דוגמא להחלטה בנושא עיכוב ביצוע פסק דין המורה על ביטול מכרז: 1. לפניי בקשה מטעם המשיבה 1 (להלן - המועצה) לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתתי ביום 11.03.13 (להלן - פסק הדין), וזאת עד למתן החלטה בערעור על פסק הדין שבכוונת המועצה להגיש לבית המשפט העליון בימים הקרובים. במסגרת פסק הדין הוריתי על ביטול תוצאת מכרז פומבי 01/2012 לניהול ותפעול מערכת הגבייה והאכיפה, שפרסמה המועצה (להלן - המכרז), ולפיה המשיבה 2 היא הזוכה במכרז. עוד קבעתי כי התקשרותה של המועצה עם המשיבה 2 חסרת כל תוקף וכי העותרת (להלן - ביצורית) היא הזוכה במכרז. כדי לאפשר לצדדים את ביצוע המתחייב מקבלת העתירה, הוריתי על דחיית המועד לתחילת ביצועו של פסק הדין ליום 01.04.13. יוער, כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה מטעם המועצה בלבד. המשיבה 2 (מ.ר. עולמית שירות פיננסי בע"מ) לא הגישה כל בקשה מטעמה לעיכוב הביצוע, ועד למועד כתיבת שורות אלה גם לא הגישה כל תגובה לבקשת המועצה לעכב את ביצוע פסק הדין, וזאת חרף החלטתי מיום 21.03.13. 2. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי דינה להידחות. להלן אנמק. עקרון ידוע הוא כי במימוש החלטות שיפוטיות, הזוכה בדין זכאי ליהנות מפירות זכייתו מיד עם מתן ההחלטה המזכה (לעניין זה ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 672 (מהדורה עשירית, 2009)). עקרון זה מצא ביטויו בתקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן - התקנות), הקובעת כי הגשת ערעור לפי התקנות אין בה כשלעצמה לעכב את ביצוע ההחלטה נושא ההליך. עם זאת, תקנה 43(א) לתקנות (שהיא הרלוונטית לעניינו ולא תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אליה הפנתה המועצה), קובעת כי בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, עליו לשקול שני שיקולים מרכזיים: הראשון, כי סיכויי הערעור טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע. במאזן הנוחות, יש ליתן מקום מרכזי לאפשרות להשיב את המצב לקדמותו, מקום בו לא יינתן עיכוב ביצוע והמבקש יזכה בערעור. (ראו עע"מ 1672/09 מודיעין אזרחי בע"מ נ' השמירה בע"מ ואח' (מיום 31.03.09)). 3 לטענת המועצה, בפסק הדין נפלו מספר טעויות. לפיכך, סבורה היא כי סיכויי הערעור להתקבל טובים. אין צורך לומר כי לו הייתי סבור כי כך הם פני הדברים, לא הייתי מורה על קבלת העתירה. ואולם, לא לי להכריע בעניין זה שייבחן על-ידי בית המשפט העליון לכשיוגש הערעור. 4 אשר למאזן הנוחות - המועצה תומכת טענותיה במישור זה על שני טעמים עיקריים: הטעם האחד הוא, כי אין באפשרותה, לטענתה, להתחיל בקיום ההתחייבות על-פי פסק הדין ובמסגרת הזמנים שנקבעה בו, בין היתר בשל הצורך בביצוע פעולות מקדמיות כגון קבלת כל האסמכתאות והחומר מהמשיבה 2. דא עקא, המועצה לא פירטה כלל מהם אותם אסמכתאות והחומרים אותם היא דורשת מהמשיבה 2. יתר על כן, המועצה לא פירטה האם עשתה פעולות כלשהן לקיומו של פסק הדין ממועד נתינתו ועד להגשת הבקשה דנן. זאת ועוד, פניותיה בכתב של ביצורית למועצה, שמטרתן היערכות לביצוע שירותי הגבייה על-ידה, כמתחייב מפסק הדין, נותרו ללא מענה. לטענת בא כוחה של ביצורית, כל שנמסר לו הוא כי ראש המועצה אדם עסוק. יש להדגיש בהקשר זה, כי המועד לתחילת ביצוע פסק הדין נקבע על-ידי ליום 01.04.13, כדי לאפשר לצדדים שהות מספקת לביצוע המתחייב ממנו, קרי: התקשרות המועצה עם ביצורית. סבור אני כי בנסיבות העניין, די היה בעיכוב הביצוע המובנה בן 20 ימים, שניתן בגוף פסק הדין, כדי לבצע את האמור בפסק הדין. קביעה זו מתחדדת נוכח טענת ביצורית על האופן המיידי בו הפסיקה המועצה את ההתקשרות עימה, שעה שלמדה האחרונה כי ביצורית הגישה את העתירה שבכותרת. ביצורית סיפקה את שירותי הגביה למועצה במשך חמש שנים (מכוח זכייתה במכרז שפירסמה המועצה בשנת 2007), ואילו המשיבה 2 מספקת את שירותי הגבייה במשך שבעת החודשים האחרונים בלבד. חרף זאת, לא סיפקה המועצה כל הסבר מדוע נדרש עתה פרק זמן ארוך לביצוע "פעולות מקדמיות" - פרק זמן שלא נדרש לה כשסיימה את התקשרותה עם ביצורית. לאור האמור, ומשלא הניחה המועצה כל תשתית עובדתית התומכת בטענותיה במישור זה, מצאתי כי דינן להידחות. 5. הטעם השני, בגינו יש להיעתר לבקשה אליבא דמועצה, נעוץ בתושבים. לדידה של המועצה, התקשרות עם ביצורית תביא לתסיסה של התושבים ולאי שיתוף פעולה מצידם בהליכי הגבייה. לטענתה, התקשרותה עם חברת ביצורית תגרום לחוסר אמון של התושבים בה. כל זאת, כך המועצה, עקב ניסיון העבר עם חברת ביצורית שלא השביע את רצונה של המועצה ואת רצון הציבור. טענה זו אינה חדשה עמנו, וזו נידונה והוכרעה במסגרת פסק הדין, שם קבעתי, בין היתר: ראשית, כי הטענות שהועלו נגד העותרת אינן מתיישבות עם המלצות שניתנו לה על ידי המועצה במהלך השנים; שנית, כי לא מן הנמנע להסיק כי המועצה הונחתה על ידי שיקולים זרים, רוצה לומר, כי הבחירות שעתידות להתקיים ביישוב היוו שיקול משמעותי לאי קבלת הצעת העותרת במכרז; ושלישית, כי מדובר בשיקול שאינו ענייני, המנוגד לכללי ההגינות, היושר והסבירות שהרשות מחויבת בהם בשלבים השונים של הליך המכרז. ברי כי זרותו של השיקול לא הופכת לנוחה יותר כשהוא מועלה במסגרת הבקשה דנן. 6. לכל האמור לעיל, יש להוסיף את ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים במהלך הדיון בעתירה שהתקיים בפניי ביום 06.09.12. ההסדר התבסס על הצעת בית המשפט לפיה הצו הארעי שניתן ביום 26.08.12, בגדרו נאסר על המועצה לקדם כל התקשרות עם המשיבה 2 מכוח זכייתה במכרז, יבוטל, וככל שביצורית "תזכה בעתירה בסופו של יום, הרי שמתן השירותים נושא המכרז תימסר לעותרת, מבלי שהמשיבות, [או] מי מהן יוכלו להסתמך על תחילת הביצוע כנימוק לדחיית העתירה..." (שורות 23-25 לפרוטוקול הדיון מיום 06.09.12). באותו דיון הפניתי את הצדדים להחלטתו של בית המשפט העליון בבר"ם 2445/09 אגודת מגן דוד אדום נ' מדינת ישראל-משרד החינוך ואח' (מיום 17.03.09) (להלן - עניין מגן דוד אדום), במסגרתו נקבע כי במכרז למתן שירותים אין למי שמספק את השירות, ולא זכה במכרז, כל זכות קנויה להמשיך לספקו. עוד נקבע באותה החלטה, כלהלן: "יתר על כן, עניינו כאמור באספקת שירות ולכן אין לקבל את טענת המבקשת כי ללא סעד זמני יהפוך הערעור תיאורטי. נהפוך הוא: כאשר מדובר במכרז לאספקת שירותים ממילא ניתן "להפקיע" את הזכייה ו"להעבירה" - אם יתקבל ערעור (ככל שיוגש) - וניתן אף לפסוק פיצוי כספי בגין נזקים שיגרמו למבקשת בתקופת הביניים שעד למתן פסק דין, ככל שיוכחו (ראו האסמכתאות המוזכרות לעיל). לכן גם אין מדובר בנזק בלתי-הפיך." 7. מיותר לציין כי המועצה הפיקה תועלת מההסדר הדיוני שאיפשר לה להתקשר עם המשיבה 2 כדי שזו תוכל לספק לה שירותי גבייה עד להכרעה בעתירה. ואולם, על אף תועלת זו, ותחת הסכמתה המפורשת להסדר הדיוני, בחרה המועצה להעלות במסגרת הבקשה דנן טענות מן היקב ומן הגורן, המסתמכות, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף, על תחילת ביצוע שירותי הגבייה על-ידי המשיבה 2. כך טוענת המועצה כי נדרש לה זמן נוסף על-מנת לקבל את החומר והאסמכתאות הצריכות לסיום ההתקשרות עם המשיבה 2, כי ביצורית לא תוכל להסתמך על הליכים מקדמיים לגבייה שנעשו על-ידי המשיבה 2, דבר שיהיה בו לעכב את הליכי הגבייה וכי כניסתה של ביצורית תביא לשינוי בנהלי הגבייה הנוכחיים, דבר שיגרום למועצה נזק בלתי הפיך. סבור אני כי מקום בו המועצה נתנה הסכמתה המפורשת, כאמור, מושתקת היא מלטעון טענות בעניין תחילת הביצוע של עבודות הגבייה על-ידי המשיבה 2. ברי, כי אין בכך שפסק הדין שניתן אינו לרוחה של המועצה, כדי לאפשר לה לחזור בה מהסכמתה, ולהעלות טענות שהתחייבה שלא לטעון. יתר על כן, הראציונל של פסק הדין בעניין מגן דוד אדום, שעל בסיסו ניתנה הסכמת הצדדים כאמור, פועל ביתר שאת גם בענייננו. כשם שלביצורית לא הייתה כל זכות קנויה להמשיך במתן שירותי הגבייה אך בגלל שסיפקה אותם קודם למכרז, כך למשיבה 2 אין כל זכות קנויה להמשיך במתן השירות כעת, משנקבע בפסק הדין כי הזוכה במכרז היא ביצורית. ככל שהערעור שתגיש המועצה יתקבל, ואי מתן עיכוב הביצוע יגרום לה נזק, אין מניעה כי תגיש תובענה מתאימה לפיצוי כספי. 8. אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית. המועצה תישא בהוצאותיה של ביצורית בגין בקשה זו בסך 10,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועמכרזביטול מכרז