א. הרקע ביסוד התביעה ועיקר טענות בעלי הדין בפני תביעה למתן צו מניעה קבוע וסעד הצהרתי שהגישה התובעת אגודה שיתופית (להלן: "התובעת או האגודה") שמטרתה השגת מקרקעין לשיכון חבריה - נגד הנתבעים 2, 1 (להלן: "הנתבעים") אשר הצטרפו אליה כחברים מן המניין. 1. בכתב התביעה הארוך לעייפה שהגישה פירטה התובעת את העובדות העומדות ביסוד קבלת הנתבעים כחברים באגודה וטענה כי אלו הציגו בפניה מצגי שווא תוך הסתרת כוונתם האמיתית להקים בבית שרכשו (להלן: "הנכס") מן הנתבע 3 (להלן: "שטיינמץ") מעון יומי לילדים אשר ימנה עשרות ילדים ויותר. התובעת טענה כי ביום 2.1.07 חתמו הנתבעים על בקשה לחברות באגודה/רכישת זכויות (להלן: "בקשת ההצטרפות") בגדרה הצהירו כי הם מבקשים להתקבל כחברים באגודה ורוכשים את הנכס למגורי משפחתם בלבד דהיינו הנתבעים וילדיהם הסמוכים על שולחנם (13 במספר). 2. להלן טענה התובעת כי נתנה הסכמתה וצירפה חתימתה לבקשה למתן הקלה שהגישו הנתבעים להרחבת הנכס (להלן: "בקשת ההקלה") בהאמינה אל נכון כי הנתבעים מבקשים להרחיב את הנכס ולהתאימו לצרכי משפחתם החבה. 3. התובעת מוסיפה וטוענת כי עד מהרה הסתבר לה באקראי כי מטרתם האמיתית של הנתבעים ברכישת הזכויות בנכס כמו גם בהגשת בקשה ההקלה הייתה מלכתחילה הקמת מעון ילדים המתעתד לאכלס כ-100 ילדים בגילאי 3 חדשים ועד שלוש שנים (להלן: "מעון ילדים/גן ילדים"). לגרסת התובעת משנודעה ברבים כוונת הנתבעים, פנו שכנים המתגוררים בסמוך לבית בהתנגדות לאישור התכנית נשוא בקשת ההקלה. בעקבות כך הוצא ביום 20.3.07 צו הפסקה מינהלי להפסקת עבודות הבניה בבית. צו זה בוטל למעשה שעה שביום 15.4.07 החליטה הועדה המקומית לאשר את בקשת הנתבעים לביצוע השינויים בבית. 4. להלן נטען כי ביום 20.5.07 פנו הנתבעים במכתב ליו"ר האגודה מר חיים לבנון (להלן: "לבנון") במכתב המלמד מפורשות על כוונתם להפעיל בבית גן ילדים. התובעת טוענת כי פנתה למנהלת האגף למעונות יום במשרד התעשייה והמסחר (להלן: "התמ"ס") וביקשה ממנה כי תפעל למניעת הקמת מעון הילדים. התמ"ס השיב לתובעת כי הנתבעים לא פנו אליהם וממילא לא ניתן להם כל אישור. 5. התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעים פנו לבית דין צדק של העדה החרדית בבקשה למתן צו מניעה נגד התובעים וכי ביום 11.6.07 פסק בית הדין כי אין לאפשר לנתבעים להקים מעון ילדים בבית. סוגיית תוקפו של פסק הדין האמור תלויה ועומדת בהליכים בפני בית המשפט המחוזי ומטעם זה - אין בדעתי להידרש אליו. 6. על יסוד העובדות שנטענו בכתב התביעה טענו התובעים כי התקשרותה של האגודה עם הנתבעים וקבלתם כחברים בה הונעה בהשראת מצגי השווא של הנתבעים וכי דינה להתבטל מכוח הוראות חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") וכי בהינתן כי התובעת ביטלה את האישור להעברת הזכויות בנכס - אין לנתבעים זכות בנכס. 7. בנפרד ובמובחן, טענו התובעים כי כוונתם המעשית של הנתבעים להפעיל בנכס מעון ילדים המונה כ-100 ילדים עולה כדי מטרד ליחיד אשר יפגע בתובעים ואף ביתר תושבי השכונה שכן, הפעלת המעון כורכת בחובה שינוי אופי הפעילות באזור מגורים שקט ומובהק. 8. בהידרשם לשיקולי צדק העומדים ביסוד התביעה טענו התובעים כי הנתבעים פעלו ופועלים בחוזק יד להקמת המעון וזאת תוך התעלמות מן העובדה כי אין בידם זכות לעשות כן. 9. אשר על כן עתרו התובעים: 9.1 למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים לפרסם, לפתוח ולהפעיל מעון וגן ילדים בנכס (להלן: "צו המניעה"). 9.2 למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכמת האגודה לקבל את הנתבעים כחברים בה וכן הסכמתה לתכנית השינויים נשוא בקשת ההקלה - בטלות מעיקרן לאור הפרות החוזה מצד הנתבעים וכן כי לנתבעים אין כל זכויות בנכס (להלן: "הסעד ההצהרתי"). 10. הנתבעים הגישו כתב הגנה בגדרו הכחישו את טענות התובעים וכפרו בזכותם לקבלת הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה. הנתבעים העלו לראש כתב הגנתם טענות סף כדלקמן: 10.1 כי על פי תקנון האגודה אין ועד האגודה רשאי לפתוח נגדם בהליכים משפטיים אלא בהסכמת חברת העובדים, כי על פי תקנון האגודה יש למסור את ההכרעה בסכסוך למשפט החברים של ההסתדרות הכללית. 10.2 לעיצומו של עניין טענו הנתבעים כי פעולותיו של ועד האגודה הינן שרירותיות ובלתי חוקיות ולכן, דינן להתבטל. 10.3 כי המעון/פעוטון אינו מהווה מטרד. 10.4 כי מספר הילדים במעון אינו חורג מ-25 ילדים עד גיל שנתיים וחצי ומספר דומה של תינוקות עד גיל שנה. 10.5 כי השכנים הצמודים לנכס הסירו את התנגדותם להקמת המעון. 10.6 כי הקמת מעון יום הינו בבחינת צורך חיוני לדיירים רבים באזור וכי באותו רחוב במרחק של כ-50 מטרים קיימים שלושה מוסדות חינוך נוספים המונים מאות תלמידים. 10.7 כי עיריית בני-ברק הסכימה לייחד 8 מקומות חניה לצרכי המעון לשעות הבאת הילדים ולקיחתם. 10.8 כי תקנון האגודה הינו מסמך ארכאי מנותק מן המציאות וכי אופי השכונה השתנה במהלך 10 השנים האחרונות ונוספו בה זוגות צעירים לרוב עובדה המצדיקה את הצורך בהקמת מעון לילדים. 10.9 כי רוב תושבי השכונה משתמש בביתם לא רק לצרכי מגורים אלא גם לצורך ניהול עסקים שונים וכי ועד האגודה נוהג ביחס של איפה ואיפה. 10.10 הצהרתם של הנתבעים כי הנכס ישמש למגורי משפחתם הענפה הינה אמת וכי אין קשר בין הסכמת הועד לרכישת הנכס מזה ובין כוונת הנתבעים להקים בו פעוטון. הנתבעים טענו כי מעולם לא הסתירו את כוונתם לנהל מעון בנכס וכי נתנו לכוונתם זו פומבי. 10.11 הנתבעים השקיעו ברכישת הנכס ושיפוצו כ-700,000 דולר לאחר שוועד האגודה התנה את הסכמתו לקבל את הנתבעים כחברים באגודה - בתשלום מלוא תמורת הבית. ב. המחלוקת הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן: 1. פרשנותה ותחום פרישתה של בקשת ההצטרפות. 2. האם בקשת ההצטרפות הינה בעלת תוקף משפטי מחייב. 3 האם הפרו הנתבעים את בקשת ההצטרפות. 4. בהנחה שהנתבעים הפרו את בקשת ההצטרפות האם הוכיחו התובעים זכותם למתן צו מניעה קבוע בעילה של הפרת ההתחייבות. 5. האם הוכחה עילת מטרד ליחיד באופן המזכה את התובעים במתן צו מניעה המבוקש. 6. סוגיית הסעד ההצהרתי. ג. דיון וממצאים 1. בקשת ההצטרפות 1.1 בסעיף 2 לבקשת ההצטרפות שנחתמה על ידי הנתבעים אישרו הנתבעים: "הננו מאשרים בזאת כי אנו רוכשים את הזכויות בנכס הנ"ל לשימוש מגורים של משפחתנו בלבד (זוג אחד והילדים הסמוכים על שולחנם)". 1.2 סוגיית פרשנותה של בקשת ההצטרפות עלתה על מדוכת הדיון במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני שהגישו התובעים נגד הנתבעים (בש"א 164136/07) ובעקבות דיון ממצא בסוגיה זו קבע כב' השופט יפרח בהחלטתו מיום 8.8.07 לאמור: "אני סבור כי לכאורה אין לעמדת המשיבים על מה שתסמוך. הפרשנות המתאימה לסעיף 2 (לבקשת ההצטרפות) היא כי השימוש המותר בנכס הוא למגורים" (שם בעמ' 9). ממצא זה ביסס בית המשפט בין היתר על לשונו של המסמך בכללותו לרבות סעיף 8 שם אישרו הנתבעים: אנו מאשרים כי ידוע לנו שכל השכרת נכס חייבת על פי התקנון להיות למגורים בלבד למשפחה ובאישור הועד". 13 בסעיפים 24-18 לתצהיר עדותו הראשית ריכז הנתבע מאמץ בטענה כי אין בכתב ההתחייבות איסור על הקמת מעון וכי יש לפרש את הוראת סעיף 2 למסמך האמור לשימוש בבית למגורי משפחה אחת בלבד. הנתבע אף גורס כי: "זו במפורש היתה גם כוונתנו בעת החתימה על ההתחייבות" (שם בסעיף 19). יתר על כן בעדותו בפני טוען הנתבע: "...לא חתמנו אלא לפי הסיכומים עם מר לבנון שידע על כך שאנחנו ממשיכים את גן הילדים שבביתנו לבית הנוכחי שבו התקיימו גני ילדים בעבר ועל סמך זה לא ראינו כל מניעה לחתום" (עדותו בישיבת יום 18.4.08 בעמ' 20 שורות 4-1). בעדותו הכחיש לבנון גרסה זו וטען כי לא היתה ולא נבראה (שם בעמ' 15 שורה 3). 1.4 הגעתי למסקנה כי אין לפרשנות הנתבעים על מה שתסמוך וכי המירב שניתן לקבוע מכלל הראיות שבפני הוא כי תכניתם של הנתבעים להפעיל בנכס גן ילדים היתה בחינת כוונה כמוסה עימם אשר לא זו בלבד שלא זכתה לאיזכור כלשהיא בבקשת ההצטרפות אלא אף לא הועלתה ככזו קודם לחתימת המסמך האמור. 2. תוקפה המשפטי של בקשת ההצטרפות 2.1 הנתבע טען בתצהירו כי מסמך בקשת ההצטרפות אינו חוקי שכן הוא סוטה מנוסח כתב ההתחייבות המובנה בתקנון האגודה. אכן, לא ניתן לחלוק על העובדה כי נוסח בקשת ההצטרפות שנחתם על ידי הנתבעים סוטה מנוסח כתב ההתחייבות אשר כלולה בסעיף 2 לתקנות האגודה. 2.2 בהיותו אל נכון מודע לעובדה זו הסכים לבנון כי בתקנון קיים נוסח קבוע לכתב ההתחייבות אך הוסיף "העולם השתנה". יתר על כן, לבנון הודה כי האגודה לא ביקשה לשנות את נוסח "ההתחייבות שבכתב" (שם בעמ' 10 שורות 21-7). 2.3 הנובע מן המקובץ הוא שהאגודה ניסחה, עבור הנתבעים והחתימה אותם על בקשת הצטרפות שאינה עולה בקנה אחד עם כתב ההתחייבות הכלול בתקנון האגודה וזאת ללא שערכה שינוי מתבקש בתקנונה וזאת בניגוד לדין. 2.4 ב-תא (חיפה) 392/08 (בש"א 5745/08) יוראי פועם נ. קיבוץ עברון (טרם פורסם) נזקק בית המשפט לבחינת חוקיות החלטה בדבר שינוי מהוראות תקנון של אגודה שיתופית וקבע: בחינת חוקיות ההחלטה לא תיעשה בהיבט הכלכלי או האידיאולוגי אלא בהיבט הפורמלי בלבד קרי האם ההחלטה עומדת בהוראות התקנון או בהוראות פקודת האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות" (שם בפסקה 3 לפסק הדין). להלן קבע בית המשפט כי שינוי הוראות בתקנון האגודה טעון רישום רשם האגודות השיתופיות ותוקפו מיום הרישום על ידי הרשם וכי אין אפשרות לעקוף את הדרישה לשינוי תקנון על ידי החלטה פנימית בלבד (שם בפסקה 20 לפסק הדין). קביעות אלו מעוגנות בחוק ובהלכה הפסוקה ומכאן המסקנה כי ככל שעסקינן בתקנון האגודה אין לבקשת ההצטרפות כל תוקף, שכן כאמור הוא סוטה מן הנוסח הקבוע. 2.5 בסיכום טענותיהם טענו התובעים כי גם אם ייקבע כי אין הנתבעים כפופים אלא להוראות התקנון האגודה הרי שבתקנון גופו נקבע לאמור: "החוכר רשאי ליהנות ממגרשו וגם/או מביתו וגם/או מדירתו אך ורק לצרכי דיור שלו ושל בני משפחתו...ואסור לו, לחבר, להשתמש בנכסים הנ"ל כולם או מקצתם...לכל מטרה אחרת (כגון חנות בית מלאה וכדומה) אלא בהסכמת האגודה וחברת העובדים מראש ובכתב" (תקנה 7 לתקנון האגודה). כבודה של הוראה זו במקומה מונחת אלא שבעדותו הודה לבנון כי: בהרבה בתים עושים הרבה עסקים פרטיים וכי גם הוא עצמו מנהל "בביתו עסק לזכוכית אמנותית" (שם בעמ' 7 שורות 13-6). לבנון אף אישר כי: "לא קיבל את אישור הועד לכך" (שם). מכאן, שהוראת סעיף 7 לתקנון האגודה אינה אלא בבחינת: "הלכה ואין מורין כך". 2.6 כלום ניתן על יסוד הממצאים שקבעתי עד כאן, להתייחס לבקשת ההצטרפות כאל חוזה העומד על רגליו שלו ואשר הפרתו על ידי הנתבעים מצדיקה מתן צו מניעה נגד הנתבעים במובן זה שייאסר עליהם להפעיל בביתם גן ילדים. חוששני כי התשובה על שאלה זו הינה בשלילה.; 2.7 הגם שבבחינה פרטנית של הוראות חוק החוזים מהווה בקשת ההצטרפות חוזה לכל דבר, הרי שלא ניתן להתעלם מן העובדה שהורתה נגועה בחטא הסטיה מן הנוסח המחייב של תקנון האגודה. 2.8 לא זו אף זו, גם אם תמצי לומר כי נוסח בקשת ההצטרפות מגלם בחובו את הוראת תקנה 7 של התקנון, הרי שלא ניתן להתעלם מן העובדה לפיה כמבואר לעיל, תוקפה המחייב של תקנה 7 התערער עד מאוד, שכן רבים מחברי האגודה מקיימים בביתם עסקים פרטיים. 2.9 בנסיבות אלו וחרף הסתייגותי הנוקבת מדרכי הכחש בהם נהגו הנתבעים, סבורני כי אין לאכוף על הנתבעים את הוראות בקשת הצטרפות וזאת על יסוד סעיף 3 (4) לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה התשל"א-1970 שכן, אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין. עיגון למסקנתי זו, אני מוצא בפסק הדין שניתן ב-ת.א 1019 (מחוזי חיפה) בקשיצקי נ. קיבוץ משמרות (תק-מח 2007 (4), 4603) שם ראה בית המשפט לנכון להימנע מאכיפת הוראה שהופיעה בתקנון הקיבוץ על יסוד סעיף 3 (4) (ראו סעיף 45 לפסק הדין) מדרך קל וחומר ניתן ויש להימנע בנסיבות העניין מאכיפת נוסח של בקשת הצטרפות הסוטה מהוראות התקנון. אני רואה אפוא לדחות את טענת התובעים למתן צו מניעה בהתבסס על הפרת נוסח בקשת ההצטרפות. 2.10 אשר לעתירה למתן סעד הצהרתי: הנתבע טען בכתב הגנתו כי השקיע ברכישת הבית ובהכשרתו סך של כ-700,000 דולר. גרסה זו לא נסתרה בפני. יתר על כן, נספח 13 לתצהיר הנתבע מלמד כי זכות השכירות של הנתבעים בבית נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 21.11.07. מעדותו של הנתבע עולה כי קיבל מן התמ"ת אישור עקרוני לפתיחת גן הילדים (נספח 19 לתצהירו עדותו בעמ' 19). לא זו אף זו: לא נטען בפני ולבטח לא הוכח כי חברותם של הנתבעים באגודה בוטלה ו/או פקעה בדרך הקבועה בתקנון וכי לא מצאתי במכתב פרקליט האגודה מיום 27.3.07 למינהל מקרקעין ישראל שם נטען כי האגודה מבטלת את חתימתה על פרוטוקול ההסכמה להעברת זכויות - משום השבת הגלגל לאחור באופן המצדיק הצהרה בדבר ביטול חברותם של הנתבעים ולבטח שלא באשר לפקיעת זכותם בנכס. אני דוחה אפוא את הבקשה ליתן סעד הצהרתי. 3. עילת המטרד ליחיד 3.1 ליבת טענתם של התובעים בעילה זו הינה כי הקמתו והפעלתו של גן/מעון ילדים בתפוסה של 100 ילדים בגילאים שונים הינו בבחינת מטרד יחיד אשר יפגע בתובעים וביתר תושבי השכונה המתגוררים בסמוך לבית, וזאת בהתחשב בכך שעסקינן בשכונת מגורים שקטה. לעניין זה, טענו התובעים בתצהיר עדותם הראשית כי היקף פעילות גן הילדים, מצוקת החניה באזור ורעש בלתי סביר המתחייב מהפעלת גן ילדים אינו עולה כדי הגדרת שימוש סביר במקרקעין (סעיפים 91-87 לתצהיר לבנון). 3.2 מנגד טען הנתבע כי היקף שטח הבית כ-600 מ"ר והעובדה כי מרבית שעות היום ישהו הילדים בתוך הבית למעט בין השעות 12:00-10:00 היא הנותנת כי שלא כצעקת התובעים. אשר למקומות חניה נטען כי העירייה הבטיחה להציב תמרור אין חניה באופן שיאפשר הסדרת 8 מקומות חניה בשעות הבאת הילדים לגן הילדים והוצאתם. כמו כן הטעים הנתבע כי במרחק של כ-50 מטר במעלה הרחוב פועלים שני מוסדות חינוך עם מאות תלמידים (סעיפים 28-25 לתצהיר הנתבע). 3.3 קודם שאדרש לניתוח העדויות שהובאו בפני בסוגיה זו אטעים כי התובעת זיוה אברסון אשר כנטען מתגוררת בסמוך לנכס ובהיותה קשישה ורתוקה לכיסא גלגלים - מועדת להיחשף למטרד - לא הגישה תצהיר (בעצמה ו/או באמצעות האפוטרופוסיות שלה). יתר על כן, מטעמים שלא ירדתי לפשרן לא הוגש תצהיר התומך בטענת המטרד מטעם דייר כלשהוא המתגורר בסמיכות לנכס. עובדה זו לכשעצמה מקהה מחומרת הטענות שבפי לבנון. יתר על כן, בעדותו אישר לבנון כי בנכס התנהל בעבר לפני כ-20 שנה גן ילדים בתפוסה של כ-15 ילדים (שם בעמ' 15 שורה 5). כאשר עומת לבנון עם אמיתות טענתו לגבי הרעש הוא השיב: "אני לא מהנדס אקוסטיקה אבל שושני אמר לי במו פיו שהוא רוצה מעון ל-100 ילדים זה לא יתכן כי זה לא ירעיש" (שם בעמ' 15 שורות 28-27). לבנון כפר בטענת הנתבע בדבר סמיכותם של מוסדות חינוך אחרים לנכס וטען כי הם ממוקמים במרחק של 250 מטר לפחות ונבנו לפני שהשכונה הוקמה (שם בעמ' 16 שורות 5-4). 3.4 הנתבע צירף לתצהירו את מכתב היועץ המשפטי של הועדה המקומית לתכנון ובניה בני-ברק לפיה על פי הוראות התב"ע החלה על המקרקעין אין מניעה לעשות שימוש במקרקעין למעון ילדים (נספח 17 לתצהיר). כמו כן הוצג מכתב יועץ שר התעשייה והמסחר לנתבעת 2 המברך על נכונותם של הנתבעים לפתוח ולהפעיל גן ילדים בנכס (נספח 19 לתצהיר). 3.5 מעדותו של הנתבע עולה כי בכוונת הנתבעים להפעיל בנכס גן ילדים לגילאים שונים בהיקף של 70 ילד (שם בעמ' 21 שורות 11-5) ולהלן הוסיף הנתבע כי בעקבות חששות השכנים ופנייתם לבנות קירות כפולים עם בידוד-נענו הנתבעים ברצון (שם בעמ' 22 שורות 23-20). 3.6 אשר לשעות הפעילות של הגן, העיד הנתבע כי הפעילות תתקיים החל מן השעה 7:30-7:00 בבוקר מועד הגעת הילדים ועד השעה 16:00 (שם בעמ' 24 שורות 17-16). 3.7 סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין שעניינו מטרד ליחיד קובע: "מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתלט במקרקעין התפוסים על ידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מיקומם וטבעם". 3.8 אין חולק כי בנסיבות הפרשה בה עסקינן טרם הוקם גן הילדים ולמצער טרם הופעל ומכאן שהתביעה שבפני מתבססת על עילה של מטרד צפוי (QUAI TIMET) לגבי סוג כזה של תביעה לצו מניעה נקבע כי צו מניעה יינתן רק כדי למנוע נזק של ממש שקרוב לוודאי כי יקרה. השוו: ע"א 49/69 קונשטוק נ. שותפות בתי קולנוע (פד"י כ"ח (1) 493) ב-ת"א (ת"א) 1965/94 מלוון גני המלך שלמה נ. עירית נתניה (דינים ועוד כ"ו (3) 254) עלתה על מדוכת הדיון סוגיית הקמת מתקני ציבור (ובכלל זה מוסדות חינוך) בסמיכות לבתי מגורים והנטיה הטבעית להתנגד להקמתם. בית המשפט אשר עמד על הגישה הדיכוטומית בדבר ההכרה בצורך במבני ציבור כאלו מזה וההתנגדות להקמתם בסמיכות לבתי מגורים מזה וקבע: "על כן אמרתי כי נימוקים אלו של מטרד אפשרי בעתיד, של ירידת ערך...את כל אלה אי אפשר לבחון אלא לאחר שיוקמו ויפעלו אותם מוסדות ציבור" 3.9. בסיכומיו טען ב"כ התובעים כי בהינתן שגן הילדים פועל ללא היתר לפי חוק התכנון והבניה, נטל ההוכחה הנדרשת מן התובעים מחייבת הוכחת אי נוחות בלבד (סעיף 69 לסיכומי התובעים). 3.10 הנתבעים לעומת זאת העלו על נס את חשיבותם של גני ילדים בכלל ואת הקמתם בשכונה נשוא הדיון בפרט ובתמיכה לטענתם ציטטו את פסק הדין בעת"מ (תל-אביב-יפו) 14/98 אוסקר נ. לוריא (תק-מח 1998 (2) 29828) שם נקבע: "אין חולק כי הקמתם של פעוטונים ומסגרות חינוך לילדים רכים בשנים מהווה אינטרס ציבורי ראשון במעלה במציאות החיים המודרניים. כל עוד אין הרעש שנגרם מקיומו של גן הילדים חורג מן הסביר, נראה כי קיומו לא יהווה בהכרח מטרד לשכנים שמסביב". סבורני כי עמדה זו מבטאת את האיזון הדרוש בין צרכי החינוך בחברה מודרנית מזה, ואת אינטרס הפרט לשלווה יחסית מזה. 3.11 בהינתן כי מחד גיסא התביעה לצו מניעה קבוע מתייחסת למטרד אפשרי שטרם הוכח ומאידך הוכח, להנחת דעתי כי הן הגורמים הממלכתיים והן למצער חלק מתושבי השכונה מברכים על יוזמת הקמת גן הילדים ומדגישים את הצורך שבהקמתו - מטה את כף המאזניים לטובת הנתבעים. על כך, אוסיף כי הנתבעים הסכימו כי אם תידחה התביעה: "יעמדו בכל התנאים החוקיים הדרושים, היינו גם רשיון בניה כדין וגם אישור התעשייה והמסחר להפעלת המעון וכל עוד לא יהיו בידי הנתבעים אישורים כאלו - אסור להם להפעיל את המעון" (סעיף 37 (ד) לסיכומי הנתבעים). 3.12 על יסוד המקובץ עד כאן אני דוחה את התביעה למתן צו מניעה נגד הנתבעים גם לגבי עילת המטרד אולם אני מורה להם שלא להפעיל את גן הילדים בנכס כל עוד לא יהיה בידיהם היתר בניה כדין לבניית הנכס בשטח ובתצורה המתחייבת מן הבקשה להיתר וכן יהיה בידיהם היתר רישוי עסקים מן העירייה ואישור התמ"ס להפעלת גן הילדים והכול בהיקף הנטען על ידם, דהיינו: עבור 70 ילדים בלבד. 4. סוף דבר על יסוד המקובץ עד כאן אני דוחה את התביעה. הנתבעים זכאים להוצאותיהם לרגל דחיית התביעה אולם בפסיקת ההוצאות אקח בחשבון את גרסתם הבלתי אמינה באשר למודעותה מראש של התובעת לכוונתם להקים בנכס גם גן ילדים. בנתון לכך, אני מחייב את התובעת 1 בתשלום שכר טרחת עורך דין הנתבעים בסך 5,000 ₪. הודעה זכות הערעור. ניתן היום, י"ד באלול, תשס"ח (14 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים. מרדכי בןֿֿחיים, שופט המזכירות תמציא את פסק הדין בדואר רשום.קטיניםמטרדמטרד רעש