דוגמא להחלטה בנושא עיכוב הליכים בבקשה לאישור תביעה נגזרת: זו בקשת המשיב 1 (להלן: "הבנק") להורות על התליית ההליכים בבקשה לאישור תביעה נגזרת הנדונה לפניי (להלן: "התביעה הנגזרת"), עד להכרעה סופית וחלוטה בתובענה במסגרתה הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית על ידי המבקשים בהליך העיקרי. הרקע לבקשה בשנת 2001 רכשה המשיבה 2 (להלן: "DCL") את השליטה בבנק, במסגרת הליך הפרטה שניהלה מדינת ישראל, במסגרתו נמכרו ל - DCL, כמקשה אחת, המניות שהחזיקו בבנק המדינה ו - 3 הבנקים הגדולים (בנק לאומי, בנק הפועלים ובנק דיסקונט). בשנת 2002 הגישו המבקשים, המחזיקים במניות הבנק, בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד DCL, מדינת ישראל והבנק (ת.א. 6395-08-07) המתנהלת בבית משפט זה לפני כב' השופטת אסתר שטמר (להלן: "הבקשה לאישור תובענה ייצוגית"). בבקשה לאישור תובענה ייצוגית טענו המבקשים, כי DCL רכשה את השליטה בבנק מהמדינה ומשלושת הבנקים שהחזיקו במניותיו, מבלי שביצעה הצעת רכש כלפי כלל בעלי המניות בבנק, לרבות אלו מהציבור. ביום 26.4.09 דחתה כב' השופטת שטמר את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "פסק הדין"). המבקשים בהליך העיקרי ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון (במסגרת ע"א 5105/09) וביום 17.6.12 ניתן פסק הדין בבית המשפט העליון (להלן: "פסק הדין בעליון"), אשר קבע, בין היתר, כי יש להשיב את הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית לבית משפט זה. ביום 16.8.12 הוגשו לבית המשפט העליון שתי בקשות נפרדות לקיום דיון נוסף בפסק הדין בעליון - אחת על ידי DCL (דנ"א 6149/12) והשנייה על ידי מדינת ישראל (דנ"א 6155/12). לאחר מתן פסק הדין בעליון, הגישו המבקשים ביום 8.7.12 בקשה לאישור התביעה הנגזרת (להלן: "הבקשה לאישור תביעה נגזרת"). במסגרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת, טוענים המבקשים, בין היתר, כי בפסק הדין בעליון נקבע כי חלה על בעלת השליטה חובה להציע לבעלי המניות מהציבור הצעת רכש בהתאם לסעיף 328 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "החוק") ולאור קביעה זו המסקנה היא כי כתוצאה מרכישת השליטה בבנק על ידי DCL, יש לראות את המניות שרכשה DCL במסגרת הליך ההפרטה של הבנק, כ"מניות רדומות" לגביהן חל סעיף 333 (א) לחוק. לטענת המבקשים, בשל כך, כל הדיבידנדים שחילק הבנק ל - DCL מאז רכישת השליטה ועד היום התקבלו על ידי DCL מבלי שהיתה לה זכות לקבלם ולכן עומדת לבנק זכות תביעה נגד בעלת השליטה לקבלתם בחזרה. תמצית טענות הבנק בבקשה לעיכוב הליכים טענות המבקשים בבקשה לאישור תביעה נגזרת טרם התבררו וטרם הוכרעו במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית - בית המשפט העליון לא קבע כקביעה פוזיטיבית כי כפועל יוצא מאי ביצוע ההליך של הצעת רכש במועד רכישת הבנק, יש לראות בכל מניות בעלת השליטה בבנק כרדומות. אחד הסעדים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית הינו סעד של הרדמת מניות. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדונות השאלות האם יש לראות במניות כרדומות באופן אוטומטי בשל אי ביצוע הצעת רכש, ממתי יש לראות את המניות כמורדמות, כמה מניות ואילו סוגים מביניהן נחשבות למניות רדומות. הבקשה לאישור תביעה נגזרת היא בקשה מוקדמת ואין מקום לבררה טרם הכרעה בתובענה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית האם הורדמו מניות בעלת השליטה בבנק, אם לאו. דיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת ובבקשה לאישור תובענה ייצוגית במקביל עלול להוביל לתוצאות אבסורדיות, לבזבוז זמן ומשאבים - המבקשים מעוניינים לנהל שני הליכים בהם צפויות להתברר אותן שאלות ממש ולהכרעה בהליך אחד צפויה להיות השפעה על השאלות המתבררות בהליך האחר ומטרת הכלל בדבר "הליך תלוי ועומד" היא למנוע סיטואציה שכזו. טענת המבקשים בתביעה הנגזרת, כי לא ניתן להתלות הליך בשל קיומה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, עומדת בסתירה להגיון ולאסמכתאות אותן ציינו המבקשים. הסדר הטוב מחייב כי השאלות החופפות בין שני ההליכים יתבררו קודם בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שם הן תלויות ועומדות. המונח "עילה" נבחן בהקשר רחב כשמדובר בעיכוב הליכים ואין כל דרישה לחפיפה מלאה בין שני ההליכים. השאלה מתי צפויה להתקבל הכרעה בהליך הקודם אינה רלבנטית. תמצית טענות המבקשים בהליך העיקרי בתגובה לבקשת הבנק אין הצדקה לעיכוב ההליכים - הבקשה לאישור תובענה ייצוגית והבקשה לאישור תביעה נגזרת הם שני הליכים שונים לחלוטין, בהם תובעים שונים, עילות שונות וסעדים שונים - לאור פסק הדין בעליון ולאור ההוראה המפורשת בסעיף 333 לחוק, בית משפט זה אינו נדרש להכריע במסגרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת בשאלה האם בעקבות רכישת השליטה בבנק ללא הצעת רכש הפכו המניות לרדומות שכן הרדמת המניות היא תוצאה אוטומטית של הקביעה כי DCL הפרה את החובה להציע הצעת רכש. במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נותר לבית המשפט לברר רק את שאלת הנזק ועילת התביעה היא של בעלי מניות המיעוט. לעומת זאת, בבקשה לאישור תביעה נגזרת המבקשים מבקשים למצות את עילת התביעה של DCL. בפסק הדין בעליון נקבע כי רכישת השליטה בבנק נעשתה שלא כדין ועל DCL היה להציע הצעת רכש מיוחדת לכל בעלי המניות במסגרת עסקת רכישת השליטה בבנק. התנאים לעיכוב הליכים אינם מתקיימים במקרה הנוכחי - הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הינה הליך ביניים מקדמי, אשר אינו יכול להוות "הליך תלוי ועומד". ההכרעה בה לא תיצור מעשה בית דין מחייב ולא תייתר את ההכרעה בהליך הבקשה לאישור תביעה נגזרת. ההחלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית לא תהווה מעשה בית דין ולא תייתר את ההכרעה בבקשה לאישור תביעה נגזרת. המשך ניהול ההליך לא יגרום עוול לחברה, אלא יטיב עימה - אם בית המשפט יקבל את הבקשה לאישור תביעה נגזרת ולאחר מכן יקבל את התובענה הנגזרת, לקופת הבנק יושבו עשרות מיליוני שקלים שחולקו לאורך השנים שלא כדין לבעלת השליטה - DCL. דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובת הבנק לתגובה, ובחנתי טענות הצדדים שנטענו בדיון שהתקיים לפני היום, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה. הדין הוא, כי אין להורות על עיכוב ההליכים מקום בו מתנהלים שני הליכים שונים לחלוטין, בהם התובעים שונים, עילות התביעה שונות, קיימים הבדלים בנוגע למהות ההליכים, והסעדים הנדרשים והנזקים הנטענים הם שונים; בדיון שהתקיים לפניי היום אישר הבנק (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 14-19) כי הלכה למעשה, ייתכן ואם תתקבל בקשתו לעיכוב הליכים, יהיה צורך להמתין עם ברור תובענה זו, מספר שנים - לאחר קבלת פסק דין חלוט בתובענה הייצוגית (ולא רק בקשר להחלטה בבקשה לאשר את הבקשה להגשת התובענה הייצוגית). מעיון בכתב התביעה שצורף לבקשה לאישור תובענה ייצוגית (צורף כנספח 1 לבקשה שבפניי), עולה כי במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית התבקשו שני סעדים: האחד - סעד של פיצוי בשל הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 333(ג) לחוק, היינו בגין הנזק הכספי שנגרם, על פי הנטען, למבקשים ולבעלי מניות נוספים בבנק, בגין אי קיום החובה לבצע הצעת רכש. השני - מתן צו הצהרתי לפיו המניות שנרכשו על ידי DCL במסגרת ההפרטה, הינן מניות רדומות כמשמעותן בסעיף 308 לחוק. מכוח הסעד הראשון בבקשה לאישור תובענה הייצוגית, נדרש פיצוי בגין שיעור הנזק שנגרם ליחידי התובעים (כפי שהוגדרו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית) כתוצאה מכך שלא ניתנה להם, לטענתם, הזדמנות להציע את מניותיהם למכירה בהליך רכישת השליטה. בהתאם, שווי הפיצוי נגזר מההפרש בין שווי החברה הנרכשת והמחיר למניה כפי שהם משתקפים מתמורת רכישת השליטה, לבין שווי השוק של החברה הנרכשת והמחיר למניה כפי שהם משתקפים משוויין של המניות בבורסה במועד הקובע (ראה: סעיף 51 לכתב התביעה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית), במכפלת שיעור החזקותיו של כל תובע במניות החברה הנרכשת (הבנק). בהתאמה, נזקם של כלל התובעים בתובענה הייצוגית עמד על סך כולל של 166,400,000 ₪ (נכון ליום הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית). לעומת זאת, במסגרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת נתבקש סעד להשבת הסכום אותו קיבלה DCL כדיבידנד מכוח החזקתה במניות שנרכשו על ידה במסגרת עסקת רכישת השליטה מהבנק. בהתאם לאמור בבקשה לאישור התביעה הנגזרת, סכום זה עומד על סך של כ - 31,700,000 ₪. כלומר, בשני ההליכים מדובר בסעדים מסוגים שונים (אחד סעד של פיצוי והאחר סעד של השבה), בסכומים שונים ומהות ההליכים גם היא שונה - בבקשה לאישור תובענה ייצוגית התביעה היא של בעלי מניות המיעוט בבנק שעניינה פיצוי עבור הנזק שנגרם להם בעקבות הפלייתם לעומת בעלי המניות האחרים מהם רכשה DCL את המניות, בעוד שבמסגרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת עילת התביעה היא של הבנק עצמו ועניינה השבת כספי הדיבידנד שחולקו שלא כדין ל - DCL. ההבדל בין הסעדים אף אושר על ידי ב"כ הבנק בדיון שנערך בפניי (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול ש' 20 - 22). בנוסף, התביעה הנגזרת עוסקת בבקשת המבקשים לאישור תביעה נגזרת. הליך מעין זה הינו הליך מקדמי וגם בתביעה הייצוגית מצוי התיק בשלב הדיון בבקשה לאישור תביעה נגזרת שכאמור טרם אושרה. סעיף 198 לחוק, מתנה הגשת תביעה נגזרת באישור בית המשפט. זהו תנאי מהותי ופרלימנרי להגשת התביעה והליך זה הינו הליך ביניים טרם הגשת התובענה (ראה: בש"א (מחוזי - ב"ש) 1823/06 גידי תנורים בע"מ נ' יצחק אדרי ואח' ( 5.9.2006)). בשלב מקדמי זה בוחן בית המשפט כשאלה מקדמית, את השאלה האם יש להתיר לבעלי המניות להגיש תביעה בשם החברה, ובמקרה שבפניי - האם יש להתיר למבקשים להגיש תביעה של הבנק, ורק לאחר בחינה מקדמית זו, אם יתקבלו טענות המבקשים, יתקיים דיון בתביעה לגופה. בשלב המקדמי נבחנים הסיכויים הלכאוריים של התביעה ונבחנת האפשרות כי המבקשים ייצגו את החברה במסגרת הדיון לגופו של עניין. גם ההליך בבקשת אישור התובענה הייצוגית הוא הליך מקדמי בו בוחן בית המשפט כשאלה מקדמית את האפשרות לדון בתביעה (לגבי הזהות בין ההליכים בשלב המקדמי, ראה: תנ"ג 20087-11-11 זקן חמו נ׳ בזק החברה הישראלית לתקשורת בע״מ ואח׳ ( 14.6.2012)). לאור פסק הדין בעליון, הדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית: "הוחזר לבית משפט זה על מנת שיבחן אם יש סיכוי סביר למתן סעד לקבוצת התובעים בתביעה הייצוגית" כלומר, הן הבקשה לאישור תביעה נגזרת והן הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נמצאים עדיין בשלב המקדמי של בירור הזכות להגיש את התביעה ובלאו הכי החלטות בשלבים אלו של הדיון, אינן מהוות החלטות חלוטות שיהיה בהן לייתר את הדיון בתיק השני. אינני שולל את האפשרות כי יהיה מקום להגיש בקשה שכזו בשלב מאוחר יותר ובייחוד אם וכאשר יתקבלו פסקי דין או החלטות חלוטות שיהיה בהן השתק פלוגתא, ואינני שולל את האפשרות כי יהיה נכון להגיש בקשות מתאימות על מנת שיוסר החשש מקבלת החלטות סותרות. סוף דבר הבקשה נדחית. המשיבה 1 (המבקשת בבקשה לעיכוב הליכים) תשלם למבקשים (המשיבים בבקשה זו), הוצאות משפט בסך כולל של 3,600 ₪. לסכום ההוצאות יתווספו הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. עיכוב הליכיםתביעה נגזרת