דוגמא להחלטה בנושא ערבון בערעור חברה בפירוק: 1. לפני בקשה מטעם הנתבעות בת"א 2615/07 והנתבעות שכנגד בת"א 2253/06 (להלן:המבקשות") לחייב את התובעת בת"א 2615/07 והתובעת שכנגד בת"א 2253/06 (להלן:"המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהן בסך של 750,000 ש"ח, בהתאם לסעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן:"חוק החברות"). 2. תמצית טענות המבקשות: א. המשיבה הינה חברה בפירוק, ללא כל נכסים או פעילות. אף נאמניה של התובעת עצמם הצהירו בפני ביהמ"ש של פירוק, על דרך של הודאת בעל דין, כי אין בידיהם מקור כספי חיצוני לניהול תביעות של התובעת. ב. המשיבה לא תוכל לשאת בהוצאות שתיפסקנה לטובת המבקשות, ככל שתדחנה תביעותיה והמבקשות תעמודנה בפני שוקת שבורה. הדברים יפים מקל וחומר ביחס לחברה בפירוק. לאור העובדה שחובותיה של חברה כזו עולים באופן משמעותי על נכסיה, נוהגים בתי המשפט ביתר שאת לחייב חברה כזו בהפקדת ערובה להוצאות. ג. לא קיימות בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות לסטות מהכלל האמור ולפטור את המשיבה מהפקדת ערובה. מדובר בתביעות שסיכוייהן נמוכים ואף נאמניה של המשיבה ציינו כי ניהול התביעות מטעמם, עשוי להיתקל בקשיים עובדתיים אובייקטיביים. ד. בשים לב לסכומן המצטבר של התביעות - למעלה מ-30 מליון ₪- ובשים לב להיקף ההתדיינות הצפוי ולמורכבותם של ההליכים, המשיבה סבורה כי סכום הערובה המבוקש הינו מידתי וראוי ויש בו כדי לאזן נכונה בין השיקולים השונים. 3. תמצית טענות המשיבה: א. טיעוני הנאמנים שהוגשו לבימ"ש של פירוק נאמרו בכל הקשור לחברה אחרת - רב בריח הגנה לרכב בע"מ, חברה זו אינה המשיבה, נמצאת בהליך פירוק נפרד ואינה רלוונטית להליך דנן. ב. בקופת הפירוק של המשיבה נצברו כספים בסכומים העולים על 59 מיליון ₪ וקופת הפירוק נמצאת ביתרה של 1,723,415 ₪, אשר יש בה כדי להוות עתודה מספקת לתשלום הוצאות המבקשות בכפוף לכל דין, במידה ותדחה תביעת המשיבה, באופן המייתר את הצורך בחיוב המשיבה בהפקדת ערובה. ג. לתביעה שכנגד סיכויים טובים מאוד להתקבל. מדובר בתביעה המעלה טענות משפטיות ראויות, בעלות משקל ומגובות בראיות מהימנות. ד. עפ"י הפסיקה, סעיף 353א לחוק החברות אינו חל על תביעה המוגשת במסגרת תביעה שכנגד. ה. כלל הוא כי ביהמ"ש ימנע מחיוב בערובה באם מצוקתה ו/או מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם ע"י התנהגות הנתבע. אין חולק כי בענייננו, למבקשת תרומה גדולה, אם לא מכרעת, למצבה של המשיבה. זאת, כאשר המבקשת עצמה הפרה את ההסכמים שבין הצדדים וגרמה נזקים במיליוני שקלים, כמפורט בכתב התביעה שכנגד, כתב התביעה וכתב ההגנה. ו. השלב המאוחר שבו הועלתה הבקשה דנן, מעלה חשש כבד באשר למטרותיהן האמיתיות של המבקשות. ז. ככל שיקבע שיש לחייב את המשיבה בערובה כלשה, אזי מבוקש להסתפק בסכום המהווה לא יותר מ-0.5% מסכום התביעות הכולל של המשיבה (כ - 31 מיליון ₪). זאת על מנת שלא לפגוע בקופת הפירוק מחד וביכולתה לנהל הליך משפטי אשר זכייה בו תיטיב עם נושי המשיבה, מאידך. 4. תמצית טענות המבקשות בתשובה לתגובה: א. התייחסות הנאמנים לסיכויי התביעה, נוגעת לאותן תביעות בדיוק הניצבות בפנינו כיום ואשר בגינן מתבקשת הפקדת הערובה. ב. המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי יהיה ביכולתה לעמוד בתשלום הוצאותיהן של המבקשות בסיום הליך זה, ככל שהמבקשות תזכנה בדין. התצהיר הלאקוני שצירפה המשיבה לתגובתה, אשר כל שיש בו הינו הצהרה בדבר יתרת הזכות שבקופתה נכון למועד מסוים ושאינו מפרט מנגד את כלל חובותיה של המשיבה ואף אינו נתמך באסמכתאות- אינו עומד בנטל האמור ואינו מצדיק לסטות מהכלל בדבר חיוב בהפקדת ערובה בענייננו. הדברים יפים מקל וחומר כשמדובר בחברה בפירוק, אשר עצם הימצאותה בפירוק מדברת בעד עצמה. ג. המשיבה לא הצביעה על כל נסיבה המצדיקה לסטות בענייננו מהכלל הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות. המשיבה טוענת כי ביהמ"ש מחייבים חברות בפירוק בהפקדת ערובה כדבר שבשגרה; סעיף 353 א לחוק החברות חל גם במסגרת תביעה שכנגד; סיכויי התביעה שכנגד קלושים ובוודאי שאינם "גבוהים במיוחד" כנדרש בפסיקה; למשיבה אין כל קשר למצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה; הבקשה דנן לא הוגשה בשלב מאוחר מבחינת ניהול ההליך וניתן להגיש בקשות מסוג זה בכל עת; ד. גובה הערובה הנדרש ע"י המשיבה סביר בהחלט ועולה בקנה אחד עם הסכומים הנפסקים בבתי המשפט, לרבות בביהמ"ש העליון. 5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה , אך בסכום נמוך מהסכום שהתבקש, וזאת מהנימוקים כדלקמן: א. סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי ואם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות, הוא לא יחייבה בהפקדה. ב. מסעיף 353א לחוק החברות עולה כי קיימות שתי דרכים חלופיות, שבהתקיימן ביהמ"ש לא יורה על הפקדת ערובה. החלופה האחת היא אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. החלופה השניה היא אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה (ראה גם:רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (לא פורסם), 13.7.08) ; רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם) 11.2.09 (להלן:"פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ")).   ג. בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ קבע כב' השופט מלצר בסעיף 13 לפסק הדין כדלקמן: "מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו:פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני.בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא חריג... זאת ועוד - ...שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה...   עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות: (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד,או קלושים מאוד...".     ד. במקרה דנן, זו עובדה קיימת שמדובר בחברה שהתמוטטה כלכלית ומצויה בהליכי פירוק. כלומר, החברה עצמה לא תוכל לשאת בהוצאות; היה ויפסקו כאלה לטובת המבקשות. המשיבה צירפה תצהיר מיום 26.2.12 מטעם רו"ח של המשיבה לפיו לאחר ששולמו הוצאות המשיבה, הוחזרו חובות לנושים בדין קדימה והוחזרו חובות לבנקים, נמצאת קופת הפירוק ביתרת זכות של 1,723,415 ₪. יש בידי להסכים עם טענת המבקשות בתשובה לתגובה כי לא ניתן להסתפק במסמך זה, שאינו מפרט את סך החובות וההתחייבויות של המשיבה. בנסיבות אלו, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את יכולתה הכלכלית, ולהראות כי ניתן יהיה להיפרע ממנה במידה והתביעות תידחנה. זאת ועוד; מעיון בתגובת המשיבה לא מצאתי כי הובאו בפני ע"י המשיבה נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב אותה בהפקדת ערובה. טענת המשיבה כי מצבה הכלכלי נגרם בעטיין של המבקשות נראית כטענה בעייתית לנוכח טענת המבקשות בתשובה לתגובה כי "במסגרת הבקשה להקפאת הליכים אשר הגישו נאמני רב בריח לבית המשפט של פירוק, בה פירטו, בין היתר, את הנסיבות אשר הובילו לקריסתה של רב בריח - אין הם מזכירים את מולטילוק כלל" ובשים לב לכך שהמשיבה לא תמכה את טענתה. כמו כן, אין בידי לקבל את טענת המשיבה כי תקנה 353 א לחוק החברות אינה חלה במסגרת התביעה שכנגד ואני מסכימה עם טענות המבקשות בהקשר זה. במקרה דנן, אף לא מצאתי כי ניתן להעריך בשלב זה את סיכויי התביעה או ההגנה. הצדדים מעלים טענות שונות שתתבררנה במהלך שמיעת הראיות. 6. לסיכום: א. סכום הערובה המבוקש ע"י המבקשות הוא גבוה ביותר ואינו מוצדק. לפיכך לאור האמור לעיל, אני מחייבת את המשיבה להפקיד בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו סכום מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד על סך 200,000 ₪ לשם הבטחת הוצאות המבקשות. בהעדר הפקדה כאמור, ניתן יהיה לפעול עפ"י תקנה 519 (ב) לתקסד"א. ג. המשיבה תשא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח. ערבוןערעורפירוק חברה