מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שבר בעצם הזנב - תאונת דרכים: 1. מבוא   התובע, יליד 5.1.1933 נפגע בתאונת דרכים ביום 6.8.96 בהיותו בן 63 שנים.   עובר לתאונה היה התובע הבעלים של בית דפוס.   הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והמחלוקת נסבה בשאלת הנזק בלבד.   2. הפגיעה והנכות   התובע נפגע כהולך רגל, נפל על הרצפה ונחבל בעצם הזנב וגב תחתון. הוא פונה לחדר המיון בבי"ח איכילוב טופל ושוחרר עם המלצה למעקב.   התובע התלונן על תחושת נימול בכף רגל שמאל וכאבים בגב תחתון. כמו-כן התלונן על כאבים בכתף.   בהמשך נמצא שבר ללא תזוזה בעצם הזנב.   ד"ר בלנקשטיין, שמונה כמומחה תחום האורטופדי בתיק זה, קבע כי לתובע 10% נכות לפי סעיף 37 (7) א' היינו בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מותני לכל הכיוונים.   ד"ר בלנקשטיין מציין שהתובע סבל מפריצת דיסק בגובה 5L - 4L שנים עובר לתאונה וכי בבדיקות ההדמיה נמצאו שינויים ניוונים ופריצת דיסק באזור זה עם לחץ על אזור שורש 4L משמאל. כמו-כן סבל בעבר מנזק למניסקוס בברך שמאל ועבר ניתוח. כשנה לפני התאונה עבר ניתוח בקע מפשעתי.   הוא מציין כי נמצא קרע קל בלבד במסובבי הכתף עם הגבלת תנועה קלה בלבד של אבדוקציה.   המומחה העריך את תקופת אי-כושר העבודה של התובע למשך 6 שבועות מיום התאונה וכן ל - 3 שבועות נוספים אי-כושר חלקי בשיעור 50%.   המומחה המליץ למנות נוירולוג.   פרופ' גולדהמר מונה כמומחה בתחום הנוירולוגי לבדיקת תלונות התובע על חולשה של מישרי כף הרגל.   פרופ' גולדהמר לא מצא כל ממצא אובייקטיבי חולני בבדיקתו הקלינית וראה לציין שהתובע הגזים בהצגת חולשה של רוב שרירי הגפה התחתונה השמאלית ומסר על ליקויי תחושה בלתי אורגניים.   למרות ההגזמה ונוכח התיעוד על התלונות והממצאים בבדיקות ההדמיה וה - EMG, קובע המומחה כי סביר שהפגיעה גרמה לנזק שורשי לומבוסקרלי משמאל. בגין נזק זה הוא קובע נכות בשיעור 5% לפי סעיף 29 (6) II - I.   המומחים לא נחקרו על חוות דעתם ועל-כן אני קובעת כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה 14.5%.   3. הנכות התפקודית   א. תקופת אי-הכושר המוחלט   התובע טוען כי עובר לתאונה עבד בעסקו בעבודה פיזית. כתוצאה מהתאונה היה באי-כושר מוחלט במשך שנה וחצי עד 12.2.98. להוכחת טענתו צירף התובע תעודות אי-כושר שניתנו לו ע"י הרופאים המטפלים. במשך כל אותה תקופה נזקק לטיפולי פיזיותרפיה.   לטענתו מששב לעבודה בפברואר 1998, שב לעבודה בהיקף של חצי משרה כאשר את ניהול העסק העביר לבנו. הוא הוסיף לעבוד בחצי משרה במשך 7.5 חודשים ובסוף ספטמבר 1998 פרש מעבודה כלל בשל התגברות הכאבים.   בעת חקירתו הנגדית הודה התובע כי לא הגיע לעבודה בעסקו מספר חודשים לאחר התאונה ולאחר מכן התחיל לבקר שם. וכדבריו:   "הייתי עובד על המכונה כשהאנשים היו הולכים לאכול ל - 20 דקות אז הייתי עובד על המכונה ומפעיל אותה ובודק את עצמי. יותר מזה לא יכולתי". (ראה בעמ' 16-15 לפרוטוקול).   למטה משם הוא מסביר שהיותו מנהל בית הדפוס אין משמעותו שהוא ישב כל הזמן ליד שולחן. העבודה כללה סידור העבודה וההזמנות וגם עבודה עצמה לרבות סבלות.   בעסק עובר לתאונה עבדו הוא ובנו בלבד.   ב"כ התובע מבקש לאשר את כל תקופת אי-הכושר שניתנה לתובע ע"י הרופאים המטפלים.   גם פרופ' גולדהמר מציין כי קיים תיעוד רב על סבלו של התובע שיש לו אישור בבדיקות ההדמיה.   ב"כ הנתבעת טוען כי אין לקבל את תקופת אי-הכושר מעבר לזו שנקבעה ע"י ד"ר בלנקשטיין, שכן הוא מונה כמומחה בתיק וקביעתו מחייבת.   אני מוכנה לקבל טענת התובע כי במשך מספר חודשים לא עבד בבית העסק לאחר התאונה בשל מנגנון פגיעתו בה.   נוכח העובדה כי תלונות התובע לאחר התאונה מוסברות גם על רקע פריצת הדיסק בגובה 5L - 4L ממנה סבל בעבר ראיתי לקבוע את תקופת אי-הכושר כתוצאה מהתאונה לתקופה שמ - 6.8.96 ועד 6.11.96 דהיינו שלושה חודשים.   ב. מתום תקופת אי-הכושר המוחלט   לאחר תקופת אי-הכושר נראה לי כי התובע יכול היה לשוב לעבודה בעסקו, גם אם נדרש לעזרה בעבודות קשות כמו סבלות. אין לשכוח שמזה כמה שנים עובר לתאונה עובדים בעסק התובע ובנו כאשר התובע הוא מנהל בית העסק. מטבע הדברים את העבודות הדורשות מאמץ פיזי גדול יותר עשה הבן.   שיעור נכותו של התובע מקשה על יכולתו לבצע פעולות מסוימות הדורשות מאמץ פיזי ואולי מקשה עליו עמידה ממושכת. עם זאת לא ראיתי לקבל הטענה שהפגיעה בלבד היא שהביאה אותו למסור העסק לבנו ולהוריד באופן משמעותי את שעות עבודתו.   כך גם לא ראיתי לקבל הטענה שעל מנת למלא את מקום התובע נדרשו בעסק ארבעה עובדים נוספים מבלי שיהיה גידול בהיקף העבודות שהעסק קיבל.   טענה זו גם אינה מתיישבת עם עדותו של העד ויגודסקי שהעיד כי בשנת 1997 עבדו בעסק התובע, בנו העד עצמו ובתקופה מסוימת אדם נוסף. כלומר בדרך כלל עבדו בעסק התובע, בנו ומר ויגודסקי שעבד כ - 50 - 40 שעות בחודש.   עוד יש לשים אל לב שהנכויות האורטופדיות והנוירולוגית נובעות ממקור אחד והמצב אינו כפי שמבקש ב"כ התובע להציג הדברים נכות אחת גופנית והשניה "רוחנית" בהגדרתו.   על כן ראיתי לקבוע כי לפגיעה בתאונה היתה השפעה על כושר תפקודו של התובע אך בוודאי שאינה מגעת כדי הנכות התפקודית לה טוען התובע, והיא אינה עולה בשום מקרה על נכותו הרפואית.   4. שיעור ההשתכרות לפני התאונה ולאחריה   התובע הגיש חוות דעת חשבונאית של מנהל החשבונות שלו, מר חיים כץ, להוכחת טענתו כי כתוצאה מהתאונה נאלץ למסור עבודות לקבלני משנה וכן לשכור עובדים נוספים תחתיו ועקב כך גדלו הוצאותיו ומנגד קטנו ההכנסות.   יש לציין שהתובע לא טרח להמציא דוחות מס הכנסה לשנים שקדמו לשנת התאונה ולאחריה צירף רק דו"ח לשנת 1997, 1998.   מר כץ מבקש ללמוד על הכנסתו של התובע מבית העסק מדו"ח יתרות לשנת 1996, נספח א' לחוות דעתו. המומחה מחלק את השנה לשתי תקופות - התקופה שמינואר ועד יולי 1996 התקופה שלפני התאונה, ולתקופה שמאוגוסט 1996 ועד דצמבר 1996 - התקופה שלאחר התאונה. המומחה לומד על הפסדו של התובע מן הנתון שלאחר התאונה עלו הוצאות העסק בשל העסקת עובדים נוספים. אם מביאים בחשבון את שיעור הרווח החודשי לאחר הוצאות ב - 7 החודשים שקדמו לתאונה הוא עומד על 14,360 ₪ ברוטו. צמוד להיום - 18,837 ₪ ובניכוי מס הכנסה 14,128 ₪.   אם מביאים בחשבון את שיעור ההכנסה הממוצעת החודשית באותה תקופה היא עומדת על 29,085 ₪. לעומת זאת ההכנסה הממוצעת החודשית בתקופה שלאחר התאונה עומדת על 34,774 ₪, בערכים נומינליים.   מכאן ניתן ללמוד שבית העסק המשיך לעבוד כרגיל גם לאחר שהתובע נפגע בתאונה וכבר בחודשים הראשונים שלאחר הפגיעה, (כאשר התובע עדיין באי-כושר) ואף הגדיל את הפעילות בכ - 20%.   מנהל החשבונות של התובע חזר והבהיר כי בעסקו של התובע ההכנסה החודשית היא קבועה ואין מדובר בעסק אשר ההכנסה בו משתנה בתקופות שונות של השנה.   בשנת 1997 חלה ירידה קלה בהכנסות העסק. כפי שעולה מדו"ח היתרות סה"כ ההכנסה החודשית הממוצעת עמדה על 28,291 ₪ בערכים נומינליים.   אם נצמיד את ההכנסה הממוצעת החודשית ב - 7 החודשים הראשונים של שנת 1996 להיום נגיע לסך של 38,153 ₪.   אם נצמיד את ההכנסה הממוצעת החודשית בשנת 1997 נגיע לסך של 33,046 ₪.   מהנתונים שפורטו לעיל אני מוכנה להניח כי בסמוך לתאונה בחמשת החודשים האחרונים של 1996 - נדרש התובע להוצאה מוגברת של עובדים וזאת משני טעמים האחד - בשל פגיעתו בתאונה והשניה - בשל הגידול בכמות העבודה.   לא ניתן לשייך את הגידול המשמעותי בהוצאות על עובדים רק לפגיעת התובע בתאונה.   כזכור העיד ויגודסקי כי עבד בזמן האחרון שעד פציעתו כ - 50 - 40 שעות בחודש ושכרו עמד על כ - 1,000 ₪ לחודש אך בשנת 1998 - עבד יותר שעות, אך עבד לבד כמעט כל התקופה עם התובע ובנו.   על כן הפסד השתכרות יצטרך לחישוב גלובלי.   5. דיון בראשי הנזק   הפסד השתכרות בעבר   כאמור ראיתי לקבוע כי התובע נעדר מעסקו במשך 3 חודשים ולאחר מכן חזר לעבוד גם אם נדרש לעזרה בעבודות הקשות.   כאמור לאור הגידול בהכנסה בחודשים שלאחר התאונה, לא ניתן לערוך חישוב אריתמטי של ההפסד אלא יש לערוך חישוב גלובלי שיביא בחשבון את תרומת היעדרות התובע מהעסק לצורך בגידול מספר העובדים.   התובע יליד 1933 וכיום הינו בן 69. התובע טוען כי בעסק כשלו - נוהגים אנשי דפוס לעבוד עד גילאים מבוגרים. מכאן מבקש ב"כ התובע לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות גם מעבר לגיל 65.   אכן מעדויות עדי התביעה, עולה כי גיל הפרישה אינו גיל 65 אלא שנים רבות לאחר מכן. עדי התובע - מר דינר, מר ברסי ומר ויגודסקי עשו רושם אמין בעדותם וראיתי לקבלה. יש לשים אל לב שמעדותם עולה כי אינם מבצעים עבודות פיזיות קשות בגילאים המבוגרים אלא עושים עבודות קלות יותר.   אין ספק בליבי כי התובע יכול היה לנהל את עסקו גם לאחר גיל 65 גם אם מחמת הגיל היה מקצר את יום העבודה ועוסק פחות בעבודות הדורשות מאמץ פיזי, ובוודאי עד היום.   בשקללי את כל הנתונים אני מעריכה הפיצוי בראש נזק זה בסך של 30,000 ₪.   הפסד כושר השתכרות בעתיד   לאור עדות עדי התביעה ראיתי לקבוע כי התובע היה עובד קרוב לוודאי לפחות עד גיל 72. מכאן שיש לערוך חישוב גלובלי לתקופה של 3 שנים מהיום תוך שאני מביאה בחשבון את שיעור הנכות, העובדה שהעסק היה בבעלותו והשלכות הגיל.   בשוקלי כל אלה אני רואה להעמיד הפיצוי על סך של 20,000 ₪.   הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה   בהעדר כל קבלה על הוצאה אני סבורה כי יש לפסוק סכום גלובלי עבור נסיעות מוגברות לטיפולים ואני מעמידה הסכום על סך 1,000 ₪.   כאב וסבל   התובע זכאי לחישוב לפי 14.5% נכות ובניכוי גיל וסה"כ נכון למועד פסק-הדין סך של 16,387 ₪.   סה"כ הנזק 67,387 ₪.   6. סוף דבר   הנתבעת תשלם לתובע סך של 67,387 ₪ בגין נזקיו תולדת התאונה מיום 6.8.96.           כמו-כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום הנ"ל ובצרוף מע"מ כחוק.   הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםשברעצם הזנב