דוגמא לפסק דין בנושא בדיקת פוליגרף עקב הכחשת עסקת אשראי: 1. בפניי תביעת התובעות לחיוב הנתבע בסך של 72,224 ש"ח, בגין חיובים ומשיכות שביצע הנתבע, עפ"י הטענה, בשני כרטיסי אשראי בשנת 2007. 2. לטענת התובעות, ביום 23.7.07 הזמין הנתבע כרטיס אשראי מהתובעת 1, וביום 21.8.07 הזמין כרטיס אשראי נוסף מהתובעת 2. עוד עפ"י הטענה, הנתבע קיבל לידיו את שני הכרטיסים ע"י שליח, לאחר שהזדהה בפניו, באמצעות צילום תעודת זהות שהכין מבעוד מועד (בהתאם לנוהלי התובעות), ביצע רכישות ומשיכות בכרטיסים, בין בעצמו ובין באמצעות צדדי ג' להם נתן את הכרטיסים, במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 2007, אך החיובים הכספיים בחשבונו לא כובדו. 3. נציגת התובעות פנתה אל הנתבע, אשר טען, כי אדם שלישי זייף את תעודת הזהות שלו, הזמין את כרטיסי האשראי, קיבלם לידיו, ועשה בהם שימוש. 4. ביום 16.10.07 נחתם בין הצדדים הסכם לבדיקת הנתבע במכונת אמת (נספח 7 לכתב התביעה ולתצהיר התובעות, להלן - "הסכם הפוליגרף"). 5. בדיקת הפוליגרף בוצעה ביום 31.10.07, ותוצאתה הייתה כי הנתבע אינו דובר אמת (נספח 8 לתצהיר התובעות). 6. חרף תוצאות בדיקת הפוליגרף, מוסיף הנתבע ומכחיש הזמנת הכרטיסים או קבלתם, אף מכחיש ביצוע עסקאות או משיכות כספים באמצעותם; לפיכך הוגשה ביום 2.4.08 תביעה זו, בסדר דין מקוצר. 7. ביום 2.4.08 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן, וביום 6.7.08 נמחקה כותרת התביעה 'בסדר דין מקוצר'. 8. מינוי מומחית להשוואת כתבי יד 8.1 ביום 4.6.09 הסכימו הצדדים על מינוי מומחית להשוואת כתבי יד לצורך בדיקת המסמכים אשר במחלוקת, לקביעה, האם החתימות המופיעות עליהם הן חתימות הנתבע. 8.2 התובעות לא הצליחו למצוא את המסמכים המקוריים (אלא מסמכים סרוקים בלבד, קרי: צילומים), ולפיכך בחוות הדעת שניתנה ביום 25.1.11 (והוגשה לתיק ביום 27.3.11) לא נקבע ממצא חד משמעי, ולא ניתן היה להכריע בתובענה זו על פיה. 8.3 טענות הנתבע בסיכומיו, בעניין ההסכם הדיוני שבין הצדדים או הצורך להכריע עפ"י חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בלבד, תוך דחייתו של הסכם הפוליגרף - אינן רלוונטיות; בפועל, לא ניתן להכריע עפ"י חוות הדעת של המומחית להשוואת כתבי יד, וזאת עפ"י האמור בחוות הדעת עצמה, וכל שנותר הוא הסכם הפוליגרף. 8.4 אין בהסכמת הצדדים למינוי מומחה להשוואת כתבי יד כדי לבטל הסכמתם הקודמת בדבר בדיקת הפוליגרף, אף אין חוות דעת בתחום השוואת כתבי יד שקולה לתוצאות בדיקת פוליגרף; מדובר בשתי בדיקות מסוג מומחיות שונה לחלוטין. 8.5 זאת ועוד: משמעות טענתו של הנתבע בסיכומיו, בפרט הפנייתו להוראות תק' 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, שחוות דעת המומחית להשוואת כתבי יד מבטלת 'חוות דעת קודמת' - בדיקת הפוליגרף, מהווה, לטעמי, הודאת בעל דין, כי ממצאי בדיקת הפוליגרף מהווה 'חוות דעת' (אשר "בוטלה" כביכול בהסכם הדיוני בדבר מינוי מומחה להשוואת כתבי יד), וזאת בניגוד לטיעוני הנתבע בסיכומיו כי ממצאי בדיקת הפוליגרף אינם חוות דעת מומחה. 8.6 אינני מקבלת טענת הנתבע בסיכומיו, כי התובעות נמנעו במכוון מלמסור למומחית מסמכים מקוריים. העיד על כך מר אליהו, מטעם התובעות, באופן כן ואמיתי, ואני נותנת אמון בעדותו, כי ניסה למצוא את המסמכים המקוריים, אך הדבר לא עלה בידו (עמ' 13 ש' 11-15, 20-22, 29-33 וכן בעמ' 14 ש' 1-2). 9. לפיכך, ומשלא ניתן היה לקבוע ממצאים על יסוד חוות הדעת של המומחית להשוואת כתבי יד, התקיימה ביום 21.5.12 ישיבת הוכחות במסגרתה נשמעו מר משה אליהו, סגן מנהל בטחון בתובעת 2, והנתבע. סיכומי התובעות הוגשו ביום 30.5.12, וסיכומי הנתבע הוגשו ביום 6.6.12. 10. הן במהלך שמיעת הראיות, הן בסיום הבאת הראיות ע"י התובעות, והן בסיכומיו, העלה הנתבע טענות משפטיות רבות בדבר קבילותם של מסמכים שהוגשו ע"י התובעות ובענייני פרוצדורה נוספים (ראה, למשל, לעיל בנושא המומחית להשוואת כתבי יד). לאחר שקראתי את טיעוני הצדדים, שמעתי את העדים ועיינתי בסיכומים שהוגשו, אינני מקבלת טענות הנתבע בדבר קבילות המסמכים או משקלם, אף לא בענייני הפרוצדורה, והדברים יובהרו. 11. סכום התביעה 11.1 לכתב התביעה ולתצהיר מר אליהו מטעם התובעות (להלן - "תצהיר התובעות") צורפו העתקי העסקאות שבוצעו (נספחים 3 ו-4) ופירוט החיובים שהוחזרו (נספחים 5 ו-6); מסמכים אלה מבססים את הסכום הנתבע. 11.2 בעדותו, אישר מר אליהו, כי הוא הדפיס את החיובים שהוחזרו (נספחים 5 ו-6), וכי את העתקי העסקאות (נספחים 3 ו-4 לתצהיר עדותו הראשית) מבצע המחשב (עמ' 11 ש' 27). 11.3 במהלך שמיעת הראיות התנגד הנתבע להגשת מסמכים אלה, וביקש הוצאתם מהתיק, הואיל ולא הוגשו באמצעות עורכם. 11.4 המסמכים האמורים הינם רשומה מוסדית, כמשמעותה בסע' 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"ה-1971, ולכן דין ההתנגדות - דחייה. הנתבע לא שב על התנגדותו בסיכומיו, וככל הנראה, החליט לחזור בו ממנה. 11.5 מעבר להתנגדות זו, אין לנתבע כל טענה בדבר גובה הסכומים עצמם, והם הוכחו כנדרש בהליך אזרחי. 12. מסירת הכרטיסים לנתבע 12.1 מר אליהו העיד מטעמן של התובעות על נהלי הביטחון של התובעות, אשר הוא האחראי עליהם, בדבר אופן מסירת כרטיסים ללקוחות התובעות. 12.2 לשאלת ב"כ הנתבע מדוע לא הובא השליח, שמסר את הכרטיסים בשנת 2007, למתן עדות, השיב מר אליהו - "הנוהל מחייב כשמגיע שליח לבית הלקוח הוא חייב לזהות אותו עם (עמ' 12 ש' 16-18). ובהמשך - "ת. הנוהל הוא לצרף צילום לשאלת בית המשפט: ש: איך השליח מקבל את הצילום של ת: אנחנו אומרים ללקוח לצלם את (עמ' 12 ש' 20-24). 12.3 לדרישת ב"כ הנתבע לפסול חלק זה מעדותו של מר אליהו כעדות שמועה (עמ' 12 ש' 26), השיב מר אליהו - "אני כתבתי את הנוהל הזה. זה לא עדות מפי השמועה" (עמ' 12 ש' 28; ההדגשות שלי - ר.ב.). 12.4 אכן, הגיון החיים מחייב לטעמי את המסקנה, כי ספק אם היה טעם, בנסיבותיו של מקרה זה, להביא לעדות את השליח. ספק אם השליח היה זוכר את פרטי האירוע, מסירה שגרתית של כרטיסי אשראי ללקוח רגיל, פעולה אותה בוודאי ביצע עשרות פעמים ביום, מידי יום, וזאת גם לו היה השליח מעיד בסמוך לאחר הגשתה של תביעה זו בשנת 2008. הדברים נכונים עוד יותר, כאשר מדובר בשנת 2012, מועד שמיעת הראיות בפועל. 12.5 מקובלת עליי מסקנתו של מר אליהו, כי הואיל ובידי התובעות מצוי צילום תעודת זהותו של הנתבע, אשר נמסר לשליח בעת שמסר את כרטיסי האשראי, ואשר בלעדיו לא מבצע השליח את המסירה, ונוכח הנוהל הברור שהוא עצמו כתב, כרטיסי האשראי נמסרו לאדם אשר החזיק בצילום תעודת זהותו של הנתבע, ואשר זוהה ע"י השליח כנתבע. זוהי מסקנה הגיונית, המתקבלת על הדעת בנסיבות, ואשר אין אלא להגיע אליה נוכח יתר הנתונים אשר אינם במחלוקת, בפרט העובדה כי התובעות מחזיקות בצילום תעודת הזהות של הנתבע, והיא גם מתיישבת עם יתר הראיות בתיק זה, כפי שיובהר בהמשך. 12.6 לעניין טענת הנתבע, כי בוצע זיוף תעודת הזהות שלו, הרי שהדבר לא הוכח כלל ועיקר על ידו. הנטל בעניין זה מוטל עליו, והרמתו הייתה קלה ביותר עבור הנתבע: כל שהיה על הנתבע לעשות, כדי להוכיח כי תעודת הזהות שהוא מחזיק בה שונה מצילום תעודת הזהות, שהוגש ע"י התובעות, הייתה הפעולה הפשוטה של הגשת צילום תעודת הזהות שלו. 12.7 "כידוע, כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו,  שלא  ימנע  מבית המשפט ראיה,  שהיא  לטובתו,  ואם  נמנע מהבאת ראיה רלבנטית  שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן  להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח', פד"י מז(2) 605, 616). זאת ועוד: "הימנעות מהבאת ראיה... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע" (קדמי, "על הראיות" תש"ע - 2009, חלק ד' בעמ' 1891). 12.8 הואיל ולמצער, לא צירף הנתבע צילום תעודת הזהות שלו, באופן שניתן היה להשוותה לצילום תעודת הזהות שהוגש ע"י התובעות, דין טענתו בדבר זיופה ע"י מאן דהו - דחייה. 12.9 המסקנה מכל המפורט לעיל היא כי כרטיסי האשראי נמסרו לידיו של הנתבע. מסקנה זו תואמת את תוצאות בדיקת הפוליגרף, כפי שיפורט להלן. 13. הסכם הפוליגרף 13.1 ביום 16.10.07 חתם הנתבע על הסכם הפוליגרף. כשבועיים לאחר מכן, ביום 31.10.07, נבדק הנתבע במכון גוזלן-ברזילי בע"מ, וביום 4.11.07 נכתבו תוצאות הבדיקה. 13.2 הנתבע טען בבקשתו למתן רשות להגן, כי תוצאות הבדיקה, לפיהן הוא נמצא כלא דובר אמת, אינן נכונות, כי כלל לא הוסבר לו מהותה של הבדיקה, וכי הוא לא הבין משמעותו של הסכם הפוליגרף. 13.3 בסע' 2.3 להסכם הפוליגרף נקבע - "הצדדים מסכימים בזאת, כי בכל מקרה של תובענה אשר תוגש על יד מי מהם בקשר עם הנושא שבמחלוקת ישמשו התוצאות כראיה מכרעה בתובענה". 13.4 הנתבע אינו חולק, כי חתם על ההסכם הפוליגרף (עמ' 16 ש' 26, וראה גם עדותו של מר אליהו בעניין זה בעמ' 12 ש' 6-8). מכאן, שלא היה כל צורך בהבאת החוקרת שעבדה אצל התובעות, אשר החתימה את הנתבע על ההסכם (כטענת הנתבע בסיכומיו). לא ברור מה הייתה עדותה מעלה או מורידה בעניין זה, נוכח הודאת הנתבע, כי חתם על המסמך. 13.5 אין מחלוקת בין הצדדים כי תוצאת הבדיקה אחת - "בניתוח ממצאי הבדיקה של מר איגור מירנוב אובחנו בתשובותיו לשאלות הרלוונטיות תגובות פיסיולוגיות המצביעות על אמירת שקר. על סמך ממצאי הבדיקה של מר איגור מירנוב אנו בדיעה כי הוא מעורב בביצוע הפעולות להן הוא מתכחש" (ההדגשה במקור - ר.ב.). 13.6 להוכחת טענתו של הנתבע, כי לא הבין על מה הוא חותם, בפתח מתן עדותו בפניי, ביקש הנתבע להיעזר בשירותי מתורגמן, הואיל ולטענתו אינו דובר את השפה העברית על בוריה. 13.7 כבר בדקות הראשונות של עדותו הסתבר לכל, כי הנתבע מבין היטב את השאלות שהוא נשאל בעברית, משיב בעברית ללא כל מגבלה או קושי, וכי אין לו כל צורך במתורגמן. 13.8 הנתבע החל להשיב לשאלות ב"כ התובעות בחקירה נגדית עוד בטרם "תורגמו" לו הדברים ע"י המתורגמן, שדאג להביא עימו, ובשלב מסוים, בסמוך ביותר לתחילת העדות, ביקש בית המשפט מהמתורגמן לא למהר ב"תרגום" (עמ' 16 ש' 31-32), זאת מאחר והיה ברור, כי הנתבע אינו נזקק לכל סיוע. 13.9 אמנם, הנתבע אינו דובר עברית כשפת אם, והדבר ברור, הואיל והוא איננו יליד הארץ, אך אין כל ספק בידי, לאחר ששמעתי עדותו כולה, כי הוא מבין את השפה העברית היטב, וכי הבין היטב מהות הסכם הפוליגרף. 13.10 בעדותו, אישר הנתבע כי כלל לא קרא את הסכם הפוליגרף (עמ' 17 ש' 27-28), ושהבין מה שנאמר לו (עמ' 18 ש' 4-6). יובהר, כי במהותה, טענתו של הנתבע היא טענת non est factum, 'לא נעשה דבר', טענה אשר כבר נקבע, שאין שועים לה במקומותינו (וראה: ע"א 1548/96 בנק איגוד נ' לופו, פד"י נד(2) 559, 571, ו-ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פד"י יט 113, 117). 13.11 הסכם הפוליגרף, כולל עמוד אחד בלבד, ובו שלושה סעיפים, כאשר סע' 2 לו כולל ארבעה תתי סעיפים בלבד וסע' 3 לו כולל שישה תתי סעיפים בלבד, והוא כתוב בשפה ברורה ביותר; הצדדים להסכם הפוליגרף הסכימו, כי על מנת לפתור את המחלוקת ביניהם ייבדק הנתבע במכונת אמת, וכי תוצאותיה ישמשו בכל הליך משפטי, שיוגש ע"י מי מהם. 13.12 בין מועד חתימת ההסכם (16.10.07) למועד ביצוע הבדיקה (31.10.07) חלפו כשבועיים תמימים, תקופה בה יכול היה הנתבע להרהר בשנית אחר ההסכמה, להיוועץ בכל אדם, ולעשות כל דבר, ככל שסבר כי הוא נדרש לבצע פעולה, שאין הוא יודע או מבין השלכותיה. 13.13 אינני מאמינה לנתבע, כי לא הבין מהותו של ההסכם, ובפרט, אינני מאמינה לטענתו שלא הבין, כי אם לא ימצא דובר אמת בבדיקה יידרש לשלם את הכספים שנטל; זאת ועוד, לטעמי, דווקא העובדה כי הנתבע שב וחזר על טענתו כי סבר שימצא בבדיקה כי הוא דובר אמת, מלמדת על כך שהבין היטב מהות הבדיקה בטרם נערכה; הנתבע סבר שיעבור את הבדיקה בהצלחה, אך הוא מאוכזב מתוצאותיה בדיעבד, תוצאות אשר אינן תואמות את ציפיותיו. 13.14 כן אינני מקבלת טענתו של הנתבע, כי תוצאות בדיקת הפוליגרף שגויות, זאת הן מהטעם שהנתבע לא הביא כל ראיה סותרת, אך בעיקר מאחר ואני סבורה כי תוצאות הבדיקה מדויקות, נוכח יתר העדויות בתיק, ובפרט הואיל ועדותו של הנתבע בפניי לא הייתה מהימנה (וראה לעיל ולהלן בעניין זה). 13.15 הנתבע טען בסיכומיו, כי קיים השתק פלוגתא בעניין הפוליגרף, משנקבעו דברים בעניין זה ע"י כב' הרשמת ספרא-ברנע בהחלטה מיום 6.7.08, במסגרת בקשתו למתן רשות להתגונן. החלטת כב' הרשמת היוותה החלטת ביניים, שעניינה מחיקת כותרת התביעה 'בסדר דין מקוצר' בלבד, אין היא יכולה להחליף שמיעתן של ראיות (הנתבע אף לא נחקר בפני כב' הרשמת), בוודאי שאינה יכולה להוות קביעה מחייבת לצרכי פסק הדין. גם לגופה של החלטת הביניים, ואף לו היה בקביעות כב' הרשמת כדי להשפיע על המשך ההליך, בפועל אין כב' הרשמת קובעת כל קביעה חד משמעית וסופית, והיא משאירה את הנושא לבדיקת בית המשפט אשר ישמע את הצדדים וייתן הכרעתו. 13.16 התוצאה היא כי ממצאי בדיקת הפוליגרף, עליה הסכימו הצדדים מדעת, מתקבלים, ועל הנתבע לחוב בתשלומים המפורטים לעיל. 14. עדותו של הנתבע וראיותיו 14.1 לא אוכל לחתום פסק דיני זה בטרם אתייחס, לעדותו של הנתבע בפניי, אשר הייתה בעלת אופי מכריע על תוצאותיו של הליך זה, וכן לראיות שהובאו על ידו להוכחת טיעוניו. 14.2 מצער ביותר היה לראות, כי הנתבע כלל לא הבין, שמהימנותו עומדת למבחן, וכי אם ימצא אמין, עשוי הדבר להכריע את הכף לזכותו, למרות הסכם הפוליגרף ותוצאות הבדיקה, וזאת נוכח התעקשותו, כי אינו קשור לכרטיסי האשראי נשוא תביעה זו, התעקשות אשר יכולה הייתה להצביע על דבקותו של הנתבע באמת, ודרישתו הבלתי מתפשרת כי תצא אל האור. אך הנתבע נקט במסגרתו של הליך זה מספר פעולות משמעותיות, אשר הקשר בינן לבין הרצון להגיע לגילוי האמת, מקרי ביותר, בלשון המעטה, ויש להצטער גם על כך. 14.3 כפי שצוין לעיל, ניסה הנתבע להציג בפניי מצג (שלא לומר - 'הצגה'), אשר עד מהרה הסתבר כמצג שווא, שהוא אינו דובר עברית, ולכן הוא נדרש למתורגמן. מעדותו בפניי, קצרה ככל שהייתה (חקירתו החוזרת הייתה ארוכה יותר מחקירתו הנגדית), התרשמתי כי הוא אינו מגלה את כל האמת, כי כאשר הוא נשאל שאלות שלא נוח לו לענות עליהן הוא 'אינו זוכר', ונעשה על ידו מאמץ להביא גם בעל פה את גרסתו, המובאת בתצהירו. 14.4 לדברים אלה יש להוסיף עובדה נוספת, העולה מהראיות, שהובאו ע"י הנתבע עצמו, ואשר יש בה לטעמי כדי לחזק את המסקנה שהנתבע "ייצר עובדות" יש מאין: לבקשתו למתן רשות להגן, צירף הנתבע אישור על הגשת תלונה, אותה הגיש, לטענתו, כנגד "זייפן" תעודת הזהות שלו (נספח א'). התלונה הוגשה ביום 4.12.07, היינו: לאחר שנודעו תוצאות בדיקת הפוליגרף (הבדיקה בוצעה ביום 31.10.07 ותוצאותיה נרשמו במסמך מיום 4.11.07, בוודאי שהיו ידועות לנתבע באותה עת). לו הייתה אמת בתלונה זו, בוודאי הייתה מוגשת מיד לאחר שנודע לנתבע דבר ה"זיוף", וזאת עוד עובר למועד בו חתם על הסכם הפוליגרף. 14.5 אינני מאמינה לנתבע, כי לא קיבל לידיו את כרטיסי האשראי או כי העסקאות והמשיכות שבוצעו בכרטיס לא היו בידיעתו ובהרשאתו. 14.6 בהתאם לצילום דרכונו, הנתבע שהה בחו"ל מיום 1.9.07 ועד ליום 13.9.07 בלבד. מכאן, שבמועד קבלת הכרטיסים (23.7.07) היה בארץ (נספח 1 לתצהיר התובעות), כך גם במועד חתימת הבקשה לקבלת כרטיסי אשראי ותנאים כלליים (14.8.07; נספח 2 לתצהיר התובעות), וכך גם לגבי חלק ממועדי ביצוע העסקאות בכרטיסים. העובדה כי חלק מהתקופה בה בוצעו הפעולות בכרטיסי האשראי שהה הנתבע בחו"ל, או כי חלק מהפעולות בוצעו בחו"ל בשעה שהנתבע שהה בארץ, אין בה בכדי כדי לשלול את טענת התובעות, כי הנתבע מסר את הכרטיסים למי מטעמו, וכי הפעולות בוצעו בהרשאה, וזאת בפרט נוכח כל המפורט לעיל. 14.7 בניגוד לטענת הנתבע בסיכומיו, אין בטענת התובעות, כי הפעולות בכרטיסי האשראי או חלקן בוצעו בידי אחר בהרשאת הנתבע, הרחבת חזית: ב"כ התובעות טענה זאת כבר במועד הדיון בבקשת הנתבע למתן רשות להתגונן (וראה: פרוטוקול מיום 6.7.08, עמ' 1 ש' 18), וכן בישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק זה (וראה: פרוטוקול מיום 4.6.09, עמ' 1 ש' 22), ההזדמנות הראשונה שהייתה לתובעות להעלות הטענה במסגרתו של ההליך העיקרי, מיד לאחר מחיקת הכותרת. הטענה הייתה ידועה לנתבע עוד בטרם ניתנה ההחלטה מיום 6.7.08, אשר מחקה את כותרת התביעה 'בסדר דין מקוצר'. 14.8 אשר לטענת הנתבע, כי גם דברי הדואר שלו הועברו ע"י אותו אדם שלישי, ולכן לא ידע על החיובים בכרטיסי האשראי, אין בידי לקבל טענה זו; הנתבע צירף לבקשתו למתן רשות להתגונן עותק מקורי של פירוט עסקאות בשני כרטיסי האשראי, עובדה המצביעה על כך שקיבל אותן לידיו, כפי שגם הודה בעדותו בפניי. לא מצאתי, כי הסברו בדבר האופן בו קיבלן משכנע (עמ' 17 ש' 3-16), ואיני מאמינה לו. אם נעשה זיוף בהעברת דברי דואר, והדבר נודע לדואר ישראל (כפי שטוען הנתבע), אין כל ספק בידי, כי דואר ישראל היה פועל במישור הפלילי. אך הנתבע לא טען שכך נעשה, בוודאי שלא הובאה על ידו כל ראיה לכך, דבר שאינו מתקבל על הדעת. 15. סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעות (ביחד ולחוד) את סכום התביעה בסך של 72,224 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה (2.4.08) ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעות (ביחד ולחוד) הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח, ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו ע"י הנתבע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד לתשלומם המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. עסקת אשראיאשראיפוליגרף (מכונת אמת)