דוגמא לפסק דין בנושא נפילה לבור בכביש: לפניי תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף. 1. התובע, יליד 10.3.60, בן 53 היום, נפגע בערבו של יום 9.6.07, בגיל 47, עת לטענתו נפל בבור שנחפר ע"י הנתבעת בכביש מול ביתו, ונחבל בכף יד ימין; לטענת התובע, לא הייתה כל תאורה במקום, שהיה חשוך, ועל כן נתקל במכשול שהיה בכביש ונפל. 2. התובע לא אושפז בעקבות האירוע, ובהתאם למסמכים שצירף היה באי כושר מלא משך 1,586 ימים שהם כארבע שנים ושלושה חודשים. יאמר כבר כעת, כי תקופת אי הכושר של התובע, והתעודות הרפואיות שצירף אינם מתיישבים עם ההיגיון, עם מהות פציעתו ועם נכותו, כפי שזו נקבעה ע"י מומחה מטעם בית המשפט. מדויק יותר יהיה לומר, כי התובע לא שב לעבודה מאז הפגיעה ועד היום, ולטענתו הדבר נובע מהתאונה. 3. ביום 11.7.11 קבע המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' שלום שטהל, מומחה לכירורגיה אורטופדית, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לתק' 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - "תקנות הביטוח הלאומי"), לפיה 'קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות'. פרופ' שטהל התייחס בחוות דעתו למצבו של התובע עובר לתאונה ולחוות דעת מומחי הצדדים, וקבע כי כתוצאה מהתאונה נשוא תובענה זו נותר התובע עם נכות צמיתה בשיעור שלעיל. 4. הצדדים חלוקים בשאלת החבות ובשאלת הנזק. הנתבעת מכחישה כי האירוע בכלל התרחש, וזאת לטענתה הואיל והתובע הוא 'תובע סדרתי', אשר ביקש בעבר לשלם לעדים, כדי שיעידו עבורו במשפטים שניהל. לחלופין טוענת הנתבעת, כי ככל שהתובע הוכיח שאמנם נפל במקום בו נפל, הרי שיש לייחס לו אשם תורם בשיעור של 100%, הואיל והוא לא נזהר דיו. 5. שני הצדדים הכבירו בראיות, בהבאת עדים ובהגשת מסמכים, בקשות, ותגובות; רוב הראיות שהובאו, בעיקר מטעמה של הנתבעת, היו בלתי קבילות, רוב העדים שהובאו, ע"י שני הצדדים, אינם אלא עדים המעידים על דברים מפי השמועה ועדויותיהם אינן קבילות, אף אינן רלוונטיות. לשמיעתם של עדים אלה נדרשו לא פחות משלוש ישיבות הוכחות, היקף בלתי מוצדק בעליל לתיק בסדר גודל מסוג זה; התובע ועדיו נשמעו לפניי ביום 28.11.12, עדי הנתבעת נשמעו לפניי ביום 5.12.12 וביום 27.12.12. 6. לא התבקשה חקירתו של פרופ' שטהל, והוא אמנם לא נחקר על חוות דעתו. 7. בסיום הדיון האחרון נקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים (שהוארכו לבקשת הצדדים בהמשך); התובע הגיש סיכומיו ביום 7.2.13, הנתבעת הגישה סיכומיה ביום 22.4.13. 8. אירוע התאונה וראיות הצדדים 8.1 כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה האם התאונה התרחשה אם לאו ומהן נסיבותיה המדויקות. 8.2 לאחר שעיינתי במסמכים הרבים שהוגשו ע"י שני הצדדים, ושמעתי את עדויות עדיהם, באתי לכלל מסקנה, כי התובע אמנם נפל בבור, אשר היה בכביש מול ביתו בלילה של ה-9.6.07. 8.3 על אירוע הנפילה ומה שארע בסמוך לאחריו העידו התובע, בנו, מר מחמוד בדארנה, ועד נוסף, מר עאדל נסאר. 8.4 התובע היה היחיד שהיה עד לנפילה עצמה, ונוכח העובדה כי הדברים אירעו במוצאי שבת בשעות הערב, בשעה 22.00 לערך, אין בכך כדי להעלות או להוריד. העדים מטעמו, אשר סייעו לו לקום, בסמוך ביותר לאחר שנפל, אישרו - בהגינותם - כי לא ראו את התובע נופל במו עיניהם (סע' 3 לתצהיר בנו, מר מחמוד בדארנה מיום 9.2.09 וכן עדותו בפניי בעמ' 35 ש' 5-6, סע' 3 לתצהיר העד מטעמו מר עאדל נסאר מיום 10.2.09 וכן עדותו בפניי בעמ' 40 ש' 14-15). הואיל ולא היו עדים אחרים לאירוע, מלבד בנו ואדם קרוב נוסף, העובדה כי עדים אלה אישרו שלא ראו את התובע נופל, מחזקת אמינותם באשר לאירועים עליהם העידו, באשר עדים אלה, המקורבים לתובע, יכלו בנקל לתאם גירסאותיהם ולמסור עדות אחרת; אך הם העידו את שראו בלבד, למרות שעדות אחרת יכולה הייתה אולי לסייע לתובע יותר, ועדותם בעניינים עליהם העידו אמינה ומהימנה עליי גם מטעם זה. 8.5 התובע סיפר, בעדותו לפניי, כי רגלו נתקלה בבור בכביש בין שתי אבנים, והוא נפל על יד ימין וצעק (עמ' 21 ש' 17-18); בתצהירו מיום 9.2.09 טוען התובע (בסע' 3), כי בזמן ההליכה בכביש רגלו נתקלה בתוך בור שבכביש והוא נפל ונחבל בכף יד ימין. בשני תצהיריו (מיום 9.2.09 ומיום 5.10.10) כמו גם בעדותו בפניי טען התובע, וחזר וטען, כי המקום היה חשוך, והתאורה שהייתה מהחנות הסמוכה לא האירה על איזור הבור (סע' 3 לתצהיר מיום 9.2.09, סע' 3 לתצהיר מיום 5.10.10, עמ' 22 ש' 11-12, עמ' 26 ש' 3-4). הן בנו, מר מחמוד בדארנה והן מר עאדל נסאר אישרו כי שמעו את התובע צועק (סע' 3 לתצהיר מר מחמוד בדארנה, סע' 3 לתצהירו של מר עאדל נסאר וכן עדותו בפניי בעמ' 40 ש' 15); בכך נמצא חיזוק חיצוני לגרסתו היחידה של התובע, ולעדותו כבעל דין, על כל המשתמע מכך. 8.6 לנושא העדר התאורה במקום נמצא חיזוק הן בעדותו של בנו של התובע (עמ' 37 ש' 15-16, ש' 20-21), שטען כי במקום לא הייתה תאורה, בעדותו של מר עאדל נסאר מטעמו של התובע, שאמר שהיה חושך (עמ' 41 ש' 17-18), אף בעדותה של עדת הנתבעת, הגב' כאמלה שיך דאוד (עאסלה), שאישרה שאמנם אין תאורה על כל עמוד (עמ' 48 ש' 10-11). זאת ועוד, התובע צירף לתצהירו מיום 5.10.10 מכתב מיום 19.4.10 של עד הנתבעת, מר סעיד נסאר, ממחלקת ההנדסה בנתבעת (מהנדס הנתבעת), המאשר כי ביום 5.3.09 הותקנה מערכת תאורה על עמוד חשמל מס' 425, ולפני מועד זה לא הייתה כל תאורה על העמוד כלל (נספח 3). הנתבעת לא הכחישה כי העמוד הנטען הוא העמוד הסמוך למקום נפילת התובע. עד הנתבעת, מר סעיד נסאר, טען בסע' 7 לתצהירו, כי המסמך הנ"ל לא צורף לעותק שהועבר לנתבעת, ועל כן אינו יכול להתייחס אליו. בעדותו לפניי ביום 5.12.12 אישר העד, כי קיבל לידיו את המסמך (עמ' 61 ש' 29-30), ואישר כי אמנם חתם עליו (עמ' 62 ש' 1-2), אף אישר כי לא בדק עם אנשי האחזקה בנתבעת, עובר לחתימתו על תצהירו, מתי הותקנה התאורה (עמ' 63 ש' 13-15). העד התרעם על כך שהמסמך הוצא ממנו במרמה, לטענתו, כאשר התובע טען כי הוא דרוש לו לעניין אחר, אך לא טען, ולו פעם אחת, כי האמור בו - ההצהרה עליה הוא חתום - אינו האמת. 8.7 בשונה מהנטען ע"י הנתבעת והעד מטעמה, כי 'לא ידעו' על אירוע הנפילה (סע' 5 לתצהיר מר סעיד נסאר), התובע דווקא מסר במשרדיה של הנתבעת מספר מכתבים אודות האירוע: ביום 16.6.07, ביום 9.10.08, ביום 15.9.08 ובמועדים נוספים מאוחרים יותר (נספח ת/6 לתצהיר התובע מיום 9.2.09, וכן נספח 1 לתצהיר התובע מיום 5.10.10); כל מכתביו של התובע נושאים חותמת 'נתקבל' של הנתבעת, בציון תאריך קבלתם במשרדיה, וטענתה כי 'לא ידעה' על הבור במקום, טענה הבאה לידי ביטוי בתצהירו של העד היחיד העובד במועצה ואשר הובא להעיד מטעמה של הנתבעת, אינה נכונה. 8.8 אודה, כי ממכלול ראיות התובע ברור לחלוטין, כי התובע מגזים ביותר בתיאור נזקיו בעטיו של האירוע; אין בכך כדי לפגוע באמינות הגרסה אודות עצם התרחשותו, גרסה אשר נמצאו לה תימוכין בעדויות ובראיות נוספות שהוגשו ע"י שני הצדדים. 8.9 אף העובדה, כי מכל עובדי הנתבעת, בחרה הנתבעת להגיש ולהעיד אדם אחד בלבד, מהנדס המועצה, אשר עיקר תצהירו מתמצה בטענות בדבר 'אי ידיעתם' של דברים ואירועים, לרבות בעניינים אשר אמורים להיות בידיעתו, דוגמת המכתבים שמסר התובע בנתבעת, או המועד בו תוקן הבור ע"י הנתבעת או המועד בו הותקנה תאורה על העמוד הסמוך למקום הנפילה, מדברת בעד עצמה. מר סעיד נסאר, מהנדס המועצה, אישר בעדותו, שעובדים בנתבעת אנשים נוספים, והאזרחים פונים לכל עובדי הנתבעת, ולא רק אליו (עמ' 62 ש' 3-23). למרות האמור, לא הוגש תצהירו של אף אחד מאותם עובדים נוספים, ואיש מהם לא הובא לעדות מטעמה של הנתבעת. 8.10 הנתבעת נתנה את עיקר משקל עדיה ועדויותיה להבאת עדים, אשר במקרה הטוב 'לא ידעו' או 'לא זכרו' עניינים הקשורים לתאונה (עמ' 47 ש' 14-16, 19-20, 29), ובמקרה הפחות טוב העידו עדויות שמיעה מובהקות (עמ' 50 ש' 5, עמ' 51 ש' 23-26, עמ' 54 ש' 29, עמ' 57 ש' 20-24 - העד, שהובא מטעם הנתבעת, מאשר כי היה בחו"ל בין השנים 2005 ל-2008 כאשר האירוע היה בשנת 2007). הנתבעת בחרה להביא עדים כדי שיעידו שהתובע הציע להם כסף תמורת עדותם, אך הם הכחישו הדבר (עמ' 54 ש' 25-26, עמ' 70 ש' 4-5). הנתבעת גם בחרה להעיד עד, שאישר את גרסת התובע על כך שבתחום האחריות של הנתבעת אמנם יש בורות רבים וחפירות המבוצעות ע"י הנתבעת (עמ' 67 ש' 29, עמ' 68 ש' 16-20, ש' 26-27). 8.11 הנתבעת ביקשה לקעקע את גרסתו של התובע באמצעות טענות בדבר חוסר אמינותו של התובע עצמו, ובדבר טענות, אשר התגלו כהאשמות סרק חמורות, בדבר תשלום לעדים על מנת שיעידו עבורו, ובטענות, אשר לא היה להן כל בסיס, בדבר הכנסות אחרות של התובע, עליהן לא סיפר לבית המשפט. טענותיה של הנתבעת בכל העניינים אלה נותרו חסרות כל יסוד; אחד מעדי התובע אף נזף, ובצדק רב, בב"כ הנתבעת, על עצם העלאת האפשרות לכך (עמ' 30 ש' 10-11). שני עדים אחרים, שהובאו מטעמה של הנתבעת כאמור, הכחישו כי התובע או מי מטעמו פנה אליו והציע לו כסף תמורת עדותו (עמ' 54 ש' 25-26, עמ' 70 ש' 4-5). 8.12 הנתבעת צירפה לראיותיה "דו"ח חקירה" אשר נערך ע"י אדם, אשר כלל לא ברור כי הוא חוקר מורשה (וראו ההחלטות שניתנו ביום 23.12.12 וביום 10.1.13 במסגרת בקשה מס' 67, בדבר הדרישה מה"חוקר" לצרף צילום רישיונו). כל כולו של הדו"ח עדויות שמיעה והקלטות לא ברורות (וראו: פרוטוקול הדיון מיום 27.12.12 בעמ' 66 ש' 22, עמ' 67 ש' 6 ושתי החלטות שניתנו בעמ' 69 לאותו דיון), דבר אשר אך בזבז זמן רב ומיותר לצדדים ולבית המשפט בעיון, שמיעה, כתיבת תגובות ומתן החלטות בהן. 8.13 טענות בעל דין כנגד אמינות יריבו הן טענות שבשגרה, אף סביר והגיוני שבעל דין ינסה להראות כי יריבו אינו דובר אמת או נוקט בדרכים פסולות להוכחת טענותיו, ככל שכך הדבר; יחד עם זאת, במקרה דנן, דומני כי הדברים חרגו מעבר לכל פרופורציה הגיונית, בפרט כאשר הנתבעת לא הוכיחה דבר מכל טענותיה כנגד התובע, אף ההפך הוא הנכון. אוסיף ואציין, כי לטעמי, אלמלא היו הדברים נאמרים תוך מהלכו של הליך משפטי, ניתן היה בנקל לראות בטענות הנתבעת כנגד התובע בגדר 'לשון הרע'. לטעמי, מוטב היה לו הייתה הנתבעת כאן מתרכזת בהבאת ראיות לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם. לדברים אלה, הבאים בנוסף על אופן ניהולו של ההליך כולו ע"י הנתבעת, כפי שפורט לעיל ויפורט עוד להלן, יהא ביטוי במסגרת פסיקת הוצאות. 9. האחריות ושאלת האשם התורם 9.1 אין חולק, כי המקום בו נפל התובע, הינו בשטחה של הנתבעת ובתחום אחריותה. 9.2 עד, שהובא ע"י הנתבעת, העיד על כך, כי בתחומה של הנתבעת ישנם בורות רבים, באשר הנתבעת מבצעת עבודות חפירה בכבישים ואינה דואגת לכיסויים כראוי (עמ' 67 ש' 29, עמ' 68 ש' 26-27). 9.3 עדים שהובאו ע"י שני הצדדים אישרו כי התאורה במקום לא הייתה תקינה במועד התאונה: העידו על כך התובע עצמו (במיוחד בתצהירו מיום 5.10.10), בנו מר מחמוד בדארנה (וראו למשל: עמ' 37 ש' 15-16, ש' 20-21) ועד נוסף מטעמו של התובע מר עאדל נסאר (עמ' 41 ש' 18), מהנדס הנתבעת אישר זאת במסמך בחתימתו מיום 19.4.10 (נספח 3 לתצהיר התובע מיום 5.10.10), וגם עדת הנתבעת הגב' כאמלה שיך דאוד אישרה כי אין תאורה רציפה ברחוב (עמ' 48 ש' 10-11). 9.4 אכן, שומה היה על התובע, המתגורר במקום מאז שנת 1998 (עמ' 20 ש' 8 ועדות בנו בעמ' 35 ש' 4), להכיר את הרחוב בו הוא גר, כמו גם את המועצה כולה, ולדעת כי הנתבעת מבצעת עבודות חפירה ולא תמיד דואגת לכיסויים. התובע העיד, כי הבור נחפר באותו יום, והוא לא הבחין בו קודם לכן, אף לא יכול היה להבחין בו בטרם נפל בגלל החשיכה (עמ' 21 ש' 28-29); הדבר אושר גם בעדות בנו (עמ' 35 ש' 10-11). הנתבעת הייתה מודעת לגרסתו של התובע, בפרט לעובדה כי הוא טוען שהיא חפרה את הבור אליו נפל, וכי היא ביצעה בשטח את העבודות, אך בחרה שלא להביא כל ראיה סותרת בעניין זה, והדבר פועל לחובתה. 9.5 לא יכול להיות חולק, כי התנהלות הנתבעת, כפי שעולה מעדויות עדי שני הצדדים, בכל הנוגע לעבודות תשתית בתחום אחריותה, לוקה בחסר, וזאת הן מבחינת אי גידורם או כיסויים המיידי של בורות הנחפרים על ידה והן מבחינת התאורה בלילות. אין גם חולק, כי התובע מודע להתנהלות זו. 9.6 בנסיבות אלה, כמתואר לעיל, אני סבורה כי האחריות לאירוע התאונה נופלת ברובה המכריע לפתחה של הנתבעת, אך כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 15%. 10. הנכות התפקודית 10.1 כאמור, מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות רפואית בשיעור של 10%. המומחה לא נחקר לפניי. 10.2 לאחר שעיינתי עיין היטב בממצאי חוות דעתו של פרופ' שטהל, אני מקבלת את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט במלואה, וקובעת כי כתוצאה מהתאונה דנן נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%. 10.3 בחינת נסיבותיו של תובע זה, כפי שעולה מחומר הראיות ומעדותו לפני, אינן מצדיקות סטייה מן החזקה, אשר נקבעה בפסיקה, ולפיה שיעור הנכות הרפואית משקף בדרך כלל את שיעור הנכות התפקודית (וראו: ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פד"י נב(3) 792); עבודתו של התובע הינה אמנם עבודת כפיים, אך הפגיעה המדוברת גורמת להשפעה קלה על כושר התנועה. גם לא ניתן להתעלם, כפי שצוין לעיל, מכך שהתובע הפריז ביותר בתיאור נזקיו. 10.4 נוכח פגימתו האורטופדית של התובע, ובשים לב למהות עבודתו של התובע הספציפי שלפניי, ולתובע הספציפי שלפניי, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע, הינה בשיעור 10%, כשיעור נכותו הרפואית. 11. כאב וסבל נוכח גילו של התובע, העובדה כי לא אושפז, ונוכח שיעור נכותו ומהותה, אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על הסך של 20,000 ש"ח. 12. הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד) 12.1 בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים (עמ' 27 ש' 4) היוו צרופות תחשיבי הנזק חלק מהראיות בתיק. 12.2 התובע צירף אסמכתאות להוצאות בסכום כולל של 1,810 ש"ח, בגין ביקורים אצל רופאים בעיקר; כן צירף התובע אסמכתאות להוצאות בגין דלק בסכום כולל של 3,600 ש"ח. יצוין, כי התובע צירף אסמכתאות על תשלומים שביצע עבור חוות הדעת בתיק זה, והתייחסות אליהן תבוא במסגרת הוצאות המשפט שתפסקנה, ולא במסגרת ראש נזק זה. 12.3 בנסיבות העניין, בשים לב לנכותו של התובע ולטיפולים להם נדרש, ונוכח העובדה כי לא כל הקבלות רלוונטיות לפגיעתו של התובע (בפרט כל הוצאות הדלק), אני קובעת בראש נזק זה פיצוי בסך של - 3,000 ש"ח, נכון להיום, בגין העבר; עבור העתיד, בשים לב לכל המפורט לעיל, אני קובעת פיצוי גלובלי בסך של 1,000 ש"ח. 13. עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) מלבד לדרוש פיצוי בסך של 30,000 ש"ח במסגרתו תצהירו מיום 9.2.09, אין התובע מפרט מדוע נזקק לעזרת צד ג' או מדוע יזדקק לה בעתיד. התובע לא צירף כל עדות מטעם כל אדם נוסף, אשר הושיט לו עזרה כאמור, אף לא טען למהותה של העזרה הנדרשת. בנסיבות אלה, של העדר טיעון מינימלי, והעדר כל ראיה, אני רואה בדרישת התובע דרישה בעלמא, ונוכח נכותו ומהותה אינני מוצאת לקבוע לו כל פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר או לעתיד. 14. בסיס השכר בהתאם לשלושה תלושי שכר אחרונים של התובע עובר לתאונה, אשר צורפו לתחשיב הנזק של התובע (עמ' 174-176 לתחשיב נזק התובע מיום 3.11.11) קרי: בחודשים מרץ 2007, אפריל 2007 ומאי 2007, עמד שכרו הממוצע של התובע על הסך של 3,000 ש"ח (2,880 ש"ח בחודש מרץ 2007, 3,060 ש"ח בחודשים אפריל ומאי 2007). סכום זה נכון להיום הינו הסך של 3,550 ש"ח (הצמדה בלבד, ובמעוגל). 15. תקופת אי הכושר 15.1 כפי שצוין לעיל, צירף התובע תעודות מחלה ל-1,586 ימים, שהם כארבע שנים ושלושה חודשים. 15.2 לא יכול להיות חולק, וכפי שכבר הוער לעיל, כי התקופה האמורה איננה תקופת אי כושר מלא סבירה עבור פגיעה מהסוג שנפגע התובע. אין חולק, כי התובע לא חזר לעבודה מאז התאונה, אך קיים ספק רב ביותר, שישנה הצדקה של ממש לדבר. 15.3 בנסיבות העניין, ומאחר וגם לא ייתכן שהתובע יכול היה לשוב לעבודה מיד לאחר התאונה, ובהעדר כל ראיה אחרת, אני מעריכה כי תקופת אי הכושר המלא של התובע ארכה 3 חודשים, זאת בשים לב למהות הפגיעה ולשיעור הנכות הצמיתה, בסופו של יום; לאחר מכן, וכפי שצוין בחוות דעת המומחה מטעמו של התובע, אשר צורפה לכתב התביעה, ובהמשך - בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, עומדת נכותו הצמיתה של התובע על השיעור של 10%. 16. הפסדי השתכרות לעבר 16.1 בגין התקופה שממועד התאונה ולמשך 3 חודשים, בהם שהה התובע באי כושר מלא, ובשים לב לשכרו שלעיל, אני קובעת כי הפסדיו של התובע עמדו על 10,650 ש"ח (3,550 ₪ * 3 חודשים) ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (23.7.07) על הסך של 12,000 נכון להיום (במעוגל). 16.2 בגין 68 החודשים שלאחר תקופת אי הכושר המלאה ועד היום, בשים לב לשכרו של התובע עובר לתאונה ולשיעור נכותו, אני קובעת כי הפסדיו של התובע עמדו על 24,140 ש"ח (3,550 ש"ח * 68 חודשים * 10%), ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (4.7.10) על הסך של 25,000 ש"ח נכון להיום (במעוגל). 16.3 סך כל הפסדי ההשתכרות של התובע לעבר הינם בסך של 37,000 ש"ח נכון להיום. 17. הפסדי השתכרות לעתיד והפסדי פנסיה נוכח משכורתו של התובע, בשים לב לגילו ושיעור נכותו, אני קובעת כי הפסד השתכרותו של התובע לעתיד הינה בסך של 48,000 ש"ח (במעוגל). הפסדי הפנסיה של התובע הינם בסך של 9,500 ש"ח (במעוגל; התחשיב הינו עפ"י 10% מהפסדי השתכרות בעבר ו-12% מהפסדי השתכרות לעתיד). 18. התוצאה לסיכום יובאו רכיבי הפיצוי של התובע וסכומם: כאב וסבל - 20,000 ש"ח (סע' 11), הוצאות רפואיות - 4,000 ש"ח (סע' 12), הפסדי שכר לעבר - 37,000 ש"ח (סע' 16), הפסדי שכר לעתיד - 48,000 ש"ח (סע' 17), הפסדי פנסיה - 9,500 ש"ח (סע' 17) סך הכל: 118,500 ש"ח, ובהפחתת אשמו התורם של התובע - 100,000 ש"ח (במעוגל). אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 100,000 ש"ח בגין נזקיו. נוכח התנהלות הנתבעת כאמור לעיל, אני מחייבת אותה בהוצאות משפט התובע בסך של 5,000 ש"ח ובשכ"ט עורך-דינו בסך של 15,000 ש"ח. כן אני מחייבת את הנתבעת לשאת ביתרת אגרה, אם חלה. כל החיובים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עוד אני מחייבת את הנתבעת לשאת בשכ"ט המומחה, אשר שולם על ידה בפועל, בהתאם להחלטה מיום 30.1.11. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילהכביש