המחוקק נתן בידיו של הממונה על השכר במשרד האוצר סמכויות מנהליות רחבות היקף תוך הגבלה של היקף ההתערבות השיפוטית בסמכויות אלה מכוח סעיף 31 לחוק החוזים. אותו סעיף המקנה לבית המשפט סמכות לקבוע את היקף חובת ההשבה של הטבה שניתנה מכוחו של חוזה בלתי חוקי. הטעם לעיגונה של סמכות מנהלית רחבת היקף זו נעוץ בתופעה המוכרת והכאובה בגופים ציבוריים שהוכפפו לחוק של עריכת הסדרים מקומיים נוגדים במסגרתם הסכימו שני הצדדים ליחסי העבודה על הענקת הטבות שכר שאינן מקובלות בשירות המדינה על חשבונו של משלם המיסים. זאת, תוך יצירת אפליה בין קבוצות מסוימות שנהנו מהטבות אלה לבין קבוצות אחרות שלא נהנו מהן. לאור תופעה זו, שהפכה כאמור לחזיון נפרץ, גילתה הפסיקה נכונות לפרש את סמכות ההתערבות של הממונה על השכר במשרד האוצר באופן רחב לשם מיגור יעיל של התופעה: בהתאם לכך, הוכרה סמכות ההתערבות של הממונה על השכר במשרד האוצר בהסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין אשר נערכו בגופים מתוקצבים או נתמכים מהטעם שהם לא קיבלו את הסכמת הממונה להסדר נוגד הטמון בהם (ראה - ע"ע 1260/01 היועץ המשפטי לממשלה נ' רפאל שטוב; ע"ע 1445/02 אמריק (יהודה) פרידמן נ' עירית מגדל העמק פורסמו במאגרים האלקטרונים). בהתאם לכך אף הוכרה סמכות ההתערבות של הממונה גם במקרה בו התנהל הליך משפטי שהסתיים בהכרעה שיפוטית, שלא על יסוד הסכמת הצדדים וככל שמקופל בהכרעה זו הסדר נוגד (ראה - ע"ב 1351/01, בש"א 5045/05 זאב ברנע נ' עירית חולון). עם זאת, נוכח היקף הסמכויות שהקנה המחוקק לממונה הוא מצא מקום להנחותו ולהתוות לו שלושה שיקולים עיקריים אליהם עליו להידרש בבואו להפעיל את סמכויותיו כדלקמן: השיקול הראשון - נעוץ במדיניות השכר הכוללת במגזר הציבורי,' השיקול השני נעוץ במידת החריגה של ההסכם הנוגד מן הנהוג לגבי כלל עובדי המדינה; ואילו זה השלישי נעוץ "בטעמים שבצדק". אשר לסוג השלישי של השיקולים ובמיוחד בהקשר בו נדרשת השבה של סכומים שכבר שולמו מכוח הסדר נוגד - הרי שאלה נדונו ופותחו למעשה בפסיקה העוסקת בחובת ההשבה מכוח דיני עשיית עושר של טובת הנאה שניתנה שלא כדין. שיקולים אלה נוגעים בעיקרם למוסריות התנהגותם של הצדדים זה כלפי זה ולשינוי מצב לרעה של הזוכה שעה שלא נפל רבב בהתנהגותו בקשר לאותה זכיה (ראה - ע"א 588/87 אליעזר כהן נ' צבי שמש, ע"ע 704/06 קרן מחקרים רפואיים פיתוח תשתיות ושרותי בריאות נ' לורין קדם פורסמו במאגרים האלקטרונים). סעיף 29 לחוק יסודות התקציב מגביל את סמכותו של גוף המוכפף להוראותיו (גוף מתוקצב או נתמך) באשר לתוכן ההסכמים שהוא רשאי לערוך וקובע את בטלותם של הסדרים הנערכים בניגוד לחוק לאמור: "א. גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגמלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר...; ב. על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן (א)". סעיף 29ב לחוק מגדיר את סמכויותיו של הממונה ביחס להסכם נוגד בקובעו כי על הסכם כאמור אשר שר האוצר קבע כי הוא נוגד את הוראות סעיף 29א לחוק לא יחולו הוראות סעיף 31 לחוק החוזים חלק כללי התשל"ג-1973, כי שר האוצר רשאי להודיע על בטלותו ועל חובת הגוף המתוקצב או הנתמך להפסיק לאלתר לשלם כל הטבה מכוחו וכן כי שר האוצר מוסמך לפעול כך: "בהתחשב במדיניות השכר הכוללת במגזר הציבורי, במידת החריגה של ההסכם הנוגד מן הנהוג לגבי כלל עובדי המדינה, ומטעמים שבצדק - (א) מהו ההסכם או ההסדר אשר יכול לחול על הצדדים במקום ההסכם הנוגד, לרבות בדרך של אישור הוראה מהוראות ההסכם הנוגד; (ב) לקבוע הוראות אשר יחולו על הגוף המתוקצב או הנתמך אשר הינו צד להסכם הנוגד, בדבר חובתו לתבוע השבה של הטבה שהוענקה על פי ההסכם הנוגד, היקפה של ההשבה ומועדיה; פעולה לפי פסקה זו תינקט לאחר שניתנה לצדדים להסכם הנוגד הזדמנות להשמיע את טענותיהם, ואולם אם צד הביא את טענותיו לפי סעיף 29א(א)(2) תינתן לו הזדמנות להוסיף עליהן בלבד". הממונה על השכר