מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא נפילה מרמפה של משאית: מבוא והשתלשלות הדיון תביעה זו הוגשה בגין נזק גוף שנגרם, על פי הטענה, לתובע, שהינו נהג משאית מסוג סמי-טריילר, אשר עסק בהובלת סחורה ממחלבות יטבתה בקיבוץ יטבתה שבערבה לאזורים שונים בישראל. לטענת התובע, בהיותו במהלך נסיעה, חנה את רכבו במגרש החניה של מחלבות יטבתה כדי שיועמס, ובינתיים פנה לנקות את שמשת הנהג מחרקים ולכלוך שנדבקו אליה במהלך הנסיעה, כדי לאפשר שדה ראיה נקי ונסיעה בטוחה. היות שהשמשה ברכב גבוהה, השתמש ב"רמפה", משטח נייד, כדי להגיע לשמשה, הרמפה מגודרת משלושה כיוונים ומוביל אליה סולם. התובע עלה על הרמפה, הניח רגל אחת עליה ורגל אחת על "מין מדרגה שבחזית הרכב", במהלך פעולת הנקיון איבד את שיווי משקלו, מעד, ועקב כך שצד אחד של ה"רמפה" לא היה מגודר, נפל ונחבל קשות. התביעה הוגשה כנגד מבטחת הרכב - הנתבעת 1; מעבידתו של התובע - הנתבעת 2; הנתבעת 3 - תאגיד המחזיק במחלבות יטבתה; הנתבעת 4- מבטחתהּ של הנתבעת 3. עילת התביעה הוגדרה הן לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד), והן לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"). בכתב התביעה, ציין ב"כ התובע, כי לעמדתו המדובר בתאונת דרכים, ואולם הוא עותר לבית המשפט להכריע האם מדובר בתאונת דרכים החוסה תחת כנפי חוק הפלת"ד, או בתביעה נזיקית, ואם המדובר בתביעה נזיקית, שומר התובע לעצמו הזכות לצרף חוות דעת רפואית. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 נטען, בין היתר, כי האירוע נושא כתב התביעה אינו בגדר תאונת דרכים כהגדרתו בחוק הפלת"ד, ועל כן דין התביעה כנגד נתבעת זו (בכתב ההגנה נכתב בטעות - כנגד הנתבעת 2) להדחות. עוד עתרה הנתבעת 1 לפצל הדיון, על מנת להכריע בשאלת החבות תחילה. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 נטען, בין היתר, כי אין בידה די פרטים על האירוע; כי אם אירע בנסיבות הנטענות בכתב התביעה, הרי מדובר בתאונת דרכים, אשר לגביה מתקים עקרון "יחוד העילה" כקבוע בסעיף 8 לחוק הפלת"ד; כי נקיון השמשה היה פעולה חיונית להמשך הנסיעה, והיה חלק מהשימוש ברכב למטרת תחבורה. עוד נטען, כי ככל שייקבע, שאין המדובר בתאונת דרכים, הרי ה"רמפה" ממנה נפל התובע מצויה באחריות בעלי המקרקעין, ולא תחת אחריותה, וכי אם המדובר בתאונת עבודה, על התובע למצות זכויות במל"ל. כמו כן, נטען כי האירוע התרחש בשל רשלנות התובע (נכתב בטעות - "התובעת"). הנתבעת 2 הצטרפה לעתירת התובע, להכריע תחילה בשאלת סיווג האירוע. בכתב ההגנה מטעם הנתבעות 3 - 4 נטען, בין היתר, כי אין בין הנתבעת 3 לבין התובע יחסי עובד -מעביד, אין לה כל אחריות כלפי התובע, לא היתה עליה החובה לספק לו "רמפה" ואינה אחראית לפעולה שנקט מיזמתו, וכי התאונה אירעה של רשלנות רבתי מצד התובע המנתקת כל קשר סיבתי בינה לבין הנתבעת 3. לאור עמדות הצדדים בכתבי הטענות ניתנה, על ידי חברי כב' השופט א. זבולון, החלטה מיום כ"ה כסלו תשע"ב - 21 דצמ' 2011, החלטה המורה לצדדים להגיש ראיות בנוגע לשאלת נסיבות התאונה והחבות. מטעם התובע הוגשו תצהיר וכן תיק מוצגים. מטעם הנתבעות לא הוגשו תצהירים או תיק מוצגים. ביום כג' סיון תשע"ב - 13 יונ' 2012 התקים דיון הוכחות, במסגרתו נשמעה עדות התובע. במהלך הדיון, הוגשו מוצגים נוספים. התיק נדחה להמשך הוכחות, ואולם ביום 11.10.2012 הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני, לפיו לא תשמענה ראיות נוספות, כאשר שאלת החבות בתיק תוכרע על בסיס הראיות שנשמעו וכן דוח הממונה על הבטיחות אצל הנתבעת 3, לאחר הגשת סיכומים מטעם הצדדים. הנתבעת 2 הגישה סיכומיה באיחור, לטענתה מאחר שלא קבלה במועד את סיכומי ב"כ התובע. עם השלמת שלב הסיכומים, נפנה בית המשפט למתן פסק הדין החלקי בשאלת סיווג התביעה והחבות בתיק זה. סקירת התמונה הראיתית בתצהירו, טוען התובע, כי ביום האירוע נסע מאשדוד לאילת, הגיע לאילת סביב השעה 04:00, פרק סחורה, ובשעה 06:00 לערך נסע ליטבתה להעמיס סחורה. הגיע ליטבתה והכניס הרכב להעמסה. במהלך נסיעותיו נדבקו לשמשה חרקים רבים אשר נמרחו על השמשה כאשר ניסה לנקותם באמצעות המגבים. כן התווספו אבק ולכלוך. כשהרכב עצר בחניון של מפעל יטבתה, שבאחריות הנתבעת 3, הצמיד אל הרכב "רמפה" (משטח ניד) שהיתה במקום לצורך נקיון השמשה או לטיפוס על המשאית לצרכים שונים. המדובר במשטח מתכת על גלגלים, משלושה כיוונים יש עליו גדר בגובה המתניים, הצד הרביעי פתוח ועליו סולם בעזרתו עולים עליו. התובע הצמיד, כאמור, ה"רמפה" אל חזית הרכב, היות שלא היתה מספיק גבוהה, הניח רגל אחת על מעין מדרגה שהיתה בחזית הרכב, רגלו השניה נותרה על ה"רמפה", והוא נפל הצידה ואחורנית למקום שלא היה מגודר במעקה ה"רמפה", ונחבל בעצמה רבה. לטענתו, אם ה"רמפה" היתה מגודרת גם מהצד השלישי (צ"ל: הרביעי) אפילו עם שרשרת, לא היה נופל למטה. לדבריו, לאחר התאונה המפעל סילק את ה"רמפה" ולא התיר עוד שימוש בה. ה"רמפה" היתה בגובה 1.40 מ', המעקה משלושה כיוונים בגובה 90 ס"מ, התובע היה בגובה 1.80 מ'. ה"רמפה" היתה מיועדת בין היתר לצורך ניקוי השמשות ושימשה דרך קבע את כל הנהגים לעיניהם של עובדי המחלבה. נקיון השמשה הקדמית חשוב מאוד ונחוץ מאוד לנסיעה. לכלוך על השמשה מפריע לראיה, גורם לסנוור ולהפרעה בטיחותית, הוא חייב לנקות השמשה כדי לאפשר נסיעה בטוחה. המעביד ידע שהנהגים מנקים השמשה. באשדוד במפעל של המעביד (הנתבעת 2) יש מטאטא מיוחד לניקוי השמשה, ואם היה כזה בתוך הרכב, היה חוסך את העליה על ה"רמפה". התובע לא הוזהר מפני עליה על ה"רמפה" ולא ניתן לו אמצעי אחר כמו סולם או רתמה למנוע נפילה בעת עליה על הרכב גם למטרות אחרות. התובע צירף כמוצגים שרטוט של ה"רמפה", צילום הרכב, שאלון ותשובותיו, וכן טופס משטרתי "מידע על נתוני תיק תאונת דרכים". בחקירתו בבית המשפט על ידי נציג הנתבעת 1 אישר התובע, כי חנית הרכב במגרש החניה של המפעל ביטבתה היתה לצורך העמסתו. לשאלה מדוע בתעודת המיון (צ"ל: מכתב שחרור) מביה"ח יוספטל באילת (נ/1), לא נזכרת המשאית, השיב כי הודיע שנפל ולא עקב אחרי מה שרשמו. לא יכול היה ליתן הסבר מדוע לא נרשם בתצהירו שמסר הדברים בבית החולים ולא עקב אחרי מה שרשמו. לשאלה מדוע הנפילה מהמשאית אינה מוזכרת גם כשפנה, לאחר שחרורו מחדר המיון בביה"ח יוספטל, לביה"ח סורוקה בבאר שבע (מכתב שחרור נ/2), השיב שגם שם סיפר מה שקרה, היינו כי נפל מסולם כשניקה שמשה. לשאלה מדוע הדבר לא נמסר גם כשהגיע שוב לביה"ח סורוקה למחרת (נ/3), השיב כי 'אינו לוקח עמו המשאית לחדר המיון', אלא אמר מה קרה לו, ואם זה לא נכתב, אינו יודע מדוע. לשאלה מדוע כשהגיע למחרת התאונה לקופת החולים, ונבדק על ידי ד"ר לריסה רוך, לא מסר שנפל ממשאית (נ/5) השיב, כי הוא הודיע מה קרה והיא (הרופאה) רשמה. לדבריו, כשסיפר לרופאה, שנפל מסולם בעל ארבעה שלבים, התכוון ל"רמפה" (ע' 2 ש' 18 עד ע' 3 ש' 3). לשאלה מדוע בסעיף 13 לדוח הועדה הרפואית מטעם המל"ל (נ/4) נרשם שנפל מסולם, השיב כי זה אינו כתב ידו. ובנוגע לאמור בסעיף 25 לאותו דוח, כי נפל בשעת פריקה מהמשאית, השיב שזו טעות של מי שרשם, וזאת למרות שאישר חתימתו ע"ג הדוח הנ"ל. לשאלה בנוגע לסדר הזמנים, השיב כי בשעה 09:00 הגיע לאשדוד ועבד באזור. בשעה 20:30 החלו להעמיס על המשאית שלו באשדוד דגים. בינתיים עצר לנוח, ובשעה 01:00 החל בנסיעה מאשדוד לאילת. בשעה 04:30 סיים פריקת הסחורה באילת ומשם יצא ליטבתה. לאחר מכן תיקן, כי בשעה 05:00 יצא מאילת ליטבתה, והגיע ליטבתה בשעה 06:30, היות שלאחר כשלושה ק"מ נסיעה עצר בצד "למנוחה כ- 5 דקות לשתות משהו". כשהגיע ליטבתה נאמר לו שההעמסה שלו תהיה בערך ב- 07:30, לכן עמד עם המשאית והיה לו זמן לנקות הלכלוך. עוד אישר, כי עם תֹּם ההעמסה היה בכוונתו לנוח, היות שנסע לפני כן כמעט 24 שעות (ע' 5 ש' 15). לשאלה מדוע לא ניקה החרקים עוד בהיותו באילת, השיב ששם אין מים לנקות. לדבריו, הלכלוך על השמשה מפריע יותר באור יום. לשאלה אם למרות הלכלוך ניתן היה לראות את המכוניות שלפניו, השיב שכן אבל "לא נעים לנסוע עם חרקים" (ע' 5 ש' 8). גם בחקירת התובע על ידי ב"כ הנתבעות 3 - 4, כאשר נשאל במפורש, אם הוא מסכים שהרגיש לא בטוח לנסוע עם חרקים על השמשה, ענה: "אני משיב שכן, זה מפריע" (ע' 5 ש' 32). עוד אישר, כי לא הזכיר המשאית בפני גורמים שונים, כי לא יחס חשיבות לכך, ומה שהיה חשוב לו זה לתאר את מצבו מבחינת הגובה והנפילה. בחקירתו על ידי ב"כ הנתבעת 2 אישר התובע, כי צבר די נסיון בעבודתו כדי לדעת, מתי צריך לבצע את הפעולה של נקיון השמשות כדי להמשיך בנסיעה בצורה בטוחה. בחקירה החוזרת אישר לשאלת בא כחו, כי הפעלת המגבים בנסיון לניקוי החרקים (שגרם לטענתו למריחתם על השמשה) היתה בדרך בין אילת ליטבתה. ברם, לשאלות בית המשפט אישר כי החרקים התאספו על השמשה עוד מאשדוד. עוד אישר, כי הנסיעה מאילת ליטבתה אורכת כ- 20 דקות. בחקירה חוזרת לבא כחו בעקבות שאלות בית המשפט, עמד על כך, כי השעה בה יצא מאילת ליטבתה היא ודאית - 04:30. כלעומת זאת, שעת ההגעה ליטבתה שמסר (06:30) היא משוערת (ע' 10 ש' 9 - 10). מדוח על בדיקת תאונת עבודה מטעם הממונה על הבטיחות במפעל מחלבת יטבתה, שהוגש ביום 27.09.2012, והצדדים הסכימו כי ישמש כראיה במסגרת הכרעת בית המשפט בשאלת סיווג התאונה, נאמר כי הממונה ביצע בדיקתו בשעה 08:00, כאשר התאונה אירעה, לכאורה, בשעה 07:30. בסעיף תיאור התאונה נרשם: "נפילה מרמפה / במה לניקוי חלון חזית של משאיות". בסעיף עדים לתאונה אין מוזכר איש. בסעיף הבדיקה עם העובד נרשם: "התובע ניגש לנקות את חלון הנהג בחזית המשאית בזמן ניקוי החלון באמצעות מים ומטלית לא שם לב שהוא נמצא בקצה הרמפה כאשר הלך הצידה עבר את משטח הדריכה ורגל אחת היתה באוויר ועקב כך איבד את שיווי המשקל ונפל כלפי מטה ונחבל בגב...". עוד ציין, כי סביב ל"רמפה" מעקה בטיחות, אך לרוב הנהגים אינם מניחים את ה"רמפה" בצורה נכונה. בסעיף המפגע הבטיחותי ציין: "אי שימת לב של העובד במהלך השימוש ברמפה". ובסעיף "הערות לשיפור" ציין, כי יש להוריד את גלגלי ה"רמפה" ולהתקין מסגרת להרמתה באמצעות מלגזה, כמו כן להתקין שרשרת סגירה לפתח העליה על ה"רמפה", ולדרוש אישור מנהל לצורך השימוש בה. בסעיף ההחלטה שנתקבלה נרשם, כי ה"רמפה" הוצאה לאלתר משטח המחלבה, וכי אין לאפשר לנהגים להשתמש באילתורים, כגון עליה על ארגזים, לצורך ניקוי החלונות. עד כאן סקירת הראיות שנשמעו. טענות הצדדים בסיכומי התובע, הדגיש בא כֹּחו כי לגרסת התובע (כפי שבאה ידי ביטויה בחקירה החוזרת) מריחת הלכלוך שגרמה להפרעה בשדה הראיה התרחשה 2 - 3 ק"מ לפני החניה במפעל ביטבתה. לשיטתו, התובע הגיע ליטבתה סביב 07:00 ונפילתו היתה ממש בסמוך לשעה זו - 07:30 כפי שמצוין בדוח הממונה על הבטיחות שנערך באותו היום. ב"כ התובע מבקש לראות בדברים שנאמרו על ידי התובע לממונה על הבטיחות קרוב לאירוע בבחינת "res gesta", שהיא החריג לכלל האוסר קבלת עדות מפי השמועה, וזוהי הגרסה הקרובה ביותר לאירוע ולכן אותה יש לקבל. לשיטתו של ב"כ התובע, המדובר במקרה מובהק של "טיפול דרך" כהגדרתו בחוק הפלת"ד, אשר בגינו חוסה האירוע התאונתי תחת החוק הנ"ל. לטענת ב"כ התובע, ניקוי שמשת הרכב טרם תחילת הנסיעה היא הוכרה בפסיקה כ"טיפול דרך". ב"כ הנתבעות 3 - 4 בסיכומיו הצטרף לעמדת התובע, כי המדובר באירוע שהוא בגדר תאונת דרכים החוסה תחת כנפיו של חוק הפלת"ד. לטענת ב"כ הנתבעות 3 - 4, לא יכולה להיות מחלוקת לגבי נחיצות ניגוב השמשה להמשך הנסיעה בדרך. לטענתו, אין רלבנטיות למרווח הזמן שבין כניסת התובע ליטבתה לבין הזמן בו התעתד להמשיך הנסיעה, שכן המדובר היה בהפסקה קצרה לצורך העמסת סחורה, תוך ניצול הזמן והאמצעים כדי לטפל ברכב לצורך המשך נסיעתו. לטענתו, היעדר ציון נפילה ממשאית לפני גורמי הרפואה השונים שטיפלו בתובע, אין בו ולא כלום, שכן מה שחשוב בעבור הרופאים הוא לציין את מנגנון הפגיעה - נפילה, ולא לתאר במדויק את ה"תפאורה" שסביב הנפילה. ב"כ הנתבעת 2, בסיכומיו, הדגיש כי ניקוי השמשות נדרש עקב סיכון בטיחותי שנוצר בשל הפעלת המגבים, וכי אף פתיחת ארגז המטען אינו מנתק הקשר שבין הנסיעה לבין הטיפול בשמשה. לטענתו, המדובר בטיפול דרך, וכל טענה אחרת אינה מסתדרת עם טענות התובע, עם הראיות ועם השכל הישר. בסיכומי הנתבעת 1, הפנה ב"כ לכך שהתובע לא ציין, לא בשני חדרי מיון אליהם (ראה נ/1, נ/2, נ/3) הגיע ולא בקופת החולים (ראה נ/5), אף לא בדוח שהוגש על ידו למל"ל (נ/4) כי נפל ממשאית (אם כי בדוח נ/4, בסעיף 25, מוזכרת נפילה בעת פריקה ממשאית - ר.ס.). הנתבעת 1 טוענת, כי יש ליתן משקל לגרסאותיו הראשוניות והבלתי תלויות של התובע. לחלופין, טוען ב"כ הנתבעת 1, כי פעולת ניקוי השמשה על ידי התובע, לאחר ששבמשך נסיעה ארוכה הצטבר לכלוך על השמשה, התובע סיים נסיעתו, הגיע למפעל ביטבתה, המתין בשעת העמסת סחורה ואף לא עמד לצאת לדרך מיד עם סיומה, אינה עומדת במבחנים הנדרשים לשם הגדרתה כ"טיפול דרך", ובין היתר, מבחינת המבחן הגיאוגרפי - לא התרחש בדרך כי אם בחצרי המעביד; לא היה מדובר בטיפול שנדרש עקב אירוע פתאומי; לא נעשה לצורך המשכתה המידית של הנסיעה ולהיפך - התובע עמד לנוח לאחר ביצוע פעולת הניקוי; הלכלוך על השמשה לא היה בגדר תקלה שמנעה מן התובע להמשיך ולנסוע, אלא הוא ראה את המכוניות שלפניו. עוד נטען על ידי ב"כ הנתבעת 1, כי הטענה שעלתה בחקירה החוזרת, לפיה מריחת החרקים על השמשה אירעה 2 - 3 ק"מ לפני יטבתה - היא בגדר הרחבת חזית, שכן לא נטענה קודם לכן. עד כאן סיכום טענות הצדדים בסיכומיהם. דיון והכרעה בנוגע לשאלת נסיבות קרות התאונה, עולה ספק בשאלה, האם הנסיבות המתוארות על ידי התובע בכתב התביעה ובתצהיר, הן נסיבות התאונה. שכן, לפני הגורמים הרפואיים לא מצא התובע לציין, כי נפל ממשאית (ראה נ/1, נ/2, נ/3, נ/5). לא זו אלא, בטופס הועדה הרפואית של המל"ל (נ/4) נרשם בסעיף 13, כי סיבת הפציעה היא "נפילה מסולם", ובהמשך, בסעיף 25, כי נפל "בזמן פריקה מהמשאית". כלעומת זאת, בדוח הממונה על הבטיחות, שנערך בסמוך לאירוע והוגש בהסכמה, אכן נרשם סיפור מעשה דומה לזה שבתצהירו של התובע. ודוק: אם המדובר בנפילה מסולם או נפילה בעת פריקת סחורה, אין חולק, שאין המדובר באירוע תאונתי החוסה תחת חוק הפלת"ד. ואולם, גם אם אקבל טענת ב"כ התובע, כי הסיפור שמסר לממונה על הבטיחות הוא המשקף את האירוע, לא מצאתי, כי האירוע עומד בתבחינים להגדרתו כתאונת דרכים או כשימוש לוואי החוסה תחת חוק הפלת"ד. השאלה העומדת לדיון הינה, האם המדובר באירוע תעבורתי במהותו, ובכלל זאת, האם מדובר בחריג שהוכר בדין שענינו "תיקון דרך" או "טיפול דרך". פסיקת בתי המשפט קבעה מספר מבחנים להכרעה בשאלה זו. מבחן מהות הטיפול - על התקלה או הטיפול להיות מסוג כזה שניתן לבצעו על הדרך, ללא מומחיות מיוחדת, כגון החלפת גלגל, שמן, נורה וכיו"ב. על התקלה להיות מסוג כזה שצפוי מכל נהג ברכב שהיה מסוגל לעשותו ולא להיות מבוצעת על ידי מכונאי. ראה ע.א. 3392/09 דהן נ' אריה חברה לבטוח בע"מ; ע.א. (מחוזי י-ם) 3204/02 קורנגולד נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ. במקרה דנן - אין המדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול של איש מקצוע. המבחן הגיאוגראפי, קרי: היכן בוצע התיקון, האם על אם הדרך, תוך כדי נסיעה, או שמא במקום שאיננו הדרך. במקרה דנן, עולה מן הראיות שהוצגו ונשמעו, כי התיקון בוצע במגרש החניה של מפעל מוצרי החלב ביטבתה, שם העמיס התובע את המשאית. בפסק הדין רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ נקבע: טיפול דרך חייב להיעשות בדרך במובנה הגיאוגראפי, ומשום כך טיפול הנעשה בבית או בחצרים של מקום העבודה אינו טיפול דרך. כן נקבע בפסק הדין רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ספנייב, כדלקמן: התנאי הראשון הוא כי מדובר בטיפול שהתרחש בדרך לאמור: החל מן העליה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה. המבחן השני, ענינו פתאומיות התקלה. על התקלה להתרחש באופן בלתי צפוי, כך שיהיה על נהג הרכב לתקנהּ באופן מידי על מנת להמשיך בנסיעתו (ראה ע.א. 3392/09 דהן נ' אריה חברה לבטוח בע"מ). במקרה דנן, ספק אם המדובר בתקלה שחייבה הפסקה פתאומית של הנסיעה. המדובר היה בהפרעה לשדה הראיה, שהלכה והצטברה, ברם התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי ניתן היה לראות את המכוניות שלפנים, ובסופו של דבר הגדיר המצב כ"מפריע" או "לא נעים". יתר על כן, המדובר בלכלוך שהצטבר במהלך מספר נסיעות, על פני יממה שלמה בקירוב. טענת התובע, כי רק דקות ספורות לפני הגיעו ליטבתה, ניגב את השמשה עם המגבים והלכלוך נמרח על השמשה, כאשר אז נוצר סיכון בטיחותי גבוה יותר - היא טענה כבושה, שלא עלתה בכתב התביעה, בתצהיר או בדיווח לממונה על הבטיחות, אלא בשלב החקירה החוזרת בלבד, ובתשובה לשאלה בה הונחה עובדה זו לפניו. בתצהיר היתה התיחסות להפעלת המגבים במהלך הנסיעה, בלי ציון נקודת זמן. מכאן, שאין מתקים, במקרה דנן, רכיב המידיות הדורש תיקון התקלה או טיפול הדרך לצורך המשך הנסיעה, ואף בפועל לא טופל המצב מידית, אלא לאחר שעות ארוכות של הצטברות לכלוך על השמשה. המבחן השלישי, הינו מבחן הזמן. על הטיפול להתרחש במהלך הנסיעה, ולצורך המשכתה המידית. אין המדובר בתיקון המבוצע לפני תחילת הנסיעה או לאחר סיומהּ (ראה ר.ע.א. 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ). כאמור לעיל, במקרה דנן, המשך הנסיעה לא חייב טיפול מידי במצב. יתר על כן, התובע אף אישר, בחקירתו, כי לא התעתד להמשיך הנסיעה מיד לאחר התיקון, אלא חפץ לנוח ביטבתה, וזאת לאחר שנסע כעשרים וארבע שעות. לא זו אלא, עלה מדבריו של התובע, כי יצא מאילת ליטבתה סביב 04:30, כי הנסיעה בין אילת ליטבתה אורכת כ- 20 דקות, וכי עצר בדרך לפרק זמן בן כחמש דקות. בנסיבות אלה, אינני מקבל גרסתו, כי הגיע ליטבתה בשעה 06:30, אלא לפחות כשעה לפני כן. ודוק: אף התובע עצמו, בתשובה לשאלה בחקירה חוזרת בעקבות שאלות בית המשפט, צין כי שעת ההגעה ליטבתה היא משוערת מבחינתו, ולעומת זאת שעת היציאה מאילת - 04:30 - בטוחה. ראה ע' 9 ש' 9 - 10 לפרו'. אם נקבל דברי התובע בגרסתו המתועדת הראשונה, בסמוך למקרה, כפי שבאה לפני הממונה על הבטיחות במפעל, אירעה הנפילה בשעה 07:30. אם כך, מפירוט הזמנים שנמסר על ידו, עולה כי שהה במגרש החניה של המפעל כשעתיים לפני כן. ולאור דבריו, כי התכוון לנוח לאחר סיום טעינת המשאית, גם לא התכוון לצאת לדרך מיד לאחר מכן. מכאן, שהאירוע התאונתי לא התרחש במהלך הנסיעה. לענין זה, מציין כב' השופט א. ריבלין בספרו, כי הרחבת המונח תיקון או טיפול דרך, כך שיכלול גם תיקונים או טיפולים שבוצעו לפני תחילת הנסיעה או לאחר סיומהּ, אינה רצויה. כל המבחנים הללו כפופים למבחן כללי, והוא - שימוש ברכב למטרה תעבורתית. ממבחן זה יש להסיק, כי טיפול ברכב במגרש חניה של המפעל, לאחר שנסיעת הלילה הסתימה והתובע שוהה במקום כשעתיים בהמתנה להעמסת סחורה, ואף מתעתד לנוח עם סיום ההעמסה לפני הנסיעה הבאה, אינו חלק מהשימוש התעבורתי בו. מכל המקובץ עולה, כי האירוע התאונתי הנטען אינו עולה בגדר "תיקון דרך" או "טיפול דרך" כהגדרתו בדין, ומשכך אין המדובר באירוע תאונתי החוסה תחת כנפיו של חוק הפלת"ד. בנסיבות אלה, דין התביעה כנגד המבטחת על פי פקודת בטוח רכב מנועי [מוסח חדש], תש"ל - 1970 - קרי: הנתבעת 1 - להדחות. התובע ישלם לנתבעת 1 שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪. ב"כ התובע רשאי לצרף חוות דעת מומחה מטעמו בתוך 45 ימים מהיום. ב"כ הנתבעות 2 - 4 רשאיות לצרף חוות דעת מטעמן בחלוף 45 יום נוספים. עד ליום 01.07.2013 יודיעו הצדדים עמדתם בנוגע למינוי מומחה מטעם בית המשפט. קובע לדיון קדם משפט ליום כח' תשרי תשע"ד - 02 אוק' 2013, שעה 12:30. תחשיב נזק מטעם התובע יוגש עד 60 ימים עובר למועד הדיון. תחשיב נזק מטעם הנתבעות 2 - 4 יוגש עד 30 ימים עובר למועד הדיון. ימי הפגרה יבואו במנין בנוגע לכל המועדים שנקבעו בהחלטה זו. נפילה מרכב עומדתאונות נפילהמשאיתנפילה