נפילה מהגג תאונת עבודה

דוגמא לפסק דין בנושא נפילה מהגג תאונת עבודה: התובע נפל מגג גבוה של מבנה למיון ירקות בעת שעבד אצל הנתבעת 3. התובע תובע פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. כללי: בעלי הדין: 1. התובע יליד 11.1.1963, עלה ארצה בשנת 1992, ובזמן הרלונטי לתביעה היה עובדה של הנתבעת 3. 2. הנתבעת 1 היא אגודה שיתופית שבכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה כרתה חוזה קבלני עם הנתבעת 3 להחלפת גגות במפעלה הסמוך לקיבוץ מגן. הנתבעת 2 היא חברת ביטוח המנהלת עסקי ביטוח בישראל, ובזמן הרלוונטי לתביעה ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסת צד ג'. הנתבעת 3 היא חברה העוסקת בבנייה, ובזמן הרלוונטי לתביעה עסקה בהחלפת גגות במבנים של הנתבעת 1 במפעלה הסמוך לקיבוץ מגן, והייתה מעבידתו של התובע. הנתבעת 4 היא חברת ביטוח המנהלת עסקי ביטוח בישראל, ולטענת הנתבעת 3 ביטחה אותה בביטוח חבות מעבידים. מר דוד נווה הוא סוכן ביטוח שעבד עם הנתבעת 4, אשר דרכו ביטחה הנתבעת 3 את עצמה בנתבעת 4 בביטוח חבות המעבידים בתקופה הרלוונטית לתביעה. מערכת היחסים בין הנתבעת 1 לנתבעת 3: 3. הנתבעת 1 מנהלת מפעל למיון ושיווק תוצרת חקלאית במספר סככות גדולות ליד קיבוץ מגן (להלן-"המפעל"). גגות הסככות היו בנויים משלד מתכת, ועל שלד המתכת הותקנו לוחות אסבסט מלט. בין לוחות האסבסט היו מורכבים לוחות פיברגלס ב- 10% משטח הגג, על מנת שדרך לוחות אלו תחדור תאורה טבעית למבנים במשך שעות היום. לוחות הפיברגלס היו שבירים יותר מאשר לוחות האסבסט מהם הורכבו הגגות. 4. הנתבעת 1 הכירה את הנתבעת 3 מעבודות אחרות אותן ביצעה הנתבעת 1 עבור הנתבעת 3 כקבלן משנה של חברה אחרת. הנתבעת 1 ביקשה להחליף את כיסוי גגות הסככות מאסבסט לפנלים מבודדים, המורכבים מלוחות מתכת משני צידיהם, וביניהם חומר בידוד. משראו הנתבעות 1 ו-3 שהנתבעת 3 יכולה לבצע את העבודה ללא תיווכו של הקבלן הראשי, הגיעו שתיהן להסכמה שהנתבעת 3 תבצע את עבודת החלפת האסבסט בגגות לפנלים מבודדים. 5. ביום 31.8.2001 נחתם חוזה בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 3 לפיו מקבלת הנתבעת 3 על עצמה להחליף את גגות האסבסט בסככות לגגות פנלים מבודדים (להלן-"החוזה"). כחלק ממסמכי החוזה, חתמה הנתבעת 3 על מכתב התחייבות ושיפוי, בו התחייבה, בין היתר, לשפות את הנתבעת 1 בגין כל נזק שייגרם לכל צד שלישי, והתחייבה לפצות את צד ג' שייפגע על מלוא נזקיו. כן התחייבה הנתבעת 3 לשפות את הנתבעת 1 בגין כל סכום שתיאלץ הנתבעת 1 לשלם בגין העבודות נשוא החוזה. התאונה: 6. העבודה של החלפת הגגות כללה פירוק פלטות האסבסט והפיברגלס והרכבת הפנלים המבודדים. אין מחלוקת בין הצדדים כי היה מדובר בעבודה מסוכנת בגלל הגובה בו בוצעה העבודה ובגלל שהייתה סכנה שפלטות אסבסט ופיברגלס יישברו בעת שהעובדים ידרכו עליהם ויפלו לקרקע. על מנת שעובדים לא יפלו במקרה שידרכו על פלטות הפיברגלס, הייתה הנתבעת 3 מורידה תחילה פלטות אלו, מסמנת את המקומות מהם הוצאו. בשיטה זו עבדה התובעת וסיימה בהצלחה את החלפת הגג באחת הסככות. 7. הנתבעת 3 עברה לעבוד בסככה נוספת, אשר מידותיה היו כ-80 מ' אורך, 16 מ' רוחב. גג הסככה היה משופע, כאשר במקום הגבוה ביותר היה בגובה 12 מ' מהקרקע והמקום הנמוך ביותר היה בגובה 8 מ' מהקרקע. מאחר ופלטות הפיברגלס היו מכוסות שכבה עבה ביותר של אבק ולכלוך, כאשר אדם נמצא על הגג ומסתכל על הפלטות מלמעלה למטה לא ניתן היה להבחין בינן לבין פלטות האסבסט. בפלטות הפיברגלס ניתן היה להבחין אך ורק מתוך הסככה במבט מלמטה למעלה. על כן שיטת העבודה של הנתבעת 3 הייתה תחילה לפרק את כל פלטות הפיברגלס, כאשר העובדים המנתקים את חיבורי פלטות אלו עובדים מתחת לגג כדי שיוכלו לראות את מיקום כל פלטות הפיברגלס ללא יוצא מן הכלל, פירוק הפלטות, וסימון הפתחים שהותירו הפלטות על מנת שהעובדים ייזהרו ולא יפלו מפתחים אלו. העובדים שהסירו את חיבורי פלטות הפיברגלס לא הסירו חיבורים של אחת מפלטות הפיברגלס. מאחר והתובע לא יכול היה להבחין ממקום עמידתו על הגג בין פלטת פיברגלס לבין פלטת אסבסט עקב האבק והלכלוך הרבים שהיו עליהן, בעת שהיה התובע על גג הסככה השניה, דרך על פלטת הפיברגלס שנותרה ולא הוצאה, הפלטה נשברה , התובע נפל עימה למטה, ונפגע בגופו כפי שיתואר להלן. 8. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין תאונה זו. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע שלתובע נותרו 38.44% נכות לצמיתות, הפעיל את תקנה 15, וקבע כי כתוצאה מן התאונה נותרו לתובע 58% נכות לצמיתות. בהתאם לקביעה זו, מקבל התובע מהמל"ל גימלה חודשית. התביעות: 9. טוען התובע כי הנתבעות 1 ו-3, אחראיות לנפילתו מהגג, ועליהן לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. על פרטי האחריות הנטענים אעמוד להלן. את הנתבעות 2 ו-4 תובע התובע כמבטחות של הנתבעות 1 ו-3 בהתאמה. 10. הנתבעות 1 ו-2 טוענות שלא התרשלו כלפי התובע, שכן כרתו חוזה עם בעל מקצוע מיומן המכיר עבודתו, ואין בינן לבין התובע כל קשר שהוא. 11. הנתבעת 3 טוענת כי לא רובצת לפתחה כל אחריות לקרות התאונה, שכן נקטה בכל אמצעי הזהירות לעבודה בגבהים. 12. הנתבעת 4 טענה שאינה חייבת לשלם לתובע כל פיצוי שהוא, מכיוון שפוליסת הביטוח של הנתבעת 3 אצלה בוטלה החל מיום 15.8.01 בהודעת ביטול שנשלחה אליה ביום 10.9.01. 13. הנתבעות 1 ו-2 שלחו הודעה צד ג' כנגד הנתבעות 3 ו-4 מכוח ההתחייבות לשיפוי שחתמה הנתבעת 3 כלפי הנתבעת 1 מכוח החוזה. 14. הנתבעת 3 שלחה הודעת צד ד' כנגד הנתבעת 4 וכנגד סוכן הביטוח מד דוד נווה. בהודעה לצד ד' טענה הנתבעת 3 כי בעת ששלח לנתבעת את המכתב מיום 10.9.01 פעל מר נווה על דעת עצמו וללא סמכות. מר נווה שלח ביום 16.9.01 הודעה על ביטול המכתב מיום 10.9.01, והודיע שהפוליסה נותרת על כנה. מכתב זה הגיע לנתבעת 4 כבר ביום 16.9.01. רק ביום 15.10.01, לאחר הודעה לביטול המכתב מיום 10.9.01, שלחה הנתבעת 4 הודעה על ביטול הפוליסה. הנתבעת 4 הגישה את כתב הגנתה, ואילו מר נווה לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיונים. העדויות: 15. מטעם התובע העיד בתחילה התובע בעצמו, אשר נחקר חקירה שכנגד. לאחר עדות התובע הכריז ב"כ התובע שאלו עדיו. לאחר שמנהלה של הנתבעת 3 נחקר חקירה שכנגד, הזמין התובע עד נוסף שעבד עמו, מר ארתור קוטרמן, אשר את שמו רשם בתביעה למוסד לביטוח לאומי כמי שהיה/ עד לתאונה. אמנם התרתי את העדתו של העד, אך העובדה שהעד הוזמן להעיד רק לאחר שהעיד העד מטעם הנתבעת 3 מחייבת בחינה זהירה ביותר של עדות מר קוטרמן מחשש לעדות תביעה שבאה לסתור אחת מהעדויות החשובות של ההגנה, אם לא החשובה שבהן, לאחר שעדות זו הושמעה. גם מר קוטרמן נחקר חקירה שכנגד. מעדותו עולה שאינו זוכר פרטים רבים, אך משום מה דווקא את הפרטים שבאים לסתור את עדות העד מטעם הנתבעת 3 זכר היטב. 16. מטעם הנתבעות 1 ו-2 העידו מנהל הכספים והבקרה בנתבעת 1, מר עמירם קופר, ומר אהרון וינמן, שכיהן בעת קרות התאונה מנהל מפעל המתכת של הנתבעת 1. שני עדים אלו נחקרו חקירה שכנגד. 17. מטעם הנתבעת 3 העיד מנהלה ובעל מניותיה, מר חיים סספורטס, והוא נחקר חקירה שכנגד. 19. מטעם הנתבעת 4 העיד מר יוסי שיר-עוז, אשר שימש כחתם בנתבעת 4. עד זה נחקר חקירה שכנגד. בעדות עד זה לא מצאתי כל הסבר מדוע הנתבעת 4 כתבה את מכתבה מיום 15.10.01 על ביטול הפוליסה של הנתבעת 3 על סמך המכתב של מר נווה מיום 10.9.01, לאחר שביום 16.9.01 קיבלה מכתב ממר נווה המודיע כי המכתב מיום 10.9.01 נכתב בטעות. 20. התאונה נחקרה ע"י מר גבריאל קראוס, חוקר ממשרד העבודה והרווחה. מר קראוס נפטר ממחלה ממארת לפני שהעיד על החקירה שביצע. לבית המשפט הגיע לעדות מר מיכאל ליברפרוינד, הממונה על מר קראוס, אך עד זה לא היה יכול לסייע או לתרום לבירור שאלת האחריות. דיון ומסקנות: שאלת האחריות: אחריות הנתבעת 3 לתאונה: 21. ב-ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ. מוחמד יאסין ואח' סיכמה כב' השופטת ארבל בסעיף 17 לפסה"ד את חובות מעביד כלפי עובדו. כב' השופטת ארבל כתבה כי ההלכה הנוהגת היא כי מעביד חב חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו ( ע"א 662/89 מדינת ישראל נ. קרבון, פ"ד מה(2)593, 597 (1991); ע"א 8133/03 יצחק נ. לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66, 76 (2004) (להלן: עניין יצחק); ע"פ 478/73 פנקס נ. מדינת ישראל, פ"מ כז(2) 617, 622 (1973) (להלן: עניין פנקס); משה ויסמן חבות מעבידים 21 (מהדורה ראשונה, 2004) (להלן: ויסמן)). ביסוד הלכה זו ניצבת ההנחה שבידי המעביד נמצא הידע באשר לסיכונים מוחשיים ופוטנציאליים במקום העבודה, וכן היכולת הממשית למנוע את אותם סיכונים. לפיכך, בהשוואה לעובד, המעביד הוא "מונע הנזק הטוב והזול" (ויסמן, בעמ' 22, 29). הצדקה אפשרית נוספת להטלת חובת זהירות מוגברת על המעביד היא העובדה שעל מעבידים מוטלת אחריות מעין מוסרית להבטיח את שלום עובדיהם (שם, בעמ' 30), בשים לב ליחסי הקרבה שבין עובד למעביד, ובשים לב לפערי הידע בין שני הגורמים.   ממשיכה וכותבת כב' השופטת ארבל כי באשר להיקפה של חובת הזהירות ביחסי עובד-מעביד, חובה זו מטילה על המעביד אחריות רחבה מזו המוטלת על אדם כלפי חברו בסיטואציות אחרות בהן קמה חובת זהירות (ראו: ע"א 111/68 "לפידות" חברת מחפשי נפט לישראל בע"מ נ. שליסר, פ"ד כ"ב(2) 379, 380 (1968) (להלן: עניין לפידות)), אם כי אין מדובר באחריות מוחלטת המוטלת בגין כל סיכון באשר הוא שנוצר במהלך העבודה (ע"א 371/90 סובחי נ. רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 348 (1993)). בניסיון לפרוט את גבולות חובת הזהירות בין מעביד לעובד, הוגדרה בפסיקה החובה דנן כחובה משולשת, הכוללת את הדרישה מן המעביד לדאוג לצוות עובדים מאומן; את הדרישה לספק לעובד חומרים ראויים לצורך ביצוע העבודה; וכן את הדרישה להנהיג שיטת עבודה מתאימה ולפקח באופן יעיל על דרך ביצוע העבודה (עניין פנקס, בעמ' 623; ע"פ 876/76 ויינגרטן נ. מדינת ישראל, פ"ד לב (2) 29, 36 (1978)). כך למשל, הוטלה אחריות על מעביד אשר סיפק לעובד רתמה פגומה שנקרעה במהלך השימוש בה, תוך שנקבע כי "חובתו של מעביד כלפי עובדו היא, בין היתר, לספק לו כלי עבודה ואביזרי עבודה תקינים ובטוחים, והדברים ידועים" (ע"א 427/88 תד"ל אחזקה ושירותים בע"מ נ. תהילה, פ"ד מד (4) 430, 432 (1990) (להלן: עניין תד"ל)). במקרה אחר, הוטלה אחריות ברשלנות על מעביד שהפר את חובתו לגדר חלקים ממכונה ממונעת ולפקח על שיטות העבודה של העובד (ע"א 1815/09 סופריור כבלים נ. אלבז, 27.12.10)). נקודת המוצא היא, אפוא, כי ככלל חלה חובת זהירות מוגברת על מעסיק כלפי עובדו, הכוללת את החובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות הסבירים, ובכלל זה להכשיר, להדריך, לפקח ולספק לעובד כלי עבודה מתאימים לצורך ביצוע העבודה. העולה מכל האמור כי במסגרת חובת הזהירות של המעביד כלפי עובדו, על המעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך העובד בשיטת העבודה הבטוחה ולפקח על עבודת העובד באופן שלא תרבץ סכנה לפיתחו של העובד. חובה זו היא חובה כפולה: להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה. על המעביד לפקח ולוודא ששיטת העבודה הבטוחה שהנהיג אכן מתקיימת (ראה גם ע"א 477/85 אפרים בוארון נ. עיריית נתניה ואח', פ"ד מב(1) 415, 420-421, ע"א 707/79 וינר את טיקו ואח' נ. אמסלם, פ"ד לה(1) 209). 22. הצדדים טענו רבות בשאלה האם סיפקה הנתבעת 3 ציוד בטיחות לתובע ולשאר עובדיה שעבדו בסככה. מוכן אני לצאת מנקודת הנחה שאכן היה ציוד בטיחות, אך למרות זאת סבור אני שהנתבעת 3 התרשלה כלפי התובע, כפי שיפורט להלן. אין מחלוקת בין הצדדים כי העבודה על גג הסככות הייתה עבודה מסוכנת. אחת הסכנות הייתה שעובדי הנתבעת 3, והתובע בתוכם, ידרכו על פלטות פיברגלס ויפלו לקרקע. לכן דאגה הנתבעת 3 לפרק תחילה את פלטות הפיברגלס ולסמן את מקום הפתחים שהותירו פלטות אלו. לפני תחילת פירוק פלטות האסבסט בסככה בה ארעה התאונה לא וידאה הנתבעת 3 שכל פלטות הפיברגלס אכן הוסרו מגג הסככה. בחוסר וידוא התרשלה הנתבעת 3, מכיוון שממקום עמידתו של התובע על הגג לא ניתן היה להבחין בין פלטת אסבסט לבין פלטת פיברגלס עקב הלכלוך והאבק הרבים שהיו עליהן. הנתבעת 3 לא וידאה שהתובע משתמש בחגורת בטיחות ובמשטחי דריכה, וגם בכך התרשלה. הנתבעת 3 ידעה כי עובדיה אינם משתמשים בציוד מגן זה, מכיוון שציוד מגן זה מאט את קצב העבודה, והעלימה עיניה מהתנהגות זו. על כן סבור אני שהנתבעת 3 התרשלה כלפי התובע, ובעקבות רשלנות זו נגרמה התאונה והתובע נפגע בגופו. אחריות הנתבעת 1 לתאונה: 23. בסעיף 11 לכתב התביעה המתוקן טען התובע כי הנתבעת 1 התרשלה כנגדו כדלקמן: לא יידעה את הנתבעת 3 כלל ו/או כיאות בבעייתיות שפיברגלס משובץ בלוחות אסבסט; סמכה על שיקול דעתה של הנתבעת 3 תוך עצימת עיניים למתרחש; נהגה כפי ששום מחזיק קרקע ובר דעת לא היה נוהג בנסיבות העניין. 24. במהלך שמיעת הראיות ניסה ב"כ התובע להרחיב את חזית הדיון ע"י נסיון לחקירה נגדית בשאלה האם הנתבעת 1 מינתה מפקח עבודה להחלפת הגגות בסככות. ב"כ הנתבעת 1 התנגד להרחבת החזית. הנתבעת 1 התכוננה לדיון בפרטי הרשלנות שטען התובע בכתב התביעה ולא לפרטי הרשלנות שניסה ב"כ התובע לטעון בחקירה הנגדית. מאחר והתובע לא טען בכתב התביעה לרשלנות הנתבעת 1 בכך שלא מינתה מפקח עבודה, אין להתייחס לטענה זו שהוספה בסיכומיו. 25. סבור אני יש לדחות את טענות הרשלנות של התובע כנגד הנתבעת 1 מהסיבות כדלקמן: מנהל הנתבעת 3 מר סספורטס העיד שברור לו לחלוטין כי פלטות הפיברגלס מהוות מקור סיכון לעובדים, וכי ניתן לראותן בבירור רק מהחלק הפנימי של הסככות. לכן נקט באמצעי זהירות של הורדה תחילה של פלטות אלו וסימון הפתחים שנוצרו בגג. היוצא לנו שמנהל הנתבעת 3 ידע טוב יותר מהנתבעת 1 על הסכנה שבפלטות אלו, שכן הוא היה בעל המקצוע והמומחה לביצוע העבודות; הנתבעת 1 סמכה על חוות דעתה של הנתבעת 3 מכיוון שמנהל הנתבעת 3 ביצע עבורה עבודות קודמות כקבלן משנה של חברה קבלנית אחרת, ולמנהל הנתבעת 3 היה ידע גדול פי כמה וכמה מהנתבעת 1 בנושא החלפת גגות הסככות; מחזיק מקרקעין סביר היה מזמין בעל מקצוע לבצע את החלפת הגגות, כפי שעשתה הנתבעת 1, ולא היה מתערב בשיקול דעתו בביצוע העבודות. המסוכנות בביצוע העבודות הייתה ידועה, ועל כן פנתה הנתבעת 1 אל הנתבעת 3 לביצוע העבודות. 26. לעניין החובות בדבר הבטיחות בעבודה, הוראות אלו אינן חלות על הנתבעת 1, שכן אינה המעבידה של התובע והיא מסרה את ביצוע עבודות החלפת כיסוי הגג לקבלן מקצועי שהיה לו עמו ניסיון קודם, וחברות קבלניות אחרות העסיקו אותו בעבודות דומות. 27. לעניין חוסר אחריותה של הנתבעת 1 ראה את ע"א 7130/01 סולל בונה נ. יגאל תנעמי, פ"ד נח(1) 1. 28. לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2, וממילא יש לדחות את ההודעה לצד ג' ששלחו הנתבעות 1 ו-2 כנגד הנתבעות 3 ו-4, ואת תביעת התובע שבמקרה שתגמולי המל"ל עולים על סכום הפיצויים, לשלם לו 25% מתגמולי המל"ל. שאלת הנזק: הפגיעות בתאונה ואחוזי הנכות: 29. כתוצאה מן התאונה הובהל התובע לבית החולים סורוקה בבאר-שבע. בבית החולים התברר כי התובע נפגע בחלקי גוף שונים ובעיקר בשתי ידיו. התובע היה בחופשת מחלה מיום התאונה ועד ליום 13.3.02. וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה ביום 24.10.02 כי לתובע נותרה נכות צמיתה החל מיום 14.3.02 כדלקמן: 20% בגין הגבלה בתנועות יד ימין; 10% בגין הגבלה בתנועות יד שמאל; 5% בגין פגיעה בעצב מדיאנוס ביד שמאל; 10% בגין פגיעה בעצב מדיאנוס ביד ימין. לאור קביעות אלו הנכות המשוקללת של התובע על פי קביעת הוועדה הרפואית הינה 38.44%. הוועדה הרפואית הפעילה את תקנה 15 במלואה, וקבעה שלתובע נותרו 58% נכות כתוצאה מהתאונה. בעקבות קביעת אחוזי נכות אלו מקבל התובע גימלת נכות מהמל"ל. בנוסף, התובע קיבל דמי פגיעה מהמל"ל בתקופה בה היה בחופשת מחלה. 30. התובע הגיש את חוות דעתו של ד"ר קמחין מיום 10.9.06 אשר אימץ את חוות הדעת של הוועדה הרפואית של המל"ל. 31. הנתבעות 1, 2 ו-4 הגישו את חוות דעתו של ד"ר רינות מיום 2.8.07, אשר בדק את התובע ביום 14.11.06. ד"ר רינות קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין פגיעה בשורש כף יד ימין ו-10% בגין פגיעה בשורש כף יד שמאל. הנכות המשוקללת של התובע לפי קביעת ד"ר רינות הינה 19% לצמיתות. ד"ר רינות ציין בחוות דעתו כי עיין בפרוטוקול הוועדה הרפואית של המל"ל ובחוות הדעת הנוירולוגית שניתנה לוועדה הרפואית. ד"ר רינות מסביר את הפער בין אחוזי הנכות שקבע המל"ל לבין אחוזי הנכות שקבע בכך שבדיקות המל"ל נעשו כ-10 חודשים בלבד לאחר התאונה, ומאז, כצפוי, חל שיפור משמעותי במצבו הרפואי של התובע, ובעיקר בכל הנוגע לפגיעה העיצבית. 32. בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את פרופ' יואל אנגל, אשר חוות דעתו תאמה את חוות דעתו של ד"ר רינות. פרופ' אנגל כתב בחוות דעתו מיום 2.5.08 כי בדיקת התובע מלמדת על תחושה תקינה. קיימת איטיות וסרבול מוטורי בבדיקת תפקודי האצבעות. טווחי התנועה בשורשי כפות הידיים מוגבלים כתוצאה מאי סדירות של המשטחים המפרקיים. ממצאים אלו מסבירים את דיווחו של התובע על קושי בעבודות כפיים הדורשות כוח כגון הרמת משאות כבדים, שימוש בכלי עבודה ונשיאת שקיות קניות. בתשובה לשאלת הבהרה מטעם התובע בדבר ההבדל בין קביעת המל"ל לבין קביעת פרופ' אנגל השיב בפרופ' אנגל כי לא מצא הגבלות בתנועות הסיבוביות של האמות בשתי הידיים, ואין סעיף המעניק אחוזי נכות בגין סרבול מוטורי בתפקוד האצבעות אלא אם כן מדובר בבעייה עצבית מרכזית, ובעיה כזו לא קיימת אצל התובע, שכן לא נפגע בראש או בחוט השדרה. 33. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם. בית המשפט מאמץ את דעתו של פרופ' אנגל, בהתחשב בעובדה שחוות דעת ניתנה האחרונה כמומחה בית המשפט שהוא מומחה ניטרלי ואין לו מחוייבות למזמין חוות הדעת. 34. אשר על כן, אני קובע כי כתוצאה מהתאונה נותרו לתובע 38.44% נכות החל מיום 14.3.02 אשר הלכו ופחתו עד ל-19% נכון ליום 14.11.06, מועד בו נבדק ע"י ד"ר רינון. מיום 14.11.06 נותרו לתובע 19% נכות לצמיתות. שכרו של התובע עובר לתאונה וכושר השתכרותו: 35. באישור מהמל"ל מיום 20.9.04 בדבר אחוזי הנכות והגימלה אותה מקבל התובע נרשם כי בסיס הגימלה הוא שכר רבע שנתי בסך 15,852 ₪. דהיינו שכרו החודשי של התובע נכון ליום 20.9.04 הינו 5,284 ₪. 36. טוען התובע כי אילמלא התאונה, היה משתכר סכומים גבוהים הרבה יותר, לאור הבטחות נטענות של הנתבעת 3. סבור אני שיש לדחות טענותיו אלו מהסיבות כדלקמן: מבדיקת רצף העבודה של התובע מאז עלה ארצה עולה כי התובע מתקשה להתמיד בעבודה במקום עבודה אחד. מעבר מעבודה לעבודה בהכרח משאיר את התובע ברמות שכר נמוכות; לתובע אין כל השכלה, וגם כאשר החל ללמוד את מקצוע האלקטרוניקה במסגרת השיקום מהמל"ל, עזב את לימודים אלו באמצע ולא השלימם; עדותו של התובע בדבר הבטחות הנתבעת 1 לקידום בעבודה נסתרו ע"י מר חיים סספורטס. עדותו של התובע היא עדות יחידה בעניין זה, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות; מר סספורטס העיד כי העובדים שעבדו עמו בהחלפת הגגות לא מחזיקים הרבה זמן מעמד מכיוון שהעבודה היא על בסיס יומי, ולעיתים ישנן תקופות של מספר חודשים בהם אינו יכול להעסיק את עובדיו; גם לאחר שחזר התובע למעגל העבודה לא החזיק זמן רב במקום אחד, וכפי שהיה לפני התאונה, עבר ממקום עבודה למקום עבודה לאחר פרקי זמן קצרים. 37. אשר על כן, סבור אני שבסיס השכר של התובע הינו 5,284 ₪ נכון ליום 20.9.04, ועל פיו יש לחשב את הפסד ההשתכרות ואבדן כושר ההשתכרות של התובע. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 20.9.04 ועד ליום מתן פסק הדין מגיע ל- 7,956 ₪. הפסד השתכרות: הפסד השתכרות מיום התאונה ועד ליום 13.3.02: 38. בתקופה זו היה התובע באי כושר מלא. לכן הפסד השכר שלו בתקופה זו היה מלא. הפיצוי לו זכאי התובע בגין תקופה זו הוא 47,736 ₪ ( = 6 X 7,956). הפסד השתכרות מיום 14.3.02 ועד ליום 13.11.06: 39. התובע העיד כי לאחר לימודי האלקטרוניקה החל לעבוד בעבודות כפיים. עדות זו סותרת את המלצת הביטוח הלאומי להפעלת תקנה 15. בנוסף, מצבו של התובע הלך והשתפר עם הזמן, כפי שקבעו ד"ר רינות ופרופ' אנגל. על כן יחושב הפסד ההשתכרות בגין התקופה שמיום 14.3.02 ועד ליום 13.11.06 לפי 38.44% נכות. אבדן ההשתכרות לתקופה זו הינו 3,058 ₪ לחודש ( = 38.44% X 7,956). תקופה זו של ההפסד משתרעת על פני 57 חודשים. על כן הפסד ההשתכרות של התובע בתקופה זו עומד על הסך 174,306 ₪. הפסד השתכרות מיום 14.11.06 ועד ליום מתן פסק הדין: 40. אחוזי הנכות לצמיתות של התובע פחתו ל-19%. על כן הפסד השכר של התובע החל מיום 14.11.06 עומד על הסך 1,512 ₪ לחודש. תקופה הפסד השתכרות נמשכת על פני 67 חודשים. על כן אבדן ההשתכרות בגין תקופה זו הינו 101,237 ₪. הפסד ההשתכרות הכולל: 41. לאור כל האמור לעיל, הפסד ההשתכרות של התובע עד ליום מתן פסק הדין עומד על הסך 323,279 ₪. אבדן כושר השתכרות: 42. התובע יליד 11.1.1963 והוא עתיד לעבוד עד הגיעו לגיל 67 בשנת 2030. בפני התובע עומדות כ-18 שנות עבודה. הפסד ההשתכרות שלו לחודש נכון ליום מתן פסק הדין עומד עד הסך 1,512 ₪ לחודש. על כן אבדן כושר ההשתכרות של התובע עד הגיעו לגיל 67 הינו בסך 1,512 ₪ לחודש. על פי נתונים אלו אבדן כושר ההשתכרות של התובע עד הגיעו לגיל 67 הינו בסך 248,476 ₪. פנסיה: 43. אבדן ההשתכרות ואבדן כושר ההשתכרות של התובע מגיעים לסך 571,755 ₪. חלקו של המעביד בהפרשות לפנסיה הינם בשיעור 5%. לכן על הסך 571,755 ₪ יש להוסיף 5%, דהיינו את הסך 28,586 ₪. סכום זה נקבע לאור העובדה שהתובע לא הביא כל ראיה בדבר הפסדי הפנסיה להם טען. עזרת הזולת: 44. התובע היה באבדן כושר עבודה מלא במשך חצי שנה. סבור אני שבימים אלו היה זקוק לעזרה סיעודית עקב הפגיעות בידיו. העזרה הסיעודית הייתה של בני משפחתו, ובמיוחד אמו. על דרך האומדן אני פוסק לתובע את הסך 6,000 ₪ בגין עזרה זו, בהתאם לבקשת התובע. 45. לגבי העתיד אין בפני כל ראייה כי התובע אכן יזדקק לעזרת הזולת בעתיד. הראיות מצביעות על כך שהתובע עובד עבודות כפיים, ומעובדה זו יש ללמוד שהתובע לא צריך את עזרת הזולת. הוצאות נסיעות וכלליות: 46. התובע נזקק לטיפולים רפואיים ולתרופות, ונאלץ ליסוע לטיפולים רפואיים רבים. ישנן הוצאות שלא מכוסות ע"י ביטוח רפואי ממלכתי, כגון נסיעות לטיפולים רפואיים, תרופות ותשלום רבעוני עבור רופא מומחה. על דרך האומדן אני פוסק לתובע את הסך 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה. כאב וסבל: 47. התובע נפגע פגיעות קשות בידיו, שחייבו אותו לזמן החלמה ארוך. אחוזי הנכות שנותרו לתובע הם בשיעור 19%. לאור נתונים אלו, סבור אני שהסך 100,000 ₪ מהווה פיצוי נאות בראש הנזק של כאב וסבל. סך כל הפיצויים: 48. לאור כל האמור לעיל, סכום הפיצויים לו זכאי התובע לקבל מהנתבעת 3 בגין התאונה הינו כדלקמן: - הפסד השתכרות 323,279 ₪ - אבדן כושר השתכרות 248,476 ₪ - אבדן פנסיה 28,586 ₪ - עזרת הזולת 6,000 ₪ - הוצאות נסיעה וכלליות 5,000 ₪ - כאב וסבל 100,000 ₪ 711,341 ₪ תשלומי מל"ל: 49. התובע קיבל מהמל"ל דמי פגיעה. וועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע 58% נכות לצמיתות. עקב קביעה זו הוא מקבל מהמל"ל תגמולים מידי חודש בחודשו. הפער בין אחוזי הנכות שקבעה הוועדה הרפואית במל"ל לבין אחוזי הנכות שקבע המומחה של בית המשפט, בהכרח יוצרים מצב שבו החישוב האקטוארי של תשלומי המל"ל יכולים לעלות על סכום הפיצויים שיפסוק בית המשפט לתובע. 50. הנתבעות 1 ו-2 צירפו לסיכומיהם חוות דעת אקטוארית לפיה החישוב האקטוארי של תשלומי המל"ל שקיבל ושיקבל התובע מהמל"ל מגיעים לסך 870,964 ₪ נכון ליום 3.5.12. משמעות הדבר היא שתביעתו של התובע נבלעת בתשלומי המל"ל, ודין תביעת התובע להידחות. ההודעה לצד ד': 51. מאחר ותביעת התובע נדחית, אין צורך לדון בהודעה לצד ד' ששלחה הנתבעת 3 לנתבעת 4 ולמר דוד נווה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעות, את ההודעה לצד ג' ששלחו הנתבעות 1 ו-2 לנתבעות 3 ו-4, ואת ההודעה לצד ד' ששלחה הנתבעת 3 לנתבעת 4 ולמר דוד נווה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. נפילה מגובה / מסולםתאונת עבודהנפילהגגתאונות נפילה