סעיף 29 לפקודת השטרות מתווה את הילך הדיון בכל הנוגע לשטרות - בהתאם לסעיף זה, חזקה היא כי כל אוחז שטר הינו אוחז כשורה ומשכך, הנטל הראשוני הוא על מושך השטר להוכיח כי הקיבול או ההוצאה או הסיחור פגועים ברמאות , כפיה , אלימות , פחד או אי חוקיות. בהקשר זה, נקבע כי גם כשלון תמורה הינו נסיבה בגדר הנסיבות הנכללות במסגרת סעיף 29 והשוללות את החזקה לכאורה בדבר אחיזה כשורה. לענין זה יצויין כי כשלון תמורה אינו מצוין מפורשות ברשימה בסעיף 29(ב) ואולם, נקבע בפסיקה כי הרשימה האמורה אינה סגורה וממצה וכי כשלון תמורה נכלל בה. מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא סעיף 29 לפקודת השטרות: 1. תביעות מאוחדות אשר תחילתן בהגשתם לביצוע של שיקים כדלקמן: שיק מספר 15821 על סך 2412.8 ₪ אשר מועד פרעונו 31/1/11. שיק מספר 15816על סך 9,682 ₪ אשר מועד פרעונו - 21/2/11. שיק מספר 15817 על סך 9,682 ש"ח אשר מועד פרעונו 24/2/11. שיק מספר 15818 על סך 9,681 ₪ אשר מועד פירעונו 18/3/11. שיק מספר 15819 על סך 9,681 ₪ אשר מועד פרעונו ליום 21/3/11. שיק מספר 15820 על סך 9,681 ₪ אשר מועד פרעונו 27/3/11. (להלן:"השיקים נשוא התביעה") השיקים הוגשו לביצוע במסגרת תיקי הוצאה לפועל אשר מספריהם: 26-3130-11-4 ו - 26-35390-11-1 (להלן:"תיקי ההוצאה לפועל"). טענות הצדדים 2. לטענת הנתבעת, הינה חברה העוסקת באספקה וייבוא של כבלים שונים. במסגרת עסקיה, התקשרה הנתבעת עם חברת נכט אילן ישראל (2001) בע"מ (להלן:"חברת אילן נכט") וזו העניקה לה שירותי עמילות מכס וכן, שירותים של פעולות אשראי והעברת כספים לחו"ל. במסגרת הפעילות השנייה- משכה הנתבעת לפקודת חברת אילן נכט את השיקים נשוא התביעה וזאת, על מנת שזו תבצע מנגד, ביום 8/12/10 ,העברה של תשלום סך 10,000 יורו, לספק של הנתבעת בחו"ל. לטענת הנתבעת, חברת אילן נכט לא ביצעה את ההעברה לחו"ל ומשכך, נוצר מצב של כשלון תמורה בגין השטרות. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי חברת אילן נכט והתובעת הינם למעשה צדדים קשורים ומשכך, השיקים הוסבו לתובעת בנסיבות של מרמה וכן, כאשר התובעת הינה חסרת תום לב, באשר בעת סיחור השיקים ,ידעה התובעת כי לא שולמה התמורה בגין השיקים וכי אין בכוונת חברת אילן נכט לשלם את התמורה בגין השיקים. לתמיכה בטענותיה אלו, מפנה הנתבעת למספר תיקים משפטיים במסגרתם- לטענתה- התקבלה הטענה ולפיה חברת אילן נכט והתובעת הינם צדדים קשורים וכן, בחלקם,חברת אילן נכט והתובעת יוצגו על ידי עורך דין אחד. זאת ועוד, לטענת הנתבעת , ממילא לא ניתנה על ידי התובעת תמורה בגין השיקים וזאת, הואיל והתובעת, על דעת עצמה, העבירה יתרת זכות מכרטסת ניכיון השיקים, ליתרת חובה נטענת בכרטסת אחרת של חברת אילן נכט ובכך אין משום תמורה בגין השיקים. לאור האמור, לטענת הנתבעת, הרי שהתובעת אינה אוחזת כשורה ואין היא מתגברת על טענת ההגנה של הנתבעת בגין כשלון תמורה כנטען. 3. התובעת מנגד טוענת ראשית, כי לא הוכח כשלון תמורה בעסקת היסוד בין הנתבעת לבין חברת אילן נכט ומשכך, אין היא נדרשת להוכיח אחיזה כשורה. זאת ועוד, התובעת שוללת כל טענת קשר משפטי או אחר בינה לבין חברת אילן נכט ולטענתה מדובר בחברות שונות, עם פעילויות שונות, אשר אין כל זהות בין בעליהן וכל הקשר בינהן מתמצה בכך שחברת אילן נכט שכרה בשכירות משנה משרדים במשרדי התובעת וכן, בכך שהתובעת היתה זו אשר סיפקה לאילן נכט את שירותי עמילות המכס. באשר להפניית הנתבעת להליכים משפטיים בהם נקבע כביכול הקשר בין התובעת לבין חברת אילן נכט, הרי שלטענת התובעת אין בהליכים האמורים דבר וחצי דבר מהנטען, באשר לכל היותר מדובר בהחלטות ביניים במסגרת בקשות רשות להגן, או לדחיה על הסף, אשר הקביעות בהן אין בהן בכדי לקבוע ממצאים כלשהם, אלא שכל שיש בהן הינו שיקוף טענות ההגנה המתקבלות באותו שלב ותו לא. זאת ועוד, לטענת התובעת לאחר שהתבררו הטענות בתיקים אליהם הפנתה הנתבעת לגופן, התקבלו תביעותיה. באשר לייצוג התובעת וחברת אילן נכט על ידי עורך דין אחד, טוענת התובעת כי הוצגו שני מקרים בלבד בהם לא היה ניגוד עניינים ביצוג באמצעות עורך דין אחד ואולם, אין בכך בכדי להשליך או להוכיח זהות בין שתי החברות. למעלה מן הצורך מוסיפה התובעת וטוענת כי ניתנה על ידה תמורה בגין השיקים וזאת, על דרך זיכוי יתרת חובה של חברת אילן נכט בכרטסת של התובעת. לטענת התובעת חברת אילן נכט חבה לה סך של 3,291,664 ש"ח בגין שיקים אשר משכה או הסבה ואשר חוללו באין פרעון. יתרה מכך , השיקים סוחרו אליה , ביום 6/12/10 , דהיינו טרם כשלון התמורה הנטען ומשכך, אין לה אף חובה , בהתבסס על הלכת גוייסקי להוכיח אחיזה כשורה בשיקים. לחילופין ובהשלמה טוענת התובעת כי ממילא השיקים הוסבו אליה כשהיא תמת לב ובתמורה ומשכך, הינה אוחזת כשורה בשיקים באופן שגם לו הוכיחה הנתבעת כשלון תמורה בעסקת היסוד, הרי שטענת הגנה זו אין כוחה יפה במישור היחסים בינה לבין הנתבעת. דיון והכרעה: 4. במסגרת הדיון אשר נערך בפני העידו מטעם הנתבעת מר אדם עמית ואילו מטעם התובעת הגברת אורנה מזרחי. לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי ושקלתי את הראיות כפי שהוצגו בפני , נוכח הנטלים החלים על כל אחד מן הצדדים ובשים לב לדין החל, הנני סבורה כי דין ההתנגדות להדחות ודין התביעה להתקבל. להלן יפורטו טעמי. 5. סעיף 29 לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובע כי : " (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר" סעיף 29 מתווה את הילך הדיון בכל הנוגע לשטרות - בהתאם לסעיף זה, חזקה היא כי כל אוחז שטר הינו אוחז כשורה ומשכך, הנטל הראשוני הוא על מושך השטר להוכיח כי הקיבול או ההוצאה או הסיחור פגועים ברמאות , כפיה , אלימות , פחד או אי חוקיות. בהקשר זה, נקבע כי גם כשלון תמורה הינו נסיבה בגדר הנסיבות הנכללות במסגרת סעיף 29 והשוללות את החזקה לכאורה בדבר אחיזה כשורה. לענין זה יצויין כי כשלון תמורה אינו מצוין מפורשות ברשימה בסעיף 29(ב) ואולם, נקבע בפסיקה כי הרשימה האמורה אינה סגורה וממצה וכי כשלון תמורה נכלל בה. כך, בע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ ,פ"ד לג(1) 304, נקבע על ידי בית המשפט העליון, בעמ' 307: "מהאמור בסעיף-קטן (ב) הנ"ל [ סעיף 29(ב) לפקודת השטרות[נוסח חדש] - ט' ש' כ'] עולה ברורות כי שכדי שחובת הראיה תוחלף מההכרח שתהיה קימת הודאה או הוכחה שזכות הקנין של האוחז בשטר פגומה בכלל אחת הסיבות המנויות בסעיף-קטן זה או בגלל פגמים אחרים בזכות קנין... כפי שנאמר על-ידי דר' זוסמן בספרו דיני שטרות (מהדורה חמישית סעיף 211) הפגמים בזכות הקנין המנויים בסעיף 29(ב) ניתנו רק לשם הדגמה" (כן, ראן רע"א 6553/97 אפרים חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ , פ"ד נב (2) 345 (14/5/1998)) לאחר שהוכיח המושך קיומן של נסיבות כאמור, עובר הנטל אל האוחז להוכיח כי - לאחר אותה רמאות או אי חוקיות - ניתן, בתום לב, ערך בעד השטר. 6. בהתאם למתווה הקבוע בסעיף 29 יש לבחון ,במקרה בפני , האם הוכיחה הנתבעת קיומו של העדר חוקיות - לענין זה, טענה הנתבעת שתי טענות- האחת- כשלון תמורה בעסקת היסוד , דהיינו, כי חברת אילן נכט לא ביצעה את העברת הכספים לחו"ל בהתאם להתחייבותה במסגרתה נמשך לפקודתה השיק והשניה- קשר , בבחינת קנוניה, בין התובעת לבין חברת אילן נכט במסגרתו העבירו החברות האמורות בין האחת לשניה שיקים ביודען כי מדובר בשיקים אשר התקיימו לגביהן נסיבות של כשלון תמורה וזאת, על מנת שהאוחז בשטרות יחשב כצד רחוק כלפי המושך. 7. כאמור, הנטל להוכחת הנסיבות הקבועות בסעיף 29 לפקודת השטרות מוטל על הנתבעת והנני סבורה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכחת הנסיבות האמורות, דהיינו, נסיבות השוללות חזקת אחיזה כשורה של התובעת. ראשית - הנתבעת לא הוכיחה כשלון תמורה במסגרת עסקת היסוד: בהקשר זה, הנתבעת טענה כי חברת אילן נכט לא ביצעה את ההעברה לחו"ל בגינה נמשכו השיקים ואולם, טענה זו נטענה בעלמא. כך, הנתבעת לא צירפה כל אסמכתא המעידה על כך שההעברה לא בוצעה ובכלל זה- אף לא העבירה מכתב מאת הספק בדבר אי ביצוע ההעברה, לא הראתה כי היא עצמה ביצעה את ההעברה לספק באמצעים אחרים (כטענתה העולה מעדות העד מטעמה בעמוד 2 שורות 2-3) , לא הראתה כל מכתב אשר הוציאה לחברת אילן נכט המתעד,בזמן אמת, התראה בדבר הפרת התחייבותו לביצוע ההעברה וכן, לא הזמינה את אילן נכט לעדות, על מנת שיתמוך טענתה בדבר כך שלא ביצע את ההעברה. יצויין כי במסגרת עדותו טען העד מטעם הנתבעת, כי היה על התובעת לבצע את ההעברה לחו"ל בגין השיקים ואולם, הטענה נטענה בעלמא, לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית והיא אף עומדת בסתירה להתנהלות הנתבעת , באשר אין חולק כי עד למועד הגשת ההתנגדות לא פנתה הנתבעת אל התובעת כלל וקל וחומר שלא בדרישה לביצוע ההעברה לחו"ל בהתאם לשיקים (ראה עדותו של העד מטעם הנתבעת בעמוד 3 שורות 8-9). זאת ועוד, הטענה עומדת בסתירה לטענתה האחרת של הנתבעת ולפיה, התובעת סיפקה - בשמה ובמקומה של חברת אילן נכט שירותי עמילות מכס , השירותים האמורים סופקו והשיקים בגינם נפרעו כסדרם גם לאחר התאריך של כשלון עסקת ההעברה. 8. שנית- הנתבעת לא הוכיחה את אותה קנוניה בין התובעת לבין חברת אילן נכט. בהקשר זה, עיון בהחלטות אשר אליהן הפנתה הנתבעת - מעבר לכך שמושכלות יסוד הן כי אינן מהוות ראיה קבילה באשר הן בבחינת עדות מפי השמועה - מעלה כי אין בהן בכדי לתמוך בטענה בדבר הקשר הנטען. כך, מדובר בשתי החלטות אשר ניתנו במסגרת בקשות למתן רשות להתגונן, הן בבחינת שיקוף טענות הגנה ואין בהן ולו ברמז משום קביעת ממצאים סופיים על ידי בית המשפט. זאת ועוד, לא מצאתי כי יצוג שני גורמים אשר אינם בניגוד עניינים בנקודה מסויימת יש בו בכדי להוביל לקשר בין הצדדים ובוודאי שלא לזהות בינהם. כך גם בכל הנוגע לשכירת משרדים באותו מיקום וסיומת דואר אלקטרוני זהה הנובעת מכך, עובדות אשר אין בהן בפני עצמן בכדי להקים זהות ישויות בין חברות אשר אין כל קשר בינהן מעבר לכך. מאידך יודגש כי , לא הוכחה זהות בין בעלי המניות בתובעת ובחברת אילן נכט ולא הוכחה זהות מנהלים בין שתי החברות. לענין זה, העד מטעם הנתבעת העיד מפורשות כי אינו יודע מי הם בעלי המניות בשתי החברות (ראה עדותו בעמוד 2 שורות 28-31) , מנגד טענה העדה מטעם התובעת בתצהירה כי מדובר בבעלים שונים ומנהלים שונים- ועדותה זו לא נסתרה. לא למותר להוסיף ולציין כי התנהלות הנתבעת עצמה מלמדת על כך שלא סברה שיש זהות בין שני הצדדים, באשר , כמפורט לעיל, עד להגשת ההתנגדות לא מצאה הנתבעת לפנות לתובעת בדברים ו/או לדרוש ממנה קיום התחייבויותיה של חברת אילן נכט, מחדל השולל טענתה ולפיה סברה כי שניהם חד הם. לאור האמור הנני קובעת כי הטענה ולפיה יש זהות בין ישותה המשפטית של התובעת לבין ישות המשפטית של חברת אילן נכט- לא הוכחה . באשר לטענה ולפיה התובעת וחברת אילן נכט מחליפות שיקים ביודען כי לא ניתנה בגינם תמורה- הרי שטענה זו נשללה על ידי העד מטעם הנתבעת בעדותו, עת העיד כי הוא יודע שחברת אילן נכט ביצעה ניכיונות שיקים אצל התובעת- דהיינו, אישר כי התובעת סיפקה שירותי ניכיון בתמורה לאילן נכט ולא החליפה עימה שיקים באופן מלאכותי על מנת שתוכל לגבותן כ"צד רחוק" . לענין זה, העיד העד במסגרת חקירתו מיום 30/11/11 כדלקמן: "ידעת שאילן נכט מנכה את השיקים שלך בגייטפורט? ת. כן . בעבור תמורה זו או אחרת" (עמוד 4 שורות 1-2) גם עדותו של העד מטעם הנתבעת ולפיה, העיסקה הנדונה אינה עיסקה ראשונה בינו לבין חברת אילן נכט וכי לא הגביל סחירותם של השיקים אשר משך לחברת אילן נכט לאור ניסיונו הטוב עימה בעבר (ראה עדותו בעמוד 4 שורות 23-25) , יש בה בכדי לשלול קיומה של קנוניה כנטען, באשר אף לדידו, מדובר במקרה אחד ויחיד בו לא ניתנה תמורה על ידי חברת אילן נכט בגין שיקים אשר נמשכו על ידו לחברת אילן נכט, דהיינו, אין מדובר בהתנהלות קבועה או סדרתית. לאמור יש להוסיף כי התובעת הגישה כנגד חברת אילן נכט הוכחת חוב בגין חוב בסך של למעלה משלושה מיליון ₪ וקיומו אף הוא מלמד על כך שלא היו כל קנוניה או קשר בין הגופים. 9. משלא הוכיחה הנתבעת נסיבות השוללות חזקת האחיזה כשורה, בהתאם לסעיף 29 , ממילא דין הגנתה להדחות. למעלה מן הצורך , אבחן להלן שתי חלופות אשר אף בהן יש בכדי לשלול הגנתה של הנתבעת - האחת - הנובעת מכך שהסיחור לתובעת הינו קודם לכשלון התמורה הנטען והשניה- הנובעת מכך שהתובעת הרימה הנטל להוכחת אחיזה כשורה בשיקים. 10. ראשית, לטענת הנתבעת כשלון התמורה אירע ביום 8/12/10, התובעת מצידה טענה כי הסיחור של השיקים נעשה אליה ביום 6/12/10. טענת התובעת בדבר סיחור השיקים נתמכה הן בקבלה אשר הוצגה על ידי התובעת המעידה על ביצוע פעולת הניכיון וסיחור השיקים לידה ביום 6/12/10 והן, על ידי שתי כרטסות הנהלת חשבונות המעידות על זיכוי חשבונה של חברת אילן נכט במועד האמור בתמורת השיקים נשוא התביעה. לענין זה, נקבע בע"א 407/62 ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר ואח’, פ"ד טז .595, כי מקום בו סוחר השיק טרם כשלון התמורה הרי שהאוחז בו אינו צריך להוכיח מעמד של אוחז כשורה אלא שדי שיוכיח מעמד של אוחז. יפים לענין זה דברי בית המשפט העליון בע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, פ"ד לח (4) 281, בעמ' -289-290 : "כידוע, יש להבדיל בין העדר תמורה לבין כישלונה. בו בזמן שהעדר תמורה אינו פוגם בזכות הקניין, עשוי המצב להשתנות עקב כישלון תמורה. אם בעת הכישלון מצוי עדיין השטר בידי הנפרע, קמה חובתו להחזיר את השטר לעושה (או את השיק למושך). אם, בניגוד לחובתו זו, הוא מסחר אותו, נגועה התנהגותו במעילה באמון, והקניין, שהועבר על-ידי הסיחור לאוחז בעד ערך (להבדיל מאוחז כשורה), פגום אף הוא. לשון אחר: מושך השיק, בדוגמה דלעיל, רשאי להתגונן בטענה של כישלון תמורה לא רק נגד הנפרע אלא גם נגד תביעתו של האדם, לו סיחר הנפרע את השיק (אלא אם כן הו "אוחז כשורה"). כלפי אוחז "סתם" עומדת הטענה, בין אם הלה ידע ובין אם לא ידע על כישלון התמורה, שכן דבק הפגם (כאמור) בקניין: ראה ע"א 407/62 [9], בעמ' .1110שונה המצב, אם השיק סוחר בעד ערך לפני כישלון התמורה, שאז עובר לנסב קניין ללא פגם, אפילו ידע שהשיק הוצא נגד תמורה עתידית (כגון הבטחה לספק סחורה). משקיבל הנפרע על חשבון הסחורה אותה הבטיח לספק "דמי קדימה" (הוא השיק), אין כל מניעה, שיסחר את השיק בקניין שלם ללא פגם. זמן הסיחור לעומת מועד הכישלון הוא איפוא קריטי לגבי אוחז בעד ערך (להבדיל מאוחז כשורה). אפילו סוחר לו השטר לא בעד ערך בפועל אלא בעד הבטחה מחייבת, מקנה לו מעמדו זה (עקב הסיחור שקדם לכישלון התמורה) זכות תביעה נגד המושך, אף-על-פי שלזה האחרון הגנה טובה נגד הנפרע: סעיף 26(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש]; ע"א 333/61 [10]; ע"א 576/61 [11], בעמ' 1463ועוד. הטעם לכך הוא, ששטר הוא שווה כסף, והוא נמסר לנפרע (בדוגמה דלעיל), לא כדי שיהיה מוחזק במשמרתו אלא על-מנת שינצלו כרצונו ברם, וזה לדעתי חשוב לענייננו, הלכה פסוקה היא, שעל אוחז השטר (בענייננו - הבנק) נטל הראיה מה קדם למה, הסיחור או כישלון התמורה." יצויין כי על הלכת גוייסקי הועברה ביקורת בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , פ"ד מח (4) 498 , במסגרתו הושארה ההלכה בצריך עיון תוך :"הצבת 'הערת אזהרה' לגביה" ואולם, ראשית, ההלכה טרם שונתה והיא בבחינת הלכה מחייבת ויתרה מכך, השארתה ב"צריך עיון" נסבה על מקרה בו דובר על שיק ביטחון ולא בנסיבות, כפי המקרה בפני, בהן , לא זו בלבד שהשיק נמסר כתמורה וידוע היה למושכו כי הוא יופקד, בין על ידי הנמשך ובין בדרך של ניכיון, אלא שהוא אף לא הגביל סחירותו מתוך ידיעה כאמור (ראה עדותו בעמוד 4 שורות 23-25 וכן, עדותו בדיון מיום 30/11/11 בעמוד 4 שורות 1-2) לאור האמור, משהוכיחה התובעת כי מועד הסיחור קדם למועד כשלון התמורה, הרי שגם לו היה מוכח כשלון התמורה ,די בכך שהסיחור נעשה לתובעת כדין והינה במעמד של אוחז. 11. יתרה מכך, הנני סבורה כי ממילא הרימה התובעת הנטל להוכחת הסיפא לסעיף 29 , דהיינו כי הינה אוחזת בעד ערך ובתום לב. כבר בפתח הדברים יובהר כי המועד בו נבדקים התנאים האמורים הינו מועד סיחור השטר אל האוחז. בהקשר זה ראה ע"א 569/70 דוד סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד כה(1) 525 (1971), בעמ' 528, פסק-דינו של כבוד השופט מ' עציוני; ע"א 389/67 בנק פ.ק.או. בע"מ נ' יוסף קיבוביץ, פ"ד כב(1)264 (1968), בעמ' 266, פסק-דינו של כבוד השופט י' זוסמן). 12. באשר למתן ערך בעד השטר - סעיף 26 לפקודת השטרות מגדיר בחובו תמורה בת ערך כדלהלן: "(א) תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא - (1) כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה ; (2) חוב קודם או חבות קודמת ; ודינם כדין תמורה בת-ערך בין שהשטר הוא בר-פרעון עם דרישה ובין שהוא בר-פרעון בזמן עתיד. (ב) משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן. (ג) אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו..." כתימוכין למתן תמורה בגין השטרות , הציגה התובעת כרטסת הנהלת חשבונות המעידה על כך שבמועד הסיחור זיכתה את חשבונה של חברת אילן נכט בסכום השיקים ומשכך, ניתנה תמורה בגין השיקים. בהקשר זה, העידה העדה מטעם התובעת כי התובעת סיפקה ללקוחות חברת אילן נכט שירותי עמילות מכס , באופן שחברת אילן נכט היתה מקבלת מאת לקוחותיה שיקים בגין השירותים האמורים , בהתאם לאשראי אשר נתנה לאותם לקוחות ושילמה, בגין השירותים, ישירות לתובעת במזומן או, כשלא היה לה כסף מזומן , בניכיון שיקים של לקוחותיה. (ראה עדותה של אורנה מזרחי בעמודים 6-7 שורות 29-4). לאור האמור, לחברת אילן נכט היו שתי כרטסות אצל התובעת- האחת כרטסת אשר במסגרתה נוהלו עסקאות הניכיון. היתרה בכרטסת זו היתה תמיד אפס באשר עסקאות הניכיון מתחילות ומסתיימות באותו מועד- מועד הניכיון - בו מוסבים מחד השיקים ומאידך ניתנת התמורה בגינם . כרטסת שנייה- היתה כרטסת שירותי עמילות המכס אשר ניתנו על ידי התובעת לחברת אילן נכט. במסגרת כרטסת זו ניתן לראות את החיובים והזיכויים של חברת אילן נכט כלפי התובעת. לענין זה, ניתן לראות בכרטסת שכאשר בוצעו עסקאות ניכיון בכרטסת הניכיונות, הועברו זיכויים מכרטסת הניכיונות לכרטסת שירותי עמילות המכס. אופן הניהול האמור- לא נשלל ויתרה מכך, נראה כי אינו שנוי במחלוקת על ידי הצדדים באשר הנתבעת השתיתה טענת הגנתה, השוללת מתן תמורה בגין השטרות על אופן הניהול האמור, באשר לטענתה- לא היתה לתובעת הזכות בדין או בחוזה בינה לבין אילן נכט, להעביר יתרות זכות מכרטסת הניכיון לכרטסת עמילות המכס ומשהתמורה אשר נתנה בגין השטרות מבוססת על זיכוי חוב בכרטסת עמילות המכס - לאו תמורה היא. אין בידי לקבל טענתה זו של הנתבעת - ראשית, באשר למקור החוקי לקיזוז תשלום כנגד חוב אחר הרי שזה קיים בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 . לענין זה, גם לו אקבל הטענה כי מדובר בעסקאות שונות, הרי שהואיל ומדובר בצדדים קרובים ובסכומים קצובים , ממילא ניתן לקזז האחד כנגד האחר בהתאם להוראת סעיף 53(א) סיפא. זאת ועוד, בהתאם לסעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות, תמורה בת ערך לשטר יכול שתהיה חוב או חבות קודמת. כך, בע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ,חיפה , פ"ד כה(1) 525, 528 נקבע כי: "יתר-על-כן, עצם קיום החוב מהווה תמורה בת-ערך לשיק, כאמור בסעיף 26 (א) (2) לפקודת השטרות, וכבר נאמר שבעת הסיחור הגיע חובו של המשיב לבנק לכדי מאה אלף ל"י." (ראה גם תא (ת"א 5315/05 בנק המזרחי המאוחד נ' קליין יום טוב (11/10/2007), ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסן, פ"ד מז (5) 1, בפיסקה 32 ובאסמכתאות הנזכרות שם, ע"א (ת"א) 4048/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ (לא פורסם) ) במקרה בפני הוצגו בפני כרטסות הנהלת החשבונות המעידות על כך שבמועד סיחור השיקים וניכיונם זוכה חשבון חברת אילן נכט בגין חובותיה הנובעים מעסקאות עמילות המכס, חשבון שבמועד הרלוונטי עמד ביתרת חובה אשר הוקטנה בהתאמה לסכומי השיקים אשר נוכו ומשכך, הוכח מתן תמורה בגין השיקים. אציין כי הנתבעת מעלה שתי טענות נוספות- האחת - כי לאחר חילול השיקים חייבה התובעת את חברת אילן נכט בסכומם והשניה- כי התובעת הגישה הוכחת חוב, בין היתר, גם בגין שיקים אלו אשר חוללו ומשכך, אינה יכולה להיפרע מהנתבעת. אין ממש בטענותיה אלו של הנתבעת. ראשית באשר לחיוב החשבון בסכום השיקים, הרי שכאמור לעיל, מבחן התמורה הינו במועד סיחור השיקים ומשכך, אין זה רלוונטי כי לאחר שהשיקים חוללו שבה התובעת וחייבה את הכרטסת בסכומם. באשר לטענה השנייה- הרי שגם זו אינה רלוונטית הואיל ולתובעת הזכות לתבוע את כל מי שיש לה כלפיו עילה ובלבד שלא תפרע פעמיים בגין אותו החוב. 13. באשר לתום ליבה של התובעת - סעיף 91 לפקודת השטרות קובע כי : ""כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב כשמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות". על-פי ההלכה הפסוקה "תום-לב פירושו - יושר, ואין רשלנות מעידה על חוסר יושר, שכן אפילו אדם ישר עשוי לפעמים להתרשל, מאידך גיסא, גם אדם שאינו נוהג ביושר, עשוי לנקוט את אמצעי הזהירות הדרושים כדי לא להיות רשלן" (זוסמן,דיני שטרות (מהדורה 6, תשמ"ג, בעמ' 273. ראו גם: ע"א 244/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט, פ"ד נג(4) 804 (1999), בעמ' 811). תום הלב של האוחז בשטר נבחן על-פי מבחן סובייקטיבי, ודי שהאוחז יוכיח שנהג ביושר, גם אם לא בהכרח נהג בדרך המקובלת האובייקטיבית. התובע אינו נדרש לערוך חקירות ודרישות בעניין כשרות השטר ודי בהתנהגות שאינה מתעלמת מחשדות סבירים (ע"א 842/79 משה נס נ' נחום גולדה, פ"ד נו(1) 204 (1981), בעמ' 112). לענין זה, טענה הנתבעת כי במועד ניכיון השיקים ידעה התובעת את מצבה של הנתבעת ואין חולק לענין זה כי התובעת הגישה הוכחת חוב זמן קצר לאחר מכן (60-70 יום לאחר מכן). יחד עם זאת ומאידך, העד מטעם הנתבעת עצמו העיד כי שיקים אשר מסר לפקודת חברת אילן נכט בגין פעולות עמילות מכס ואשר הוסבו לתובעת כן כובדו על ידי הנתבעת הואיל וקיבל את התמורה בגינם וזאת, גם לאחר מועד חילולם של השיקים בפני. לא הוכח כי התובעת ידעה בגין מה נמשכו השיקים נשוא התביעה ומשהוסבו לה גם שיקים נוספים של הנתבעת על ידי אותו גורם ואלו כובדו בלא כל טענה, נשאלת השאלה כיצד היה על התובעת לדעת שדווקא בהקשר לשיקים אלו תתעורר בעייה כלשהי. זאת ועוד, העידה העדה מטעם התובעת כי באותו מועד עוד הועלו על ידי חברת אילן נכט הצעות באשר לשיפור מצבה של החברה, בין היתר גם על דרך העברת נכסים אישיים לשם כיסוי חלק מחובותיה (ראה עדות העדה מטעם התובעת, בעמוד 8 שורות 25-28) ומשכך, יכול שהיתה רשלנית או אופטימית בהתנהלותה כלפי חברת נכט ואולם, לא הוכח כי היתה חסרת תום לב. הנתבעת הוסיפה וטענה כי במועדים הרלוונטים הקטינה התובעת את חשיפתה ויתרת חובה של חברת אילן נכט כלפיה וזאת, על חשבון לקוחותיה של חברת אילן נכט ובשעה שלא סיפקה עוד שירותים לחברת אילן נכט. אין ממש בטענה - לענין זה, עיון בכרטסת הנהלת החשבונות של חברת אילן נכט בתובעת (ת/5) מעלה כי לאחר זיכוי בגין ניכיון השיקים בתאריך 6/12/10, חוייבה חברת אילן נכט בגין ממסרים - דהיינו, התובעת סיפקה לה שירותים . לאמור יש להוסיף כי הנתבעת לא הגבילה את סחירותם של השיקים אשר נמשכו לחברת אילן נכט ויתרה מכך, העד מטעם הנתבעת העיד מפורשות כי הוא יודע שניתן להגביל את סחירות השיקים ולמרות זאת, לא עשה כן ביודעו כי חברת אילן נכט, בין היתר, מנכה את השיקים (ראה עדותו בעמוד 4 שורות 23-25 וכן, עדותו בדיון מיום 30/11/11 עמוד 4 שורות 1-2 ) . בנסיבות אלו, הנתבעת לקחה על עצמה במודע את הסיכון ולפיו השיקים יסוחרו ויהא עליה להתמודד עם צדדים שלישיים. לאור האמור הנני קובעת כי ממילא הוכיחה התובעת מעמד של אוחז כשורה בשיקים. סוף דבר- הנני קובעת כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי יש לה טענת הגנה טובה בגין השיקים ומשכך ,דין התנגדותה להדחות. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין ההליכים בפני בית המשפט בסך של 5,000 ₪ אשר יתווספו לתיקי ההוצאה לפועל. ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ישופעלו. שיקיםאוחז כשורהאחיזה בשטרשטרפקודת השטרות