קראו את הקטע הנבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות להלן בנושא אוחז בעד ערך אוחז כשורה: 1. זוהי תביעה שעילתה שטרית. בבסיסה עומד שיק שמספרו הוא 0481519, זמן פירעונו הוא 22.5.2005, הנמשך הוא "הבנק הבינלאומי הראשון", המושך הוא הנתבע (מחשבון פיקדונות), הנפרע הוא מר אשר רובין וסכומו הוא 50,000 ₪ (להלן - "השיק"). השיק סורב על-ידי הנמשך מחמת שנתקבלה הוראת ביטולו מהמושך. התובע, שהשיק הגיע לידיו בנסיבות שעוד יפורטו להלן, הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצועו, ואילו הנתבע הגיש התנגדות לבקשה האמורה (בש"א 1017/07). לאחר דיון בהתנגדות בפני כב' הרשם דן סעדון, ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתיק עבר לדיון בסדר דין רגיל. עיקר טענות הצדדים עיקר טענות הנתבע 2. הנתבע הינו עורך-דין במקצועו. לטענתו, בסוף שנת 2004, במועד שאינו זכור לו במדויק, הגיעו למשרדו מר אשר רובין (להלן - "רובין") ומר אורי בוסקילה (להלן - "בוסקילה"), אשר הנתבע ייצגו בתיק רישוי עסקים עוד בשנת 2003. לדבריו, השניים הציגו עצמם בפניו כיזמים בתחום המקרקעין והתשתיות, וביקשו לשכור את שירותיו בליווי מקצועי, ניהול משא ומתן ועריכת חוזים, בין היתר בעיסקה מסויימת, שעליה עוד יפורט להלן (סעיף 4 לתצהיר הנתבע). במהלך העבודה המשותפת, נרקמו, לטענת הנתבע, יחסי אמון ועבודה שוטפים בינו ובין השניים, שהגיעו עד כדי כוונה לשותפות במיזמים. כחלק משירותו המקצועי, המליץ הנתבע לרובין ובוסקילה להתאגד ולפעול במיזמים שונים באמצעות חברה בע"מ. לאחר שקילת האפשרויות השונות, הוחלט על הפעלת "חברת מדף" שהייתה עד אז בבעלות הנתבע ללא כל פעילות עסקית, ושמה "קו פתוח תקשורת בע"מ" (להלן - "קו פתוח"). לשם כך, פעל הנתבע לפתיחת תיק מע"מ לחברה, פתיחת חשבון בנק, הזמנת פנקסי קבלות וחשבוניות, הזמנת פנקסי שיקים וכיוצא באלה (סעיפים 5 ו-6 לתצהיר הנתבע). במסגרת המיזמים האמורים, נערך משא ומתן לשיווק ומכירת חומר גלם ממחצבת "נחף" שבתחום המועצה המקומית מעיליא בגליל העליון (להלן - "העיסקה"). לצורך הפעלת האתר ושיווק החומר, נוצר קשר עם מר יאסר עבד (להלן - "יאסר"), שהיה אחראי על תפעול האתר (סעיף 7 לתצהיר הנתבע). בחודש פברואר 2005, נערכה במשרדו של הנתבע פגישה שבה נכחו רובין, בוסקילה, יאסר והנתבע. באותה פגישה, מסר רובין כי הצליח "לסגור" עיסקה למכירת חומרי הגלם במחצבה והעלה את "הצורך הבהול" בשכירת ציוד מכני הנדסי כבד על מנת להוכיח יכולת ביצועית. רובין טען בפני הנתבע, כי לצורך שכירת הציוד דרושים שלושה שיקים "לביטחון בלבד" המיועדים להבטחת התחייבויות "קו פתוח" כלפי בעל הציוד. באותה עת, טרם הגיעו מהבנק פנקסי השיקים של "קו פתוח". לטענת הנתבע, רובין הציג מצג לפיו עתידה של העסקה יקום או ייפול על שכירת הציוד, המותנית בהפקדת השיקים לביטחון. לפיכך הסכים הנתבע, אשר עתידה של העסקה היה "יקר וחשוב" לו ומתוך אמון מוחלט ברובין, ליתן בידי רובין שלושה שיקים מעותדים מחשבון פיקדונות שלו, תוך הבטחה חד משמעית של רובין, כי השיקים הנ"ל יוחלפו בשיקים של "קו פתוח" מיד עם הגעתם של האחרונים מהבנק, ויושבו לנתבע. הנתבע נתן לרובין שלושה שיקים. השיק דנן הוא האחרון בסדרה. לבקשתו של רובין, הותיר הנתבע את סכום השיקים פתוח (סעיפים 8 ו-9 לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע, כעבור ימים ספורים הגיעו פנקסי השיקים של "קו פתוח" מהבנק, והוא יצר קשר עם רובין, אשר שלח את בוסקילה לקחת את השיקים החלופיים. בוסקילה קיבל שיקים חלופיים והנתבע דרש מרובין להחזיר לו את השיקים הקודמים, אך רובין לא עשה כן. לאחר שרובין התמהמה בהחזרת השיקים, התעורר חשד בליבו של הנתבע כי הדברים אינם כשורה, והוא הודיע טלפונית לבנק על ביטול השיקים המקוריים (סעיפים 10 ו-11 לתצהיר הנתבע). 3. הנתבע טוען, כי השיקים הוצאו במרמה ובכחש על-ידי רובין, אשר היטעה אותו ולא שכר כל ציוד כבד שלהבטחתו יועדו השיקים אלא סיחר אותם, בין היתר, לתובע (סעיף 13 לתצהיר הנתבע). הנתבע מציין כי בגין השתלשלות הדברים המתוארת הוגשה על-ידו תלונה במשטרה - תחילה במשטרת הרצליה (תחנת גלילות) ואחר כך, ביום 19.1.2006, במפלג ההונאה במשטרת מחוז תל אביב (תיק פ"א 17237/06, נספח א' לתצהירו). 4. הנתבע מוסיף, כי מדובר בהעדר תמורה גמור ומוחלט וכי הוא או תאגיד שלו לא קיבלו כל תמורה שהיא בגין השיק (סעיף 18 לתצהיר הנתבע). 5. הנתבע טוען, אפוא, את הטענות המשפטיות הבאות: עסקינן במצב של העדר תמורה; בשיק נעשה שימוש לרעה בחוסר תום לב מוחלט עת לא הוחזר לנתבע, אלא הועבר לצדדים שלישיים ומצא דרכו אל התובע; התובע אינו "אוחז כשורה" בשיק (לא ראיתי לדון בטענותיו של הנתבע להכנות העומדות לו מכוח דיני הערבות, שכן עסקינן בהרחבת חזית, שהתובע התנגד לה). עיקר טענות התובע 6. התובע טוען, כי על הנתבע לשלם את השיק אף אם יש ממש בטענות ההגנה שהעלה, שכן התובע "אוחז כשורה" בשיק ולחילופין הוא אוחז בו בעד ערך, וכשלון התמורה הנטען על-ידי הנתבע, ככל שהיה כזה, היה רק לאחר שהשיק סוחר. התובע טוען כי לפיכך, טענותיו של הנתבע אינן רלוונטיות לגביו, ועל הנתבע להתכבד ולהעלותן כנגד מי שהתקשר עמו בעסקה. 7. את נסיבות הגעת השיק לידיו מתאר התובע כך: הוא היה בקשרי עבודה וידידות עם יאסר. בשלב מסוים, נזקק יאסר להלוואה ופנה לשם כך לתובע. התובע קישר בין יאסר ובין חברת "י.ע. השקעות" לשם קבלת ההלוואה. יאסר קיבל מ"י.ע. השקעות" את כספי ההלוואה בסך 85,000 ₪ והתחייב להשיבם בהקדם. התובע ערב אישית כלפי "י.ע. השקעות" להחזר ההלוואה (סעיפים 10-8 לתצהיר התובע). לטענת התובע, משום שהוא אשר קישר בין יאסר ובין המלווה ומשום שיאסר ידע שהוא ערב באופן אישי להחזר ההלוואה, הגיע אליו יאסר (עמו היה גם רובין), ומסר לו, "בערך בסוף חודש 02/2005 או בתחילת חודש מרץ או במועד סמוך לכך" את השיק נשוא התביעה (ושיק נוסף של "קו פתוח" בסך 35,000 ₪), על חשבון החזר ההלוואה (סעיף 11 לתצהירו). 8. התובע מדגיש, כי קיבל את השיק לידיו כשהוא נראה שלם ותקין, מבלי שהיה בו דבר אשר יכול היה ללמד על בעיה כלשהי. סחירות השיק לא הוגבלה, פרטי השיק, לרבות הסכום, היו מלאים, זמן פירעונו טרם הגיע והשיק נמשך מחשבון פיקדונות של הנתבע ולפיכך, למיטב הבנתו, אי אפשר היה לסרבו (סעיף 12 לתצהיר התובע). 9. לטענת התובע, גם אם אכן זכות הקניין של יאסר או של רובין בשיק הייתה פגומה, כפי טענת הנתבע, הרי שהוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על כך. הוא קיבל לידיו את השיק בתום לב ולאחר שניתן ערך בעדו (מתן ההלוואה ליאסר, שהתובע היה ערב לה), וכל השתלשלות העניינים, המתוארת בתצהיר הנתבע באשר לעסקאות עם רובין ואחרים, אינה רלוונטית ליחסים שבין התובע והנתבע. לדבריו, לא הייתה לו כל סיבה לחשוד כי ישנו פגם בשיק ולחשוש מפני טענות שכאלה אשר יופנו אליו בסופו של יום. 10. התובע מציין כי לאחר שקיבל לידיו את השיק, הוא התקשר לנתבע - אף שלא היה צריך לעשות כן - ויידע אותו כי הוא אוחז בשיק בחתימתו. לטענתו, בשיחה זו, הנתבע לא אמר לו דבר באשר לפגמים כלשהם. נהפוך הוא - הנתבע אישר את חתימתו על השיק ואישר שהשיק הוצא על-ידו ונמסר לרובין (סעיף 15 לתצהיר התובע). 11. התובע מוסיף, כי הוא העביר את השיק ל"י.ע. השקעות" "על חשבון כספי ההלוואה אשר שולמו על ידם" וערב לפירעונו באופן אישי (סעיף 18 לתצהיר התובע). לטענתו, אילו ידע כי השיק חולל, לא היה מעבירו ל"י.ע. השקעות" - הן הוא היה ערב לפירעונו. רק לאחר שהגיע מועד פירעון השיק והוא הופקד, התברר לו כי הנתבע נתן הוראה לבטלו. "י.ע. השקעות" השיבו אז את השיק לידיו, בהיותו ערב, והוא שילם את ערכו (סעיף 19 לתצהיר התובע). 12. התובע טוען, כי יש לראות בו כ"אוחז כשורה" בשיק, הן משום הנסיבות בהן קיבל אותו והן משום שהוא קיבל את השיק, לאחר שחולל, ממי שאחז בו כשורה ("י. ע. השקעות", שלטענת התובע קיבלה אותו בתום לב, לפני שעבר מועד פירעונו ונתנה תמורה בגינו בדמות ההלוואה). 13. התובע מפנה למועד שבו הנתבע הגיש את תלונתו למשטרה (התאריך הנקוב בנספח א' לתצהיר הנתבע - 19.1.2006). לטענת התובע, אם אכן היה פגם בשטר או אם היה הנתבע באמת סבור שהשיק נגנב, הרי שהנתבע היה מגיש תלונתו במשטרה כבר במועד הגעת השיק לידי התובע, ולא מתמהמה כל כך. 512833917 14. התובע מוסיף כי לאחר שהשיק חולל, הוא התקשר לנתבע מספר פעמים והודיע לו שהוא אוחז בשיק שהוצא על-ידו וחולל, וכי אף בשלב זה לא אמר לו הנתבע כי אין הוא צריך לקבל את ערכו של השיק. אדרבא, לטענתו, הנתבע אמר לו שהוא מבין את היותו צד שלישי שמחזיק בשיק, וביקש את עזרתו. כך, הנתבע ביקש בכל פעם מן התובע להמתין עם השיק, מאחר שהוא פועל להוציא את העסקה אל הפועל והבטיח כי ישלם את ערכו של השיק. לטענת התובע, הנתבע אף סיפר לו על "עיסקת נחף" וביקש את עזרתו במציאת יזם כדי שהעיסקה תצא אל הפועל, וכי מתוך אינטרס לקבל את הכסף מהר ככל האפשר, אכן היפנה התובע מספר יזמים אל הנתבע, אך המשא ומתן עמם לא צלח בסופו של דבר (סעיפים 26 ו-27 לתצהיר התובע). 15. התובע טוען, אפוא, את הטענות המשפטיות הבאות: עומדות לזכותו חזקת המסירה וחזקת התמורה הקבועות בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן - "הפקודה"); הנתבע לא הוכיח את טענות ההגנה שלו בדבר נסיבות הוצאת השיק; התובע הוא "אוחז כשורה" ולחילופין "אוחז בעד ערך" בשיק ולפיכך זכויותיו גוברות על טענות הנתבע. דיון והכרעה האם התובע "אוחז" 16. ראשון הזכאים לתבוע על-פי שטר הוא ה"אוחז" בו, היינו "מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ'ז" (סעיף 1 לפקודה). הנה כי כן, "אוחז" הוא מי שעונה על דרישותיה של אחת החלופות האלה (לפחות): 1. נפרע או נסב המחזיק בשטר. 2. המוכ"ז. העומד בתנאי החלופה הראשונה יהא "אוחז" ב"שטר לפקודה" והעומד בתנאי החלופה השניה יהא "אוחז" ב"שטר למוכ'ז". 17. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע אינו נפרע או נסב בשיק דנן, ולפיכך הוא אינו "אוחז" מכוח החלופה הראשונה. לעומת זאת, התובע עומד בתנאי החלופה השניה משום אלה: על-פי ההגדרה שבסעיף 1 לפקודה, המוכ"ז הוא "אדם המחזיק בשטר או בשטר-חוב שהם בני פרעון למוכ'ז"; סעיף 7(ג) לפקודה מורה, כי "שטר בר-פרעון למוכ'ז הוא שטר שנאמר בו כך, או שטר שההיסב היחיד או האחרון שעליו, הוא היסב על החלק"; סעיף 33(א) לפקודה קובע, כי "היסב על החלק אינו מפרש שום נסב, ושטר שהוסב כך הוא בר פרעון למוכ'ז"; סעיף 30(ב) לפקודה קובע, כי "שטר בר-פרעון למוכ'ז - סיחורו במסירה"; על-פי ההגדרה בסעיף 1 לפקודה, "מסירה" היא "העברת החזקה מאדם לאדם, בין החזקה למעשה ובין החזקה להלכה". 18. הנה כי כן, משההיסבים על השיק דנן אינם מפרשים שום נסב, עניין לנו ב"היסב על החלק" אשר עושה את השיק ל"שטר למוכ'ז", ומשהתובע "מחזיק למעשה" בשיק שנמסר לו - הנה לנו שטר בר-פירעון למוכ"ז המוחזק למעשה בידי התובע. לפיכך, התובע הוא "אוחז" מכוח החלופה השניה דלעיל. 19. משהכרנו במעמדו של התובע כ"אוחז", נפנה לבחון את זכויותיו וכוחו, אשר מוגדרים בסעיף 37 לפקודה כהאי לישנא: "אלה זכויותיו וכוחו של אוחז שטר: (1) יכול הוא לתבוע על פי השטר בשם עצמו; (2) היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר; (3) היה פגם בזכות קנינו, הרי אם סיחר את השטר לאוחז כשורה, רוכש אותו אוחז זכות קנין טובה ושלמה, ואם השיג פרעונו של השטר, מי שפרע לו כשורה מופטר מן השטר הפטר כשר". 20. מן המקובץ עד כה למדנו, כי התובע "אוחז". מסעיף 37(2) הנ"ל לפקודה עולה, כי אם התובע הינו "אוחז כשורה", הרי שהוא גובר על פגמים בזכות הקניין בשיק של צדדים קודמים. אולם, עד שנבוא אצל בחינת השאלה אם התובע אך "אוחז" הוא או שמא הוא בא אף בגדר "אוחז כשורה", עלינו לקבוע על מי מוטלת חובת הראיה בסוגיה זו, ולכך נפנה עתה. היפוך נטל הראיה 21. סעיף 29(ב) לפקודה קובע כך: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". יצויין, כי הפגמים המנויים בסעיף זה ניתנו רק לשם הדגמה ולמעשה חובת הראיה תוחלף אף בגין הוכחת פגמים אחרים בזכות הקניין בשטר (ראו ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן. חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1) 304, 307 (1979)). 93537411610 22. לאחר שקראתי את תצהירי הצדדים ושמעתי את עדויותיהם, אני רואה לקבל את טענות הנתבע לעניין הפגמים בזכות הקניין בשיק, וזאת בעיקר משום אלה: אני מאמין לגירסת הנתבע (שאיש לא סתר אותה בפני), לפיה בעת שהוציא את השיקים - ובהם השיק דנן - הוא האמין בתום לב שאין הם מיועדים לתשלום עבור שכירת הציוד המכני הנדסי הכבד, אלא אך להבטחת התחייבויות "קו פתוח" כלפי בעל הציוד, ומשכך הוא הסכים ליתן שיקים מחשבונו תוך שקיבל "הבטחה חד משמעית" שהם יוחלפו לכשיגיעו פנקסי השיקים של "קו פתוח" מהבנק. הנתבע האמין, כי עתידה של העיסקה יקום או ייפול על קיומם או על חסרונם של השיקים הללו, באשר כך נאמר לו מפי רובין, ומתוך שרצה בקידום העיסקה, הוא הוציא שיקים מחשבונו. הנתבע מציין בסעיף 7 לתצהירו את דבר ניהולו של משא ומתן לגבי המיזם עם חברה גדולה בתחום האגרגטים ואת היות משרד אדריכלים הנזכר שם אחראי על הצד התכנוני של המיזם, שעה שהנתבע עצמו "אמון על המו'מ החוזי והתנאים המשפטיים". הנה כי כן, הנתבע סבר כי מדובר בעיסקה רצינית שעשויה להיות רווחית. דא עקא, שהשיקים שמסר מעולם לא הגשימו את יעדם המקורי (הבטחת התחייבויות "קו פתוח"), והם סוחרו לגורמים זרים לעיסקה, בניגוד להסכמה שתכליתם לביטחון בלבד ושהם זמניים בלבד (עד הגעתם של פנקסי השיקים של "קו פתוח"). סיחור זה עולה כדי מעילה באמון. 23. לא זו אף זו, התובע לא סתר את טענות הנתבע לעניין נסיבות מתן השיק לרובין. טענותיו של התובע מתמקדות בחוליה מאוחרת לכך ובאחיזתו כשורה או בעד ערך בשיק. כל שהיה בפי התובע לומר לעניין נסיבות מתן השיק לרובין הוא שטענות ההגנה האלה אינן מעניינו: "אף אם אכן יש ממש בכל טענות ההגנה אשר הועלו... טענותיו של הנתבע לא יכולות להיות רלוונטיות לגבי, ועליו להתכבד ולהעלותן כנגד מי אשר עמו התקשר בעסקה" (סעיף 7 לתצהיר התובע); "כל השתלשלות העניינים המתוארת בתצהירו של הנתבע באשר לעסקאות אשר נעשו בינו לבין אשר רובין ויתר הגורמים המפורטים על ידו, אינה יכולה להיות רלוונטית שעה שהשיק סוחר לאוחז כשורה, ולמיטב הבנתי אין לפירוט זה כלל מקום ביחסים שביני לבין הנתבע" (שם, סעיף 14); "טענת כשלון התמורה של הנתבע לא יכולה אם כן להיות מופנית אלי כי אם אל מי אשר עמו הוא התקשר בעסקה" (שם, סעיף 20); "הנני אוחז בשיק אחיזה כשורה אשר גוברת על כל טענות ההגנה אשר הועלו" (שם, סעיף 29); "טענות ההגנה של הנתבע לא יכולות להיות רלוונטיות כלפי התובע" (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 3); "טענת הגנה של העדר תמורה אין כוחה יפה כנגד מי שהינו אוחז בעד ערך" (עמ' 28, שורה 20). הנה כי כן, לא הובאה מטעם התובע כל ראיה שסתרה את טענות הנתבע בעניין נסיבות הוצאת השיק. 24. היוצא מכאן, כי הנתבע הוכיח שסיחור השיק על-ידי הנפרע עולה כדי מעילה באמון ולפיכך דבק פגם בזכות הקניין בשיק. לפיכך, חובת הראיה בשאלה אם התובע בא בגדר "אוחז כשורה" מוטלת על שכמו של התובע, בהתאם לסעיף 29(ב) הנ"ל לפקודה, ולכך נפנה עתה. במסגרת זאת גם נלמד אם התובע בא בגדר "פסקת ההתגברות" שבסיפא לסעיף 29(ב) הנ"ל לפקודה. האם התובע "אוחז כשורה" 25. סעיף 28(א) לפקודה מגדיר מיהו "אוחז כשורה": "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה". 26. "אחיזה כשורה" אינה אלא תקנת השוק השטרית - הן ראינו לעיל, כי סעיף 37(2) לפקודה מורנו כי "אוחז כשורה" "הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם". הנה כי כן, מלשון סעיף 28(א)(2) לפקודה אנו למדים כי תנאי הכרחי להתקיימות "אחיזה כשורה" הוא נטילת השטר "בתום לב ובעד ערך". 27. התובע העלה שתי טענות בעניין ה"ערך" שניתן בנוגע לשיק: האחת, כי הערך שניתן בעד השיק הוא ההלוואה ליאסר, שהתובע ערב לה; והשניה, כי לאחר ביטול השיק הוא שילם את שוויו ל"י.ע. השקעות". 28. באשר לטענה הראשונה, הרי שיש לפתוח ולציין כי בהקשר של מתן ההלוואה נתגלעו סתירות בין טענותיו של התובע בדיון שהתקיים בהתנגדות לביצוע שטר בפני כב' הרשם סעדון לבין טענותיו בתצהיר עדותו הראשית. כך, בדיון ההתנגדות טען התובע, כי הוא היה זה אשר נתן את ההלוואה (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון בבש"א 1017/07 מיום 18.2.2007, שורה 2), בעוד שבתצהירו נכתב כי ההלוואה ניתנה על-ידי "י.ע. השקעות" (סעיפים 3, 9, 10 לתצהיר התובע). זאת ועוד, בדיון ההתנגדות טען התובע, כי ההלוואה ניתנה לרובין, ואילו בתצהיר נכתב כי ההלוואה ניתנה ליאסר (שם, שם). כאמור, בהליך דנן טען התובע, כי לא הוא נתן את ההלוואה ליאסר, אלא "י.ע. השקעות". דא עקא, שהתובע לא הביא בפני כל ראיה לקיומה של ההלוואה ובחקירתו הנגדית הוא אף הודה כי לא קיימת כלל ראיה כזו: "ש. מתי קיבל יאסר עבד את כספי ההלוואה מפנה אותך לסעיף 10 לתצהיר ת. אני חושב כמו שנה לפני שהוא הביא את הציקים. ש. יש הסכם הלואה בכתב ת. לא ש. היה ת. לא היה". (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 20-15). באשר לטענה השניה, התובע הודה בחקירתו הנגדית כי אין גם כל ראיה לגירסתו כי הוא שילם את שווי השיק במקום יאסר (ולו כדי שבית-המשפט יכיר בתשלום זה כ"ערך"): "ש. יש לך הוכחה ששילמת את הציק ת. עצם העובדה שאני אוחז בציק קיבלתי את הציק חזרה באותה מידה שבנק מרכנתיל, אני לא הייתי אוחז בשיק אם לא הייתי משלם את הכסף. אני לא חייב לי.ע. שום אגורה שילמתי וקיבלתי את הציק. ש. י.ע. חוץ מזה שלטענתך החזירו לך את הציק יש לך איזה שהוא הוכחה ששילמת אני אסכים שתצרף גם בשלב הזה ת. לא קיימת" (עמ' 10, שורות 32-26). המסקנה היא, אפוא, כי לא הוכחו בפני קיומה של ההלוואה הנטענת - וממילא ערבותו של התובע להלוואה זו - כמו גם תשלום שווי השיק על-ידי התובע. משלא הוכיח התובע כי הוא עצמו נתן ערך כלשהו בעד השיק, המסקנה היא כי הוא לא עמד בנטל הוכחת היותו "אוחז כשורה" בשיק ואף לא עמד בדרישת ההוכחה שבסיפא לסעיף 29(ב) הנ"ל לפקודה. לכך יש להוסיף, כי התובע אינו יכול להיות "אוחז כשורה" בשיק לאחר שקיבל אותו, לטענתו, מ"י.ע. השקעות", שכן בשלב זה גם אליבא דגרסתו הוא ידע שהשיק חולל, וידיעה זו שוללת אחיזה כשורה, כאמור בסעיף 28(א)(1) הנ"ל לפקודה. 29. לא נחתום פרק זה מבלי להתייחס לטענה נוספת של התובע, ולפיה, מכוח סעיף 28(ג) לפקודה, יש לראות בו "אוחז כשורה" אף משום שקיבל את השיק מ"י.ע. השקעות" אשר אחזה בו כשורה (ראו סיכומי התובע בעמ' 28 לפרוטוקול, שורות 30-22). לשון הסעיף הנ"ל היא זו: "אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קנינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז". 30. הנה כי כן, לפי הוראת הסעיף, תנאי להתקיימות טענת התובע הוא היותה של "י.ע. השקעות" "אוחזת כשורה". דא עקא, שלא הובאה כל עדות מטעמה של "י.ע. השקעות" ואף לא הוכח בפני כי "י.ע. השקעות" אכן הייתה "אוחזת כשורה" בשיק, מה עוד שכפי שראינו לעיל גם לא הוכח דבר קיומה של ההלוואה, שנטען כי ניתן על-ידה ליאסר. טענות נוספות 31. באת-כוח התובע מבקשת בסיכומיה להכיר בתובע כ"אוחז בעד ערך", בהיתמכה בע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז 595 (1962) (להלן - "פרשת גויסקי")), לפיו, לדבריה, "אוחז בעד ערך שאינו אוחז כשורה זכאי לפרעון ההמחאה אם השיק סוחר לידיו לפני שדבק פגם בקניין" (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 3-1). דא עקא, שלפסק דין זה אין תחולה בענייננו מכמה טעמים: ראשית, משום שבפרשת גויסקי אכן נקבע כי טענת הגנה שעלתה לקונה עקב כשלון התמורה רק לאחר הסיחור, אינה משמשת טענת הגנה לתביעת הנעבר, באשר אין מייחסים את הפגימה למפרע (ראו שם, בעמ' 599). עם זאת, תנאי לכך הוא שהנעבר יהא "אוחז בעד ערך" (שם) ובענייננו, הן קבענו, שלא הוכח מתן ערך כאמור. לכך יש להוסיף, כי כלל לא ברור שטענות ההגנה של הנתבע עלו רק לאחר הסיחור, שכן עצם הסיחור של השיק שלא לשם הבטחת התחייבויות "קו פתוח" כלפי בעל הציוד הוא שמקים את הפגם בזכות הקניין בשיק. שנית, "מדבריו של השופט זוסמן [בפרשת גויסקי - תוספת שלי - י.נ.] עולה, שההלכה מבוססת על... ההנחות הבאות: ... המוכר רשאי לסחר את השטר לפני המועד שנקבע למסירת הממכר. סיחור השטר על ידו אינו פגום, ולכן התובע אינו צריך להיות אוחז כשורה. לפי זה, ההלכה לא תחול כל אימת שהנפרע אינו רשאי לסחר את השטר, כגון בשטרי ביטחון" (שלום לרנר דיני שטרות 319 (מהדורה שנייה, התשס"ז-2007) (להלן - "לרנר"); ההדגשה שלי). כפי שראינו לעיל, הנתבע טוען כי סיחור השיקים נעשה בניגוד להסכמה ברורה כי הם מיועדים לביטחון בלבד - עד לקבלת השיקים של "קו פתוח" - ואל להם לשוטט למחוזות זרים. אכן, לא הוסכם בכתב בין רובין והנתבע כי השיקים אינם סחירים וכי הם מיועדים לביטחון בלבד, אולם לאחר שעיינתי בתצהירו של הנתבע ושמעתי את עדותו אני מאמין ומקבל את גרסתו כי כך הוסכם בעל-פה (וגם כאן איש לא סתר את הדברים בפני). והרי "אין מניעה לכך, כי במקביל להוצאת מסמך סחיר יתנה עושה השטר עם הנפרע, כי הנפרע לא יעשה שימוש בזכות הסיחור שניתנה בידו על-פי המסמך, ואם הפר הנפרע את ההסכם שעשה וסחר את השטר לאדם אחר נפגמה זכות הקנין של הנעבר והוא לא יהא זכאי להיפרע מעושה השטר אלא אם היה אוחז כשורה הרשאי לאכוף את פרעון השטר על אף הפגם, כאמור בסעיף 37(2) לפקודה" (ע"א 205/61 סנדרובסקי נ' "שירטקו" בע"מ, פ"ד טו 2450, פיסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט יואל זוסמן (כתוארו אז) (1961)). וראו גם דברי בית-המשפט ברע"א 6553/97 חגאי ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב(2) 345, 354 (1998) (להלן - "פרשת חגאי"), לפיהם "התנאי, שלפיו אין לסחר את השיקים לצד ג', דומה במהותו לתנאי שבו ניתן שטר ביטחון, שאף הוא ניתן שלא על-מנת לסחרו והשימוש בו מותנה בתנאי מתלה של התקיימות או אי-התקיימות אירוע מסוים. על תנאים מעין אלו, אף אם אינם כתובים על גוף השטר, גובר אך ורק אוחז כשורה" (ההדגשות במקור). שלישית, נכתב בפסיקה כי "...לגופה של הילכת גויסקי, ראוי להעיר שהלכה זו בעייתית היא, ומשכה אליה חצי ביקורת. הנשיא ברק אמר עליה בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, בעמ' 526: 'אכן הלכה זו קשה היא' וכן: 'נוכל אפוא להשאירה בצריך עיון, תוך הצבת 'הערת אזהרה' לגביה'..." (פרשת חגאי, בעמ' 353). וראו גם ביקורתו של לרנר, לפיה: "דיני השטרות מעודדים את סחרותם של שטרות ומעדיפים, בדרך כלל, את האינטרס של הנסבים על האינטרס של המושכים. ואולם, כאשר הנסב אינו אוחז כשורה, אין להגן עליו באמצעות תקנת שוק ולהעניק לו יותר ממה שהיה למעביר השטר. אין אנו רואים טעם להבחין בין נמחה לבין אוחז בעד ערך שאינו אוחז כשורה" (שם, בעמ' 319; ההדגשה שלי - י.נ.). 32. הנה כי כן, רואים אנו כי התובע לא היה "אוחז בעד ערך" ולפיכך אין תחולה לפרשת גויסקי בענייננו. יתירה מכך, נמצאנו למדים כי יכול שיוסכם תנאי בדבר אי סחירות השטר כבענייננו, ואף אם התנאי לא מופיע על השטר, הוא תקף כלפי כל אדם חוץ אם היה הוא "אוחז כשורה". התובע דנן, כבר אמרנו, אינו בא בגדר "אוחז כשורה", בין היתר באשר לא הוכיח כי נתן ערך, ולפיכך אין הוא גובר על ההסכמה שהייתה בין הנתבע ובין רובין. יודגש כי בענייננו הופרו שני תנאים: האחד בדבר היות השיקים שיקים לביטחון בלבד, והאחר בדבר היותם זמניים עד הגעת השיקים של "קו פתוח". 33. משבאנו לכלל מסקנה, כי התובע אינו "אוחז בעד ערך" יש לדחות גם טענתו לפיה גוברות זכויותיו על אלה של הנתבע, שאליבא דאחת מטענות התובע היה "מיטיב" בשטר, כמשמעותו בסעיף 27 לפקודה. התוצאה 34. לנוכח כל האמור לעיל, ומשלא הוכח כי התובע היה "אוחז כשורה" או "אוחז בעד ערך" בשיק, הרי שהפגמים שנמצאו בזכות הקניין בשיק תקפים ועומדים לנתבע גם כלפי התובע, ואין התובע רשאי להיפרע מן הנתבע בעד השיק. התוצאה היא, אפוא, כי דין התביעה להדחות. בנסיבות העניין, התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. 511665497 שיקיםאוחז בעד ערךאוחז כשורהאחיזה בשטר