דוגמא לפסק דין בנושא עזיבת דירה בשכירות לפני הזמן: 1. הנתבע שכר מהתובע דירה לתקופת שכירות של שנה (להלן:"המושכר") בדמי שכירות חודשיים של 3,000 ₪. לנתבע אף ניתנה האפשרות להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת והפנוי יכול להיות לא לפני 10.11.12. לתובע נודע, שהנתבע מתכוון לפנות המושכר בטרם תמה תקופת השכירות ובסופו של יום, פינה הנתבע את המושכר ביום 28.5.12. בשל פינוי מוקדם זה ולאור הוראות החוזה, מבקש התובע לחייב את הנתבע בסכום כולל של 29,929 ₪, הכולל בחובו: תשלום סך של 15,000 ₪, שהם דמי שכירות עבור 5 חודשים - שעדיין נותרו על תום תקופת השכירות. כמו כן, טוען התובע, שהנתבע השאיר המושכר במצב רעוע והרוס עד כי נזקקה לשיפוצים. התובע מעריך תיקון הנזקים לסך של 7,429 ₪ וגם בסכום זה מבקש התובע לחייב הנתבע. בנוסף לסכומים הנ"ל, מבקש התובע לחייב את הנתבע בסכום נוסף של 7,500 ₪ עבור צער ועוגמת נפש. 2. הנתבע הגיש כתב הגנה, בו מעלה הוא את טענותיו כנגד טענותיו של התובע והטענות העיקריות הן: א. בשל חילוקי דעות, שהיו בין התובע ובין הנתבע בקשר להחלפת ברז במטבח, ביקש התובע מהנתבע לפנות את המושכר והתובע אף איים, שיביא הובלה ואנשים שיפנו את הנתבע מהמושכר, אם לא יתפנה. לבסוף, החליף הנתבע על חשבונו את הברז ועם זאת החל לחפש אחר מושכר חלופי. ב. א) חודש לפני הפינוי, נפגש הנתבע עם רעייתו של התובע והנתבע אמר לה, שהם מפנים את המושכר בעוד כחדש וידאגו להמציא דיירים חלופיים עוד לפני מועד תשלום דמי שכירות הבאים. רעייתו של התובע השיבה, שאם הנתבע ימצא דיירים חלופיים, לא תהא בעיה ויסכימו לפינוי המוקדם. הנתבע שילם לרעייתו של התובע את דמי השכירות לחודש האחרון וקיבלו ממנה את השיקים של דמי השכירות לחודשים הנותרים ואף נתנה להם מסמך המאשר היעדר חוב דמי שכירות. ב) הנתבע עשה כל המאמצים, הן על ידי פרסומים שונים והן על ידי פנייה למתווך על מנת למצוא דיירים חלופיים וכתוצאה מכך אף הגיעו אנשים רבים, אך התובע לא הסתדר איתם. עם זאת, הגיע זוג שוכרים, אשר ניהלו מו"מ עם התובע ובעקבות זאת נתבקש הנתבע לפנות באופן מיידי ולצורך הפינוי, אף עזרו שכנים וגם התובע לפנות ולנקות הדירה והנתבע עצמו שיפץ וצבע כל מה שהיה צריך ופינו את המושכר על מנת שהתובע יוכל להשכירה לאותו זוג. ג) למרות ההכנות הנ"ל, לא הגיע התובע לפגישה עם השוכרים החדשים - למרות רצונם של השוכרים לשכור הדירה ובהמשך נודע לנתבע, שבאותו זמן היה התובע עסוק בסגירת חוזה למכירת המושכר ואכן, בתאריך 7.7.12 נמכר המושכר. ג. הנתבע מכחיש הטענה, שהמושכר היה במצב רעוע והרוס, משום שהנתבע עצמו בעל מקצוע והוא זה אשר שיפץ וסידר את כל הליקויים וגם החליף רשתות ותיקן תריסים. לאחר ביצוע התיקונים ביקש הנתבע מהתובע לבוא ולבדוק התיקונים, אך התובע התחמק מלהגיע, משום שהדירה כבר נמכרה. 3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לגופן ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות שהוגשו לבית המשפט, אתייחס להלן, לכ"א מפרטי הסעדים אותם תבע התובע בתביעה זו. 4. בהתייחס לתביעתו של התובע, בדבר חיובו של הנתבע לשלם לו סך של 15,000 ₪ כדמי שכירות עבור חודשים שלא נוצלו עד תום תקופה החוזה- מחליט אנוכי לדחות התביעה בגין פריט זה - לאור הנימוקים הבאים: א. א) בין הצדדים אכן נערך ביום 10.11.10 חוזה שכירות לפיו השכיר התובע לנתבע דירה בת 4 חדרים לתקופת שכירות של 12 חודשים, החל ב-10.11.10 וכלה ב-10.11.11 ודמי השכירות החודשיים נקבעו לסך של 3,000 ₪. כמו כן, הוסכם בין הצדדים, שתהא לנתבע האפשרות להאריך תקופת השכירות לשנה נוספת וגם צוין, שהפינוי יכול להיות לא לפני ה-10.11.12, קרי עד תום תקופת האופציה. (ראה ההוספה בכתב יד בעמ' האחרון לחוזה - ת/1). ב) כפי שעולה מטענות הצדדים, ניצל הנתבע חלק מתקופת האופציה, שכן הנתבע פינה את המושכר ביום 28.6.12 ובשל עזיבה מוקדמת זו, כאשר עדיין נותרו לנתבע 5 חודשים להחזיק במושכר עד תום תקופת האופציה, ביקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו עבור 5 חודשים אלה, סך של 15,000 ₪- בהסתמכו על סעיף 7א לחוזה. ב. א) אני מקבל את טענת התובע, שמסעיף 7א לחוזה הנ"ל עולה, שאם הנתבע יפנה את המושכר לפני תום תקופת החוזה, יהיה עליו לשלם את דמי השכירות עד סוף התקופה, אך אני מאמין לנתבע, שהדירה פונתה על ידו בטרם תום תקופת השכירות, לאור בקשת ולאור הסכמת התובע ורעייתו. ב) התובע הציג בפני מסמך - ת/2- ממנו עולה, שהנתבע שילם עבור כל חודשי השכירות מאז שנת 2011 ועד חודש יוני (כולל) 2012. באישור זה לא צוין מאומה לגבי חובות נוספים הרובצים על הנתבע וגם לא צוין מאומה בדבר מצב הדירה עד חודש יוני 2012. ג) בנוסף לאישורו הנ"ל של התובע, הגיש הנתבע אישור נוסף, שנחתם על ידי רעייתו של התובע וגם מאישור זה עולה, שהנתבע שילם את כל התשלומים בגין דמי שכירות ובשל כך לא חייבים דמי שכירות כלל ובסיפא לאותו מסמך נכתב:" אם ובמידה נשאר צ'ק ע"ס 3,000 ₪ אצלי זה רק נשאר אצלי והם לא חייבים על שום צ'קים" ובכך רצתה החותמת לומר, שבעצם אין יותר תשלומים עתידיים ולכן מקבל אנוכי את טענת הנתבע, שניתנה הסכמה לנתבע לפנוי מוקדם מבלי לשלם דמי שכירות עתידיים. מר ניסים בן שטרית, אביו של התובע העיד בבית המשפט על השיחה שנוהלה בינו ובין הנתבע ובשיחה זו נודע למר ניסים בן שטרית, שיש בדעת הנתבע לעזוב את המושכר לפני תום תקופת השכירות ובעקבות כך, אמר לו מר ניסים בן שיטרית, שהוא עושה שטות ושאין עליו לעזוב באופן חד צדדי. . ד) אין ראיה כלשהי, האם מר ניסים בן שטרית השתתף גם בשיחות נוספות שהיו ביו התובע ובין הנתבע, בין התובע ובין רעייתו של הנתבע או בין הנתבע ובין מאן דהוא אחר מטעם התובע ולכן, עדותו של מר ניסים בן שטרית לא סתרה את טענתו של הנתבע, שהוא פינה את הדירה הן לאור דברי התובע, שעל הנתבע לעזוב את הדירה, הן לאור הסכמתו של התובע או לאור רצונו של התובע למכור הדירה. רעייתו של הנתבע, הגב' מיה עזריה מאשרת את דברי הנתבע ואומרת, שגם עליה איים התובע שעליהם לעזוב את הדירה, שאם לא כן, יחליף להם את המנעול ומביא להם הובלה שתפנה אותם. (עמ' 3 לפ',ש' 8- 10). הנתבע מוסיף על כך, בעדותו בבית המשפט, שבעקבות חתימת המסמך נ/1 גם החזירה רעייתו של התובע את כל הצ'קים, שעדיין היו בידי התובע לכיסוי יתרת דמי השכירות עד תום תקופת השכירות. (ראה מסמך נ/1 וראה בעמ' 2 לפ',ש' 21- 22). רעייתו של התובע, הגב' ליה בן שטרית, מאשרת, שהיא אכן חתמה על מסמך נ/1. (עמ' 3 לפ',ש' 28). ה) מהעובדות עד כאן עולה, שהנתבע שילם את כל דמי השכירות עד חודש יוני 2012, אך גם מתברר, שביום 8.7.12 מכר התובע את דירתו (ראה חוזה מכר אשר צורף לכתב התביעה - נספח ו'). אני מקבל את טענת הנתבע, שעד למכירת הדירה, ניסה הנתבע לחפש לו לתובע דיירים חלופיים ולטענתו אף מצא זוג אשר הסכים לשכור הדירה, אך בינתיים החליט התובע למכור את הדירה. (ראה טענות הנתבע בכתב ההגנה ובעדותו בבית המשפט וראה גם תצהיר מטעם שוכרים פוטנציאליים שהוגש לבית המשפט וסומן נ/2). ו) לכן העולה מכך הוא, שסמוך מאד לאחר פינוי המושכר נמכרה הדירה ולכן לא היה לו לתובע חסרון כיס בגין דמי שכירות וגם אם התחייב הנתבע לשלם לתובע דמי שכירות עד תום תקופת השכירות - נובמבר 2012- הרי לאור קביעת בית המשפט שפינוי המושכר היה בהסכמה ולאור העובדה, שמיום 8.7.12 הדירה כבר נמכרה - בשל כל אלה, אין מקום לחייב הנתבע להמשיך עוד לשלם דמי שכירות על דירה שכבר נמכרה סמוך לאחר פינויה. ג. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ככל שהיא נוגעת לפריט דמי השכירות בסכום של 15,000 ₪. 5. בהתייחס לבקשת התובע לחייב הנתבע לשלם לו סך של 7,429 ₪ עבור שיפוצים שיש לבצע בדירה וכן לבקשת התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 7,500 ₪ עבור צער ועוגמת נפש - הרי שלאחר שמיעת הצדדים והראיות שהובאו בנדון דנן, אני מחליט לדחות התביעה גם בגין פריטי נזק אלה- זאת מהנימוקים הבאים: א. א) התובע המציא תמונות על מנת להציג את הנזקים שנמצאו בדירה, אך אין בתמונות אלו כדי להצביע מתי נוצרו נזקים אלה והאם לאחר צילומי התמונות לא תיקן הנתבע את הנזקים- כפי שנטען על ידו. כך גם, לא הוכיח התובע, האם נזקים אלה הנראים על פני התמונות (ת/3) נוצרו בזמן החזקת הדירה על ידי הנתבע או שנזקים אלו נגרמו על ידו במהלך תקופת השכירות. ב) הצעת המחיר ניתנה לתובע ביום 1.7.12, אך לא הובאה בפני הוכחה כלשהי, שאכן אותם נזקים היו בדירה בעת הפינוי או שנזקים אלו נגרמו על ידי הנתבע. הצעה מחיר נוספת ניתנה לתובע ביום 19.7.12 על נזקים שהם: סדק באמבטיה, החלפת כיור, התאמת כיור, אך גם בעניין נזקים אלה, לא הוכח שאכן נזקים אלו נוצרו או נגרמו על ידי הנתבע תוך תקופת השכירות. ג) מהסיבות הנ"ל - אין מקום לחייב הנתבע לשלם לתובע עבור נזקים, אשר לא הוכח בבית המשפט האם נזקים אלה נגרמו על ידי הנתבע ותוך תקופת השכירות. סיבה נוספת לדחיית התביעה בגין פריט זה היא העובדה, שהתובע לא תיקן את הליקויים הנ"ל ולא היה לו חסרון כיס כלשהו. ד) סיבות נוספות ועיקריות לדחיית התביעה בגין פריט זה, הן: לתובע ניתנו שתי הצעות מחיר, אחת מיום 1.7.12 לאחר שהנתבע כבר פינה את הדירה והשנייה ביום 19.7.12 לאחר שהתובע כבר מכר את הדירה. חוזה המכר נערך ביום 8.7.12 והדירה נמכרה עם נזקיה הנטענים על ידי התובע. ביום חתימת החוזה, הצהירו הקונים, שהם ראו את הדירה, בדקו אותה ומצאו אותה מתאימה לדרישותיהם ומוותרים מכאן ואילך על כל טענת מום ו/או פגם בדירה. (סעיף 2.2. לחוזה המכר). בכך, למעשה, הסכימו הצדדים, שהדירה תימכר כמות שהיא על נזקיה ומשכך, אין לו לתובע עילת תביעה נגד הנתבע בכל הקשור לנזקים הנטענים על ידו. זאת ועוד, התובע הצהיר בחוזה המכר, שהוא מוכר הדירה במצבה כפי שהיא בעת חתימת ההסכם, כלומר: AS IS. ה) התובע טען בבית המשפט, כי לאור הנזקים שהיו בדירה, הוא הוריד במחיר, אך התובע לא הוכיח טענה זו וטענה זו גם לא נרשמה בגוף חוזה המכר. (ראה דברי התובע בעמ' 4 לפ',ש' 5). תמורת הדירה נקבעה בסעיף 3 לחוזה ללא כל ציון הפחתה בשל נזקים או כל ציון אחר המוכיח, שבשל מצב הדירה, היא נמכרה במחיר מופחת ממחיר השוק שהיה באותה עת. התובע גם לא הוכיח הטענה, כפי שהובאה בכתב התביעה, שדירה כזאת אפשר היה למכרה בסכום של 850,000 ₪ במקום 830,000 ₪ - כפי שהוא מכר בפועל. ב. מכל האמור לעיל עולה, שהתובע לא הוכיח הפסד כספי כלשהו בגין נזקים הנטענים, גם אם היו נזקים כאלה בעת פינוי הדירה על ידי הנתבע ובשל הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת לפריט הנזקים בסך של 7,459 ₪. 6. באשר לסכום התביעה הנוסף של 7,500 ₪ עבור צער ועוגמת נפש, הרי שגם פריט זה לא הוכח, שכן כפי שקבעתי לעיל, היו לכל אחד מהצדדים טענות - זה כלפי זה- כאשר התובע טען, שהנתבע פינה את הדירה בטרם תמה תקופה השכירות והותיר נזקים בדירה, אך גם לנתבע היו טענות כנגד התובע, על איום שאיים עליו שעל הנתבע לפנות את הדירה - ועל כך גם העידה רעייתו של הנתבע- וכמו כן, כבר קבעתי לעיל, שהאמנתי לנתבע שפינוי הדירה הייתה בהסכמת התובע או בהסכמת רעייתו וכתנא דמסייעא להסכמה זו, ניתן למצוא באישור עליו חתמה רעייתו של התובע ובכך שהצ'קים לדמי שכירות עתידיים הוחזרו לנתבע. לכן, לאור הטענות שהעלו הצדדים זה כלפי זה ולאור האמור לעיל, לא מצאתי שלתובע נגרמה עוגמת נפש בנדון דנן ולכן, גם תביעת סעד זה נדחית. 7. סוף דבר, לאחר ההתייחסות המפורטת של בית המשפט לגבי כל סעד וסעד, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות. לאור טענות הצדדים ולאור העובדה, שגם בבית המשפט התנהל הדיון בין הצדדים שלא בניחותא, הגעתי למסקנה, שלמרות התוצאה אליה הגעתי - אין מקום לחייב את התובע בהוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. מקרקעיןשכירות