מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא תביעה על קבלת סחורה בלי לשלם: 1. בתביעה שלפניי, עותרות התובעות - שתי חברות העוסקות בסחור במוצרי צריכה וסיגריות, לחייב את הנתבעים 2 ו- 3 (להלן: "הנתבעים") לשלם להן את הסך 60,698 ₪. התביעה הוגשה תחילה כנגד הנתבע מס' 1 - אביו של הנתבע מס' 3, אולם לאחר מכן נמחקה התביעה כנגדו, לאחר שהסתבר כי מדובר במי שמתנהלים כנגדו הליכי פש"ר. 2. יצויין כי ב"כ התובעות הבהיר במהלך הישיבה שהתקיימה ביום 29.11.2012 כי צירופו של הנתבע מס' 1 לכתב התביעה המתוקן נבע מטעות, וכי התביעה כנגדו נמחקה. על כן, ולמען הסרת ספקות, אני קובע כי התביעה כנגד הנתבע מס' 1 נמחקת. 3. לטענת התובעות, בין התובעות לבין הנתבע מס' 1 - מר עלי אג'באריה (להלן: "עלי") התנהלו יחסי מסחר, במסגרתם רכש עלי מן התובעות מוצרי מזון, מוצרי צריכה וסיגריות. לטענת התובעת, בתקופה שבין 15.7.2010 ועד 20.10.2010 סיפקה התובעת מס' 1 סחורה לעלי ששוויה הוא 61,598 ₪, לפי החשבוניות המצורפות לכתב התביעה (מסומנות באות ב'). התובעות טוענות עוד, כי בחודש 10/2010 סיפקה התובעת מס' 2 לעלי סיגריות ששווין עומד ע"ס 2,344 ₪, כעולה מן החשבוניות המפורטות בנספח ד' לכתב התביעה. 4. עוד טוענות התובעת, כי בגין הסחורה שסיפקה התובעת, נמסרו לידיה 25 שיקים שסכומם הכולל עומד ע"ס 54,800 ₪ משוכים ע"י הנתבעת מס' 2 (להלן: "החברה") ואילו בגין הסחורה שסיפקה הנתבעת מס' 2 לעלי, נמסרו לידי התובעת מס' 2 שלושה שיקים משוכים ע"י החברה, שסכומם הכולל עומד על 2,344 ₪. לטענת התובעות, הסבה התובעת מס' 1 את השיקים שקיבלה לתובעת מס' 2, וזאת בגין סחורה שרכשה התובעת מס' 1 מן התובעת מס' 2 . 6. התובעות טוענות, כי חובו של עלי כלפיהן עומד, בערכים נומינאליים, ע"ס 59,664 ₪ (ראו האמור בסעיף 13 לכתב התביעה) - המהווה, למעשה, סכום ההמחאות שמשכה החברה. 7. באשר לעילת התביעה כנגד כל אחד מן הנתבעים; כאמור, תחילה הוגשה התביעה כנגד עלי בגין העילה החוזית, אולם, כאמור, התביעה כנגד עלי נמחקה; לגבי עילת התביעה כנגד החברה - התובעות טענו כי על החברה לשלם את סכום ההמחאות (ראו סעיף 3 לכתב התביעה), ואילו הנתבע מס' 3 (להלן : "עלאא") נתבע בגין ערבותו האישית, שצורפה כנספח ז' לכתב התביעה, וכן כאורגן ובעל מניות בחברה, מאחר והתובעת עותרות להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין עלאא. 8. באשר לנימוקים להרמת המסך בין עלאא לבין החברה, טוענות התובעות, כי עלאא עשה יד אחת עם אביו - עלי, ע"י ניהול החברה, וזאת במטרה להונות את התובעות, כאשר החברה החלה לפעול לנוכח הסתבכותו הכלכלית של עלי. לטענת התובעות, החברה הינה חברה משפחתית לניהול עסקי המשפחה, והחברה נכשלה בעסקיה והפכה לחדלת פרעון. עוד טוענות התובעות כי עלי הוכרז כפושט רגל, ועלאא הסתיר מן התובעות עובדה זו והמשיך לנהל את העסקים באמצעות החברה. יצויין עוד, כי לטענת התובעות, ידעו על הליכי הפש"ר שהתנהלו כנגד עלי רק לאחר הגשת התביעה. 9. התובעות טוענות כי עלאא מסר לידיהן את השיקים כאשר הוא יודע כי החברה מצויה בחדלות פרעון ועל כן ניצל עלאא את מסך ההתאגדות בחוסר תום לב, וכי יש להרים את המסך בינו לבין החברה. 10. בכתב ההגנה, כפרו הנתבעים 2 ו- 3 בטענות התובעות. לטענתם, לא ניתן לתבוע את החברה בגין השיקים מאחר ולטענת התובעות סיפקו הם סחורה לעלי ולא לחברה, ואילו השיקים נמשכו בגין סחורה שרכשה החברה. לפיכך, כך לטענת החברה, נכשלה תמורת השיקים כשלון מלא (סעיף 3 לכתב ההגנה). התובעת לא כפרו בקיומו של קשר עסקי בין החברה לבין התובעות ובכך שהחברה היא ששילמה תמורת הסחורה שרכשה, "וזאת מבלי לפגוע בהכחשת אספקת הסחורה נשוא התביעה" (סעיף 6 לכתב ההגנה). עוד טוענים הנתבעים כי השיקים שהעתקיהם צורפו לכתב התביעה, נמשכו ע"י החברה עבור סחורה שהתובעות היו אמורות לספק לחברה ולא לנתבע מס' 1 . 11. באשר לכתב הערבות המצורף לכתב התביעה, טענו הנתבעים כי כתב הערבות זוייף ע"י הוספת שמה של התובעת מס' 1 לכתב הערבות. הנתבע- עלאא, הודה כי הוא חתם על כתב הערבות אולם לאחר חתימתו, הוסף שמה של התובעת מס' 1 כנערבת עפ"י כתב הערבות, וזאת ללא ידיעתו וללא הסכמתו. עלאא טוען כי הוא חתם על כתב ערבות לחובות החברה כלפי התובעת מס' 2 בלבד, שעסקה בשיווק סיגריות. לפיכך, כך לטענת עלאא, הוא ערב, לכל היותר, לתשלום סך 2,344 ₪ בלבד. הראיות: 12. מטעם התובעות העיד מר מוחמד שפיק קאסם- מנהל בשתי החברות- התובעות (להלן: "קאסם"), שמטעמו הוגש תצהיר עדות ראשית. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של עלאא והוא נחקר עליו. בתצהיריהם חזרו הצדדים על הטענות שהועלו בכתבי הטענות. המחלוקות: 13. נראה, כי השאלות שבמחלוקת, כפי שהן עולות מכתבי הטענות הן אלה: א. האם הערבות המצורפת כנספח ז' לכתב התביעה וכנספח א לתצהירו של מר קאסם היא הערבות שנחתמה בידי עלאא, או שמא, לאחר חתימתה הוסף שמה של התובעת מס' 1 . ב. האם החברה חייבת לשלם סכום התביעה, והאם הנתבע- עלאא חייב עפ"י כתב הערבות. ג. האם ראוי בנסיבות העניין להרים את מסך ההתאגדות בין עלאא לבין החברה. 14. בטרם נדון בשאלות הנ"ל שומה עלינו לקבוע מספר עובדות רקע. מספר עובדות החשובות לעניין, ומספר מילים על הערכת המהימנות של דברי שני העדים: 15. מחומר הראיות עולה, כי התובעות הן שתי חברות הפועלות באותו מקום וכי המדובר בשתי חברות משפחתיות שמניותיהן מוחזקות ע"י מר קאסם הנ"ל, אחיו ושתי נשותיהם (ראו עדות מר קאסם בעמוד 25 שורות 16-21 לפרוטוקול). כן עולה מחומר הראיות כי התובעת מס' 1 עוסקת בסחר במוצרי מזון וצריכה ואילו התובעת מס' 2 עוסקת בסחר בסיגריות וכי הן - התובעות, סיפקו את המוצרים הנ"ל, כאשר התובעת מס' 1 מספקת את מוצרי המזון ואילו התובעת מס' 2 מספקת את הסיגריות (ראו עדות מר קאסם בעמוד 14 שורות 18-20 לפרוטוקול). 16. בנוסף, מצאתי כי מחומר הראיות עולה כי העסק שעלאא הפעיל הינו עסק משפחתי; מעדותו של עלאא עולה, כי אביו ניהל את העסק כאשר החזיק במניות החברה (ראו עדות עלאא בעמוד 19 שורה 30 לפרוטוקול) ואביו אף מכר בחנות (עדות עלאא בעמוד 20 שורה 8 לפרוטוקול) וכי עלאא נכנס לתפקידיו בחברה- כמנהל ובעל מניות לאחר שרכש המניות מאביו- עלי (עמוד 20 שורה 12 לפרוטוקול). עלאא מעיד כי בני משפחה אחרים- דודיו, עבדו בעסק (ראו עדות עלאא בעמוד 20 שורות 1-5 לפרוטוקול). 17. עדותו של מר קאסם עשתה עליי רושם מהימן, ואילו עדותו של עלאא עשתה עליי רושם שלילי מאד. עדותו של עלאא היתה מתחכמת, מתחמקת, לקתה בסתירות, סתרה מסמכים אובייקטיבים, וכאמור, הרושם שהותיר עלאא עליי היה רושם שלילי, ועדותו לא זכתה לאימוני. על מנת שהדברים לא יוותרו בגדר אמרה כללית, אבאר את השיקולים שהביאוני שלא להאמין לגרסתו של עלאא: א. בתצהירו נקט עלאא גרסה מתחמקת: הוא טען מחד, כי התובעות סיפקו סחורה לחברה, ולא לעלי, וזאת מבלי להודות כי הסחורה מושא החשבוניות שצורפו לכתב התביעה ולתצהירו של מר קאסם סופקה בפועל לחברה או לעלי (ראו האמור בסעיף 6 לתצהירו של עלאא)- מכאן טענת החברה לכשלון תמורת השיקים. אלא שבכך לא תמו גרסאותיו של עלאא; בעדותו בפניי טען הוא בעמוד 24 שורה 5 שאם הוא רכש מן התובעות סחורה הרי רכש הוא סיגריות בלבד, למרות שעסקו מכר הן מוצרי מזון והן סיגריות. אף שגרסה זו נשמעה מגמתית, נתן עלאא גרסה נוספת והיא- שהוא - עלאא - הוא שחתם על השיקים שהעתקיהם מצורפים לכתב התביעה (ראו עדותו בעמוד 24 שורה 13 לפרוטוקול) . כיצד אפוא, מתיישבת גרסה זו עם גרסתו כי הוא רכש סיגריות בלבד. לא זו אף זאת, לא ברור כיצד גרסאותיו של עלאא, כי הסחורה לא סופקה, או שהוא רכש סיגריות בלבד, מתיישבת עם העובדה כי החברה ניכתה סכומי המע"מ מכל החשבוניות המצורפות לכתב התביעה, לרבות בחשבוניות שמתעדות רכישת סחורה שאינה סיגריות (ראו עדות עלאא בעמוד 26 שורה 12 לפרוטוקול). הנה כי כן שלל גרסאות נותן עלאא, והוא "מקפץ" מגרסה לגרסה, והדבר אך מלמד על מהימנות גרסתו. ב. כאמור, עלאא כפר בקבלת סחורה, אלא שהסתבר, כי סחורה זו אכן התקבלה והחברה אף קיבלה סחורה בגינה, דבר העולה מן העובדה כי החברה משכה שיקים בגין הסחורה ואף קיבלה את כל החשבוניות המצורפות לכתב התביעה ואשר כוללות את הסחורה שסיפקו התובעות. ג. עלאא השיב תשובות מתחמקות לשאלות שנשאל, ולעיתים נדרש ב"כ התובעות לשאול את השאלה מספר פעמים על מנת לקבל תשובה; כך לדוגמא ניסה עלאא להתחמק מתשובה על השאלה אם חובו ע"ס 130,000 ₪ לנושים אחרים הוא חוב פסוק, פעם הוא השיב כי הוא התגונן ופעם הוא השיב כי מדובר בחוב פסוק סופי (ראו עדותו בעמוד 22 ו- 23 לפרוטוקול). ד. כפי שיוסבר להלן, וזהו טעם נוסף להערכתי את מהימנות גרסת עלאא, אני דוחה את טענת עלאא, לפיה הוא חתם על כתב ערבות בשנת 2006, שכן הראיות בתיק מצביעות על כך, כי הוא חתם על הערבות בשנת 2010, ולכך אדרש בהמשך. 18. לאחר שקבענו את האמור לעיל, נפנה עתה לדון במחלוקות הניטשות בין הצדדים. האם ערב עלאא לחובות כלפי שתי התובעות או שמא לחובות התובעת מס 2: 19. טוענות התובעות כי עלאא חתם על כתב הערבות ביום 16.2.2010, וכי כתב הערבות נחתם לאחר שהוסף שמה של התובעת מס' 1 בכתב יד (סעיף 5 לתצהיר מר קאסם). מר קאסם העיד בפניי כי הערבות נחתמה בשנת 2010, כאשר באותו מועד רכש עסקם של הנתבעים מן התובעת מוצרי מזון וסיגריות וכי הוא, עלאא, ערב לחובות החברה כלפי שתי התובעות: "באותו מועד שהוא חתם לפני והסברתי לו למה, מזון הוא לוקח מהתובעת מס' 1 סיגריות הוא לקח מהתובעת מס' 2 ולכן הסברתי לו שהוא צריך לחתום על ערבות לחובות הנתבעת כלפי שתי התובעות" (ראו עדות מר קאסם בעמוד 14 שורות 18-20 לפרוטוקול). עוד העיד מר קאסם בפניי כי הערבות נחתמה בשנת 2010 ולא ביום 19.10.06 (התאריך המודפס בגוף הערבות). מר קאסם הסביר את התאריך המודפס המופיע בגוף כתב הערבות: "את המסמך הכנתי בשנת 2006 כל פעם שמישהו חדש בא וחותם, אני מתקן את התאריך" (עדות מר קאסם בעמוד 14 שורות 263 ו-27 לפרוטוקול). 20. מאידך, לפי גרסתו של עלאא, חתם הוא על כתב הערבות ביום 19.10.2006 (ראו עדותו בעמוד 23 שורה 24 לפרוטוקול והאמור בסעיף 3 לתצהירו). 21. מבין שתי הגרסאות אני מבכר את גרסת מר קאסם. מעבר לשיקולי מהימנות והרושם שהותירו בי שתי העדויות ששמעתי, אנמק להלן את הטעמים שהביאוני להעדיף גרסת מר קאסם באשר למועד חתימת הערבות ובאשר לנוסח כתב הערבות. 22. באשר למועד חתימת הערבות, אני דוחה טענת הנתבע- עלאא מן הנימוקים שלהלן: א. טוען עלאא, כי הוא חתם על כתב הערבות ביום 19.10.2006. גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסתו של עלאא מניה וביה. עלאא העיד בפניי כי הוא חתם על כתב הערבות לאחר שהפך למנהל בחברה, ולאחר שהודיע לרשם החברות כי הוא הפך לשמש כמנהל בחברה (ראו עדותו של עלאא בעמוד 23 שורה 25 לפרוטוקול), אלא שעולה כי עלאא נרשם כמנהל ברשם החברות ביום 8.2.07 (ראו עדות עלאא ותשובתו לשאלת ב"כ התובעות בעמוד 22 שורה 13 לפרוטוקול). ב. אילו היה עלאא חותם על ערבות בשנת 2006 יש להוכיח תחילה כי היה קיים חוב כלפי התובעות או כלפי מי מהן בשנת 2006, אלא שעלאא או החברה לא הוכיחו, כי היה קיים חוב כלפי התובעת או מי מהן באותה תקופה, ואילו בשנת 2010 הוכח כי התנהלו עסקים בין התובעות לבין עסקם של הנתבעים. 23. אף בשאלת חתימת הערבות לחובות הנתבעת מס' 2 בלבד, אני מוצא לדחות טענתו של עלאא מן הנימוקים שלהלן: א. ראשית, כאמור, לא האמנתי לגרסתו של עלאא. ב. שנית, הוכח בפניי, כי התובעות הן, למעשה, עסק אחד, כאשר התובעת מס' 1 מוכרת מוצרי צריכה ואילו התובעת מס' 2 מוכרת סיגריות בלבד. הוכח בפניי כי מר קאסם שהעיד בפניי, וכאמור עדותו היתה מהימנה עליי, הוא מנהל שתי החברות. כמו-כן הוכח בפניי כי עסקם של הנתבעים רכש משתי התובעות מוצרים (ובעניין הזה ראו החשבוניות שצורפו לכתב התביעה ואשר הוכח לגביהן שהחברה הגישה אותן לרשויות המס). אם כן, איני מוצא כל הגיון שעלאא יחתום על ערבות לחובות החברה דווקא כלפי התובעת מס' 2 שמוכרת סיגריות, בעוד שעסקם של הנתבעים רוכש מן התובעות מוצרים רבים וכאשר עיקר המוצרים (מבחינת ההיקף) נמכרים לעסק הנתבעים ע"י התובעת מס' 1. ג. בנוסף לאמור לעיל, במהלך עדותו ניסה עלאא לטעון כי החברה רכשה מן התובעות סיגריות בלבד, ובכך ניסה לחזק את טענתו כי הוא ערב לחובות החברה כלפי התובעת מס' 2 בלבד. אלא שטענתו זו של עלאא קרסה תחתיה, לאחר שהוכח כי עלאא עצמו חתם על שיקים לפקודת התובעת מס' 1 בסכום העולה על חמישים אלף ₪ מקום שסכום הרכישות מן התובעת מס' 2 אינו עולה על 2,500 ₪. הדבר אך מוכיח כי אין כל הגיון בכך שמר קאסם ידרוש ערבות לחובות החברה כלפי התובעת מס' 2 מקום שמירב הרכישות נעשות מן התובעת מס' 1 דווקא. ד. אילו נכונה טענת עלאא, לפיה במועד חתימת הערבות רכש הוא סיגריות בלבד, ועל כן ערבותו ניתנה לחובות החברה כלפי התובעת מס' 2, היה מביא מסמכים המוכיחים טענה זו. משלא הובאו מסמכים אין לי אלא להניח כי החברה רכשה סחורה משתי התובעות, והערבות שניתנה ע"י עלאא היתה ערבות לחובות החברה כלפי התובעות- שתיהן. 24. המסקנה היא, שהשתכנעתי כי עלאא חתם על הערבות בשנת 2010 וכי הוא ערב לחובות החברה כלפי התובעות. חובות החברה: 25. הנתבעים טענו כי החברה היא שרכשה את הסחורה וכי הסחורה לא סופקה לנתבע מס' 1. הגם שבכתב ההגנה לא הודו הנתבעים כי הסחורה סופקה, נראה, כי אין עוד מחלוקת כי הסחורה סופקה, וכי החברה קיבלה את החשבוניות בגין הסחורה, ניכתה בגינן מס תשומות, הגישה אותן לרשויות המס, ויש להניח כי החברה אף מכרה את הסחורה לאחרים. עוד הוכח בפניי כי בגין חשבוניות אלה משכה התובעת את השיקים מושא התביעה (ראו דיון לעיל). 26. הנה כי כן, הנתבעים מודים למעשה, כי החברה היא שרכשה את הסחורה. משהוכח כי הסחורה סופקה בפועל ותמורתה לא שולמה, הרי חייבת החברה לשלם בגינה, וזאת נוכח הודאת החברה שהיא היא שקיבלה את הסחורה וכי עלי לא קיבל סחורות, נוכח מצבו המשפטי של עלי (מתנהלים כנגדו הליכי פש"ר) . 27. נראה, כי מאחר והחברה מודה כי היא שנטלה את הסחורה ומשכה בגינה שיקים, די בכך כדי לחייב את החברה בסכום השיקים, ואת הנתבע מס' 3 - עלאא, לשלם את החוב אותו חייבת החברה- סכום התביעה במלואו, המבטא את חוב החברה בגין הסחורה - מכוח היותו ערב לחובות החברה. 28. כך או כך, אפילו אלך לשיטת התובעות , ולפיה הסחורה נמכרה לנתבע מס' 1 לא הוכח כי תמורת השטרות נכשלה, וזאת לאור הודעת עלאא כי הוא- כאורגן בחברה, משך את השיקים בגין סחורה וחשבוניות אף התקבלו בגין הסחורה, ועל כן החברה חייבת לשלם בגין השטרות שמשכה, וכפועל יוצא מן האמור לעיל, יש לחייב את עלאא לשלם מכח ערבותו את חובה השטרי של החברה כלפי שתי התובעות. ודוק, אין כל חשיבות להסבת השיקים בענייננו, שכן יש לפרש את כתב הערבות ככזה שלפיו ערב הערב- עלאא לשלם סכום השיקים המוחזקים בידי התובעות, גם אם חברה הסבה שיק לאחרת. כתב הערבות מופנה כלפי שתי החברות ועל כן, הסבת שיקים מחברה לאחותה, מקום שמדובר, הלכה למעשה, בעסק אחד, אינו מפקיע את הערבות כלפי הצד הניסב. לא ניתן לומר כי העברת שיק מחברה לאחותה הגדילה את הסיכון של עלאא עפ"י כתב הערבות, שכן חובו לפני הסבת השיקים דומה לחובו לאחר הסבת השיקים. הרמת מסך: 29. אף שאני פטור מלדון בטענת התובעת להרמת מסך החלטתי לעשות כן. 30. התובעות טוענות כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין עלאא לבין החברה. טוענות התובעות שתי טענות, שיש בהן, לשיטתן, כדי להצדיק הרמת המסך. הראשונה - עלאא גייס את החברה ואת אישיותה המשפטית כדי לנהל את העסק, לאחר שעלי נכנס להליכי פש"ר והוא לא הודיע כלל לתובעות אודות כך, והתובעת סברו כי הן ממשיכות למכור לעלי; והשנייה - עלי ידע כי החברה חדלת פרעון והוא משך שיקים ביודעו כי החברה לא תוכל לפרוע את חובותיה. 31. סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 הקובע כדלקמן: "(א)(1) בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניות היה מודע לשימוש כאמור ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה". (2) לעניין סעיף קטן זה יראו אדם כמודע לשימוש בפסקה (1)(א)או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן למעט אם נהג ברשלנות" . 32. נוסחו הנ"ל של סעיף 6 לחוק הוא הנוסח לאחר תיקון תשס"ה משנת 1995. התיקון, למעשה, "הקשיח" את התנאים להרמת מסך. על כך עמד בית המשפט העליון בע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינאוי ( 1.8.2010): "לאחר תיקון מס' 3 העילה להרמת מסך, מקום בו מצא בית המשפט כי בנסיבות העניין הדבר "צודק ונכון" שוב לא עומדת כעילה עצמאית לבדה, אלא נדרש בנוסף, כי יתקיים אחד המצבים המתוארים בסעיף 6 קרי, שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. בנוסף, קובע סעיף 6 לאחר התיקון כי השימוש בהרמת מסך יעשה במקרים חריגים בלבד" 33. אף שהרמת מסך היא תרופה קיצונית, מהווה חריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת בין חברה לבין בעל מניות בה, הקבוע בסעיף 4 לחוק החברות (ע"א 1263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור מפרק אפרוחי הצפון ( 21.1.2009)), במקרים המתאימים ירים בית המשפט את המסך אם השתכנע כי המסך נועד לרמות נושים. מצאתי כי המקרה דנן הוא אחד המקרים החריגים שבו ירים בית המשפט את המסך, נוכח חוסר תום הלב הקיצוני שבו נהג עלאא כלפי התובעות. 34 אין מחלוקת כי בעבר, אביו של עלאא ניהל את העסק. החשבוניות שהוצאו ע"י התובעות הוצאו ע"ש "אבנא חג' אחמד נימר 35. התנהלות עלאא מהווה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. הוא רואה כי החשבוניות יוצאות ע"ש עלי ואף על פי כן אינו מתריע על כך, אינו מודיע כי עלי מצוי בפש"ר, אינו מתריע כי החברה מנהלת עסקו של עלי ואינו מחזיר את החשבוניות ואף מגישן לרשויות המס לצורך קיזוז מס תשומות. ודוק, עלאא אינו טוען כי לא ידע על הטעות שנפלה בחשבונית, שכן בעדותו הוא טוען כי הוא פנה אל התובעת וביקש לתקן את החשבוניות(ראו עדותו של עלאא בעמוד 26 שורה 9 לפרוטוקול) (טענה שאני דוחה, שכן אילו חפץ עלאא בתיקון החשבוניות היה משיבן לידי התובעות). 36. התנהלות זו, לפיה מוּצאות חשבוניות על שמו של מי שנמצא בהליכי פש"ר- כאשר התובעות סבורות כי היה ויוותר חוב - עלי הוא שישלמו, החשבוניות מתקבלות בידי עלאא והחברה עושה בהן שימוש, מבלי להודיע לתובעות כי הוצאת החשבונית על שם עלי בטעות יסודה, ושתיקת עלאא - מהווה שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה, אגב הטעיית התובעות. התנהגות זו היא חוסר תום לב קיצוני ומהווה, כאמור, שימוש לרעה במסך ההתאגדות המצדיק הרמת המסך. 37. על עלאא והחברה היה להודיע לתובעות כי הן מספקות את הסחורה לחברה ולא לעלי, המצוי בהליכי פש"ר ואז התובעות יכלו להחליט אם להמשיך באספקת הסחורה. הדרך בה נקטו החברה ועלאא, מהווה ניצול לרעה למסך ההתאגדות ומהווה התנהלות בחוסר תום לב קיצוני כלפי התובעות, המצדיקה לשיטתי, הרמת המסך . מסקנה 38. המסקנה כי התביעה מתקבלת כנגד החברה , בין לפי העילה החוזית (נוכח טענת החברה והודאתה כי היא שרכשה את הסחורה) וכפועל יוצא מכך מתקבלת התביעה כנגד הנתבע מס' 3 מכח ערבותו לחובות החברה ובין לפי העילה השטרית ובמקרה זה התביעה כנגד עלאא אף היא מתקבלת וזאת בגין ערבותו לחובות החברה בגין השטרות. כמו-כן התביעה כנגד עלאא מתקבלת, לאור הרמת מסך ההתאגדות בינו לבין החברה. 39. הואיל והתובעות תבעו (ביחד) את החוב, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעות את סכום התביעה, סך 60,698 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת כתב התביעה המקורי ועד ליום מתן פסק דיני זה. 40. כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שניהם ביחד) בסך 10,000 ₪. 41. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. סחורה