דוגמא לפסק דין בנושא תביעה נגד נציגות הבית המשותף בגין הצפה: תביעת שיבוב שיסודה בנזקי הצפה בחנות בגדים שבבעלות מבוטח התובעת (להלן: "החנות"). ההליך 1. בקומת הקרקע שבבניין ברחוב רוטשילד 18 בבת ים ישנה חנות בגדים, בבעלות מבוטח התובעת (להלן: "בוריס" או "המבוטח"). בקומה שמעל לחנות נמצאת דירת הנתבעים 1 - 2 (להלן: "הנתבעים). בתאריך 09.08.07, בסביבות השעה 10:00 בבוקר, הגיע בוריס לחנות ומצא שהיא מוצפת מים, ונגרמו נזקים לחנות ולתכולתה. התובעת, כמבטחת, שילמה לו תגמולי ביטוח בגין נזקיו, ומכאן התביעה. בתחילה הוגשה התביעה רק נגד הנתבעים 1 - 2 כבעלי הדירה ממנה, לפי הטענה, פרצו המים (להלן: "הדירה"). לאחר מכן תוקנה התביעה והנתבעת 3 צורפה כנתבעת נוספת, למקרה בו יוחלט שמקור הנזילה הוא צינור ביוב שבאחריות נציגות הבית המשותף (להלן: "הנציגות"). 2. מטעם התובעת העידו המבוטח הוא בעל החנות; נציגת חברת הביטוח, הגב' פפר (להלן: "נציגת הביטוח"); השמאי, מר גיא אבדר (להלן: "השמאי"); ומומחה לטקסטיל, מר עקיבא אהרונוב (להלן: "מומחה התובעת"). מטעם הנתבעים העידו, בעל הדירה הוא הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"); מומחה לטקסטיל, מר יצחק שכטר (להלן: "מומחה הנתבעים"); והאינסטלאטור, אמנון דוידוב, שטיפל בזמנו בהצפה שאירעה (להלן: "האינסטלאטור"). הנתבעת 3, הנציגות, לא הביאה מטעמה כל עדים. 3. התובעת טוענת שסתימה בצינור הביוב גרמה להצפה בדירת הנתבעים, וממנה חלחלו המים לתקרת החנות, וגרמו להצפה ולנזק. הנתבעים חולקים על מרבית הטענות: יש מחלוקת לגבי מקור ההצפה והאחריות לה, ולגבי כך חלוקים הנתבעים בינם לבין עצמם; הנתבעים 1 - 2 טוענים כי הסתימה שאירעה היתה באחריות הנציגות, ואילו הנציגות טוענת שהאחריות לה היא על הנתבעים 1 - 2. קיימת גם מחלוקת לגבי היקף הנזק שנגרם, ולטענת כל הנתבעים, למבוטח אשם תורם ניכר לקרות הנזק. מחלוקת נוספת מתייחסת לכיסוי הביטוחי, ולטענת הנתבעים כולם, התובעת שילמה כמתנדבת, מאחר ולפי תנאי הפוליסה לא היתה עליה כל חובת תשלום. אבחן שאלות אלו כסדרן. פלוגתא ראשונה- נסיבות ההצפה והאחריות לה נסיבות ההצפה - העדויות 4. מבוטח התובעת, בוריס, העיד שבבוקר יום 09.03.07 עת פתח את החנות, מצא שהיא מוצפת מים. בדיקה שערך העלתה שתקרת הגבס ספגה מים והתנפחה, וכך גם רצפת הפרקט ודלפק המכירה העשוי עץ. בנוסף, מרבית מלאי הבגדים בחנות ניזוק. הוא הודיע מיידית לתובעת וזו שלחה שמאי לבחינת האירוע. השמאי ביקר בחנות, עלה לדירה שמעליה, ומצא שסתימה בצינור הביוב גרמה למים לעלות דרך פתחי הניקוז ולהציף את הדירה (סעיפים 2 - 4 לתצהיר עדותו הראשית, ת/5; עמ' 63 שורה 15 ואילך). בנוסף לפנייה למבטחת, פנה המבוטח לנתבע, וזה הגיע לחנות, ראה באופן אישי את הנזק שנגרם והודיע כי יתקן בהקדם את הסתימה שאירעה (סעיף 6 לתצהיר; עמ' 63 שורות 7 - 8 לפרוטוקול). 5. שמאי התובעת העיד גם הוא לגבי נסיבות ההצפה. לפי האמור בחוות דעתו, השמאי הגיע למקום בתאריך 09.03.07, המועד בו נתגלתה ההצפה, ומצא שסתימה בצינור ביוב 4 צול השייך לדירה שמעל לחנות המבוטח, גרמה למים לעלות על גדות פתחי הניקוז ולהציף את הדירה (עמ' 2 לחוות הדעת ת/2). בעדותו הוסיף השמאי והעיד כי ראה מים מטפטפים בתקרה, וכשעלה לדירה שמעל לחנות ראה שהרצפה רטובה. בדירה היו אז אנשים ששיחקו קלפים, והם שהראו לו את פתח הניקוז ממנו יוצאים המים (עמ' 26 שורות 25 - 31; עמ' 28 שורות 10 - 19). התברר שבאחד מצינורות הביוב החיצוניים של הבניין נוצרה סתימה, וכתוצאה ממנה הוצפו פתחי הניקוז בדירה (עמ' 24 שורות 18 -28). יתר עדי התובעת, נציגת חברת הביטוח ומומחה הטקסטיל אינם יכולים להעיד מידיעתם האישית מה היו נסיבות ההצפה (וראה עדות המומחה בעמ' 13 שורות 20 ואילך). 6. עדי הנתבעים לגבי נסיבות ההצפה הם הנתבע 1 והאינסטלאטור. הנתבע העיד שהנתבעים הם בעלי הדירה (סעיפים 2 - 3 לתצהירו, נ/4), והיא מושכרת על ידם לדיירת, המנהלת במקום מועדון קלפים (עמ' 52 שורות 21 - 32). אין חפיפה מוחלטת בין שטח הדירה לשטח החנות, ומעל חלק משטח החנות יש גג פתוח. אותו חלק גג רטוב דרך קבע, בין כתוצאה ממי גשמים ובין כתוצאה ממי מזגנים, ויתכן והמים שחלחלו לחנות באו מהגג הפתוח והם אינם תוצאת הסתימה שאירעה (סעיף 3 לתצהיר הנתבע). במועד ההצפה אכן היתה סתימה בצינור הביוב, אך לא בצינור הביוב הביתי אלא בצינור הביוב המרכזי שעל הקיר החיצוני של הבניין (סעיפים 4 - 5 לתצהיר הנתבע). הסתימה גרמה לנזילת מים מהאסלה, אך מיד כשהיא החלה הופסק השימוש באסלה, והדירה לא הוצפה. הנתבע הגיע לדירה כשהיא היתה כבר נקייה; והדיירת המתגוררת בה סיפרה לו שהיו מעט מים שנוקו על ידה (סעיף 4 לתצהיר הנתבע; עמ' 54 שורות 2 - 10; עמ' 54 שורות 23 - 25). 7. האינסטלאטור הוזמן בזמנו על ידי הנתבע 1 לטפל בנזילה. לדברי האינסטלאטור הנתבע התקשר אליו וביקשו לבוא מיידית ולטפל בנזילת מים בבניין, וכך היה (סעיף 3 לתצהירו, נ/1; עמ' 39 שורות 12 - 17). בעת הביקור הנתבעים לא היו בדירה ואדם אחר פתח את הדלת (עמ' 39 שורות 28 - 29). בדירה לא נראו מים (עמ' 40 שורות 4 - 13), וגם בדיקה של צנרת הביוב של הדירה העלתה שאין בה תקלה (סעיף 4 לתצהיר). הוא מצא הצפה בגג הפתוח, וזו נגרמה כתוצאה מנזילה מצינור הביוב המרכזי (עמ' 40 שורה 26 - עמ' 41 שורה 15). האינסטלאטור תיקן את הנזילה, ולשם כך לא בוצעו על ידו עבודות כלשהן בדירה עצמה, אלא רק בצינור הביוב המשותף המצוי בקיר החיצוני של הבניין. התיקון כלל החלפת הצינור כולו בצינור פלסטיק חדש (סעיפים 4, 6 - 7 לתצהיר; עמ' 40 שורות 14 - 21). עוד טרם ביקורו של האינסטלאטור נעשה ניסיון לטפל בסתימה, וכתוצאה מכך פקק הביקורת היצוק נשבר, והגג הוצף (סעיף 5 לתצהיר). עלות התיקון שולמה במלואה על ידי הנתבע (עמ' 43 שורות 4 - 11). עד כאן עיקר העדויות לגבי נסיבות ההצפה. נסיבות ההצפה - מסקנות 8. בחנתי את מכלול העדויות. הגעתי למסקנה שהתובעת הוכיחה, במידה הנדרשת, שהגורם לנזילה בחנות המבוטח היא סתימה בצינור הביוב, ושהסתימה שאירעה היתה באחריות הנתבעים 1 - 2 ולא באחריות הנציגות. כפועל יוצא ממסקנה זו, הנתבעים 1 - 2 הם הנושאים באחריות לנזילה ולנזק שנגרם בעטייה, ואין להטיל כל אחריות על הנתבעת 3, נציגות הבית. אפרט מסקנותיי. 9. כעולה מהעדויות ואף מכתבי הטענות, אין מחלוקת לגבי קיומה של הצפה/נזילה בחנות המבוטח בתאריך 09.03.07, אין גם מחלוקת שבאותו היום היתה סתימה בצינור הביוב בבניין, ושסתימה זו טופלה על ידי אינסטלאטור שהנתבע 1 הזמין וגם שילם את שכרו. עוד אין מחלוקת שכתוצאה מהסתימה שבצינור הביוב היתה נזילה בדירת הנתבעים, אף שלטענת הנתבעים היתה זו נזילה מינורית, והמים פרצו מהאסלה ולא מפתחי הניקוז (ראה למשל סעיף 4 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 - 2; סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). למרות האמור טוענים הנתבעים שלא הוכח שנזילת המים בחנות היא תוצאת הסתימה, ושמכל מקום, צינור הביוב בו אירעה הסתימה לא היה באחריותם אלא באחריות נציגות הבית המשותף. אינני מקבלת טענות אלו. 10. התמונה העולה מעדויות הנתבעים היא שגרסתם אינה סדורה, והיא מאופיינת בעדויות סותרות שהרושם שהן מותירות הוא שהן לא באו אלא להרחיק את הנתבעים מהאירוע. הנתבעים גם לא זימנו לעדות עדה מרכזית שיכולה היתה לתמוך בגרסתם, היא הדיירת שהתגוררה בדירה בעת האירוע. אין סבירות בטענה כי למרות שהיתה סתימה בצינור הביוב באותו היום בו אירעה ההצפה, ולמרות שלאחר תיקון הסתימה פסקה הנזילה, לא הוכח שהמים שחלחלו לחנות הם תוצאת אותה סתימה ויתכן גם והמים באו מהגג הפתוח. 11. להלן, אציין למספר סתירות ותהיות משמעותיות, בגרסת הנתבעים 1 - 2. ראשונה - היקף הנזילה בחנות. בעדותו טען הנתבע כי לבקשת בוריס (המבוטח), הוא הגיע לחנות יחד עם האינסטלאטור, אך לא ראה במקום כל נזילה, ובוריס הודיעו כי כבר ניקה הכל, כדבריו: "... לא היה לו מים בכלל שום דבר" (עמ' 53 שורה 23). עדות זו אינה מתיישבת עם עדות האינסטלאטור שהעיד שהנתבע התקשר אליו וביקש "תבוא מהר כי יש למטה נזילה ואני לא יודע למה" (עמ' 39 שורה 12). עדות זו גם אינה תואמת לעדות האינסטלאטור לפיה הוא ראה טיפות מים בתקרה ולעיתים גם טפטוף משמעותי (עמ' 46 שורות 5 - 10). כמובא לעיל, הן בוריס והן שמאי התובעת העידו שהיתה בחנות נזילה משמעותית, שגרמה להצפה ולנזק בחנות. שנייה - מצב דירת הנתבעים. הנתבעים טוענים שהסתימה לא גרמה להצפה בדירה, אף שהם מודים שהיא גרמה לנזילה מינורית מהאסלה וזו טופלה מיידית. גם האינסטלאטור העיד שבעת ביקורו הוא לא ראה בדירה מים (עמ' 40 שורות 26 - 32; עמ' 41). אל מול עדויות אלו עומדת עדות שמאי התובעת לפיה רצפת הדירה היתה רטובה, ואנשים שהיו בדירה הראו לו את פתח הניקוז ממנו יוצאים המים (עמ' 26 שורות 24 - 31; עמ' 28 שורות 11 - 16; חוות דעת השמאי, ת/3, עמ' 2). גרסת הנתבעים אינה משכנעת משלושה נימוקים לפחות. ראשית, ההודאה בקיומה של נזילה מהאסלה, כמו גם הטענה שהדירה יובשה לפני שהנתבע והאינסטלאטור הגיעו למקום, מהווה הודאה במקצת בטענות התובעת. שנית, אם לגרסת הנתבע, הדיירת ניקתה את המים לפני הגיעו למקום, ממילא אין הוא יכול להעיד מה היה היקף הנזילה, שהרי לגרסתו שלו, הוא לא ראה מה אירע. שלישית, החלטת הנתבעים שלא להעיד את הדיירת שהתגוררה אז בדירה, עומדת לחובתם. בהיעדר כל נימוק לכך שהעדה לא העידה, אין אלא להסיק כי עדותה היתה מזיקה לנתבעים. שלישית - מקום הסתימה בצינור הביוב. אין מחלוקת שבמועד ההצפה בחנות, היתה סתימה בצינור הביוב, יש מחלוקת לגבי מיקומה. האינסטלאטור שהוזמן על ידי הנתבע תיקן את הסתימה מבלי לערב בכך כל גורם, על כן בעניין זה יש לנתבעים יתרון, ולמעשה הם היחידים היכולים להעיד לגבי מיקום הסתימה. למרות זאת, בעדויות הנתבעים נתגלעו סתירות מהותיות לעניין זה. הנתבע כותב בתצהיר עדותו הראשית, שהיתה סתימה בצינור הביוב שעל הקיר החיצוני של הבניין, אין בתצהיר התייחסות למיקום הסתימה. עם זאת, עולה ממנו שמיקום הסתימה היה כזה שהיה בו כדי להביא לנזילה של מים מהאסלה בדירה. האינסטלאטור כותב בתצהירו דברים דומים, ולדבריו, הוא מצא סתימה בצינור הביוב החיצוני "בקטע שבין קומת הקרקע לבין קומה א'". גם מכאן שמיקום הסתימה הוא כזה שיש בו כדי לגרום לנזילה בדירה. בחקירתו הנגדית טען האינסטלאטור לשני מיקומים אחרים. תחילה טען שמקום הסתימה הוא בחיבור שבין צינור הביוב היוצא מדירת הנתבעים לצינור הביוב המרכזי (עמ' 41 שורה 19 - 29), אך בהמשך העיד שמקום הסתימה הוא בחלק העליון של החיבור, היינו בקטע הצינור המוביל את מי השופכין מהדירה שמעל לדירת הנתבעים (עמ' 42 שורה 20 - 26; עמ' 43 שורות 1 - 3; שרטוט נ/2). גרסה זו לפיה הסתימה היתה במקום בו מתחבר צינור הביוב הדירתי עם צינור הביוב המרכזי, ועוד בחלק העליון של החיבור, לא רק שהיא גרסה כבושה שנשמעה לראשונה על דוכן העדים, אלא שהיא שונה מהותית מהגרסה בתצהירים. האינסטלאטור נתבקש להבהיר את הסתירה, אך לא היה לו לכך כל הסבר (ראה בעמ' 47 שורות 6 - 21). זאת ועוד, אם הסתימה היתה בחלק העליון של החיבור, לא ברור מדוע היא גרמה לסתימת הביוב הדירתי. לכאורה, אם הסתימה היא מעל לחיבור, לא צריכה להיות לה השפעה על מעבר הביוב מהדירה לצינור המרכזי. אני סבורה כי גרסאותיו המשתנות של האינסטלאטור נועדו להרחיק את הנתבעים מהאחריות לסתימה, ולפיכך, בעדותו הוא החליט לפתע למקם את הסתימה מעל לחיבור המוביל את הביוב הדירתי למרכזי. אינני מקבלת גרסה חדשה זו, שהיא גרסה כבושה העומדת בניגוד לאמור בתצהירים. רביעית - התשלום עבור תיקון הסתימה. אין מחלוקת שהנתבע הוא שהזמין את האינסטלאטור והוא גם שילם עבור התיקון. אם אמנם אין לנתבעים כל קשר לסתימה והם אינם אחראים לה, לא ברור על שום מה הזדרז הנתבע להזמין את האינסטלאטור ועל שום מה הוא הסכים לשאת בעלות תיקון סתימה שלטענתו אין הוא אחראי לה. לא ברור גם מדוע הוא לא בא מעולם בדרישות לוועד הבית. גם אם אניח כי הנתבע ביקש לפעול מיידית לפתרון הבעיה, אף אז ניתן היה לצפות שסמוך לאחר מכן, הוא יפנה לוועד הבית בדרישה לשפותו על הוצאותיו. לא כך נעשה (וראה העדות הנתבע בעמ' 56 שורות 9 - 10). התנהגות הנתבעים בזמן אמת, מעידה שהם עצמם סברו שהסתימה שאירעה היא באחריותם. חמישית - מקור המים שהציפו את החנות. הנתבעים טוענים כי יתכן ומים שנקוו בגג הם שחלחלו לחנות. טענה זו אינה סבירה נוכח צירוף הנסיבות, כמבואר לעיל. 12. סיכומם של דברים. עדויות הנתבעים לא היו סבירות, ובדברים מהותיים הן לא היו עקביות. הנתבעים נמנעו מלזמן לעדות עדה משמעותית, את מי שהתגוררה בדירה במועד הנזילה והיתה עדה לה. הנתבעים גם לא נתנו כל הסבר לכך שבזמן אמת הם נטלו על עצמם את האחריות לטיפול בסתימה ובנזילה, והם גם לא הבהירו על שום מה לא מצאו לנכון לדרוש מהנציגות שיפוי על הוצאותיהם. מכלול ראיות אלו, מלמד שהנתבעים ראו עצמם אחראים לנזילה שאירעה. המסקנה היא שהתובעת הוכיחה כי הנזילה בחנות נגרמה כתוצאה מסתימה בצינור הביוב, והאחראים לה הם הנתבעים 1 - 2. 13. הנתבעים לא כפרו בטענה כי מי שאחראי לסתימה נושא באחריות לנזק שנגרם בעקבותיה. גם לגופם של דברים, הם לא הוכיחו כי לא התרשלו בגרימת הסתימה או בטיפול בה. לאור האמור הנתבעים 1 - 2 אחראים לנזקים שנגרמו בחנות המבוטח. מסקנה נוספת היא כי הנציגות אינה אחראית לדבר, ודין התביעה נגדה להידחות. פלוגתא שנייה - היקף הנזק שנגרם 14. הנזקים הנתבעים נחלקים לנזקי מבנה ולנזקי תכולה. התובעת סומכת תביעתה על חוות דעת השמאי, על חוות דעת מומחה הטקסטיל ועל עדות המבוטח לגבי היקף נזק שנגרם לו. טענות הנתבעים מכוונות בעיקרן כלפי חלק התביעה העיקרי, המתייחס לנזקי הסחורה. שלוש טענות עיקריות עלו בקשר לכך: האחת, כי התובעת לא הוכיחה את היקף הנזק שנגרם, בין היתר מאחר ולא הוצגו אסמכתאות לרכישת הסחורה. השנייה, כי ניתן היה להקטין את הנזק, בין על ידי טיפול מיידי בסחורה שנרטבה ובין על ידי שיקום הבגדים שניזוקו. השלישית, כי יש לייחס למבוטח אשם תורם בשיעור ניכר, מאחר והוא לא פעל בזמן אמת להקטנת הנזק, ולא פעל לייבוש הבגדים שניזוקו או לכביסתם. אבחן טענות אלו כסדרן, ותחילה לעדויות. 15. בוריס העיד שמי הביוב גרמו נזק הן למבנה והן לתכולה (סעיף 3 לתצהיר, ת/5), ועוד באותו היום הוא פנה לנתבע 1, אשר נוכח גם הוא לראות את הנזק שנגרם (סעיף 6 לתצהיר). גם השמאי הגיע לחנות ביום ההצפה והעריך את הנזק שמצא (חוות דעת ת/2). את נזקי המבנה הוא העריך בעצמו, ולשם הערכת נזקי הביגוד, הוא נעזר במומחה לטקסטיל. המומחה, אהרונוב, ביקר בחנות בתאריך 11.03.17, יומיים לאחר קרות הנזק (עמ' 16 שורות 10 - 16) ואת ממצאיו פרט בחוות הדעת, ת/1. לפי האמור בחוות דעתו הסחורה שנמכרה בחנות היתה סחורה באיכות גבוהה ביותר, והיא כללה מותגי יוקרה. המבוטח ביקש לפסול באופן גורף את כל הסחורה בחנות בטענה שלא ניתן למוכרה במצבה, אך בקשתו נדחתה, והמומחה ערך בדיקה פרטנית לכל בגד: "נערכה בדיקה וניבדק כל פריט ופריט באופן יסודי". בבדיקה נמצא שחלק מהסחורה התכלה כליל וחלק נרטב באופן חלקי. המומחה מצא גם שישנם בבגדים כתמים, התכווצויות, וסימנים של תחילת עובש ופטריות. מסקנתו היתה שאופי המוצרים לרבות עיבודי המשנה בהם, היקשו על שיקום הבגדים, ושעלות הטיפול בהם לא היתה כדאית. על כן הוא מיין את הפריטים והעריך את שוויים, לפי מחירי עלות (עמ' 14 שורות 28 - 30). לאחר הערכת הנזק הופנו למקום מספר סוחרים, אך לא היתה היענות, ולבסוף הופנה למקום סוחר שהיה מוכן לפנות את הסחורה, במחיר עלות הפינוי בתוספת 300 ₪ ששולמו ישירות למבוטח. בעדותו ציין המומחה כי ניסיונו למכור את הסחורה לא צלח (עמ' 21; וראה גם חוות דעת השמאי, ת/3, עמ' 3). 16. הנתבע 1 אישר כי ביקר בחנות באותו היום, אך לטענתו הוא לא הבחין בכל נזק (סעיף 6 לתצהירו; עמ' 53 שורה 25; עמ' 56 שורות 22 - 26). האינסטלאטור מטעמו לא התייחס כלל לנזק שראה. מומחה הנתבעים לא בחן את הסחורה שניזוקה, הוא אינו חולק על הנזקים הנטענים, וכל טענתו היא שניתן היה לשקם את הבגדים (עדותו בעמ' 51 שורות 6 - 8). 17. אינני מקבלת את הכחשתו הגורפת והסתמית של הנתבע, הכחשה שאינה נתמכת בכל עדות או ראיה שהם, אף לא בעדות האינסטלאטור שביקר בחנות במועד ההצפה. הטענה גם אינה סבירה בהתחשב בכך שמדובר בחנות בגדים, והיא הוצפה במי ביוב. מומחה התובעת בחן כל פריט ופריט, והוא אף דחה את דרישת המבוטח לפסילה גורפת של כל מלאי החנות. לאור האמור, אני מקבלת את טענת התובעת לפיה כל הפריטים הנזכרים בחוות דעת המומחה מטעמה, ניזוקו כתוצאה מההצפה. מכאן להערכת הנזק. 18. הנזק הוערך במחירי עלות, ואלו נתמכו בחשבוניות רכישה (עמ' 3 סעיף 5 לחוות דעת השמאי, ת/2; עדות השמאי בעמ' 25 שורות 15 - 17). בהתחשב בכך שהערכת הנזק היא לפי עלות הרכישה, אין משמעות לטענה כי יש להניח שמאחר ומדובר בביגוד חורפי, ומאחר והנזק ארע בחודש מרס, הסחורה היתה נמכרת במחירי סוף עונה. עיקר טענת הנתבעים בהקשר זה, היא שהנזק לא הוכח מאחר וחשבוניות הרכישה לא הוצגו, כאשר בעדותו, המומחה היפנה לשמאי והשמאי בעדותו היפנה למומחה. אינני מקבלת טענות אלו. המומחה העיד שהוא אינו מטפל בהערכה הכספית של הנזק להבדיל מבדיקה מקצועית של הפריטים שניזוקו, והשמאי הוא שעסק בכך (עמ' 15 שורות 5 - 9). גם השמאי העיד שהמומחה עסק בבדיקה המקצועית, ואת ההערכה הכספית הוא ביצע. השמאי גם העיד שלזכרונו הוא ראה חשבוניות רכישה, כפי שגם נכתב על ידו בחוות דעתו, אך אלו אינן בפניו בעת מסירת העדות (עמ' 25). משמעות הדבר הוא שהקביעה המקצועית, אלו פריטים ניזוקו, נעשתה על ידי מומחה הטקסטיל, והקביעה הכספית, ערך הפריטים שניזוקו, נעשתה על ידי השמאי. אין בדברים כל סתירה. לא הוצגה חוות דעת נגדית, ולא הובאה ראיה נוגדת. גם אם בעת העדות לא הוצגו החשבוניות, אין בכך כדי לאיין את האמור בחוות דעת כי התביעה נתמכה בחשבוניות רכישה. לאור האמור, ומשלא נסתרה חוות הדעת, הוכיחה התובעת את הנזק. 19. אשר לנזקים למבנה החנות ולדלפק המכירה. התביעה בעניין זה נסמכת על חוות דעת השמאי, וזו נסמכת על הצעת מחיר לתיקון שנבדקה ונמצאה סבירה (עמ' 2 להערכת השמאי, פרק הסברים להערכה). השמאי נחקר על חוות דעתו וזו לא נסתרה, לא הובאה חוות דעת נגדית, ולמעשה גם בסיכומים לא עלו טענות של ממש לעניין הנזקים למבנה. 20. המסקנה היא שמלוא הנזק הנתבע הוכח. מכאן לטענות בדבר אשם תורם ואי הקטנת הנזק. 21. הטענה כי המבוטח יכול היה לטפל בסחורה באופן שהיה מונע או מקטין את הנזק שנגרם לא הוכחה. המבוטח העיד שהוא פעל בהתאם להוראות השמאי, ולא נגע בסחורה (עמ' 63 שורות 28 - 30). המבוטח העיד גם שלא היתה אפשרות מעשית לייבש את הסחורה, לא היה לו היכן לפרוש את הבגדים, ובכל מקרה, סריג שיובש לא יראה לעולם חדש. המבוטח העיד עוד שהיה סירחון מהבגדים, יתכן מאחר והם נרטבו ממי קולחין, ועם הריח שנוצר לא ניתן היה להתמודד (עמ' 69 שורות 8 - 16). מומחה התובעת התייחס גם הוא לאפשרות ייבוש הסחורה, והעיד שמאחר ועיקר הנזק נגרם כבר לאחר שעות אחדות, לא היתה כל תועלת בייבוש הסחורה (עמ' 18 - 19). יש לזכור שההצפה אירעה בשעות הלילה, על כן חלפו מספר שעות טרם נתגלתה. לאור האמור, לא הוכח שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין את הנזק שנגרם לסחורה. 22. טענה נוספת היא שניתן היה לשקם את הסחורה שניזוקה, ועל ידי כך להקטין את הנזק כדי מחציתו. טענה זו נסמכת על חוות דעת מומחה הטכסטיל, מר שכטר, נ/3. לפי האמור בחוות הדעת, ניתן היה להציל או לשקם את הבגדים שניזוקו, כאשר עלות השיקום היא 25% מערך הבגד, וערך הבגד, לאחר השיקום, יהא נמוך ב - 25% ממחירו. לפיכך, אם התובעת היתה דואגת לשיקום הבגדים שניזוקו, ניתן היה לחסוך כ - 50% מהנזק שנגרם. מומחה התובעת חולק על הערכה זו, וקובע, בחוות דעתו, שלא היתה אפשרות או הצדקה כלכלית לשקם את הסחורה שנפגעה (וראה גם עדותו בעמ' 17 שורות 11 - 15). מומחה הנתבעים לא בדק את הנזק או את הבגדים, וחוות דעתו היא חוות דעת תיאורטית בלבד. לפיכך, אני מעדיפה את חוות דעת מומחה התובעת המבוססת על בחינת הנזק באופן בלתי אמצעי. 23. הנטל להוכיח כי הנזק לא הוקטן, רובץ על מי שטוען שניתן היה להקטינו. מהאמור עולה שהנתבעים לא הרימו נטל זה. ונשוב ונדגיש, הנזק לביגוד נגרם ממי קולחין, על כל המשתמע מכך. 24. יש עוד להתייחס לטענת הנתבעים כי לא הוגשו תמונות צבע. לא נעתרתי לבקשה להגשת תמונות הצבע לאחר תום פרשת העדויות, נוכח השיהוי הרב בהגשתה, מאחר והובהר שיהא בכך כדי להצריך שמיעה מחודשת של עדים שכבר העידו, ובהיעדר כל נימוק סביר לאי הצגת התמונות במועד (ראה פירוט הנימוקים בהחלטה מיום 27.06.12). עם זאת, הגעתי למסקנה שלמרות שתמונות הצבע לא הוצגו, הוכיחה התובעת נזקיה, ולא שוכנעתי כי היה בכך כדי לפגוע בהגנת הנתבעים. השמאי צרף לחוות דעתו תמונות שחור - לבן, והוא גם נחקר לגביהן. אמנם מומחה הטקסטיל לא צרף תמונות לחוות דעתו, אך לא עולה מחוות דעת מומחה הנתבעים כי הדבר מנע ממנו לערוך את חוות דעתו. הוא גם לא טוען כי ביקש לעיין בתמונות לשם הכנת חוות דעתו. התוצאה היא שהתובעת הוכיחה את מלוא הנזק שנגרם. פלוגתא שלישית - היעדר כיסוי ביטוחי 25. הנתבעים טוענים שבהתאם לתנאי הפוליסה לא היה כיסוי ביטוחי לאירוע ההצפה, התובעת שילמה כמתנדבת, על כן לא קמה לה זכות תחלוף. שתי טענות עלו בהקשר לכך, האחת, בהתאם לתנאי הפוליסה, יש כיסוי ביטוחי רק לאותם פרקים הנזכרים במפורש ברשימה לפוליסה, ובהתאם לכך, התכולה אינה מבוטחת מפני נזקי מים, אלא אך מפני סיכוני אש ופריצה. השנייה, בהתאם לתנאי הפוליסה, אין כיסוי למלאי המאוחסן בגובה פחות מ - 10 ס"מ מהרצפה, ומהראיות עולה כי לפחות חלק מהמוצרים היו מאוחסנים על הרצפה. 26. בטרם ייבחנו הטענות, יש להדגיש. מדובר בתביעת שיבוב, ובהתאם לפסיקה, חזקה היא שחברת ביטוח אינה ממהרת לשלם כמתנדבת, שהרי "מן המפורסמות הוא, כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן" (ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ. חברת השמירה בע"מ; ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ). ועוד נפסק שאין לאפשר למזיק לפשפש בנבכי ההסדר בין חברת הביטוח למבוטח, כדי שחברות הביטוח לא יחששו להגיע להסדרים עם מבוטחיהם וייאלצו להתדיין עימם בכל תביעה ותביעה, וכדי שהחוטא (המזיק) לא יצא נשכר, שהרי אלמלא היה הניזוק מפוצה על נזקיו מהמבטחת, היה על המזיק לפצותו על מלוא נזקיו. לפיכך, נפסק שעל בית משפט לבחון רק את סבירות השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח, ובהיעדר טענה לקנוניה או לתשלום שלא בתום לב, אין לדרוש מהמבטחת להוכיח יותר מאשר סבירות לקיום כיסוי ביטוחי, גם אם הוא שנוי במחלוקת (ע"א 7148/94 הנ"ל). 27. הטענה כי הסחורה אוחסנה בגובה פחות מ - 10 ס"מ מהרצפה, לא הוכחה. שמאי התובעת העיד שהבגדים שהוצגו בפניו, היו על מדפים ומתלים (עמ' 30 שורות 13 - 14), גם המומחה העיד שהסחורה שנפגעה היתה על מדפים (עמ' 14 שורות 4 - 25), אומנם בתמונות שצילם השמאי, נראות קופסאות נעליים על הרצפה, אך אין כל פיצוי בגין נזקים לנעליים, ולהיפך, מומחה התובעת העיד שהיו קופסאות נעלים שניזוקו, אך מאחר והסחורה עצמה לא ניזוקה, הוא לא אישר פיצוי בגין כך (עמ' 14 שורות 10 - 11). המבוטח העיד שלא היתה סחורה על הרצפה, ושגובה המדפים עליהם הונחה הסחורה היה בין 5 - 10 ס"מ (עמ' 63 שורות 23 - 24). בנסיבות אלו, החלטתה של המבטחת לשלם למבוטח תגמולי ביטוח, למרות התנאי הדורש אחסון הסחורה בגובה של 10 ס"מ לפחות, היתה לכל הפחות, סבירה. 28. הטענה להיעדר כיסוי ביטוחי, שגויה. נציגת חברת הביטוח צירפה לתצהירה את הפוליסה הרלוונטית, לרבות התנאים הכלליים והרשימה, ת/4. מדובר בפוליסה לביטוח בית עסק, ובה שמונה פרקי ביטוח. בחלק הראשון, פרק המבוא, נכתב שהביטוח לכל פרק מפרקי הפוליסה ייכנס לתוקף רק אם צויין ברשימה כי הביטוח לפי אותו פרק או חלק ממנו תקף. לענייננו רלוונטי הפרק הראשון, ביטוח אש מורחב, תת פרק 1א', לפיו ניתן כיסוי ביטוחי למבנה ולתכולה. תת פרק זה נזכר ברשימה (עמ' 1), ומכאן שהוא נרכש. ברשימה נמנים הסיכונים המכוסים והם אש ופריצה. הנתבעים טוענים שמאחר ואין התייחסות לנזקי מים, אלו אינם מכוסים בפוליסה. טענה זו אינה נכונה, ונציגת חברת הביטוח הבהירה את הדברים. פרק 1א' לפוליסה מונה שני סוגי סיכונים: סיכונים בסיסיים, מפניהם מבוטח כל מי שרוכש ביטוח לפי פרק 1א' לפוליסה, והם מפורטים בסעיף 3 לפרק 1א' (עמ' 7 - 8 לתנאים הכלליים), וסיכונים נוספים, המפורטים בסעיף 4 לפרק 1א' (עמ' 9 - 10 לתנאים הכלליים), אותם יש לרכוש בנפרד. בין הסיכונים הבסיסיים, נכללים נזקי מים, על כן כל מי שרכש ביטוח לפי פרק 1א' לפוליסה, מכוסה מפניהם. ברשימה לפוליסה פורטו כל הכיסויים הבסיסיים בשם אחד: "אש", מאחר ופרק זה של הפוליסה מכונה בשם ביטוח אש. עם זאת הסיכונים המכוסים אינם רק סיכוני אש, אלא כל הסיכונים הבסיסיים המפורטים בפוליסה בהם נזקי מים. אין צורך לשוב ולפרט סיכונים אלו גם ברשימה, מאחר והם חלים במילא עם רכישת פרק זה של הפוליסה. לעומת זאת, יש חובה לפרט ברשימה כל סיכון נוסף שנרכש, אם נרכש. בענייננו, רכש המבוטח את הכיסוי הבסיסי ("אש"), ובנוסף לו רכש גם כיסוי מפני נזק פריצה. סיכון נוסף זה, יש לציין מפורשות ברשימה, וכך נעשה. הוא הדבר לגבי כיסוי מפני קורוזיה וחלודה. כיסוי זה מוחרג בכיסוי הבסיסי של נזקי מים, ומאחר והוא נרכש בנוסף, יש לציינו ברשימה (ראה עדות נציגת חברת הביטוח עמ' 34 ואילך). המסקנה היא שתגמולי הביטוח שולמו, לפי ובהתאם לתניות הפוליסה. התוצאה 29. התוצאה היא שהתביעה נגד הנתבעים 1 - 2 מתקבלת במלואה, והתביעה נגד הנתבעת 3, נדחית. לאור האמור, ישלמו הנתבעים 1 - 2, ביחד ולחוד, לתובעת סך של 50,014 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל בתוספת אגרת משפט, הוצאות העדים כפי שנפסקו ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ. התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית. התובעת תישא בשכ"ט ב"כ הנתבעת 3 בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום. נזקי מיםבתים משותפיםועד בית משותףהצפה