דוגמא לפסק דין בנושא הסכם שכירות מלון: 1. בתאריך 13/4/1995 התקשרו התובעים עם נתבעת מס' 1 (להלן : "הנתבעת") בהסכם שכירות בלתי מוגנת (להלן : "ההסכם"), למשך שנתיים להשכרת מלון רון (להלן : "המלון"), אשר התובעים הינם הבעלים הרשומים שלו. מטרת השכירות הייתה הפעלת בית מלון או מגורי עובדים או מקדמי מכירות וארגון אירועים לקידום מכירות. נתבעים מס' 2-3 ערבו להתחייבות הנתבעת כלפי התובעים. ביום 1/8/1995 נחתמה "תוספת להסכם" להשכרת 7 חדרים נוספים (להלן: "התוספת"). התביעה הוגשה ביום 15/4/04, בגין חוסרים במלאי ו/או נזקים שנגרמו למלון, ושנאמדו עם הגשתה על-סך 228,000 ₪. בהמשך תוקן סכום התביעה והועמד על 280,000 ₪ נכון ליום הגשתה (החלטה מ- 30/11/2009). 2. ביום 1/1/06 קיבל בית משפט זה, בפני כב' השופט אטרש, את הבקשה (בש"א 1451/04) לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה. בערעור (ע"א 1063/06) על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, נקבע ביום 26/6/06, לאחר שב"כ הצדדים קיבלו את המלצת ביהמ"ש, לבטל ההחלטה. ב"כ הצדדים הסכימו, בין היתר, כי טענות שיהוי ונזק ראייתי תוכרענה בפסק הדין, ובית המשפט אישר את הסכמתם. ביום 15/2/2011 קבעתי, כי התביעה הוגשה טרם חלוף תקופת ההתיישנות. טענות הצדדים: 3. לטענת התובעים, בין התאריכים 13-15/4/1997 נערך סיור משותף של תובע מס' 1, מר איתן קובי (להלן: "התובע"), ונציג הנתבעת, מר רונן כהן (להלן : "מר כהן"), ואשר במהלכו התגלו חוסרים במחוברים ו/או במיטלטלין, כמו גם נזקים לחדרי המלון ושטחיו הציבוריים. הנתבעת בצעה החזרות חלקיות של החוסרים בין 18/4/1997 ל- 8/5/1997, אך היא עדיין מחויבת כנטען בפיצוי התובעים על הנזקים שנגרמו להם, הן בגין החוסרים במלאי והן בגין הליקויים שנגרמו למלון. 4. התובעים הגישו ביום 10/8/2011 חוות דעת הערוכה ע"י המהנדס והשמאי מר עמית גלקין מיום 1/7/2007 (להלן: "גלקין"), אשר העריך את עלות תיקון הנזקים בסך של 177,847 ₪, עבודות אינסטלציה נוספות בסך 10,000 ₪ והיקף האובדנים בסך 89,468 ₪. סה"כ 277,315 ₪, במחירי 1997 לא כולל מע"מ. 5. הנתבעים טענו בכתב ההגנה לדחיית טענות התובעים בשל התיישנות, שיהוי וחוסר תום לב. השיהוי הממושך, הביא לשינוי מצבם לרעה, הן לעניין אובדן ראיות, קושי באיתור בעלי התפקידים אצל הנתבעת, שאינם עובדים עבורה מזה שנים, והן באיתור תיעוד החוסרים שהושלמו והנזקים שתוקנו עם החזרת המלון. מר כהן השתתף בחלק מהסיור שנערך לאחר מסירת החזקה וחתם על חלק מהרשימות שנערכו על ידי התובעים או מי מטעמם לאחר או במהלך הסיור. לאחר חתימתו נערכו שינויים רבים על גבי הרשימות, ועל-כן אין תוקף לאמור בהן כנטען, והתובעים יידרשו להמציא לעיונם הרשימות המקוריות. החוסרים הנטענים הושלמו במלואם על-ידם כנטען, והנזקים, אם היו, שלא היו קיימים בעת מסירת החזקה במלון לנתבעת, שהחובה לתקנם מוטלת על הנתבעים ושאינם בלאי הנובע משימוש רגיל וסביר ואינם זוטי דברים, הושלמו אף הם. משנת 1997 ועד הגשת התביעה ובכלל לא פנו אליהם התובעים בדרישה בכתב או בעל פה. בנוסף,נעטן כי דין התביעה כנגד נתבעים מס' 2-3 להידחות, מאחר והתובעים לא קיימו את הוראות חוק הערבות, תשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק"), וגרמו לשינוי בחיוב הנערב ולאי מילוי החיוב הנערב, באופן בו הופטרו מערבותם. הנתבעים הגישו חוות-דעת של המהנדס, מר יצחק אורן (להלן: "אורן"), אשר עניינה רובה ככולה דחיית חוו"ד של גלקין, בלא שנאמדו נזקים ו/או חוסרים כלשהם. 6. מטעם התביעה העיד התובע בעצמו וה"ה גלקין וכהן. מטעם ההגנה העידו, מר נדב גרינשטין, שמחודש 7/1995 עד ל- 2/1997, שימש כמנהל אגף החדרים אצל הנתבעת ומחודש 11/02 ועד היו מנהל הנתבעת (להלן: "גרינשטין"); גב' אליסה הר פז גולן, אשר מחודש 12/96 הייתה חשבת אצל הנתבעת (להלן: "אליסה"), מר נור עאמר, שמחודש 6/1997 ועד חודש 10/02, שימש כמנהל הנתבעת (להלן : "עאמר") ואורן. דיון והכרעה: 7. השאלות הטעונות הכרעה הינן, אם עלה בידי התובעים להוכיח קיומם של חוסרים וליקויים/נזקים למלון, אשר נגרמו על-ידי הנתבעת, ואם בגין כך יש לחייב נתבעים מס' 2-3. אקדים ואומר שהתשובה על כך חיובית. 8. כל אחד מהצדדים כשל בהעדת העדים הרלבנטיים לתביעה, אשר היה בכוחם לשפוך אור על המחלוקות, נשוא דיוננו, אך יותר מכל כשלה הנתבעת בהעדתם. כך יש להצר, כי רק התובע העיד מכל התובעים, במיוחד לאור הצהרת אליסה, כי לאור איתור מכתבה מיום 19/11/97 נזכרה שבמהלך החודשים שקדמו להוצאתו, התנהלו מגעים ביניהם לאחים קובי בניסיון לבצע גמר התחשבנות, והתובע, בניגוד לאחיו שאישרוה, התנגד לה (ראה גם עמ' 28, שורות 7-15). עם זאת, עדות מר עאמר סתרה, את הצהרתה בנוגע לביצוע גמר ההתחשבנות, וכך העיד: " ת. בחפיפה שהסתיימה ידעתי שלא הועברה השכירות, עליזה החשבת טיפלה בעניין הזה ונשארו דברים קטנים לגבי השכרת החדרים הבודדים ולא לגבי השכירות למשך שנתיים. ש . מה שעליזה טיפלה לגבי קובי , זה על חדרי ההשכרה הללו. ת. אמת" (שם, עמ' 29). מעדותו נראה, כי אליסה לא טיפלה בנושא השכירות נשוא דיוננו. טענה שעולה בקנה אחד עם עדות התובע (ראה סעיף 23 לתצהירו וישיבה מיום 22/9/2011, עמ' 22, שורות 22-23). יש להצר על כך שאחיו של התובע, מר זוהר ואיש מיזוג האוויר לא נקראו לעדות על-ידי התובעים, זאת לאור הצהרת התובע, כי בתום השכירות ערך עם מר זוהר, סיור משותף בליווי מר כהן, כאשר לסיור התלווה בשלב מסוים איש מיזוג אוויר (סעיפים 10 ו- 12 לתצהירו). על כך חזרהתובע בישיבה מיום 16/12/2010, כי בסיור נכח אחיו ואיש קירור. בעניין זה אקדים ואומר, כי ככלל התרשמתי מעדות מר כהן, כעדות מהימנה ועקבית, וכי היה ביכולתו להעיד על מצב המלון בתקופת השכירות, הואיל וגר שם כמעט שנתיים (שם, עמ' 9, שורות 4-5). עאמר הצהיר, כי הלה פוטר על ידו בחודש 5/2000 לאחר שהתברר לו, כי מעל בתפקידו ובאמונו (סעיף 11 לתצהירו). יש להצר על כך, שטענה זו לא אוזכרה בתצהירו במסגרת הדיון בשאלת ההתיישנות, ואין לקבל את הסברו לכך, כי התצהיר אז הוגש למטרה אחרת (שם, עמ' 30, שורה 18), משום שנראה שמטרתו של עאמר כעת היא להטיל דופי במהימנותו ללא כל סיבה. 9. אי העדת עדים רלבנטיים, בולטת יותר בקרב הנתבעת, כמפורט להלן: א. מבקר הנתבעת - כהן העיד ביום 16/12/2010, כי: "...אכן היה קלסר של מלון שישב אם אני לא טועה במשרד המבקר ניר...". עדות שנתמכה בהצהרת גרינשטין, כי כהן מסר לו, שקיים קלסר מסמכים שהשאיר עת פוטר מהמלון בשנת 2000 במשרד המבקר, ובו כל הדפים שהחתים את התובע על החזרות הציוד, וקלסר זה "יפתור את כל הבעיות", שכן כל טענות התובע הוסדרו, כך לטענתו. הקלסר לא אותר. בעדות המבקר ניתן היה לאשש את קיום הקלסר ואולי היה ביכולתו להעיד על תוכן המסמכים שהיו מצויים בו. יש להצר על כך, שבעניין הקלסר עדותו של עאמר הייתה מתחמקת. מחד טען כי: "לא יודע מי מסר לי את הקלסר" (שם, עמ' 30, שורה 26), ומאידך מסר כי: "לא ראיתי קלסר כלל. .." (שם, שם, שורה 28). אם לא היה קלסר, הכיצד לא ידע מי מסר לו אותו. עדות זו מעלה חשש, כי ברשות הנתבעת הקלסר, אך ביכרה שלא להציגו, שמא יחזק את טענות התובע. ב. מר דורון באום - כהן העיד לגביו, כי היה מנכ"ל הנתבעת בעת החזרת המלון לתובעים והעביר לו את העתקי הרשימות שהוא והתובע עשו (שם, עמ' 2 שורה 30, עמ' 3, שורות 7-10 ו 23-24). אי לכך, עסקינן בעד נחוץ ודרוש, שכן ביכולתו היה להעיד על התנהלות הצדדים לאחר מסירת המלון. כן, גרינשטין העיד, כי כהן היה האחראי מטעם הנתבעת על המלון, והאחראי עליו, להנחתו, היה דורון באום (שם, עמ' 25, שורות 26-31). אי לכך תמוהה עדותו, כי לא שוחח עם באום אודות התיק, וכי אינו יודע אם זה כלל רלבנטי לשוחח עימו (שם, עמ' 25-26. ראה גם, שם, עמ' 26, שורות 17-18). אמנם העיד, כי מר דורון באום לא גר במלון, וכי בתקופה ששהה בו, כהן היה הכתובת (שם, עמ' 27, שורות 6-8), אך עדיין מותר להניח שמר באום, כמנכ"ל הנתבעת, היה מעורה בנעשה במלון במהלך תקופת השכירות. בנוסף, תמוהה גם עדותו של עאמר אשר לטענתו החליף את מר באום, וכך העיד: "ש. אתה יודע אם מישהו בדק עם דורון באום על ההשכרה של קובי, לדעתך הוא היה צריך להיות פה להעיד. הגיוני שאם הוא היה בא הוא היה אומר שהכל נגמר. ת. אין לי דעה בעניין הזה. (שם, עמ' 29). אין זו התשובה המצופה ממנו, ונראה שמדובר בתשובה מתחמקת ו"די לחכימא ברמיזא". ג. משה בידה - מנכ"ל קלאב הוטל אינטרנשיונל (שם, עמ' 26, שורה 27), אשר מסר תצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבעים (נ/2). הלה הצהיר על מסמכים שהיו ברשות הנתבעים, ועדותו נחוצה, הואיל וכמי שהצהיר על מסמכים אלו, יכול היה אולי להעיד גם על תוכנם. מעבר לכך, תמוהה עדות גרינשטין ביחס למר בידה, שלא זכר לומר האם הלה דיברו בנוגע לתביעה, והשיב לשאלה האם לא אמר לו שיחפש במלון קלסר עם מסמכים כך: "לא זוכר. לא יודע אם זה הוא ביקש או מישהו אחר, אבל זוכר שחיפשנו" (שם, עמ' 26, שורה 31). מעבר לכך תמוהה גם עדותה של אליסה ביחס למר בידה: "גם לא ידעתי שמשה בידה עשה משהו או שנתן תצהיר" (שם, עמ' 28, שורה 6), והרי הוא נתן תצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבעת. 10. גם העדים שנקראו לעדות על-ידי הנתבעת, לא היו רלבנטיים ולא יכלו להעיד באמת על השאלות השנויות במחלוקת - ליקויים/חוסרים : א. גרינשטין - מעדותו ביום 16/12/2010 עולה, כי בפברואר 1997 עבר לים המלח, כך שהלכה למעשה, לא יכל להעיד על מצב המלון נכון ליום פינויו. אומנם הצהיר, כי התגורר במלון מיולי עד לספטמבר 1995, וכך יכל להעיד על מצבו דאז, כפי שעשה (ראה סעיפים 5-6 לתצהירו). עם זאת, מצופה היה מהנתבעת להעיד מי מעובדיה אשר התגוררו בו במהלך כל תקופת השכירות ו/או במהלך פינויו, וכך יכלו להעיד על מצבו לאשורו ביום הפינוי. מעדותו של כהן, אשר מצאתיה כמהימנה, היו עובדים לא מעטים שהתגוררו כל התקופה במלון (ישיבה מיום 22/9/2011, עמ' 9, שורות 6-7). ב.עאמר - הלה העיד ביום 16/12/2010, כי אינו יודע דבר על מה שקרה עד חודש אפריל 1997, אלא כל שיודע מתחיל מיום 15/6/1997, אז החל לעבוד בקלאב הוטל טבריה, לפני כן עבד בקלאב הוטל אילת (ראה גם ישיבה מיום 22/9/2011, עמ' 28). אין ביכולתו של עאמר להעיד על מה ארע בתקופת השכירות, ובמועד סמוך לפינוי, שהינו המועד הקריטי בו נערך הסיור, התבצעו החזרות חלקיות וכו'. טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדותו כדלקמן: "ש. אתה היית בשנת 97 בטבריה וכאן יש תביעה על נזקים משנת 97. ת. זה היה לפני שהתחלתי בתפקיד" (שם, עמ' 29, שורות 8-9) ג. אליסה - בישיבה מיום 16/12/2010 העידה, כי לא ידעה מה היה במלון ביום שהחזירוהו: "ש. יש מזכר של רונן כהן נספח ב' לתצהירו, שהוא עבד במלון קלאב הוטל שם הוא כותב שבמסגרת החוסרים הוא מעביר לאיתן קובי מגבות בצירוף תעודת משלוח וכו'. היית חלק מהתהליך הזה. ת. לא. ש. לא ידעת מה היה במלון רון ביום שהחזירו אותו. ת. לא". שיהוי: 11. התנהלות התובעים, בין היתר בהגשת התביעה על סף תום תקופת ההתיישנות ואי העלאת טענותיהם בכתב במהלך השנים, תבוא לידי ביטוי בפסיקת הפיצוי המגיע להם, אך אין בכך בכדי לדחות התביעה בגין שיהוי. בעניין זה יש להצר על כך, שחוו"ד מטעמם, אשר הוכנה בשנת 2007 הוגשה רק ב- 2011, שעה שבכתב התביעה משנת 2004 נטען שבימים אלו נערכת חוו"ד שמאית, וזו תוגש לבית המשפט לכשתושלם (סעיף 29). עם זאת, כאמור לעיל, הנתבעים לא טרחו להעיד את המבקר לעניין הקלסר, כך שלא הוכחה טענתם לעניין שינוי מצבם לרעה או מניעת אפשרות התגוננות כראוי עקב שיהוי. טענה זו זוכה למשנה תוקף, הואיל וגם מר בידה, אשר הצהיר (נ/2), אודות מסמכים שהיו בחזקתם או בשליטתם לא נקרא להעיד. לכך מתווספת גם אי העדת מר באום, שעדותו הייתה נחוצה ורלבנטית, לאור עדות כהן לפיה: " ש. כל הרשימות שקיבלת והעתקים שלהם, קיבלת העתקים של הרשימות שאתה ואיתן עשית. ת. כן. ש. הכל העברת לדורון. ת. כן. הכל הועבר לנתבעת" (שם , עמ' 3). טענת הנתבעים אודות קושי רב באיתור בעלי התפקידים אצל הנתבעת שאינם עובדים עבורה מזה שנים רבות, נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי ולו מינימאלי, מה גם שב"כפר הגלובאלי" בו אנו מתגוררים, ספק רב בעיני אם ניתן לטעון לאי איתור אנשים. מעבר לכך, גילויה הפתאומי של הנתבעת את קלטת הסיור שנערך במלון בשנת 1995 (נ/1) מעלה חשש, שמא בידיה ראיות נוספות שלא טרחה להתחקות אחריהן או ביכרה שלא להגישן, משום שתומכות בגרסת התובעים, ומשכך לא נגרם לה כל נזק ראייתי. קלטת זו אוזכרה בתצהיר מר בידה, וכאמור הנתבעת כשלה מלהעידו. טענה זו זוכה למשנה תוקף גם לאור עדות גרינשטין, כי אינו זוכר מתי קיבל הקלטת ומי הראה לו אותה (שם, עמ' 25, שורה 14 ושורה 16). בנוסף, איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים, כי התובעים זנחו את תביעתם, שהרי הגם אם נחו "על זרי הדפנה", הגישוה טרם חלפה תקופת ההתיישנות, כאמור בהחלטתי לעיל, ועל כן איני מוצאת לנכון להתייחס גם לטענת ההתיישנות בשנית. נזקים: 12. בסעיף 4 (א) להסכם נקבעו חובות השוכר לשמור על שלמות המושכר ומערכותיו, ואחריותו לתיקון כל קלקול ו/או נזק, למעט בלאי הנובע משמוש רגיל וסביר. בסעיף 4(ב) נקבע, כי במידה והשוכר לא תיקן כמתחייב, המשכירים יהיו רשאים לתקן, לאחר שנתנו לשוכר התראה וארכה לבצע התיקון תוך 15 ימים, והשוכר יהיה חייב לשאת במלוא הוצאות התיקון. בסעיף 5 להסכם נקבע : "השוכר מצהיר ומאשר כי ראה ובדק את המושכר כולל את מערכותיו והוא מוותר על כל טענה מכל סוג ומין שהיא ביחס למושכר ו/או לטיבו והתאמתו לשמוש כאמור לעיל בהסכם זה". בסעיף 3 ל"תוספת" נקבע, כי כל יתר תנאיי ההסכם ישארו בתוקפם ללא כל שינוי, דהיינו הכוונה גם לסעיפים לעיל. 13. אני מקבלת את טענת התובעים בעניין ליקויים/נזקים, אך לא בשיעור הנתבע על ידם, כאמור בחוו"ד מר גלקין, הואיל ומחד אני מקבלת את הטענה, כי נותרו נזקים במלון לאחר עזיבת הנתבעת, נזקים אשר נתמכו בעדות כהן (ראה: ישיבה מיום 22/9/2011, עמ' 3, שורות 3-6), ומאידך, הנתבעת לא טרחה להעיד את העדים הרלבנטיים כדי שיסתרו את טענת התובעים. ויודגש, איני מקבלת את טענת כהן, שאם הוא התגורר שם, לא נתן לתנאיי המחייה של העובדים להיות לא סבירים (שם, עמ' 7, שורות 12-14). אין במגוריו שם של כהן כדי להוכיח שלא נגרמו נזקים על ידי מי מעובדי הנתבעת. אין כל מניעה, כי תנאיי המחייה היו סבירים ועדיין נגרמו נזקים. מה גם, שמר כהן העיד, כי הייתה תחלופת מגורים (שם, עמ' 2 שורות 21-22, עמ' 8 שורות 26-27), לא תחלופה של כל 4 שבועות (שם, עמ' 9, שורה 1), ועל-כן אין זה מן הנמנע, כי תחלופה זו הקשתה אחר מעקב של נזקים ו/או חוסרים. מה גם, שכפי שיובהר להלן, אין בחוו"ד מר אורן להועיל לנתבעת. משהוכחו הנזקים כפי שיובהר בהמשך, מחובת הנתבעים היה להוכיח, כי אלו לא נגרמו על ידם, נטל בו לא עמדו. איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים, בדבר אי התקיימות התנאי החוזי לדרישת התובעים לפיצוי בגין "נזק" נטען -מתן התראה וביצוע תיקונים במקום הנתבעת - שכן נערך סיור בתום תקופת השכירות ונערכה רשימת ליקויים (נספח ח' לתצהיר התובע), כהן אישר את חתימתו על עמ' 3 בנספח ח' (שם, עמ' 3. ראה גם ישיבה מיום 16/12/2010, עמ' 4), רשימה זו יש לראותה בגדר התראה, ולא עלה בידי הנתבעים להוכיח, כי בכוונתם היה לתקן את הליקויים הנטענים שם. ב"כ הנתבעים טען, כי מר כהן אינו חתום על רשימת הליקויים. 14. עם זאת, לא מצאתי להסתמך על מלוא אומדן המומחה מטעם התובעים גלקין, מהנימוקים הבאים: א. מר גלקין לא התרשם ממצב המלון נכון ליום פינויו, שכן ערך ביקור בו ביום 26/4/07, וגם אז הסתמך על פרטים שניתנו לו מהתובע, כגון לאחר קבלת המלון מהנתבעת הושכר הוא לתקופות שונות, חלק מהנזקים תיקנם עובר למסירתו לדיירים החדשים, וחלקם לא תוקנו והוצגו בפניו בעת ביקורו. חלק מהצילומים קיבלם מהתובע (ראה גם ישיבה מיום 22/9/2011, עמ' 10, שורות 10-12 ושורות 17-27, עמ' 11 שורות 18-19). משהתובע הוא בעל דין מעוניין, עולה החשש שמא לא כל הפרטים שנמסרו למומחה מדויקים, ואין מניעה שחלק מהנזקים נגרמו על ידי השוכרים האחרים ששכרו המלון לאחר עזיבת הנתבעת אותו. בנוגע לתמונות שלא צולמו בנוכחותו ונמסרו לו על ידי התובע, יש להתייחס אליהן במשנה זהירות. טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדותו, בין היתר ביחס לטענה כי אינו יכול לקבוע שהנזק ארע בטווח שבין 13/4/95 ל- 13/4/97 : "בהנחה שבשנת 95 מצב המלון היה כפי שנמסר לי על ידי התובע שאכן היה ושהתמונות שנמסרו לי אכן צולמו סמוך למועד קבלת המלון, רק בהנחה כזו כי אחרת אין משמעות" ( שם, עמ' 12, שורות 16-17). אומנם גלקין חיווה דעתו, כי בעזרת הצילומים שצולמו ע"י התובע, סמוך להחזרת המלון מידי השוכרים, ניתן היה להבחין ולהפריד בין נזקים שנגרמו במהלך תקופת ההשכרה לשוכרים, לנזקים שנגרמו בתקופה מאוחרת יותר, אך עדיין אין בכך ולו כלום, משלא התרשם במו עיניו מהנזקים סמוך לפינוי המלון. ב. מכוח ההסכם, עול ההוכחה על התובעים, כי הנזקים הנטענים בחוות הדעת, אינם בלאי הנובע משימוש רגיל וסביר. מר גלקין, ציין בחוו"ד נזקים לחלק החיצוני של מבנה המלון (עמ' 4) ונזקים לקירות פנים (עמ' 5). בעדותו התברר, כי הנזק לחלק החיצוני אינו נכלל כנזק שבאחריות הנתבעת, וכי לא קיבל תמונות של הקיר החיצוני משנת 1995 או 1997, וכך העיד: "ת. את הנזק או את הליקוי שרואים בתמונה שאני צילמתי מבחוץ, זה ליקוי שלא נכלל בחוות הדעת כנזק שבאחריות הנתבעת אבל זה מצב תחזוקתי שגרם לנזקים בצד הפנימי. כל פעם שאני אומר על נזקים, לא ראיתי אותם בעיני ביום שצולמו" (ישיבה מיום 22/9/2011, עמ' 12). בהמשך העיד : "ת. צילמתי את תמונה כדי להראות מצב תחזוקתי של המלון. בהנחה שזה משקף את מה שהיה בשנת 97 כפי שנמסר לי, אף אחד לא מצפה שדייר שכיר יתקן את הקיר החיצוני אבל מצופה שיודיע לבעל הבית. בהנחה שזה היה המצב בשנת 97... ש. ממה שאני מבין אתה צילמת את הקיר החיצוני כדי להראות מצב תחזוקתי של הקיר כי אתה חושב כשמאי שיש לו השפעה של הקיר מבפנים. ת. אני חושב שהוא מייצג התייחסות של דייר שהנכס הושכר לו" (שם, עמ' 12-13). איני סבורה כי הנזקים בקירות חוץ, דהיינו סימני רטיבות, קילופי טיח וצבע באחריות הנתבעת, על אחת כמה וכמה שנגרמו עקב המצב בחלק החיצוני של המבנה, שאינו באחריותה. כן, איני סבורה שמצב תחזוקתי של קיר חיצוני מייצג התייחסות של שוכרים, על אחת כמה וכמה לאור עדותו, כי המדובר בהנחה שזה היה המצב בשנת 1997, ואין הדבר ידוע לו בוודאות. טענה זו זוכה למשנה תוקף הן לאור עדות מר כהן, כי בשנים 95 עד 97 התובע הגיע למלון באופן תדיר, פגשו והיה לו שם משרד (שם, עמ' 6, שורות 10-12). כך שלמעשה היה יכול להיווכח בעצמו במצב החיצוני של הקיר, והן לאור עדות מר גלקין כדלקמן: "ש. אמר לך קובי בסיור שהיה לו משרד במלון רון והוא היה מגיע פעמים רבות גם בשנת 95 ו- 97. ת. לא ש. אם היית יודע שבעל הבית היה נמצא במלון כל יום, דעתך הייתה משתנה. ת. לא יודע. הייתי צריך לשאול אותו כמה פעמים הוא, אם תאמר לי את השעות שהוא נמצא אז אני אגיד שזה סביר שהוא יראה" (שם, עמ' 13, שורות 2-6). בעניין זה קיימת סתירה בעדויות התובע ומר כהן בנוגע להגעת התובע למלון. בניגוד לעדותו של כהן, התובע העיד, כי בתקופת השכירות כמעט ולא הגיע למלון ולא היה לו משרד שם. רק לאחר שנאמר לו, כי כהן העיד שהיה לו משרד במלון והגיע לשם בתדירות גבוהה השיב, כי המשרד לא היה בשימוש, ממוקם מחוץ לחדרי המלון, וכי הגעתו למלון הייתה לכל היותר חודשית (שם, עמ' 17-18). בעניין זה אני מבכרת לקבל את עדותו של כהן, אשר על אף שהוא עד מטעם התובעים, אינו בעל דין ונראה כי אין לו אינטרס לצד זה או אחר. ג. גלקין העיד בנוגע לצילום השטיח על ידו (עמ' 10 לחוו"ד), כי אינו יודע אם הלכלוך שם נגרם בשנת 2003 או 2007 (ישיבה מיום 22/9/2011, עמ' 13, שורות 11-13). כך שנראה שלא ניתן לייחס נזק זה דווקא לנתבעת. ד. גלקין חיווה את דעתו, כי העלויות הנקובות ברשימות הנזקים, ואשר צויינו בהן על-ידי התובע, נקבעו כפי שנמסר לו, לאחר שהתובע ערך מכרז בין ספקי שירותים ומוצרים שונים, לקבלת המחיר הזול ביותר (הצעות המחיר סומנו כנספח 4). בדיקות שערך העלו, כי המחירים הנקובים, ברובם, נמוכים ביותר. בעדותו התברר, כי ערך בדיקה של רוב הפריטים ומצא שהם סבירים או נמוכים, דא עקא שדבריו אלו התבססו על: "...חוות דעת שלי שיש בהם נזקים במקרים דומים, יש לי ידע וניסיון" (שם, עמ' 13, שורה 26). חוות-הדעת הנטענות לא הוצגו בפניי, ועל כך יש להצר. מה גם, העיד גלקין כי התובע אמר לו שחלק מהליקויים תיקנם, אך לא ביקש ממנו אסמכתאות לתיקונים, קבלות וכו', שכן לדבריו "למה זה רלוונטי" (שם, עמ' 13, שורה 32), ובהמשך העיד כי: "אתחיל מהסוף, חוות דעתי יוצאת מהנחה שהנזקים שנמסר על ידי איתן קובי שהיו אכן היו, זו הנחת יסוד. כשמאי שאני בא לבדוק נזק ורואה בעיניים או יוצא מתוך הנחה שהוא קיים, לא מעניין אותי אם הוא תוקן או לא. אני יודע שאם מוצר מסוים אני רואה אותו שבור, אני יודע להעריך את השווי שלו בלי קשר אם קנו אותו מחדש או לא, על זה מתבסס חוק חוזה ביטוח" (שם, עמ' 14). איני מקבלת גרסה זו, שכן קשה לבסס חוו"ד על הנחות, שנמסרות מבעל דין מעוניין. מה גם, שישנה חשיבות לשאלה האם הנזק תוקן, שכן אין מניעה כי תוקן שלא כהלכה, ואז אין לייחס נזק זה לנתבעת. ה. מר כהן העיד, כי הדבר היחיד שעשתה הנתבעת הוא צביעה (שם, עמ' 3, שורה 5). כחלק מהנזקים בחוו"ד צוין - צביעה. על-כן, משלא הוכח אחרת, לא היה מקום לחייב הנתבעת בגין כך. אותו הדין בנוגע לשברים, אשר לגביהם העיד כהן : "...מבחינת שבר או משהו, קירות, לא היה דבר" (שם, עמ' 3, שורות 27-28). בנוסף, הוגש במהלך ישיבת ההוכחות, התקליטור עם הסרט משנת 1995 (נ/1). גלקין מנה במסגרת נזקיו ציפוי פגום באמבטיה בחדר 103. בחקירת התובע הוצג בפניו הסרט, ובהתייחס לאמבטיה בחדר 103 העיד, כי היא הרוסה לגמרי ואין עליה ציפוי (שם, עמ' 20, שורות 22-23), אי לכך השיב לשאלה, מדוע תובע פיצוי בגין החדר הזה השי כי: " יכול להיות שטעיתי פה אבל זה בטל בשישים לעומת יתר החדרים. אני מחזיק ביד נייר מלפני חודש לאחר שכל המסמכים הוגשו, אני ישבתי ועשיתי חשבון, אני צריך לזכות אתם -740 ₪" (שם, עמ' 20, שורות 28-29). לא היה מקום למנות נזק זה ברשימת הנזקים, שעה שהיה קיים כבר בעת מסירת המלון לחזקת הנתבעת. זו גם הסיבה שיש לקבוע פיצוי על דרך האומדנא. טענה זו זוכה למשנה תוקף, הואיל והתובע העיד, כי בעת מסירת המלון, לא ערך רשימת ליקויים בו, אלא רק מלאי (שם, עמ' 20-21). אומנם, יכול ויטען הטוען, כי בסעיף 5 להסכם השוכר הצהיר, כי בדק המושכר ומוותר על כל טענה ביחס אליו ו/או לטיבו והתאמתו לשימוש כאמור לעיל בהסכם זה, אך עדיין אין זה מן הנמנע כי היו בו כבר אז ליקויים, שעתה הנתבעת נתבעתבגינם. חוסרים: 15. אני מקבלת את טענת התובעים לעניין חוסרים, זאת משום שכהן אישר כי אלו הושלמו בחלקם (ראה נספח ט' לתצהיר התובע, החתום ע"י מר כהן - שם, עמ' 6 , שורות 19-21). התובע הצהיר, כי בסיור שנערך עם כהן, ערך רשימת חוסרים קיימים במלון לעומת המלאי שנמסר לנתבעת עם תחילת ההסכם יחד עם המלאי שבתוספת להסכם (נספח ז' לתצהירו). הנתבעת ביצעה החזרות חלקיות בין 18/4/97 ל- 8/5/97, ובדו"ח צוינו גם אלו. כהן אישר את חתימתו על נספח ז', למעט עמ' 4 שלא ידע אם זו חתימתו, ועמ' 5, שלא ידע אם החתימה האמצעית הינה חתימתו (שם, עמ' 3, שורות 11-15). בנוסף, אישר בעדותו, כי היו חוסרים: "אני חושב שהדבר המרכזי שנעשה, הנתבעת לא רצתה להשלים את כל החוסרים. .. אי אפשר היה להשלים את כל החוסרים, את כל המקררים" (שם, עמ' 3, שורות 4-6). עוד העיד בעניין זה כדלקמן: " ש.באופן כללי, טוענת הנתבעת כי המלון בעת שקיבלו אותו היו כפי שמסרו אותו, מה יש לך לומר על האמירה הזאת. אתה היית אחראי באותה תקופה. ת. בוא נגיד שזה היה חצי מדויק. היו דברים חסרים" (שם, עמ' 3, שורות 18-20. ראה גם שורה 27). עדות התובע לעניין ההחזרות החלקיות והחוסרים, מקבלת חיזוק מעדותו של כהן שלא נסתרה, לפיה לא הושלמו כל החוסרים: "אף אחד לא אמר לי לא להשלים. אלו השלמות שאני עשיתי. לאחר מסירת המלון היו הרבה חוסרים ואני פניתי לנתבעת, חלק הם נענו לעשות וחלק לא עשו" (שם, עמ' 6). חרף האמור לעיל, לא מצאתי לנכון להסתמך על מלוא אומדנו של גלקין בחוו"ד לעניין החוסרים, שכן מעבר לאמור לעיל לעניין אי העדת אדרי, טען גלקין, כי עלות הפריטים החסרים, מבוססת בעיקרה, על הצעות מחיר שהתובע קיבל, ואשר העתקיהן צורפו לחוו"ד (נספח 8). עלות חלק מהפריטים נמוכה מאחר ומדובר בהזמנות סיטונאיות בכמויות גדולות, כמקובל בבית-מלון. כחלק מנספח 8 צרף הצעת מחיר למכונות לטחינת בשר ולפריסת בשר משנת 2004. בעניין זה העיד כדלקמן: "ש. זו חוות דעתך ולא של איתן קובי, אתה מכוח חוות דעתך אומר שהנתבעת צריכה לקנות או לשלם לאיתן 11,880 ₪ על מכונה לפריסת בשר , למה מכונה כזו ולא אחרת. " ש. הביא לך מר קובי הצעה משנת 2004 למכונת חיתוך, מזה קשור למכונה משנת 95 שהייתה במלון. ת.הרשימה הזו עוררה בי אמון ואני אסביר, את אותם פריטים היה אמור להעריך גם בסכומים הרבה יותר גבוהים. הציג בפניי איתן קובי הצעות מחיר שעל פיהם הוא מעריך את הנזק שנגרם לו. מאחר ורוב המחירים של רוב הפריטים הם סבירים ומטה, התרשמתי שזה סביר" (שם, עמ' 15). לא די בהתרשמות, אלא היה מקום לבסס זאת על הצעות מחיר אשר היו נכונות לשנת 1997 ולא לשנת 2004. בנוגע למכונה לחיתוך נקניק העיד כדלקמן: "ש. תסכים איתי שזה רלוונטי, האם מכונת הנקניק שקובי אומר שנתן בשנת 95 ולא קיבל בשנת 97, זה מאוד רלוונטי מאיזה סוג היא, איזה יצרן והפיצוי יכול לנוע באלפי אחוזים למעלה ולמטה. ת. לא יודע אם באלפי אחוזים אבל לעניין המכונה לחיתוך נקניק שהיא הפריט השני מבין היקרים, אני מסכים איתך" (שם, עמ' 16). אין להכביר במילים אודות עדות זו. גם שנשאל התובע לעניין מכונה זו, השיב : "ש.בתוך רשימת המלאי כתוב מכונת חיתוך נקניק, לא צילמת ולא כתבת איזה מכונה ואיזה תוצרת, אילו בהחזרה אתה כותב שהיא לא הייתה ובשנת 2004 נספח 8 לחוו"ד אתה הולך לספק מילטנברג ומבקש ממנו הצעת מחיר למכונה מסוימת. ת. הצעות שקיבלתם הם יותר זולות משנת 97" (שם, עמ' 24). דא עקא, שטענה זו נטעה בעלמא. אף לגבי המרכזיה לגלי עשן, נראה כי תובע אותה מקום שלא היה נכון לתבועה (שם, עמ' 24, שורות 21-26). באחרית דבר אוסיף, כי ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו, כי לכתב התביעה צורפו רשימות בהן נערכו שינויים רבים, עניין ההופך את ה"רשימות" בדבר "חסרים" או "ליקויים" לנעדרות כל תוקף (ראה למשל, עמ' 6, שורות 24-27). בנוסף, התובעים לא הוכיחו כלל, כי אכן היה קיים במלון הציוד שהם טוענים כעת שחסר. כך באשר לציוד שנמסר לכאורה, במסגרת התוספת להסכם (נספח ג' לתצהיר התובע) אין חתימה של הנתבעת על הרשימה, ולא הוכח כי ציוד זה נמסר בכלל. איני מקבלת טענה זו, כאשר בעמ' 6 לפרוטוקול, בשורות 26-27 אישר כהן, כי הנתבעת לא נענתה לכל השלמת החוסרים: "אף אחד לא אמר לי לא להשלים. אלו השלמות שאני עשיתי. לאחר מסירת המלון היו הרבה חוסרים ואני פניתי לנתבעת, חלק הם נענו לעשות וחלק לא עשו". לא עלה בידי הנתבעת לסתור טענה זו, משלא טרחה להעיד את העדים הרלבנטיים לתביעה. כן, באשר לציוד שנמסר בתוספת להסכם, לא נהירה לי טענה זו, כאשר נספח ד' לתצהיר התובע - רשימת המלאי המצורפת לתוספת - הוצאה על לוגו של הנתבעת. 16. אומנם התובעים "נחו על זרי הדפנה" עד הגשת התביעה, ואומנם אומדן מר גלקין אינו מדויק בחלקו, עם זאת, אני מאמינה לתובעים אודות החוסרים והנזקים, שנתמכו בחלקן בעדות מר כהן, ובחלקן בחוו"ד מר גלקין, כאשר מנגד, לא היה בחוו"ד מר אורן להועיל לנתבעים, משלא ערך השוואה בין שני הסרטים משנת 1995 ו-1997, בתואנה של חוסר זמן (שם, עמ' 32, שורות 5-6). כן, אין המדובר במומחה ניטראלי, שכן עובד גם כמהנדס ראשי של חברת קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ. בנוסף, מר אורן העיד, כי ישנם דברים שנשברים כתוצאה משימוש סביר, וכי אסלה שבורה ושולחן שרוף "בד"כ לא" שימוש סביר (שם, עמ' 32). עצם המינוח "בד"כ לא" מותיר גם אופציה אחרת של שימוש סביר. אני מסכימה, כי שולחן שרוף אינו שימוש סביר, אך לא תמיד כך ביחס לאסלה שבורה, ומשכך היה מקום מצידו לערוך חוות דעת, אשר תבחן מה נשבר משימוש סביר ומה לא. 17. בנוגע לטענות ב"כ הנתבעים בסיכומיו, באשר למצב המלון עובר להשכרתו, וכי גרו בו קודם אתיופים וסוכנות יהודית, הרי גם אם המלון לא היה חדש ומטבע הדברים יש בו בלאי טבעי, עדיין, לא עלה בידיהם להוכיח, כי חלק מהנזקים והחוסרים שנגרמו לו, נגרמו שלא באשמתם. מעבר לכך, השוואה בין התקליטור משנת 1995 (נ/1) לתמונות והתקליטורים משנת 1997 (ת/2-ת/3) גם בעין בלתי מקצועית מצביעים על כך, שהמלון שנמסר, אינו המלון שהוחזר. 18. צפיתי כאמור בקלטת שבתקליטור, ובהתאם להתרשמותי, לחוות דעתו של גלקין, על כל ההסתייגויות ממנה שפורטו לעיל, וכן בהתאם לרשימות הנזקים והחוסרים, ובהתחשב בעדויות שנשמעו בפניי, אני קובעת כי יש בסכום של 100,000 ₪ כדי להוות פיצוי הולם לתובעים על דרך האומדנא. חיוב נתבעים מס' 2-3: 19. על-פי כתב הערבות נתבעים מס' 2-3 : "ערבים בזה ביחד ולחוד, ערבות בלתי חוזרת למלוי כל התחייבויות השוכר וכל אחת מהן בהסכם שכירות זה". בהתאם לסעיף 4א להסכם, התחייבה הנתבעת לשמור על שלמות המושכר ומערכותיו, ותהיה אחראית לתקן על חשבונה כל נזק, למעט בלאי הנובע משימוש רגיל וסביר. למקרא כתב הערבות עולה כי נתבעים מס' 2-3 ערבו להתחייבות הנתבעת, בין היתר לשמור על שלמות המושכר, ומשקבעתי שהנתבעת לא עמדה בהתחייבותה, יש לחייבם בגין כך. 20. בעניין זה, לא נהירה לי טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי התובעים גרמו לאי מילוי החיוב הנערב, באופן בו הופטרו הערבים מערבותם. נכון הוא שביחס לחדרים המנויים בתוספת אינם חבים, אך לגבי השאר יש מקום לחייבם. בסעיף 26(א) לחוק, החוסה תחת פרק ערבות של ערב יחיד, נקבע כי: "לא קיים החייב את חיובו, יודיע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך". דא עקא, שנושה הוגדר בסעיף 19 לחוק כ"מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי". הנתבעת אינה עונה להגדרה זו, וזאת מבלי לדון בשאלה אם נתבעים מס' 2-3 הינם ערבים יחידים, ולכן חובת ההודעה אינה חלה עליה. מעבר לכך, משלא העידו נתבעים מס' 2-3, לא ניתן לדעת, אם החתימה על התוספת הייתה ללא ידועם. 21. לאור האמור לעיל, הואיל והתוספת התייחסה רק לשכירת 7 חדרים נוספים, ועיקר השכירות של המלון קבוע בהסכם המקורי, מצאתי לנכון לחייב את נתבעים מס' 2-3 בסך 90,000 ₪. 22. לסיכום, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 90,000 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשא גם בתשלום היתרה בסך 10,000 ₪, אשר תשא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. לאור השיהוי הרב כאמור לעיל בהגשת התביעה, אינני עושה צו להוצאות. חוזה שכירותחוזהבית מלוןשכירות