מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא 74 אחוזי נכות ביטוח לאומי: השופט י' אליאסוף: 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית הדין האזורי בו נדחתה תביעתו של המערער לסעד הצהרתי בעניין זכותו לגימלת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי. 2. הנושא העומד לדיון בהליך זה הוא נושא "גימלאות הכפל", על-פי הוראות סעיף 143(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) (סעיף 321 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). בסעיף האמור נקבע כי אין לתת גימלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק הביטוח הלאומי, וזאת אם אין כוונה אחרת משתמעת. הרקע העובדתי ופסק-דינו של בית הדין האזורי 3. המערער נפגע בתאונת עבודה בגבו ביום 23.1.1973, ובגינה נקבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור 10%, על-פי סעיף 37(7)(א) למבחני הנכות (דהיינו - הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני; בצורה קלה), אשר פורטו בחלק א' בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - תקנות הנכות). בגין תאונה זו קיבל המערער מענק על-פי סעיף 66 לחוק הביטוח הלאומי (סעיף 104(ג) ו-107 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). 4. כעבור למעלה מחמש-עשרה שנים, ביום 28.11.1988, נפגע המערער בתאונת עבודה שנייה בגבו, ובגינה נקבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור 20% על-פי סעיף 37(7)(ב) למבחני הנכות (דהיינו - הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני, בצורה בינונית). משיעור נכות זה נוכו 10% בגין מצב קודם על-פי סעיף 37(7)(א) למבחני הנכות. דרגת הנכות הנותרת אחרי הניכוי, בשיעור 10%, הוגדלה במחצית על-פי תקנה 15 לתקנות הנכות, וסך כל הנכות נקבעה ל-15%, מיום 1.1.1990. בגין נכות זו קיבל המערער מענק על-פי סעיף 66 לחוק הביטוח הלאומי. 5. שני המענקים, כאמור בפיסקאות 3 ו-4 לעיל, שולמו במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה (פרק ג' בחוק הביטוח הלאומי (פרק ה' בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995)). 6. כעבור למעלה משלוש שנים, ביום 23.1.1992, הגיש המערער למוסד לביטוח לאומי תביעה לגימלת נכות כללית במסגרת ענף ביטוח נכות (פרק ו'2 בחוק הביטוח הלאומי (פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995)). ברשימת הליקויים בטופס התביעה ציין המערער את הפגיעות בגבו עקב שתי תאונות העבודה בשנת 1973 ובשנת 1988, וכן ארבעה ליקויים נוספים אשר אינם קשורים לפגיעות בגבו. עקב תביעה זו במסגרת ענף ביטוח נכות, נקבעה למערער דרגת נכות רפואית בשיעור 49%, וכן הוא נמצא בעל דרגת אי-כושר בשיעור 65%. לאור זאת נעשה המערער זכאי לקצבת נכות כללית, החל מיום 30.12.1991. הנכות הרפואית (בשיעור 49%) כאמור לעיל, נקבעה למערער על-פי שלושה סעיפי ליקוי במבחני הנכות, ולפי סדר זה: (א) סעיף 37(7)(ג) - הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני בצורה קשה - 30%, מתאריך שלפני שנת 1989. (ב) סעיף 72(4)(ד)(II) - חבלה אקוסטית עם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור - 10%, מיום 1.1.1992. 512333595 (ג) סעיף 3(ג) - הפרעות בפעילות הבלוטות להפרשה פנימית - 20%, מתאריך שלפני שנת 1989. 7. ביום 2.8.1992 הודיעה פקידת התביעות של המוסד למערער, כדלקמן: "הריני להודיעך כי עפ"י דרגת אי הכושר שנקבעה לך הנך זכאי לקצבת נכות כללית בשיעור של 60% לצמיתות החל מ-30.12.91. תשלום הקצבה מותנה בהוראות סעיף 143ב'(2) לחוק. סעיף זה קובע: "לא ינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - 2) גימלאות שונות עקב מאורע אחד מכח ענפי ביטוח שונים לפי חוק זה". עפ"י נתונים שבידינו בגין אותה עילה שולמה לך קצבת נפגעי עבודה ומענק חד פעמי וכן אושרה קצבת נכות כללית. המוסד קבע שבגין עילה זהה אושרה זכאות בשני ענפים נכות כללית ונפגעי עבודה, דהיינו מדובר במאורע אחד. עפ"י החוק אינך זכאי לקבל שתי קצבאות מכח ענפי ביטוח שונים בגין אותו אירוע והנך רשאי לבחור באחת מהן: קצבת נכות כללית או נכות נפגעי עבודה. יצויין כי הבחירה הינה חד פעמית, לא תוכל לחזור ולבחור מחדש בשום תנאי גם אם יחול שינוי במצבך הרפואי. אם תבחר בקצבת נכות כללית במקום נכות נפגעי עבודה כל הסכומים ששולמו לך מ-31.12.91 ואילך וכן סכום המענק החד פעמי ינוכו מקצבת הנכות. במידת הצורך להסבר נוסף נא לסור לסניפנו. נא להמציא מכתב בחירה... לפי החישוב שנערך סך החוב לניכוי ע"ח המענק ששולם בנפגעי עבודה מסתכם ב-22,252 ש"ח." המוסד הצהיר כי אין בכוונתו לנכות תשלומים ששולמו למערער לגבי התקופה שקדמה למועד זכאותו לנכות כללית, דהיינו - התשלומים בגין התאונה הראשונה בשנת 1973 ובגין התאונה השנייה בשנת 1988 (דמי פגיעה בעבודה, קצבת נכות זמנית והחלק היחסי של המענק עד ליום 30.12.1991). למערער ניתנה הברירה בין שמירת יתרת המענק עקב התאונה השנייה בשנת 1988 לבין קבלת קצבת נכות כללית. המערער בחר בקצבת נכות כללית, ומשעשה כן - נדרש על-ידי המוסד להחזיר את החלק היחסי של המענק שקיבל עקב התאונה השנייה בשנת 1988. 8. המערער הגיש תובענה בבית הדין האזורי בה עתר לסעד הצהרתי כי סעיף 143(ב)(2) לחוק (ראה פיסקה 2 לעיל), אינו חל לגבי המערער. עיקר טענתו של בא-כוח המערער היה כי הליקוי עקב התאונה בשנת 1988 היה על-פי סעיף 37(7)(ב) למבחני הנכות, בעוד שהליקוי בגין הנכות הכללית היה על-פי סעיפי ליקוי אחרים (ראה פיסקה 6 לעיל). לאור זאת, טען בא-כוח המערער כי הנכות בענף נפגעי העבודה והנכות בענף ביטוח נכות, מתבססות על ליקויים שונים, מתחומים רפואיים שונים ומאירועים שונים שביניהם קיימים הפרשי זמן ניכרים. לפיכך, לטענתו, הגימלאות בגין נכויות אלה משולמות עקב שני אירועים שונים, ועל כן אין חלות לגביהן הוראות סעיף 143(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי. 9. עמדת המוסד בבית הדין האזורי היתה כי אובדן הכושר של המערער להשתכר נבע מהתאונה בשנת 1988, וכי מגבלותיו האחרות של המערער (חבלה אקוסטית והפרעות בפעילות הבלוטות) אינן משפיעות על אובדן הכושר להשתכר או שהשפעתן מועטה. 10. בפסק-דינו קבע בית הדין האזורי כי יש לראות את אובדן כושר השתכרותו של המערער כנובע מהפגיעה בעבודה ביום 28.11.1988, ועל כן שתי הגימלאות, מכוח שני ענפי הביטוח השונים, נובעות מאותו מאורע, ועל המערער לבחור באחת מהן. 11. על כך הוגש הערעור לפנינו. בהסכמת הצדדים התנהל הדיון בערעור על-פי טיעונים בכתב. הטענות בערעור 12. עיקר טענות בא-כוח המערער לפנינו הוא: (א) הנכות הרפואית לגבי הגימלה בענף ביטוח נכות מבוססת על שלושה ליקויים (ראה פיסקה 6 לעיל), אשר אף אחד מהם לא היה בבסיס הליקוי בפגיעה בעבודה בשנת 1988. אף הליקוי בגבו של המערער התבסס על סעיף ליקוי שונה מסעיפי הליקוי בגבו של המערער שנקבעו בתאונות העבודה בשנים 1973 ו-1988; (ב) האירוע בעבודתו של המערער בשנת 1988 איננו קשור לבעיות השונות אשר היו ברקע אישור גימלת הנכות הכללית, הנובעת מבעיות שונות בגבו של המערער, החמרה במצבו ותוצאה של מצב רפואי אחר; (ג) אין לייחס למונח "מאורע אחד" בעניין שלפנינו, נכויות שונות ומחלות שונות, בתחומים שונים שפרצו או נגרמו עקב מאורעות שונים; (ד) המערער לא קיבל את הזכאות לנכות כללית בשל אותו אירוע שזיכה אותו במענק הנכות מעבודה, אשר היה לו חלק קטן בלבד בקביעת הזכאות לנכות הכללית. 13. עיקר טענות בא-כוח המוסד לפנינו הוא: (א) תשלומים של יותר מגימלה אחת עקב אותו מאורע, עלולים לפגוע בחשבונות הנפרדים של כספי ענפי הביטוח הלאומי; (ב) קצבת הנכות והמענק למערער ניתנו עקב מאורע אחד, שהוא התאונה מיום 23.11.1988, שבעקבותיה צומצם באופן דרסטי כושרו של המערער להשתכר; (ג) הליקויים של המערער באזניים ובבלוטות לא השפיעו על כושרו של המערער להשתכר, ועד לתאונה בשנת 1988, עבד המערער עבודה מלאה. גימלאות כפל 14. גימלאות כפל על-פי חוק הביטוח הלאומי, יכולות לנבוע ממקורות זכאות שונים: (א) תוספת קצבה בזכותו של אדם המקבל גימלה או שבזכותו משולמת גימלה; (ב) גימלאות שונות בעד פרק זמן אחד; (ג) גימלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים. בסעיף 143 לחוק הביטוח הלאומי נקבעו הוראות שונות לגבי גימלאות כפל, מהן הוראות כלליות ומהן הוראות מיוחדות לגבי גימלאות מסוימות, וזאת בשים לב "למהות הזכות במסגרת הסיווג של זכויות מביטחון סוציאלי" (דב"ע שם/1610 [1], בע' 349; ראה גם דב"ע נג/42 - 0 [2], בע' 446). 15. בסעיפים 143(ב) ו-(ג) לחוק הביטוח הלאומי, נקבע כדלקמן: "143. (ב) לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - (1) קיצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד; (2) גימלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק זה. (ג) היה אדם זכאי, לולא הוראות סעיף זה, ליותר מגימלה אחת, הברירה בידו לקבל אחת מהן..." העניין שלפנינו אינו נכנס למסגרת סעיף 143(א)(1) לחוק, משום שאין מדובר ב"קיצבאות" (תשלום עיתיים) שונות בעד פרק זמן אחד (ראה לעניין סעיף זה דב"ע לג/24 - 0 [3]; דב"ע מט/74 - 0 [4]; תב"ע לז/729 - 0 [5]). בענייננו יש להתייחס להוראות סעיף 143(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי, בו מדובר ב"גימלאות" שונות. 16. "גימלה", על-פי הגדרתה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995) , מתייחסת ל"כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה...". סעיף 143(ב)(2) הנ"ל שולל "גימלאות" כפל, על בסיס הוראות אלה: (א) מדובר בגימלאות שונות; (ב) הגימלאות השונות ניתנות עקב מאורע אחד; (ג) הגימלאות השונות הן מכוח ענפי ביטוח שונים לפי החוק; (ד) שלילת גימלאות הכפל, תהיה אם אין כוונה אחרת משתמעת. בספרו של צ' בר-ניב [10], חוק הביטוח הלאומי, נאמר לעניין סעיף זה (בע' 88): "אין נותנים לאותו אדם גימלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים. מכאן, שאם נפטר הבעל כתוצאה מפגיעה בעבודה אין משלמים קצבת אלמנות מכוח הביטוח למקרה מוות וגם קצבת אלמנות מכוח הביטוח בפני פגיעה בעבודה. שתי ההגבלות האחרונות חלות רק אם אין כוונה אחרת משתמעת מהחוק. כך, למשל, ברור שתשלום קצבת אלמנות מכוח הביטוח בפני פגיעה בעבודה איננו פוגע בזכות לדמי קבורה המשתלמים מכוח הביטוח למקרה מוות". ב-דב"ע מט/74 - 0 [4], בע' 63, נאמר בנושא זה כדלקמן: "מטרתו של המחוקק בנושא כפל הגימלאות, ועיקר כוונתו של הסעיף הוא למנוע תשלום קצבאות שונות בעד פרק זמן אחד, מכוח סעיפי ביטוח שונים בחוק הביטוח הלאומי, כגון קצבת נכות מעבודה וקצבת נכות כללית, קצבת שאירים וקצבת נכות, קצבת זקנה וקצבת שאירים (נושא שהוסדר, בחריג מפורש בחוק), וכיוצא באלה". 17. ביטוי המפתח בסעיף הנ"ל הם המלים "עקב מאורע אחד". בביטוח המסחרי מקובל המונח "מקרה הביטוח" אשר בקרותו הוא מחייב את המבטח לשלם תגמולי ביטוח למוטב (סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981). "מקרה הביטוח" מוגדר בסוגי הביטוח השונים (ראה סעיפים 41, 53, 55(א) ו-65 לחוק). בענפי הביטוח השונים לפי חוק הביטוח הלאומי הוגדר בחוק מי הוא "מבוטח" או "זכאי לגימלה" באותו ענף ביטוח, וכן מה הוא "האירוע המזכה" באותו ענף ביטוח לתשלום גימלה (ראה דב"ע נא/89 - 0 [6], בע' 472). כך, לדוגמה, "האירוע המזכה" בענף ביטוח נפגעי עבודה הוא קיומה של "פגיעה בעבודה" (סעיף 35 לחוק), ו"האירוע המזכה" בענף ביטוח שאירים הוא מותו של מבוטח (סעיף 21(א) לחוק; דב"ע לח/87 - 0 [7], בע' 58). 18. יש ומערכת עובדות היא "פשוטה", כאשר מבוטח נעשה זכאי לגימלאות שונות מכוח ענפי ביטוח שונים, עקב מאורע שאיננו מאורע אחד, או עקב מאורע אחד, ואזי הוא זכאי לקבל את שתי הגימלאות או שאינו זכאי לקבל את שתי הגימלאות, לפי הדוגמאות הבאות: (א) לפי הנסיבות שתוארו ב-ע"א 16/85 [8], בע' 654, המערער נפגע בתאונה בעבודה ביד ובגב, ולאחר מכן נקבעה לו נכות בענף ביטוח נכות בשל ליקוי בראייה ובשל ליקוי נפשי. לא היה קשר בין ליקויים אלה לבין הפגיעה בעבודה, ועל כן לא היה מדובר ב"מאורע אחד"; (ב) אם כתוצאה מאותה תאונת עבודה נקבעה למבוטח נכות העולה על 40% וכן נקבע כי אין לו כושר להשתכר, התוצאה היא כי הוא זכאי עקב מאורע אחד לקצבת נכות מעבודה ולקצבת נכות כללית. לפיכך, אין הוא מקבל את שתי הקצבאות, ועליו לבחור אחת מהן. 19. בקשר לכך יצוין כי קל להצביע על מאורע ספציפי שבעקבותיו נוצרת זכאות לגימלה, כאשר ה"מאורע" מתייחס לעיתוי מדויק מבחינת הזמן (כגון: לידה, גיל מסוים שאליו הגיע אדם, תאונה, פטירה). קשה יותר להכריע בדבר אופיו של "מאורע" המורכב ממספר מרכיבים אשר - לעיתים - קיים קושי להצביע לגביהם על העיתוי המדויק שבהם הם אירעו. 20. הזכאות לגימלת נכות בענף ביטוח נכות מורכבת מיסוד של "אי כושר להשתכר" (או "אי כושר לתפקד" לגבי עקרת בית) וכן מיסוד של מינימום אחוז נכות רפואית (ראה ההתייחסות למלה "מאורע" בהקשר זה, ב-דב"ע מב/173 - 0 [9], בע' 70). לפי הדוגמה שהובאה בפיסקה 18(ב) לעיל, לא תתעורר בודאי מחלוקת בדבר אי זכאות לגימלאות כפל כאשר מאורע מסוים, אשר היה בגדר "פגיעה בעבודה" שבעקבותיה נוצרה זכאות לגימלה בענף ביטוח נפגעי עבודה, גרם (באותו עיתוי) גם ל"אי כושר להשתכר" וכן לנכות רפואית, המזכים לגימלה בענף ביטוח נכות. המחלוקת מתעוררת בנסיבות כגון העניין שלפנינו, שבו "מאורע" תאונת העבודה בשנת 1988 יצר זכאות לגימלת נפגעי עבודה, אך לא יצר באותה עת זכאות לגימלת נכות כללית. זכאות זו נוצרה במועד מאוחר יותר עקב ירידת הכושר להשתכר, וכן עקב קביעת נכות סף רפואית אשר נגרמה בחלקה על-ידי ליקוי באותו איבר אשר נפגע בתאונת העבודה במאורע הראשון. 21. החלטתו של בית הדין האזורי בשאלת היחס בין המאורע הראשון לבין המאורע השני, בעניין שלפנינו, היתה, בין השאר, כדלקמן: "15. האם המענק וגימלת הנכות הכללית הן גימלאות עקב מאורע אחד? הגימלה (מענק הנכות מעבודה) שניתנה לתובע בגין פגיעה בעבודה, ניתנה לו בשל מאורע הפגיעה, אשר גרם לו לנכות בגבו, לפי ס' 37(7) ב' למבחנים. 16... 17. לתובע הוענקו אחוזי נכות בגין הנכות הכללית גם עבור הגבלה בעמוד השדרה. לצורך הנכות הכללית, סברה הוועדה ביום בו ישבה, כי למערער יש הגבלה קשה בעמוד השדרה והעניקה לו אחוזי נכות על-פי ס' 37(7)(ג) למבחנים... 18. קביעתה של הוועדה לעררים בנכות כללית, כוללת בתוכה גם את מגבלתו של התובע בגין עמוד השדרה עפ"י ס' 37(7)(ב) כפי שנקבעה על-ידי הוועדה לעררים בפגיעה בעבודה. לפיכך - נובעות שתי הקביעות הללו ממאורע אחד, וקביעת הוועדה בנושא הנכות מעבודה נבלעה בתוך קביעת הוועדה בנושא הנכות הכללית. 19. ... 20. איני מקבלת את טענת בא-כוח התובע, לפיה - כל ליקוי רפואי של התובע הינו בגדר "מאורע" נפרד. גימלת הנכות הכללית לא ניתנה לתובע בשל מצבו הרפואי בלבד. גימלת נכות ניתנת לנכה בשל אובדן כושר עבודה... 21. ... 22. גימלת הנכות הכללית הוענקה לתובע משום איבוד כושר השתכרותו אשר נבע רובו בכולו בשל הפגיעה בגבו. יתר הליקויים שהעניקו לתובע אחוזי נכות רפואיים, לא הם שגרמו לאובדן כושר השתכרותו ולזכאות לגימלת נכות כללית. אף הוועדה הרפואית לעררים בנכות עבודה הגדילה את אחוזי נכותו ב-50% על- פי ת' 15, משום שסברה כי לא יוכל לעסוק בעבודה מעשית עקב פגיעתו. 23. מהמסמכים שהוגשו במצורף לסיכומי הנתבע ובעיקר מטופס התביעה לנכות כללית עולה, כי עד הפגיעה בשנת 88' עבד התובע 1.4 משרה (מעל משרה מלאה). לאחר הפגיעה, קיבל דמי מחלה לתקופה 24.11.88 - 31.8.91 כשהוא עובר חצי משרה. החל מיום 1.9.91 ועד לצאתו לגימלאות - לא עבד. 24. גם מדו"ח הנכות הכללית עולה, כי אי כושרו של התובע להשתכר נבע מהפגיעה בגבו. גם בדו"ח כושר ההשתכרות מיום 24.3.92 (שניתן ע"י פקידת השיקום לצורך קביעת אי כושר השתכרותו של התובע) נרשם ע"י פקידת השיקום כי יש לראותו כמי שאיבד כושר השתכרותו בשעור 60% לפחות לצמיתות, לאחר הפגיעה מנובמבר 88'. המאורע של הפגיעה בעבודה, מיום 28.11.88 גרם אף לאובדן כושר השתכרותו של התובע, אשר זיכה אותו בגימלת נכות כללית. 25. לפיכך - יש לראות את אובדן כושר השתכרותו של התובע כנובע מהמאורע מיום 28.11.88 - כלומר, מהפגיעה בעבודה. אשר על כן, נובעות הגימלאות מאותו מאורע כמשמעותו בסעיף 143(ב)(2), ועל התובע לבחור באחת משתי הגימלאות." 22. על-פי האמור בפיסקאות 18 עד 20 לעיל, נראה לנו כי את המלים "גימלאות שונות עקב מאורע אחד" שבסעיף 143(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי, יש לפרש כגימלאות שונות, אשר נוצרה זכאות להן, עקב מאורע אחד. במלים אחרות, ככל שמאורע אחד יצר זכאות לגימלה בענף ביטוח אחד, אך אותו מאורע, כמות שהוא, יצר בעת אירוע המאורע או אף לאחר מכן, זכאות לגימלה בענף הביטוח השני, התוצאה היא גימלאות שונות עקב מאורע אחד על-פי סעיף 143(ב)(2) לחוק. לעומת זאת, ככל שאותו מאורע, כמות שהיא, לא יצר, בעת אירוע המאורע או אף לאחר מכן, זכאות לגימלה בענף הביטוח השני, התוצאה היא גימלאות שונות שלא עקב מאורע אחד. 23. לאור המבחן הנ"ל, נראה לנו כי בעניין שלפנינו מאורע תאונת העבודה של המערער ביום 28.11.1988, כמות שהוא, אכן יצר זכאות לגימלה בענף נפגעי עבודה, אך לא יצר זכאות לגימלה, לא בעת אירוע המאורע ואף לא לאחר מכן, בענף ביטוח נכות. הזכאות לגימלה בענף ביטוח נכות נוצרה בשנת 1991, עקב "מאורע" שהוא שילוב של אי-הכושר של המערער להשתכר וכן קביעת סף הנכות הרפואית (40%), אשר לא נבעו ממאורע תאונת העבודה ביום 28.11.1988, כמות שהוא. אכן, ליקויי הגב של המערער עקב שתי תאונות העבודה היו גורם אשר הביא, בין יתר הגורמים, לזכאות לקצבת נכות, אך ליקויי הגב האמורים, לכשעצמם, לא הם אשר הביאו לזכאותו של המערער לקצבת נכות כללית בשנת 1991. 24. התוצאה היא כי יש לקבל את הערעור, ואנו קובעים כי זכותו של המערער לגימלאות בענף ביטוח נפגעי עבודה עקב התאונה בשנת 1988 וזכותו לגימלה בענף ביטוח נכות בשנת 1991, אינם כתוצאה ממאורע אחד. סיכום 25. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לקבל את הערעור, כמפורט בפיסקה 24 לעיל. 26. המשיב ישלם למערער הוצאות בשתי הערכאות בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. אחוזי נכותנכותביטוח לאומי