באנגליה, הגם שהותר לקיים הבחנה על רקע דתי בקבלה לבתי ספר המיועדים לשרת קהילות מאמינים שונות, כל עוד זו נעשית באופן מידתי ולמטרה לגיטימית, נקבע, כי חל איסור להפלות בקבלה לבתי ספר אלה על רקע גזעי, אתני או על רקע מוצא לאומי (סעיף 1 ל- Human Rights Act 1998; סעיף 1, 3, 17 ו-19B ל- Race Relations Act 1976; סעיף 50.1 ל- Equality Act 2006 (החוק האמור הוחלף ב- (Equality Act 2010; R. v. JFS [2009] UKSC 15 at para. 170-179). גם במערכת המשפט האנגלית הוכרה זכות ההורים להשפיע על תכני החינוך של ילדיהם, ולעצב את סגנון לימודיהם בדרך שתהלום את אמונתם, אולם גם שם הוגבלה הזכות לחינוך ייחודי והוכפפה לעקרון השוויון המורה כי אין להפלות אדם על רקע מוצאו האתני או הלאומי. כן נאסר על רשות ציבורית לנקוט הפליה בפעולתה ובביצוע סמכויותיה, וכל אדם הממלא פונקציות בעלות אופי ציבורי יחשב כ'רשות ציבורית' לצורך כך (סעיף 19B(1) ל- Race Relations Act 1976; סעיף 6 ל- Human Rights Act 1998). נוכח הוראות אלה, קבע בית המשפט העליון האנגלי באחרונה, כי בית ספר יהודי נקט בהפליה אסורה כאשר סירב לקבל לשורותיו תלמיד אשר יהדותו לא הוכרה לאחר שאמו התגיירה במסגרת רפורמית, ועל כן לא הוכרה על ידי משרד הרב הראשי (האורתודוקסי) כיהודיה בעת שילדה את בנה. בית המשפט מצא, בדעת רוב, כי הבחנה זו הינה בגדר הפליה על רקע אתני ועל כן הינה הפליה פסולה (R. v. JFS [2009] UKSC 15, פסקה 46 לפסק דינו של הנשיא, הלורד פיליפס). המשפט האנגלו אמריקאידיני חינוךמשפט אנגלימשפט משווהדתהפליה / אפליהבית ספר