דוגמא לפסק דין בנושא שבר בקרסול ובברך בתאונת דרכים: כללי: 1. התובע, יליד 8.10.55, נפגע בתאונת דרכים ביום 6.12.06 (להלן: "התאונה") כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). 2. בעקבות התאונה נגרם לתובע שבר בקרסול רגל ימין, שבר בברך רגל שמאל, פגיעת ראש עם איבוד הכרה, פגיעה בצלעות בחזה בכתף יד שמאל, בצוואר, בגב, בעין שמאל ובגשר האף. 3. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות (ראה הצהרת ב"כ הנתבעת בעמ' 22 שורה 25 לפרוטוקול). לפיכך יעסוק פסק דין זה בשאלת נזקיו של התובע בלבד. הראיות: 4. מטעם התובע העידו התובע ואשתו. תצהיר התובע סומן ת/1. תצהיר אשתו סומן ת/3. כמו כן הגיש התובע אישור רו"ח על הכנסה לתקופה שמיום- 1.1.11 ועד יום 31.12.11 - סומן ת/2. 5. מטעם הנתבעת העידו: א. החוקר מר אילן ארזי אשר תצהירו הוגש על נספחיו וסומן נ/1. ב. החוקר מר עופר גלבוע, אשר תצהירו הוגש על נספחיו וסומן נ/2. 6. כמו כן הגישה הנתבעת תיק מוצגים אשר כלל: א. פירוט תשלומי מל"ל סומן נ/3. ב. אישור על תשלום תכוף סומן נ/4. ג. דרישה לתשלום תכוף סומן נ/5. הנכות: 7. לצורך הערכת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה מונה כמומחה רפואי מטעם בית משפט, האורטופד ד"ר משה לוינקוף. ד"ר לוינקוף שבדק את התובע ביום 17.11.09 קבע בחוות דעתו מיום 11.12.09: "... בבדיקת ע"ש מותני קיימת הגבלה קלה בטווח התנועה ביישור וכיפוף, שאר מישורי הטווח מלאים, כוח גס והחזר תקינים, הנ"ל מדווח על היפואסטזיה בירך בשוק שמאל. בדיקותM.R.I של ע"ש מותני מדגימות שינויים ניווניים וקשר שמור בחוליה L1. בדיקת הברכיים תקינה, כך גם צילומי הרנטגן של ברך שמאל וגם בדיקתM.R.I של ברך שמאל. בבדיקת קרסול ימין קיימת הגבלה בטווח תנועת המפרק הסובטלרי ובצילומי הרנטגן מודגם שבר מרוסק של הקלקנאוס אשר התחבר תוך השטחת הזווית על שם בלר וקיימים שינויים אריטרטיים קלים במפרק הסובטלרי. בבדיקת כתף שמאל מופק כאב באבדוקציה וסיבוב פנימי, טווח התנועה זהה לטווח בכתף ימין, צילומי כתף שמאל תקינים. התחלואה בע"ש מותני וכתף שמאל אינה רלוונטית לתאונה בשל הופעה מאוחרת לאחר התאונה. בברך שמאל לא נותרה לנ"ל נכות בגין התאונה. אובדן כושר עבודה זמני ומלא למשך ארבעה חודשים ולאחר מכן אובדן כושר עבודה בשיעור חמישים אחוז למשך שלושה חודשים נוספים הינם פרקי זמן סבירים לאחר התאונה. תיתכן החמרה בתחלואת מפרק סובטלרי בקרסול ימין עקב הפגיעה בתאונה הנדונה עד כדי 20% נכות במהלך השנים הקרובות ועד כדי צורך בניתוח להקשחת מפרק זה. כל הטיפולים להם יזקק הנ"ל מצויים בסל הבריאות... הנני מעריך את דרגת נכותו של הנ"ל בגין הפגיעה בקרסול (מפרק סובטרלי) ימין בתאונה הנדונה בשיעור 10% נכות לפי סעיף 35(1)ב'." 8. התובע, אשר חלק על חוות הדעת, שלח למומחה שאלות הבהרה ביום 22.1.10, ביום 25.2.10, ביום 4.4.10, ביום 1.1.11 וביום 9.5.11. 9. גם לאחר קבלת התשובות הוסיף התובע והמשיך לחלוק על חוות דעתו של ד"ר לוינקוף ומשכך הוא זומן לחקירה. השאלות שבמחלוקת: 10. שתיים הן השאלות השנויות במחלוקת ובהן עליי להכריע. האחת - עניינה נכותו של התובע זו הרפואית וזו התפקודית. השנייה - עניינה נזקי התובע בעקבות וכתוצאה מהתאונה. נדון להלן בשאלות אלה כסדרן. הנכות הרפואית: 11. כך העיד ד"ר לוינקוף בפניי בתשובות לשאלות ב"כ התובע: "אם אתה מפנה אותי לנספח יג' 14 לתצהיר התובע מיום 4.7.11 פענוח תוצאות בדיקת מיפוי עצמות ושואל האם קליטת יתר בכתפיים מראה שמשהו לא תקין בכתף, אני מפנה לעמ' 2 לחוות הדעת שם אני מתייחס לבדיקה מתאריך 4.7.07 לדעת המפענח שראה בדיקת מיפוי העצמות הקליטה קרוב לוודאי עקב שינויים ניווניים בכתפיים ולא עקב חבלה... העובדה שנערך מיפוי עצמות ב- 4.7.07 בה נמצאה קליטה דו צדדית אשר מעידה בדרך כלל כי אין המדובר בממצא חבלתי עם העובדה שרק שנה ו- 4 חודשים החל להתלונן לספציפית על כתף שמאל אין כל קשר בין עובדות אלה ואין שום קשר בין כאבי כתף שמאל שהופיעה שנה ויותר לתאונה עצמה וזאת בהיעדר עדות או תלונות רלוונטיות לכתף שמאל... נכון שד"ר דוד כהן שהפנה את התובע לבדיקת מיפוי עצמות לאחר שראה את צילומי הרנטגן פיענח את צילומי הרנטגן בשונה ממני. יחד עם זאת אבקש לציין שמה שד"ר כהן ראה הוא ראה שנה ו-8 חודשים לאחר התאונה. דבר נוסף ד"ר כהן הוא אורטופד אך לא אורטופד מומחה ... זה נכון שאם הייתי מוצא בתיעוד הרפואי תלונות על כאבי כתפיים בסמוך לתאונה, סביר שהייתי קושר בין התאונה לממצאים שנמצאו בכתפיים מבדיקה 4.7.07... קרעים כפי שנמצאו בבדיקה מיום 31.10.10, 4 שנים לאחר תאונה קורים בד"כ עקב שינויים ניווניים טבעיים של השלד. כלומר, הקרעים אינם קשורים דווקא לתאונה אלא לשינויים ניווניים באופן כללי... לא יכול להיות שאם לאחר 4 שנים נמצא קרע מדובר בקרע הקשור לתאונה שכן היו מופיעות מגבלות מיד בסמוך לאחר התאונה...המומחה לשאלת בית משפט: בכל התיעוד הרפואי שהועבר אליי בין במסגרת חוות הדעת ובין במסגרת שאלות ההבהרה לראשונה נתקלתי על תלונה בכתף שמאל בתאריך 24.3.08. גם לאחר בדיקת מיפוי העצמות מ- 4.7.07 לא נתקלתי בתלונות על כאבים בכתף מה שהציג בפניי ב"כ התובע אינו מסמך רפואי אלא משפט משפטי (צ"ל - מסמך משפטי - מ.ס.ש.). לא סביר שבפעם הראשונה שהלך לעורך הדין התלונן על כאבים בכתף שמאל ומאז ועד 24.3.08 לא מצאנו כל תלונה אצל רופא... אני מניח שגם אם הוא התלונן בפני עורך הדין שלו הייתי מצפה למצוא תלונות באותו זמן גם אצל רופא ולא שנה לאחר מכן... לא ראיתי ממצאים של בקע דיסק בחוליות אל-4 אל-5 ו- אל-5אס1. לא ראיתי שום תלונה על כאבי גב שבתקופה שבין התאונה וארבעה חודשים אחריה... מתיקו הרפואי של התובע עולה כי מהשנים 79', 81', 2004, 2005 סבל התובע מכאבי גב תחתון כולל כאבים שקורנים לרגל ב- 1981. ב- 2004 הוא עבר צילומי עמוד שדרה מותני שאובחנו כמדגימים שינויים ניווניים לאורך עמוד שדרה מותני... לא ראיתי שום תלונה על כאבי גב תחתון מיום התאונה ועד 13.4.07 ורק ב- 13.4.07 כשהוא מתלונן על כאבי גב ונמצאו שינויים ניווניים בצילומים הוא נשלח לבדיקה... כאשר אני מדבר על תלונה הכוונה לתלונה אצל רופא... יש תלונות של התובע שכואב לו הצוואר ולזה התייחסו אבל ממצאים לגב תחתון לא מצאתי שהודגמו מיום התאונה ועד 13.4.07... הייתי מצפה שאם אכן נגרם לו בקע דיסק בעת התאונה היינו מוצאים תלונות על כאבי גב... נכון שאם הייתי רואה ברצף תלונות מיד בסמוך לאחר התאונה על כאבי גב ומדובר בתלונות רציפות הייתי מייחס חלק מתחלואת הגב לתאונה. לשאלת בית המשפט: הייתי מייחס רק חלק וזאת לאור עברו בכאבי הגב... גם בשכיבה כואב הגב למי שיש תחלואה בגב תחתון. אז הייתי מצפה שגם כשהוא שוכב בבית הוא יתלונן וזה מתועד. אם התאונה היתה קשה כמו שנטען על ידי ב"כ התובע לא ברור (למה) הוא התלונן על הצוואר ולא על גב תחתון... אינני מסכים לקביעה לפיה לתובע יש הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה. לתובע הגבלה קלה ביישור, בכיפוף ובהטיה לצדדים. בפנייה לשמאל וימין מלאה לא נמצאה כל הגבלה... אם אתה שואל אותי אם העובדה שהתאונה קרתה ב- 2006 והממצא של השבר מופיע כישן, היינו מ- 2008 ולכן היות שבר ישן כן קשור לתאונה אני משיב באופן חד משמעי השבר לא קשור לתאונה שכן בבדיקת מיפוי עצמות מ- 4.7.07 לא ראינו שבר לו אכן היתה בתאונה שבר היינו חייבים לראות זאת במיפוי עצמות. לו היה שבר לא היינו מוצאים שינויים ניווניים. בחוות דעתי ציינתי שלתובע יש לאשר 4 חודשי אי כושר מלאים. אני מתקן לאור הערת ב"כ התובע לפיו הפיזיוטרפיסט הופיע חודש וחצי לאחר תוך 4 חודשי אי כושר מלאים ומעמיד את התקופה ל- 6 חודשים. אני סבור שאחרי חצי שנה התובע היה יכול לשוב לעבודה לחצי משרה כנהג מונית". (עמ' 5-12 לפרוטוקול). ובתשובה לשאלות ב"כ הנתבעת בחקירה נגדית העיד ד"ר לוינקוף: "נכון, וגם ציינתי בחוות דעתי ואני עומד עליה, כי בסמוך לתאונה ומיד לאחריה אין כל איזכור בתיעוד הרפואי של הכתפיים או גב תחתון... נכון שאם 4 חודשים אחרי התאונה נמצאו שינויים ניווניים בין בכתף ובין בעמוד שדרה ניתן לומר שהם לא קשורים לתאונה. בהיעדר חבלה לא קשרתי את הממצאים בכתפיים לתאונה... לתובע יש עבר של כאבים בעמוד שדרה צווארי וגב תחתון קודם לתאונה (החל משנת 96'). אני רוצה לציין שהתובע לא התלונן בפניי ולכן לא בדקתי את עניין הצוואר). 12. לטענת התובע, יש לקבוע כי נותרה לו נכות צמיתה גם בכתף שמאל ובגב תחתון. הנתבעת מאידך גיסא טוענת כי לא היה בחקירתו של ד"ר לוינקוף כדי לשנות במאום את שקבע בחוות דעתו. 13. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובמיוחד לאור עדותו של המומחה כמפורט לעיל, אשר לטעמי לא נסתרה, אני סבורה שאין מקום לקבל את טענות התובע. לשון אחר, נכותו הרפואית של התובע היא כפי שנקבעה ע"י ד"ר לוינקוף בחוות דעתו, דהיינו 10% בגין הפגיעה בקרסול ימין. אסביר להלן דבריי. 14. א. במסגרת חקירתו על ידי ב"כ התובע נדרש המומחה להתייחס באופן ספציפי לתיקו הרפואי של התובע ממנו עולה כי לתובע עבר רפואי עשיר בכל הקשור לכתף ולגב וזאת עוד עובר לתאונה. ב. עוד עולה מהתיק הרפואי כי ממועד התאונה ועד ליום 4.7.07 (כשנה וארבעה חודשים) התובע לא התלונן בכלל, וביחס לפציעתו בתאונה בפרט. משכך, קבע המומחה כי לא ניתן לקשור בין תלונות התובע בגין כתף שמאל וגב תחתון לתאונה נשוא כתב התביעה אלא לעברו. ג. נימוקיו והסבריו של המומחה סבירים והגיוניים בעיניי יותר מעדותו של התובע. כך למשל מקובל עלי יותר הסבר המומחה ולפיו גם אם נניח שאכן לאחר התאונה שכב התובע בביתו ללא יכולת לזוז הרי שהדעת רק נותנת שדווקא בשל מצבו זה היה התובע מזמין רופא לביתו בניסיון להקל במשהו על כאביו ולא ממתין תקופה ארוכה עד שיוכל להגיע עצמאית לרופא בקופ"ח. 15. בהינתן כל האמור לא מצאתי אפוא שהתובע הצליח בחקירתו להפריך את עדותו של המומחה, ואני קובעת כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הינה בשיעור 10% וזאת בגין הגבלות בקרסול ימין. הנכות התפקודית: 16. בעוד שהתובע ביקש לקבוע כי נכותו התפקודית הינה, למצער, זהה לזו הרפואית, ביקשה הנתבעת לקבוע את ההיפך הגמור. 17. כפי שאסביר להלן, לא מצאתי לקבל עמדת התובע. 18. א. כאמור, מחקירת המומחה, כמו גם מתיקו הרפואי של התובע שהוצג עולה, כי לתובע עבר רפואי עשיר הן בגב (ראה עמ' 10 שורות 17-20 עמ' 12 שורות 2-29 לפרוטוקול) והן בכתף (ראה עמ' 7 שורות 9-16 לפרוטוקול וכן ראה עדות התובע בעמ' 16 שורה 12). ב. עוד עולה מחקירתו של המומחה וכן מחוות דעתו כי בתום תקופת אי הכושר המלא של חצי שנה יכול היה התובע לשוב לעבודתו כנהג מונית בחצי משרה למשך שלושה חודשים ובתום שלושת החודשים הללו לעבודה סדירה. ג. במצב דברים זה ולאור עדותו הכוללת של המומחה מצד אחד ועדותו של התובע, כמו גם עדותה של אשתו מצד שני, הרי שהתובע לא הוכיח שההפרעות והמגבלות מהן הוא סובל מאז התאונה קשות וחמורות יותר מאלה מהן סבל לפני התאונה בכלל, ובאופן שמונע ממנו לשוב ולעבוד כפי שעבד לפני התאונה בפרט. 19. בנסיבות אני סבורה, כי לא הוכחו נסיבות מיוחדות בעטיין ניתן לקבוע כי קיים שוני בין הנכות התפקודית לרפואית, ואני קובעת אפוא כי נכותו התפקודית של תובע זהה לזו הרפואית היא בשיעור 10%. [ראו בעניין זה: ע"א 2113/90 אדלר נ. סוכנות הדרום (21.10.92) (פורסם במאגרים המשפטיים).ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ. כלל (23.8.10) (פורסם במאגרים המשפטיים). ע"א 3049/93 גורגיסיאן נ. רמזי (8.6.95) פדי,נב'(3)792]. הנזק: הפסד שכר בעבר: 20 א. אי כושר מלא: (6.12.06 - 6.5.07). בחקירתו הנגדית אישר המומחה לתובע תקופת אי כושר מלא של 6 חודשים. מטופס דמי הפגיעה עולה כי שכרו הרבע שנתי של התובע עמד על 13,221 ₪ ולחודש: 4,407 ₪. סכום זה כשהוא משוערך למועד מתן פסק הדין (הפרשי הצמדה וריבית) עומד על 6,000 ₪ (ברוטו) ובניכוי מ.ה. על 5,862 ₪. יוצא אפוא כי בגין תקופת אי הכושר המלא זכאי התובע ל- 35,172 ₪. ב. מתום תקופת אי הכושר המלא (5.5.07) ועד לתום תקופת אי הכושר החלקי (6.8.07). בהתאם לקביעת ד"ר לוינקוף, בתום תקופת אי הכושר המלא שהה התובע באי כושר חלקי (50%) למשך שלושה שבועות נוספים. לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין שלושה חודשים אלה בסך של 8,793 ₪. ג. מתום אי הכושר החלקי (6.9.07) עד למועד פסק הדין (4/13). טענת התובע לפיה בפועל לא עבד תקופה ארוכה יותר מזו שאושרה ע"י המומחה אינה נתמכת באישורים רפואיים. גם האישורים מרו"ח שהוגשו הינם ספוראדיים ובלתי ספציפיים (כך למשל לא מופיע בהם פירוט כספי התובע שהתקבלו ממכירת המונית). בכל מקרה, מעדותו של התובע עולה כי תקופה ארוכה לא עבד עקב מכירת המונית והחלפתה בחדשה (ראה עדותו בעמ' 15 שורות 14-15 וכן עמ' 16 שורות 27-32). מן המקובץ עולה כי התובע לא הוכיח, כנדרש עפ"י החוק והפסיקה, את הפסדיו הנטענים בתקופה זו בכלל וכתוצאה ועקב התאונה בפרט. לפיכך ומשעה שמדובר "בנזק מיוחד", לא ראיתי לפצותו בגין תקופה זו. ד. סיכום ביניים: לאור כל האמור אני קובעת, כי בגין אב נזק "הפסדי שכר בעבר" (ממועד התאונה ועד מועד מתן פסק הדין) התובע זכאי לפיצוי בסך של 43,965 ₪. הפסדי השתכרות לעתיד: 21. התובע טען כי מאחר ובמועד התאונה היה בתחילת דרכו כנהג מונית, יש לחשב את הפסדיו על בסיס שכרו עת עבד בעירייה ולא על בסיס שכרו כנהג מונית. אין בידי לקבל טענה זו. כאמור אישורי המס שצורפו ע"י התובע בכל הקשור לעבודתו כנהג מונית עצמאי הינם ספוראדיים וחלקיים. גם לא צורפו דוחות שומה רצופים למן תחילת הפיכתו לעצמאי. 22. במצב דברים זה ומשלא הוכח שיעור השתכרותו של התובע למן שובו לעבודה כנהג מונית ועד היום, הרי שאין בידי לקבל טענות התובע בעניין זה ואני סבורה כי בנסיבות יש לבצע את החישוב בגין אב נזק זה על בסיס שכרו כנהג מונית עובר לתאונה. יחד עם זאת ובהתחשב בהיות עיסוקו של התובע (נהג מונית) בגדר מקצוע חופשי יבוצע החישוב עד הגיע התובע לגיל 70. 23. לאור האמור זכאי התובע לפיצוי כדלקמן: 72,482 = (מקדם היוון ל-12 שנה) 120.8041 X 10% X 6,000 ₪. עזרת זולת: בעבר: 24. א. כאמור לעיל, בעקבות התאונה שהה התובע באי כושר מלא של 6 חודשים ולאחר מכן באי כושר חלקי (50%) למשך 3 חודשים נוספים. ב. לאור האמור בהתחשב בטיב הפגיעה ומיקומה וכן בתקופת אי הכושר, אני סבורה כי הגם שמדובר "בנזק מיוחד" התובע זכאי לפיצוי. ג. בהיעדר נתונים על תשלומים בגין עזרה בפועל יחושב הפיצוי על דרך של אומדנה תוך שאני מעמידה את הפיצוי בגין אב נזק זה על 12,000 ₪. בעתיד: לאור טיב הנכות, שיעורה מצד אחד ובהתחשב בגילו של התובע ובקביעותיי לעניין התפקודיות מצד שני, ראיתי לפסוק בגין אב נזק זה פיצוי גלובלי בסך של 50,000 ₪. הוצאות נסיעה (עבר ועתיד): עבר: 25. א. התובע צרף קבלה אחת ע"ס 150 ₪. ב. על אף היות התובע נהג מונית בעצמו הרי שבתקופת אי הכושר הראשונה ולאור טיב הפגיעה, אני מוכנה להניח כי הוא נזקק לשירות הסעות. אני מעמידה אפוא את הפיצוי בגין אב נזק זה לתקופת אי הכושר המלא (חצי שנה) על סך של 2,500 ₪. לעתיד: בהיות התובע נהג מונית עד היום אני סבורה כי דין תביעתו בגין אב נזק זה להידחות. הוצאות רפואיות: עבר: 26. א. התובע צרף קבלות על תשלום בפועל בסך של 260 ₪. באשר לקבלה בגין פינוי במד"א לא הוצג אישור על תשלום בפועל וכנ"ל גם לגבי המדרסים - הוצגה רק הצעת מחיר. ב. מדובר "בנזק מיוחד" שהכללים להוכחתו ברורים וידועים לכל ולא מצאתי כל צורך לחזור עליהם. [ראה ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ. מלון טירת בת שבע פדי לח(2) עמ' 808,809; ע"א 605/88 תבורי בית חרושת למשקאות קלים בע"מ ואח' נ. מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ, פדי מה(1)1010]. ג. התובע גם לא הוכיח כי הוא אינו זכאי להחזר במסגרת ביטוח משלים או באמצעות המל"ל בהיות התאונה תאונת עבודה. ד. עם זאת ובהתחשב בטיב הנכות מיקומה ושיעורה, אני מוכנה להסכים כי אכן נגרמו לתובע הוצאות רפואיות, ואני מעמידה את הפיצוי בגין אב נזק זה על סך של 3,000 ₪. עתיד: התובע לא הוכיח כי בעתיד הוא יזקק לטיפולים או לאביזרים אשר אינם מכוסים במסגרת קופת חולים בה הוא חבר או במסגרת המל"ל. כאב וסבל: 27. בהתאם לסמכותי על פי החוק ובהיעדר מחלוקת בין הצדדים אני מעמידה את הפיצוי בגין אב נזק זה על סך של 18,852 ₪. [10% נכות בניכוי גיל ובתוספת 8 ימי אשפוז. החישוב בוצע בעיגול כלפי מטה]. ניכויים: 28. מהפיצוי המגיע לתובע יש לנכות את הסכומים הבאים: א. תשלום תכוף ששולם בסך של 15,000 ₪ (נטו) משוערך למועד מתן פסק הדין - 15,219 ₪. ב. תגמולי מל"ל (דמי פגיעה וגמלת נכות) משוערך למועד מתן פסק הדין - 96,026 ₪. ג. סה"כ: 111,245 ₪ . (הערה: הניכויים כמפורט לעיל הינם בהתאם לאישור שצורף על ידי ב"כ הנתבעת ביום 19.3.12 ואשר לא ניסתר ע"י ב"כ התובע ובשערוך למועד מתן פסק הדין). סוף דבר: 29. א. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 91,554 ₪, כאשר מובהר כי הסך הנ"ל הינו לאחר ניכוי תגמולי המל"ל והתשלום התכוף כמפורט לעיל בסעיף 27. ב. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות משפט, שכ"ט עדים, שכ"ט מומחה ואגרת ביהמ"ש עפ"י קבלות שיוצגו, כאשר סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל. ג. עוד תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד כדין. סכום זה יישא אף הוא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. קרסולתאונת דרכיםשבר