דוגמא להחלטה בנושא פתיחת עסק לפני שהוגשה בקשה לרישיון עסק: השאלה שבמחלוקת 1. האם רשאי בית-עסק טעון רישוי, הפועל בעיר תל אביב-יפו, לפתוח את שעריו לקהל אף שטרם הוגשה מטעמו בקשה לרישיון? בכך ענינה של פרשה זו. הרקע והטענות 2. כתב-האישום מייחס לכל אחד מן הנאשמים הפעלתו של בית-אוכל קטן, ברחוב אברבנאל 45 בתל אביב-יפו, ללא רישיון-עסק. את הביקורת, שבעקבותיה הוגש, ערך מפקח מטעמה של עיריית תל אביב-יפו בבית-העסק כבר ביום 22.11.10. הסכמת המאשימה לבדוק את טענותיהם של הנאשמים ולאפשר להם להתקדם בהליך הרישוי, ומחדלם של הנאשמים להתייצב לדיון שאליו הוזמנו, הובילו לכך שהראיות, בענין פשוט למדי זה, נשמעו למעלה משנה ומחצה לאחר הגשתו של כתב-האישום. עם כך קשה להשלים. יש כל מקום לסיים את הבירור. 3. המאשימה הציגה את דו"ח הביקורת, שערך המפקח מר דניאל פנחסוב (נ/1). המפקח מצא את בית-העסק פועל. במטבח אותרו מוצרי מזון. אמצעים להכנת אוכל ושתייה זוהו. מנה מבושלת הוגש לסועד. הנאשמים אינם חולקים על כך. טענתם מצויה במישור אחר. לפיה, לא היה מקום להגשתו של כתב-אישום, במקום שבו הם עשו כל אשר לאל ידם לקבלתו של רישיון. נאשם 2 לבדו העיד בבית-המשפט. "החלטתי", סיפר, "שאני הפעם עושה, אחרי 40 שנות עסקים, משהו חוקי נכון ולפי הספר, ולא משנה כמה זה יעלה לי" (פרוטוקול מיום 3.1.13, בעמ' 5, ש' 28-27). לדבריו, הוא שקד על הכנתן הראויה של תוכניות, שהצגתן בפני גורמי הרישוי ואישורן בידי אלה הם תנאים מוקדמים להגשתה של בקשה לרישיון. ברם, מסיבות שונות ארכה הכנה זו ונתמשכה, ומכאן שלא ניתן היה לבקש, וממילא לא לקבל, רישיון. הוא פירט בעדותו ובסיכומיו את השתלשלות הדברים: "מאחר שזה היה בניין חדש שרק נולד והמקום ששכרנו לא היה מתאים למסעדה, הייתי צריך במהלך הפתיחה של העסק להסב אותו למסעדה, להכין תכניות חדשות, ולהגיש אותן ולחכות עד שעיריית תל אביב מאשרת אותן, וכל זה לוקח זמן. ... כששכרתי את המקום, קיבלתי 4 קירות בגודל 35 מ"ר, לא ידעתי מה המידות הדרושות למטבח, למחסן, למסעדה, כל מה שצריך. שיחקתי אותה ראש קטן וניגשתי לעיריית תל אביב, ישבתי מול הפקידה, הסברתי שיש לי מקום קטן ברחוב אברבנאל ושאלתי [מה עלי לעשות]. ... קיבלנו הנחיות מעיריית תל אביב מה עלינו לעשות כדי שבבוא היום נוכל לעמוד בקריטריונים ולקבל רישיון עסק. עשינו את ההוראות אחת לאחת. ... בספטמבר 2010 עשיתי תכנית ידנית שלי עפ"י נתונים שקיבלתי מעיריית תל אביב שבהם נאמר שהמחסן אמור להיות 4 מ"ר, המטבח 8 מ"ר, מבואה ושירותים ומקומות ישיבה. חילקתי את החלל שהיה לי לפי ראות עיניי ומשרטוט שהכנתי במו ידיי. כשסיימתי את זה, איפה לשים אשנב חלון, אשנב כלים וכו', שכרתי אדריכל כדי שישרטט עבורי את המקום כדי שאוכל להגיש תכנית. ניגשתי לעיריית תל אביב עם התכנית הראשונה, והם לא קיבלו את התכנית כי האשנב לא היה במקום, החלון לא היה במקום, הדלת הייתה טיפה נמוכה או גבוהה. ... הבנתי שאני לא אצא מהסיפור הזה אלא אם כן אקח מישהו מקצועי ואשלם לו ממיטב כספי ואקבל תכניות שאוכל להגיש לאישור. כך עשיתי. התכניות הוכנו, הגשתי אותן באמצעות האדריכל שעשה את התכנית, וכשבאתי לעיריית תל אביב לראות על מה התקבל אישור, ראיתי שהאדריכל טעה בעניין הדלפק, לא הייתי מרוצה, ולכן ביקשתי להגיש תכנית נוספת. וכך עשיתי, הגשתי תכנית שלישית נוספת, שאושרה ב-24.11.2011. ... כמה ימים אחרי שפתחנו את העסק, הגיע הפקח, ומשם נולדה התביעה הזו, וכבר במהלך הביקור שלו הוצג לו דף מידע שקיבלנו בעיריית תל אביב עם הנחיות מה עלינו לעשות כדי לקבל את הרישיון. התגובה שלי בדוח הזה מופיעה בדוח, אמרתי לפקח והראיתי לו מסמך, שהתחלנו הליך רישוי וקיבלנו הנחיות. בקשה לרישיון אי אפשר להגיש אלא אם כן יש לך תכניות מאושרות. ... במשך שנה וחצי הייתי עסוק בהכנת התכניות כדי לקבל אישור לבקשה לפתיחת עסק. עברתי 7 מדורי גיהינום - מספטמבר 2010 עד נובמבר 2011, שאז קיבלתי את החתימה הסופית על תכניות לעסק קטן 35 מ"ר, שיכול לצאת לדרך לביקורות של גורמי הרישוי" (עמ' 1, ש' 16-13; עמ' 2, ש' 6-3, ש' 20-17 וש' 28-24; עמ' 3, ש' 11-10; עמ' 5, מש' 31; עמ' 6, ש' 1, ש' 5-2 וש' 23-11). דף הנחיות לבית-העסק, נושא תאריך של יום 7.9.10, הגישו הנאשמים לבית-המשפט, לאחר הסיכומים, בהתאם להסכמה דיונית (סומן נ/2). דיון 4. שמעתי באריכות את דבריו של נאשם 2 ועיינתי בחומר שהוסיף, אך איני מוצא באלה כל הגנה מפני העבירה המיוחסת לו, ולשותפתו לכתב-האישום. טענת השניים פשוטה: ראוי היה שלא להגיש כתב-אישום בגין הפעלתו של בית-עסק ללא רישיון, במקום שבו שקדו מפעיליו על הכנתן של תוכניות לקראת הגשתה של בקשה לרישיון. טענה זו לא אוכל לקבל. ענינה במדיניות האכיפה של הרשות המנהלית. זו קבעה, כפי שהוסבר בידי באת-כוחה של המאשימה בסיכומיה (בעמ' 5, ש' 17-3) כי הליך הרישוי נחלק לשניים: שלב מקדמי, שבו נדרשת הכנתן של תוכניות לצורך בדיקת התאמתו של בית-העסק להליך של רישוי; ושלב הרישוי עצמו, המתחיל מרגע שהוגשה בקשה לרישיון. בסיכומיה פירטה התובעת: "הליך הרישוי הוא קשה מאוד, לפעמים מסורבל. על מנת שהליך הרישוי לא יהיה מסורבל מדי, הקימה הרשות הליך של מידע מוקדם, הוא מיועד לכך שבעלות מינימלית יוכל בעל העסק הפוטנציאלי להבין אם יש מקום להשקיע במקום מסוים ובמהות עסק מסוימת או שלא. צריך להבין כמה יעלה לו למשל שימוש חורג במקום קטן שלא ייתן לו את התוצאה הרצויה. לכן בכל מקרה אנחנו מצפים, וגם הרשות מצפה, שההליך המקדמי יסתיים לפני פתיחת העסק. הליך מקדמי מסתיים או בירידה מהרעיון או בהגשת בקשה לרישיון. פה הגבול נמצא. אנחנו מצפים שהאדם יפתח את העסק ביום הגשת בקשה לרישוי או יום לאחר מכן, והבקשה תהיה בטיפול. כשבקשה [ב]טיפול, זה אומר שיש פיקוח של גורמים רלוונטיים. כלומר שמגיעים למקום משרד הבריאות, ביקורת עסקים, כיבוי אש וכדומה" (שם). הנה כי כן, הרשות האוכפת ערה לקושי הטבוע בהליך של רישוי, ובגדרו נדרשים גורמי הרישוי השונים לבקר בבית-העסק כשהוא פתוח ופעיל על מנת לבחון אם עומד הוא בדרישותיהם (מה שכינה הנאשם, בצדק, "בעיה של הביצה והתרנגולת" (עמ' 5, ש' 29-28)). הפעלתו של בית-העסק נדרשת אפוא עוד קודם שניתן לו רישיון, ועם כך מוכנה הרשות המנהלית להשלים. פני הדברים שונים עד מאד כשבית-העסק עודו בשלב המקדמי, לאמור כי טרם הוגשה בקשה לרישיון. שלב זה, שאמור להיות קצר למדי, נועד לבחינה ראשונית של הסיכויים לקבל רישיון. אותה בחינה נעשית על יסוד תוכניות המוגשות לגורמי הרישוי, בלא צורך כי יבקרו במקום וממילא בלא עילה להפעלתו. בשלב זה אין רואה, לפיכך, הרשות מקום להפעלתו של בית-העסק, שאפשר כי אינו מתאים מכל וכל להליך של רישוי. 5. תקיפתה של מדיניות זו בדרך עקיפין, כשהדבר מכוון לערער על הגיונה או על ההנחות הכלליות שבבסיסה, אין מקומה בין גדריו של ההליך הפלילי. הידרשות לה מחייבת בחינה מקיפה של מכלול השיקולים הנוגעים בדבר, קביעתה של נקודת איזון ראויה בין ענינו של הפרט לזה של הכלל, הכרעה בין אינטרסים ציבוריים שונים וירידה לשורשיו של מוסד הרישיון לבתי-עסק. ערכאת הפלילים לא תוכל לעסוק בכל אלה (רע"פ 7451/07 מדינת ישראל נ' אהרונוביץ (פורסם במאגרים, 2.6.08)). אין היא מצוידת בכלים הדרושים לכך. התמונה הנפרשת בפניה היא ממוקדת למדי ואיננה מביטה על הדברים במבט רחב דיו. אין זו מן הסמכויות שהקנה המחוקק בידיה. הערכאה המתאימה היא זו העוסקת, דרך קבע ומומחיות, בביקורת שיפוטית מכוחם של כללי המשפט המנהלי. כל אפשרות עמדה להם, לנאשמים דנן, לפנות לערכאה שכזו זמן רב קודם שהוגש נגדם כתב-האישום. אם הם לא עשו כן - ונאשם 2 תלה זאת בהחלטה מודעת ("לא היו לי האמצעים, הזמן והכוחות לעשות את זה, מול גוף גדול, כמו בית משפט", עמ' 6, ש' 30-29) - מונחת האחריות לכך לפתחם. הימנעות מתקיפה ישירה של מדיניות הרשות, שהיה כל מקום לעשותה, מסכלת אפשרות להטות אוזן לטענות המועלות עתה בתקיפת-עקיפין (רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 637, 646 (2000)). 6. טענה להגנה מן הצדק יכֹלה להתבסס על התנהלות פגומה של הרשות באותו שלב מקדמי של אישור התוכניות. אלא, שלא עלה בידי הנאשמים להראות כל פגם שכזה. ראשית, אם התארך אותו הליך של קדם ונמשך, היה זה מטעמים הקשורים בנאשמים - תחילה הכנתן החובבנית לכאורה של תוכניות ובהמשך אי-שביעות הרצון שלהם-עצמם מעבודתו של איש המקצוע ששכרו. גם לפי דבריהם, מעת שהוגשו תוכניות מסודרות הן אושרו ללא קושי. שנית, בעדותו שוב לא חזר הנאשם, וממילא לא הוכיח בכל ראיה, על דברים שאמר בדיון ההקראה ולפיהם "קיבלתי חוברת מידע, ונאמר לי במפורש שאני יכול לפתוח את הדלת במקביל להליך הרישוי, וזה היה בספטמבר 2010" (פרוטוקול מיום 5.1.12, בעמ' 1, ש' 7-6). יתרה מזאת, לשאלת בית-המשפט הוא השיב מפורשות בעדותו כי בראשיתו של התהליך, סביב ספטמבר 2010, המקום לא עמד פתוח (עמ' 6, ש' 15-14). נאשמת 1 בחרה שלא להעיד כלל. כל גורם מטעם הרשויות לא הזמינו הנאשמים להעיד בנדון. מדף ההנחיות להגשת בקשה לרישיון הוצג העמוד הראשון בלבד (נ/2 הנ"ל), ואין בו כל היתר לפתיחה שכזו. לא הוכח, אפוא, כי הרשות הטעתה את הנאשמים לסבור כי הפתיחה מותרת גם בשלב המקדמי. לא זו, אף זו: החלטתם של הנאשמים להפעיל את בית-העסק הגם שטרם סיימו בהצלחה את השלב המקדמי שבהליך הרישוי לא הניעה את הרשות האוכפת להעמידם לדין על אתר. עמדה לרשותם, בכוונת-מכוון או כענין שבתוצאה (וראו גם פרוטוקול מיום 2.2.12, בעמ' 1, ש' 13-12) תקופת "חסד" בת למעלה ממחצית השנה בין מועד הביקורת, שהתקיימה כאמור ביום 22.11.10, ועד שהוגש כתב-האישום בתאריך 14.6.11. תקופה זו נדרש היה לנצל לצורך סיומו של ההליך המקדמי, אך זאת לא עשו הנאשמים. אם טעו הם לפרש את הארכה הזו כהיתר מכללא לפתיחתו של בית-העסק הרי שאין טעות זו מונחת אלא לפתחם, שכן המפקח הודיעם מפורשות בביקורו, ולכך ביטוי בהודעת הדרישה נ/1, כי עליהם להגיש לאלתר בקשה לרישיון עסק וכי הם צפויים להגשתו של כתב-אישום בשל הפעלתו של העסק בלא רישיון במועד הביקורת. התראה זו נמסרה להם אפילו לאחר שהראו למפקח, כדבריו של נאשם 2 לעיל, כי קיבלו דף של הנחיות וכי הם פועלים לפיו. 7. התנהלות הנאשמים הובילה לכך שעד ליום 24.11.11 - המועד שבו הוגשה בקשה לרישיון (ת/1), עמד בית-העסק פתוח ופעיל במשך שנה לפחות. כל זאת, בלא שנבחן כושרו, ולו הלכאורי, לשמש למטרה שלשמה נועד. כמו מאליו קשור הדבר בחשש, שלא ניתן היה לסלקו אלא בדיעבד, מפניהם של סיכונים בטיחותיים, מטרדים ואי-התאמה לדיני התכנון. עם כך לא יוכל הדין בענין רישוי עסקים להשלים. התוצאה המתחייבת היא דחייתה של טענה להגנה מן הצדק, והשתתה - כמצוות המחוקק - של אחריות עונשית. 8. סיכום הדברים הוא כי אפילו צדק נאשם 2 בדבריו, ולפיהם "בית המשפט יודע שכמעט אין שום עסק בתל אביב שפותח את הדלת עם רישיון מלכתחילה, אלא זה נעשה במקביל עם פעילות יום יומית בעסק" (עמ' 2, ש' 9-8), הרי שכלל זה - אשר בכורח - כוחו יפה אך מעת שהוגשה בקשה לרישיון לאחר אישור תוכניות, ולא קודם לכן. גם אז, יוטעם, לא תתאפשר אורכה בלתי מוגבלת לקבלתו של רישיון (עמ' 5, ש' 9), אלא שממילא נאמרים הדברים מעבר לדרוש בנסיבותיה של פרשה זו. 9. אין מנוס מהרשעתם של הנאשמים, שניהם, בעבירה המיוחסת להם בכתב-האישום, לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1986. זאת אני עושה. יתר הטענות שהועלו מפיהם - מקומן בשלב הטיעונים לעונש עובר לגזירתו של הדין, ושם הן תישמענה כל צורכן. פתיחת עסקרישיון עסק