התובע נפגע בתאונת דרכים, הדגים בפני ד"ר ליברטי וכן בפני בית המשפט צליעה ניכרת ובולטת, בעוד אשר בסרט שצולם הינו נראה כשהוא מתהלך בלא צליעה, כפי שגם נכתב בחוות דעת האורטופד מטעם המוסד לביטוח לאומי ענף נכות כללית שבדק את התובע כשנה לאחר התאונה ואשר קבע כי התובע הולך ללא צליעה מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא צליעה עקב תאונת דרכים: מבוא לפניי תביעת התובע יליד 19.6.1973, נשוי ואב לילדה, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 16.2.07 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. התביעה הוגשה כנגד נהג הרכב שפגע בתובע בעת שחצה את הכביש וכנגד מבטחת השימוש ברכב (להלן: "הנתבעות"). אין מחלוקת בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, המחלוקת הינה בשאלת שיעור הנזק. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפניי הראיות כדלקמן: ראיות התובע: תצהירי עדות ראשית של התובע ואחיו (להלן: "האח") וחקירותיהם הנגדיות, וכן עדויות מעבידיו של התובע מר יורם אדרי, מר סבאח שמעון ומר יורי (להלן: "יורי"). ראיות הנתבעות: תצהיר עדותו הראשית וחקירתו של החוקר מר עופר גלבוע (להלן: "החוקר"), וכן תמליל שיחה טלפונית שקיים חוקר נוסף עם מר חזי שחר. כן הובאו בפניי תיעוד נוסף שהוגש ע"י הצדדים וחוות דעתם של המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט ד"ר ליברטי אורטופד, ד"ר נח גונן פסיכיאטר ופרופ' אסיף מומחה בתחום הפה והלסת. כמו כן שמעתי את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת. תמצית טענות הצדדים תמצית טענות התובע אביא להלן את תמצית טענות התובע: הוכח כי עיסוקו המקצועי של התובע הינו כנגר וכי עסקינן בבעל מקצוע טוב, בעל ידע רב ומיומנות כפי שהעידו מעבידיו של התובע; בסיס שכרו של התובע בשערוך למועד פסק הדין הינו 5,635 ₪; נסיונות התובע מאז התאונה להשתלב שוב בתחום הנגרות צלחו באופן חלקי בלבד; אלמלא התאונה היה התובע משביח את שכרו ועל כן יש לחשב את הפסדיו לעתיד על בסיס שכר של 6,500 שח נטו לחודש; עבודת התובע הינה עבודה פיזית הכרוכה בהרמת חפצים, ניסור ועמידה והוכח מהראיות כי התובע נדרש לעזרה ותפוקתו ירודה; הוכח כי גם הנכות הפסיכיאטרית הינה בעלת השלכות תפקודיות; נכויותיו האורטופדיות והפסיכיאטריות הינן תפקודיות ויש לחשב את הפסדיו בהתאם לנכות הרפואית המשוקללת בשיעור של 35%; התובע נאלץ לעבוד כנגר בשל הצורך לפרנס את משפחתו ואין לזקוף זאת לחובתו; יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר מלא לתקופה של 16 חודשי אי כושר בפועל לאחר התאונה ובהמשך ועד למועד פסק הדין לפסוק לתובע פיצוי חלקי בהתאם לראיות שהובאו וסה"כ כ-300,000 ₪ בתוספת ריבית; יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של כ-505,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד; יש להוסיף לפיצוי בגין הפסדי השכר לעבר ולעתיד את חלקו של המעביד בגין הפרשות לפנסיה; יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 85,850 ₪ בגין הנזק הלא ממוני; יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד והחזר הוצאותיו הרפואיות, לרבות טיפולי השיניים שטרם ביצע על פי המלצת המומחה; יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות נסיעה מוגברות לעבר ולעתיד עקב מגבלת הניידות. תמצית טענות הנתבעות אביא להלן את תמצית טענות הנתבעות: התובע הדגים בפני ד"ר ליברטי וכן בפני בית המשפט צליעה ניכרת ובולטת, בעוד אשר בסרט שצולם הינו נראה כשהוא מתהלך בלא צליעה, כפי שגם נכתב בחוות דעת האורטופד מטעם המוסד לביטוח לאומי ענף נכות כללית שבדק את התובע כשנה לאחר התאונה ואשר קבע כי התובע הולך ללא צליעה; התובע אישר בחקירתו הנגדית כי כיום הינו מבצע את כל העבודות הנדרשות כנגר ולמעשה בתצהירו לא הסביר מדוע הוא טוען לנכות תפקודית כנגר; הנכות הפסיכיאטרית חסרת כל נפקות שכן אותן המנעויות שמצא ד"ר גונן אצל התובע אינן משליכות על עבודתו, מה גם שחלקן אף חלף; נכותו התפקודית של התובע אינה עולה על 10% ולכל היותר 15%; הוכח כי בשנים שקדמו לתאונה עבד התובע באופן חלקי, הכנסותיו היו נמוכות עד מאוד וגם מי שהחל להעסיקו כנגר שבועיים ימים עובר לתאונה העיד בחקירתו הנגדית כי תלוש השכר משקף את כל התשלומים ששולמו לתובע והם מסתכמים בגין משרה מלאה בסך של 4,000 ₪ לחודש; על התובע היה לשוב לעבודתו לכל היותר 8 חודשים לאחר התאונה. התובע לא פעל להקטנת נזקיו, בין אם ע"י פניה ללשכת העבודה למציאת עבודה כשומר או כמחסנאי כפי שעבד קודם לתאונה ולא להסתפק, כטענתו, בעבודה במשרה חלקית ביותר; התובע התגלה כלא אמין; נוכח עברו התעסוקתי של התובע יש לבחון את נכותו התפקודית בהתאם למקצועות בהם עסק עובר לתאונה ולא בעבודתו כנגר; גם לשיטת התובע הינו עובד כיום במשרה מלאה. הוכח כי השכר המשולם כיום לתובע הינו השכר המקובל לנגרים שכירים ועל כן יש לחשב את הפיצוי בגין הפסד השתכרות גלובלי על בסיס שכר של 5,000 ₪ לכל היותר; התובע לא הוכיח כל הוצאה ומשהינו הולך ברגל מדי יום, אין מקום לפצותו בגין הוצאות נסיעה מוגברות; אין מקום לפצות את התובע בגין עזרת הזולת, ויש לדחות את עדות האח כי הינו מסייע לתובע בביצוע קניות, עדות שאינה מתיישבת עם העובדה כי התובע נראה בסרט כשהוא מרים פלטה במשקל של כ-10-12 ק"ג; ההוצאות שהוציא התובע לאחר התאונה בגין הטיפול בשיניו אינן קשורות לתאונה ואין לפצותו בגינן. התובע זכאי להחזר הוצאות הטיפול בשיניו כפי שהומלץ ע"י המומחה; מכל פיצוי שיפסק לתובע יש לנכות תחילה את גמלאות המל"ל בגין נכות כללית וכן להפחית את התשלומים התכופים ששולמו לתובע. דיון הנכויות הרפואיות מבוא ממקום התאונה הועבר התובע באמבולנס לביה"ח בלינסון שם אובחן כי הינו סובל משבר מרוסק של המשטח הטיביאלי בברך שמאל עם קווי שבר לאורך עצם השוק. כן אובחנו חבלות בכתף שמאל ובפנים. התובע נותח בהרדמה כללית, עבר קיבוע של השבר במשטח הטיביאלי ובשוק שמאל. התובע שוחרר מביה"ח בלינסון ביום 7.3.07 כשהוא מתהלך בעזרת קביים, תוך שנאסר עליו לדרוך על רגלו השמאלית. ביום 7.3.07 הועבר התובע להמשך שיקום בביה"ח לוינשטיין שם אושפז עד ליום 5.4.07. התובע שוחרר עם המלצות להמשך מעקב וטיפול שיקומי, לרבות טיפולי פיזיותרפיה לשמירה ושיפור טווחי התנועה בכתף שמאל וגפה תחתונה שמאלית. התובע המשיך בטיפולים רפואיים במסגרת מרפאת החוץ של ביה"ח בלינסון וקופת חולים וכן החל בקבלת טיפולים אצל פסיכיאטר. ביום 26.2.08 אושפז התובע בביה"ח בלינסון שם עבר ניתוח נוסף בברך שמאל לשם הוצאת הפלטה והברגים שהושמו בניתוח הראשון. התובע שוחרר למחרת היום עם המשך הוראות למנוחה וטיפול רפואי. הנכות האורטופדית ביום 19.8.10 נבדק התובע ע"י ד"ר ליברטי. בבדיקתו בפני המומחה התלונן התובע על צליעה; קושי בעליה במדרגות; כאבים לאחר מאמץ; קושי להרים חפצים כבדים; קושי בהליכה; העדר תחושה בעת שנוגע ברגלו השמאלית. יאמר כי בבדיקתו את התובע מצא המומחה כי הוא "...מהלך בחדר הבדיקה בצליעה ניכרת...", צליעה שבלטה מאוד גם בעת שהתובע התהלך באולם בית המשפט. ד"ר ליברטי מצא כי התובע סבל משבר בדרגת ריסוק גבוהה בעצמות השוק השמאלית וכי קווי השבר בטיביה מגיעים דיסטאלית עד לגובה המעבר בין השליש המקורב לשליש האמצעי של השוק. כן מצא כי השברים בשוק התאחו תוך סטיית ציר ועיוות מבנה השוק. בשל חיבור גרוע של השברים, קבע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי ס' 47 (2) (4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"). ד"ר ליברטי קבע לתובע 10% נכות נוספים לפי ס' 35 (1) (ב) לתקנות בגין חדירת השברים בעצם השוק למפרק הברך השמאלית אשר הביאה לשינויים ארטריטיים פוסט טראומתיים לרבות, כך נראה, לפגיעה במיניסקוס המדיאלי. סה"כ הנכות המשוקללת בתחום האורטופדי הינה בשיעור של 19%. ד"ר ליברטי קבע לתובע, בהסתמך על התיעוד הרפואי, נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של 8 חודשים מיום התאונה ונכות זמנית בשיעור של 50% למשך 4 חודשים נוספים. ד"ר ליברטי לא זומן לחקירה ע"י מי מהצדדים. כאמור, התובע הדגים בבדיקתו אצל המומחה צליעה ניכרת, כפי שהדגים בעת שהתהלך באולם בית המשפט. מנגד, כאשר נבדק התובע, לערך בתחילת שנת 2008, ע"י אורטופד במסגרת הועדה הרפואית לנכות כללית במל"ל, לא אובחנה צליעה. כפי שיצוין בהמשך, גם בסרט הווידאו שצולם ע"י החוקר, התובע נראה מתהלך כמעט בלא כל צליעה. הנכות הנפשית ביום 27.10.10 נבדק התובע ע"י ד"ר גונן. בפני המומחה התלונן התובע, בין היתר, על התנהגות נמנעת ככל האפשר מנסיעה ברכב; עוררות יתר; מצב רוח ירוד; הפרעות שינה; סף גירוי נמוך. המומחה מצא כי נגרמה לתובע הפרעת דחק פוסט-טראומתית. הליקויים שמצא המומחה באו לידי ביטוי בשחזורים בערות אשר הביאו תחילה לשיתוק ונחלשו במהלך השנה שלאחר התאונה. לדעת המומחה, התגובות שנותרו חולפות לאחר זמן קצר ביותר. כן מצא המומחה התנהגות נמנעת מוחלטת למשך 6 חודשים בכל הקשור לנסיעות, וזו הותירה קושי, אך לא המנעות. באשר למעבר חציה בלתי מרומזר- התובע ממשיך בהימנעות זו. כמו כן מצא המומחה כי כל המאפיינים הדכאוניים שהיו לתובע כשנה ומחצה לאחר התאונה חלפו ולא נמצאה כל תלונה סוביקטיבית בעלת אופי דכאוני. המומחה מצא, בנוסף, כי נותרה לתובע סימפטומטולוגיה הקשורה לעוררות יתר ולהפרעות שינה. ד"ר גונן, לאחר שסקר את התיעוד הרפואי שעמד בפניו, מצא כי השיפור הסימפטומטולוגי שחל בסימפטומים מסוימים לאורך ציר הזמן, לא התרחש בנקודת זמן אחת. המומחה קבע לתובע נכות זמנית למשך שנה ומחצה ממועד קרות התאונה בשיעור של 14% בהתאמה לסעיפים 34 (ב)-34 (ג) לתקנות. מיום 16.8.08 נקבעה לתובע נכות לצמיתות בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של 10% לפי ס' 34 (ב) לתקנות בגין אותם סימפטומים שנותרו. המומחה לא צפה החמרה וכן לא צפה שיפור ללא טיפול. המומחה הגיע למסקנה כי התובע זקוק לטיפול, אך כי אינו משתף פעולה. המומחה המליץ על טיפול קוגנטיבי התנהגותי לתקופה של 6 חודשים ובנוסף על טיפול תרופתי למשך תקופה של שנה אחת. כצפוי, התובע לא קיבל הטיפול המומלץ. הנכות הפלסטית בשל הצלקות שנותרו בגופו של התובע המליץ ד"ר ליברטי על מינוי מומחה בתחום הפלסטיקה. הצדדים הגיעו להסכמה כי נכותו הרפואית בגין הצלקות הינה בשיעור של 10% לפי ס' 75 (1) (ב) לתקנות. הנכות בתחום הפה והלסת התובע נבדק ע"י פרופ' דוד אסיף אשר בחוות דעתו מיום 11.7.11 קבע כי בגין התאונה נגרם לתובע אובדן גשר לשיניים 13-15. פרופ' אסיף סבר כי יש להתקין גשר חדש שישען על שני שתלים ואמד את ההוצאה הראשונית בסך של 20,050 ₪. בגין אובדן שתי שיניים נקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 0.5% לפי ס' 74 (1) (ד (ח) לתקנות. לסיכום: נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור כולל של 35%. הנכות התפקודית התובע עלה לארץ מאוקראינה בשנת 1994. התובע למד באוקראינה בטכניון והוא מחזיק בתעודת מקצוע בתחום עיבוד עץ. בתום לימודיו החל ללמוד באוניברסיטה לתואר מהנדס מכונות, אולם לא השלים את לימודיו. התובע סיים לימודי העברית באולפן, אולם שליטתו בשפה אינה טובה ועל כן תצהיר עדותו הראשית, כמו גם בדיקתו בפני ד"ר גונן וחקירתו הנגדית בבית המשפט, בוצעו בעזרת מתורגמנים. בסמוך לאחר תום לימודיו באולפן החל התובע לעבוד במוסך שעיסוקו בתחום הטרקטורים ולאחר מכן עבד למעלה מ-4 שנים כמנהל מחסן. בהמשך עבד כ-3 שנים כמאבטח בקניון ובחודש אוגוסט שנת 2003 החל לעבוד בנגריות שונות. התובע הועסק תחילה ע"י מר סבאח שמעון אצלו עבד מחודש אוגוסט 2003 ועד לחודש אפריל 2004 והשתכר בממוצע 3,760 ש"ח לחודש נומינלי. מחודש יוני 2004 ועד לחודש נובמבר 2004 עבד אצל מעביד נוסף והשתכר בממוצע כ-4,500 ₪ נטו נומינלי. התובע עבד כנגר במקומות עבודה נוספים, אולם לא עלה בידיו להמציא תלושי שכר בגין תקופות העסקתו. במחצית הראשונה של שנת 2005 עבד התובע אצל מר סבח והשתכר בממוצע 4,738 ₪ לחודש. בחודש פברואר 2006 החל התובע לעבוד כנגר עצמאי, אולם משעסקו לא צלח הפסיק את פעילותו לקראת סוף אותה שנה. שבועיים ימים לפני התאונה החל התובע לעבוד כשכיר בנגריתו של מר אדרי והשתכר סך של 2,085 ₪, בגין מחצית חודש עבודה. מטופס דו"ח רציפות בעבודה של המל"ל מיום 14.1.13 ניתן ללמוד כי בתקופה שהחל מחודש אוגוסט 2003 ועד לקרות התאונה בחודש פברואר 2007, החליף התובע 6 מקומות עבודה. מהראיות שהובאו עולה כי עוד קודם לתאונה מיקד התובע את עיסוקו בעבודות נגרות ומעדויותיהם של מעבידיו השונים, לפני התאונה ולאחריה, עולה כי עסקינן בעובד מיומן, מסור ובעל מקצוע. נוכח גילו הצעיר יחסית של התובע במועד התאונה והתמדתו בעבודות נגרות, סבורני כי יש לקבוע את נכותו התפקודית בהתייחס לעיסוקו זה. כפי שיוברר בהמשך, נראה כי לא אחת התובע הפריז בהצגת מגבלותיו הן בעת שהדגים צליעה בפני ד"ר ליברטי ובפני בית המשפט והן בעת שהצהיר בתצהיר עדותו הראשית מיום 7.3.12 כי "בעבודה שלי כיום אני עובד לפי שעות, עוזר עם טלפונים או לסדר דברים ולחתוך קרשים לפי מידות...". כן נראה כי התובע לא דייק באשר למועד שובו לעבודה לאחר התאונה, כפי שעולה לכאורה מאמירתו לד"ר גונן. כך גם ניסה התובע להכחיש תחילה כי הינו מכיר את חזי שחר. התובע הוסרט ע"י החוקר בשתי הזדמנויות שונות: האחת, ביום 25.7.10 והשניה ביום 1.8.10. במעקב הראשון נראה התובע כשהוא יוצא מביתו והולך לעבודתו בנגריה שבבעלותו של יורי ובמעקב השני נראה התובע כשהוא עובד בנגריה, מנסר פלטת עץ במשקל של כ-10-12 ק"ג ומתפקד למעשה כמעט ללא כל מגבלות נראות לעין. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי מדי בוקר מעבידו מר סבאח מסיעו מביתו לנגריה הנמצאת במרחק של כ-3 ק"מ וכי בימים בהם אינו זוכה להסעה- הוא צועד רגלית. בתום עבודתו הוא שב ברגל לביתו. משמע, כי במרבית הימים התובע צועד למרחק של 3 ק"מ וזאת לאחר יום של עבודה פיזית ולעיתים הוא אף גומע בסה"כ 6 ק"מ. מעבידיו של התובע העידו כי עסקינן בעובד בעל ידע רב, מיומן ומקצועי, ועדותם זכתה לחיזוק בתמליל השיחה שהתקיימה בין החוקר לבין מר חזי שחר, אשר התובע עבד אצלו לעיתים בשעות הערב לאחר תום עבודתו. אין חולק כי עבודת נגרות הינה עבודה פיזית המצריכה עמידה על הרגליים במרבית שעות העבודה וכי מפעם לפעם יש לשאת פלטות עץ במשקל של 10-12 ק"ג. נראה כי מעבידיו של התובע, הפריזו במידה מסוימת בתיאור מגבלותיו של התובע ובעבודתו. יורי, לדוגמא, העיד כי התובע מתקשה בביצוע מדידות החיתוך והניסור ועקב כך תפוקתו נמוכה- תיאור שאינו מתיישב עם דברי התובע בחקירתו הנגדית. מעדותו של מר סבאח, מעסיקו הנוכחי של התובע, עלה כי בשל שביעות רצונו הרבה מתפקודו של התובע הינו מעסיקו, וכי התובע אחראי על מתן הוראות עבודה ופיקוח על עובדי חברת כוח אדם המועסקים, מעת לעת, על ידיו. כן עולה כי היקף העבודה בנגריה הינו תנודתי ולדברי התובע בתצהירו "...מאחר ואין לו תמיד עבודה, אני עובד לפי שעות מתי שהוא אומר לי לבוא" (ס' 4 (ו) לתצהיר עדותו הראשית). לסיכום: התובע אינו שולט היטב בשפה העברית ועיסוקו הינו כנגר. אין חולק כי עסקינן בעבודה פיזית. גם אם התובע מתפקד, לכאורה, לא ניתן להתעלם מנכותו האורטופדית המגבילה אותו בעבודתו, ובין היתר, ביכולתו לעבוד, מפעם לפעם, אצל מעסיקים נוספים להשלמת הכנסה, כפי שעבד אצל מר חזי שחר. באשר לנכות הפסיכיאטרית, נראה כי מרבית ההמנעויות חלפו ומכל מקום הינן חסרות השלכות תפקודיות. ברם, נותרו עוררות יתר והפרעות שינה, אשר משליכות על התפקוד במהלך היום. לאור האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור של 23%. נזק לא ממוני בגין 35% נכות ו-50 ימי אשפוז, הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 85,850 ₪. הפסדי שכר לעבר ולעתיד מבוא מפירוט ההכנסות המוצהרות עולה כי התובע השתכר עובר לתאונה, לכל היותר, כ- 5,000 ₪ ברוטו לחודש לפי ערכו נכון למועד פסק הדין. נראה כי התובע אכן, מפעם לפעם, עבד גם אצל מעסיקים נוספים לאחר תום עבודתו אצל מעבידו העיקרי וכי הכנסות אלו לא הוצהרו לשלטונות המס. משכך, סבורני כי נכון יהיה להעמיד את שכרו של התובע על סך של 5,200 ₪ ברוטו, שהם למעשה גם נטו, לפי ערכם נכון למועד פסק הדין. לסכום זה יש להוסיף כ-10% בגין תנאים סוציאליים, ועל כן השכר הכולל יועמד על סך של 5,700 ₪ נטו. הפסדי שכר לעבר ד"ר ליברטי קבע לתובע נכות זמנית מלאה לתקופה של 8 חודשים, ונכות זמנית בשיעור של 50% לתקופה של 4 חודשים נוספים. יוזכר כי בחודש פברואר 2008, שנה לאחר התאונה, אושפז התובע פעם נוספת לשם הוצאת הפלטה והברגים שהושמו בניתוח שבוצע בסמוך לאחר התאונה. התובע שוחרר מביה"ח ביום 27.2.08 עם הוראות לחופשת מחלה לתקופה של 10 ימים. לטענת התובע, הוא שב למעגל העבודה בחודש יולי 2008 ולטענתו בפועל לא יכול היה לשוב לעבודה קודם לכן. לדעת הנתבעת, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין תקופת אי הכושר המלאה בלבד. מהראיות שהובאו לפניי עולה כי התובע לא פנה לשיקום במל"ל וכי בניגוד לתשובותיו בחקירתו הנגדית לא פנה ללשכת העבודה בניסיון למציאת עבודה. פניותיו של התובע התמצו, כך נראה, בפניות למכריו ולמעסיקיו לשעבר. סבורני כי נכות זמנית בתחום האורטופדי בשיעור של 50% וכן נכות זמנית פסיכיאטרית אשר היתה אותה עת בעלת השלכות תפקודיות, מנעו מהתובע מלשוב למעגל העבודה לפני חלוף כשנה ממועד התאונה. יחד עם זאת, נראה כי התובע שב לעבודה בשלב מוקדם יותר אם כי באופן חלקי. סבורני כי יהיה זה נכון לקבוע כי התובע לא היה מסוגל לכל עבודה לתקופה של 10 חודשים בסה"כ. מתום תקופה זו יש לחשב את הפסד שכרו בהתאם לנכותו התפקודית, גם בתקופות בהן הושבת מעבודה. בגין התקופה שמיום 16.2.07 ועד ליום 16.12.07 הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 57,000 ₪ בצירוף ריבית ממחצית התקופה בסכום של 15,889 ₪ וסה"כ 72,889 ₪. בגין התקופה שמיום 16.12.07 ועד ליום 15.2.2013 הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 1,300 ₪ לחודש וסה"כ 80,600 ₪ בצירוף ריבית ממחצית התקופה בסכום של 8,672 ₪ וסה"כ 89,272 ₪. הפסד כושר השתכרות לעתיד התובע הינו כיום כבן 39 שנים ועד לגיל 67 נותרו לו 28 שנות עבודה. בגין תקופה זו הנני פוסק לתובע פיצוי חודשי בסך של 1,300 ₪ וסה"כ 290,741 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד התובע ואשתו נפצעו בתאונה נשוא הדיון. התובע אושפז בביה"ח בלינסון ממועד התאונה ועד ליום 3.7.07 מועד בו שוחרר כשהוא מתהלך בעזרת קביים תוך איסור דריכה על הרגל. התובע הועבר להמשך שיקום בביה"ח לוינשטיין שם אושפז עד ליום 5.4.07 ושוחרר עם הוראות להמשך טיפול פיזיוטרפי, ריפוי בעיסוק ומנוחה. לטענת התובע, בתקופה זו נעזר בחבריו ובבני משפחתו. אין חולק כי התובע לא שכר עזרת צד שלישי בשכר. לטענת התובע והאח, האחרון מסייע לתובע בעיקר לביצוע קניות בשוק שכן התובע אינו מסוגל לשהות במחיצת אנשים רבים ובסביבה רועשת. ברי, כי התובע אכן נדרש לעזרת קרובים מוגברת לאחר התאונה. אף כי נראה שהתובע מתפקד בעבודתו סבורני כי ככל שיתבגר ידרש לעזרת הזולת. לאור האמור לעיל מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין עזרת קרובים לעבר ולעתיד. הוצאות נסיעה מוגברות התובע מתהלך לכאורה בלא כל מגבלות ממשיות, אולם אין די בכך על מנת לשלול את זכותו לפיצוי בגין הוצאות נסיעה מוגברות שכן סביר בהחלט כי יכולתו להתהלך, אלמלא נכותו, בהשוואה לתקופה שלפני התאונה, פחתה. כן סביר בעיניי כי ככל שהתובע ילך ויתבגר מגבלותיו תתנה את אותותיהן ביתר שאת. לאור האמור לעיל מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה מוגברות לעבר ולעתיד. הוצאות בגין טיפולי שיניים אין חולק כי הגשר שהיה בפיו של התובע נשבר בתאונה וכי התובע לא פעל לשיקום הנזק שנגרם, כמומלץ ע"י פרופ' אסיף. יחד עם זאת אין חולק כי התובע זכאי לפיצוי בגין טיפולים אלו. מצאתי לאמץ את חישוב התובע בסך של 30,000 ₪ במעוגל בגין עלות טיפולי השיניים. הוצאות רפואיות שוכנעתי כי נגרמו לתובע הוצאות רפואיות מעבר לסל הבריאות. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. סיכום להלן סיכום נזקי התובע: נזק לא ממוני 85,850 ₪ הפסד השתכרות מלא לעבר 72,889 ₪ הפסד השתכרות חלקי לעבר 89,272 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 290,741 ₪ עזרת הזולת 50,000 ₪ הוצאות נסיעה 30,000 ₪ הוצאות רפואיות 10,000 ₪ הוצאות לטיפולי שיניים 30,000 ₪ סה"כ 593,152 ₪ תגמולי המל"ל שולם לתובע ע"י המל"ל, ענף נכות כללית, סך כולל של 26,470 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד. סכום זה יש לנכות מהפיצוי בסך של 593,152 ₪ ועל כן היתרה לפיצוי הינה 566,682. סוף דבר אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסך של 566,682 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%, כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מהסכום הכולל יש לנכות את כל התשלומים התכופים ברוטו ששולמו לתובע ע"י הנתבעות וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום ותשלום ועד למועד פס"ד. כן תשאנה הנתבעות בהוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה. תאונת דרכים