דוגמא לפסק דין בנושא תביעה בנושא טחנת קמח: הנתבע מחזיק בשני נכסי מקרקעין בישוב מבוא מודיעים שבחבל מודיעין. התובעת טוענת שהנתבע מחזיק בנכסים אלו שלא כדין, ועל כן תובעת שהנתבע יפנה נכסים אלו, ויינתן לה היתר לפיצול סעדים. כללי: בעלי הדין: 1. התובעת הינה ישוב קהילתי של פא"י אגודה חקלאית קהילתית בע"מ, ומאוגדת כאגודה שיתופית. בהתאם לחוזה המשבצת עם הסוכנות היהודית היא רשומה כבעלת הזכויות במבנה מגורים הידוע כבית מס' 106 (להלן- "מבנה 106") וכן במבנה שיועד לשמש כ"טחנת קמח" (להלן- "טחנת הקמח"). שני המבנים נמצאים בשטחי הישוב. 2. הנתבע הינו חבר בתובעת אשר מחזיק ומתגורר במבנה 106 ומחזיק בטחנת הקמח. תביעת התובעת: 3. בתיק אז' 3430/06 תובעת התובעת ליתן צו פינוי כנגד הנתבע ממבנה 106 ובתיק אז' 3435/06 תובעת התובעת ליתן צו פינוי כנגד הנתבע מטחנת הקמח, וליתן לה היתר לפיצול סעדים בשני התיקים, מהסיבות כדלקמן: התובעת השכירה לאמו של הנתבע את מבנה 106 על פי חוזה שכירות מיום 18.9.94, עליו חתם הנתבע בשם אמו. בחוזה זה מודה הנתבע בזכויות התובעת במבנה 106; בעת החתימה על חוזה השכירות למבנה 106, מסר הנתבע לתובעת 12 שיקים לתשלום דמי השכירות, אך שיקים אלו חזרו כבלתי נפרעים. כתוצאה מכך החליט וועד האגודה שעל אמו של הנתבע לפנות את המבנה 106, אך היא לא עשתה כן, ולא שילמה דמי שכירות עד ליום מותה; עם פטירת אם הנתבע, פלש הנתבע למבנה ללא אישור התובעת ובלי לשלם דמי שכירות, והוא מתגורר בו עד היום ואינו משלם דמי שימוש; הנתבע העמיד ללא היתר או רשות מבנה יביל בצמוד למבנה 106; הנתבע התעלם ממכתבי התובעת בהם התבקש להגיע ולהסדיר את חובו בהסדר מיוחד; הנתבע משתמש בטחנת הקמח כמחסן, ברשות אשר ניתנה בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך 1,650 ₪ לחודש בתוספת מע"מ, אך הנתבע לא משלם את דמי השכירות. הגנת הנתבע: 4. טוען הנתבע שיש לדחות תביעות התובעת כנגדו, ולחלופין, לאפשר לו לשלם סכום סביר ושוויוני ביחס לסכומים שחברי הישוב האחרים משלמים ולהורות על הסדר תשלומים הוגן, וזאת מהסיבות כדלקמן; טחנת הקמח נמצאת בחזקתו משנת 1987 לערך, והיא ניתנה לו במסגרת חלוקת נכסי מושב שיתופי לאחר שהוחלט לעבור למסגרת של ישוב קהילתי; הוא לא נדרש לשלם עבור "טחנת הקמח" עד לשנת 2001 לערך, ולא ייתכן שבחלוף שנים רבות, תועלה דרישה לתשלום דמי שימוש ושכירות בסתירה להחלטת החלוקה; במידה ויוטל עליו לשלם עבור השימוש במבנה יש לערוך חלוקה מחדש וצודקת יותר של כלל הרכוש בין כל חברי המושב; מבנה 106, אכן הושכר לאמו והוא עבר להתגורר בו בסמוך לשנת 1991 עת נפרד מאשתו; למיטב ידיעתו אמו לא שילמה דמי שימוש או שכירות עבור הנכס במשך כל השנים, מאחר והייתה אמורה להתקבל כחברת היישוב ולשלם דמי חבר חלף דמי השכירות; הנתבע בתור חבר יישוב אינו אמור לשלם דמי שכירות ושימוש אלא דמי חבר כפי שנדרשים יתר החברים; הסכומים אותם נדרש לשלם הם מופרזים, מוגזמים ומופקעים, וללא כל פרופורציה למצבו של הנכס; המניע לתביעות הם מגמה וניסיון של חברי היישוב והוועד לסלקו מן היישוב, למרות שהוא אחד מתושבי היישוב המקוריים; יש לבדוק את ספרי האגודה מאז חלוקת הרכוש של המושב השיתופי. העדויות: 5. מטעם התובעת העידו העדים כדלקמן; מר שרגא נוי, שהיה יו"ר הוועד הממונה בתובעת, וכיום הינו חבר בוועד ההנהלה הממונה. מר נוי הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, וחקירתו הנגדית נמשכה על פי שתי ישיבות. בעדותו בישיבת יום 16.4.2009 עלה כי היישוב הוקם כמושב שיתופי בנובמבר 1964 על ידי גרעין של תלמידי הרב שלמה קרליבך, ובהמשך שינה הגדרתו ואופיו לישוב קהילתי. הישוב הפך ממושב שיתופי לישוב קהילתי, אם כי הישוב נשאר מאוגד במסגרת אגודה שיתופית ששינתה את שמה בלבד. במעבר מישוב חקלאי שיתופי לישוב קהילתי, נמסרו חלק מנכסי האגודה לחברים באגודה לצורך פרנסה בלבד, אך לא נמסרה להם כל בעלות בנכסים אלו. מסירת הנכסים נעשתה ללא רישום, האגודה התנהלה באי סדר רב. בעקבות תלונה למשטרה, פתחה המשטרה בחקירה, ומסמכים רבים מהאגודה נלקחו ע"י המשטרה, ורשם האגודות השיתופיות מינה לאגודה וועד ממונה. הוועד הממונה ביישוב הוקם בשנת 1996 על ידי רשם האגודות השיתופיות והחל לנהל היישוב ולגבות דמי שכירות בגין השימוש בנכסי האגודה. הסוכנות היהודית הסמיכה את האגודה לפנות פולשים ממקרקעי היישוב באמצעות מסמך המנחה אותם לשמש כ"זרוע ארוכה" של הסוכנות. הוא לא מודע להתחשבנויות ישירות בין הסוכנות לתושבים. ישיבת יום 16.4.2009 הופסקה לאחר שסברתי כי ראוי ליתן לתובעת הזדמנות להשלים ראיותיה, מאחר ומסמכים מהותיים רבים לא הוגשו על ידה ועל ידי הנתבע, ועדותו של מר נוי נמשכה בישיבה שנערכה ביום 29.11.12 . מר מנחם דנון יו"ר הוועד הממונה של התובעת, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. מעדותו עולה שהסכם החכירה של המינהל עם הסוכנות לא חודש בשל רשלנות המינהל, שנוקט במדיניות של אי חידוש חוזי חכירה של יישובים. מעדותו עלה כי בין המינהל לסוכנות קיים ויכוח כספי על ההרחבה בישוב, אך הוא יודע אודות קיומו של משא ומתן ממושך בין התובעת והסוכנות לבין המינהל על נושא הסדרת הזכויות והרחבת היישוב. לשיטתו אין ואקום והחוזה הישן ממשיך להיות בתוקף עד שיוסדר חוזה חדש. הוא לא יודע מתי נחתם נספח ד' לתצהירו- חוזה ההתיישבות בין הסוכנות לתובעת ובו מופיעה רשימת נכסים שעליהם נדרשים לשלם למינהל. להערכתו היו הסדרים קודמים בין הסוכנות למינהל לבניה כפרית שהוא לא מכיר אותם. כאשר המושב הפך ממושב חקלאי שיתופי לישוב קהילתי, נכסי האגודה הועברו לשמש לחברים כאמצעי לייצור פרנסה, והיה צורך להסדיר את זכויות החברים במינהל ואת זכויות התובעת במינהל אך משנת 95 או 99 זה טרם בוצע. ישנו מסמך המעיד על כך שכל החברים חויבו באותם הסכומים בגין השימוש בנכסי האגודה. חלק מהחברים שילמו דמי שכירות במהלך השנים, חלק שילמו את חובם באמצעות גביית בנק עידוד, אך הנתבע סירב להגיע להסדר. 16 שנים לא היו בחירות לוועד והוא משמש כיו"ר האגודה, מזכיר ועושה הכל, מאחר ומדובר ביישוב קטן. בנספח י"א לתצהירו, מכתב משנת 1994 העוסק במבנה טחנת הקמח, מציין מר ירון שיינר מהסוכנות כי היישוב פדה את כל חובותיו לגבי המבנה ואפשר לפטור אותו. עו"ד יובל ייני נציג הסוכנות היהודית הגיש תעודת עובד ציבור, עליה נחקר חקירה שכנגד. העיד כי על אף שפג תוקפו של ההסכם בין הסוכנות לבין המנהל הם בעלי הזכויות בקרקע של היישוב ושטח זה כולל את טחנת הקמח ומבנה 106. מר ייני תיאר כי מתנהל מו"מ עם המנהל וישנם סיכומי דיונים מהם עולה כי יש הסכמה כללית במנהל להאריך את חוזה המשבצת. אישר כי היישוב פדה את חובותיו לסוכנות בגין טחנת הקמח ומבנה 106, וכי הסוכנות נתנה לתובעת ייפוי כוח להתמודד עם פולשים על מנת להגן על משבצת הישוב ולסלק פולשים המשתמשים שלא כדין בנכסי המקרקעין המצויים במשבצת הישוב.. 6. מטעם הנתבע העידו העדים כדלקמן: גב' ירדני ברוריה נציגת המינהל ומנהלת מדור מחלקה חקלאית במחוז מרכז. גב' ירדני העידה כי בשנת 1994 נחתם חוזה משבצת המתחדש מפעם לפעם בין המינהל, הסוכנות היהודית, התובעת ופארק לשכירות קצרה לתקופה של 3 שנים. ידוע לה כי החוזה פג בשנת 1995 והמינהל אינו מכיר בזכויות המתיישבים בתובעת או בזכויות התובעת, מאחר והסכם המשבצת אינו בתוקף. מחקירתה הנגדית עולה שעדה זו אינה יודעת מאומה על כל המהלכים המתקיימים בין המינהל, לבין הסוכנות והתובעת, ואינה יודעת מאומה על המחלקה להתיישבות חקלאית או כפרית במינהל. על כן עדותה של עדה זו לא הוסיפה מאומה לעדויות ההגנה. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו והעיד כי הגיע ליישוב עם קבוצת המייסדים בשנת 1977. לאחר תקופה קצרה עזב, וחזר בשנת 1984, עת היה הישוב מושב שיתופי, בהמשך התקבל כחבר אגודה. הוא חתם חוזה השכירות למבנה 106 בשם אמו. בשנת 1999 נפרד מאשתו, ועבר להתגורר במבנה 106. אמו נפטרה בשנת 2000, אך המשיך להתגורר במבנה 106. לא קיבל אישור להתגורר במבנה. בשנת 1989 עת הפך המושב לישוב קהילתי, קיבל זכויות במבנה טחנת הקמח והובטחו לו הבטחות. הוא לא שילם את דמי השכירות מאחר ואינו מכיר בזכויות האגודה ומכיוון שמצבו הכלכלי היה קשה, למרות שבשנת 1995 שילם דמי שכירות וזאת לשם השלום בלבד, ולאחר כ- 5 שנים החל משנת 2000 הוא הודיע כי הוא כופר בזכויות אלו. אישר כי בנו הציב קרוון בהסכמתו בסמוך למבנה 106 ללא היתר. הוא אישר כי הוא משתמש בטחנת הקמח לצורך מחסן, ואינו משלם דמי שכירות בשל מצבו הכלכלי הקשה ומאחר והתובעת אינה מגלה לאן הכסף "מתגלגל" ומפני שאין שקיפות בנוגע לאופן השימוש בכספים. הסיכומים: 7. בסיכומיה טענה התובעת כדלקמן: הסכם המשבצת עדיין חל, וזאת לאור המו"מ המתנהל בין המנהל לנציגי הסוכנות היהודית ולאור סעיף 19 (ב) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, כיוון שהמינהל או הסוכנות לא שלחו לתובעת מעולם הודעה על סיום ההתקשרות ביניהם; אם זכויות האגודה פקעו קל וחומר כי גם לנתבע אין כל זכויות; לאור הודיית הנתבע שלא שילם ואינו משלם את דמי השכירות, יש לפנותו ממבנה 106 ומטחנת הקמח וליתן צו לפיצול סעדים. 8. בסיכומיו טען הנתבע כדלקמן: התובעת לא הרימה נטל הראיה לזיהוי המקרקעין; התובעת לא הוכיחה את זכותה בקרקע; התובעת לא הוכיחה הסכמה מפורשת לסילוק פולשים מאת הסוכנות והמינהל; התביעה נעדרת עילת תביעה או יריבות משפטית וראוי למחוק או לדחות התובענה על הסף; התובעת כבשה טענותיה וכעת מושתקת היא מלהעלותם. דיון ומסקנות: שם הישוב ושם התובעת: 9. מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה ששם התובעת "מאור מודיעים", אך שם הישוב הוא "מבוא מודיעים". על כך אין מחלוקת בין הצדדים. זכויות התובעת במקרקעין: זכויות הסוכנות במקרקעין: 10. התובעת צירפה לתיק בית המשפט העתק חוזה מיום 12.12.1994 שהצדדים לו הם מינהל מקרקעי ישראל (להלן-"המינהל") והסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן-"הסוכנות") לפיו השכיר המינהל לסוכנות 324 דונם בערך, שטח הידוע כמשבצת מאור מודיעין (להלן-"חוזה המשבצת"). תקופת החוזה הייתה מיום 1.10.1992 ועד ליום 30.9.1995. דהיינו, החוזה נחתם כשנתיים לאחר תחילת תקופת השכירות. בחוזה המשבצת הוגדרה הסוכנות - "מיישבת". 11. בהסתמך על חוזה המשבצת, חתמה הסוכנות עם התובעת על חוזה התיישבות, בה הייתה התובעת ברת רשות של הסוכנות למשבצת, וחברי התובעת היו ברי רשות של התובעת. 12. בתום התקופה הקבועה בחוזה המשבצת לא חודש החוזה בין המינהל לבין הסוכנות, אך המינהל לא דרש את פינוי התובעת מהמשבצת, והמשיך לנהל מו"מ עם הסוכנות ועם המושב, תוך שהוא יודע שהתובעת וחברי האגודה נמצאים במשבצת, והסוכנות היא נותנת הרשות לתובעת להימצא במשבצת. על מצב מעין זה חלות הוראות סעיף 12(ב) לחוזה המשבצת הקובע כדלקמן: "אם בתום תקופת השכירות תישאר המיישבת על המשבצת בהסכמת המשכיר, מתחייבת המיישבת להופיע במשרדי המשכיר ללא דיחוי, כדי לחתום על חוזה שכירות חדש ולהסדיר את תשלום דמי השכירות לפי התנאים שיהיו נהוגים אצל המשכיר אותה עת. המיישבת מצהירה בזה כי ידוע לה כי אי מילוי תנאי זה במועדו, יגרור אחריו תשלום דמי שימוש ראויים בגובה דמי השכירות בשלמותם, כפי שאלה יהיו מגיעים למשכיר עבור אותה שנה אילו נחתם חוזה חדש בין הצדדים, וכן הפרשי הצמדה ורבית כמקובל אצל המשכיר בגין כל פיגור בתשלומם של דמי שימוש אלה, וזאת בנוסף לסעדים אחרים שהמשכיר זכאי להם בגין השימוש במשבצת ללא חוזה שכירות מאת המשכיר." 13. מחקירתו הנגדית של מר יובל ייני עולה כדלקמן: קיימת הסכמה עקרונית של המינהל לחתום על חוזה משבצת חדש, אך הדבר מתעכב עקב חילופי גברי רבים במינהל; יש סיכום דיון עם המינהל לחידוש חוזה המשבצת; עקב העומס במינהל, חוזי משבצת מוארכים לאחר תום תקופת חוזה המשבצת הקודם. ראיה לדברי מר ייני ניתן למצוא בחוזה המשבצת שצורף לתיק בית המשפט, שנחתם שנתיים לאחר תחילת תקופת השכירות; העדה שהעידה מטעם המינהל אינה מעודכנת ואינה בקיאה במגעים שיש לסוכנות ותובעת עם המינהל; מבנה 106 וטחנת הקמח כוללים את הקרקע שמסביבם, והסוכנות או מימנה את בנייתם או בנתה אותם. מדברים אלו עולה שקיימת הסכמה בין המינהל לבין הסוכנות על הארכה דה-פקטו של חוזה המשבצת, עד לחתימתו של חוזה משבצת חדש. 14. האמור לעיל תואם את הוראות סעיף 19(א) לווק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 הקובע כדלקמן: "לא הוסכם על תקופת השכירות, או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני." המינהל לא הודיע לסוכנות כל הודעה על סיום השכירות, אלא ההיפך, מנהל עמו מו"מ על המשך השכירות. 15. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שלמרות שחלפה תקופת השכירות המוסכמת בין המינהל לבין הסוכנות, ממשיכה תקופת השכירות עד עצם היום הזה. זכויות התובעת במקרקעין: 16. הסוכנות מאשרת כי החוזה שנחתם בינה לבין התובעת שריר וקיים, וכי התובעת היא ברת רשות בכל תחום המשבצת של הישוב. בנוסף לכך, מאשרת הסוכנות שהתובעת שילמה לה את כל הוצאות ההקמה של טחנת הקמח ושל מבנה 106. 17. ואם לא די בכך, ביום 9.4.2000 שלחה הלשכה המשפטית של הסוכנות מכתב לוועד ההנהלה של התובעת, שנוסחו כדלקמן: "1. מרשתי, הסוכנות היהודית לא"י הורתה לי להודיעכם על הסכמתה לכך כי ועד ההנהלה של האגודה השיתופית של מאור מודיעים (להלן-"האגודה") יפעל לסילוק ידם של אנשים אשר תפסו מבנים ומקרקעין בתחומי המשבצת של מושב מאור מודיעים אשר האגודה הינה בת רשות בהם מאת הסוכנות היהודית לא"י ומחזיקים בהם ללא סמכות וללא הסכמתה של הנהלת המושב. לצורך האמור לעיל מסמיכה מרשתי את ועד ההנהלה של מושב מאור מודיעים לפעול גם בשמה ומטעמה לרבות ע"י הגשת תביעות משפטיות לסילוק יד כנגד המחזיקים שלא כדין ובלבד שכל הליך שיבוצע לצורך זה לרבות כל הליך משפטי ידווח לה בסמוך לביצועו. כמו כן מסמכיה מרשתי, הסוכנות היהודית לא"י את ועד הנהלת המושב להגיע להסדרים עם תופסי המבנים והמקרקעין שלא כדין בכדי להסדיר החזקתם זו בכפוף לכך שהמחזיקים אשר יחתמו על ההסכם בנוח המצורף למכתב (המוצע על ידיכם ואשר אושר על ידי מרשתי) זה בין המחזיק ובין האגודה כמי שמעניקה למחזיק רשות שימוש וחזקה במבנה ו/או במקרקעין בהיותה בת רשות במקרקעין אלה מאת הסוכנות היהודית לא"י (נא העבירו העתקי הסכמים חתומים אלה לידי חטיבת חוזים ובטחונות של הסוכנות היהודית לא"י)." יפוי זה אושרר ע"י הסוכנות במכתבה לתובעת מיום14.9.11 (מוצג ת/1). 18. לאור לעיל, סבור אני שהתובעת הוכיחה את זכותה במקרקעין, גם אם היא זכות חוזית, ואת זכותה להגיש את התביעות כנגד הנתבע הן מכוח עצמה והן כשליחה של הסוכנות. לאור זאת יש לדחות גם את טענת חוסר היריבות שטען הנתבע. זיהוי המקרקעין: 19. טוען הנתבע שהתובעת לא תיארה בכתב התביעה את המקרקעין בהתאם לתקנות סדר הדין. 20. סבור אני שיש לדחות טענה זו מהסיבות כדלקמן: העד מנחם דנון צירף לתצהירו את העתק מפת המינהל (נספח 3) אודות שטח המשבצת של הישוב; העד מנם דנון צירף לתצהירו את העתק תכנית המתאר גז/1/76 (נספח ט') שהיא תכנית המתאר של הישוב מבוא מודיעים. חלק המגורים בתכנית המתאר (להבדיל מהשטח החקלאי) זהה לשטח המשבצת במפת המינהל; העד מר מנחם דנון סימן על גבי תכנית המתאר את מבנה 106 ואת טחנת הקמח; העד מר מנחם דנון צירף לתצהירו מפה ובה טבלאות שטחים בתחום המשבצת (נספח ו') בה סימן את מבנה 106 בצבע כתום ואת טחנת הקמח בצבע ירוק; העד מנחם דנון צירף לתצהירו מפות מדידה לגבי טחנת הקמח (נספח ז') ומפת מדידה למבנה 106 (נספח ח'(; בכתב הגנה לא חלק הנתבע אל מיקומם של המבנים. תיק אז' 3430/06 - תביעת הפינוי ממבנה 106: 21. ביום 18.9.1994 נחתם חוזה שכירות בין התובעת לבין הנתבע, כנציג של אמו גב' אנה פשינה, לפיו השכירה התובעת לאמו של הנתבע את מבנה 106 למטרת מגורים. בחתימה על חוזה השכירות הודה למעשה הנתבע בזכויות התובעת במבנה 106. הנתבע הודה שהשיקים שמסר לתובעת לתשלום דמי השכירות חזרו כבלתי נפרעים, עקב מצוקה כלכלית שהייתה לו. התובעת החליטה לפנות את גב' פשינה ממבנה 106, אך היא סירבה לעשות כן, והמשיכה להתגורר במבנה 106 ללא תשלום דמי שכירות, למרות דרישות חוזרות ונשנות של התובע לפנות את המבנה. לטענת הנתבע, עבר להתגורר במבנה 106 עם אמו לאחר גירושיו, והוא מתגורר בו עד היום ללא תשלום דמי שכירות למרות התנגדות התובעת. בנסיבות אלו, סבור אני שקמה לתובעת מלוא הזכות לדרוש את פינויו של הנתבע ממבנה 106. 22. הנתבע טוען שיש לדחות את תביעת התובעת לפינויו ממבנה 106 מכיוון שהתובעת לא הוכיחה זכותה במבנה 106 ועקב מצבו הכלכלי. סבור אני שיש לדחות את טענתו זו של הנתבע מהסיבות כדלקמן: הנתבע הודה שביום 18.9.1994 חתם על חוזה השכירות עם וועד התובעת לשכירת מבנה 106 לטובת אימו המנוחה, ובכך הודה בזכויות התובעת במבנה 106; הנתבע הודה כי בתחילה שילם עבור השימוש במבנה 106 דמי שכירות, אך הפסיק לשלם בשל מצבו הכלכלי הגרוע. הנתבע לא הביא בדל ראיה על מצבו הכלכלי. דבריו אלו הם עדות יחידה, עליהם חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות; הנתבע הודה כי החל לכפור בזכויות התובעת במקרקעין רק בשנת 2000, וקודם לכך הכיר בזכויות התובעת במבנה 106; הנתבע הודה כי הפר הסכם השכירות; מכתב התובעת מיום 1.8.95, פרוטוקולי ישיבות וועד האגודה והודיית הנאשם עצמו כי הגיע ליום הבוררות אך לא נקרא להיכנס פנימה, מלמדים על דרישת התובעת לתשלום החוב לפינוי הנכס לאורך השנים, על משלוח הודעה לסיום ההתקשרות ובכך דוחים טענות הנתבע אודות כבישת הטענות, מניעות והשתק של התובעת; הנתבע אמר שעבר להתגורר במבנה 106 לאחר גירושיו, ועל מנת שלא להוציא את ילדיו מהבית בישוב ששייך לו ולאשתו, ולא לדרוש את חלקו במסעדה שנמצאת ברשות המשפחה, שיש לו מחצית מהזכויות בה, ועבר להתגורר בבית אמו. הנתבע לא הביא בדל ראיה להוכיח טענות אלו, והודיע בתוקף שלא יתן כל פרט על עניינים אלו. עדותו זו של הנתבע היא עדות יחידה, עליה חולת הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות; הנתבע הודה כי התיר לבנו להציב קרוון בשטח הסמוך למבנה וזאת ללא קבלת היתר מתאים. 23. לאור כל האמור, סבור אני שיש ליתן צו פינוי לפי על הנתבע ועל כל הבאים מכוחו לפנות את מבנה 106 והקרוון הסמוך אליו ויש להתיר לתובעת לפצל סעדיה בכל הקשור למבנה 106. תיק אזק 3435/06 - תביעת הפינוי מטחנת הקמח: 24. טענת הקמח נבנתה בעת שהישוב היה היאחזות נח"ל. לאחר מכן כל הציוד של טחנת הקמח הועבר לישוב אחר, ונשאר מבנה הטחנה. בשנת 1989 לערך, בעת שהישוב הפך מישוב חקלאי שיתופי לישוב קהילתי, אך עדיין במסגרת אגודה שיתופית, נתן הישוב לחברים שונים רשות שימוש בנכסים שונים על מנת לעזור להם בפרנסתם. קיימת מחלוקת בין הצדדים האם נכסים אלו ניתנו להם ללא תשלום דמי שימוש או לא. מסמכים מאותה תקופה אין בידי הצדדים, שכן בעקבות סכסוכים בין חברי האגודה הוגשה תלונה למשטרה, אשר פתחה בחקירה ולקחה מסמכים רבים מהתובעת, וכן הוגשה תלונה לרשם האגודות השיתופיות (להלן-"הרשם"), אשר מינה חוקר לתובעת, והורה על מינוי וועד ממונה מטעמו לאגודה. במסגרת פעולות החוקר מטעם הרשם, גילה החוקר שחברי האגודה, וביניהם הנתבע, אינם משלמים דמי שימוש עבור נכסי האגודה בהם הם מחזיקים ומשתמשים. הרשם דרש שהאגודה תגבה דמי שכירות או דמי שימוש מחברים המשתמשים בנכסי האגוד, ואיים כי אם לא תעשה כן האגודה, יורה על פירוק האגודה. עקב כך החלה התובעת לדרוש דמי שימוש מהחברים העושים שימוש בנכסי האגודה. וועד האגודה והאסיפה הכללית החליטו לחייב את חברי האגודה העושים שימוש בנכסי האגודה לשלם דמי שימוש עבור נכסי אלו. כן החליטה האסיפה הכללית על גובה דמי השכירות או דמי השימוש שעל כל אחד מחברי האגודה, והנתבע בתוכם, לשלם עבור הנכסים בהם הם מחזיקים, כאשר הסכומים חושבו לפי דמי שימוש למ"ר באופן שוויוני. הנתבע סירב לשלם דמי השימוש עבור טחנת הקמח, למרות היותו חבר בתובעת, למרות החלטות האסיפה הכללית, למרות החלטת הוועדה הממונה ולמרות דרישת הרשם. 25. טוען הנתבע שלתובעת אין זכויות במקרקעין, שאין ביכולתו לשלם את דמי השימוש שקבעו האסיפה הכללית וועד ההנהלה, התובעת מסרה לשימושו את טחנת הקמח ללא תשלום, הוא מבקש לשלם סכומים נמוכים יותר עבור טחנת הקמח, וכי אינו עובד ואין לו מהיכן לשלם את דמי השימוש שדורשת ממנו התובעת. לדבריו, טחנת הקמח משמשת לו לאחסנה. סבור אני שיש לדחות את טענות הנתבע, מהסיבות כדלקמן: כבר לעיל קבעתי שיש לתובעת זכות במקרקעין, וגם הסוכנות מאשרת שהתובעת שילמה לה את כל הכספים בגין הקמת טחנת הקמח; לו הייתי מקבל טענת הנתבע שלאגודה אין זכויות במקרקעין, אזי גם זכויותיו של הנתבע היו פגות באופן אוטומאטי, לאור טענותיו שזכויותיו במקרקעין הינן מכוח היותו חבר אגודה, ממקימי גרעין היישוב וחלוקת הנכסים ההיסטורית; עיון בנספחים ב', ו', ז,' ח' ו-ט' מלמד כי מבנה טחנת הקמח אכן מהווה חלק משטחי היישוב עליהם חל הסכם המשבצת וההסכם עם הסוכנות; מכתבי הסוכנות מיום 3.11.94 (נספחים א' ו-ב' לתעודת עובד הציבור של מר יובל ייני) מלמדים כי התובעת פדתה כל חובותיה לסוכנות היהודית בהקשר למבנה זה וכי הוא נמצא בידי האגודה; ייפוי הכוח מיום 9.4.00 (נספח ג' לתעודת עובד הציבור) ויפוי הכוח מיום 14.9.11 (מוצג ת/1) מסמיכים התובעת לפעול בשם הסוכנות לפנות ולסלק ידיהם של תופסי מבנים ומקרקעין בתחומי משבצת היישוב, בלי לקבל את אישור האגודה ו/או הסוכנות היהודית וזאת בניגוד לטענות הנתבע; עדותו של הנתבע בדבר חלוקת הנכסים בין החברים כחלוקה סופית אינה סבירה, לאור העובדה שהתובעת כאגודה שיתופית לא התפרקה; עדותו של הנתבע שהתובעת מסרה לו את מבנה טחנת הקמח על מנת שלא ישלם מאומה במשך כל ימי חייו והתובעת אינה יכולה לשנות החלטתה, היא עדות יחידה עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות. בנוסף, הנתבע יכול היה להביא ראיות על מתן נכסים לחברים אחרים בתנאים להם הוא טוען, אך הוא לא עשה כן, ודבר זה פועל כנגדו; הנתבע לא הוכיח כי מצבו הכלכלי רעוע, כפי שהעיד בפני; הנתבע העיד שטחנת הקמח משמשת לו לאחסנה. עדות זו מעוררת תמיהות רבות. מהמפות שצורפו לתצהירו של מר מנחם דנון עולה ששטח מבנה טחנת הקמח הוא לפחות 120 מ"ר. אם אין לתובע מקור פרנסה, אין לו מה לאחסן בטחנת הקמח. ואם הוא מאחסן בטחנת הקמח, אזי יש לו פרנסה, ולו מהשכרת טחנת הקמח לאחרים למטרת אחסנה; התנהגותו של הנתבע לגבי מבנה 106 משליכה על התנהגותו לגבי מבנה טחנת הקמח. צירוף שתי התנהגויות אלו, וההרשאה שלא כדין שנתן לבנו להעמיד קרוואן בשטח החצר של מבנה 106, מעידים על רצון להשתלט על נכסי תובעת שלא כדין וללא כל תשלום שהוא; תקנון האגודה מהווה חוזה בין האגודה לבין חבריה. הנתבע היפר באופן בוטה את החלטות האסיפה הכללית של האגודה והחלטות הוועד, עד כי ניתן לומר שהנתבע היפר הפרה יסודית את תקנון האגודה; הנתבע טען שלא משלם את דמי השימוש או דמי השכירות, מכיוון שאינו יודע להיכן הולכים כספים אלו, ואין שקיפות של דו"ח הכנסות וההוצאות. חובת התשלום של הנתבע עומדת בפני עצמה, וחובת הוועד ליתן דו"ח הכנסות הוצאות עומדת בפני עצמה, ואין הפרה של חובה אחת פוטרת ממילוי החובה האחרת. הוועד הממונה של התובע נמצא תחת עינו הפקוחה של הרשם, ולא סביר שוועד זה לא יתן דו"ח כספי מידי שנה ושנה. 26. טוען הנתבע כי מטרת התובעת היא לסלקו מהמושב. סבור אני שיש לדחות טענה זו מהסיבות כדלקמן: מהעדויות עולה שאילו היה הנתבע משלם את דמי השכירות או דמי השימוש שדרשה התובעת, היה יכול להמשיך ולהחזיק במבנה 106 ובטחנת הקמח בכפוף לתשלום דמי השימוש; לנתבע ולאשתו יש זכויות במבנה מגורים אחר בישוב, מכוח היותם חברי האגודה. זכויות אלו עדיין רשומות על שם הנתבע. הסכסוכים המשפחתיים הנטענים של הנתבע, אינם מעניינה של התובעת, מה עוד שסכסוכים משפחתיים אלו לא הוכחו. 27. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש ליתן צו פינוי כנגד הנתבע וכל הבאים מכוחו גם מטחנת הקמח, וליתן לה היתר לפיצול סעדים. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדיון הינה כדלקמן: אני מורה לנתבע ולכל הבאים מכוחו לפנות את מבנה 106, לרבות המקרקעין המשמשים את מבנה זה, ולסלק את הקרוון הסמוך לו, לסלק ידיהם ממנו ולמסור לתובעת את מבנה 106 והמקרקעין המשמשים אותו כשהם פנויים מכל אדם וחפץ. על מנת לאפשר לנתבע ולבאים מכוחו למצוא מקום מגורים אחר, על הנתבע והבאים מכוחו לבצע האמור בסעיף זה עד ליום 2.6.13 שעה 12:00. מבנה 106 והמקרקעין המשמשים אותו מתוארים בנספח ח' לתצהיר מיום 16.2.10 של העד מנחם דנון, וצבוע בצבע כתום בנספח ו' ובנספח ט' לתצהיר מיום 16.2.10 של העד מנחם דנון. נספחים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מפסק הדין; אני מורה לנתבע ולכל הבאים מכוחו לפנות את מבנה טחנת הקמח, לרבות המקרקעין המשמשים את מבנה זה, לסלק ידיהם ממנה ולמסור לתובעת את מבנה טחנת הקמח והמקרקעין המשמשים אותו כשהם פנויים מכל אדם וחפץ. על מנת לאפשר לנתבע למצוא מקום אחסנה אחר, על הנתבע והבאים מכוחו לבצע האמור בסעיף זה עד ליום 2.6.13 שעה 12:00. מבנה טחנת הקמח והמקרקעין המשמשים אותו מתוארים בנספח ז' לתצהיר מיום 16.2.10 של העד מנחם דנון, וצבוע בצבע ירוק בנספח ו' ובנספח ט' לתצהיר מיום 16.2.10 של העד מנחם דנון. נספחים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מפסק הדין; על הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; על הנתבע לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; ניתן בזאת היתר לפיצול סעדים בתיק אז' 3430/06 ובתיק אז' 3435/06. טחנת קמח