בהתנגדות לביצוע שטר טען הנתבע, כי אין הוא חייב לפרוע את השקים שכן עומדת לו טענת כשלון תמורה מלא. ##דוגמא לפסק דין בנושא התנגדות לביצוע שטר כשלון תמורה מלא:## התביעה שלפני מקורה בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע כנגד הנתבע, בגין ארבעה שקים חתומים בחתימת הנתבע כמושך, כל שיק ע"ס 15,000 ₪, כאשר מועד פרעונו של השיק הראשון הינו 30.5.06 ומועד פרעונם של השקים הבאים הינו בכל 30 לחודש שלאחר מכן (להלן: "השקים"). שלושה מהשקים ערוכים לפקודת התובע כנפרע ושיק אחד ערוך לפקודת מ.ס. קרקעות הגליל בע"מ שהינה חברה בבעלותו של התובע. רקע ועובדות רלבנטיות ביום 2.5.05 נחתם בין הנתבע לבין אדם בשם נאיף שעבי ז"ל (להלן: "המנוח"), הסכם מכר מקרקעין (להלן: "הסכם המכר") במסגרתו מכר המנוח לנתבע 420 מ"ר מחלקה 80 גוש 12205 מאדמות אעבלין (להלן: "המגרש"). עפ"י ההסכם, התמורה עבור המגרש הסתכמה לסך של 84,000 ₪ (להלן: "התמורה החוזית"). המנוח חתם על יפוי כח בלתי חוזר, המייפה את כוחם של התובע, שהינו בעליו של חברה בשם "נוית חברה להשקעות (1995) בע"מ" (להלן: "נוית"), ושל עורך הדין אברהים סעדי (להלן: "עוה"ד") לבצע בשמו עיסקת מכר במגרש. לצורך השלמת העיסקה, לרבות רישום זכויות המגרש בטאבו, נמסר לתובע סך של 70,000 ₪ בחמישה שקים דחויים. השיק הראשון ע"ס 10,000 ₪ נפרע ואילו ארבעת השקים הנוספים כ"א ע"ס 15,000 ₪ חוללו בהעדר פרעון, הם השקים נשוא התובענה.(הצדדים חלוקים בשאלה בעבור מה שולם הסך של 70,000 ₪ - ולכך תבוא התיחסותי בהמשך). התובע מסר לידי הנתבע התחייבות כתובה ביחס לחלקו בהשלמת ביצוע העיסקה, לרבות רישום זכויות על שם הנתבע בטאבו, ואף אישור לכך כי המנוח קיבל את מלוא התמורה בהתאם להסכם המכר (להלן: "כתב ההתחייבות" - נספח ט' לנ/1). מנסח הרישום (נספח ג' לנ/1) עולה כי ביום 30.3.2005 (כחודש לפני החתימה על ההסכם) נרשמה הערת אזהרה לטובת המנוח על זכויותיו של בן זכריה שלמה, הרשום כבעלים של 850/14550 חלקים מהזכויות בחלקה (להלן: "הבעלים הרשום"). עוד עולה מנסח הרישום כי בעת רכישת הזכויות על ידי המנוח, רבצו על זכויותיו של הבעלים הרשום עיקולים לטובת מס שבח מקרקעין נצרת מיום 8.7.2003 על סך של 241,557 ₪ ומיום 20.10.2003 על סך של 245,253 ₪. רישום הזכויות על שם הנתבע לא הושלם, אולם הנתבע קיבל חזקה במגרש ואף בנה עליו את ביתו. השקים הופקדו במועד פרעונם ואולם לא כובדו על ידי הבנק בשל העדר כיסוי וכן מאחר וניתנה לגביהם הוראת ביטול, ומכאן התובענה שלפני. 8. טענות הנתבע כנגד חיובו בסכום השקים בהתנגדות לביצוע שטר טען הנתבע, כי אין הוא חייב לפרוע את השקים שכן עומדת לו טענת כשלון תמורה מלא. בנוסף, טוען הנתבע כי עומדות לו טענות הגנה נוספות מתחום דיני החיובים הכלליים, מכוח דיני החוזים וחוק עשיית עושר ולא במשפט, וזאת כמפורט להלן: לטענת הנתבע הסכם המכר נערך ונחתם בתיווכו של התובע, אשר הציג בפניו ייפוי כח נוטריוני מטעם המנוח, וזאת מבלי שהנתבע פגש אי פעם את המנוח. בהתאם לסעיף 2 להסכם המכר הוצהר על ידי המנוח כי המגרש הינו בבעלותו ובחזקתו והינו נקי מכל זכות או שעבוד של צד שלישי כלשהו. במעמד החתימה על ההסכם הנתבע מסר ישירות לידי התובע את מלוא התמורה המוסכמת בגין המגרש בסך של 150,000 ₪ במזומן ובשיקים, תמורה שהינה גבוהה מהתמורה החוזית כפי שנרשמה בהסכם המכר. בנוסף מסר הנתבע לידי התובע סכום נוסף של 70,000 ₪ בחמישה שקים, שארבעה מהם הם השקים נשוא התובענה. סכום זה נמסר לידי התובע בתמורה לביצוע חלקו בעסקה לרבות השלמת רישום זכויותיו של הנתבע במגרש.לטענת הנתבע התובע לא המציא לידיו קבלות בגין הסכומים הללו, חרף התחייבותו לעשות כן. לימים גילה הנתבע כי המנוח כלל לא היה רשום כבעלים של המגרש, אלא כבעל הערת אזהרה בלבד, וכן דבר קיומם של חובות מס ועיקולים כמפורט לעיל. הנתבע מודה כי לא בדק את הרישום בלשכת רישום המקרקעין בטרם החתימה על ההסכם, זאת לטענתו מתוך אמון שנתן בתובע, אשר ערך עבור אחיו של הנתבע עסקה קודמת במקרקעין אחרים, אשר הושלמה בהצלחה, לרבות רישום והעברת זכויות על שם הקונה- אחיו של הנתבע. לטענת הנתבע, התובע או מי מטעמו, הטעה אותו עת הציג בפניו מצג שווא לגבי מצב הזכויות והרישום של המגרש. לטענתו, גם אם ישלם את המיסים החלים על עיסקת המכר שנערכה בינו לבין המנוח, לא ניתן יהיה להעביר את רישום הזכויות על שמו, עד אשר ישולמו חובות המס של הבעלים הקודמים, במלואם. לטענת הנתבע, אילו היה התובע חושף בפניו מידע זה, טרם החתימה על ההסכם, הוא לא היה מסכים לביצוע העסקה. לשיטתו של הנתבע התנהלותו של התובע מהווה הפרת התחייבותו כלפיו והיא גרמה לו לנזקים ממוניים ועוגמת נפש.זאת ועוד, לטענת הנתבע, ייתכן שכפועל יוצא מכך שרישום הזכויות על שמו לא הושלם ייגרם לו נזק, ככל שהעיקולים שהוטלו על המגרש ימומשו בשלב כלשהו. הנתבע הוסיף וטען, כי נפל קורבן למעשה מרמה, תחבולה ועוקץ של התובע, שכן לימים התברר לנתבע, כי המנוח והתובע היו קשורים למעשי מירמה וזיופים רחבי היקף בכל הנוגע למקרקעין בהם כלול המגרש. בהקשר זה מפנה הנתבע למכתבו של עוה"ד איברהים מנצור מיום 27.3.06 וכמו כן לפסק הדין שניתן בת.א. (מחוזי-חי') 1216/01 גרון נ' שעבי (10.3.04) ופרוטוקול הדיון שם (נספחים ד ו-ה לנ/3). בנוסף הציג הנתבע במהלך הדיון מסמכים הנוגעים להליך אחר המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, בו מבקשים ארבעה אחרים להצהיר כי הם בעלי הזכויות בחלקים של המקרקעין (חלקה 80 בגוש 12205 בכפר אעבלין) ולא שישה מחזיקים אחרים (שהנתבע לא נכלל ביניהם) אשר רכשו זכויות במקרקעין מהמנוח באמצעות התובע (ת.א. 482/08 ליברמן ואח' נ' עומר ואח'). לטענת הנתבע מאחר והצדדים לשטרות הינם "צדדים קרובים", הרי שעומדת לו כל טענת הגנה מכוח עסקת היסוד. משהפר התובע את התחייבותו על פי עסקת היסוד ביניהם, בכך שלא הושלם רישום זכויותיו של הנתבע על המגרש, בניגוד להתחייבותו הכתובה והמפורשת, הרי שקיימת הפרה יסודית של התחייבויות התובע על פי עסקת היסוד המזכה את הנתבע בביטול העסקה בתרופות שדיני החוזים מעניקים לו, וממילא לא זכאי התובע לקבלת התמורה על פי השקים. 9. טענות התובע, אשר "התפתחו" במהלך ניהול ההליך (כפי שיפורט להלן), יובאו על ידי במסגרת הדיון בטענות הנתבע, אולם אציין כי בבסיסן הטענה כי השקים ניתנו למנוח כחלק מהתמורה החוזית, והועברו לידי התובע, ומכאן שיש לראותו בבחינת "צד שלישי" (על אף שהוא רשום כנפרע בשלושה מהשקים), ובהיותו "אוחז כשורה" או "אוחז בעד ערך" בשקים מאחר וניתנה על ידו תמורה בעבורם, הוא זכאי לפרעונם המלא, ולא עומדת לנתבע כל הגנה כנגדם. ראיות הצדדיםמטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של עוה"ד סעדי אברהים (ת/2) וכן תצהירי התובע (תצהיר ראשון ותצהיר משלים - ת/3, ת/4 בהתאמה).מטעם הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע (נ/1, נ/2) וכן תצהיר של אחיו, יוסף עואלי (נ/3) (להלן: "האח") שהוא זה שרכש בעבר מקרקעין באמצעות התובע ואשר טען כי היה נוכח במעמד החתימה על הסכם המכר ומסירת השקים לתובע.במהלך ישיבת ההוכחות הגיש התובע העתק צילומי של השקים (ת/1) ובהמשך הגיש התובע את השקים המקוריים (סומנו ת/5(א)-(ד)). דיון והכרעה מחומר הראיות שהוצג בפני עולה כי למעשה נוצרו, בעת עריכת הסכם המכר, שתי עסקאות שיש ביניהן זיקה הדוקה: הראשונה, העסקה שבאה לביטוי (כנראה באופן חלקי כפי שאבהיר בהמשך) בהסכם המכר, ואשר בה פעל התובע בשם המנוח באמצעות יפוי כוח. השניה, עיסקת "תיווך" (שלא נערכה כדין) במסגרתה שימש התובע, באמצעות חברת נוית, כמתווך בעיסקת המכר.שוכנעתי, כגירסת הנתבע, כי השקים נשוא התובענה נמסרו לידיו של התובע בנוסף לתמורה בגין עיסקת המכר, והיוו הלכה למעשה תמורה לשירות שהתובע אמור היה לספק לנתבע, דהיינו, השלמת עיסקת המכר ברישום. חרף העובדה שהתובע אינו בעל רישיון תיווך ועל כן אינו רשאי כלל לעסוק בתיווך כאמור בסעיף 2 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 לא כל שכן לגבות דמי תיווך מאת הנתבע, אני סבורה כי עסקת היסוד שבבסיס השקים הינה במהותה עסקת תיווך. אלא שבהבחנה מעסקאות תיווך הנעשות על פי דין, מעורבות התובע בעסקת המכר והתחייבויותיו כלפי הנתבע עולות על התחייבויות של מתווך, שכן כפי שיפורט להלן, התחייבות התובע כלפי הנתבע כללה את ההתחייבות להביא לרישום הזכויות במגרש על שם הנתבע, התחייבות שלא קוימה, וספק באם יוכל התובע לקיימה. התחייבות זו של התובע כלפי הנתבע אף עוגנה והועלתה על הכתב במסגרת כתב ההתחייבות, אשר מפאת חשיבותו אצטטו להלן במלואו: לכבוד 15 במאי 2006 מר רביע עואלי אעבלין הננו מאשרים בזה שרכשת מאת מר נאיף שעבי שטח מקרקעין של 420 מ"ר בחלקה 80 בגוש 12205, אדמות עבלין וזאת באמצעותנו ומשרדנו מטפל בהשלמת העסקה ורישומה על שמך בטאבו וזאת בהתאם להסכם המכר ותנאיו. משרדנו אחראי בהמשך כל הטיפולים הנדרשים להשלמת העסקה ורישומה על שמך בטאבו. כמו כן המוכר קיבל כל התמורה במלואה בהתאם להסכם המכר שנערך בין הצדדים ביום 2.5.05. בכבוד רב, נוית חברה להשקעות (1995) בע"מ ע"י עיאס אדיב 13. גירסת התובע לפיה התמורה עבור עיסקת המכר עמדה על התמורה החוזית בלבד בסך של 84,000 ₪ בלבד והשקים היו חלק מהתמורה החוזית אינה מתיישבת עם העובדות להוויתן ואף אינה מתיישבת עם ההגיון הבריא והשכל הישר ואנמק: בסיפת כתב ההתחייבות מצוי אישור לפיו המנוח קיבל את מלוא התמורה החוזית. טענת התובע כי האמור בכתב ההתחייבות כפוף לפרעונם של השקים נשוא התביעה הינה בבחינת טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שערך התובע עצמו! כלל ידוע הוא, ואף אין צורך לכאורה לחזור עליו, כי מי שטוען טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, הנטל עליו להוכיח טענות אלו. במקרה דנן, הנטל על התובע להוכיח כי האמור בכתב ההתחייבות בדבר תשלום התמורה היה כפוף לפרעונם של שיקים עתידיים, שכן קיימת הנחה כי בהעלאת הדברים על הכתב יש ביטוי להסכמות הצדדים כפי שנאמר בע"א 7825/01 דאטא סיסטמס נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מח(5) 348, 361 (2004): "טענותיה של המערערת בעניין זה, וככל שהן מתייחסות לסיכום בעל-פה שהושג בטרם חתימת הערבות, הן בבחינת טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב אשר מכוח סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני אין מקום לייחס להן משקל (ראו ע"א 1570/92 הנ"ל [8], בעמ' 389; י' קדמי על הראיות (כרך ג) [12], בעמ' 1104). ההגיון העומד ביסודו של כלל זה הוא שכאשר סיכום כלשהו בין הצדדים מתועד בכתובים, ההנחה היא כי הוא נותן ביטוי נאמן למוסכם ביניהם. לא נעלמה מעיני נטיית ההלכה הפסוקה לצמצם את פרשנותו של כלל זה על ידי קביעת חריגים רבים לו, ברם המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אותם חריגים, הואיל והיה מותר להניח כי לו היה ממש בטענה בדבר ייחוד הערבות, היתה המערערת, חברה בעל נסיון רב בתחום זה טורחת לעגן סייג זה בכתובים".(ההדגשה לא במקור - פ.ל.) כך גם כאן: מאחר והתברר כי התובע עיסוקו בעסקאות מקרקעין שונות (כפי שעולה מהנספחים לתצהיר הנתבע ביחס להליכים האחרים שהתנהלו, או מתנהלים ביחס לזכויות בחלקים אחרים של המקרקעין), הרי שיש להחזיקו כמי שמבין היטב את המשמעות של המילה הכתובה, והאמור בכתב ההתחייבות (אשר התובע לא פרט לשם מה בכלל נמסר לנתבע) אינו מתיישב עם טענת התובע, שכן מכתב ההתחייבות עולה שהמוכר (הוא המנוח) קיבל (לשון עבר) את מלוא התמורה, כאשר מסמך זה נערך זמן קצר לפני מועד הפרעון של השיק הראשון מבין השיקים נשוא התביעה. מדובר בדברים מפורשים וברורים שלא ניתן על ידי התובע, שרשם אותם, כל הסבר משכנע מדוע אין לראותם כמבטאים את מצב הענינים כהוויתו, בעת עריכתו. חיזוק למסקנתי זו מצאתי בהעלאת טענתו המאוחרת של התובע, זו שהועלתה רק בתצהיר המשלים, לפיה השקים הועברו אליו מאת המנוח וזאת לפרעון חוב קודם שחב לו המנוח ואשר נבע מעיסקת מקרקעין אחרת אשר בוטלה (סעיף 6 לת/4). טענה זו לא נתמכה בבדל ראיה ונטענה על דרך הסתם. יש בסיס להניח, על סמך המסמכים שהוצגו ביחס להליכים האחרים שנוהלו ביחס למקרקעין, כי בין התובע למנוח אכן התקיימו קשרים עסקיים שונים והתנהלה ביניהם התחשבנות כלשהי, אולם אין בכך להוות הוכחה לקיומו של חוב קודם של המנוח כלפי התובע כנטען. יתירה מכך, בהתאם לגירסה המשופרת שהציג התובע בתצהיר המשלים ובתצהירו של עוה"ד, מסירת השיקים נעשתה לידיו במעמד חתימת הסכם המכר, כאשר הנתבע העביר את השקים למנוח והלה העבירם לידי התובע. מאחר והשקים נמסרו על ידי הנתבע "על החלק", לא מופיעה חתימת היסב של המנוח.גירסתו של התובע בענין זה על אף שעוה"ד תמך בה, איננה מתקבלת על ידי, ומעדיפה אני, גם בענין זה את גרסתו של הנתבע, שנתמכה בעדות אחיו, כי המנוח כלל לא היה נוכח במקום בעת עריכת הסכם המכר ומתן השקים לתובע. מצאתי ככלל להעדיף את גירסתו של הנתבע על פני גירסתו של התובע אשר היתה רצופת סתירות, חסרת קוהרנטיות, התפתחה ושינתה לבושה עם התקדמות ההליך. דומה שגרסאותיו של התובע הותאמו ושונו בהתאם לטענות הנתבע, לאחר שאלו נטענו. בעוד שתצהירו הראשון של התובע היה דל בטענות פוזיטיביות והתמקד בהכחשת גירסת הנתבע, בתצהירו המשלים העלה התובע טענות עובדתיות שלא בא זיכרן בתצהירו הראשון וכן צורפו מסמכים חדשים שלא ניתן כל הסבר מדוע לא צורפו לתצהיר הראשון, וזאת כאשר עוד קודם להגשת התצהיר המשלים ציין ב"כ התובע במכתב לב"כ הנתבע מיום 5.2.08 כי אין ברשות התובע מסמכים הנוגעים לענין מעבר לאלו שצרף הנתבע להתנגדותו לביצוע השטר!. בהתאם לגירסה הראשונית של התובע, הוא שימש כמתווך בעסקת המכר, והשקים נמסרו לו ישירות על ידי הנתבע: " התביעה הינה על סמך 4 שקים ע"ס - 15,000 ₪ כל אחד שהנתבע העביר לחזקתי תמורת העמדת החלקה לרשות הנתבע....התובע, אשר תיווך בלבד בין הבעלים או מי שזכאי היה להיות בעלים מר שעבי נאיף ז"ל ...." (סעיף 2 (ג) לת/3).לעומת זאת, בגירסה המובאת בתצהירו המשלים, תוך ניסיון "להרחיק" עצמו כדי לתמוך בטענתו כי הינו "צד שלישי" ביחס לשקים, מציג התובע גירסה שונה בתכלית ולפיה לא הוא תיווך בעסקת המכר, כי אם נוית - החברה שבבעלותו. בתצהיר זה מועלית לראשונה הטענה כי השקים היוו חלק מן התמורה החוזית, והם נמסרו על ידי הנתבע למנוח, אשר היה חייב לתובע כספים בגין עיסקאות מקרקעין אחרות בהן נוית טיפלה, והוא שהעביר את השקים לתובע על חשבון חובות אלה (סעיפים 5-7 לת/4). אינני מקבלת טענת הנתבע כי יש באמור בתצהיר המשלים של התובע משום הרחבת חזית, שכן אין מדובר בשינוי שחל בין האמור בכתבי הטענות לבין הגירסה העובדתית שנמסרת. אולם, בהחלט יש בעצם העובדה כי מדובר בגירסה עובדתית "משופרת" שאף עומדת בסתירה לגירסה קודמת כדי לקעקע את מהימנות העד המוסר את הגירסה המשופרת, וזאת בהעדר כל הסבר לשינוי שחל בין מסירת הגירסה בתצהיר הראשון לבין התצהיר המשלים, מלבד הצורך ליתן תשובות של ממש לטענות הנתבע. התובע אף הגדיל לעשות ובמהלך עדותו התקשה להסביר את גרסאותיו. כך הוא מעיד על עצמו שהוא עוסק ביזום מקרקעין וגם בתיווך באמצעות חברת נוית וכן חברת מ.ס קרקעות (עמ' 10 שורות 29-30), אך מיד בהמשך עדותו מתקן את דבריו ומודה כי אינו בעל רישיון לעסוק בתיווך ואף לנוית אין רשיון כזה (עמ' 11 שורה 2). בעדותו התובע אינו מגדיר את פעילותו כתיווך אלא כ"סיוע לאנשים למכור את קרקעותיהם" (עמ' 10 שורות 32-33). התובע בעדותו גם מביא מידע חדש באשר להתגלגלות השקים, כאשר הוא טוען שהשקים נשוא התובענה אינם השקים המקוריים שנמסרו על ידי הנתבע אלא שקים אשר הוחלפו (עמ' 11 שורות 6 - 13), ואף מוסיף וטוען כי כי המנוח השיב לידיו חלק מהשקים שהתובע מסר למנוח (איזה? מה סכומם? איש לא ידע) וזאת לאחר שעיסקה אחרת במקרקעין בוטלה (עמ' 12 שורה 3 ואילך). התובע מציג בעדותו גירסה נוספת אשר לא אוזכרה בתצהיריו הקודמים ולפיה הנתבע שילם בסך הכל 84,000 ₪, מתוכם 24,000 ₪ ישירות לידיו. כמו כן משנה התובע את גירסתו לעניין השקים המוחלפים וטוען כי קיבל לידיו את השקים של ההסכם "העסקה היא 84,000 ₪ וקיבל את זה שעבי המנוח. נפרעו מהם 24,000 ₪. 60,000 ₪ חזרו, ובגלל זה אנחנו נמצאים בבית המשפט. אני קיבלתי את השקים של ההסכם, והעברתי אותם לשעבי. לשעבי שולם 24,000 ₪ על ידי והשקים שאני קיבלתי, חזרו (עמ' 14 שורות 9-18)). הנה כי כן ניתן להיווכח שגירסתו של התובע אינה קוהרנטית, היא משתנה ומתפתחת עם התקדמות ההליך, ונראה כי בסופו של יום, בבחינת תצהיריו ועדותו, לא ניתן לסמוך קביעה עובדתית כלשהי על עדות זו (ואוסיף כי ספק באם התובע עצמו יודע מה היא גירסתו בסופו של יום!).אין ספק כי גרסאותיו השונות של התובע נועדו להמעיט בחלקו בעסקה, ולהציג עצמו "כמסייע" בלבד ואולם ממכלול הראיות בתיק עולה תמונה שונה לפיה התובע נטל חלק פעיל ביותר בעיסקת המכר, ואף קיבל תמורה בגין ביצוע חלקו בעסקה, ומכאן מסקנתי כי יש לראות את התובע והנתבע כצדדים קרובים לשקים. למעלה מן הדרוש אוסיף ואציין כי ממילא לא נתתי אמון בעדותו עוה"ד סעדי באשר ל"גלגול השקים" כביכול מידיו של הנתבע לידי המנוח, ומידי המנוח לידי התובע מאחר שגירסה זו נטולת כל היגיון. כשנשאל עוה"ד סעדי מה הטעם בהעברת השקים מיד ליד מקום בו כל הנוגעים בדבר נכחו בחדר, השיב תשובה מעורפלת לפיה : "המנוח לא שמע טוב ולא ידע לקרוא ולכתוב עברית ולכן הוא העביר אותם לתובע שמסר אותם למנוח" (עמ' 9 שורות 15-16). מעבר לחוסר ההגיון שבגירסה, הרי שהיא גם עומדת בניגוד לגירסת התובע לפיה הנתבע מסר את השקים למנוח דווקא, והלה העבירם אליו לצורך פרעון חוב של המנוח כלפיו. משכך מצאתי להעדיף את גירסת הנתבע ואחיו לפיה המנוח לא נכח כלל במעמד החתימה על ההסכם, וכן לא מר חניפס אשר התובע ועוה"ד טענו כי היה נוכח אף אותו, וכי באותו מעמד מסר הנתבע, ישירות לידיו של התובע, את מלוא התמורה החוזית בהתאם להסכם ובנוסף את השקים נשוא תובענה זו.זאת ועוד, מר חניפס אשר לטענת התובע ועוה"ד, יכול היה לשפוך אור על נסיבות מסירת השקים, לא הובא על ידי התובע לעדות. על פי ההלכה הימנעות מלהעיד עד רלבנטי ככל ראיה אחרת שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה כי היה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (ראה לדוגמא ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 614 אותיות ה-ו (1993); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); י. קדמי "על הראיות - הדין בראי הפסיקה" כרך שלישי, תשס"ד, עמ' 1649-1660). משקבעתי כי מדובר בצדדים קרובים לשטר, הרי שחלה ההלכה שנקבעה בדנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193 (1998) והפסיקה שבאה בעקבותיה, ולפיה יכול צד קרוב לשטר להעלות כל טענת הגנה העומדת לו במישור החוזי מכוח עסקת היסוד כנגד חיובו על פי השטר (ראה למשל: סעיף 10 לע"א (חי') 3876/06 רמקו בע"מ נ' שטרית (17.1.08)). אמנם לתובע כאוחז בשיק עומדת חזקת מתן ערך לפי סעיף 29(א) לפקודת השטרות, הקובע: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך", אולם מקום בו הנתבע הוכיח הגנה ראויה כנגד חבותו על פי השטר, חובת הראיה מוחלפת ועל התובע הנטל להוכיח מתן תמורה בעבור השקים (ש' לרנר "דיני שטרות" (2007) בעמ' 224). האם הוכיח הנתבע הגנה ראויה כנגד חבותו על פי השטרות?טענתו של הנתבע הינה כי לאחר עריכת הסכם המכר התברר לי שהוטעה על ידי התובע ועוה"ד, וכי בניגוד להצהרה בהסכם המכר לפיה זכויות המנוח במגרש נקיות מכל שעבוד או זכויות צד ג', הרי שהתברר כי על זכויות הבעלים הרשום רובצים עיקולים בגין חובות מס של מעל חצי מיליון ₪, ומשכך, אין כלל אפשרות לרשום את זכויותיו הוא במגרש, והדבר גם לא נעשה על ידי התובע ונוית, חרף התחייבותם לעשות כן.טענת ההגנה של הנתבע מערבת למעשה שתי טענות השלובות זו בזו: הראשונה - טענה להטעייה בעת עריכת הסכם המכר תוך יצירת מצג שווא מצד התובע לגבי אפשרות רישום זכויותיו.השניה - טענה להפרת עיסקת היסוד שבבסיס השקים, בשל אי רישום זכויותיו על ידי התובע או נוית, וחוסר אפשרות לעשות כן. לכך מוסיף הנתבע את הטענה כי על אף שבנה את ביתו על המגרש, הוא חשוף לאפשרות כי רשויות המס יבקשו ביום מן הימים לממש את העיקולים המוטלים על זכויות הבעלים הרשום, ובכך יאבד את ביתו ואת זכויותיו במגרש.חרף העובדה כי כל אחת מהטענות מופנית לכאורה ל"עסקה" אחרת (או ליתר דיוק, לחלק אחר של העסקה) אני סבורה כי לאור הזיקה הברורה בין שתי העסקאות, יש בטענות ההגנה של הנתבע, ובעיקר הטענה בדבר הפרת התחייבות התובע כלפיו, להקים לו הגנה כלפי השקים. ראשית, לטענה בדבר הפרה של עסקת היסוד - כאמור לעיל, עיסקת היסוד שבסיס השקים הינה עסקה הנלווית להסכם המכר, ואשר בה קיימת התחייבות של התובע כלפי הנתבע להביא להשלמת עיסקת המכר ורישום הזכויות על שם הנתבע, כפי שהדבר בא לביטוי בכתב ההתחייבות.ברי כי עד למועד פרעון השיקים (שנה לאחר עריכת הסכם המכר) טרם נרשמו זכויות הנתבע במגרש, ולאור האמור בסעיף הקודם, ועל רקע ההליכים המשפטיים המתנהלים בנוגע לזכויות המנוח במגרש, ספק באם ניתן יהא לרשום את זכויות הנתבע במגרש, והתובע לא הוכיח אחרת, על אף שניסה לעשות כן. כך למשל, טענת התובע, אשר גם עוה"ד ניסה לתמוך בהן, כי באם הנתבע ישלם את המסים הכרוכים בעסקת המכר, יוכל "לפצל" את העסקה מהעסקה הקודמת (שבין הבעלים הרשום לבין המנוח) ולרשום את זכויותיו חרף קיומם של העיקולים, התבררה כעורבא פרח, וגם עוה"ד בעדותו, הודה למעשה שהדבר אינו אפשרי (עמ' 8 שורות 18-22). ככל שרצה התובע להוכיח טענתו זו צריך היה להציג עדות אדם מוסמך מטעם רשויות המס שהיה מאשר קיומה של אפשרות כזו, ודבר זה לא נעשה. אמנם נכונה טענת התובע כי הנתבע לא הראה כי ההליכים המשפטיים המתנהלים ביחס למקרקעין נוגעים לזכויות המנוח במגרש נשוא הסכם המכר, ובשלב זה של הדברים כפי שהובאו בפני, אין בהליכים המשפטיים טענה של מאן דהוא הסותרת את חזקתו של הנתבע במגרש (שכן הטענות שם מועלות על ידי בעלים רשומים אחרים ולא על ידי בן זכריה שלמה), אולם לא יכול להיות ספק כי לאור הטענות המועלות בהליכים שם בנוגע ליפויי הכוח מכוחם פעלו התובע והמנוח לרישום זכויות המנוח במקרקעין, קיימת סבירות גבוהה כי גם אלמלא חוב המס, מתעורר היה קושי של ממש לרשום את זכויות המנוח במקרקעין, וממילא, לרשום את זכויות הנתבע, וכל רישום כזה היה נעשה, אם בכלל, בכפוף לתוצאות ההליך המשפטי האחר.אינני מתעלמת מן העובדה כי לא הוצגה בפני הסכמת הצדדים באשר למועד לביצוע רישום הזכויות, ולכאורה ניתן לטעון שבמועד פרעון השקים טרם התגבשה הפרה, אולם לאור הנתונים שהתבררו לנתבע לאחר עריכת הסכם המכר, וכפי שאלו הובאו בפני, לא יכול להיות ספק כי במועד פרעון השיקים ההפרה היתה צפויה ברמת וודאות גבוהה. למעשה די בכך על מנת להקים הגנה לנתבע כנגד השקים, אולם אוסיף עוד ביחס לטענה בדבר מצג שווא, כי קיימת הודאה מפורשת של עוה"ד כי בעת עריכת הסכם המכר היה מודע לכך שעל המגרש רובצים עיקולים, אולם לטענתו ההסכם נוסח תוך ציון היפוכו של דבר (דהיינו שזכויות המנוח נקיות מזכויות צד ג') זאת: "עפ"י רצונם של הצדדים".גם בענין זה מעדיפה אני את גירסת הנתבע שכן לא ניתן כל הסבר סביר מצידם של התובע ועוה"ד מדוע יסכים הנתבע לשלם עבור מגרש בידיעה שלא ניתן להעביר את הזכויות בו מבלי לפרוע חוב מס קודם של חצי מליון ₪!!המדובר ברוכש שהיה באותה עת אדם צעיר (בן 25), אשר מלבד ידיעתו אודות עיסקה קודמת שהסתייימה בהצלחה בעבור אחיו, לא הוכח שיש לו ידע או נסיון קודם בעסקאות מקרקעין. מקבלת אני את עדותו כי סמך על התובע, על רקע הנסיון של אחיו, והאמין לו (ולעוה"ד שפעל מטעמו), כי אין מניעה לביצוע עיסקת המכר, וכי הוא יוכל, בסופו של יום לרשום את זכויותיו במקרקעין.גם העובדה שהנתבע יכול היה, במעט זהירות מצידו, לברר את העובדות כהוויתן ולא להסתמך על מצגי התובע ועוה"ד, אין בה לשלול את זכותו לבקש סעד בשל ההטעיה, שכן שוכנעתי, בניגוד לעדות עוה"ד, כי האמור בהסכם המכר משקף את המצג שהוצג בפני הנתבע, ושעל בסיסו התקשר בעסקת המכר (וראה: ד' פרידמן, נ' כהן "חוזים", כרך ב' (1992) בעמ' 858 והמובאות שם). ודוק: אין המדובר כאן במחדל של אי גילוי קיום העיקולים, אלא ביצירת מצג ברור, אשר נכלל בהסכם, לפיו זכויות המנוח נקיות מזכויות צד ג', דבר שכאמור היה ידוע הן לתובע והן לעוה"ד כי אינו משקף את מצב הדברים בפועל.אמנם נכון כי טענת ההטעייה מתיחסת להסכם המכר שאותו הנתבע לא ביקש לבטל (והוא בודאי שאינו חפץ בכך לאחר שבנה את ביתו על המגרש) אולם לאור קביעותי העובדתיות באשר לאופן התרקמותה של העסקה, לא יכול להיות כל ספק שהמצג שנוצר, נוצר על ידי התובע ועוה"ד שפעל מטעמו. יתירה מכך, כפי שציינתי לעיל, עסקת המכר ועסקת היסוד של השקים, הינן עסקאות שלובות, וברור כי בעת שהנתבע מסר לתובע את השקים, הם נמסרו כחלק מאותה עסקה שלמה, הכוללת את התחייבות התובע להביא לרישום הזכויות על שמו. משכך אני סבורה כי על אף קיומן של שתי העסקאות, ועל אף העובדה שהתובע פעל במסגרת עסקת המכר בשם המנוח על בסיס יפוי כוח, עדיין יש לזקוף לחובתו את יצירתו של המצג המטעה. פנינה לוקיץ' האם התובע הוכיח מתן תמורה בעבור השקים?לאור קביעותי באשר לחוסר המהימנות של התובע, והעדר ראיות התומכות באיזו מהגרסאות שמסר ביחס לחלקו בעסקה וזכאותו לתמורת השיקים, ברי כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו.באם מדובר בדמי תיווך (או יותר נכון "דמי סיוע") - לא ניתן הסבר מצד התובע הכיצד בגין עסקה בסך 84,000 ₪ הוא זכאי לשכר של 70,000 ₪! יתירה מכך, דווקא הסתמכות התובע על החשבון שהוצא על ידי נוית למנוח (נספח ג' לת/4) (להלן: "חשבון נוית"), ממנו עולה לכאורה כי המנוח שילם לנוית סך של 8,400 ₪ עבור "טיפול ומכירת קרקע" המתיחס לעסקת המכר נשוא הליך זה, הכיצד הוא טוען כי הוא זכאי לשכר של 70,000 מהנתבע?אעיר, על אף שהדבר כלל לא נדרש להכרעתי, כי דווקא תשלום זה, ככל שאכן בוצע (יש לשים לב כי מדובר בחשבון בלבד ולא בחשבונית מס!), בשילוב עם טענת התובע כי הוא זכאי לתשלום אף מצידו של הנתבע, תומך בגירסת הנתבע כי שווי עסקת המכר עלה על התמורה החוזית המוצהרת. שכן, באם כבר קיבל התובע, באמצעות נוית, 10% משווי העיסקה מהמנוח (8,400 מתוך 84,000), מדוע ייאות הנתבע לשלם לו סכום נוסף של 70,000 ₪ בעבור אותה העיסקה! אין זאת כי מדובר בעסקה ששוויה המלא לא בוטא בהסכם המכר (מטעמים מובנים), והדבר תומך בהחלט בגירסת הנתבע בדבר תשלום נוסף מעבר לתמורה החוזית. אינני מתעלמת בקביעתי זו מהעובדה כי הנתבע לא הציג מסמך כלשהו המעיד על תשלום סכומים מעבר לתמורה החוזית, דבר שיש בו כדי להחליש טענותיו בהקשר זה, אולם ממכלול הראיות שהובאו בפני התרשמתי כי יש דברים בגו, וגירסתו היא המסתברת ביותר וזאת בין היתר לנוכח חוסר האמון בעדותו של התובע והעובדה כי דווקא הוא, שאצלו אמורים להיות כל המסמכים התומכים בטענותיו, לא הציג מסמכים כאלו.באם מדובר בחלק מהתמורה עבור המגרש - התובע לא הוכיח את זכותו על פי השקים, שכן התמורה, על פי ההסכם מגיעה למנוח ולא לתובע!!משקבעתי כי לא הוכחה הטענה של העברת השקים לידיו על ידי המנוח על חשבון חוב קודם, ובהעדר הסבה של השקים לידיו, הרי שהתובע לא הוכיח קיומה של זכות כלשהי על פי השקים, ובודאי שלא הוכיח מתן תמורה עבורם! לסיכום מכל האמור עולה כי דין התביעה להידחות שכן הנתבע הוכיח קיומה של הגנה כנגד ביצוע השקים ומנגד התובע לא הוכיח זכאותו לפרעון השקים. יחד עם זאת, בשים לב לעובדה כי הנתבע לא ביקש, וכנראה לא יבקש, את ביטול הסכם המכר, וכי הוא אכן הפיק טובת הנאה (אם כי יתכן שבעתיד מצבו ישתנה) מרכישת המגרש, וכן בהתחשב בעובדה כי בהתנהלותו (גם אם בתום לב ומתוך תמימות מסוימת) הוא "תרם" למצב אליו נקלע, אני סבורה כי אין לחייב את התובע בהוצאותיו. שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטרכשלון תמורה