דוגמא לפסק דין בנושא סכסוך בין שכנים על רכוש משותף: נתוני רקע ועובדות: 1. התובעים והנתבעים הינם בעלי דירות בבניין דו משפחתי הרשום כבית משותף ברח' ויתקין 23 בחיפה (להלן: "הבניין"). הדירה שבקומת הקרקע הינה בבעלות התובעים והדירה שבקומה העליונה - בבעלות הנתבעים. ביום 2.9.02 נחתם בין הצדדים הסכם המסדיר את זכויות השימוש והחזקה ברכוש המשותף וכן המסדיר בנייה נוספת לצורך הרחבת דירות הצדדים (להלן: "ההסכם"). במסגרת הליכי המו"מ בין הצדדים להשגת ההסכמות בנוגע לבנייה, ניטשו מחלוקות שונות בין הצדדים בנוגע לחישובי שטחים, חלוקת זכויות הבנייה בבניין ואופן השימוש בהן, התקנת מעלית ובניית פיר מעלית, וכן בנוגע לבנייה מפורשת שתתבצע לצורך הרחבת דירות הצדדים. לאחר שההסכם נחתם הגישו שני הצדדים יחדיו בקשה אחת להיתר בנייה (להלן: "הבקשה המשותפת"), המבוססת על ההסכם. ביום 20.1.03 שני הצדדים קיבלו היתר בנייה בהתאם לבקשה המשותפת שהוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה (להלן: "הועדה המקומית"). 2. התובעים הגישו גם בקשה עצמאית להיתר לתוספות בנייה נוספות ושינויים. הועדה המקומית אישרה למרות התנגדות הנתבעים ביום 25.5.07 את בקשת התובעים לשינויים. על אישור זה הוגש ערעור ע"י הנתבעים לועדת הערר שליד הועדה המקומית (להלן: "ועדת הערר"). ביום 1.1.09 ניתנה החלטתה של ועדת הערר בה למעשה קיבלה הועדה בתנאים את עמדת התובעים ברובה. ועדת הערער קבעה בסעיף 11.3 להחלטתה כי הצהרת הועדה המקומית והתובעים לגבי חישוב השטחים בעתיד תירשם בתיק הבנייה וכן תיתוסף להסכם השיתוף בין הצדדים. הנתבעים יהיו זכאים להסתמך על הצהרה זו בכל מקרה ובו תתעוררנה מחלוקות לגבי אופי חישוב השטחים, גם כלפי מי שירכוש את דירת התובעים בעתיד. 3. מכתב התביעה עולה כי גם הנתבעים הגישו בקשה נוספת לוועדה המקומית ובה ביקשו בין היתר שהמעלית תגיע עד למפלס הגג ולא עד לדירת הנתבעים בקומה הראשונה כפי שביקשו בבקשה המשותפת. מפתח היציאה של המעלית המתוכננת במפלס הגג, תכננו הנתבעים שתי רמפות, האחת בהפרש גבהים של כ - 80 ס"מ והשנייה בהפרש גבהים של כ - 20 ס"מ. הנתבעים נימקו בקשתם בטענה כי הם רוצים לשכן ביחידה על הגג את אמו של נתבע מס' 1, שהינה נכה, ועל כן דרושה גישה ישירה מהקרקע ליחידת הדיור שעל הגג. התובעים התנגדו לבקשה מחשש כי רצונם האמיתי של הנתבעים הינו ליצור גישה ליחידה נפרדת הכוללת חדר שינה, שירותים ומטבחון. בכך למעשה יהפכו הנתבעים את הבניין מדו -דירתי לתלת - דירתי. ביום 28.5.07 החליטה ועדת המשנה של הועדה המקומית בחיפה לאשר את גם בקשת הנתבעים תוך שהיא מדגישה שאין באישור זה כדי לאשר הוספת יחידות דיור נוספות לבית המשותף. הועדה השהתה את מתן ההיתר ב - 30 יום וזאת על מנת לאפשר למתנגדים לפנות לערכאה השיפוטית המוסמכת. 4. ביום 16.7.07 הגישו התובעים לבית משפט זה בקשה לצו מניעה זמני (בש"א 11811/07). בקשה נוספת הוגשה ביום 20.9.07 (בש"א 14920/07). באותו היום ניתן צו ארעי האוסר על הנתבעים או מי מטעמם לבצע כל עבודות בנייה על גג הבניין וזאת עד לדיון שנקבע ליום 23.9.07. בדיון שהתקיים ביום 23.9.07 הסכימו הצדדים להעביר את הסכסוך לגישור והצו הארעי נותר על כנו עד לסיום הדיון בהליך הגישור או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט. ביום 7.7.08 הודיע ב"כ התובעים לבית המשפט כי המו"מ לפשרה שהתנהל בין הצדדים כמו גם הליך הגישור לא צלחו. התובעים עומדים על הפיכת צו המניעה הזמני לקבוע כך שיאסור על הנתבעים לבנות מעלית שתגיע לגג הבניין ויאסור עליהם לפצל את דירתם ע"י סגירת המדרגות המובילות מדירתם לגג הבניין. בנוסף התובעים מבקשים לאסור על הנתבעים להחנות את רכבם מחוץ לשטח המיועד להם ולאסור עליהם להפריע בבניית הקיר המפריד בחנייה. כמו כן התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים לבנות קיר אקוסטי בתוך פיר המעלית. תחילה לתמצית טענות הצדדים. טענות התובעים 5. לטענת התובעים הם מתנגדים לבקשת הנתבעים לאישור מעלית שתגיע עד לגג הבניין כדי להבטיח כי אותה בנייה על הגג לא תוכל להוות יחידה נפרדת או מפוצלת מהיחידה המקורית, באופן שתיווצרנה בבניין 3 יחידות דיור. נטען כי טענת הנתבעים כאילו המעלית דרושה להם לשם יצירת נגישות לאימה החולה של הנתבעת לא רק שהייתה אחיזת עיניים מלכתחילה, אלא שהיא כבר אינה רלוונטית נוכח פטירתה של האם. זאת ועוד, בבקשת הבנייה המקורית אותה הגישו הנתבעים ניתן לראות כי היחידה על הגג הינה יחידה נפרדת הכוללת שירותים, מקלחון, מטבח, חדר שינה וסגירת מרפסת. אמנם הועדה הורתה לנתבעים לערוך שינויים בחלוקה הפנימית של תוספות הבנייה, אולם הנתבעים כבר השלימו את ביצוע כל ההכנות באופן שאם לא יינתן הצו המבוקש בהליך שלפנינו, תבוצע על ידם השלמה של התוכנית המקורית והלכה למעשה תהפוך תוספת הבנייה בגג הבניין לדירה נוספת, שלישית במספר, בבניין הקדמי. התובעים ממשיכים וטענים כי ניתן לראות את כוונתם העתידית של הנתבעים בהפרותיהם את ההסכם ע"י הרחבת הבנייה על הגג, בדמות חדר נוסף של 1.90 מטר וזאת מעבר ובניגוד תוכניות הבנייה שהוגשו לוועדה המקומית, באמתלה מגוחכת של חדירת רטיבות מהגג (כאשר הפיתרון ההגיוני לבעיה כזו הינו איטום הגג ולא בניית חדר נוסף). בנוסף, הבניה עצמה אינה בניה קלה כמוסכם. 6. באשר למחלוקות הנוספות בין הצדדים הקשורות לחניה בחזית הבניין וכן לפיר המעלית; לטענתם הוסכם בין הצדדים כי בחזית הבניין תרוצפנה שתי חניות ברוחב של 3 מטרים כל אחת, כשבניהן, שביל גישה מובנה, שישמש מעבר למעלית המתוכננת להגיע לדירת הנתבעים במפלס הקומה הראשונה. הוסכם כי המעבר הנ"ל יהיה בשימושם הבלעדי של הנתבעים. בנוסף הוסכם כי בין החניה שתוצמד לדירת התובעים לבין שביל הגישה יבנה קיר הפרדה, בגובה 1.2 מ' אשר יתחם את גבול החניה הנ"ל. הסכמות אלה מצאו ביטוי בתוכנית המשותפת שהוגשה לוועדה המקומית לצורך קבלת היתר בניה. לטענת התובעים תכלית ההפרדה בין החניות הייתה בין היתר על מנת למנוע חניה כפולה על שביל הגישה וחדירה לתחום החנייה של התובעים. לטענתם למרות ההסכם הנתבעים טענו לאחר מכן, כי ההסכמות ביחס לבניית קיר ההפרדה בחניה שונו בתיווכו של הקבלן. התובעים מכחישים טענה זו מכל וכל ואף מציינים כי הנתבעים לא טרחו לזמן לעדות את הקבלן על מנת שיתמוך בגרסתם. באשר למחלוקת הנוגעת לפיר המעלית לטענת התובעים הנתבע הודיע בחקירתו הנגדית כי טרם התקין בידוד אקוסטי בפיר המעלית ותירץ זאת בכך שטרם הפעיל את המעלית. נטען כי הנתבעים הפרו את ההסכם בין הצדדים ויש לדחות את ניסיונם של הנתבעים לטעון כי ההסכמות בין הצדדים הינן אד הוק ופתוחות לשינויים מצד הצדדים. עמדה זו הינה אינה אלה ניסיון של הנתבעים לחזור בהם מההסכמות בחוסר תום לב לאחר שכבר התקיים והסתיים מו"מ בין הצדדים. התובעים מפנים לסעיף 25 להסכם לחיזוק עמדתם וכן לתצהירו של מר יורי פוצ'נסקי, האדריכל אשר הכין את הבקשה המשותפת. עוד נטען כי ככל שהתבצעו שינויים (מהבקשה המשותפת) על ידם, השינויים הינם מינוריים ונועדו לשפר את חזות הבניין ולפתור אילוצי בנייה שנוצרו בשטח. כל ניסיון לגזור גזירה שווה בין המקרים הינו מאולץ ומביש. טענות הנתבעים 7. לטענת הנתבעים במסגרת הליכי המו"מ בין הצדדים להשגת ההסכם עלו התנגדויות שונות מצד שני הצדדים. מסגרת ההסכמות שבין הצדדים באה ליתן ביטוי למכנה המשותף שבין הצדדים, לגביו כל אחד מהצדדים נתן הסכמתו לבנייה שתעשה על-ידי זולתו. ההסכם אשר נחתם לבסוף חייב כל צד להסכים לבנייה המבוקשת על ידי זולתו במידה והבנייה עומדת בד בבד עם הוראותיו. במסגרת ההסכם הנידון הגיעו הצדדים גם להסכמה בדבר זכויות שימוש במקרקעין. לטענתם הוראות ההסכם אינן שוללות מכל צד לבקש היתר בנייה לבנייה החורגת מהוראות ההסכם אולם אין הצד השני מחויב ליתן הסכמתו לבנייה הנ"ל ופתוחה בפניו הדלת להגיש התנגדות לכך. יתרה מכך, הוראות ההסכם מאפשרות לכל אחד מהצדדים להגיש בקשות נפרדות ואולם מובן כי הצד השני רשאי להגיש התנגדות להם. נטען כי הסוגיה העיקרית העומדות לפתחו של בית המשפט היא סוגיית פרשנותו של ההסכם כאשר יש להכריע האם ההסכם שלפנינו הוא סוף פסוק כפי שסבורים התובעים, או שמא, ההסכם בא לעלות על הכתב את ההבנות שהושגו בין הצדדים אד הוק. לטענת הנתבעים מערכת ההסכמות שבין הצדדים, אשר נוסחה בהסכם, הייתה לצורך בנייה אד-הוק של הצדדים באותה עת, תוך שימור זכותם של הצדדים לנצל באופן מלא את זכויות הבניה וההקלות השמורות להם על פי דין. 8. לטענתם, במסגרת היתר הבניה המקורי ניצלו התובעים את מלוא אחוזי הבניה אשר מוקנים להם ואף ביקשו וקיבלו הקלות משמעותיות בהיתר הבניה, מעבר למוסכם בין הצדדים. במהלך הבניה, ומשהתברר לנתבעים כי התובעים חרגו מהתכניות המוסכמות בהסכם, ואף חרגו בשטחי הבניה אשר בנו והוסיפו לדירתם, הגישו הנתבעים התנגדות, ולאחר מכן ערר, לרשויות התכנון, אשר שמעו את הצדדים ונתנו החלטתם בנושאים השנויים במחלוקת. למעשה אין כל מחלוקת כי בבניה אשר בוצעה בפועל על ידי התובעים ישנם שינויים ביחס להיתר הבניה המקורי והמוסכם, שינויים אותם ביקשו התובעים להתיר ולהם התנגדו הנתבעים. כמו כן, אין גם מחלוקת כי רשויות התכנון אישרו לתובעים שינויים אלו (או חלקם). לכן יש לראות לראות את התובעים, אשר ביצעו תוספות בניה ושינויים בניגוד למוסכם בין הצדדים ובניגוד להסכם שבין הצדדים, סותרות את עמדתם הפרשנית לפיה אין להוסיף למוסכם בין הצדדים. אין התובעים יכולים לאחוז את המקל משני קצותיו, מצד אחד לטעון כי ההסכם סגור וחתום וכי לא ניתן לעשות תוספות בנייה שלא מופיעות במפורש בהסכם ומצד שני לבצע חריגות מהבנייה עלייה לא סוכם בהסכם ולהכשירה מאוחר יותר בוועדת הערר. בהתאם לעמדתם כפי שעולה בתביעה זו התובעים למעשה סבורים שכל שינוי מהתכנית המוסכמת אסורה ומהווה "הפרה של ההסכם" ומזכה את הצד השני בזכות לסעדים. כך, ולשיטת התובעים עצמם, זכאים הנתבעים לקבל צו הריסה כנגד כל שינוי אשר ביצעו התובעים בתכניות המוסכמות. לפיכך נטען כי הפרשנות הנכונה היא זו אשר תקבע כי בחתימה על ההסכם, לא וויתרו הנתבעים על כל זכויותיהם העתידיות מעתה ועד עולם, לגבי אחוזי בנייה בפרט ולגבי כל זכות קניינית אחרת בכלל. לא יתכן שהתובעים שנהנו ממיצוי כלל אחוזי הבנייה שהותרו להם על פי חוק, יוכלו עתה לכבול את ידיהם של הנתבעים ולדרוש בהתאם להסכם כי הנתבעים לא יוכלו לנצל את זכותם הקניינית לניצול יתרת אחוזי הבנייה שלהם, זכות אשר אין חולק כי הנתבעים לא וויתרו עליה לא במשתמע ולא במפורש. זאת ועוד, גם החלטתה של וועדת הערר מחזקת את הפרשנות לפיה במידה ויהיו זכויות בנייה נוספות בבניין הרי שזכותם של הנתבעים לא תפגענה והם יוכלו לממש זכויות אלה. לפיכך, מופרכות תפיסתם הפרשנית של התובעים מתבלטת במיוחד נוכח הוראות סעיף 26 להסכם הקובע באופן פוזיטיבי רשות לחרוג מההסכם. 9. הנתבעים ממשיכים ומתייחסים לבניית המעלית. לטענתם בניית המעלית בהתאם להסכם הסתיימה בשנת 2004/5. לאחר סיום הבנייה נולד צורך לנתבעים במעלית שתחבר בין דירתם לחדר שנבנה על הגג בהסכמה. להגבהת המעלית לגובה החדש לא הייתה הסכמה בהסכם מצד התובעים. לפיכך הוגשה על ידי הנתבעים בקשה נפרדת להיתר בנייה להגבהת המעלית לגובה החדש. התובעים התנגדו לבקשה והבקשה וההתנגדות נדונו בישיבת הועדה המקומית מיום 28/5/07. כאמור, למרות התנגדות התובעים הבקשה אושרה על ידי הועדה המקומית. לטענת התובעים הגבהת המעלית אינה נוגדת את הוראות ההסכם. הבניה אשר בוצעה על ידי הנתבעים על הגג בוצעה בהתאם לזכותם לבנות חדר על גג הבניין. בהתאם להסכמת הצדדים, קירות החדר תוכננו להיות בנויים מבלוקים בעובי 20 ס"מ. במעמד החתימה על ההסכם, נתנו התובעים הסכמתם לקירוי שתי המרפסות המרוצפות ולסגירת מרפסות אלו (ומרפסות אלו בלבד) בבניה קלה. סעיף 26 להסכם קובע כי "כל אחד מהצדדים יוכל לקבל "הקלות" בהתאם ליחס חלקו ברכוש המשותף. הקלות לפי סעיף 151 (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כי לא יינתנו הקלה או היתר לשימוש חורג אם יש בכך סטייה ניכרת מתכנית החלה על הקרקע או הבניין. הבקשה להגבהת המעלית, לא עולה לכדי סטייה ניכרת (על פי סעיף 2 לתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית), התשס"ב-2002) ולפיכך נכנסת היא לגדר "הקלה" לכל היותר. לאור האמור הנתבעים סבורים כי פרשנות סבירה של ההסכם מביאה למסקנה כי אין בהגבהת המעלית משום הפרה של ההסכם. 10. הנתבעים מצהירים כי אין בדעתם להפוך קומת הגג לדירה נוספת (שלישית) בבניין. מעשה כזה עומד בניגוד להיתר הבניה ובלתי אפשרי. מדובר בחלק מדירת מגורים אחת שיש לה כניסה נוספת ונפרדת בלבד, מערכות החשמל והמים לרבות מונה מים וחשמל הינו אחד בלבד ובשום פנים ואופן אין מדובר ביחידת מגורים נוספת. זאת ועוד, בדירתם של התובעים קיים תא מגורים דומה, בעל כניסה נפרדת לחלוטין מהכניסה לדירת התובעים ובעלת שירותים נפרדים. ההבדל היחיד בין השניים הוא שאצל התובעים הוא נמצא באותו מפלס ואצל הנתבעים נמצא במפלס שונה. הנתבעים מתייחסים לדרישת התובעים לבניית קיר אקוסטי במעלית, וטוענים כי המעלית כלל אינה פועלת וכי טרם התקנת המעלית והפעלתה, יבוצעו כל ההתקנות הנדרשות בהתאם להסכם ולהיתר הבניה שניתן. באשר לחנייה, לטענת הנתבעים חרף ההסכם, וללא הסכמתם, ביקשו התובעים לבנות בסמוך למשטח החניה מבנה המיועד לבלוני הגז, אשר עד אז ניצבו בצד הבניין. בלוני הגז הועברו לחזית הבניין ממש מול מרפסת הנתבעים, תוך בניית משטחי בטון על שטחי הגינה באופן שהרחיב גם את שטח החנייה בצורה משמעותית. לאור הסכסוך שהתגלע בין הצדדים, הציע קבלן הבניין, אשר בנה את חדר הגז במיקומו החדש, כי תבוצע הרחבה של משטחי הבטון של 85.5 ס"מ, אשר תחולק בין הצדדים וכי מחצית ההרחבה הנ"ל תצורף לשביל המעבר. רוחב השביל (127 ס"מ) בצירוף מחצית ההרחבה (42 ס"מ) ישמש את הנתבעים כחניה נוספת. שטח החניה של התובעים לא רק הורחב אלא גם הוארך על ידם והתווסף לו עומק של כ-1.2 מ' נוספים לכל רוחבו. תוספת זו משמשת את התובעים באופן בלעדי, אשר מאחסנים על תוספת זו, באופן קבוע, אופנוע ים גדול. לטענת הנתבעים בניגוד למוסכם ביקשו התובעים לבנות את הקיר המפריד בין החניות במיקום החורג מכל ההבנות אליהם הגיעו. הנתבעים מסכימים כי התובעים יבנו קיר מפריד בין החניות, אלא שיש לבנות קיר זה במקום אשר הוסכם מפורשות בין הצדדים, קרי, במרחק מחצית ההרחבה אשר נבנתה בפועל מקו שביל הגישה למעלית לכל אורך החניה. לאור כל האמור לעיל, הנתבעים מבקשים מבית המשפט לדחות התביעה. דיון 11. כעולה מחומר הראיות, בין הצדדים שבפניי, התגלעו סכסוכים רבים בנוגע לבנייה בבניין, סכסוכים אשר התגלגלו לפתחן של ועדות מקומיות לתכנון ובנייה ואף לועדות ערר. הסכסוך שבפניי מתמקד בשלוש מחלוקות עיקריות: הגבהת פיר המעלית עד למפלס קומת הגג ויצירת יחידת דיור נפרדת, הגדרת החניות ובניית קיר הפרדה ביניהן וכן בניית קיר אקוסטי בתוך פיר המעלית. אדון במחולקות לפי סדרן. הגבהת פיר המעלית עד למפלס קומת הגג ויצירת יחידת דיור נפרדת 12. כאמור, פיר המעלית שנבנה בבניין על פי ההסכם בין הצדדים מגיע עד למפלס דירתם של הנתבעים. הנתבעים הגישו בקשה נוספת לוועדה המקומית ובה ביקשו בין היתר שהמעלית תגיע עד למפלס הגג ולא עד לדירתם. התובעים התנגדו לבקשה וזאת עקב חששם מכך שרצונם האמיתי של הנתבעים הינו ליצור גישה ליחידה נפרדת הכוללת חדר שינה, שירותים ומטבחון. בכך למעשה יהפכו הנתבעים את הבניין מדו -דירתי לתלת - דירתי. ביום 28.5.07 החליטה כאמור ועדת המשנה של הועדה המקומית בחיפה לאשר בתנאים את בקשת הנתבעים תוך שהיא מדגישה שאין באישור זה כדי לאשר הוספת יחידות דיור נוספות לבית המשותף. התובעים סבורים כי למרות שועדת המשנה נענתה לבקשת הנתבעים בכפוף לכך שיערכו שינויים בחלוקה הפנימית של תוספות הבנייה, יש להותיר את צו המניעה על כנו ובכך למנוע מהנתבעים להפוך את תוספת הבנייה בגג הבניין לדירה נוספת, שלישית במספר. הגבהת פיר המעלית עד למפלס הגג הינה בניגוד למוסכם בין הצדדים ועל כן מהווה הפרת ההסכם וזאת לטענתם בהמשך לבנייה על הגג בבניה לא קלה בניגוד להסכם וכן בהמשך להרחבת הבנייה על הגג, בדמות חדר נוסף של 1.90 מטר בניגוד תוכניות הבנייה שהוגשו לוועדה המקומית. האם אכן יש בהתנהלותם של הנתבעים הפרה של ההסכם בין הצדדים? על מנת לענות על שאלה זו יש לפנות להסכם ביניהם. סעיף 21 להסכם קובע: "שנורמן מסכים לכך שבר-אל יהיה רשאי לבנות פיר למעלית כמסומן בתשריט באות יח' ובהתאם למידות הדרושות למעלית kg 400 ובלבד שבר - אל ידאג לבידוד אקוסטי ראוי ושהגובה המקסימאלי של פיר המעלית יהיה בגובה המתאים לתקן הרלבנטי, על מנת לאפשר כניסה למפלס המגורים בקומה הראשונה בלבד של דירת בר - אל..." (הדגשות שלי, י.ו) אם כן, הדברים בהסכם נוסחו בצורה מפורשת. תכליתו של מוסד החוזה היא לאפשר לפרטים שונים לכרוך את רצונם יחד ולהוציאו אל הפועל, באמצעות מתן תוקף משפטי להתחייבויות שנטלו על עצמם. מטרת העל בפירוש חוזה היא איתור אומד דעתם של המתקשרים בו, עם זאת, נקודת המוצא לפרשנותו של כל חוזה היא לשונו (ראה: דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 1681 , 1684 (2006)). ככלל, דרך בני האדם היא להקפיד ולדקדק בניסוח הסכמותיהם החוזיות. והמלה הכתובה, מקום שמשמעותה ברורה וכוונתה המסתברת עולה בקנה אחד עם נושא ההתקשרות, עודנה, כמדומה, המקור האמין ביותר לאומד דעתם של המתקשרים (ראה: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2), 265, עמ' 285). לשון החוזה היא זו שתוחמת, כאמור, את גבולות הפרשנות. על כן יחל מסענו בחוזה הכתוב. במקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו. הנה כי כן, לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה - לעיתים הראייה המרכזית - בדבר כוונתם המשותפת (ראה: ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, תק-על 2010(1), 9412 , 9419 (2010)). 13. מאחר ובית המשפט אינו מכונן חוזים אלא מפרש את האמור בהם, כל עוד לשון החוזה בהירה וברורה הרי שהיא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו. בענייננו הלשון בה נקטו הצדדים הינה כאמור ברורה וחד משמעית (ראה: ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, תק-על 2010(1), 9412 , 9419 (2010)). למרות שיש מקום לגמישות בתהליך פרשנותו של חוזה, הרי שהגמישות צריכה להימצא בגבולות החוזה ולא מחוצה להם. כאשר מפרשים חוזה יש לפנות ללשון החוזה ולתכליתו, כשהלשון קובעת את גבולות התכלית. ההלכה הפסוקה היא כי כאשר לשון החוזה מצביעה בבירור על כוונת הצדדים, אין צורך ואין הצדקה ללכת אל מעבר לה, שכן חזקה על הלשון הברורה והמפורשת שהיא משקפת את רצונם. בית המשפט אינו יוצר מחדש חוזה שונה ממה שהצדדים לו הסכימו ביניהם. חוזה מדבר בעד עצמו, ואין בית המשפט צריך להיות צד לו. לחוזה יש צדדים, והם אחראים לתוכנו ולאופן ניסוחו (ראה ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, תק-על 2010(1), 9412 , 9419 (2010), וכן ראה: ע"א 8239/06 אברון נ' פלדה (לא פורסם, 21.12.2008 ומן הכלל אל הפרט; במישור ההתקשרות שבין הצדדים להסכם נראה כי התובעים עמדו על דעתם כבר אז כי המעלית תגיע עד למפלס דירתם של הנתבעים בלבד. מתצהירו של מר יורי פוצ'ינסקי (ראה: ת/2), האדריכל אשר הגיש את הבקשה המשותפת בהתאם להסכם, עולה במפורש כי התובעים התנגדו בזמן המו"מ על ההסכם באופן נחרץ לכך שהמעלית תגיע עד מפלס הגג (ראה סעיף 8 לתצהיר - ת/2). 14. הנתבעים ידעו על התנגדות זו, והסכימו לניסוח סעיף 21 להסכם. אין הם יכולים היום לטעון כי ההסכמות היו הסכמות אד - הוק אשר התאימו ליום חתימת ההסכם ואשר כיום יש להתעלם מהן. ראשית לא צוין כך בהסכם. להיפך הודגש בסעיף 25 כי מדובר בהסכם שיחייב לא רק את הצדדים כי אם גם את חליפיהם ולפיכך הם התחייבו להכפיף כל קונה של דירתם להסכם זה. שנית, לא מדובר בנושא שההסכם לא טיפל או התייחס אליו. מדובר כאן בנושא אשר בגינו נוהל מו"מ והוחלט את אשר הוחלט בסופו. כל צד עשה את שיקוליו שלו כבר בעת החתימה על ההסכם. לא מדובר כאן בוויתור הנתבעים על כל זכויותיהם העתידיות מעתה ועד עולם, לגבי אחוזי בנייה או לגבי כל זכות קניינית אחרת אלא מדובר בנושא ספציפי אליו התייחס ההסכם באופן מפורש. לפיכך, ניסיונם של הנתבעים לטעון כי אין להכיל הסכמה זו עליהם כיום אינה יכולה להתקבל. הגשת בקשה נפרדת להיתר לשינויים שונים שנעשו ע"י התובעים אינה משנה את העובדה כי ספציפית בנוגע לגובהו של פיר המעלית הייתה הסכמה חד משמעית, הסכמה מהותית, אליה הגיעו לאחר מו"מ ארוך. לאור האמור צו המניעה בכל הנוגע לאיסור על הנתבעים לבנות פיר מעלית שיגיע עד למפלס הגג יהפוך לקבוע. 15. באשר לטענת התובעים כי הנתבעים מעוניינים להפוך את תוספת הבנייה בגג הבניין לדירה נוספת, שלישית במספר ועל כן יש לאסור על הנתבעים לפצל את דירתם, יש להפנות את התובעים לסעיף 46 לסיכומי הנתבעים: "46. בראל אף הצהירו תחת כל עץ וגבעה שלא רק שאין בדעתם להפוך את קומת הגג לדירה נוספת (שלישית) בבניין. מעשה זה עומד בניגוד להיתר הבנייה ובלתי אפשרי. מדובר בחלק מדירה אחת שיש לה כניסה נוספת ונפרדת בלבד, מערכות החשמל והמים לרבות מונה מים וחשמל הינו אחד בלבד ובשום פנים ואופן אין מדובר ביחידת מגורים נוספת..." לנוכח הצהרה זו, הנני מקבל את האמור בעתירה ולמעשה בהסכמה נותן צו האוסר על הנתבעים לפצל את דירתם באופן שהקומה השלישית תהפוך לדירה נפרדת. אציין כי לא נעלמומעיניי טענות הנתבעים כי דווקא לתובעים יש יחידה שעשויה להיות נפרדת באותה קומה והם רשאים כמובן לדרוש ולמנוע מהם, באמצעים חוקיים, כי גם בניה זו לא תהפוך ליחידה נפרדת. בניית קיר אקוסטי 16. מעיון בהסכם בין הצדדים עולה כי בסעיף 21 להסכם התחייבו הנתבעים לבניית בידוד אקוסטי ראוי. הנתבעים לא מכחישים את התחייבות אולם טוענים כי המעלית כלל אינה פועלת ועל כן התקנת קיר אקוסטי כעת מיותרת. לאור האמור, הנני סבור כי בנסיבות העניין, ולאור הצהרת הנתבעים בעניין (ראה סעיף 49 לסיכומי הנתבעים), יש להורות כי ככל שתותקן מעלית, טרם התקנתה והפעלתה, יבוצעו כל ההתקנות הנדרשות בהתאם להסכם ולהיתר הבניה שניתן, לרבות בניית קיר אקוסטי. במידה ולא תותקן מעלית, אין לחייב את הנתבעים לבניית קיר אקוסטי. חניות 17. כאמור התובעים טענו כי נקבע בהסכם שבחזית הבניין תרוצפנה שתי חניות ברוחב של 3 מטרים כל אחת, כשבניהן, שביל גישה מובנה, שישמש מעבר למעלית המתוכננת להגיע לדירת הנתבעים במפלס הקומה הראשונה. בנוסף הוסכם כי בין החניה שתוצמד לדירת התובעים לבין שביל הגישה יבנה קיר הפרדה, בגובה 1.2 מ' אשר יתחם את גבול החניה הנ"ל. הנתבעים טענו כי חרף ההסכם, וללא הסכמתם, ביקשו התובעים לבנות בסמוך למשטח החניה מבנה המיועד לבלוני הגז, אשר עד אז ניצבו בצד הבניין. בלוני הגז הועברו לחזית הבניין ממש מול מרפסת הנתבעים, תוך בניית משטחי בטון על שטחי הגינה באופן שהרחיב גם את שטח החנייה בצורה משמעותית. לטענתם בניגוד למוסכם ביקשו התובעים לבנות את הקיר המפריד בין החניות במיקום החורג מכל ההבנות אליהם הגיעו. הנתבעים מסכימים כי התובעים יבנו קיר מפריד בין החניות, אלא שיש לבנות קיר זה במקום אשר הוסכם מפורשות בין הצדדים, קרי, במרחק מחצית ההרחבה אשר נבנתה בפועל מקו שביל הגישה למעלית לכל אורך החניה. 18. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בנושא, סבורני כי בנסיבות העניין ולאור החשיבות שניתנה להסכם בין הצדדים, יש לאפשר לתובעים לבנות קיר מפריד בין החניות, אולם קיר זה יבנה ככל שהתובעים יחפצו בכך, במקום אשר הוסכם מפורשות בין הצדדים - במרחק מחצית ההרחבה אשר נבנתה בפועל מקו שביל הגישה למעלית לכל אורך החניה. תוצאה 19. לאור כל האמור הנני קובע כדלקמן: צו המניעה הזמני מיום 23.9.07 בכל הנוגע לאיסור על הנתבעים לבנות פיר מעלית שיגיע עד למפלס הגג יהפוך לקבוע. לנוכח הצהרת הנתבעים כאמור לעיל, ניתן בזאת צו האוסר על הנתבעים לפצל את דירתם באופן שהקומה השלישית תהפוך לדירה נפרדת. ככל שתותקן מעלית, טרם התקנתה והפעלתה, יבוצעו כל ההתקנות הנדרשות בהתאם להסכם ולהיתר הבניה שניתן, לרבות בניית קיר אקוסטי. התובעים, ככל שיחפצו בכך, יבנו קיר מפריד בין החניות במרחק מחצית ההרחבה אשר נבנתה בפועל מקו שביל הגישה למעלית לכל אורך החניה. באשר להוצאות: בנסיבות כאשר מדובר במחלוקת שעיקרה פרשנות משפטית, מכיוון שמדובר בשכנים, על מנת לאפשר המשך מגורים משותפים בבניין, הנני מחליט שלא לחייב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. רכוש משותףסכסוך שכניםסכסוך