דוגמא להחלטה בנושא פסילת מסמך שהועבר למומחה רפואי: בפניי בקשה מטעם הנתבעת לפסילת מסמך שהועבר ע"י התובע למומחה רפואי שמונה מטעם ביהמ"ש בתיק זה. עובדות והליכים רלוונטיים ביום 16.6.10 הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה לפי חוק פלת"ד, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה מיום 8.3.10. ביום 29.11.10 הגישה הנתבעת כתב הגנה. ביום 29.12.10 החליטה סגנית הנשיאה, כב' השופטת זהבה אגי, על מינויו של ד"ר אמנון ישראלי כמומחה רפואי בתחום אורטופדיה מטעם ביהמ"ש, במימון ביניים של הנתבעת, בהמשך לבקשת התובע למינוי מומחה בתחום זה ובתחום נוירולוגיה. במכתב מיום 30.3.11 הודיע המומחה הנ"ל כי בנסיבות הוא ממליץ על דחיית הערכת מצבו של התובע בשנה נוספת. באותו מכתב ציין המומחה, בין היתר, כך: "יש לזמנו לבדיקה חוזרת במרפאתי לעוד שנה. לקראת בדיקה זו אבקש שיבצע צילומי רנטגן עדכניים של ברכו השמאלית. בנוסף אבקש להמציא עותק מרישומי בדיקות וטיפולים רפואיים שיעבור עד אז." ביום 5.4.11 החליטה סגנית הנשיאה, בהתייחס להודעה הנ"ל, כי הערכת נכותו של התובע תיעשה בעוד כשנה. ביום 3.4.12 הגישה הנתבעת בקשה לפסילת מסמך רפואי שהועבר ע"י התובע למומחה הנ"ל (להלן - "הבקשה שבנדון"). המדובר במסמך מיום 18.3.12 מאת ד"ר קובי לידור, מומחה לכירורגיה אורתופדית (להלן - "המסמך שבנדון"). בבקשה טוענת הנתבעת כי המסמך שבנדון הינו בבחינת חוות דעת אסורה להגשה למומחה. בהחלטתי הראשונית מיום 3.4.12 הוריתי על העברת הבקשה שבנדון לתגובת התובע בתוך 7 ימים ואח"כ הגשת תשובת הנתבעת לתגובה בתוך 7 ימים. ביום 4.4.12 הגיש התובע תגובה לבקשה שבנדון, בה התנגד לה. לטענת התובע, המסמך שבנדון אינו בגדר חוות דעת אלא מדובר "באישור רפואי המתאר את כאבי התובע ומצבו". ביום 28.5.12 הגיש התובע הודעה לפיה תגובתו נמסרה לנתבעת ביום 6.5.12 ובה ביקש ליתן החלטה בהיעדר תשובה מטעם הנתבעת. ביום 30.5.12 הגיש ב"כ הנתבעת הודעה לפיה "הוא לא ראה צורך להמציא תשובה לתגובת התובע לבקשה שבנדון". דיון ומסקנות מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית לדיון. מסגרת נורמטיבית בסעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן - "חוק הפיצויים") נקבע כי הפרוצדורה של מינוי מומחה רפואי לפי חוק הפיצויים תיקבע בתקנות. והפרוצדורה אכן נקבעה - בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 (להלן - "תקנות המומחים"), כאשר תקנות המומחים עוסקות בשלושה סוגי מסמכים: מסמכים שעל נפגע לצרפם לכתב התביעה, כמפורט בתקנה 2 לתקנות המומחים: בקשה למינוי מומחה וצרופיה 2. (א) נפגע הטוען בכתב תביעתו לענין נכותו הרפואית שעליה לא חל סעיף 6ב לחוק, או לענין כל נושא רפואי שאינו נכות, לרבות דרכי שיקומו, יצרף לכתב התביעה - (1) בקשה למינוי מומחה, לפי טופס 1; (2) תצהיר שבו יתן תשובות לשאלות המפורטות בטופס 2; (3) כתב ויתור על סודיות רפואית לפי טופס 3; (4) העתק של סיכומי המחלה מתיק המוסד הרפואי שבו היה מאושפז. (ב) לא אושפז הנפגע במוסד רפואי או שהוא טוען לנכות או לענין נושא רפואי אחר שאינם מתבטאים בסיכומי המחלה, יצרף לכתב התביעה מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי בו ושיש בו ראיה לענין טענותיו. מסמכים שעל בעלי הדין להעביר למומחה שמונה: המצאת מסמכים למומחה 8. (א) תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית. (ב) תוך ארבעים וחמישה ימים מקבלת המסמכים, רשאי כל בעל דין להמציא למומחה מסמכים כאמור בתקנת משנה (א) אשר הנפגע לא המציאם לו. מסמכים אותם רשאי מומחה שמונה לדרוש לצורך מילוי תפקידו: סמכותו של מומחה וחובותיו 9. (א) המומחה רשאי לדרוש מהנפגע לעמוד לבדיקה רפואית או אחרת, וכן רשאי הוא לדרוש מכל אדם או מוסד את הרשומות הרפואיות הנוגעות לנפגע לשם עיון והעתקה. (ב) המומחה יעיין בכל המסמכים שהוגשו לו ורשאי הוא לדרוש מבעלי הדין מסמכים קיימים שלא הומצאו לו והדרושים לצורך מילוי תפקידו על פי ההחלטה שלפיה התמנה, ובלבד שלא ידרוש ולא יקבל מהם חוות דעת רפואית. השוואת לשון שלוש התקנות הנ"ל האחת עם השנייה מלמדת, כי קיימים הבדלים בין שלושת סוגי המסמכים הנ"ל. כך, למשל: תובע, שמבקש למנות מומחה רפואי בתחום שלגביו אושפז במוסד רפואי, חייב לצרף לבקשת מינוי המומחה רק את סיכומי המחלה מתיק המוסד הנ"ל ואסור לו לצרף מסמך אחר (ראו לשון תקנה 2 לתקנות המומחים וגם אליעזר ריבלין תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012) בעמ' 638), אך בהמשך הדרך, לאחר שמונה המומחה, חייב אותו תובע להעביר למומחה את כל המסמכים הנוגעים לטיפולים הרפואיים ולבדיקות הרפואיות הרלוונטיים (ראו לשון תקנה 8 לתקנות המומחים). במסמכים המוגשים לצורך בקשה למינוי מומחה לפי תקנה 2 לתקנות המומחים צריך להתקיים תנאי של קבילות לפיו יש במסמכים "ראיה" לטענות התובע בדבר הנכות הרפואית ממנה סובל, בעוד שתנאי זה לא קיים במסמכים האמורים בתקנות 8 ו-9 לתקנות המומחים. השוואת שלוש התקנות הנ"ל מלמדת גם על דמיון בין שלושת סוגי המסמכים הנ"ל. כך, למשל, בתקנות 8 ו-9 נאמר כי בכל המסמכים המועברים למומחה שמונה צריך להתקיים תנאי של קבילות לפיו אין במסמכים "חוות דעת רפואית". יצוין כי, למרות שתנאי קבילות זה לא נזכר בלשון תקנה 2 לתקנות המומחים, בהלכה הפסוקה הוחל תנאי קבילות זה גם על סוג המסמכים לפי תקנה 2 (ראו את סיכום ההלכה הנוהגת ב-רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 30.5.12) בסעיף 10 לפסה"ד). להלן יוצגו ההלכות כלליות שרלוונטיות למעשה לשלושת סוגי המסמכים שבתקנות המומחים " מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי" (תקנה 2(ב) לתקנות המומחים) אין חובה שהמסמך יהיה ערוך ע"י רופא דווקא, אך כן נחוץ שהמסמך "יהיה רלוואנטי, רציני וממקור מוסמך" (רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מט (4) 865 (1996) וכן רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 30.5.12)). המסמך יכול שיהיה ערוך ע"י רופא פרטי ולגבי טיפול רפואי פרטי, ואין כל חובה שהטיפול והרופא יהיו מן הרפואה הציבורית דווקא (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 30.5.12)). לביטוי "טיפול רפואי" בתקנות המומחים ניתן פירוש מרחיב, כך שהוא אינו מוגבל לפציעות גופניות, אלא כולל גם "טיפולים פיזיותראפיים, פסיכולוגיים ואחרים" (רע"א 2339/96 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' דלל, פ"ד נ (4) 529 (24.12.96)). מסמך מוזמן שנערך לצורך הגשת בקשת מינוי המומחה או לצורך ההליך המשפטי, להבדיל ממסמך שנערך לצורך טיפול רפואי, אינו קביל ואסור בשימוש (רע"א 1637/98 ד"ר שוחט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 11.5.98) וכן רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 30.5.12)). נקבע למשל כי כאשר המסמך נערך ע"י רופא שמסכם בו היסטוריית טיפולים רפואיים שלא הוא עצמו נתנם ושאין לו נגיעה ישירה לגביהם, ייחשב המסמך למסמך מוזמן (רע"א 1637/98 ד"ר שוחט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 11.5.98)). המבחן לסיווגו של מסמך כמסמך מוזמן ולכן לא קביל סוכם כך: "אלא שנוכח המגמה ליתן פרשנות מרחיבה למונח "טיפול רפואי", ניתן יהיה לקבוע כי מדובר במסמך שנערך כל-כולו לצורך ההליך המשפטי רק במקרים בהם הדבר הוא מסקנה מובהקת המבוססת על מכלול הנסיבות (כגון מועד מתן המסמך ביחס למועדי ההליך, היותו מסמך יחיד שאינו משתלב בהקשר של טיפול רפואי שקיומו מועגן במסמכים נוספים, ועוד)" כאשר "במקרה של ספק בענין זה, הספק יפעל לטובת התובע ולא נגדו" (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 30.5.12)). חוות דעת שאסורה לשימוש בתביעה לפי חוק הפיצויים ביהמ"ש אומר כך על הרציונאל של אי-קבילות מסמכי חוות דעת: "אשר לסייג שלפיו על המסמכים להיות "בדבר הטיפול הרפואי" והסייג האוסר המצאה של חוות-דעת, ייאמר שמטרתם של סייגים אלה לאפשר למומחה הרפואי לעיין במסמכים הכוללים מידע מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי בנפגע, בעקבות הפגיעה, להבדיל מפרשנות וממסקנות של רופא אחר או של אדם אחר, שאינם בגדר מידע כזה ואינם מכלי ראשון. זאת על-מנת שיוכל לגבש חוות-דעת עצמאית משלו" ובהמשך: "אכן, יש מקרים שבהם קו הגבול אינו ברור. במקרים כאלה ייתן בית המשפט את דעתו, בין היתר, על השאלה אם מדובר במסמך שנערך על-ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, שלא ביוזמתם של בעלי הדין, המשקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי, וכן אם באבחנות ובהערכות שבמסמך יש כדי לפגוע באי-תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות-דעתו" (רע"א 2339/96 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' דלל, פ"ד נ (4) 529 (24.12.96)). הפרשנות שניתנה לביטוי "חוות דעת" היא צרה: מסמך ייחשב ככולל חוות דעת רק אם מתקיימים בו "סממנים מובהקים של חוות דעת, כגון: הערכת שיעור הנכות הצמיתה, הערכת סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד... כידוע, קו הגבול שבין חוות דעת לבין מסמך רפואי אחר אינו תמיד ברור, אך כיוון שהחשש העיקרי הוא שיהיה במסמך כדי להשפיע על עצמאות שיקול דעתו של המומחה שימונה, יש להגדיר כ"חוות דעת" רק מסמך שאכן יוצר חשש כאמור. מסמכים רפואיים רבים שאין חולק שניתנו בגדר טיפול, כגון תעודות שחרור מאשפוז או תעודות חדר מיון, כוללים המלצות לטיפול בעתיד, הערכות, אבחנות וממצאים רפואיים, ואיש לא יגדירם כחוות דעת." (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 30.5.12)). במקרים המתאימים, כאשר המסמך בחלקו בלבד כולל חוות דעת אסורה, ניתן להפריד בין החלק האסור לבין החלק המותר במסמך, ואת החלק המותר בלבד לקבל ולהעביר למומחה הממונה (רע"א 3635/10 בן בסט נ' בן בסט (לא פורסם, 11.7.10)). מן הכלל אל הפרט בראשית הדברים יצוין, כי יש לתמוה על הודעת ב"כ הנתבעת הנ"ל מיום 30.5.12. הנתבעת היתה מחויבת להגיש תשובה לתגובה, בהתאם להוראות החלטתי הנ"ל מיום 3.4.12, ולכן לא היה חופשי ב"כ הנתבעת לוותר על הגשת התשובה, ולמצער מחובתו היה להגיש הודעה קצרה כי הוא חוזר על האמור בבקשתו ולא מבקש להוסיף עליה, כפי שעשה למעשה בהודעתו הנ"ל מיום 30.5.12. לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים, ולאחר יישום הדין החל שפורט למעלה, מצאתי לקבל את בקשת הנתבעת ולהורות על פסילת המסמך, אך לא מטעמי הנתבעת. נראה כי לא יכול להיות חולק על כך שהמסמך שבנדון לא כולל הערכת שיעור הנכות הצמיתה וגם לא הערכת סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד, ולפיכך, עפ"י המבחן הצר שנקבע לאחרונה בביהמ"ש העליון (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 30.5.12)), לא מדובר בחוות דעת. אך התרשמותי היא כי המסמך פסול מטעם אחר, שהצדדים לא התייחסו אליו: המסמך, עפ"י צורתו ותוכנו, נחשד כמסמך מוזמן שנערך לצורכי ההליך המשפטי בתיק זה. כותרת המסמך "אישור רפואי" והעובדה שהמסמך לא מופנה לאף גורם (לא לרופא משפחה או לגורם רפואי מפנה כלשהו) מלמדת שהפנייה למכין המסמך נעשתה ביוזמת התובע ושלא מדובר במסמך שהוכן במסגרת טיפולית ספציפית כלשהי. גם תוכן המסמך שבנדון מלמד שהמסמך עוסק בתיאור ובניתוח היסטוריית מצבו של התובע, ואף כולל אבחנה לגבי היסטורייה זו, וזאת ללא כל דיבור על טיפול בהווה או על המלצה לטיפול בהווה. גם מן האופן שבו מציג התובע את המסמך בתגובתו לבקשה שבנדון ברור יוצא שהתובע מבין שזהו מסמך תיאורי, שמתאר וסוקר את מצב התובע, ולא לצורך ולא במסגרת טיפול רפואי. גם העיתוי של המסמך, בסמוך למועד חידוש בדיקת התובע אצל המומחה שמונה, מחשיד את המסמך שבנדון כמסמך מוזמן. לסיכום הבקשה מתקבלת ולפיכך אני מורה על פסילתו של המסמך שבנדון. מאחר שעולה מטענות הצדדים כי המסמך שבנדון כבר הועבר בפועל למומחה, אני מורה למומחה להתעלם מן המסמך שבנדון ולא לעשות בו כל שימוש ולא לייחס לו כל משקל וחשיבות. המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים + למומחה שמונה (ד"ר אמנון ישראלי). ב"כ הנתבעת ייוודא בהקדם מול המומחה כי זה אכן מקבל בפועל ובהקדם החלטתי זו. מסמכיםמומחהרפואהפסילת מסמכים רפואייםמומחה רפואי