מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קניית דירה משועבדת לבנק ללא ידיעה: ביום 1.5.94 רכשו התובעים (להלן - אברוטין) מהנתבעת 2 (להלן - טל ניר) דירה הנמצאת בקומה 8 בבניין ברחוב סמטת יהואש 3/32 באשדוד (להלן - הדירה). הנתבע 1 (להלן - עו"ד X), היה עורך הדין אשר ייצג את שני הצדדים בעסקת מכר הדירה מטל ניר לאברוטין. את הדירה שנמכרה לאברוטין, רכשה טל ניר כשנה קודם לכן מהחברה שבנתה את הבניין, הדר טבריה בע"מ (להלן - הדר טבריה). לאחר שאברוטין שילמו את מלוא התמורה עבור הדירה, הועברה החזקה בדירה לידי אברוטין. לטענת אברוטין בכתב התביעה, בחודש 10/00 נודע להם לראשונה על הליכי פירוק המתנהלים בבית המשפט המחוזי בת"א ביחס להדר טבריה. עוד נודע להם באותו שלב, כי מונה כונס נכסים על נכסי הדר טבריה וכי הבנק לפיתוח התעשיה בע"מ (להלן - הבנק) נקט בהליכים אשר במסגרתם ביקש לממש שעבוד שלפי טענתו רבץ לטובתו על הדירה. כך הסתבר לאברוטין, כי במסגרת הסכם בדבר ליווי פיננסי שנחתם בין הבנק לבין הדר טבריה, בקשר לפרויקט בו הוקם בניין המגורים, שעבדה הדר טבריה לטובת הבנק את הפרויקט כולו באג"ח והשעבוד האמור נרשם לטובת הבנק אצל רשם החברות. לעמדת הבנק, השעבוד האמור המשיך לחול על 5 דירות שנרכשו על ידי טל ניר מהדר טבריה, ובכלל זאת על הדירה שרכשו אברוטין. אברוטין שכרו את שירותיו של עו"ד פלדינגר, לייצוגם בהליכים הנוגעים לבקשת הבנק למימוש השעבוד על הדירה וביקשו להצטרף להליכים אלו, במטרה להגן על זכויותיהם בדירה. במקביל להליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי, ניהלו אברוטין, באמצעות בא כוחם, משא ומתן עם הגורמים השונים שהיו מעורבים בהליך האמור, ובכלל זאת הבנק, כונס הנכסים והמפרק שמונה להדר טבריה. ביום 5.1.06 נחתם הסכם פשרה בין אברוטין, הבנק, כונס הנכסים והמפרק, לפיו ישלמו אברוטין, לסילוק מלא של כל טענות הבנק או המפרק נגד אברוטין, סך של 12,450 $. מתוך הסך האמור, סך של 4,950 $ ישולם למפרק וסך של 7,500 $ ישולם לבנק. עם תשלום הסך האמור, התחייב הבנק להסיר את השעבוד על הדירה, היינו - להחריג את הדירה מהשעבוד שניתן לטובתו על נכסי הדר טבריה. ביום 30.1.06 ניתן פסק דין המאשר את הסכם הפשרה. אברוטין הגישו התביעה בתיק זה נגד עו"ד X ונגד טל ניר, לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מתשלום הסדר הפשרה, תשלום שכר טרחת עורך דין ששילמו לבא כוחם בהליכים האמורים וכן בגין עגמת נפש וסבל. לטענת אברוטין, עו"ד X התרשל בטיפול בעסקת מכר הדירה ואילו טל ניר הפרה כלפיהם את חיוביה בחוזה מכר הדירה וכן התרשלה כלפיהם במכירת הדירה לגביה היתה לבנק טענה לשעבוד. לטענת עו"ד X, הקרקע עליה בנתה הדר טבריה את בניין המגורים הינה קרקע מינהל, אשר שווקה על ידי המינהל לחברות משכנות, דוגמת הדר טבריה. הואיל ולא נעשה עדיין רישום בית משותף, הרי שהרישום המחייב נעשה בחברה המשכנת, הדר טבריה. לטענת עו"ד X, הוא קיבל אישורי זכויות לפיהם הזכויות בדירה שייכות לטל ניר וכי על הדירה לא קיימים שעבודים. לאחר השלמת עסקת המכר, הוא דאג להעברת הזכויות בדירה על שמם של אברוטין אצל החברה המשכנת ואף לרישום משכנתא לטובת בנק משכן על זכויות אברוטין בדירה בספרי החברה המשכנת. בכך למעשה הוא סיים את תפקידו. עו"ד X הגיש הודעה לצד שלישי נגד מנהלה של הדר טבריה, שלמה קדם. בעניין זה, כבר ניתן פסק דין, בהעדר כתב הגנה. כמו כן, עו"ד X הגיש הודעה לצד שלישי נגד עו"ד גדעון היכל, בטענה כי היה עורך דינה של הדר טבריה וטיפל ברישום הזכויות בספרי החברה המשכנת. לפי הנטען, עו"ד היכל ידע על כך שהדירה משועבדת במסגרת השעבוד שניתן לטובת הבנק וחרף זאת, היה שותף להוצאת אישור הזכויות לפיו הדירה נקיה מכל שעבוד, לא יידע את עו"ד X על אפשרות קיומו של שעבוד ואף פעל לרישום זכויות אברוטין בספרי החברה המשכנת, תוך התעלמות מהשעבוד שניתן לבנק. בנוסף, עו"ד X הגיש הודעה לצד שלישי נגד טל ניר, בטענה שהיה עליה להודיע את מצב הזכויות האמיתי בדירה שנרכשה על ידי מהדר טבריה, לרבות העובדה לפיה דירה זו נרכשה בעסקת "ברטר". בכתב ההגנה טענה טל ניר כי היא לא ידעה על קיומו של שעבוד לטובת הבנק ולמעשה השעבוד הנטען של ידי הבנק כלל אינו חל על הדירה. לטענת טל ניר, היא לא התרשלה בכל הנוגע למכירת הדירה ולמידע הנוגע לזכויות בה. כמו כן, טל ניר טענה כי התובעים התפשרו בהסכם פשרה בלתי מוצדק, שכן ברור כי טענות הבנק לגבי קיומו של שעבוד היו עתידות להידחות, ובפרט לנוכח עמדת כונס הנכסים הרשמי, אשר תמך בעמדת טל ניר לפיה אין השעבוד הנטען על ידי הבנק חל על הדירה. טל ניר אף טענה, כי גובה שכר הטרחה ששולם על ידי אברוטין לבא כוחם, שהינו חלק מהנזק אותו אברוטין תובעים, היה מוגזם ובלתי סביר. טל ניר הגישה הודעה לצד שלישי נגד עו"ד X, אולם במהלך הדיון, הודיעה על מחיקת הודעה זו. כמו כן, טל ניר הגישה הודעה לצד שלישי נגד עו"ד היכל, בטענות דומות לאלו שהועלו על ידי עו"ד X נגדו וכן הוסיפה וטענה נגד עו"ד היכל, כי פעל ברשלנות הן כמי שהיה אחראי על הרישום והן כמי שייצג את הדר טבריה במכירת הדירה לטל ניר. טל ניר הגישה הודעה לצד שלישי גם נגד אברוטין, בגין קיומה של רשלנות תורמת מצידם. לטענת עו"ד היכל, כל חלקו בקשר לדירה הסתכם בהכנת טיוטא להסכם מכר, אשר בו השתמשה הדר טבריה בעת שמכרה את הדירות. את הדירה, הדר טבריה מכרה לטל ניר, אשר היתה אחד הספקים שלה, ללא ידיעתו והוא לא נטל חלק במכירתה. לעניין מכירת הדירה על ידי טל ניר לאבורטין, עו"ד היכל טען, כי הוא לא ניהל במשרדו את רישום הזכויות בדירות. את אישור הזכויות שהועבר לעו"ד X, הנפיקה הדר טבריה עצמה. מטעמם של אברוטין הוגש תצהיר עדות ראשית של גב' אברוטין. מטעמו של עו"ד X הוגש תצהיר עדות ראשית שלו. מטעם טל ניר הוגש תצהיר עדות ראשית של בעליה ומנהלה מר ינקו וינברג. מטעמו של עו"ד היכל הוגש תצהיר עדות ראשית שלו. העדים שתצהיריהם הוגשו העידו בבית המשפט ונחקרו בחקרה נגדית על ידי יתר ב"כ הצדדים. שאלת קיומה של התיישנות הנתבעים העלו טענה בדבר התיישנות התביעה, שכן התביעה נסמכת על אירועים שהתרחשו בעת חתימת הסכם המכר של הדירה, יום 1.5.94 ומאותו מועד ועד להגשת התביעה חלפו יותר מ-10 שנים. יש לדחות טענה זו לקיומה של התיישנות. עילת התביעה נוצרה בעת שנוצר הנזק לאברוטין כתוצאה מההליך שנקט הבנק למימוש השעבוד על הדירה. נזק זה נוצר בחלקו בחודש 10/00 בעת שאברוטין הוציאו הוצאות לצורך ניהול ההליך המשפטי ובעיקרו בחודש 1/06, בעת שנחתם ואושר הסכם הפשרה, לפיו שילמו סכום כספי. אין מדובר בנזק סמוי. האירועים שהובילו לגרימת הנזק, היינו המעשים והמחדלים הנטענים, אכן התרחשו בתקופה בה נחתם הסכם המכר, והם שהיו בלתי ידועים לאברוטין, אולם הנזק עצמו נוצר, לראשונה, בחודש 10/00. אני מקבל את טענת אברוטין, לפיה לא ידעו על ההפרות והמחדלים הנטענים על ידיהם נגד הנתבעים, קודם לשנת 2000. אף אם ההליך אותו נקט הבנק נפתח כבר בשנת 1996, הרי שדבר קיומו של ההליך, ובפרט - העובדה לפיה הבנק טוען לשעבוד על הדירה שרכשו מטל ניר, לא נודע לאברוטין, אלא בחודש 10/00. הדבר אירע, לאחר שכונס הנכסים הגיש בחודש 8/00 את דוח מס' 4 (מוצג נ/1) אשר מתייחס לדירה מס' 32 בבניין מס' 49, היא דירתם של אברוטין. מיד כאשר נודעו הפרטים לאברוטין, הם הזדעקו להגן על זכויותיהם, שכרו ביום 24.10.10 את שירותיו של עו"ד והגישו באמצעותו ביום 14.11.00 בקשה להצטרף להליך שהיה תלוי ועומד. אני מקבל עדותה של גב' אברוטין, לפיה לא יכולה היתה לדעת על קיומה של עילת התביעה אך מעצם פירוקה של הדר טבריה. מהראיות עולה, כי רק לאחר הגשת דוח מס' 4 של כונס הנכסים, יכולים היו אברוטין להבין, כי ישנה בעיה קונקרטית הנוגעת לזכויות בדירתם. אחריות הנתבעת 2 - טל ניר לא יכול להיות ספק בדבר חבותה של טל ניר כלפי אברוטין מכוח הוראות חוזה המכר שנחתם בין טל ניר ואברוטין. בחוזה המכר הצהירה טל ניר, כי על הדירה אותה היא מוכרת לאברוטין לא רובץ כל חוב, עיקול, שעבוד ומשכנתא. הצהרה זו לא היתה נכונה. בחוזה המכר התחייבה טל ניר, כי היא תעביר ותרשום את הנכס על שמם של אברוטין כשהוא נקי מכל חוב, שעבוד, משכנתא, עיקול או זכויות צד ג' מכל מין וסוג שהוא. טל ניר הפרה התחייבות זאת. הפרה זו הינה הפרה יסודית, המזכה את אברוטין בפיצוי בגין מלוא נזקיהם. כמפורט לעיל, הדירה לא נרשמה על שמם של אברוטין, אלא רק לאחר שהגיעו להסדר הפשרה עם הבנק ובהמשך לכך קיבלו הסכמה לרישום הזכויות על שמם (מכתב הבנק למינהל מיום 19.2.08). מעבר לנדרש, יצוין כי טל ניר אף התרשלה בכל הנוגע לעסקאות רכישת הדירה ומכירתה לאברוטין. על אף שאין צורך בקביעת רשלנות של צד לחוזה, לצורך חיובו בגין הפרת החוזה, הרי שראוי להתייחס גם למידת האשם הקיימת לטל ניר בפרשה, ולו בשל עובדת קיומם של גורמים נוספים, כלפיהם נטען כי הינם אחראים לנזקי אברוטין. מהראיות עולה, כי בעת רכישת 5 הדירות על ידי טל ניר מהדר טבריה, כבר היתה מצויה הדר טבריה במצב כספי קשה, ולא היתה מסוגלת לשלם את שכרם של נותני השירותים, לרבות שכרה של טל ניר. לפיכך, נמסרו על ידי הדר טבריה לטל ניר חלק מהדירות, במקום תשלום שכרה. חוזי המכירה של הדירות הורו באופן מפורש, כי הדירות משועבדות לבנק. כך גם נקבע בסעיף 5.04 לחוזה מכר הדירה, שנערך ביום 25.3.93 בין הדר טבריה לבין טל ניר, כי לרוכש הדירה ידוע כי הדר טבריה שעבדה את זכויותיה במגרש לטובת הבנק בקשר עם הליווי הפיננסי שניתן על ידי הבנק לפרויקט. מהראיות עולה, כי טל ניר, יכולה וצריכה היתה לדעת על קיומו של השעבוד הכללי שניתן לבנק על הפרויקט, וכאשר גם ידעה אודות מצבה של הדר טבריה, יכולה היתה להבין כי הבנק עתיד לטעון כי הדירה מצויה בתחום השעבוד שניתן לו. אחריות הנתבע 1 - עו"ד X בחינת הראיות שהוגשו מלמדת, כי עו"ד X התרשל בתפקידו כבא כוחם של אברוטין. אברוטין אינם מנועים לטעון לרשלנות מצד עו"ד X, אף אם במסגרת ההליכים מול הבנק, העלו טענות המבקשות להתמודד עם טענות הבנק ואשר מטרתן היה להסביר כי יש להוציא הדירה מכלל השעבוד הרשום לטובת הבנק. טענות אברוטין הועלו במסגרת אותו הליך, על רקע המחלוקת שם, ואינני סבור כי בנסיבות העניין, עצם העלאת הטענות בהליך האמור, מונעת מהם מלטעון את טענותיהם בהליך זה. כך גם נכונה טענת אברוטין, כי הטענות הועלו על ידיהם בתחילת ההליך בבית המשפט המחוזי, ומאוחר יותר, נחשפו לעובדות נוספות המחזקות קיומה של אחריות הנתבעים למצב שנוצר. בעת עריכת הסכם מכר הדירה, היה על עו"ד X לוודא, כי על הדירה לא רשום כל שעבוד וכי אין לצד ג', כגון הבנק, טענות ביחס לדירה. לטענת עו"ד X, התקבל אצלו אישור זכויות, בו נרשם כי הזכויות בנכס רשומות בהדר טבריה על שם טל ניר ואין משכנתאות או עיקולים ולא חל שעבוד כלשהו. קבלת אישור הזכויות האמור אינה גורעת מחובתו של עו"ד X לבחון ביתר זהירות את אמיתות האישור האמור ואת אפשרות קיומה של טענה מצד ג' (הבנק) לזכות על הדירה, וזאת לנוכח העובדה, כי קודם לכן, ביום 5.5.94 הועבר לידיו אישור זכויות בו הופיעה באופן מפורש הערה לפיה חל שעבוד לטובת הבנק (נספח כד-3 לתצהיר אברוטין). לא ברור מה היו הנסיבות שהובילו מאוחר יותר למתן אישור שונה, בו נשמטה הערה זו בדבר קיומו של שעבוד ובמקום זאת נרשם כאילו לא קיים כל שעבוד, אולם בנסיבות שנוצרו, היתה צריכה להידלק נורת אזהרה אצל עו"ד X, שתוביל לבחינה מעמיקה יותר של מצב הדברים. במצב דברים זה, היה על עו"ד X לבדוק את מצב זכויותיה של טל ניר בדירה, והיה בידיו לגלות, כי הדירה נמכרה על ידי הדר טבריה לטל ניר שלא במהלך העסקים הרגיל, וכי מדובר בעסקה שבה לא שולמה על ידי טל ניר תמורה כספית, אלא מדובר היה במכירה של הדירה כנגד חובה הכספי של הדר טבריה לטל ניר. כך גם היה בידיו לגלות, כי טל ניר רכשה את הדירה כאשר לכאורה על הדירה עדיין רובץ השעבוד שניתן לטובת הבנק, ולו מעיון בחוזה בו נרכשה הדירה על ידי טל ניר מהדר טבריה, המזכיר מפורשות קיומו של שעבוד לטובת הבנק על המגרש. במצב דברים זה, היה על עו"ד X לוודא כי בידי טל ניר מכתב החרגה של הדירה מתוך השעבוד הכולל שיש לבנק בפרויקט או לברר אל מול הבנק את השאלה, האם הבנק עומד על טענה לקיומו של השעבוד, גם על הדירה. העובדה, לפיה בנק משכן, אשר לטובתו ניתנה על ידי אברוטין משכנתא על זכויותיהם בדירה תמורת הלוואה, הסתפק גם כן ברישום אצל הדר טבריה, אינה מעלה או מורידה. ברור, כי המידע שהיה בידי בנק משכן אינו דומה למידע שהיה בידי עו"ד X, ביחס לבעייתיות הקיימת בזכויות שנרכשו על ידי טל ניר מהדר טבריה בדירה. לפיכך, עו"ד X אחראי לפצות את אברוטין, בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מרשלנותו בטיפול בהסכם מכר הדירה. אחריות עו"ד היכל עו"ד היכל ידע על כך שהדר טבריה מכרה 5 דירות לטל ניר, כאשר חלק מהדירות, ובכלל זאת הדירה שנמכרה מאוחר יותר לאברוטין, נמכרו מבלי שטל ניר העבירה תמורה כספית, אלא כנגד חובה של הדר טבריה לטל ניר עבור שירותי אספקת כח אדם. עו"ד היכל ידע, כי לבנק קיים שעבוד על הדירות בפרויקט, בהיותו הבנק שנתן ליווי פיננסי לפרויקט ומכוח אג"ח שנרשם לטובת הבנק ברשם החברות. עו"ד היכל ידע, כי הבנק יכול לטעון שהשעבוד האמור ממשיך לחול, גם בעת מכירת הדירות על ידי הדר טבריה לטל ניר, לפחות לגבי אותן דירות שלגביהן נערך תשלום התמורה בדרך של קיזוז חובה של הדר טבריה לטל ניר. עו"ד היכל היה מעורב באופן כללי בהוצאת האישורים בקשר לדירות בפרויקט ולרישום הזכויות בספרי הדר טבריה. אולם, לא הוכח, כי עו"ד היכל היה מעורב באופן ממשי בהנפקת האישור הקונקרטי לפיו הדירה רשומה על שמה של טל ניר ואין עליה כל שעבוד. כך גם לא הוכח, כי היה מעורב במחיקת ההערה שנרשמה באישור קודם, לפיה על הדירה רובצת משכנתא לטובת הבנק. עם זאת, עו"ד היכל ידע על הנפקת האישור האמור, בעת שקיבל לידיו מעו"ד X את כלל המסמכים הנוגעים להעברת הזכויות מטל ניר לאברוטין. במצב דברים זה, הרי שגם עו"ד היכל התרשל, וזאת שעה שידע את העובדות המפורטות לעיל, וחרף זאת לא הבהיר לאברוטין, לעו"ד X ולטל ניר, את הבעייתיות העולה מתוך עסקת המכר שנערכה בין הדר טבריה לבין טל ניר, לנוכח קיומו של שעבוד כולל לטובת הבנק על הפרויקט. גם עו"ד היכל יכול וצריך היה לצפות, כי לנוכח הקשיים שאליהם נקלעה הדר טבריה, עלול הבנק להעלות את הטענה בדבר קיומו של שעבוד על הדירה. עו"ד היכל היה מודע לעסקת המכר שבין הדר טבריה לטל ניר, ובהמשך גם לעסקת המכר בין טל ניר לאברוטין. מכוח מעמדו וידיעתו ביחס לקיומו של השעבוד הכולל לבנק וכן ביחס לעסקאות שנערכו בפרויקט, לרבות העסקאות האמורות, הרי שמחובתו היתה להעיר תשומת לבם של אברוטין, עו"ד X וטל ניר, לבעייתיות העלולה להתעורר בהקשר זה. הנזק שנגרם לאברוטין כתוצאה מהסכם הפשרה לטענת הנתבעים, לא היתה כל הצדקה לגיבוש הסדר הפשרה. יש לדחות טענות הנתבעים לעניין הסדר הפשרה. אברוטין פעלו על מנת לצמצם את נזקיהם ובמקביל לניהול ההליך המשפטי, במטרה משותפת עם טל ניר להדוף את טענות הבנק ביחס לדירה, ניהלו משא ומתן, אשר הביא להסרת הסיכון הממשי שריחף מעל הדירה. אברוטין פנו לעו"ד X וכן לטל ניר על מנת שיהיו מעורבים במשא ומתן שנוהל, אך אלה דחו ההצעה להצטרף. לא ניתן לקבוע, בדיעבד, כאילו לטענות הבנק לא היה כל בסיס. במצב הדברים שבו נמצאו אברוטין באותה עת, קיימת היתה אפשרות לפיה הבנק יצליח בטיעוניו בדבר הכללת הדירה תחת השעבוד. הסיכון הכרוך במצב כזה היה נופל על כתפי אברוטין, ומדובר היה בסיכון כבד. יש לזכור, כי עו"ד X או טל ניר, לא הבטיחו לאברוטין "רשת בטחון" כלשהי, אשר תאפשר להם להמשיך במאבק המשפטי נגד הבנק, בתקווה שמאבק זה יצליח וטענת הבנק לקיומו של השעבוד על הדירה, תדחה. התנהגותם של אברוטין היתה סבירה ומתקבלת על הדעת. ברור, כי כל אדם אחר שהיה נקלע למצב בו עמדו היה פועל באופן דומה, ולא מעז ליטול סיכון לפיו עלול יהיה למצוא עצמו ללא דירה, אותה רכש במיטב כספו. בשים לב לסיכון הכבד שרבץ לפתחם של אברוטין ולהערכת הסיכויים של טענות הצדדים בהליך האמור, הרי שהסכום ששולם על ידי אברוטין בהסכם הפשרה, היה סביר וראוי. אברוטין נקטו במאמצים סבירים להקטנת הנזק. מחד, פעלו בהליך המשפטי נגד הבנק ובמקביל, ניהלו מו"מ לגיבוש הסדר פשרה, לתשלום סכום נמוך ככל האפשר לשם הסרת הסיכון הכבד שמולו ניצבו. בעת שהוגשה עמדת כונס הנכסים הרשמי, אשר הביע ספקות ביחס ליכולתו של הבנק לממש את השעבוד, נוצרה ההזדמנות לגבש הסדר פשרה, הכולל תשלום סביר ולא גבוה לבנק. אשר על כן, אברוטין זכאים לפיצוי בגין הנזק שנגרם להם, בתשלום ששילמו בהסדר הפשרה, לצורך הסרת טענות הבנק לקיומו של שעבוד על הדירה ובהמשך לכך, השלמת העברת הזכויות המלאות בדירה על שמם. במסגרת הסכם הפשרה אברוטין התחייבו לשלם סכום כולל בסך של 12,450 $. מתוך הסך האמור, סך של 4,950 $ למפרק הדר טבריה וסך של 7,500 $ לבנק. בהתאם להסדר הפשרה, אברוטין שילמו למפרק הדר טבריה (עו"ד יעקב כץ), ביום 20.2.06 סך של 19,451 ₪, וביום 21.2.07 סך של 3,346 ₪. כמו כן, ובהתאם להסכם הפשרה, אברוטין שילמו ישירות לבנק, ביום 20.2.07 סך של 14,013 ₪ וביום 20.2.08 סך של 14,948 ₪. נשאלת השאלה, האם הסכומים ששולמו למפרק, לפי הסכם הפשרה, היו קשורים ונובעים מטענות הבנק בדבר שעבוד על הדירה, או שמא מדובר בסכומים ששולמו בקשר לכניסתה של הדר טבריה לפירוק. לטענת אברוטין, חלוקת הסכום נעשתה בין הבנק לבין המפרק, אולם יסודו של הסכום כולו נעוץ בהסרת השעבוד הנטען על ידי הבנק. מהראיות שהובאו בפני בית המשפט, לרבות עדותה גב' אברוטין, עלה, כי בשלב מסוים נדרשו הדיירים בבניין לשלם למפרק סכום מסוים לצורך השלמת הפרויקט. עם זאת, לא ברור אם יש קשר בין דרישת המפרק מדיירי הבניין לתשלום סכום כאמור לבין הסדר הפשרה, אשר גובש במועד מאוחר הרבה יותר. במצב דברים זה, לנוכח אי הבהירות הקיימת לגבי הסכום ששולם על ידי אברוטין לידי המפרק, לא ניתן לקבוע כי סכום זה מהווה חלק מנזקי אברוטין בגין טענת הבנק לקיומו של שעבוד. גובה הנזק בתשלום שכ"ט עו"ד אברוטין שכרו את שירותיו של עו"ד פלדינגר ובהתאם להסכם שכר טרחה שנחתם ביום 24.10.00 שולם לעורך הדין סך כולל של 10,000 $ בתוספת מע"מ. בהמשך לכך, ניהל בא כוחם של אברוטין את הגנתם אל מול דרישת הבנק בהליך בבית המשפט המחוזי וכן את המו"מ לגיבוש הסדר פשרה. לטענת הנתבעים, סכום זה הינו בלתי סביר ואינו מוצדק. נראה, כי אברוטין, אשר נקלעו ללחץ כתוצאה ממצב הדברים שהתחוור להם באותה עת, היו מוכנים לשלם סכום משמעותי לצורך הטיפול המשפטי בבעיה אליה נקלעו. עם זאת, גם אם היתה הצדקה סובייקטיבית לתשלום שכר הטרחה האמור, וזכותם של אברוטין היה לשלם כל סכום שימצאו לנכון לצורך הטיפול בעניינם, הרי שעה שאברוטין מבקשים להטיל את תשלום שכר הטרחה על הנתבעים, הינם זכאים לפיצוי רק בסכום שיש לראותו כראוי וסביר, באופן אובייקטיבי. בעת קביעת גובה הפיצוי לו זכאים אברוטין בגין הוצאות בהליך המשפטי, יש לתת את הדעת גם לשיעור שכר הטרחה המקובל, לתעריף הנוהג והמומלץ, ולהיקף העבודה שהושקעה על ידי בא כוחם בהליך האמור. בנסיבות העניין, ראוי לפסוק לטובת אברוטין, פיצוי בגין הוצאות סבירות בתשלום שכר טרחת עו"ד, בסך של 25,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף 17% (שיעור המע"מ שעל פיו שולמו מרבית התשלומים בגין שכ"ט עו"ד) כך שיעמוד על סך 29,250 ₪, וכן שערוך לפי אמצע התקופה שבה שולמו תשלומי שכר הטרחה (יום 1.6.01). תביעת אברוטין בגין עגמת נפש וסבל אברוטין מצאו עצמם ניצבים בפני מצב דברים אשר במסגרתו היה קיים חשש ממשי וקרוב לכך שיאבדו את זכויותיהם בדירה, אותה רכשו במיטב כספם, ואשר בה כבר התגוררו מספר שנים. רק בתום מספר שנים, בהם המשיכו להתנהל ההליכים המשפטיים הנוגעים, בין היתר, גם לטענות הבנק ביחס למימוש השעבוד על דירתם, הוסר החשש האמור, באמצעות חתימתם על הסכם הפשרה ותשלום הסכום שנקבע בהסכם. אני סבור, כי לאברוטין אומנם נגרם נזק בלתי ממוני, בגין עוגמת נפש וסבל, אותו אני מעמיד, בנסיבות העניין, על סך של 10,000 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה). שאלת קיומה של רשלנות תורמת מצד אברוטין אינני סבור, כי ניתן לייחס לאברוטין אחריות כלשהי לאירועים שהביאו לנזקיהם. אברוטין שכרו שירותיו של עו"ד על מנת שיטפל בעסקת המכר, אשר במסגרתה רכשו דירה, שילמו את תמורתה והיו אמורים, בהתאם להוראות ההסכם, לקבל לידיהם את מלוא הזכויות בדירה. התנהגותם של אברוטין ביחס לשיעור הנזק הנטען על ידיהם, נבחנה כאמור בנפרד. חלוקת האחריות בין עו"ד X, טל ניר ועו"ד היכל כמפורט לעיל, טל ניר אחראית כלפי התובעים למלוא נזקיהם, בגין הפרת התחייבותה בהסכם המכר, לפיה על הדירה לא רובץ כל חוב, עיקול, שעבוד ומשכנתא וכי היא תעביר ותרשום את הנכס על שמם של אברוטין כשהוא נקי מכל חוב, שעבוד, משכנתא, עיקול או זכויות צד ג' מכל מין וסוג שהוא. במקביל, גם לעו"ד X אחריות כלפי התובעים, וזאת בנזיקין, מכוח רשלנותו כלפיהם כעו"ד שטיפל עבורם ברכישת הדירה. בנוסף, לעו"ד היכל אחריות כלפי טל ניר, כלפי אברוטין וכלפי עו"ד X, מכוח מעמדו בקשר לפרויקט ורשלנותו ביחס לעסקאות המכר של הדירה מהדר טבריה לטל ניר ובהמשך מטל לניר לאברוטין. הנתבעים, החייב החוזי (טל ניר) וכן החייב בנזיקין (עו"ד X), חייבים, כל אחד מהם, כלפי הניזוק, במלוא גובה הנזק. עם זאת, יש לקבועת חלוקת האחריות בין הנתבעים, בינם לבין עצמם, וכן בינם לבין צד ג' (עו"ד היכל). חלוקת האחריות תעשה לנוכח מכלול הנסיבות, לרבות מידת האשם שיש למצוא במעשיו ומחדליו של כל אחד מגורמים אלה. בהקשר זה ראוי לתת את הדעת לכך, שטל ניר היתה הגורם אשר שיתף פעולה עם הדר טבריה בביצוע עסקת מכר הדירה ובכך הפיקה טובת הנאה, אשר נוצרה שעה שהדר טבריה העבירה לה את הדירה (בשעה שטל ניר עמדה בפני קושי לקבל את שכרה בגין שירותים שניתנו על ידיה להדר טבריה). טובת הנאה נוספת התקבלה על ידי טל ניר בעת שמכרה את הדירה לאברוטין וקיבלה מהם תשלום מלא עבודה. כך גם יש לזכור, כי חובתה של טל ניר כלפי אברוטין הינה חובה חוזית שאינה מסויגת בשאלת קיומו של אשם והינה מוחלטת ולא יחסית. במצב דברים זה, יהא זה נכון, ראוי וצודק, לחלק את תשלום הפיצוי לאברוטין, בין שלושת גורמים אלו, כך שטל ניר תישא במחצית הנזק ואילו עו"ד X ועו"ד היכל יישאו, כל אחד, ברבע מתשלום הנזק. סיכום התביעה נגד עו"ד X ונגד טל ניר, מתקבלת. עו"ד X וטל ניר ישלמו לאברוטין, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים: סך של 14,013 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20.2.07. סך של 14,948 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20.2.08. סך של 29,250 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.01. סך של 10,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.06. כמו כן, עו"ד X וטל ניר ישלמו לאברוטין, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט שהיו לאברוטין בניהול התביעה, לרבות אגרת המשפט, וכן סך של 17,550 ש"ח ₪ (כולל מע"מ) בגין שכ"ט עו"ד של אברוטין בהליך זה. ההודעות שנשלחו על ידי עו"ד X ועל ידי טל ניר נגד עו"ד היכל, מתקבלות בחלקן. כך גם ביחס להודעה לצד ג' שנשלחה על ידי עו"ד X נגד טל ניר. טל ניר ועו"ד X ישפו זה את זה, בהתאם לחלוקת הנזק שנקבעה כמפורט לעיל. כמו כן, עו"ד היכל ישפה את עו"ד X וכן את טל ניר, בגין כל סכום שישולם על ידיהם לאברוטין, באופן יחסי, בהתאם לחלקו בנזק, היינו - ברבע מהתשלום הכולל (לרבות בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד) שישולם לאברוטין. בנקשעבודמקרקעיןקניית דירה