בהקשר לטענת השיהוי, נקבע כי השתהות בהגשת תביעה אינה כשלעצמה שיהוי במובנו המשפטי אלא, ששיהוי ייווצר מקום בו יש בהשתהות משום שימוש לא נאות בזכות התביעה ופגיעה בצפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע. לעניין זה נקבע עוד כי, לצורך טענת שיהוי, יש להוכיח כי בנסיבות המקרה, זנח התובע את זכות התביעה או הנתבע שינה את מצבו לרעה. לשני התנאים האמורים, יש אף המוסיפים תנאי שלישי ובהתאם לו השיהוי נגרם עקב חוסר תום לב של התובע. (בהקשר זה ר' רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל מונד (24/5/93) , ע"א 410/87 שרה פריד נ' לאה יונגר, מה (3) 749, ע"א 7853/02 דוידי נ' חברת מצפה אבו בס טור, פד"י נ"ח (5) 681,693.)) זאת ועוד, הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען כך, דהיינו הנתבע (ראו - ע"א 206/75 סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה בע"מ , פ"ד ל(1) 732) . דוגמא לפסק דין בנושא תביעה על חוב בסדר דין מהיר: בפני תביעה הנדונה בסדר דין מהיר, אשר במסגרתה נתבעה יתרת חוב, של הנתבעת כלפי התובעת, הנובעת מתשלום בחסר בגין לוחות שנה אשר הוזמנו על ידי הנתבעת מאת התובעת וכן, נזקים אשר נגרמו לתובעת, לטענה, כפועל יוצא ממחדל הנתבעת מביצוע התשלום במועדו. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: 1. התובעת הינה חברה בעירבון מוגבל ועיקר עיסוקה בתקופה הרלוונטית היה בייצור ובהפצת לוחות שנה ויומנים. 2. הנתבעת הינה חברה בע"מ הנמנית על קבוצת חבר בינ"ל ועיסוקה בהשמת כוח אדם. 3. אין חולק כי ביום 16/8/04, בעקבות פניה של הנתבעת אל התובעת בבקשה לקבלת הצעת מחיר ליצור ואספקת לוחות שנה , העבירה הנתבעת לתובעת הצעת מחיר. 4. ביום 17/8/04 העבירה הנתבעת לתובעת הזמנה חתומה על ידי מנכל"ית הנתבעת ואחראית הרכש שלה במסגרתה הוזמנו 4,000 לוחות שנה וזאת, בהתאם להצעת המחיר הנ"ל. 5. אין חולק, כי בין יתר פרטי ההזמנה, התחייבה התובעת לספק את הלוחות ישירות ללקוחות הנתבעת. משכך, הועברה אליה - לבקשתה - עוד ביום 17/8/04 רשימת הלקוחות הסופית אליה יש לבצע את האספקה - בהתאם לה, כלל הלוחות אשר יש לספק עומד על 4,525. 6. אין חולק כי ביום 7/9/04 התברר לתובעת כי חלה טעות ביצור בסיסי הקרטון אצל קבלן המשנה שלה, באשר בסיסי הקרטון יוצרו במידה הגדולה במספר מילימטרים מהמידה המוסכמת. התובעת פנתה אל הנתבעת והודיעה לה על דבר הטעות ובעקבות פנייתה זו, עוד באותו יום הגיעה הגב' ליאורה שינלדר, מטעם הנתבעת, למקום עסקה של התובעת, בחנה את לוחות השנה הפגומים והוסכם בין הצדדים כי על אף הפגם, יסופקו -בשלב זה- 1,000 יחידות פגומות ואילו יתרת הלוחות תסופק, בהתאם למידות כפי שהוסכם, לא יאוחר מיום 12/9/04. 7. אין חולק כי סופקו 1,000 לוחות פגומים במועד האמור וכן, כי חלק מיתרת הלוחות סופק ביום 9/9/04 ואילו יתרתם סופקה ביום 12/9/04. 8. אין חולק כי במסגרת הפניה הראשונית של הנתבעת אל התובעת, נקבע מפורשות כי מועד האספקה הינו ביום 30/8/04. עוד אין חולק כי במסגרת ההזמנה אשר הועברה בתחילה אל התובעת נרשם כי מועד האספקה יהיה ביום 30/9/04. אין חולק כי ראש השנה באותה שנה חל ביום 15/9/04 . 9. אין חולק כי בסופו של דבר סיפקה התובעת 100 לוחות מעבר לכמות הלוחות המוסכמת , באשר סיפקה בסך הכל 4,625 לוחות ולא 4,525 לוחות. 10. אין חולק כי הנתבעת ביצעה תשלום חלקי בגין לוחות השנה בסך של 34,395 ₪ הואיל ולטענתה נגרמו לה נזקים כפועל יוצא מאספקת 1,000 לוחות השנה הפגומים, בגינם קיזזה סך של 5,900 ₪ וכן, סך 450 ₪ בגין מעטפות אשר נאלצה לרכוש עבור הלוחות הפגומים. טענות הצדדים: 11. טענות התובעת: טוענת התובעת ראשית, לעניין מועד האספקה, כי מועד האספקה עליו הוסכם בין הצדדים היה ביום 30/9/04 וזאת, כפי שקבוע בהזמנה המתוקנת אשר הוצאה על ידי הנתבעת. התובעת מוסיפה וטוענת לעניין זה, כי לא קיבלה כל הזמנה מתוקנת מאת הנתבעת במסגרתה ננקב מועד האספקה ה - 30/8/04 וכי כאמור, הוסכם מפורשות כי האספקה תהיה ביום 30/9/04. לטענת התובעת, ראייה לכך ניתן למצוא בכך שבזמן אמת לא הלינה הנתבעת על איחור באספקת הלוחות. במענה לטענת הנתבעת ולפיה כל תכלית ההזמנה, הייתה אספקת הלוחות טרם ראש השנה, טוענת התובעת כי ממילא סיפקה בסיכומו של דבר את לוחות השנה עד ליום 12/9/04, דהיינו עוד קודם לראש השנה . באשר לתקלה ביצור הלוחות, טוענת התובעת כי הליקוי היה מינורי, למרות זאת עדכנה את הנתבעת, בזמן אמת, בדבר הליקוי ורק לאחר שהנתבעת אישרה לה לספק 1,000 לוחות על אף הליקוי האמור, פעלה בהתאם למוסכם. לטענת התובעת, עדות לכך שמדובר בליקוי מינורי ניתן למצוא בהסכמת הנתבעת לקבל את הלוחות הפגומים וכן, בכך שהנתבעת לא השיבה ולו לוח אחד מבין הלוחות אשר סופקו. זאת ועוד טוענת התובעת כי גילוי הפגם ביצור הבסיסים התרחש זמן רב לפני מועד האספקה המתוכנן - 30.9.04 - ומשכך, ככל שהנתבעת הייתה עומדת על אספקת הלוחות ללא הליקוי, היה באפשרות התובעת להיערך ולספק גם את 1,000 הלוחות ללא כל ליקוי. לטענת התובעת, הגם שהלוחות היו פגומים באופן מינורי וכמות של 1,000 מתוכם סופקה בהסכמה, קיבלה התובעת באותו יום פקס בו נאמר כי לנתבעת נגרם נזק בגין העבודה, ואף נדרש כי יתרת הלוחות יסופקו עד לתאריך ה-12.9.04- כפי שאמנם סופק. לטענת התובעת, בנסיבות, היא זכאית למלוא התשלום בגין הלוחות אשר סופקו והנתבעת אינה זכאית לקזז סכום כלשהו בגין נזקים כביכול אשר נגרמו לה כפועל יוצא מאספקת הלוחות הפגומים ו/או איחור באספקתם, נזקים אשר לשם הזהירות אף מוכחשים. זאת ועוד, לטענת התובעת היא זכאית לתשלום בגין 4,625 לוחות הגם שהוזמנו רק 4,525 לוחות. בהקשר זה, לטענת התובעת, דרישתה לתשלום כאמור, נתמכת בהזמנה עליה חתמה הנתבעת, במסגרתה נקבע מפורשות כי סטייה של 10% או 20 יחידות מן הכמות המוזמנת תחשב כאספקה מלאה, ועל הלקוח לשלם לפי הכמות המסופקת בפועל. לטענת התובעת, לאור האמור הינה זכאית לקבל את יתרת התמורה בגין הלוחות אשר סופקו בסך של 8,354 ₪ . כמו כן, לטענת התובעת הינה זכאית לקבלת ריבית חריגה בהתאם לקבוע בהסכם בסך של 9,425 ₪, סך של 23,391 ₪ בגין אובדן הכנסות הנובע מחסר התשלום בקופת התובעת באופן אשר לא אפשר מימון פעילויות התובעת, לריבית מצטברת בסך של 3,770 ₪ ולנזק לא ממוני בסך של 7,500 ₪. בסך הכל העמידה התובעת את תביעתה על סך של 52,440 ₪. 12. טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת דין התביעה להידחות על הסף, מפאת התיישנות, הואיל וההזמנה נחתמה ב-17.8.04, ביום זה נולדה עילת התביעה, ואילו התביעה הוגשה ביום ה-8.9.11. לחילופין טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה, וזאת כאשר התביעה הוגשה בסמוך למועד בו הסתיימה תקופת ההתיישנות (7 שנים פחות 4 ימים), ככל שזו נספרת מיום הנפקת החשבונית בתאריך ה-12.9.04. לחילופין טוענת הנתבעת לגופם של דברים כי מועד אספקת הלוחות אשר נקבע בהזמנה, הינו ה-30.8.04 טרם קיומו של ערב ראש השנה, ולא ה-30.9.04 כמו שמופיע על גבי טפסי ההזמנה, שכן הלוחות נועדו להוות שי לחג ללקוחות הנתבעת, ואילו ראש השנה חל בתאריך ה-15.9.04. הנתבעת טוענת כי עדות לכך ניתן למצוא בפניה הראשונה שלה אל התובעת. זאת ועוד, הנתבעת טוענת כי אמנם בהזמנה חלה טעות קולמוס במועד הנקוב ואולם, בו ביום הועברה על ידה הזמנה ובה תיקון התאריך בכתב יד. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי, משנודע לה על יצור לוחות פגומים נאלצה היא לקבלם ולספקם בשל לוח הזמנים הצפוף לקראת ראש השנה ואולם, עשתה זאת תחת מחאה ותוך שהיא מבהירה מפורשות כי נגרמו לה נזקים כפועל יוצא מהיצור הפגום. בהקשר זה, לטענת הנתבעת נאלצה היא, בין היתר בגין הפגם ביצור, להזמין מעטפות חדשות אשר יתאימו בגודלן ללוחות הרחבים יותר. לטענת הנתבעת , הואיל והתובעת סיפקה לה 1,000 לוחות פגומים ואף איחרה במועד האספקה, מסרה היא לתובעת 3 שיקים בסכום כולל של 34,395 ₪ כאשר קוזז סך 5,900 ₪ בגין 1000 לוחות פגומים וסך של 450 ₪ בגין מעטפות חדשות. זאת ועוד, לטענת הנתבעת אין היא חייבת לשלם בגין 100 לוחות אשר סופקו בנוסף ושלא בהתאם להזמנה. לאור האמור, לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות. דיון והכרעה: 13. את המחלוקת בין הצדדים ניתן לחלק לארבעה עיקריים- ראשית - טענות הנוגעות להתיישנות בהגשת התביעה ולחילופין בשיהוי הנעוץ בהגשתה - הן מהותית והן, בכל הנוגע לנזק הראייתי אשר נגרם כפועל יוצא משיהוי זה. לעניין זה, הנני מוצאת כי יש להקדים דיון בשאלה זו טרם בירור הטענות לגופן, הואיל וקביעות בנושא, יכול שיהיה בהן להשליך לעניין הנטלים הנדרשים להוכחת הטענות לגופן. שנית - טענות הנוגעות למועד אספקת הלוחות. בהקשר זה נטען ע"י התובעת כי מועד האספקה אשר נקבע הינו ה-30.9.04, ואילו הנתבעת טוענת למועד אספקה שתאריכו חל חודש לפני, דהיינו 30.8.09. שלישית- טענות הנוגעות לנזקיה של הנתבעת והקיזוז אשר ביצעה הנתבעת לאור נזקיה הנטענים וכן, לאור סירובה לשלם בגין לוחות נוספים אשר סופקו על ידי התובעת שלא בהתאם לדרישתה. ולבסוף- ככל שיתברר כי התובעת זכאית לתשלום כולו או חלקו - טענות בדבר הנזקים התוצאתיים להם טוענת התובעת. 14. התיישנות/ שיהוי בהגשת התביעה: הנתבעת העלתה כאמור טענה מקדמית ובהתאם לה דין התביעה להידחות מטעמי התיישנות ולחילופין, הואיל וקיימת מניעות בהגשתה, מפאת שיהוי. באשר לטענת ההתיישנות - על מנת לקבוע האם אמנם התיישנה התביעה, יש להקדים ולקבוע מתי נולדה עילת התביעה . בהקשר זה - טוענת הנתבעת כי עילת התביעה נולדה ביום 17/8/04 אז נחתמה ההזמנה ואילו לטענת התובעת, העילה נולדה במועד בו סירבה הנתבעת לבצע תשלום ולכל המוקדם במועד בו הנפיקה התובעת את החשבונית לתשלום - דהיינו ביום 12/9/04. בשאלת המועד בו נולדה עילת התביעה - הנני מקבלת את טענת התובעת וקובעת כי המועד בו נולדה העילה, הינו לכל המוקדם המועד בו הוגשה דרישת התשלום . לאור האמור, הרי שבמועד הגשת התביעה טרם חלפו 7 שנים ממועד היווצרות עילת התביעה ומשכך, התביעה לא התיישנה. באשר לטענת שיהוי - הגם שהתביעה לא התיישנה, הרי שאין חולק כי התביעה הוגשה ימים ספורים לפני מועד ההתיישנות, דהיינו בחלוף כמעט 7 שנים. לאור האמור, טוענת הנתבעת כי התובעת מנועה מהגשת התביעה מפאת שיהוי. בהקשר לטענת השיהוי, נקבע כי השתהות בהגשת תביעה אינה כשלעצמה שיהוי במובנו המשפטי אלא, ששיהוי ייווצר מקום בו יש בהשתהות משום שימוש לא נאות בזכות התביעה ופגיעה בצפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע. לעניין זה נקבע עוד כי, לצורך טענת שיהוי, יש להוכיח כי בנסיבות המקרה, זנח התובע את זכות התביעה או הנתבע שינה את מצבו לרעה. לשני התנאים האמורים, יש אף המוסיפים תנאי שלישי ובהתאם לו השיהוי נגרם עקב חוסר תום לב של התובע. (בהקשר זה ר' רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל מונד (24/5/93) , ע"א 410/87 שרה פריד נ' לאה יונגר, מה (3) 749, ע"א 7853/02 דוידי נ' חברת מצפה אבו בס טור, פד"י נ"ח (5) 681,693.)) זאת ועוד, הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען כך, דהיינו הנתבע (ראו - ע"א 206/75 סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה בע"מ , פ"ד ל(1) 732) . בשים לב לאמור , הנני סבורה כי במקרה בפני לא השתהתה התובעת באופן המונע ממנה להגיש תביעה זו. באשר, עיון במסמכים אשר צורפו והוגשו על ידי התובעת מעלה כי התובעת פנתה מספר פעמים לאורך השנים בהתראות בנוגע לתביעה ומשכך, גילתה דעתה כי לא זנחה את התביעה. יחד עם זאת, מעיון במסמכים אשר צורפו על ידי התובעת, כמו גם מעדות המצהיר מטעמה - מר מידד יניב , נמצאתי למדה ראשית, כי הייתה הפוגה של כארבע שנים בפניות התובעת אל הנתבעת וזאת, משנת 2005 ועד לשנת 2009. בנוסף, אין חולק והדבר הובהר מפורשות כי הנתבעת גילתה דעתה באופן ברור כי היא שילמה את הסכום אשר אינו שנוי במחלוקת ומסרבת נחרצות להוסיף תשלום מעבר לכך. בנסיבות אלו, לא ברור מה הטעם להשהיית התביעה לאורך זמן כה רב. לאור האמור, הנני קובעת כי אמנם התובעת לא השתהתה באופן אשר יש בו בכדי למנוע ממנה להגיש את התביעה. אולם, הואיל והגישה את תביעתה בחלוף זמן כה רב בלא כל הסבר לשיהוי האמור, הרי שככל שנגרם לנתבעת נזק ראייתי הנובע ממחדלה האמור של התובעת - יובא הדבר לידי ביטוי בפסיקתי. 15. מועד האספקה: כאמור, השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה, מהו מועד האספקה אשר הוסכם בין הצדדים. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות הנני קובעת כי מועד האספקה המוסכם בין הצדדים הינו ה - 30/8/04 וזאת, מנימוקים כדלקמן: א. אמנם מחד- במסמך מיום הנושא כותרת :"הזמנה מעודכנת" אשר הועבר על ידי הנתבעת לתובעת נקוב מועד האספקה כיום 30/9/04. בנוסף, תאריך האספקה האמור, מופיע גם בהזמנה אשר נערכה על ידי התובעת ונחתמה על ידי הנתבעת. ב. מאידך, הנני סבורה כי האינדיקציות התומכות בכך שמועד האספקה נקבע ליום 30/8/04, הינן רבות יותר ויש בהן בכדי להטות את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסת הנתבעת בנושא ובהתאם לה, מדובר בטעות קולמוס אותה תיקנה באופן מיידי לאחר המשלוח. כך, ראשית , אין חולק כי ראש השנה חל באותה שנה ב - 15/9 ומטרת הזמנת לוחות השנה הייתה להעבירם כשי ללקוחות הנתבעת. בנסיבות אלו ברי כי הנתבעת ביקשה שלקוחותיה יקבלו את הלוחות טרם ראש השנה. זאת ועוד, אין חולק כי בפניית הנתבעת אל התובעת מיום 9/8/04 קובעת הנתבעת מפורשות כי ביצוע החלוקה יהיה החל מה - 29/8/04. בנוסף, התובעת צירפה לתביעה פתק נושא תאריך 28/7 ומסומן "א2" ,בו נכתב על ידי דודי (אשר טיפל בהזמנה מטעם התובעת) ומופנה למר מידד- הוא העד מטעם התובעת - בזו הלשון: " לתשומת לבך פספסנו ההזמנה כי לא חזרו אליהם באותו יום כפי שביקשו"- מפתק זה עולה מפורשות כי הנתבעת הציבה סד זמנים לחוץ. לאמור יש להוסיף כי , במענה לפניה מיום 9/8/04 משיב מר מידד באותו יום לנתבעת: "אשמח לבצע הזמנתך ובהקדם (החג ב- 15/9!!) " - דהיינו, ברי כי הכוונה הינה שהאספקה תהיה טרם החג ומשכך, מוצא נציג התובעת לציין את מועד החג. זאת ועוד, גם על ההזמנה המעודכנת מיום 19/8/04 כותב נציג התובעת כי הוא צריך את הכמות המדויקת "מהר מהר" כדי להתחיל בייצור - דהיינו, היה ברור כי סד הזמנים הינו לחוץ וצפוף. זאת אף זאת, חיזוק נוסף בהקשר למועד ניתן למצוא גם בכך שהנתבעת הסכימה לקבל ביום 7/9/04 , 1,000 לוחות שנה אשר אין חולק כי אינם בהתאם להזמנה המקורית. בהקשר זה, כפי שיפורט להלן, התחייבות התובעת הייתה לאספקת לוחות שנה עם מעטפות. עוד התחייבה התובעת להכניס את לוחות השנה למעטפות ולספקם- למרות האמור, הרי שביום 7/9/04 הסכימה הנתבעת לקבל 1,000 לוחות שנה אשר אין חולק כי נפל בהם פגם , ללא מעטפות ותוך שהיא מבצעת את ההפצה. בהקשר זה, נקשה - לו אמנם מועד האספקה המוסכם הינו ב - 30/9/04 , מדוע תסכים הנתבעת להתפשר ולקבל את הלוחות הפגומים בנסיבות אלו ולא תבקש את התובעת לתקן את הליקוי תוך שהיא מספקת את הסחורה כפי שהוסכם במועד?! זאת ועוד, גם מהתנהלות הצדדים במעמד קבלת הלוחות הפגומים ניתן ללמוד על כך שהנתבעת לא הייתה שבעת רצון, לשון המעטה, מנושא עמידת הנתבעת בזמני האספקה - כך, על טופס האספקה כותבת נציגת הנתבעת מפורשות כי היא מקבלת את הלוחות תחת מחאה ובלבד שיסופקו עד לאותו יום בשעה 17:00 - עדות נוספת ללחץ הזמנים. בנוסף, אין חולק כי מיד עת שבה נציגת הנתבעת למשרדה, היא הוציאה לתובעת מכתב ולפיו : "שימו לב השליחים מחכים , אין מקום לאיחורים...אם הלוחות לא יגיעו עד השעה הנ"ל אין לנו צורך בלוחות אלה. יתרת הלוחות תהיה מוכנה ב - 12/9/04 בסניפי חבר לפי התפוצה המצ"ב עד השעה 12:00 ועפ"י ההזמנה המקורית והמידות הרצויות של המעמד, כמובן שהלוחות יהיו במעטפות המקוריות וארוזים למשלוח כל סניפי חבר". מהאמור נובע ברורות, לכל בר דעת ,כי הנתבעת נמצאת בסד זמנים צפוף והיא מלינה בתוקף על נושא האיחור באספקה על ידי התובעת ועומדת על כך שהתובעת תעמוד בלוחות הזמנים הנקובים על ידה. דהיינו, אין ממש בטענה ולפיה בזמן אמת לא הלינה הנתבעת על האיחור באספקה. יתרה מכך, במענה למכתב זה משיב נציג התובעת כי התובעת עובדת על הכנת הכמות הראשונית ומוסיף ומציין כי את יתרת הכמות תספק התובעת בימים ראשון שני ושלישי הקרובים- על כך משיבה הנתבעת ודורשת כי התובעת תתחייב למועדים קונקרטיים לרבות יום ושעה ובהמשך לדרישתה זו, משיב נציג התובעת כי הוא מתחייב לאספקה עד ה- 14/9/04. מההתנהלות האמורה נובע מפורשות ומעל לכל ספק, כי התחייבות התובעת הייתה לאספקת הסחורה עד ליום 30/8/04 ומשכך, כי התובעת הפרה התחייבותה לאספקה עת סיפקה בפועל את הסחורה במועדים המאוחרים למועד זה והסמוכים לראש השנה. 16. נזקי הנתבעת והקיזוז אשר בוצע על ידה - כאמור, קיזזה הנתבעת מתוך התשלום המוסכם לתובעת סך של 5,900 ₪ וזאת, לפי תחשיב של 5.9 ₪ ללוח כפול 1,000 הלוחות אשר סופקו כשהם פגומים , בנוסף, קיזזה הנתבעת סך 450 ₪ בגין מעטפות. לאחר ששקלתי, הנני סבורה כי הקיזוז האמור הינו סביר ומשכך, הנני קובעת כי הנתבעת הייתה רשאית לבצע הקיזוז האמור וזאת, בשים לב לאמור להלן: א. ראשית, לטענת התובעת הפגם בלוחות לא היה מהותי והראייה לכך היא שהנתבעת הסכימה לקבל את הלוחות ולא השיבה אף לא אחד מהם. אינני סבורה כי יש ממש בטענה- בהקשר זה תחילה, כמפורט לעיל, הואיל והסכמת הנתבעת לקבלת הלוחות הייתה בשעה שהתובעת כבר איחרה באופן משמעותי במועד האספקה, הרי שאין בעצם ההסכמה לקבלת הלוחות הפגומים משום אינדיקציה למהות הפגם. יתרה מכך, הנני סבורה כי הראיות מלמדות על כך שהפגם בלוחות היה מהותי - כך, אין חולק כי התובעת התחייבה לספק, מלבד הלוחות גם מעטפות מותאמות ומעוצבות עם גרפיקה. בנוסף, אין חולק כי לאור הפגם האמור הלוחות אשר סופקו פגומים סופקו בלא מעטפות- תימוכין לכך, ניתן למצוא במכתב הנתבעת מיום 7/9/04 במסגרתו מציינת נציגת הנתבעת, באשר ליתרת הלוחות אשר היה על התובעת לספק מעבר לפגומים :"כמובן שהלוחות יהיו במעטפות המקוריות.." - דהיינו, מהאמור נובע כי הלוחות הפגומים סופקו ללא מעטפות. זאת ועוד, לו הפגם היה אמנם שולי, הנתבעת הייתה מסכימה לקבל גם את יתרת הלוחות על אף הפגם - ואולם, כמפורט לעיל, הנתבעת סירבה לקבל את הלוחות הנוספים לאור הפגם, קיבלה לידה רק את הלוחות אשר הייתה דחיפות לקבלם ודרשה לקבל את הלוחות האחרים ללא פגם. באשר לטענה ולפיה ניתן ללמוד על כך שהפגם אינו מהותי מכך שהנתבעת לא השיבה ולו לוח אחד - הרי שהטענה אינה ברורה והיא בבחינת :"מעגל שוטה"- אין חולק כי הנתבעת הסכימה לקבל את הלוחות על אף הפגם, בנסיבות אלו איזו תכלית הייתה לנתבעת, מחד, לקבל את הלוחות ומאידך, להשיבם לאור הפגם?! בהקשר זה יצוין בנוסף, כי הנתבעת אף חילקה את הלוחות ללקוחותיה כשי, בנסיבות אלו, ברי כי מי שמקבל לוח כשי אינו משיב אותו מפאת פגם הקיים בו אלא, לכל היותר, משליכו. ב. זאת ועוד, כאמור לאור הפגם בלוחות, לא סופקו ללוחות הפגומים מעטפות - בהקשר זה, אין חולק כי הצעת המחיר כוללת גם אספקת מעטפות עם גרפיקה ומשכך, עת סופקו הלוחות ללא מעטפות - הרי שמחד- ברי כי הנתבעת נדרשה לרכוש מעטפות אחרות ומאידך ברי שהתובעת לא סיפקה מעטפות ומשכך, היה עליה לקזז התשלום בגין הסחורה אשר כלל לא סופקה. בהקשר זה אציין כי התובעת טוענת שהנתבעת לא הביאה כל ראייה בדבר עלות המעטפות החלופיות ובתשובה לכך, טוענת הנתבעת כי בחלוף שבע שנים אין לה אפשרות לאתר קבלה בדבר רכישתן. כך או כך, התובעת מצידה - שהייתה זו אשר השהתה את תביעתה לאורך זמן ומשכך, אינה יכולה לחסות תחת חלוף הזמן כהצדקה לחוסר ראייתי- לא הביאה כל ראייה באשר לעלות המעטפות אשר אין חולק כי לא סיפקה ובאשר לשאלה איזה חלק מתוך הצעת המחיר יוחד למעטפות אשר היה עליה לספק. ג. זאת אף זאת, בהתאם להזמנה היה על התובעת להפיץ את הלוחות אלא, שאין חולק כי הלוחות הפגומים סופקו לנתבעת ישירות ושליחים של הנתבעת הפיצו אותם . עדות לכך ניתן למצוא במכתב הנתבעת מיום 7/9/04 בו כותבת כאמור הנתבעת :"שימו לב השליחים מחכים , אין מקום לאיחורים" - דהיינו, הנתבעת נשאה בעלות הפצה של הלוחות, עלות אשר בהתאם להזמנה המקורית היה על התובעת לשאת בה. גם לעניין זה, התובעת לא הביאה כל ראייה באשר לעלות מרכיב ההפצה אשר נחסך ממנה כפועל יוצא מאספקה ישירה לנתבעת. ד. לאמור יש להוסיף כי, בהתאם לקביעתי בסעיף 15 לעיל, התובעת איחרה באספקת כלל לוחות השנה ובאופן משמעותי ומשכך, ממילא זכאית הנתבעת גם לפיצוי בגין הפרת ההתחייבות לאספקה במועד על ידי התובעת. ה. לאור האמור הנני קובעת כי הקיזוז בסך 6,300 ₪ אשר בוצע על ידי הנתבעת בנסיבות האמורות הינו סביר וכדין. 17. באשר לדרישת התובעת לתשלום בגין 100 לוחות אשר סופקו על ידה וזאת, מעל למספר הלוחות אשר הוזמן על ידי הנתבעת , דרישה אשר לה מתנגדת הנתבעת, העומדת על כך שלכל היותר עליה לשלם לתובעת בהתאם לכמות הלוחות המוסכמת - הרי שהנני סבורה כי גם דין טענתה זו של התובעת להידחות. בתמיכה לתביעה לתשלום בגין הלוחות האמורים מפנה התובעת להזמנה אשר נערכה על ידה ונחתמה על ידי הנתבעת ובהתאם לה: "מוסכם בזאת כי סטייה של פלוס מינוס 10% או 20 יח' (הגבוה מביניהם) מן הכמות המוזמנת, תחשב כאספקה מלאה והלקוח ישלם בהתאם לכמות שנתקבלה בפועל ע"פ ת. המשלוח. במקרה של חוסר ישלם הלקוח פחות מהנ"ל, ובמקרה של עודף ישלם גם את היתרה" לטענת התובעת, הואיל ומדובר בסטייה של כ- 100 יח' אשר מהווה כ-2% בלבד, הרי שעל הנתבעת לשלם גם עבור אספקת הכמות העודפת. למעשה טוענת התובעת כי - פרשנות של סעיף זה הינה שהיא רשאית , ללא כל בקשה של לקוח, לספק סחורה מעל הכמות המוסכמת והמוזמנת, ויהא על הלקוח לשלם עבור סחורה שכלל לא הזמין. הפרשנות האמורה הינה בלתי סבירה ומקפחת ובהינתן שהינה למסמך סטנדרטי , אשר הונפק ונוסח על ידי התובעת, הרי שאין בידי לקבלה. הנני סבורה כי פרשנות סבירה וראויה של הסעיף, הינה שהסטייה האמורה הינה בכפוף לאישור של הלקוח ולהזמנה שלו שאז ישולם עבור הסחורה המוזמנת ולא מדובר באפשרות של התובעת לספק סחורה כראות עינה ולדרוש תשלום נוסף בגינה. האמור חל ביתר שאת בשים לב לכך, שמדובר בסחורה אשר אינה מגיעה אל הנתבעת אלא מחולקת על ידי התובעת עצמה ללקוחות של הנתבעת - מהאמור נובעים שניים- ראשית - לנתבעת אין כל פיקוח על הסחורה המתקבלת באופן שאין לה האפשרות להשיב כל סחורה המגיעה ביתר ללקוחות. שנית - אין מדובר בסחורה אשר הנתבעת מפיקה מכך שסופקה ביתר הנאה ישירה בבחינת "עשיית עושר", באשר, כאמור מדובר בסחורה המחולקת ישירות כשי ללקוחות הנתבעת כאשר ברי כי הנתבעת החליטה , בעת הזמנתה, כמה היא מעוניינת להעניק לכל לקוח ולקוח. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי התובעת אינה זכאית לכל תשלום בגין הלוחות אשר סופקו על ידה ועל דעת עצמה בלא אישור הנתבעת. 18. נזקיה של התובעת הנובעים ממחדלה של הנתבעת מביצוע התשלום - לאור קביעתי ולפיה הנתבעת קיזזה בדין את התשלום לתובעת ואינה חבה בתשלום בגין 100 הלוחות העודפים אשר סופקו על ידי התובעת, הרי שאין יתרת חוב של הנתבעת כלפי התובעת . פועל יוצא מכך, הוא שהתובעת אינה זכאית לכל נזק הנובע ממחדל הנתבעת מתשלום. על אף האמור, הרי שהנני סבורה כי ראוי לייחד גם מספר מילים לתביעת הנזקים האמורים אשר הוגשה על ידי התובעת. לעניין זה, אף לדידה של התובעת עמד סכום הקיזוז הנומינאלי על סך של כ- 8,000 ₪ . על אף האמור הגישה התובעת תביעה על סך של 52,000 ₪ - דהיינו סכום שהוא פי כשש וחצי מסכום החוב הנומינאלי הנטען. הסכום הנוסף מורכב מתוספת ריבית והצמדה אשר התובעת חישבה לפי טבלת הריבית של חשכ"ל בסך של למעלה מ - 9,000 ₪, נזק בסך כ - 3,000 ₪ נוספים בגין נזקי ריבית נוספים, נזק בסך כ - 23,000 ₪ אשר נגרם לה לטענתה הואיל וכפועל יוצא מכך שהנתבעת לא שילמה לה (סך 8,000 ₪ כזכור) - לא היה באפשרותה להגדיל את פעילותה העסקית ומשכך, עתרה לתשלום סך המהווה 40% מסכום החוב לשנה בגין חוסר האפשרות האמורה. זאת ועוד, התובעת (שהיא תאגיד) טענה לנזק לא ממוני בסך של 7,500 ₪ בגין מחדל הנתבעת מביצוע התשלום. הנני סבורה כי הסכומים הנתבעים אינם רציונליים ויתרה מכך, הנני סבורה כי מדובר בהגדלה מלאכותית , בלתי סבירה ובבחינת ניצול לרעה של ההליכים המשפטיים , בעיקר בשים לב לכך שהתובעת - בלא כל צידוק- הייתה זו אשר השהתה תביעתה במשך כמעט שבע שנים תמימות . כאמור, התובעת אינה זכאית לכל פיצוי הנובע מאי תשלום באשר קבעתי כי אין יתרת חוב כלפיה לתשלום הנתבע על ידה, וזאת, בבחינת "נפל הסוס ונפל רוכבו". יחד עם זאת, הנני סבורה כי בפסיקת הוצאות ההליך, יש להתחשב גם בכך שהנתבעת נדרשה להתמודד עם תביעה בסכום של 52,000 ₪ אשר ערכה האמיתי מלכתחילה נמוך בהרבה. 19. סוף דבר - לאור האמור והמפורט - התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. הואיל ובמסגרת החלטת כבוד הרשמת הבכירה דבי מיום 6/2/11 נקבע כי האגרה תשולם בתום ההליך- על התובעת לשאת בתשלום האגרה כדין. סדר דין מהירשיהויחוב