דוגמא להחלטה בנושא התנגדות להצגת מסמך בתצהיר גילוי מסמכים: מונחת לפני בקשה 98 שהגישו הנתבעים 3-4 (להלן: "הנתבעים"), ובקשה 101 שהגישו התובעים. עיקר העובדות הנוגעות בעניין וטענות הצדדים ביום 19.2.13 קבע בית המשפט, במסגרת החלטתו בבקשה 88 שהוגשה על ידי התובעים, כדלקמן: "4. לאחר שקראתי את בקשת התובעים, תגובת הנתבעות ותשובת התובעים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ממש בטענת התובעים לפיה הנתבעות לא קיימו במלואן החלטות בית המשפט לגבי אופן הגשת התצהירים המתוקנים מטעמן. לפיכך, הנני מורה כי בהתאם להחלטות בית המשפט שניתנו בעבר, ואשר פורטו בטיעוני התובעים (בסעיף 3 לעיל) תמצאנה הנתבעות לתובעים, בתוך 30 ימים, תצהירים מתוקנים מטעמן, אשר יכללו התייחסות לנושאים הבאים: המצהירים מטעמם של הנתבעות יצהירו כי לפי מיטב ידיעתם ואמונתם של המצהירים, אין ולא היו מעולם, בחזקתן או בשליטתן של הנתבעות או מי מטעמן כל מסמכים נוספים לאלה שפורטו בתצהירים; הנתבעת 4 תפרט את החקירות שבוצעו מטעמה לשם איתורם של המסמכים שנשרפו; הנתבעת 4 תתייחס בתצהיר המתוקן אף למסמכים המפורטים בסעיף 2(ו) במכתבים של ב"כ התובעים אל ב"כ הנתבעות 3-4 מיום 6.6.12; התצהירים המתוקנים יכללו את כל המסמכים אשר נתבקשו על ידי התובעים במסגרת הבקשות המקדמיות, לרבות מסמכים אשר נתבקש עיון בהם על אף שלא נזכרו בכתבי הטענות של הנתבעות; הנתבעות תקפדנה כי לגבי כל מסמך שלגביו הן טוענות לחיסיון - יפורטו תאריכו, שמות המכותבים, והנימוק לטענת החיסיון. כן תבוצע הפרדה ברורה בין מסמכים לגביהם נטענת טענת חיסיון עו"ד - לקוח, לבין מסמכים לגביהם נטענת טענת חיסיון בשל כל נימוק אחר שפירוטו נדרש גם כן". כן נקבע בהחלטה זו, כי הנתבעים "הגישו את התצהירים המתוקנים מטעמן תוך חריגה מלוח הזמנים שנקבע בהחלטתי מיום 6.12.12". בנוגע לתצהירים שהגישו הנתבעים בסופו של דבר נקבע כי "החלטות בית המשפט בנוגע לתצהירים המתוקנים לא קוימו במלואן". לפיכך, הושתו על הנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ (ראו סעיפים 5-6 בהחלטה מיום 19.2.13). ביום 13.3.13 הגישו הנתבעים את בקשה 98 בגדרה ביקשו מבית המשפט שיורה כי הם קיימו את החלטת בית המשפט מיום 19.2.13 עוד בטרם ניתנה החלטה זו על ידי בית המשפט, וכי כנגזרת מכך יש לקבוע כי "הנתבעים סיימו את חובתם בכל הנוגע לתצהירי גילוי המסמכים" (מתוך הפסקה הראשונה בבקשה). הנתבעים מנמקים בקשתם זו באופן הבא: באשר להוראת בית המשפט כי המצהירים מטעם הנתבעים יצהירו כי לפי מיטב ידיעתם ואמונתם אין ולא היו מעולם, בחזקתם או בשליטתם של הנתבעים או מי מטעמם כל מסמכים נוספים לאלה שפורטו בתצהירים - משיבים הנתבעים כי נוסח זה עליו הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 19.2.13 חורג מהנוסח הקיים בתקנות. הנתבעים מוסיפים כי לא נמצא אדם מטעמם אשר יסכים להצהיר את ההצהרה בנוסח שעליו הורה בית המשפט ולפיכך הם מבקשים מבית המשפט שיקבע כי די בנוסח שבתצהירי גילוי המסמכים שהוגשו על ידם בעבר, וכי אין להגיש תצהיר חדש בהתאם לנוסח עליו הורה בית המשפט (סעיף 7 בבקשה); באשר להוראת בית המשפט כי הנתבע 4 יפרט את החקירות שבוצעו מטעמו לשם איתורם של המסמכים שנשרפו - משיבים הנתבעים כי פירוט כאמור כבר בוצע במסגרת תצהירו של מר גדעון מזור מיום 24.10.12 (סעיף 8 בבקשה); באשר להוראת בית המשפט כי הנתבע 4 יתייחס בתצהיר המתוקן אף למסמכים המפורטים בסעיף 2(ו) במכתביהם של ב"כ התובעים אל ב"כ הנתבעים 3-4 מיום 6.6.12 - משיבים הנתבעים כי הדבר בוצע במסגרת תצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבע 4 שנעשה ביום 24.10.12 (סעיף 9 בבקשה); באשר להוראת בית המשפט כי התצהירים המתוקנים יכללו את כל המסמכים אשר נתבקשו על ידי התובעים במסגרת הבקשות המקדמיות, לרבות מסמכים אשר נתבקש עיון בהם על אף שלא נזכרו בכתבי הטענות של הנתבעים - משיבים הנתבעים כי גם דרישה זו כבר בוצעה על ידם (סעיף 10 בבקשה); באשר להוראת בית המשפט כי הנתבעים יקפידו כי לגבי כל מסמך שלגביו הם טוענים לחיסיון - יפורטו תאריכו, שמות המכותבים, והנימוק לטענת החיסיון - משיבים הנתבעים כי דרישה זו כבר בוצעה על ידם (סעיף 11 בבקשה); באשר להוראת בית המשפט כי תבוצע הפרדה ברורה בין מסמכים לגביהם נטענת טענת חיסיון עו"ד - לקוח, לבין מסמכים לגביהם נטענת טענת חיסיון בשל כל נימוק אחר שפירוטו נדרש גם כן - משיבים הנתבעים כי אין צורך להישמע להוראה זו, בשל הטעמים הבאים: תצהיר גילוי המסמכים של הנתבע 4 שנעשה ביום 24.10.12 עושה הפרדה זו בסעיפים 4 ו- 5; תצהיר גילוי המסמכים של הנתבעת 3 שנעשה ביום 24.10.12 מפרט את כל התכתובות הפנימיות הרלבנטיות, ואילו המסמכים המפורטים ברשימת המיילים שצורפה לתצהיר זה אינם רלבנטיים לתביעה, ולפיכך אין כל צורך לפרטם. בהקשר זה הוסיפו הנתבעים וטענו כי "בכל מקרה אין מקום לאפשר עיון בתכתובות פנימיות שאינן רלבנטיות למחלוקת ובפרט כאלה שנערכו לאחר הגשת התביעה, או שמתייחסות לעבודתה של הועדה להשלמת תכניות שאינה צד להליך" (סעיף 6 לבקשה); תצהיר גילוי המסמכים של הנתבעת 3 מיום 13.1.13 מפרט את כל המסמכים שנטען לגביהם חיסיון עו"ד-לקוח, הרלבנטיים לעניין. ביום 14.3.13 התקיימה ישיבת קדם משפט בתביעה זו. במסגרת הדיון נענה בית המשפט לבקשת התובעים ואפשר להם להגיב בעל פה לבקשה 98 של הנתבעים - כדלקמן: באשר לבקשת הנתבעים מבית המשפט שיורה כי הם קיימו את החלטת בית המשפט מיום 19.2.13 עוד בטרם ניתנה על ידי בית המשפט - משיבים התובעים כי טענת הנתבעים הינה, למעשה, טענה לפיה בית המשפט טעה בהחלטתו מיום 19.2.13 ועליו לשנותה, וכי כפועל יוצא מכך הרשו לעצמם הנתבעים שלא למלא אחר החלטה זו. לטענת התובעים, בכך עושים הנתבעים שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ולפיכך יש לדחות על הסף את בקשתם זו; באשר לטענת הנתבעים כי הם עודם עומדים על כך שנימוק בדבר "תכתובת פנימית" הינו נימוק לגיטימי לטענת חיסיון, טענה אשר נאמרה בהקשר להוראת בית המשפט לפיה על הנתבעים להקפיד ולנמק את טענת החיסיון הספציפית החלה לגבי כל מסמך אשר לגביו הם טוענים לחיסיון - משיבים התובעים כי בהחלטתו מיום 19.2.13 בבקשות 80 ו- 81 קבע בית המשפט כי הנימוק של התכתבות פנימית כשלעצמו אינו מספיק. לטענת התובעים, משנמנעו הנתבעים לפרט נימוק נוסף לגבי מסמכי התכתובת הפנימית - חובה עליהם לגלותם לתובעים (פ', עמ' 22, ש' 15-25, ועמ' 23, ש' 11-14); באשר לטענת הנתבעים כי "בכל מקרה אין מקום לאפשר עיון בתכתובות פנימיות שאינן רלבנטיות למחלוקת ובפרט כאלה שנערכו לאחר הגשת התביעה, או שמתייחסות לעבודתה של הועדה להשלמת תכניות שאינה צד להליך" (סעיף 6 בבקשה), טענה אשר נאמרה בהקשר להוראת בית המשפט כי יש לבצע הפרדה ברורה בין מסמכים לגביהם נטענת טענת חיסיון עו"ד - לקוח לבין מסמכים לגביהם נטענת טענת חיסיון בשל כל נימוק אחר - משיבים הנתבעים כי מסמכים אלה מופיעים אצל הנתבעים בתצהיר גילוי המסמכים ולפיכך אין להם אפשרות לטעון כעת כי אין הם רלבנטיים. בהקשר זה מפנים התובעים לספרו של זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: "זוסמן"), עמוד 441 בו נקבע כי "לא תיתכן התנגדות להצגת מסמך על סמך טענה שאותו מסמך אינו שייך לעניין שכן גילוי מסמך בתצהיר המסמכים כמוהו כהודעה שהמסמך שייך לעניין" (פ', ע' 23, ש' 19-21); באשר לטענת הנתבעים כי הם הפרידו בין סוגי החסיונות - מפנים התובעים לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת 3 שנעשה ביום 24.10.12, אליהם צורפו נספחים א' - ד' שהם רשימת מיילים אשר לגביהם נטען בסעיף 5 בתצהיר זה כי אלה התכתבויות חסויות מכוח היותן התכתבויות פנימיות ו/או מכוח יחסי עורך דין-לקוח. ביום 18.4.13 הגישו התובעים את בקשה 101 בגדרה ביקשו למחוק את כתב ההגנה של הנתבעים בשל אי הגשת תצהירי גילוי מסמכים מתוקנים ואי העמדת מסמכים לעיון התובעים. במסגרת בקשה זו טענו התובעים, בין היתר, כדלקמן: הנתבעים הפרו את החלטת בית המשפט מיום 19.2.13 בבקשה 88 בעניין המצאת תצהירי גילוי מסמכים מתוקנים בתוך 30 ימים, בהתאם לתיקונים שהוגדרו בהחלטה זו. לטענת התובעים, המדובר בביזוי של החלטות בית המשפט ולפיכך יש למחוק את כתב הגנתם של הנתבעים ולקבל את התביעה; באשר לטענת הנתבעים כנגד נוסח ההצהרה אותו קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 19.2.13 - מוסיפים התובעים וטוענים כי בע"א 59/67 חדד נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד כא (2) 277 (1967) נקבע כי על המצהיר מוטל להצהיר כי אין ולא היו מסמכים נוספים בידי הגוף מטעמו ניתן התצהיר, להבדיל מהמצהיר עצמו, וכי הימנעות מהצהרה כזו מצדיקה לכאורה מחיקת כתב ההגנה. התובעים טוענים כי הנתבעת 4 הפרה את החלטת בית המשפט בעניין פירוט החקירות שבוצעו לאיתור המסמכים שנשרפו, וכי ההצהרה לפיה "מעריכים" שכנראה נשרפו מסמכים אינה מספקת; התובעים טוענים כי הנתבעת 4 הפרה את סעיף 4(ג) בהחלטת בית המשפט מיום 19.2.13 בעניין הצורך בהתייחסות למסמכים 2, 21, 27, 31, 32 הנזכרים בסעיף 2(א) למכתב מיום 6.6.12; התובעים טוענים כי הנתבעת 4 הפרה את סעיף 4(ד) בהחלטת בית המשפט מיום 19.2.13 בעניין הצורך להתייחס לכל אחד מהמסמכים שפורטו בבקשות המקדמיות, לגלותו או להצהיר שאינו ברשותה ומתי יצא מרשותה. הנתבעים, בתגובתם לבקשה 101, דוחים את האמור בבקשה זו וטוענים כי לא הפרו את החלטת בית המשפט מיום 19.2.13, כי המציאו שישה תצהירי גילוי מסמכים מטעמם (די והותר לשיטתם), וכי ניסיונותיהם של התובעים למחוק את כתב הגנתם מעידה על חולשת התביעה. בעניין טענת החיסיון בשל היות המסמכים "תכתובות פנימיות" - סבורים הנתבעים כי המדובר בטענה לגיטימית, שאינה מפרה את החלטת בית המשפט וכי אין מוטלת עליהם חובה לגלות מסמכים אלו בטרם החליט בית המשפט בסוגיה זו. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל כתבי הטענות של הצדדים אשר הוגשו לבית המשפט במסגרת בקשות 98 ו- 101, וכן בהחלטות וביתר המסמכים הנוגעים בעניין, החלטתי כי יש ממש בטענתם של התובעים כי הנתבעים הפרו את החלטת בית המשפט מיום 19.2.13, ולפיכך דין בקשה מס' 98 אשר הוגשה ע"י הנתבעים להידחות. יחד עם זאת, בנסיבות העניין אני סבור כי אין הדבר מצדיק את מחיקת כתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבעים, ולפיכך מן הדין לדחות את בקשה מס' 101 אשר הוגשה ע"י התובעים. אפרט להלן נימוקיי להחלטות אלה. טענתם העיקרית של הנתבעים העומדת בבסיס בקשה מס' 98 הינה כי עלה בידם לקיים את החלטת בית המשפט מיום 19.2.13 עוד בטרם ניתנה על ידי בית המשפט. למעשה, טוענים הנתבעים כי בית המשפט שגה בהחלטתו מיום 19.2.13, ולפיכך אין הם מחויבים לקיימה. טענה זו - תמוהה היא. בעת מתן ההחלטה בבקשה 98, עמדו בפני בית המשפט טענותיהם של שני הצדדים. בית המשפט עיין בטענותיהם של הצדדים והכריע כפי שהכריע. הנתבעים מחויבים לקיים את החלטת בית המשפט ככתבה וכלשונה, ואין להם כל אפשרות להעלות טענות נוספות כעת, לאחר שההחלטה כבר ניתנה, משל היה בית המשפט ערכאת ערעור על החלטותיו שלו. מכאן שהנתבעים הפרו את החלטת בית המשפט בכך שבחרו שלא לקיימה. בנוסף, וגם לגופו של עניין, אני סבור כי יש לדחות טענותיהם של הנתבעים: בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 19.2.13 בבקשות מספר 80 ו- 81 כי "העלאת טענה כללית בדבר היות המסמכים בגדר תכתובת פנימית אין בה די כדי להיחשב לאינטרס בר הגנה כיוון שמסמך, כשלעצמו, אינו נהנה מחיסיון אך בשל העובדה שהוא בגדר תכתובת פנימית. לפיכך, נדרש מהנתבעות 3-4 לפרט האם קיים אינטרס המצדיק הימנעות מגילויים של מסמכי התכתובת הפנימית מעבר לעצם היות מסמכים אלו בגדר תכתובת פנימית" (סעיף 7 בהחלטה; ההדגשה במקור - ב.א.). לפיכך, אין מקום לטענתם של הנתבעים כי הם עודם עומדים על כך שנימוק בדבר "תכתובת פנימית" הינו נימוק לגיטימי לטענת חיסיון; באשר למסמכים אשר הנתבעים גילו במסגרת תצהיר גילוי מסמכים מטעמם - מדגיש המלומד ד"ר י' זוסמן בספרו כי "התנגדות להצגה על סמך הטענה שמסמך פלוני אינו שייך לעניין (material) לא תיתכן, שכן גילוי מסמך בתצהיר המסמכים כמוהו כהודאה שהמסמך שייך לעניין" (עמוד 441; ההדגשה אינה במקור - ב.א.). לפיכך, אין מקום לקבל את טענת הנתבעים בדבר העדר רלבנטיות של המסמכים אותם הם כבר גילו בתצהיר גילוי מסמכים. לפיכך, על הנתבעים מוטלת חובה לאפשר לתובעים לעיין במסמכים אלו, ככל שלא נקבע כי הם חוסים תחת חיסיון; אני סבור כי מן הדין לדחות גם את טענת הנתבעים לפיה הם הפרידו בין סוגי החסיונות: בתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת 3 שנעשה ביום 24.10.12 פורטה (בסעיף 5) רשימת תדפיסי מיילים לגביה נטען כי היא חסויה "מכוח היותן התכתבויות פנימיות ו/או מכוח יחסי עו"ד לקוח" (תדפיסי המיילים צורפו כנספחים א'-ד' לתצהיר הנ"ל). מאחר שהנתבעים לא פירטו בנפרד מהו סוג החיסיון לגבי כל אחד ממסמכים אלו - ממילא ברור כי הנתבעים לא קיימו החלטת בית המשפט בעניין זה; באשר לטענת הנתבעים כנגד הנוסח שנקבע בהחלטת בית המשפט מיום 19.2.13 אשר לפיו על המצהירים מטעם הנתבעים להצהיר שלפי מיטב ידיעתם ואמונתם אין, ולא היו מעולם, בחזקתם או בשליטתם של הנתבעים, או של מי מטעמם, כל מסמכים נוספים לאלה שפורטו בתצהירים - אני סבור כי יש לדחות גם טענה זו של הנתבעים. לעניין זה ראו האמור בסעיף 3 בטופס 11 שבתוספת הראשונה של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. לגבי המונח "אדם" השוו לנאמר בסעיף 4 בחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981. כן ראו ע"א 59/67 חדד נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, כא (2) 277 (1967), בו נקבע כי על המצהיר מוטל להצהיר כי אין, ולא היו, מסמכים נוספים בידי הגוף מטעמו ניתן התצהיר, להבדיל מהמצהיר עצמו - בדומה לנוסח שנקבע על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 19.2.13. יודגש כי הצהרה כזו צריכה להינתן לפי מיטב ידיעתם ואמונתם של המצהירים, על בסיס חקירה ודרישה שערכו. ברי כי ככל שיתברר בדיעבד כי מסמך כאמור הוסתר על ידי מאן דהוא הקשור בנתבעים מבלי שלמצהירים מטעם הנתבעים היתה מעורבות או ידיעה בקשר לכך, הרי שלא יהא בכך כדי לפגוע באמינותם ובתום ליבם של המצהירים; משלא הגישו הנתבעים תצהירים חדשים מטעמם, בניגוד לאמור בהחלטת בית המשפט מיום 19.2.13 (בבקשה 88) - הפרו הנתבעים אף את יתר הוראות בית המשפט אשר פורטו בהחלטה זו, לרבות בעניין הצורך לפרט את החקירות שבוצעו לאיתור המסמכים שנשרפו. אני קובע כי דין בקשתם של התובעים להורות על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעים להידחות מן הטעם שלא שוכנעתי כי ההפרות של החלטת בית המשפט אשר פורט לעיל נעשו ע"י הנתבעים בחוסר תום לב ומתוך כוונה לבזות את החלטות בית המשפט. כפועל יוצא מכל האמור לעיל אני קובע כי על הנתבעים להמציא לתובעים, בתוך 30 ימים, תצהירים מתוקנים מטעמם, בהתאם להוראות בית המשפט המפורטות בסעיף 4 (וכל סעיפי המשנה שלו) בהחלטה מיום 19.2.13 שניתנה בבקשה מס' 88. על תצהירים מתוקנים אלו לכלול את כל האינפורמציה הרלבנטית להליך גילוי המסמכים, וטענה כי חלק מהחלטות בית המשפט כבר מולאו במסגרת תצהירים קודמים - לא תישמע. נוכח אי קיום החלטת בית המשפט מיום 19.2.13, יישא כל אחד מבין הנתבעים 3 ו- 4 בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪. ככל שסכום זה לא ישולם בתוך 30 ימים, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן החלטה זו ועד למועד התשלום בפועל. גילוי מסמכיםתצהיר גילוי מסמכיםמסמכים