מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה בנושא בעלות ביהלום: תביעה זו עניינה יהלום במשקל 4.20 קראט המוחזק בידי הנתבע, כאשר התובע טוען לבעלות בו.   אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות הבאות: - המדובר ביהלום מסוג פנסי בגוון ירוק במשקל (לאחר תיקון ועיבוד) של 4.20 קראט. - יהלום זה נמצא בידי בר - נדב, בחודש ספטמבר 1995, לצורך תיקונו ועיבודו. - יהלום זה נשלח פעמיים לבדיקות גמולוגיות, לאחר תיקונו, פעם ראשונה ב - 22 בנובמבר 1995 ופעם שניה ב - 29 לנובמבר 1995. - יהלום זה הוערך ע"י גמולב, ביום 11.10.01 במחיר 44,100 דולר (במ' - 1).   טענות התובע: 1. התובע טוען כי יהלום זה ביחד עם זוג יהלומים נוסף, נרכש על ידו מאבישי משיח, כאשר הסכום הכולל של הרכישה היה 116,000 דולר לנובמבר 1995. בעת הרכישה היה משקלו של היהלום 4.54 קראט.   2. בסמוך לרכישה (ועוד בטרם ביצוע התשלום בפועל) נמסר היהלום להחזקתו של התובע, אשר העבירו לתיקון לבר - נדב.   3. בר - נדב תיקן את היהלום, ומשקלו לאחר תיקון היה 4.20 קראט.   4. הנתבע ראה את היהלום אצל בר - נדב ומשהושלם התיקון ביקש הנתבע למכרו, לצד שלישי, תמורת עמלת תיווך. לצורך המכירה קיבל הנתבע היהלום לידו.   5. לצורך המכירה נדרשו הבדיקות הגמולוגיות על מנת להעיד על טיבו של היהלום.   6. בסופו של חשבון לא יצאה המכירה לצד השלישי אל הפועל ואולם הנתבע סירב להחזיר היהלום לתובע, בטענו שבשל התחשבנות עם בר - נדב, הוא מחזיק היהלום בידיו.   7. הנתבע מחזיק ביהלום שלא כדין, שכן קיבל אותו מהתובע לצורך מכירתו לצד ג', ולא החזיר אותו חרף דרישות חוזרות ונשנות, ואף לא שילם את שוויו.   טענות הנתבע: 1. את היהלום קיבל מבר - נדב, במהלך ספטמבר 1995, על מנת למצוא לו קונה.   2. לצורך המכירה לצד ג' נדרשו הבדיקות הגמולוגיות, אשר בוצעו במהלך נובמבר 1995.   3. במהלך חודש נובמבר 1995 ביקש בר - נדב וקיבל הלוואה מהנתבע, בשתי המחאות דולריות, האחת על סך 20,000 דולר עבור מר דורני, השניה על סך 26,562.30 דולר לפקודת האחים ליפשיץ.   4. סוכם בין הנתבע לבין בר - נדב, כי היהלום ישמש בטוחה לפירעון ההלוואה.   5. ההמחאה לפקודת דורני נפרעה לידיו, במזומן, במעמד הנתבע. ההמחאה לפקודת האחים ליפשיץ שימשה לרכישת חבילת יהלומים, אשר נמסרה לידיו של הנתבע עם עזיבתו של בר - נדב לחו"ל, על מנת שיפעל למכירת היהלומים.   6. טוען הנתבע כי היהלום משמש בידיו כבטוחה לחובו של בר - נדב בגין מסירת שתי ההמחאות בנובמבר 1995, חוב המגיע לסכום נומינלי של 39,910.30 דולר (כמפורט בסעיף 11 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע).   דיון: הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת הבעלות ביהלום. אציין מיד כי לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהניחו בפני הצדדים, הגעתי למסקנה כי היהלום שייך לתובע, ועל הנתבע להחזירו לאלתר.   ראשית, לא הניח הנתבע תשתית ראיתית, הדרושה להוכחת קיומו של חוב מצד בר - נדב כלפיו, קל וחומר לא הוכח שיעורו של אותו חוב. שנית, שוכנעתי על פי חומר הראיות שהונח בפני מטעמו של התובע ואשר חוזק ע"י הנתבע עצמו, כי התובע, ולא בר - נדב הוא הבעלים של היהלום.   א. שוכנעתי כי היהלום נרכש ע"י התובע מאת אבישי משיח, ביחד עם יהלומים נוספים, במהלך ספטמבר 1995, כאשר התשלום עבור העסקה, בסכום כולל של 116,000 דולר בוצע כ - 60 יום אחר כך, במהלך נובמבר 1995. האמנתי בעניין זה לתובע, שכן בדבריו נכרו סימני האמת והם נתמכו בדברי המוכר (משיח) ובנספח א' לתצהיר עדות ראשית של התובע, פקס' שנשלח במועד הרלוונטי, לאחיו, המעיד על ביצוע העיסקה.   ב. אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך ספטמבר 1995 היה היהלום בידיו של בר - נדב, לצורך תיקונו.   ג. אין מחלוקת כי הנתבע ביקש לתווך במכירת היהלום לצד ג', ואולם האמנתי לתובע כי עסקת התיווך נעשתה עבור התובע, כבעליו של היהלום. מחומר הראיות שהונח בפני עולה כי התובע, כבעליו של היהלום, הוא שפנה למכונים הגמולוגים על מנת לקבל אישור על נתוניו של היהלום. העדפתי לעניין זה את גירסתו של התובע, הנתמכת בעדות בר - נדב, לפיה הפניה למכונים הגמולוגים נעשתה ע"י הבעלים כמקובל, על פני גירסת הנתבע, לפיה התובע פנה למכונים הגמולוגים במסגרת "טובה" לבר - נדב, שכן גירסת התובע הגיונית ומתיישבת עם שאר חומר הראיות בעוד גירסת הנתבע תלושה וגם לא הובהר בה האינטרס של התובע בעסקה זו (גם אילו אכן היתה מתבצעת על פי גירסת הנתבע).   ד. יצויין כי גירסת התובע בנוגע לבעלותו ביהלום נתמכת בעדים נוספים, ביניהם בר -נדב, הטוען כי היהלום אכן בבעלות התובע מצד אחד ומכחיש כל חוב כלפי הנתבע מן הצד השני (כאשר האינטרס שלו במסגרת הנתונים שהוצגו בפני הינו כי תתקבל דווקא גירסת הנתבע, שאז יקל עליו לפרוע חובו - אם קיים - לנתבע); על ידי הגב' שוש זהבי, פקידתו של התובע, אשר אישרה שזכור לה בוודאות שהנתבע קיבל את היהלום במשרד התובע וחתם על "פתק", נוהג המקובל אצל יהלומנים ומעיד על בעלות ביהלום בידי התובע. מצאתי להאמין לעדות זו משניכרו בה סימני האמת; על ידי הגב' תמר נתיב, הזוכרת בוודאות כי הנתבע התפאר באוזניה, כי עקב טעות, התובע לא דאג לקבל ממנו "פתק", אישור על מסירת היהלום, וכעת היהלום בידיו של הנתבע, ללא "פתק". גם לעדות זאת מצאתי להאמין משנכרו בה סימני האמת ומשלא הוכחשה מעולם על ידי הנתבע.   ה. גרסת התובע חוזקה אף על ידי הנתבע עצמו: אין מחלוקת, הרי, כי חבילת היהלומים, אותה רכש בר - נדב מהאחים ליפשיץ (לכאורה בכספי ההמחאה הדולרית השניה שקבל מהנתבע) נשארה בידי הנתבע ונמכרה על ידו. בשום מקום לכל אורך הדיון המשפטי (בכתב ההגנה, בתצהיר העדות הראשית ואף במהלך החקירה) לא מצא הנתבע לציין בכמה כסף מכר את היהלומים הללו, למי וכיצד הושפע גובה חובו הנטען של בר - נדב ממכירה זו. אך יתר על כן, למרות שמדובר בנתון מהותי, הרי שמעולם לא פרט הנתבע את גובה סכום החוב של בר - נדב כלפיו ולא צירף את אותו חשבון, שלטענתו מצוי בידיו; גם לא צירף עדות / ראיה מטעם מושך השיקים הדולריים, על עצם משיכת השיקים - ראיות שהן מהותיות להוכחת החוב, כפי שאף לא צירף את אותן הקלטות שטען שמצויות בידיו, שמהותיות להוכחת הבעלות ביהלום.   הלכה פסוקה היא כי המנעות מהצגת ראיה פועלת לחובת הנמנע. ראה בין השאר ע.א. 50/99 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד (4) 595, 602.   על פי חומר חומר הראיות שבפני, כשל הנתבע להוכיח, במידת ההוכחה הדרושה, כי נותר לבר - נדב חוב כלפיו, וודאי כשל באופן מוחלט להוכיח גובהו של אותו חוב. כך גם כשל להוכיח הבעלות ביהלום, אותה מייחס לבר - נדב (למרות הכחשתו של האחרון).   יצויין כי מלבד עדותו שלו, לא המציא הנתבע כל ראיה חיצונית לתמוך בטענותיו למרות, שראיות חיצוניות אלה, לטענתו, היו מצויות בידיו, ואילו את גרסת הנתבע, בעדותו, לא מצאתי אמינה משנתגלו בה סתירות, סתירות לוגיות, רב בה הנסתר על הגלוי, ואף ניכרו סימני אי אמירת האמת.   יצויין כי לעדותו של העד דורני לא מצאתי ליתן כל משקל. עד זה, שטוען לניסיון של 30 שנה בענף היהלומים מעיד כי ראה יהלום במשקל 5 - 6 קראט (כאשר לנו עניין ביהלום במשקל 4.2 קראט), דהיינו שונה באופן מהותי, במשקלו, מהיהלום נשוא הדיון, ואשר את שוויו העריך ב - 100,000 דולר, דהיינו למעלה מכפול משווי היהלום נשוא הדיון. לפיכך אם עד זה מקצוען ביהלומים, הרי שאם בכלל ראה יהלום בעת ביקורו אצל בר - נדב, היה זה וודאי יהלום אחר, שונה בתכלית מהיהלום נשוא הדיון, לפיכך לנסיבות אותו ביקור ודבריו של העד בנוגע לאירועי אותו ביקור, אין כל קשר למחלוקת הנדונה בפני.   סיכומו של דבר: לא שוכנעתי בקיומו של חוב של בר - נדב כלפי הנתבע, אשר להבטחתו ניתן היהלום בידי הנתבע. שוכנעתי כי היהלום נשוא הדיון, שייך לתובע, אשר רכש אותו כדין ובתמורה. לפיכך על הנתבע להחזיר לתובע את היהלום נשוא הדיון, לחלופין יחזיר לו את שווי של היהלום, סך בשקלים חדשים השווה ל - 44,100 דולר, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.96 ועד התשלום בפועל.   כן ישא הנתבע בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ + מע"מ.   יהלומיםבעלות