דוגמא לפסק דין בנושא צו להשלמת עסקת מכר: 1. בפני תובענה למתן צו המורה לנתבע, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), להשלים עיסקת מכר לתובע של מגרש 39, הידוע כחלקה 19 בגוש 18581 באדמות טמרה (להלן: "המגרש"). 2. ביום 2/9/99 זכה התובע במגרש במסגרת מכרז הרשמה והגרלה. התובע שילם למינהל ביום 14/9/99 סך של 5,000 ₪. 3. לטענת התובע, כחודש לאחר הזכיה במכרז, בנה התובע במגרש רצפת בטון ויצק עמודים כהכנה לבית שהתכוון לבנות על המגרש. בהמשך, סיים את בנית הבית והוא מתגורר בו עם רעייתו. 4. התובע לא שילם למינהל את יתרת התמורה בגין המגרש, מאז זכייתו במכרז ועד היום. 5. בתאריך 3/2/11 הגיש התובע בקשה לצו מניעה זמני, שיאסור על המינהל למכור את המגרש, לאחר שהמינהל פרסם מכרז חדש. 6. המינהל טען בתגובה לבקשה כי התובע שילם פקדון בלבד על חשבון המגרש (בסך 5,000 ₪). המחיר שהיה על התובע לשלם היה 52,163.77 ₪, בצירוף מע"מ והוצאות פיתוח - אך הוא לא שולם ועקב כך החליט המינהל ביום 10.2.00 לבטל את העיסקה עם התובע, ושלח לתובע הודעה מתאימה. 7. המינהל הוסיף וטען כי ביום 31/12/09 פורסם מכרז חדש לשיווק המגרש, ביחד עם 56 מגרשים נוספים, כאשר המועד האחרון להגשת הצעות לרכישת המגרש היה 16/1/11. התובע לא הגיש הצעה במסגרת מכרז זה. 8. המינהל טען עוד כי לקראת המכרז החדש נערך דו"ח על המצב הקיים בשטח והתברר כי המגרש פנוי וכולל מטרדים בדמות יסודות ישנים וגדר בטון. בעקבות הגשת תביעה קודמת של התובע נערך ביום 26/11/09 ביקור נוסף במגרש ומדו"ח הפיקוח עולה כי הוקם על המגרש מבנה קטן על מנת ליצור עובדות בשטח. 9. בתאריך 7/2/11 ניתן על ידי צו מניעה זמני, במעמד צד אחד (המינהל לא התייצב לדיון), האוסר על המינהל להתקשר עם צד ג' בקשר למגרש. בהמשך, הוסכם כי הצו יעמוד בתוקפו עד מתן פסק דין בתובענה. 10. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ולאחר מכן הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה לפיה יגישו סיכומים ובית המשפט יתן פסק דין על סמך החומר שבפניו. 11. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית (שתמך בבקשתו לצו המניעה הזמני), בו טען כי : "... אני זכיתי במכרז לגבי מגרש 39 חלקה 19 בגוש 18581 שהוציא המשיב וזאת בתאריך 2/9/99. אני שילמתי למשיב את התשלום שנידרש באותה עת בסך 5,000 ₪ מיד לאחר הזכייה הנ"ל, וזאת בתאריך 14/09/99. מיד לאחר הזכיייה, דהיינו כחודש ימים לאחר הזכייה, בניתי במגרש רצפת בטון ויצקתי עמודים כהכנה לבית שהתכוונתי לבנות במגרש. הבנייה הנ"ל נעשתה בידיעה מלאה של המשיבה וערכה עשרות אלפי שקלים. רצ"ב תשריט... אושר על ידי המינהל... בסמוך לאחר יציקת הרצפה ובניית העמודים חליתי והפכתי תלוי בסמים קשים ואיבדתי את פרנסתי ויכולתי לתפקד...לאחר שחליתי ניסתי לשלם את מלוא התמורה עבור המגרש למשיב אך למרות מספר רב של פעמים סורבתי על ידי המשיב. מטעמי הושלמה בניית הבית על המגרש והכל בידיעה מלאה של המשיב והושקעו בבניה סכומי עתק של משפחתי, הבנייה הסתיימה לפני כשנתיים ומאז סיום בניית הבית על המגרש מתגוררים בו אני ושאתי. יצוין כי מתוך 300 חוכרים של מגרשים בתמרה כ-50% לא שילמו את התמורה מחוסר יכולת כלכלית ומסיבות אחרות ואיש מהם לא פונה עד היום ממגרשו. אני מחזיק במגרש מאז שנת 1999 ועד היום ברציפות והכל בידיעה מלאה של המשיב וללא פעולה משפטית כל שהיא מצידו, ותוך ידיעה של המשיב כי אני בניתי על המגרש את ביתי ואני מתגורר בו. בידיעה מלאה של המשיב שיניתי מצבי לרעה, השקעתי את כל כספי ובניתי בית על המגרש, וכאמור מעולם לא הפסקתי להחזיק במגרש ולנהוג בו מנהג בעל הזכויות כאמור, הוצא למשיב מספר רב של פעמים לשלם את יתרת התמורה הנדרשת אך הפרט לסירוב לא עשה המשיב דבר וחצי דבר לשינוי זכויותיי במגרש. לאחרונה הוצא מכרז מטעם המשיב למכירת הזכויות במגרש". 12. מטעם התובע הוגשו תצהירים של מר באסם מארקיאן, אחיו של התובע , ושל מר נפע איברהים, בן דודו של התובע, שהצהירו כי התובע בנה על המגרש גדר בטון ויצק יסודות, כולל רצפת בטון, לקראת סוף שנת 1999, וכי סיים את בניית הדירה לפני למעלה משנתיים (התצהיר ניתן בחודש אפריל 2011), בעזרת בני המשפחה. 13. מטעם המינהל הוגש תצהירה של הגב' כרמלית אבי נערי, מנהלת מחלקת עסקות עירוניות. בתצהיר פורט הסכום שהיה על התובע לשלם עבור המגרש ונאמר כי התובע לא התקשר עם המינהל בחוזה פיתוח בעקבות ההודעה על הזכיה במגרש, ולא שילם מאומה פרט לפקדון על סך 5,000 ₪. לתצהיר צורף מכתב שנשלח לתובע על ידי המינהל ביום 22.2.11 ובו הודע לתובע כי בהחלטה מיום 10/2/00 ביטל המינהל את העיסקה עם התובע מאחר ולא שילם כספים. התובע נדרש לפנות את המגרש ולהחזירו למינהל כשהוא ריק ופנוי מכל אדם וחפץ. כמו כן פרטה המצהירה את הליכי המכרז החדש שפרסם המינהל. 14. מצהיר נוסף מטעם המינהל, מר אמיר דרורי, מפקח נפה במחלקת הפיקוח של המינהל, הצהיר על המצב בשטח במגרש, בהתאם לדוחות הפיקוח שנערכו מזמן לזמן, כדלקמן: דו"ח פיקוח מיום 30/06/03 לפיו: "תחילת בניה. כלונסאות 39." בהתאם לדוח זה , מי שביצע את הנחת הכלונסאות היה אחיו של התובע ועקב כך נשלח לאח, ביום 02/07/03 מכתב התראה, בו הוא נדרש לסלק ידו מהמגרש לאלתר,אחרת המינהל ינקוט באמצעים לסלקו מהמגרש. דו"ח פיקוח מיום 23/04/06 לפיו: "בביקור בשטח נמצא כי המגרש נעזב יש כלונסאות במגרש שהושחתו. אין טעם לתביעה המגרש ישווק בקרוב." דו"ח מיום 26/11/09 לפיו: "-מגרש פנימי עם מטרדים - במגרש קלונסאות (יסודות) ישנים-המגרש נטוש - יש לבדוק הליך קיים הליך משפטי - גדר בטון-חלק ממבנה ממגרש 40. בסוף שנת 2009 פירסם המינהל מכרז צפ/2009/394 ,בו שווקו מגרשים בטמרה, כולל מגרש מס' 39 , נשוא תיק זה. צילומי אויר מהשנים 2007, 2008, 2009, 2010, בהם נראה המגרש ריק. דו"ח מיום 26/01/11: "מבנה בגודל 20 מ'" דו"ח מיום 01/03/11: "במגרש מבנה בגודל 43 מ"ר. בנוי ברמת גימור נמוכה... המבנה מחובר למים עם שעון ובחיבור חשמל לא חוקי מהשכן ממזרח". מר דרורי הוסיף כי בביקור הנ"ל לא נמצא אדם במבנה. הוא שאל את השכנים במקום, ומהם הבין כי לא התובע מחזיק במקום , אלא אחיו, שמגיע למקום בסופי השבוע. לאור האמור, טמן מר דרורי בתצהירו, כי התובע לא החזיק במגרש במשך שנים וככל שהנראה פעל רק בעת האחרונה על מנת ליצור עובדות בשטח. 15. ב"כ התובע טען בסיכומים כי ההודעה בדבר ביטול החוזה ניתנה לאחר למעלה מ- 12 שנה מאז שהעסקה נערכה ולכן להודעה אין כל נפקות לאור השיהוי בשליחתה וכיוון שנעשתה לאחר שהתובע שינה מצבו לרעה. ב"כ התובע טען כי הודעת הביטול מנוגדת לתנאי סעיף 20 לחוק החוזים, היא לא ניתנה תוך זמן סביר, ולמעשה ניתן לראות כי המינהל ויתר על זכות הביטול וכמו כן, המינהל מנוע מלבטל את עיסקת היסוד. ב"כ התובע הוסיף וטען כי למרות שלכאורה ביטול העיסקה נעשה ביום 10/02/00, הודעת הביטול נשלחה לתובע רק ביום 22/02/11. 16. ב"כ התובע טען כי התובע מחזיק במגרש מאז הזכייה עד היום, כאשר מיד לאחר הזכייה הוא בנה רצפת בטון במגרש ויצק עמודים בהכנה לבית, וזאת בידיעה מלאה של המינהל, אשר בשנת 2003 אישר את תשריט המגרש. 17. ב"כ התובע טען כי המינהל מעולם לא הגיש נגדו כל תביעה לפינוי או סילוק יד מהמגרש, וכי הוא השלים את בניית הבית על המגרש והשקיע סכומי כסף כאשר הבנייה הסתיימה כבר בשנת 2009. כמו כן, התובע טוען כי גם במגרשים נוספים לא שולמה התמורה אולם לא ננקטו כל הליכים נגד בעלי המגרשים האחרים. ב"כ התובע טען כי התובע ביקש במשך כל התקופה לשלם את יתרת התמורה למינהל, אך המינהל סרב להצעתו. ב"כ התובע טען כי מדובר במגרש שהוא חלק מתכנית הקצאת קרקעות לתשובי טמרה וכי כ- 50% מחוכרי המגרשים לא שילמו עד היום את התמורה עבור המגרשים, מסיבות כלכליות, ואיש מהם לא פונה ממגרשו. באשר לתנאי המכרז טען ב"כ התובע כי מכתב המינהל מיום 02/09/99 מביא תנאים מכלי שני וכי היה על המינהל לצרף את מלוא תנאי העיסקה ו/או חוזה מקורי - אשר תנאיו לא הוכחו. 18. ב"כ המינהל טענה כי היות והתשלום עבור המגרש בסך 52,000 ₪ בצירוף מע"מ, וכן 1,700 ₪ בגין הוצאות הפיתוח, לא שולמו, זכייתו של התובע במגרש בוטלה כדין, כבר בשנת 2000. על סמך התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט טענה ב"כ המינהל כי התובע פלש שלא כדין למגרש ובנה עליו מבנה רק בשנת 2011, בסמוך לפנייתו לבית המשפט. ב"כ המינהל טענה כי המינהל טוען כי מתן סעד לתובע, בנסיבות העניין, לא רק שינציח עבריינות בנייה ועשיית דין עצמית באופן ברוטאלי ובריוני, אלא גם ישלח מסר, לפיו חוטא עשוי לצאת נשכר ומעוולה תקום ותצמח עילה, כל זאת בניגוד לאינטרס הציבורי הדוגל בשמירה על עקרון החוק ובסתירה לערכי היסוד העומדים בבסיס שיטת המשפט במדינה. 19. ב"כ המינהל הפנתה להודעה מיום 02/09/99, לפיה זכה התובע במגרש במסגרת המכרז, בה נאמר במפורש כי עליו לחתום על חוזה פיתוח עם המינהל תוך 60 יום ולהסדיר תוך תקופה זו את התשלומים בגין הקרקע והפיתוח, אחרת יהיה המינהל חופשי לעשות במגרש כרצונו, לפי שיקול דעתו הבלעדי, לרבות הקצאתו מחדש , וכן יחלט את דמי הפקדון. 20. לטענת ב"כ המינהל, אין מחלוקת כי בניגוד לתנאים הנ"ל, התובע לא חתם על חוזה פיתוח ולא הסדיר את כל התשלומים, תוך 60 הימים הנ"ל ועד בכלל, וכי בנסיבות אלה המינהל ביטל את העיסקה עם התובע והודיע לו על כך . 21. ב"כ המינהל הפנתה לדוחות הפיקוח וטענה כי טענותיו לפיהן כי הוא מחזיק במגרש מעת זכייתו ועד היום, וכי הוא סיים לבנות את ביתו בשנת 2009, אינן מתיישבות עם הראיות הפוזיטיביות שהוצגו על ידי המינהל (כאשר הן על פי דוחות הפיקוח והן על פי תצלומי האויר ניתן לראות בבירור כי עד לנובמבר 2009 המגרש היה ריק ונטוש). יתרה מזאת, ב"כ המינהל טענה כי התובע בנה את הריצפה והציב כלונסאות רק בשנת 2003. בנסיבות אלה, טענה ב"כ המינהל, כי התובע לא החזיק במגרש ולא שינה את מצבו לרעה לפחות עד לנובמבר 2009. משכך, השאלה היחידה שנותרה היא האם העסקה עם התובע בכל הנוגע למגרש עדיין בתוקף וניתנת לאכיפה. 21. ב"כ המינהל טענה כי העיסקה עם התובע בוטלה כדין, לאחר שהתובע לא מילא אחר תנאי העיסקה ולא שילם את התמורה עבור המגרש. ב"כ המינהל טענה כי טענת התובע לפיה לא קיבל את ההודעה על ביטול העיסקה מהווה שינוי חזית וכי גם אם לא קיבל את ההודעה, הביטול השתכלל זה מכבר , משלא מולאו תנאי המכרז. ב"כ המינהל טענה כי בכל מקרה הודעת הביטול הינה ענין פרוצדורלי דקלרטיבי בלבד וכי הזכיה במכרז פקעה מאליה בהעדר תשלום במועד ובאי חתימה על חוזה פיתוח תוך פרק הזמן שנקבע בהודעת הזכיה, או למצער תוך זמן סביר. 22. ב"כ המינהל טענה כי בכל מקרה אין התובע זכאי לסעד המבוקש מאחר ותביעתו התיישנה ו/או לוקה בשיהוי ומניעות (טענות שנטענו כבר בכתב ההגנה), כי התביעה לוקה בחוסר תום לב ואי נקיון כפיים וכי אין לתת לתובע סעד לאחר שעשה דין לעצמו ופלש למגרש אשר תמורתו לא שילם. ב"כ המינהל טענה כי ב"כ התובע טוען מחד כי המינהל לא הוכיח את תנאי ההתקשרות בין הצדדים, וכי מדובר בעדות מכלי שני, בעוד שהוא עצמו מבקש אכיפת זכייתו במכרז בהסתמך על כך. 23. יוער כי עובר להגשת תביעה זו, הגיש התובע ביום 23/01/11 תביעה לצו מניעה שיאסור על המינהל לשווק את המגרש במכרז, בבית משפט השלום בקריות (ת.א. 40495-01-11). תביעה זו נמחקה מחוסר סמכות עניינית, כאשר נקבע כי הערכאה המוסמכת לדון בתביעה הוא בית המשפט לעניינים מינהליים, מאחר והסעד שהתבקש קשור להליכי מכרז. בסיכומים טען ב"כ התובע כי אין בסיס לטענה זו. לטענתו, התובע טוען לזכות קיימת במגרש , ולכן, תביעתו לביצוע בעין של זכות זו הוגשה כדין לבית המשפט המוסמך. דיון: 24. לסוגית הסמכות יש נגיעה ישירה לסעד המבוקש, וגם אם אקבל את טענת ב"כ התובעים לפיה התובע טוען לזכות קיימת במגרש, אין חולק כי מקור אותה זכות הינו במכרז, כאשר הן בבקשה לסעד זמני , הן בתביעה והן בסיכומים, נקודת המוצא הינה כי "התובע זכה במכרז לגבי חלקת קרקע....". כאסמכתא לטענתו לפיה זכה במכרז, צירף התובע לתצהירו את מכתב המינהל מיום 02/09/99 בו נאמר כדלקמן: "הנני להודיעך כי בהגרלה שנערכה ביום 02/09/99 (להלן "יום אישור העיסקה") זכית/ם במגרש מס' 39 בתכנית ג/6957 הידוע כגוש 18581 חלקה 19 בשטח של כ- 501 מ"ר. לתשומת לבך/כם! בהתאם לתנאים המפורטים בפרוספקט, עליך/כם לחתום על חוזה פיתוח עם המינהל תוך 60 יום מיום אישור העסקה ולהסדיר תוך תקופה זו את כל התשלומים בגין הקרקע ופיתוח (במידה וחלים על המגרש). אם לא תשלים/ו את כל המוטל עליך/ם עפ"י תנאי הפרוספקט ומכתבנו זה תוך התקופה הנזכרת בפסקה א' לעיל, מכל סיבה שהיא, נראה בכך חזרה מצדך/ם והמינהל יהא חופשי לעשות במגרש כרצונו לפי שיקול דעתו הבלעדי, לרבות הקצאתו מחדש בכך דרך שימצא לנכון, וכן יחולט כל סכום שימצא לנכון מתוך הפקדון שהופקד על ידך/ם בהתאם לתנאי הפרוספקט". על גבי המסמך מופיעה חתימתו של התובע. איני סבורה כי המינהל נדרש להציג את הפרוספקט על מנת להוכיח תנאיו, שהרי אין חולק שבהתאם לפרוספקט זה הגיש התובע הצעתו לרכוש מגרש במסגרת המכרז, ובמכתב המינהל לעיל צויינו במפורש התנאים הרלבנטיים להתקשרות. אני מקבלת את טענת המינהל לפיה משהתובע לא עמד בתנאים הנ"ל - העיסקה פקעה, התובע לא רכש כל "זכות" ברת אכיפה, וממילא תביעתו לאכיפת אותה זכות - דינה להידחות. מלשון המכתב הנ"ל עולה כי משהתובע לא עמד בתנאים, פקעה העיסקה והמינהל לא נדרש לשלוח לתובע הודעה נוספת בדבר סיום ההתקשרות עימו וביטול החוזה. משפג תוקפו של ההסכם חוזרים הצדדים לנקודת המוצא ולא היה כל צורך להודיע לתובע על ביטול ההסכם (כך, בה"פ (חיפה) 369/99 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' שירותי בריאות כללית,), נקבע כי אף ללא הודעת הביטול הפורמלית של המינהל, סביר לראות את הסכם הפיתוח כבטל לאחר שעבר המועד עליו הוסכם לבנייה במקרקעין, עקב אי עמידה בתנאיו). מילא , בנסיבות אלה, אין משמעות לשאלה האם נשלחה אל התובע הודעת ביטול בשנת 2000 או רק בשנת 2011. מהשתלשלות הדברים עולה כי לאחר המכתב מיום 02/09/99 לא נעשה דבר על ידי התובע בקשר למגרש, גם אם התובע "רכש" זכות, הרי שהוא ויתר עליה בהתנהגותו, ורק עם קבלת המכתב בשנת 2011 ופרסום המכרז החדש, הוא נזעק לטעון לזכויות במגרש (בין היתר על ידי פלישה למגרש ובניה עליו). ויאמר, כי אפילו לא השתכנעתי כי התובע הוא זה שבנה על המגרש בשנת 2011, כאשר מחד בתצהירי אחיו ובן דודו נאמר כי הבניה נעשתה על ידי התובע , בעזרת "המשפחה" , ומאידך ממכתב עירית תמרה למינהל מיום 18/01/11 נאמר כי המגרש דרוש לבני משפחתו וכלשון המכתב: "משפחתו שלך הנ"ל ברוכת ילדים, האחים נשואים עם משפחותיהם המונים כ- 30 נפש כולם גרים בבנין צפוף, שאין לה אדמה המיועדת לבניה והמצב הנוכחי נחוץ ודרוש למגרש". באשר לזניחת זכות נאמר על ידי כבוד השופט מצא בבע"א 3991/96 בנימין וילוז'ני נגד מעלה השרון (הרצליה) בנין והשקעות 93 בע"מ ואח' (פסק דין מיום 21/12/98 ): "לפנים מצורכי ההכרעה אוסיף כי מקובלת עליי טענתה החלופית של מעלה השרון, כי גם אם יונח שייפוי הכוח גופו הקים התחייבות חוזית כלפי המערער, יש לראות את המערער כמי שזנח את זכותו לאכוף התחייבות זאת. פסיקתנו כבר הכירה באפשרות לפקיעת חוזה מחמת זניחתו. בע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ' פאנל חברות התעופה הפועלות בישראל, תקדין-עליון כרך 94(2) 641, בהתייחסו לשאלה אימתי יסתיים חוזה שתקופתו לא נקצבה, אמר השופט זמיר: "ראשית תשובה נעוצה בחזקה (פרזומפציה) שחוזה אינו נערך לצמיתות. אין זו דרכן של הבריות לערוך חוזים על מנת שיעמדו בתוקפם לעולם ועד. אף אין זו מדיניות ראויה, מבחינה כלכלית או חברתית, להקפיא חוזה כעין מומיה, עד שיבוא אליהו. חוזה נועד לחיות בתוך סביבתו, ולהיות מושפע משינויים שהזמן גרמם. אפשר שהשינויים יהיו מהותיים עד כדי כך שלא יהיו יותר לא טעם ולא תכלית בחיי החוזה. אמנם החוזה אינו אומר במפורש כי במצב כזה עבר זמנו ובטל קרבנו. אולם העובדה שהצדדים לחוזה לא נתנו דעתם לאפשרות שמצב כזה ייווצר, ומכל מקום לא קבעו הוראה לגבי סיום החוזה במצב כזה, אין בה כשלעצמה כדי לשלול אפשרות של סיום החוזה. במצב כזה, אין זה סביר או רצוי לייחס לצדדים לחוזה כוונה להמשיך ולקיים את החוזה באופן מלאכותי" (בפיסקה 14 לפסק הדין). במקרה אחר קבעה השופטת שטרסברג-כהן: "חלפו להן כ12- שנה מאז חתימת החוזה ואין באופק סנונית המבשרת את בוא אביב ביצועו, ולא חלה התקדמות של ממש לקראת בצוע החוזה בעוד השנים על כל תהפוכותיהן חלפו נקפו להן. במצב דברים זה, נוטה אני לראות בחוזה חוזה שפקע בהסכמת הצדדים לפקיעתו, על ידי חוסר מעש ושתיקה, אם לא מיד לאחר חלוף 7 השנים הנזכרות בסעיף 21 לחוזה, הרי בחלוף עוד שנים ארוכות לאחר מכן. ניתן לקבוע שבמציאות זו חדל ההסכם להתקיים - - -" (ע"א 1901/91 מראות יפו העתיקה בע"מ נ' חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ, תקדין-עליון, כרך 97(2) 556, בפיסקה 7 לפסק-דינה של השופטת שטרסברג-כהן. וראו גם את דברי השופט טירקל ברע"א 5896/95 סיליס נ' אלקנה, תקדין-עליון, כרך 96(3) 421). והדברים יפים גם בכל הקשור לנסיבות שבפני. 25. עקרון יסוד בדיני המכרזים הוא כי הרשות המינהלית מנועה לשנות תנאים בהתקשרות (למעט במקרים קיצוניים), ובמיוחד אסור לה לעשות שינוי במחיר העיסקה ותנאי התשלום. אכיפת המכרז כיום, כאשר התובע לא מילא אחר תנאיו, לא שילם את מחיר העיסקה ולא חתם על הסכם פיתוח עם המינהל - כמוה כשינוי אסור שכזה. 26. גם אם נבחן את העיסקה במישור דיני החוזים - איני סבורה כי קמה לתובע זכות ברת אכיפה.מהשתלשלות הדברים המפורטת בדוחות הפיקוח וצילומי האויר עולה כי התובע כלל לא מימש את זכייתו במכרז (ככל שהוא טוען לזכייה שכזאת). הוא לא תפס חזקה במגרש עד סמוך להגשת תביעתו ולא עשה אפילו ניסיון לממשה. התובע אמנם טען כי הוא החל לבנות יסודות כבר כחודש לאחר ההודעה על הזכיה במכרז ואולם מדוחות הפיקוח עולה כי רק בשנת 2003 נעשתה יציקת היסודות, וגם זאת לא על ידי התובע , אלא על ידי אחיו. המינהל שלח מיד לאחר גילוי עובדה זו מכתב לאחיו של התובע, בו הוא נדרש לסלק ידו מהמגרש ואכן , בעקבות אותו מכתב לא נעשה דבר - הבניה לא המשיכה והתובע אף לא פנה אל המינהל בניסיון להסדיר זכויותיו. באותו מצב - מוזנח ונטוש, נשאר המגרש עד סמוך להגשת התביעה. 27. יוער כי עובדה זו מתיישבת עם האמור בתצהיר התובע, לפיו לאחר העיסקה הוא חלה, הפך תלוי בסמים קשים ואיבד את פרנסתו ויכולתו לתפקד. אמנם התובע טוען כי הדבר ארע לאחר שיצק את הריצפה ובנה את העמודים ותמיכה לטענתו הוא מוצא במכתב בתשריט המינהל נספח ד' לתצהירו. ואולם, תשריט זה נערך ביום 26/06/09 ואין בו כל אסמכתא לטענה לפיה המינהל היה מודע לבניה בזמן אמת. באשר לתשריט זה נטען על ידי ב"כ התובע כי הוא נערך לבקשת התובע ואושר על ידי המינהל ומצויינות בו הרצפה והכלונסאות שבנה המבקש במגרש, ואולם על פניו עולה מתשריט זה (כפי שנטען על ידי המינהל) כי התשריט נערך למטרת "שיווק" ללא כל איזכור של התובע והוא תומך דוקא בגרסת המינהל לפיה הבניה נעשתה רק לאחרונה, כאשר במגרש רשום "כלונסאות בלבד" ולא בית. התובע צירף לתצהירו גם תכנית שהוכנה עבורו לשם קבלת היתר בניה , אך תכנית זאת נושאת תאריך 01/01/11, ועליה אכן מסומן מבנה. 28. תמיכה לטענת המינהל בדבר מצב המגרש אני מוצאת בקביעת כבוד השופט א. אברהם בעת"מ 59/10 כמאל אבו שאהין ואח' נ. מינהל מקרקעי ישראל (פסק דין מיום 01/11/10). באותו ענין - המינהל ביקש לשווק 57 מגרשים בתמרה, בינהם נכלל גם מגרש 39 נשוא התביעה שבפני. העותרים טענו, בין היתר, כי המגרשים פגומים, חלקם תפוסים ועל חלקם מטרדים. כבוד השופט אברהם דחה את טענת העותרים בקובעו כי: "התרשמתי, כי המינהל פעל בשקידה רבה משך כשנתיים (2007-2009) בהכינו את המכרז, על מנת לאתר מגרשים הראויים לשיווק, כשהוא מסתייע לשם כך בחוות דעת של מחלקותיו השונות, בין תכנוניות ובין משפטיות. במסגרת הכנות אלה נערך גם סקר מקיף של המגרשים הרלוונטיים לשיווק , וסופו של יום נקבעה רשימת המגרשים לשיווק במכרז". דהיינו - משהמגרש הוצע לשיווק במסגרת המכרז החדש , מן הסתם היה פנוי מאדם ומבנה (למעט הכלונסאות הישנות). 29. גם טענת התובע לפיה הוא הציע למינהל לשלם עבור המגרש נדחית. ממכתב עירית תמרה למינהל מיום 17/01/11 עולה כי התובע מוכר למחלקת הרווחה של העיריה משנת 1991 כמכור לסמים קשים ומאז היו כמה ניסיונות לטיפול בו ללא הצלחה, וכי הוא מתפרנס מקצבת נכות. הדבר עולה בקנה אחד עם טענת התובע לפיה לא היו לו מקורות כספיים לשלם עבור המגרש וממילא דברים אלה היו נכונים עד מועד הגשת התביעה לפחות. 30. גם אם אקבל את טענת התובע לפיה הוא רכש "זכות" ,המינהל לא ביטל את העיסקה, ומישור הדיון הוא דיני החוזים - בנסיבות, כאשר התובע הפר את העיסקה לפיה רכש את הזכות והתנהג בחוסר תום לב - הוא אינו זכאי לסעד של אכיפה. ודוק: סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע כי לבית משפט מסור שקול הדעת שלא להורות על אכיפת חוזה "מקום שבו אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות הענין" - ואין לי ספק כי זה המקרה בענייננו . 31. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. צו המניעה מיום 07/02/11 - מבוטל. התובע ישלם למינהל הוצאות בסך 7,500 ₪. המזכירות תעביר למינהל (באמצעות פמ"ח) את הסכום שנפסק מתוך הפקדון על סך 20,000 ₪ שהופקד על ידי התובע והיתרה תוחזר לתובע באמצעות בא כוחו. צוויםעסקת מכר