בתביעה שאינה מקרקעין ההתיישנות היא שבע שנים, כאשר תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות")). התובעים לא טענו זאת במפורש, אך נראה כי כאשר טענו שנודע להם לראשונה רק בשנת 2007 על כך שעל המקרקעין רובצים חובות לרשויות המס ושעסקאות המכר לא דווחו במועד, הם מסתמכים על סעיף 8 לחוק ההתיישנות הקובע את כלל הגילוי המאוחר שלהלן: "8. התיישנות שלא מדעת נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". כלל הגילוי המאוחר חל כאשר יש פער בין המציאות העובדתית והמשפטית לבין השתקפותה של מציאות זו בתודעת התובע, והוא משעה את מרוץ ההתיישנות עד למועד בו יש בידי הניזוק לעמוד על כוח התביעה שבידו. בהעדר ידיעה של התובע, אשר לא גילה ולא היה עליו לגלות כי קמה לו עילת תביעה, נחלשים חלק מהטעמים שבבסיס דיני ההתיישנות. (ראו: ע"א 4114/96 המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(1) 857, 866 (1998); רע"א 901/07 מדינת ישראל- הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל (לא פורסם, 19.9.10, פסקה 44) (להלן: עניין הוועדה לאנרגיה אטומית)). כאשר מדובר בתובענה בנזיקין חל גם הדין המיוחד הקבוע בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: "89. תחילת התיישנות לעניין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות- "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: (1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל; (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק." סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין עניינו בהתיישנות עוולות שבהן הנזק אינו חלק מיסודות העוולה ובעוולות שעילת תביעתן נמשכת (כגון תקיפה, הסגת גבול, כליאת שווא), שאז יחל מרוץ ההתיישנות ממועד הפסקת המעשה או המחדל הרשלני. תביעה זו עוסקת בעוולת הרשלנות, שבה הנזק הוא רכיב מרכיבי עילת התביעה, וחל ההסדר הקבוע בסעיף 89(2) לפקודה (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לח(3) 673, 679 (1984); ע"א 220/84 אגיוף נ' קיבוץ גבת- אגודה שיתופית, פ"ד מ(1) 528 (1986)). על פי סעיף 89(2) לפקודה, כשמדובר בעילת תביעה נזיקית והנזק לא התגלה ביום שאירע- תקופת ההתיישנות תחל מהיום שהתגלה הנזק, כפי שגם נקבע בחוק ההתיישנות, אך הסעיף מוסיף וקובע כי קיים מחסום להגשת התובענה וכי תקופת ההתיישנות תסתיים בכל מקרה לא יאוחר מעשר שנים מיום קרות הנזק (ע"א 2728/06 פלונית נ' מרכז רפואי סורוקה (לא פורסם, 24.3.08)). באשר לשאלת היחס בין סעיף 8 לחוק ההתיישנות לבין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין אפנה לדבריו של כב' השופט י' עמית בעניין הוועדה לאנרגיה אטומית, פסקה 36: "ההסדר הכללי בסעיף 8 לחוק ההתיישנות חל על כל רכיביה של עילת התובענה (ברשלנות: רכיב ההתרשלות ורכיב הקשר הסיבתי) למעט רכיב הנזק, לגביו חל ההסדר המיוחד והמפורש שבסעיף 89(2) לפקודה, הקובע את מחסום עשר השנים. מכאן, שגם אם התיישנה עילת התביעה ככל שהדבר נוגע ליסוד הנזק, די בכך שאחד מהיסודות האחרים של העילה התגלה באיחור על ידי התובע על מנת שיושעה מרוץ ההתיישנות. לדוגמה: אם הנזק אירע בשנת 1997 ונתגלה בשנת 2002 אך לא נתגלו הקשר הסיבתי או ההתרשלות, התביעה לא תתיישן בשנת 2007 למרות תקרת 10 השנים, ולמעשה לא תתיישן כל עוד מרוץ ההתיישנות מושעה בשל כלל הגילוי המאוחר..." הגדרות משפטיותהתיישנות