. אפשרות זו מעוגנת בהוראת תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ׁ(החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991) ולפיה ניתן להקדים הדיון בתביעה העיקרית, במקום קיום דיון בבקשה לסעד זמני, אם ראה בית המשפט כי יהא בכך כדי לייעל את הדיון ולחסוך מזמנו של בית המשפט ומזמנם של הצדדים. לאחר הפסקה שנועדה לאפשר לצדדים לשקול ההצעה, הודיעה ב"כ המשיבים כי אין היא יכולה להיעתר לה, מנימוקים שפרשה. המשיבים עמדו על קבלת החלטה בבקשה לסעד זמני. ואולם, לאחר הדיון, כאמור, הגישו המשיבים בקשה לאיחוד ההליכים, בנימוק כי הצדדים מנהלים מו"מ לפשרה וכי ככל שינוהל בהקדם התיק העיקרי, ניתן יהיה לשקול אפשרות סיומו בפיצוי כספי של המבקש, בעוד שבהליך הזמני אפשרות זו אינה קיימת. המבקש התנגד מכל וכל לבקשה והבהיר כי לא מתקיים מו"מ בין הצדדים, אלא לכל היותר הוא קיבל הצעה לפיצוי כספי, אותה דחה על הסף. בהחלטה מיום 21.3.13 נקבע כי הבקשה תוכרע לאחר קבלת סיכומי הצדדים. משנשקלה הבקשה, בשלב בו הוגשה, אין אנו מוצאים לנכון להיעתר לה. לאחר שכבר התקיים דיון בבקשה לסעד זמני, אין באיחוד ההליכים משום ייעול הדיון או חסכון בזמנו של בית הדין או הצדדים. ככל שבמסגרת הבקשה היו המשיבים מסכימים להמשך העסקתו של המבקש, היה בכך בכדי לחסוך הצורך בהחלטה דנן ואולם בהעדר הסכמה כאמור, אין מנוס ממתן החלטה בבקשה לסעד זמני. לפיכך, ומשלא מתקיימים הנימוקים המפורטים בתקנה 369 לעיל - הבקשה לשמיעת התביעה העיקרית במקום הבקשה לסעד זמני - נדחית. הבקשה לסעדים זמניים נקדים ונבהיר כי על בסיס הראיות שהובאו בפנינו, השתכנענו כי לכאורה פיטוריו של המבקש נעשו על יסוד שיקולים פוליטיים ולמצער - חלקם המשמעותי של השיקולים בבסיס פיטורי המבקש נעוץ במניעים פוליטיים. על יסוד קביעתנו זו, שהינה קביעה לכאורית בלבד, כיאה להחלטה בבקשה לסעד זמני, מצאנו לנכון להורות על השבת המבקש לעבודתו, עד להכרעה בתיק העיקרי.כפי שנפרט בהרחבה להלן, קביעתנו מבוססת על מספר אדנים כדלקמן: א. ראש העיר אישר בעדותו קיומו לכאורה של מניע פוליטי בפיטורי המבקש. ב. המשיבים לא שקלו לכאורה את טענות המבקש בשימוע. ג. מועד הפיטורים, בסמוך למועד הבחירות, והדחיפות במימוש הפיטורים לאלתר, ללא הודעה מוקדמת ולאחר 16 שנות עבודה. המסגרת המשפטית בטרם ניכנס לעובי הקורה נקדים מספר מילים אודות המסגרת המשפטית בה אנו מצויים. מהנדס רשות מקומית אינו מינוי פוליטי ואינו משרת אמון (בניגוד לנטען בסע' 30.4 לתצהיר ראש העיר). מהנדס רשות מקומית ממונה בדרך של מכרז. תפקידו מוסדר בחוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית), תשנ"ב-1991, על פיו, הרשות חייבת למנות מהנדס וברשות כגון המשיבה, יש להעסיקו במשרה מלאה. מהנדס הרשות המקומית הוא הסמכות המקצועית בתחום תפקידיו (סע' 5 לחוק הנ"ל), כפי שהם מפורטים בהוראות החוק. עיון במסגרת תפקידיו של מהנדס הרשות, כמו גם ניסיון החיים, מלמד אותנו, כי מהנדס הרשות מצוי במרכזם של תהליכים מרכזיים לחיי הרשות, המונעים על ידי אינטרסים רבי משקל, בכללם כאלו שהם בעלי משמעות כספית ניכרת. "משרת אמון", בהקשר הנדון כאן, הינה משרה הדורשת אמון מיוחד בין העובד הממונה לבין הגורם הממנה ומקובל לראות קשר בין השניים, כך שעם הפסקת כהונתו של הגורם הממנה, צפויה להפסיק גם עבודתו של העובד במשרת האמון. ברי כי מהנדס עיר אינו משרת אמון, כאמור. ראש העיר הפנה בתצהירו לסוגיית ה"אמון" הנזכרת בסע' 4 לחוזה ההעסקה של המבקש, אשר אין בינה ובין "משרת אמון" ולו דבר. סע' 4 האמור עוסק בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון, לצורך קביעה בדבר תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 וכאמור אין לכך ולו דבר עם ענייננו. סמכותו של כל מעביד לפטר עובד, הינה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו, אשר כפופה לכללים הקבועים בדין ולפיכך, לביקורת שיפוטית: "למעביד הפררוגטיבה לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותר לפי הבנתו ושיפוטו. פררוגטיבה זו מקנה למעביד סמכויות שונות, כגון הסמכות להטיל משמעת במפעל ולנקוט בצעדים הראויים לכך, או להביא לשינויים בתנאי העבודה לרגל ארגון מחדש של המפעל, או להעביר עובד מתפקיד לתפקיד - הכל כמובן בכפוף למגבלות המסייגות סמכויות אלה מכוח חוק, הסכם קיבוצי או חוזה אישי" (דב"ע מח/2-3 אוריגנני - מושב אמירים, פד"ע יט (1) 419 (1988)). פיטורי עובד ככלל, ועובד במגזר הציבורי בפרט, צריכים להיות מנומקים. היקף ההנמקה הנדרשת ואופיים של הנימוקים יש וישתנה ממקרה למקרה, אולם הדעת אינה סובלת פיטורים שאין בבסיסם הנמקה, שמשמעם פיטורים שרירותיים. סע' 70 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות קובע כי פיטורי עובד מחוץ לתקופת הניסיון יעשו "מסיבה מספקת" בלבד. אף שהוראה זו אינה חלה לכאורה על יחסי הצדדים, שכן המבקש הועסק בחוזה אישי ("חוזה בכירים"), הרי שהעקרון האמור בה חל על יחסי הצדדים מעצם העובדה כי בשירות ציבורי עסקינן. שיקול הדעת הנתון לרשות מנהלית כדוגמת העירייה ולבעל תפקיד כדוגמת ראש העיר, לעולם אינו יכול להיות שרירותי, והוא כפוף לכללי המשפט הציבורי ובכללם - תום לב, הגינות ונאמנות כלפי הציבור. פיטורים פוליטיים הוגדרו בבג"צ קלפנר כ"צידו האחר של מטבע המינויים הפוליטיים" וראה: "ישנם נושאים שלגבי טיבם אין צורך באסמכתאות, הם מעוררים פסלות מניה וביה. הפיטורים הפוליטיים הם אחד מהם..." (בג"צ 4284/08 שמואל קלפנר ואח' נ' חברת דואר ישראל בע"מ ואח', 26.4.10, להלן -בג"צ קלפנר)). המונח "פיטורים פוליטיים" שייך, באופן טבעי, למגזר הציבורי, ועיקרו בהגדרת מעשה הפיטורים ככזה אשר נגוע בשיקולים פוליטיים, הנחשבים שיקולים זרים ופסולים להחלטה על פיטורי עובד במגזר הציבורי. עובד הציבור, כשמו כן הוא, מתמנה על מנת לשרת את הציבור ולאו את ממניו. לפיכך, בחינת תפקודו והחלטות שיתקבלו בקשר עם מינויו, המשך העסקתו או הפסקתה, צריכות להיות נעוצות בשיקולים המביאים בחשבון את טובת הציבור, אותו הוא בא לשרת. שיקולים פוליטיים זרים לעניין זה, שכן עניינם בטובתו הפוליטית, במעמדו ובכוחו הפוליטי של נבחר ציבור זה או אחר. שיקולים פוליטיים יכולים להישקל בהקשר עם קבלת החלטות פוליטיות במהותן ואולם אין מקומם בהחלטות אודות העסקתו של עובד ציבור, מקום שאין מדובר במינוי שבהגדרתו הלגיטימית הינו "מינוי פוליטי". על כך אין חולק בפנינו ואין לנו צורך להרחיב בדבר. נבהיר רק כי אין בדברינו באשר להיותו של עובד הציבור משרת הציבור, כדי להמעיט מהחשיבות שיש ליחסים הבינאישיים במקום העבודה, עם הממונה ועם הסובבים. באשר לנטל ההוכחה כי פיטורים נעשו על יסוד שיקולים פוליטיים, כבר נפסק כי: "במקרים מעין אלו די לנו בהתנהגות שאינה סבירה על-פי קנה-מידה אובייקטיבי. אין לדרוש מעובד שיוכיח כוונה. עמד על כך פרופ' י' זמיר במאמרו "מינויים פוליטיים" [11], בעמ' 39:"בית הדין לעבודה, כמו בית-המשפט הגבוה לצדק בפרשת מינויו של מנהל בית-הספר, לא ראה הכרח בהוכחה חותכת בדבר המניע המפלגתי למינוי. לצורך זה הוא היה מוכן להסתפק בראיות נסיבתיות חלשות למדי". ובית-הדין הארצי לעבודה התייחס לאותה שאלה בדב"ע מח/3-168אלפריח - רוטנברג [1], בעמ' 522, באומרו:"כשבאנו לבחון את שיקוליה של ועדת המיון, המנהלה והמנכ"ל לא יכולנו לצפות כי תובא בפני בית-דין קמא ראיה חותכת וברורה מפי חברי הוועדה כי אכן פעלו לפי שיקולים זרים, פוליטיים או אחרים. סביר להניח כי פקיד אשר החלטתו לגבי מינוי כלשהו התבססה על שיקולים זרים, לא יודה בכך בבית-הדין, כדברי פסק-דין אנגלי: ...it is highly improbable that a person who has discriminated is going to admit the fact, quite possibly even to himself’. Khanna v. Ministry of Defence [1981] ICR 653, 658-9." עע 300258/97 יהודית חנן - מועצה מקומית מנחמיה, פד"ע לז 645, 661 (2002) (להלן -עניין חנן). מן הכלל אל הפרט א. עדותו של ראש העיר הצביעה לכאורה על קיומם של שיקולים פוליטיים דומיננטיים בהחלטת הפיטורים. במכתב הזימון לשימוע אמנם פורטו מספר נימוקים (עליהם נעמוד בהמשך דברינו), ואולם בעדותו בפנינו טען ראש העיר כי הנימוק העיקרי להחלטתו להביא להכרעת מועצת העיר את סוגיית סיום העסקת המבקש, נעוץ בהתנהגות המבקש ובאופיו (עמ' 11, ש' 32). בתצהירו פירט ראש העיר כי גישתו הכללית של המבקש הינה שלילית וכך ציין: "הגישה החיובית היא גישה לפיה באים אל ראש העיר לא רק עם ה"לא" אלא בצד ה"לא" מביאים את הפתרונות האפשריים, היצירתיות, הבעד, החיוניות וחדוות יצירה והתפתחות"(סע' 6 לתצהיר ראש העיר). ראש העיר אמר דברים דומים בעדותו בפנינו: "...לטעמי הוא נוקשה, מדקדק על קוצו של יוד, צריכים להתגמש לפעמים ולראות איך הולכים לקראת ולהניע את המערכת...הוא נוקשה מאוד מאוד מאוד" (עמ' 14, ש' 1. וראה גם: עמ' 18, ש' 31). המשיבים הפנו למשובים שמילא ראש העיר אודות עבודת המבקש, בהם ציין את הקושי ביחסי האנוש של המבקש. המשובים מהשנים האחרונות, שצורפו כנספח ז' לבקשה, מעידים כי אכן בעוד ניתן למבקש ציון 8-10 בשאר הפרמטרים, הרי שב"יחסי אנוש ומתן שירות", ניתן למבקש ציון 7 (יולי 2009, אוקטובר 2010 ואפריל 2012). ראש העיר אף ציין בהערות בכתב את סוגיית יחסי האנוש כמחייבת שיפור (ובין היתר כתב "אתה נוקשה ומרובע מדי"). כאשר נשאל ראש העיר האם מדובר בבעיה שהתעוררה בשנים האחרונות השיב: "לא. ממש לא. אני מתייחס לגבי לא מעט שנים והרבה סבלנות שיש לי ופשוט פקעה סבלנותי וחבל שזה צמוד לבחירות" (עמ' 12, ש' 20). מדובר אפוא בהיבט של תפקודו של המבקש, אשר מוערך מזה זמן רב על ידי ראש העיר כפחות מוצלח. אף על פי כן, ראש העיר לא מצא לנכון לפטר את המבקש בגינו. לפי תצהירו של ראש העיר (סע' 11-12) כבר לפני כשנה וחצי-שנתיים פנה למבקש וציין בפניו שהוא מתכוון להביא להפסקת עבודתו של המבקש בגין ליקויים אלו בתפקודו. לדבריו, המבקש ביקש לאפשר לו להמשיך בעשייה, תוך שתינתן לו הזדמנות לשפר דרכיו. המבקש העיד בהגינות שאכן היו מספר פעמים שראש העיר אמר לו "שהוא ממש לא יכול יותר", אך מדובר היה בסגנון התנהגות של ראש העיר שחזר על עצמו אחת לכמה שנים, או לאחר אירוע מסוים כמו גם ביחסים עם עובדים אחרים (עמ' 10, ש' 1-13). באופן תמוה ביותר, למרות שלכאורה, לפי עדות ראש העיר, מדובר בשיחה יוצאת דופן בה הודיע לטענתו למהנדס העיר על כוונה לפטרו והשניים סיכמו על תקופת ניסיון/הזדמנות נוספת -אין לשיחה האמורה כל תיעוד, דבר המצביע לטעמנו כי לכאורה עדותו של המבקש ביחס לאותה שיחה -לפיה היה מדובר בשיחה מסוג שהתרחש כ-4-5 פעמים מהלך כל תקופת עבודתו, שלא כללה איום בפיטורים, הולמת יותר את העובדות מאשר עמדתו של ראש העיר - כי היתה זו שיחה בעלת משמעות ייחודית, שהיוותה מעין קו פרשת מים בעבודתו של המבקש. באותו הקשר נזכיר, כי אף המשוב האחרון שניתן למבקש, באפריל 2012, שהוא בוודאות לאחר אותה שיחה נטענת, אינו מציין דבר ביחס לאפשרות פיטוריו של המבקש וכל שנרשם בהערות הוא "אתה מקצוען בתחום שלך. ברמה כמו שלך אני מצפה לשיפור יחסי האנוש שלך והשירות לתושב". עולה אפוא, מהדברים שסקרנו עד כה, כי לכאורה מזה שנים עובד ראש העיר לצד המהנדס, כאשר מחד, עבודתו המקצועית של המהנדס זוכה להערכה רבה ומאידך, התנהגותו וגישתו השמרנית, כנטען, מוערכת פחות. לכאורה מעולם לא עלה הדבר עד כדי עילה לפיטורי המבקש. לא נותר אלא לתהות, מדוע דווקא בינואר 2013 הוחלט לשקול את סיום העסקתו של המבקש? על כך השיב ראש העיר בדברים הבאים (עמ' 17, 9, ההדגשה הוספה, מ.נ.ד): "ש. אם זה ממרץ 2011 למה חיכית שנתיים כדי לפטר אותו? ת. כי צריך להכיר את האופי שלי. אני אדם מאוד נוח לבריות. יש לי הרבה סבלנות ואני הולך עם האנשים...לשאלתך למה חיכיתי אני שמשיב שזה בגלל שאני כזה. עכשיו אני לא כזה, כי אני סבור שעם מהנדס שמתנהג כך לתושבים אני בכלל לא יכול לחשוב לרוץ עוד קדנציה. אני ראש המערכת אני נותן את הדין כל 5 שנים וכולם מאחורי גבי. אם אני חושב לרוץ לעוד קדנציה עוד לא החלטתי סופית. ואני סברתי שאני עם המהנדס שלי לא יכול לרוץ." בתשובתו זו נראה לכאורה שאישש ראש העיר את הטענה העיקרית של המבקש, ונסביר - ראש העיר והמבקש עובדים זה לצד זה בצמרת העיריה מזה כ-16 שנים. ראש העיר נבחר פעם אחר פעם, כאשר המבקש משמש מהנדס העיר. לא נראה אפוא כי עד היום נוכחותו של המבקש בתפקידו, הפריעה לראש העיר להיבחר ולא נראה כי הציבור הצביע כנגד ראש העיר, בגלל עבודת המבקש. אין אם כן כל ראיה, ולו ראשיתה, כי "טובת הציבור" היא זו אליה התכוון ראש העיר בדבריו. לעומת זאת, דבריו של ראש העיר הולמים לכאורה את גרסת המבקש, לפיה פיטוריו נדרשו לצורך הבטחת בחירתו של ראש העיר פעם נוספת. משכך, לכאורה על פי עדות ראש העיר, פיטוריו של המבקש נעשו בכדי לחזק את סיכויי ראש העיר להיבחר ולא משיקולי טובת הציבור. מדובר אפוא בשיקול פוליטי טהור, שלא צריך שיהא בינו ובין החלטה בדבר המשך עבודתו של עובד ציבור, בתפקיד זוטר או בתפקיד בכיר, ולא כלום. ודוק. לכאורה אין מדובר בשיקול זניח שעמד בשולי החלטת הפיטורים, כי אם (ושוב - לכאורה) בשיקול דומיננטי, שכן מהעדות הנ"ל עולה שאלמלא הבחירות, סביר להניח על יסוד התנהגות העבר, כי פיטוריו של המבקש לא היו עולים כלל. בין אם אכן כך, ובין אם השיקול הפוליטי רק קבע את מועד הפיטורים, הרי שמדובר בשיקול שלכאורה השפיע באופן מהותי על פיטורי המבקש, אף שלא היה אמור להשפיע כלל. ב. טענותיו של המבקש בשימוע לא נשקלו כלל, באופן שרוקן השימוע מתוכן וממשמעות. במכתב ההזמנה לשימוע (נספח ו' לבקשה) פורטו בפני המבקש שלל נימוקים,אותם ריכזנו כדלקמן: א. התנהגותו של המבקש, שהיא, כך נטען, ביחס למקרים שונים: "מתנשאת", "גובלת באלימות מילולית", "מרבה במתחים וסכסוכים עם יזמים", "בוטה, גסה, בריונית ומעליבה", "פוגעת במערכות היחסים עם המינהל", תוקפנית, יהירה, חסרת כבוד כלפי משתתפים בישיבות, באופן הפוגע בשמה הטוב של העירייה. ב. לפי סקר שביעות רצון בקרב תושבי העיר, קיבלה מחלקת ההנדסה שהמבקש עומד בראשה את הציון הנמוך ביותר. ג. קצב בניית יחידות דיור בעיר הינו נמוך ולא מספק. ד. בהקמת כפר הסטודנטים חל עיכוב של כשנה, בגלל מחדל המבקש. ה. פחת המים, שהיה באחריות המבקש עד המעבר לתאגיד, היה גבוה מדי ועם המעבר לתאגיד ירד דרמטית. ו. בחורף אשתקד התפרקה סככה בגן ילדים. בדרך נס לא נגרמו נזקים. ז. אף שראש העיר העביר למבקש מסמך על ליקויי בניה מהותיים, המבקש לא פעל להגשת תביעות בהתאם. ח. מבנים ותשתיות שנבנו ביוזמה ופיקוח של משרד השיכון, נמסרו לעירייה באיכות ירודה. ט. ההתנהלות מול המבקש היא "מייגעת, בירוקרטית, ברמת שיתוף פעולה נמוכה" המבקש "מערים קשיים מיותרים, עיכובים וחסמים אין ספור", דבר המקשה על קידום פרויקטים בעיר. בין אלו - התנגדות המבקש להחלת "נוהל חיפה" בכרמיאל, באופן שייתן לבעלי עסקים רישיון זמני עד לסיום ההליכים להשגת רישיון קבוע. ראש העיר סיכם מכתבו זה והבהיר כי המבקש פוגע בעבודה השוטפת של העירייה, בתדמיתה ובשירות לתושבים וכי הוא עצמו "איבד את האמון" ביכולתו של המבקש להמשיך בתפקיד. כאמור, השימוע התקיים לבסוף בפני המועצה, ביום 25.2.13, ובו הקריא המבקש בפני חברי המועצה 14 עמודים שכתב מראש והגיש לעיונם מסמכים שונים (נספח יב' לבקשה). אין לנו צורך להתייחס לתוכן טענותיו של המבקש ולו מן הטעם הפשוט והמטריד, כי הן לא נדונו, כהוא זה, בישיבת המועצה. כך לדוגמא, ביחס לנוהל חיפה, שהוא עניין שעלה ביתר חדות גם במסגרת החקירה הנגדית של ראש העיר, כנושא אקוטי המהווה דוגמא אקטואלית לבעייתיות בתפקוד המבקש, הסביר המבקש באריכות למועצה כי נתבקש לאשר את נוהל חיפה, כדי להקל על בעלי העסקים, אך בעוד שהנוהל נכתב עבור עיר בה פועלים עסקים במבנים ללא היתר בני עשרות שנים, הרי שכרמיאל הינה עיר חדשה יחסית ולכל המבנים בה יש היתר. המבקש נתן דוגמאות להמחשת דבריו והפנה לכך שמבין מאות העסקים בעיר, רק כ-20 הם ללא היתר, ולא היו יכולים לקבל רישיון אפילו לפי נוהל חיפה. המבקש הפנה לחוות דעת היועץ המשפטי לעירייה, אשר תמכה בעמדתו וציין כי הוקם צוות שהמבקש חבר בו, אשר מטרתו לגבש נוהל חלופי. מבלי לנקוט עמדה ביחס לתוכן הדברים, הם הובאו לעיל בהרחבה בכדי להמחיש התייחסות עניינית ומקיפה, לכאורה, לטענה עיקרית כנגד המבקש, שלא קיבלה ביטוי כלשהו בדיון חברי המועצה, לאחר שנשמעו דברי המבקש. פרוטוקול ישיבת המועצה, שצורף לסיכומי המבקש, מטריד באופן מיוחד. לאחר צאתו של המבקש ובאת כוחו מישיבת המועצה, אמר כל חבר מועצה את עמדתו ונימק אותה בקצרה. לא מצאנו בנימוקי החברים ולו התייחסות מזערית לאחת מטענות המבקש, עד כדי כך שהישיבה בה נשקלו פיטוריו של המבקש, לאחר השימוע, נראה כאילו יכולה היתה להתקיים באותה מתכונת בדיוק וללא שינוי בתוכן, גם לפני השימוע. מצב דברים זה מוביל אותנו לחשש של ממש, כי לכאורה הליך השימוע של המבקש נעשה מן הפה אל החוץ. יתרה מכך, ומטריד מכך, נדהמנו למצוא בין נימוקי חלק מחברי המועצה, שיקולים אישיים ולא זו בלבד, אלא שהם גם לא היו כלל חלק מהעילות לשימוע והמבקש כלל לא קיבל הזדמנות להישמע ביחס אליהם. כך לדוגמא, חבר המועצה מר בטאן אומר את הדברים הבאים: "אני רוצה להגיד דבר אחד, שלי נאמר שיש לי חשד של עבירות בניה בבית, הגיעו מהוועדה המחוזית לבדוק את הבית שלי פעמיים, בשעות לא שעות וביקשו ממני להיכנס עם צו של בית משפט כדי לבדוק את עבירות הבניה החמורות לכאורה. לא נמצא שום דבר ושום עבירה בביתי". על כך השיב היועץ המשפטי כי "התיק תלוי ועומד" אך חבר המועצה בשלו: "...אני ביקשתי לבדוק את תוכניות הבניה של היועץ המשפטי שלנו שמההיגיינה הציבורית הוא היה חייב לתת אותה כמו כל אזרח...לא רק שלא קיבלתי, קיבלתי ממהנדס העיר שאני לא יכול לקבל את התוכניות ושהמהנדס פתח את ביתו של היועץ המשפטי והוא נמצא תואם להיתר....". כאשר נתבקש מר בטאן להתייחס לפיטורי המבקש אמר: "אני בעד" וההצבעה עברה לחבר הבא, מבלי שנשמעו ממר בטאן נימוקים נוספים. חבר המועצה מר צ'שקין, אף הוא נתן לכאורה למקרה אישי להשפיע על החלטתו וראו בדבריו: "לפני חמש שנים אני פניתי למחלקת הנדסה, כתבתי תלונה ששכן בנה פרגולה על הקיר שלי, צמוד ויש כל הזמן רטיבות בחורף. הוא (המבקש, מ.נ.ד) שלח פקחית. היא בדקה, אמרה מאה אחוז, בלי אישור, אי אפשר היה לבנות מול קיר שלי. מה קיבלתי תשובה? לא, יש פה קרוב משפחה, הוא הלך לאייל (המבקש, מ.נ.ד) סיפר שיש סכסוך. אני קיבלתי תשובה יש סכסוך בין השכנים, אני לא יכול לעזור. גם הלכתי אליו אמרתי איזה מהנדס עיר יכול לענות ככה יחד עם יועץ משפטי" (עמ' 58). עינינו הרואות כי מר צ'שקין, בבואו לשקול את סוגיית פיטוריו של המבקש, לא הניח, כפי שראוי היה לעשות, לסוגיה אישית לצאת מגדר שיקוליו (נציין כי לגבי הטענה ביחס להתנהגותו הבוטה של המבקש, כנטען, אומר מר צ'שקין בדבריו בישיבה "לא נתקלתי באופן אישי"). נפנה גם לדבריו של חבר המועצה מר א. מלכא, אף הוא הפנה למקרה פרטי בו טיפל (עמ' 47 לפרוטוקול) ואשר לטענתו קיבל יחס לא הולם מהמבקש. המקרה אירע לפני חמש שנים, ולא בא זכרו בנימוקים לפיטוריו של המבקש. אף על פי כן, זהו המקרה היחיד שמזכיר מר מלכא, אשר תמך בפיטורים. נראה כי אין צורך להבהיר עד כמה חמור הדבר. ביובש נאמר רק זאת - לא זו בלבד שהצבעתם של חברי המועצה האמורים לא התייחסה ולו למילה מטיעוניו הרבים של המבקש, אלא שהם שמו במרכז שיקוליהם דווקא עניין אישי מובהק. דבר זה, אשר עולה לכאורה מפרוטוקול הישיבה, הינו פסול מניה וביה. סוג אחר של נימוקים שעלה בישיבה, אף הוא לכאורה לא תקין, הינו האמון שרוחש או לא רוחש ראש העיר למבקש. כפי שהבהרנו לעיל, סוגיית האמון של ראש העיר במבקש, אינה נבחנת בפני עצמה, שכן אין מדובר ב"משרת אמון". "אמון ראש העיר" במבקש, הינו רלוונטי אפוא, אך ורק ככל שמדובר בעובד בעל בעיית אמינות ולא נטען כזאת ביחס למבקש. אם כבר, ההיפך הוא שנטען, שהמבקש נצמד מדי לחוקים ולנהלים ופועל "כמו סרגל", גם מקום שניתן היה לצפות כי יתגמש. הסוגיה שהיה על חברי המועצה לדון בה הינה התאמתו של המבקש לתפקיד. אף על פי כן, חבר המועצה מר סופר (עמ' 53 לפרוטוקול), קובע כי "מי שמתחכך עם מהנדס העיר זה ראש העיר. בא ראש העיר ואומר אין לי אמון במהנדס." ובהמשך דבריו (בעמ' 56) הוא אומר: "...והאמון, חוסר האמון הזה של ראש העיר מבחינתי זו גולת הכותרת". כשניסה היועץ המשפטי, עו"ד ש. גבע, להסביר - בצדק רב - לחברי המועצה: "אבל אבדן אמון זה לא איזשהי מילת קסם. רק להסביר למה הכוונה" (שם), הוא זכה להתעלמות רבתי (המבקש והיועץ המשפטי מזוהים, כך עולה, כחברים ולכן מישיבת המועצה עולה כי דברי היועץ המשפטי התקבלו ככלל בחשדנות). דברים דומים נשמעו מפי חבר המועצה מר מרקוביץ: "...שברגע שמתקבל העניין של חוסר אמון שזה בסיס הקיום שלנו וזה בסיס ההתנהלות שלנו, שני אנשים לא יכולים לעבוד ביחד...ואני בעד" (עמ' 58). כאמור, לא זו בלבד ששיקולים אישיים או שיקולים בלתי רלוונטיים מצאו דרכם להחלטה בדבר פיטורי המבקש, אף לא מצאנו בפרוטוקול ישיבת המועצה האמורה, כל התייחסות לטענותיו המפורטות של המבקש, או למסמכים שהציג בפניהם. בנסיבות אלו, האמור במכתב הפיטורים ולפיו החלטת הפיטורים התקבלה "...לאחר שקילת טענותיך, כפי שהועלו על ידך בעל פה בשימוע, באמצעות מסמכים שהגשת בתחילת השימוע ובמכתבי באות כוחך, בכובד ראש..." (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד), נדמה שריק מתוכן. דברים יפים לעניין זה נאמרו בע"ע 1027/01 דר' יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448, 455 (2003), כדלקמן: "זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו..." אין כל טעם לנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו, כאשר בעל הסמכות לא שוקל כלל את אשר הוא שומע. במקרה הנדון, התרשמנו כי לכאורה השימוע לא היה אלא טקס שתוצאותיו ידועות מראש. ודוק - לא בכדי ניתנה לחברי המועצה הסמכות להחליט על פיטוריו של מהנדס העיר, ולא כאן נעמוד על השיקולים לכך, ומשניתנה להם סמכות כבדת משקל זו, היה עליהם לשקול כדבעי את טענות המבקש, בלב פתוח ובנפש חפצה, ולהחליט באשר לגורל העסקתו, על יסוד שיקולים עניינים ורלוונטיים בלבד. תחת זאת, מצאנו, כאמור, העדר מוחלט של דיון בטיעוני המבקש ומנגד, העלאת טיעונים שאינם ממן העניין. לא למותר לציין עוד כי כאשר חבר המועצה מר קיטה העלה תהיה לגיטימית ביחס לעילות הפיטורים שפרש ראש העיר במכתבו ושאל: "עוד שאלה לגבי סעיף 15 "למעשה לפני כשנתיים עלה רצון לסיים את עבודתו של מהנדס העיר כרמיאל". איך זה בא לידי ביטוי? יצא מסמך?" שאלתו נקטעה בהוראה חד משמעית של באת כוח המועצה (שאינה היועצת המשפטית לעירייה) "אתה לא תוכל לפנות בשאלות לחברי המועצה" (ראה מש/3 בעמ' 37). משמע - ניסיון לקיים דיון ענייני בטענות כנגד המבקש, נגדע באיבו. ישיבת המועצה הסתיימה אפוא, בהצבעה של 13 חברי קואליציה בעד הפיטורים ו-3 חברי אופוזיציה נגד. בסיכום הישיבה לא הוסכם על הנימוקים לפיטורים. גם במכתב הפיטורים לא נמסרו הנימוקים של חברי המועצה לפיטורי המבקש. המשיבים מבקשים כי נראה בתגובתם משום ההנמקה הנדרשת ואנו מתקשים לקבל בקשתם זו. הגוף המחליט הוא זה שעליו לנמק את ההחלטה. הנימוקים שלכאורה נמסרו בפנינו, אינם אלא הנימוקים של ראש העיר במכתב הזימון לשימוע, ובתווך - בין מכתב הזימון לשימוע לבין החלטת הפיטורים - לא מצאנו שום שינוי מהם, או התייחסות עניינית אליהם. יש באמור לעיל משום תמיכה בטענה כי פיטוריו של המבקש לא בוצעו על רקע השיקולים שהוצגו בפנינו, כי אם היו בחזקת דבר הידוע מראש והתהליך לא היה אלא למראית עין. ג. מועד הפיטורים, בסמוך לפני מועד ההחלטה על הרשימות המתמודדות בבחירות הקרבות, והדחיפות במימוש הפיטורים לאלתר, ללא הודעה מוקדמת ולאחר 16 שנות עבודה על יסוד הראיות שהוצגו בפנינו, אין בידינו לקבל, ולו לכאורה, את טענת המשיבים כי הסמיכות לבחירות, הינה מקרית בלבד. עמדנו לעיל, על עדותו המפורשת של ראש העיר, לפיה הסמיכות לבחירות היא שהביאה אותו להחליט לסיים את העסקתו של המבקש ולא נחזור על הדברים. נוסיף רק כי דברים נכוחים בעניין זה נשמעו בישיבת המועצה, מפי מר מילשטיין (נוכח הסכמת הצדדים כי רק חברי האופוזיציה הצביעו נגד הפיטורים, אנו מסיקים כי מדובר בחבר אופוזיציה): "...אם אכן האיצטלה לפיטורים אינה פוליטית, בואו נבחן את הדברים מהשורה בשתי דרכים. נחליט שאת אותה הצבעה שאנחנו אמורים לעשות כעת נעשה אותה בדיוק ב-1 לדצמבר...אם הטיעונים שלך הם טיעונים משכנעים הם יהיו משכנעים גם בעוד חצי שנה, זה לא הרבה זמן. אני לא חושב הנוכחות של מהנדס עיר ב-6 חודשים הקרובים היא הרת אסון לגורל העירייה...אנחנו גם נוכל לבחון את זה במבחן המציאות בעוד חודש, חודשיים, כשנשמע הכרזה מי מתמודד לראשות העיר...מה שרלוונטי זה האם נוכחותו של מהנדס העיר ותפקידו בחודשים הקרובים היא הרת אסון לעירייה..." (עמ' 49 ואילך). דבריו של מר מילשטיין לא נשקלו או נדונו על ידי מי מחברי המועצה, למרות שלכאורה צריך היה לשאול את השאלות שהעלה ולדון בהן. לא נסתר מעינינו סקר מיפוי צרכים של תושבי העיר משנת 2012 לפיו לשאלה "במידה ונזקקת לקבלת היתר בניה באיזו מידה השירות שקיבלת ממנהל ההנדסה התנהל כראוי לדעתך" היה ממוצע התשובות 2.9, שהוא הציון הממוצע הנמוך ביותר בסקר (לצד השאלה: "באיזו מידה הינך מרוצה ממגוון הפעילויות לנוער בעיר?"). ואולם לא התנהל דיון של ממש בפנינו ביחס לסקר האמור ומכל מקום, לא נסתרה טענת המבקש שלא ידע על קיומו של הסקר והוא לא הובא בפניו בסמוך או לאחר היערכו, דבר המלמד כי לכאורה לא סקר זה עמד בבסיס ההחלטה, כפי שעלה גם בבירור מעדותו של ראש העיר בפנינו. לפיכך, חרף סמיכות הזמנים בין הסקר לבין מועד הפיטורים, ונוכח עדותו של ראש העיר כי הזרז לפיטורים היתה פגישה מסוימת בה שמע תלונה מיזמים אודות המבקש (עמ' 15,, ש' 12), מבלי שהתייחס כלל לסקר, אין לראות לכאורה קשר בין מועד הסקר למועד הפיטורים. יתרה מכך, כפי שפתחנו בדברינו, המועצה אמנם החליטה על פיטורי המבקש, אך היא לא קיבלה כל החלטה בדבר מועד ניתוק יחסי עובד ומעביד. חוזה עבודתו של המבקש (מש/5) קובע את זכותו ל-3 חודשי הודעה מוקדמת (סע' 7.ד). ראש העיר קיבל החלטה שעבודתו של המבקש תיפסק לאלתר, וזכותו להודעה מוקדמת בפועל, תומר בפיצוי כספי שווה ערך. כאשר נשאל ראש העיר לפשר הדבר העיד כך: "אני סבור שאם מפסיקים למישהו את העבודה, צריך להפסיק במיידית...ברגע שאני אומר לו שהוא מפוטר אני לא יכול להמשיך לעבוד איתו. אם בית הדין יחזיר אותו, אני לא יודע איך נסתכל אחד על השני בכלל" (עמ' 21, ש' 2 ואילך). נודה ולא נבוש - לא ירדנו לסוף דעתו של ראש העיר. אין בהם כל התייחסות למקרה המסויים של המבקש, אלא טענה כללית, כאילו הודעה מוקדמת לפיטורים הינה עניין כספי בלבד ולא מעבר לכך. עמדתו זו של ראש העיר מנוגדת להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א-2001, אשר קובעות לפי סדרן את החובה ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים בתקופה הקבועה בחוק (סע' 2-3 לחוק); את זכות המעסיק להודיע לעובד כי הוא מוותר על נוכחותו ועל עבודתו בפועל בתקופת הודעה המוקדמת ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו (סע' 6(א) לחוק); ואת חובת המעסיק שלא נתן לעובד הודעה מוקדמת, לפצותו בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת (סע' 7 (א) לחוק). שתי הראשונות הן החלופות העומדות בפני המעסיק והשנייה, היא החלופה השיורית, מקום בו לא ניתנה הודעה מוקדמת כלל. במקרה הנדון, לא ויתר ראש העיר על עבודתו בפועל של המבקש בעבודה, כי אם דילג היישר אל סע' 7 לחוק וקבע כי יחסי עובד ומעביד יסתיימו במועד הודעת הפיטורים. אין אנו קובעים בשלב זה כי מדובר בהחלטה בלתי לגיטימית, אך בוודאי שהיא מחייבת הנמקה, ומקל וחומר עת עסקינן ברשות ציבורית. בדבריו של ראש העיר לעיל, לא מצאנו הנמקה להחלטה המסוימת שקיבל בעניינו של המבקש, אלא הגדרה של שיטת פעולה כללית, שאינה הולמת את הוראות החוק ואינה הולמת רשות ציבורית. זאת ועוד. סע' 7.ד לחוזה העבודה בין הצדדים קובע (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד) "החליטה מועצת הרשות המקומית בדבר פיטורי העובד, תינתן לו הודעה מוקדמת של חודש ימים ואז יבוא הסכם זה לידי סיום. אם העובד יכהן בתפקידו מעל לשנה יהיה זכאי בעת הפסקת עבודתו לתקות עבודה מוקדמת של שלושה חודשים". ראש העיר סטה מהוראה זו בחוזה העסקתו של המבקש, ללא כל הנמקה, ודאי שלא כזו המניחה את הדעת. וזאת בייחוד עת עסקינן בעובד המועסק בתפקידו 16 שנים ואשר עילות הפיטורים כנגדו קיימות, לכאורה, מזה שנים. חיפזון בלתי מוסבר זה, מצטרף לשאר הנימוקים שפירטנו לעיל, ותומך במסקנתנו כי לכאורה הקרבה למועד הבחירות ולמועד ההכרזה על הרשימות המתמודדות בהן, היא שהניעה את תהליך הפיטורים. כללם של דברים עד כה - כמפורט לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי המבקש הרים את הנטל להוכיח כי לכאורה ההחלטה על הפסקת עבודתו התבססה על שיקולים פוליטיים, שאסור היה שיהוו בסיס להחלטה כגון דא. מנגד, המשיבים לא ביססו את העילות לפיטורי המבקש באופן משכנע, בשים לב למועד ההחלטה ולתוכן השימוע. מהעדויות ששמענו ומנסיבות העניין כפי שהוצגו בפנינו, התרשמנו כי בהחלט ייתכן שראש העיר והמועצה קיבלו לכאורה את ההחלטה על פיטורי המבקש לצורך סלילת דרכו של ראש העיר להתמודד פעם נוספת בבחירות הקרבות, גם אם לצד שיקול זה, שהיה לכאורה השיקול הדומיננטי בפיטורי המבקש, נשקלו שיקולים אחרים שעשויים להיות לגיטימיים. אף שלא הוצגו בפנינו ראיות חד משמעיות בעניין זה ועל יסוד ההלכה בעניין נטל הראיה במקרים כגון דא (עניין חנן לעיל), די לנו בנסיבות שתוארו לעיל, בכדי לקבוע כי הנטל להוכחת טענות המבקש, לכאורה, הורם. נוכח מסקנתנו זו, לא נותר לנו אלא לעבור לבחינת הסעד המתאים בנסיבות העניין. הסעד טוען המבקש כי אין כל מניעה להשיבו לעבודה. תפקודו המקצועי אינו מוטל בספק ואף יחסיו עם ראש העיר הינם טובים ותקינים. המבקש מפנה לשיחה שלטענתו נערכה עם ראש העיר, ביום 9.1.13, אותה לטענתו סיכם בתרשומת שצירף כנספח ד' לבקשתו, שם אמר לו ראש העיר, לפי הטענה, שקשה לו מאוד עם ההחלטה שנכפתה עליו בלחצי הקואליציה, דבר המלמד כי ראש העיר אינו חפץ באמת בפיטוריו. מוסיף המבקש וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת השבתו לעבודה, שכן אל מול הפגיעה במטה לחמו ובשמו הטוב לא הוצג כל נזק שיגרם לעיר או לעירייה כתוצאה מחזרתו לעבודה. לכל היותר, דיבר ראש העיר על נזק אישי שייגרם לו (ההתמודדות בבחירות), שאינו צריך להישקל כלל. אף האינטרס הציבורי מצביע על תוצאה דומה, שכן העירייה נותרה כעת ללא מהנדס עיר והשירותים שניתנים לתושבים נפגעים כתוצאה מכך. בנוסף - שיקולי מדיניות שיפוטית מצדיקים השבתו לעבודה, כמסר המגנה את חומרת מעשה הפיטורים משיקולים פוליטיים בנסיבות שתוארו. טוענים המשיבים, כי מדובר במשרה בכירה ואכיפתה על העירייה, חרף החלטת המועצה, "תשפיע על כל העובדים החל מראש העיר ועד לתושב ולאדריכל שבא עימו במגע". המבקש אינו בר הגנה כדוגמת העובד חושף השחיתויות או המפוטר על רקע גיל, אלא עובד אשר פוטר מטעמים ענייניים, אשר אוחז בקרנות המזבח. המשיבים מפנים לכך כי המצב הקיים ערב הגשת הבקשה היה כזה שיחסי העבודה בין הצדדים כבר תמו ולכן המבוקש הינו למעשה צו עשה זמני. כפיית עבודת המבקש, לאחר שנמצא "לא אמין", "לא מקובל" ולאור "התנהגותו התוקפנית והבריונית", כשמדובר ב"עיריה קטנה ואינטימית", אינה הסעד הנכון בנסיבות העניין ולכל היותר, בסופו של הליך עשוי המבקש להימצא זכאי לסעד כספי. אשר לדעתנו - נפתח ונבהיר, כי את הבקשה שבפנינו יש לבחון כבקשה לצו מניעה זמני ולא כבקשה לצו עשה זמני, וזאת נוכח העובדה שיחסי העבודה בין הצדדים נותקו על אתר, ללא כל הודעה מוקדמת. בנסיבות אלו, ומשהוגשה הבקשה כ-10 ימים בלבד לאחר הודעת הפיטורים, אין לקבל הטענה כי עסקינן בצו עשה זמני (השווה: עע 1189/00 אילנה לוינגר - מדינת ישראל, מיום 2.10.2000). משהגענו לכלל מסקנה כי הורם הנטל להוכיח שלכאורה פיטורי המבקש היו נגועים בשיקולים פוליטיים, סבורים אנו כי הסעד הנכון בנסיבות העניין הינו השבת המבקש לעבודתו. נפנה תחילה לעיקרי הפסיקה ומשם נעבור להנמקת מסקנתנו: "ככלל, סעד של אכיפה, הוא סעד שבשיקול דעת. משהגיע בית הדין למסקנה כי פיטוריו של עובד נעשו שלא כדין וכי בשל כך הופרה ההתקשרות החוזית, יידרש לבחינתו של הסעד הראוי להינתן, תוך שהוא נותן דעתו להלכות הכלליות בדבר אכיפתם של יחסי עבודה בהם מדובר, בשים לב, בין היתר, להוראותיהם של סעיפים 3(2) ו- 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, לפי העניין. בית הדין ייתן דעתו לסעד הראוי להינתן הנדרש בשים לב לנסיבות המייחדות את המקרה הספציפי, תוך שתיעשה מלאכת האיזון והמידתיות. בין היתר, אך לא רק, יידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין; במקרה המתאים יבדוק בית דין האם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו." עע 1123/01 כל ישראל חברים -צויזנר, פד"ע לו 438, 480 (2001) ובאשר לפיטורי עובד בשירות הציבורי נפסק: "דרך המלך בפיטורים שלא כדין בשירות הציבור היא הכרזה על ביטולם, כך עשה בית דין זה אין ספור פעמים (ראה למשל דב"ע נד/3-33 הנ"ל; דב"ע מז/3-154 מדמוני - המועצה המקומית נתיבות פד"ע כ' 144, וגם בעניינה של רפא"ל, דב"ע נד/23-124 מדינת ישראל - פוגל ואח' לא פורסם). יחד עם זאת, במקרים הראויים, במקום בו ניתן לפצות עובד, גם בשירות הציבור על הנזקים שנגרמו בגין פיטורים שלא כדין, יפסוק בית הדין פיצויים כספיים על פיטורים אלה (דב"ע לט/3-101 יצחק טוביהו - המועצה לענף החלב פד"ע יא 18, 27; דב"ע שם/3-116 שלמה סלמה - מדינת ישראל פד"ע יב 375, 390; דב"ע מד/3-50 גזל כהן - עירית בני ברק פד"ע טז 113, 116)." דב"ע נו/3-31 מדינת ישראל - דר' ארנון בונה (1996). ועוד: "...כאשר מדובר בפיטורים ממניעים פוליטיים - הדעת נותנת שתרופת האכיפה היא בדרך כלל התרופה הראויה - הכל בכפוף לתנאים ולנסיבות העניין" (עניין חנן לעיל). גישתו זו של בית הדין הארצי אומצה גם בבג"צ קלפנר לעיל. במקרה הנדון, מונחים על הצד האחת של הכף העובדה כי מדובר בפיטורים שהונחו לכאורה על ידי שיקולים פוליטיים שאינם ממן העניין וכן העובדה כי מדובר בעובד בכיר ותיק ומוערך, גם אם ניתן להצביע על פגמים מסוימים בהתנהלותו הבינאישית, אשר פוטר בהחלטת מועצת העיר, לכאורה מבלי שקוים דיון ענייני בנימוקים שהציג ראש העיר לפיטוריו ובנימוקי הנגד שהציג העובד. הפגם לכאורה בפיטוריו של המבקש הינו אפוא כפול לכאורה, אף אם קיים קשר בין הדברים, האחד - השיקולים הפסולים אשר עמדו לכאורה בבסיס ההחלטה והשני - הפגיעה לכאורה בזכות הטיעון של המבקש, עד כדי ריקונה מתוכן. פגמים כגון אלו, עת עסקינן בשירות הציבורי, מחייבים לטעמנו אמירה ברורה היוצאת כנגד התנהלות זו. בבואנו לבחון את שמצוי על הכף הנגדית במאזן שיקולינו, נוכחנו כי לא הוצגו בפנינו למעשה נימוקים של ממש אשר מחייבים הותרת המבקש מחוץ לתפקידו האמור, למעט תחושת אי נוחות מסוימת של ראש העיר. הנימוקים שהציגו המשיבים בדבר "העדר אמון" או "התנהגות בריונית", אינם תואמים את מסקנותינו הלכאוריות ביחס לנסיבות הפיטורים. 16 שנים מועסק המבקש בתפקידו ולטענת ראש העיר לפיה דווקא כעת "אינו יכול עוד", לא מצאנו ביסוס בשלב זה. מהאיזון האמור עולה אפוא, כי הנזק שייגרם למבקש ולשירות הציבורי, על אמינות מעמדו בציבור, עולה על הנזק שייגרם, אם בכלל לעירייה. נזקו האישי של ראש העיר, אינו כאמור, ממן העניין.בשלב זה, הסמוך למועד הפיטורים, משטרם מונה מהנדס תחת המבקש, ונוכח נחיצותו של התפקיד לעירייה, ראוי ליתן עדיפות לסעד האכיפה על פני סעד הפיצויים. משהתרשמנו כי הבקשה הוגשה בתום לב ועל יסוד כל האמור לעיל, סבורים אנו כי הסעד הצודק בנסיבות העניין הינו השבת המבקש לעבודה, עד לסיום הדיון בתיק העיקרי, וכך אנו מחליטים. סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, אנו מורים כדלקמן: המבקש יחזור לאלתר לתפקידו כמהנדס העיר, על כל המשתמע מכך וכפי שהיה ערב פיטוריו, וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי ובכפוף לה. הנתבעים יגישו כתב הגנה בתוך עד ליום 28.4.13. עד ליום 12.5.13 יגישו הצדדים תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין, וכל צד יהא רשאי לעיין במסמכים שגולו על ידי הצד שכנגד עד ליום 26.5.13. תצהירי הצדדים ופרוטוקול הדיון בבקשה יהוו חלק בלתי נפרד מהתיק העיקרי. ככל שהתובע מבקש להגיש עדויות משלימות, יעשה כן עד ליום 9.6.13. עותק ישלח ישירות לנתבעים. ככל שהנתבעים מבקשים להגיש עדויות משלימות, יעשו כן עד ליום 23.6.13. נקבע בזאת דיון טרום הוכחות ליום 26.6.13 בשעה 10:00. המשיבים ישאו בהוצאות המבקש בגין בקשה זו בסך 7,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 15 ימים ממועד קבלת ההחלטה. החזרת עובד לעבודהפיטורים פוליטייםפיטורים