מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עונש על עבירות מס חמורות: לפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת שעשוע), מיום 11.12.12, בת"פ 10725-04-12, בת"פ 27885-04-12 ובת"פ 36882-12-09 לפיהם הורשע המערער בעקבות הודייתו בשלושה תיקים שצורפו בעבירות כמפורט להלן, ונידון ל- 54 חודשי מאסר בפועל, לשנת מאסר ע"ת ו- 6 חודשי מאסר ע"ת בתנאים המפורטים בגזר הדין ולקנס בסכום של 500,000 ₪. עיקרי העובדות: 1. המערער הורשע, יחד עם שתי חברות שבניהולו ובשליטתו (נאשמות 2ו-3), בשלושה תיקים שעניינם העיקרי הינו עבירות מס בהיקפים גדולים במסגרת פעילותו כעוסק מורשה וכן במסגרת פעילות החברות, שעיסוקן בתחום הבנייה. העבירות בוצעו במשך כ-6 שנים ברציפות ומצביעות על תכנון ותחכום במטרה לקבל כספים במרמה על חשבון הקופה הציבורית. מדובר במסכת ארוכה במסגרתה קיזז המערער שלא כדין בעצמו ובאמצעות החברות שבשליטתו סכומי מע"מ בסכום של כ-11 מיליון ₪. 2. בת"פ 36882-12-09 הורשע המערער ב- 29 עבירות על סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ, ובשתי עבירות על סעיף 117(ב)(6) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ, כאשר ניכה בדוחות התקופתיים שהוגשו למע"מ 64 חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של 27,598,230 ₪ שהמס בגינן הינו 4,219,359 ₪. 3. בת"פ 10725-04-12 הורשע המערער בביצוע 59 עבירות על סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(2) ו- (3) לחוק מע"מ, בשתי עבירות על סעיף 117(ב)(6) לחוק מע"מ, בארבע עבירות לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה, בשש עבירות לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה, בשש עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה ובעבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, בכך שבאמצעות החברות שבבעלותו ניכה בדוחות התקופתיים שהוגשו למע"מ 150 חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של 54,191,979 ש"ח שהמס בגינן הינו 7,451,984 ₪ וכן בהעלמת הכנסות בהיקף של 41,735,235 ₪. כמו כן הורשע המערער בשיבוש הליכי משפט בכך שפעל יחד עם גיסו, אשר על שמו נרשמה נאשמת 3 בכזב כדי להסוות את חלקו של המערער בביצוע העבירות, על מנת למסור מידע שקרי בחקירתו של הגיס בתחנת מע"מ פ"ת. 4. בת"פ 27885-04-12 הורשע המערער בעבירה של שיבוש הליכי משפט, בכך ששוחח עם עד התביעה נשוא כתב האישום הראשון, יניב בן דוד, ועדכן אותו בדבר עדויותיהם של עדים אחרים טרם עדותו של בן דוד. גזר הדין של בימ"ש קמא 1. ביהמ"ש קמא סקר בהרחבה את מעשי המערער בכל אחד משלושת התיקים, את ההליכים שנוהלו, את העבירות בהן הורשע המערער בכל אחד מהתיקים ואת טיעוני הצדדים לעונש. 2. בימ"ש קמא הביא את עברו הפלילי של המערער, אשר הורשע בשנת 1996 בביצוע עבודות ללא היתר, בשנת 2002 הורשע בהיזק לרכוש ואיומים, ובשנת 2009 הורשע בהטרדה באמצעות מתקן בזק, וסקר את דברי עדי האופי שהעידו בפניו. 3. בימ"ש קמא עמד על ההלכה הנוגעת לחומרת עבירות המס ופגיעתן בציבור, וקבע כי עבריינות כלכלית ועבריינות מס , תוצאתן הרסנית למשק , לכלכלה ולמרקם החברתי ופגיעתן בערך השוויון רבה. עבריינות זו אינה מסתכמת רק בגריעת כספים מהקופה הציבורית אלא פוגעת בתודעת האחריות הקולקטיבית של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה. על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה. 4. בימ"ש קמא הדגיש שעל הטיעונים להיותו של המערער אדם נורמטיבי, שנקלע למסכת איומים וסחיטה על רקע קושי כלכלי, לסגת מפני האינטרס הציבורי בענישת עברייני מס. גם בהנחה שהמערער ואשתו אוימו על ידי יניב בן דוד, בעקבות הלוואה שלקחו בשוק האפור, הרי שבפני המערער היו אפשרויות והזדמנויות רבות במשך השנים לדווח על הסחיטה והאיומים ולא להפוך לעבריין מס סידרתי. 5. בימ"ש קמא שקל לקולא את הנסיבות האישיות של המערער, לרבות תוכן המכתבים שכתבו אביו, אשתו וילדיו, את הנתונים החיובים שהוצגו לגביו, וציין שניסיון החיים השיפוטי מלמד שעבירות מס מבוצעות על ידי אנשים המצטיירים כבעלי אופי תרומי בתחומי חיים שונים. 6. בימ"ש קמא הביא את ההלכה לפיה כאשר מדובר בעבירות מס - מצב כלכלי קשה איננו יכול לשמש סיבה לאי הטלת קנסות כספיים ניכרים ועונשי מאסר בפועל. נסיבותיהם האישיות של עברייני המס נסוגות, ולא ניתן להתעלם מחומרת העבירות ומהצורך להבהיר ולהמחיש שעבריינות בתחום המיסים מן הראוי שתיענש בכל חומרת הדין, ואין הצדקה שעברייני מס יזכו לאהדה והצדקה לעומת גנבים וגזלנים אחרים. לאור האמור לעיל ביהמ"ש קמא קבע שמתחם הענישה הראוי בעבירות נשוא כתבי האישום, בהצטברן זו לזו ולאור היקפן הכספי והתמשכותן, נע בין 4 ל- 6 שנות מאסר בפועל. 7. בימ"ש קמא הדגיש שהוא אינו יכול להתעלם מרף הענישה שהוצב ע"י המדינה בתיק הפלילי שהתנהל בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב בעניינו של יניב בן דוד, שחלש על מערכת עבריינית מסועפת במסגרתה בוצעו עבירות מס בהיקף של מעל 40 מיליון ₪, הורשע לאחר שנשמעו 173 מעדי התביעה ונידון ל- 6.5 שנות מאסר, כשהמאשימה הכירה בעובדה שחלק מהעבודות נשוא החשבוניות הפיקטיביות בוצעו בפועל, כפי שהיא מסכימה גם במקרה זה. לדברי ביהמ"ש קמא המקרה של יניב בן דוד חמור עשרות מונים מכמה בחינות מזה של המערער, ולכן לרמת הענישה שנקבעה בתיק של יניב בן דוד יש השפעה ממתנת על עונשו של המערער. 8. לקולא שקל בימ"ש קמא גם את הודאת המערער; את החיסכון בזמן שיפוטי, למרות שבת"פ 36882-12-09 ניהל פרשת הוכחות במשך תקופה ממושכת; העדר עבר פלילי רלוונטי, ואת העובדה שהמערער פעל תחת לחצים פיננסיים ואחרים. נימוקי הערעור שהגיש המערער 1. המערער ביצע את העבירות בהן הורשע בעל כורחו כיוון שנקשר עם ארגון הפשיעה של יניב בן דוד, לאחר שנאלץ בעקבות קשיים כלכליים ללוות מהארגון כספים. אלמלא היה המערער מתקשר עם בן דוד לא היה מגיע לכדי ביצוע העבירות בהן הורשע. המערער הפך "לפרה חולבת" עבור בן דוד וארגונו, מאחר והם איימו על חייו של המערער ועל חיי בני משפחתו. 2. בימ"ש קמא שגה בקובעו שאופן ביצוע העבירות מצביע על תכנון ותחכום לקבל כספים במרמה, היות והמערער פעל מתוך אילוץ נוכח המצב אליו נקלע מול ארגון הפשיעה של בן דוד. המערער לא פעל במטרה לקבל כספים לכיסו, הכספים הגיעו לבן דוד ולכן לא ניתן להצביע על תחכום בקבלת הכספים במרמה, כאשר תמורת חלק מהחשבוניות בוצעו עבודות. 3. בימ"ש קמא לא העניק משקל מספיק להיות המערער נתון במסכת נוראית של איומים וסחיטה וכאשר קבע שבפני המערער היו אפשרויות והזדמנויות רבות לדווח על האיומים והסחיטה במקום להפוך לעבריין מס סידרתי, היות ולא ניתן לקבוע שבאופן סובייקטיבי עמדה בפניו האפשרות לפנות לרשויות החוק. 4. בימ"ש קמא לא העניק משקל ראוי למידת הפגיעה בערך החברתי לאור הנסיבות המיוחדות של המערער שהביאו אותו לפעול כפי שפעל, ושגה בקביעת מתחם העונש ההולם, שחורג מרמת הענישה שמקובלת במקרים דומים. בימ"ש קמא לא פעל בהתאם לעיקרון המנחה בקביעת העונש ההולם, ולפיו היחס ההולם הינו היחס בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו לבין מידת אשמתו של הנאשם. 5. בימ"ש קמא לא התחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט לחוק, עת קבע את מתחם העונש ההולם, שכן המערער לא תכנן את ביצוע עבירות המס. בימ"ש קמא לא העניק המשקל הראוי לנסיבות שהובילו את המערער לביצוע העבירות ולתפיסת המציאות הסובייקטיבית של המערער, כאשר נשללה ממנו האפשרות לבחור בין ביצוע העבירות לבין אי ביצוען, שכן הוא היה במצוקה נפשית קשה, כפי שהוכח בתעודות רפואיות . 6. בימ"ש קמא שגה בקביעתו שמתחם העונש ההולם הוא בין 4 שנים ל-6 שנים, היות שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם רמת הענישה שהושתה במקרים דומים. בימ"ש קמא לא התאים את מתחם העונש ההולם בתיק זה לעונשי המאסר שהוטלו על בן דוד ושותפיו. 7. בימ"ש קמא לא התחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40יא לחוק בכך שהמערער הוא בן 43, אב לשלושה ונשוי בשנית, חסר עבר פלילי משמעותי וזה מאסרו הראשון. בימ"ש קמא לא הביא בחשבון את הפגיעה הקשה במשפחתו של המערער, היות שכל עת שירצה את מאסרו ילדיו מנישואיו הראשונים לא יזכו למזונותיהם, כמו גם משפחתו החדשה. מצבו הכלכלי של המערער קשה ביותר שכן הוא עדיין מאוים על ידי ארגונו של בן דוד. 8. בימ"ש קמא לא הביא בחשבון את הנזקים שנגרמו למערער כאשר החברות שבבעלותו קרסו ושמו הטוב כקבלן נפגע. 9. בימ"ש קמא לא העניק משקל ראוי ללקיחת האחריות ולהודייתו של המערער בשלושה כתבי אישום לא מתוקנים, לאחר שחשף את מסכת הטרור שחווה תחת ארגונו של בן דוד . 10. בימ"ש קמא לא העניק משקל למאמצי המערער לחזור למוטב ולתקן את הנזקים שנגרמו למשפחתו. 11. בימ"ש קמא לא עמד על סיכויי השיקום של המערער וההשלכות שיש לכך על גזירת העונש לפי סעיף 40ד לחוק, שכן בכל מעשיו של המערער ניתן לראות תחילת דרך לשיקום. 12. בימ"ש קמא לא פעל בהתאם לסעיף 40ח לחוק כאשר לא קבע מתחם עונש הולם לקנס, לא נתן דעתו למצבו הכלכלי הקשה של המערער, ולא קבע כי רכיב הקנס יהווה חלק ממתחם העונש ההולם. 13. בימ"ש קמא השית על המערער קנס כבד כאשר הוא נשלח לתקופת מאסר ממושכת, בה לא יהיה באפשרותו לייצר כל הכנסה. הקנס שהושת על המערער גבוה ביותר ואינו מציאותי, והוא מהווה למעשה תוספת של 6 חודשים לתקופת מאסרו, היות שהמערער אינו יכול לשאת בתשלומו. 14. בפתח טיעוניו בפנינו הפנה ב"כ המערער לעדותו של רוני מימון, שנידון יחד עם בן דוד והעיד כעד תביעה נגד המערער, לפיה המערער לא היה קשור למערכת שבראשה עמד בן דוד אלא נוצל על ידי בן דוד, שהשתלט על החברות שלו. הדבר נוגע לכל האישומים שבהם הורשע המערער, שכן בן דוד המשיך לסחוט אותו עד שהמערער נעצר בקשר לתיק השני, בכך שאנשיו ירו בביתו ושרפו את רכבו. לדברי ב"כ המערער, גם לאחר שהמערער שוחרר ממעצר בקשר לתיק הראשון הוא המשיך לעבוד עבור בן דוד, ששלח לו מסרים מאיימים, ולכן מן הראוי היה להקל בעונשו ולהטיל עליו מאסר כמו על שותפיו של בן דוד, שנידונו לשלוש וחצי שנות מאסר ופחות מכך, כך שיוכל לשקם את עצמו ולחזור לעבוד. נימוקי הערעור שכנגד של המדינה 1. בימ"ש קמא גזר על המשיב עונש מקל, שאינו מייחס משקל ראוי להלכה הפסוקה לפיה יש להטיל עונשי מאסר בפועל ממושכים בעבירות אלה, בפרט כאשר עסקינן בביצוען בנסיבות מחמירות, ולא העניק את המשקל הראוי לחומרה היתרה במעשיו של המשיב. חומרת העבירות נובעת אף מכמות העבירות, היקפן, משך ביצוען, והנזק האדיר שנגרם מביצוען לקופת המדינה. היקף העבירות על חוק מע"מ הוא בסכום כולל של 81,790,209 ₪, והמס בגינן הוא בסכום של 11,144,813 ₪, ואילו היקף העבירות על פקודת מס הכנסה הוא בסכום של 41,735,235 ₪. חומרת העבירות נובעת מהתנהלות המערער, שלמרות שנעצר ונחקר בשנת 2008 והוגש נגדו כתב האישום הראשון, הוא המשיך בביצוע העבירות במשך שנים כשהוא מגביר ומגדיל את קצב ביצוען, תוך שהוא ממשיך ברכישת חשבוניות פיקטיביות נושא כתב האישום השני מויקטור אלימלך. המשיב הגדיל לעשות כאשר הקים חברה נוספת ורשם אותה בכזב ע"ש גיסו במטרה להסוות את ביצוע העבירות. 2. בימ"ש קמא שגה משלא אימץ את מתחם הענישה אותו ביקשה המערערת, של מאסר בפועל בין 66 ל-84 חודשים, המשקף את חומרת מעשיו של המשיב, לא העניק משקל ראוי לפסיקה שהוגשה מטעם המערערת לעניין מדיניות הענישה ושיקוליה, וגם לאחר שקבע את מתחם הענישה בין ארבע לשש שנים השית על המשיב את הרף הנמוך של המתחם ללא כל הסבר. 3. בימ"ש קמא לא העניק את המשקל הראוי לעבירות השיבוש בהן הורשע המשיב, למרות שמדובר בעבירות חמורות ויש בהן להעיד על זילותו של המשיב בחוק ובהליכים שמתנהלים כנגדו. 4. בימ"ש קמא העניק משקל יתר לקולא לנתונים החיוביים באישיותו של המשיב, וזאת למרות שניסיון החיים השיפוטי מלמד שעבירות מס בהיקפים גבוהים מבוצעות לעיתים מזומנות ע"י אנשים המצטיירים כבעלי אופי תרומי בתחומי חיים שונים. 5. בימ"ש קמא התעלם מהפסיקה הקובעת שבעבירות מס ההיבט המרכזי המנחה הוא ההיבט הציבורי, לא העניק משקל הולם לחומרה לעובדה שהמחדל בגובה מיליוני שקלים לא הוסר ע"י המשיב ואין סיכוי שהכספים יושבו לקופה הציבורית, ולהלכה לפיה יש לייחס חומרה יתרה לעברייני מס שלא הסירו את מחדליהם עד יום מתן גזר הדין והעונש הראוי להם הוא מאסר בפועל. 6. בימ"ש קמא שגה בקביעתו שלרמת הענישה בפרשיית בן דוד, כפי שנקבעה בהסדר שנערך איתו ועם חבורתו, יש השפעה ממתנת על העונש שגזר על המשיב. ההסדר בעניין בן דוד כלל חילוט רכוש וקנסות בסכום כולל של כ-20,000,000 ₪, ואין חולק כי אילו ההסדר לא היה כולל זאת הייתה המערערת עותרת לעונשי מאסר גבוהים באופן משמעותי ביותר. מעורבותו של המשיב בפרשיית בן דוד באה לביטוי רק בכתב האישום הראשון שהוגש נגדו, ורק בגינו ראוי היה לגזור על המשיב עונש העומד ביחס לענישה בפרשיית בן דוד, שכן כתב האישום השני מייחס לו עבירות זהות בהיקפים ובסכומים גדולים בהרבה, במנותק מפרשיית בן דוד. 7. בימ"ש קמא שגה מששקל לקולא את מצבו הכלכלי של המשיב ואת העובדה שפעל "תחת לחצים פיננסיים", שכן ההלכה היא שמצב כלכלי קשה ונסיבות אישיות קשות אינם מהווים צידוק ומגן בעבירות מס, כמו גם מצב רפואי של מבצען שלא ישמש עוגן הצלה ממאסר בפועל. 8. בימ"ש קמא שגה ממשקל לקולא את אותם "לחצים אחרים" להם טען המשיב בטיעוניו לעונש, מבלי שהובאו להם כל ראיות, ולמרות שביהמ"ש עצמו הדגיש את ההלכה הנוהגת לפיה הם נסוגים מפני האינטרס הציבורי בענישת עברייני מס. 9. בטיעוניו בפנינו טען ב"כ המשיבה שבן דוד לא הורשע בחברות בארגון פשיעה, שהיחסים בין המערער לבינו היו חבריים ובמהלך שיחות הטלפון שניהלו לא נשמעו איומים. לטענתו, המערער לא מסר כל פרטים לגבי האיומים גם כשסיפר עליהם, ולא הביא כל ראייה לכך שהוא לא נהנה מהכספים שהתקבלו בקשר לחשבוניות הפיקטיביות. באשר לעונשים שהוטלו על שלושת הנאשמים שהועמדו לדין יחד עם בן דוד טען ב"כ המערערת שהם היו עושי דברו של בן דוד, בעוד שהמערער ביצע במשך 5 שנים עבירות עצמאיות נושא התיק השני ולשם כך פתח חברה חדשה והיסווה את שליטתו בה, כאשר התיק הראשון מתנהל נגדו. דיון והכרעה 1. עיון בגזר הדין של בימ"ש קמא מעלה שהוא לא התעלם מחומרת מעשיו של המערער ומפגיעתם הרעה באינטרסים המוגנים של כלכלת המדינה, במרקם החברתי ובערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס שנדרש לצורך מימון הוצאות המדינה, כפי שנקבעו, בין השאר, ע"י כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"ב 512/04 אבו עבד נ' מדינת ישראל, ובפסיקה שהובאה בו. כך גם צדק בימ"ש קמא כאשר קבע שנסיבותיו האישיות של המערער והדברים החיוביים שנכתבו ונאמרו עליו נסוגים מפני האינטרס הציבורי שיש בהענשתו ההולמת, כמו בענישתם של עברייני מס שגונבים מהקופה הציבורית כמוהו. 2. חרף האמור לעיל, מתחם הענישה בין 4 ל- 6 שנים שנקבע ע"י בימ"ש קמא הולם את נסיבות ביצוע העבירות נושא התיק הראשון, גם בהתחשב בטענת האיומים והסחיטה שנטענו ע"י המערער, אך אינו מתחשב בפגיעה בערכים המוגנים שיש בעבירות המס הנוספות שביצע המערער נושא התיק השני, אשר בוצעו במשך מספר שנים כאשר ההליכים נושא התיק הראשון מתנהלים נגדו. גם אם אנו מתחשבים בכך שחלק מהעבודות נושא החשבוניות הפיקטיביות בוצעו וגם אם נכונים דברי רוני מימון, שהעיד כעד תביעה נגד המערער, לפיהם בן דוד החליט לקחת את החברה מהמערער - מתחם הענישה שנקבע ע"י בימ"ש קמא חורג ממדיניות הענישה הראויה כשמדובר במכלול עבירות המס שביצע המערער לאורך תקופה ואינו הולם את חלקו של המערער בביצוען. 3. מתחם הענישה שנקבע ע"י בימ"ש קמא לא נותן ביטוי ראוי גם לפגיעה בערך המוגן של תקינות ההליך המשפטי שבו פגע המערער, כאשר הקים חברה פיקטיבית על מנת להסוות את עבירות המס שביצע וכאשר מסר לבן דוד את תוכן עדויותיהם של העדים במשפטו של המערער בטרם עדותו של בן דוד. 4. אף אנו, כמו בימ"ש קמא, לא מתעלמים מעונשי המאסר בפועל שהוטלו על הנאשמים בת.פ. (מחוזי ת"א) 40099/08 מ"י נ' בן דוד ואח' עפ"י גזר הדין שצורף כנספח ג' להודעת הערעור שהגיש המערער - אך מדובר היה באימוץ הסדרי טיעון, והנאשמים האחרים היו עושי דברו של בן דוד. באשר לעונש של 6.5 שנות מאסר בפועל שהוטל על בן דוד בגין מעשים חמורים מאלה של המערער יש לציין שבנוסף למאסר חולטו לבן דוד כספים ורכוש אחר בשווי של 20 מיליון שקלים, וכי המערער הורשע בביצוע עבירות נוספות נשוא התיקים השני והשלישי. 5. לאור כל האמור לעיל אנו סבורים שמתחם הענישה בגין העבירות נושא גזר הדין של בימ"ש קמא, בהתחשב בכל המעשים נושא שלושת כתבי האישום, נע בין 5 שנות מאסר בפועל ל- 7 שנות מאסר בפועל. 6. אף אנו, כמו בימ"ש קמא, מתייחסים להודאת הנאשם, כמו גם לנסיבות האישיות ולנסיבות לקולא שאינן מתייחסות לנסיבות ביצוע המעשים, למרות שתחולתן כאשר מדובר בעבירות מס היא מוגבלת, במיוחד כאשר המחדלים לא הוסרו ולדברי ב"כ המערער הם גם לא יוסרו בעתיד בשל מצוקתו הכלכלית של המערער. אין בכל אלה כדי להצדיק הקלה בעונשו של המערער עד כדי חריגה לקולא ממתחם הענישה שנקבע על ידינו. יחד עם זאת, נביא זאת בחשבון בגזירת העונש הקונקרטי למערער בתוך מתחם הענישה שקבענו. 7. אמנם בימ"ש קמא לא קבע מתחם ענישה באשר לקנס, אך סכום הקנס שקבע בימ"ש קמא (500 אלף ₪) נותן ביטוי ראוי למדיניות הענישה שמחייבת הטלת קנסות כבדים כשמדובר בעבירות מס כמו אלה שביצע המערער, גם אם חלק מהכספים לא הגיעו אליו. בימ"ש קמא לא התעלם מכך שהמערער עתיד לרצות עונש מאסר לתקופה לא קצרה וממצבו הכלכלי, ועונש הקנס שהוטל עליו לא מצדיק התערבות ערכאת ערעור. 8. לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב בכלל לפיו ערכאת ערעור לא ממצה את הדין עם נאשם שהחליטה להחמיר בעונשו, אשר חל גם לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, אנו מקבלים את ערעור המדינה בע"פ 46539-01-13 וקובעים כי המערער (המשיב) ירצה 5.5 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו 13.3.12 ובניכוי 29 ימי מעצר. שאר העונשים שנקבעו בגזר הדין יעמדו על כנם. אנו דוחים את הערעור שהגיש המערער בעפ"ג 40036-01-13. עבירות מסמיסים