1. זהו פסק דין בתביעת התובע, בה עתר להצהיר, כי הסכם למכירת מכונית מסוג פולקסווגן פאסאט שנת ייצור 2001 (להלן: "הרכב"), שנכרת ביום 6.3.03 בינו ובין הנתבעת 1, הינו בטל מחמת הטעייה או טעות, ולחלופין עתר להורות על ביטולו, מחמת הפרתו על ידי הנתבעת מס' 1. כן תבע, לחייב את הנתבעים, לפצותו עבור נזקים ממוניים ובלתי ממוניים, שנגרמו לו לטענתו. הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים. 2. ביום 6.3.03 נכרת בין התובע והנתבעת מס' 1, הסכם לרכישת הרכב, תמורת סך 137,000 ₪ (נספח א 1 לכתב התביעה). במועד חתימת ההסכם, העביר התובע לידי הנתבעת מס' 1, מקדמה בסך 2,000₪. לטענתו, הצהירה הנתבעת מס' 1, טרם כריתת ההסכם, כי הרכב הינו תקין, ואף הצהירה, על מתן אחריות למנוע ולתיבת ההילוכים ("גיר"), למשך 3 חודשים. לטענת התובע, ביום 7.3.03, הופנה ע"י הנתבעת מס' 1, למוסך הנתבעת מס' 2, לצורך בדיקתו. בדיקת הרכב במוסך הנתבעת מס' 2 (נספח ב 1 לכתב התביעה), העלתה ליקויים בסרן קדמי ובמערכת ההיגוי, "ליקויים בעלי משמעות נמוכה" - פגיעות פח במרכב, וצלחות בלמים שחוקות. בטופס הבדיקה נכתב, בסעיף 14, כי יש לבדוק תצרוכת שמן בנסיעה ושמן גיר, וכן נכתב, כי "אין אחריות לטורבו". לטענת התובע, הליקויים שפורטו בטופס הבדיקה, הינם ליקויים בעלי משמעות נמוכה. באותו יום שילם התובע לנתבעת מס' 1, את יתרת התמורה בסך 135,000₪. לטענת התובע, הכניס את הרכב לבדיקה שגרתית במוסך הנתבעת מס' 3, ביום 11.3.03. לאחר הבדיקה, הודיעה הנתבעת מס' 3 לתובע, כי הרכב זקוק להחלפת מגדש הטורבו. ביום 3.4.03, הכניס התובע את הרכב למוסך הנתבעת 3, לצורך החלפת הטורבו. לטענתו, באותו היום הוכנס הרכב שוב למוסך הנתבעת מס' 3, בשל "סחיבה לקויה ובעיות האצה", ואז הוחלפו רצועת תיזמון, גלגלת ומד זרימת אוויר. ביום 15.4.03 הביא התובע את הרכב למוסך הנתבעת מס' 3, בשל "בעיות בתפקוד המנוע, בכושר הסחיבה ובהאצה", ולאחר שנבדק הרכב, נמסר לתובע כי הרכב תקין. לטענת התובע, משלא נפתרו התקלות, פנה ביום 20.4.03 לבדיקה במכון "מונדיאל טסט בע"מ", ובדיקה זו העלתה מספר ליקויים (נספח ג לכתב התביעה). בין היתר עולה מדוח מכון מונדיאל, כי נמצאו "דליפות לחץ גבוהות בצילנדרים... בלאי פנימי גבוה, לחץ דחיסה לא זהה, רעש מערכת תיזמון ושסתומים , נזילות שמן, שאיבות שמן לחלל השריפה...". לטענת התובע, בשל הבדלי ממצאי הבדיקות השונות שנערכו במכון מונדיאל, ובמוסכי הנתבעות 2 ו- 3, הכניס התובע את רכבו למכון בדיקה נוסף - "אבחון רכב בע"מ", בו נתגלו ליקויים שונים במנוע, במגדש הטורבו, ובמערכת הקירור (נספח ד לכתב התביעה). התובע צירף לכתב התביעה, חוות דעת מומחה מטעמו, מר דני סעדי, שמאי רכב. מר סעדי קבע בחוות דעתו בין היתר, כי: "מנוע המכונית היה פגום עוד מיום מסירת המכונית ללקוח. טענות המוסך כי מנוע המכונית שופץ, אינה מתיישבת עם רשימת הליקויים שנתגלו במנוע. תקלות המתגלות במנוע לאחר 60,000 ק"מ מעידות כי היו בעיות במנוע עוד במהלך יצורו. מנוע דיזל 1,900 סמ"ק המורכב ברכב פרטי גומע לפחות 500,000 ק"מ, לפני שיפוצו. במנוע נשוא חוות דעת זו נתגלו ליקויים רבים ומשמעותיים כבר לאחר 60,000 ק"מ, דבר המאשר כי המנוע לא היה תקין עוד בזמן התקנתו במכונית". התובע טען כי הנתבעת מס' 1 הטעתה אותו, כאשר הצהירה בפניו עובר למכירת הרכב, כי הרכב תקין, וכי הפרה את הסכם המכר בהפרה יסודית. כן טען, כי הנתבעת מס' 2, הפרה הפרה יסודית את הסכם הבדיקה, כיוון שלא בדקה את הרכב כראוי, וכן טען, כי הנתבעת מס' 3, הפרה את הסכם תיקון הרכב כאשר לא תיקנה את הרכב כנדרש. התובע טען, גם כי שלוש הנתבעות ביצעו כלפיו עוולת רשלנות. התובע תבע על כן כאמור להצהיר על בטלות ההסכם בינו ובין הנתבעת 1, ולהורות על השבת התמורה ששילם, ולחלופין תבע לחייב את הנתבעים יחד ולחוד, לפצותו בגין ירידת הערך של הרכב, בסך 61,000 ₪ לטענתו. כן תבע, לחייבם לפצותו בסך 50,000 ₪, בגין הפרת הסכם, ובסך 100,000 ₪ נוספים, בגין "עגמת נפש, טרדה וטרחה", ובנוסף תבע, לחייב אותם בהוצאות שונות שנגרמו לו. סכום התביעה הכולל, עמד במועד הגשתה על 299,341 ₪. 3. הנתבעת מס' 1 הכחישה את התביעה. לטענתה, התביעה הוגשה בשיהוי רב, שכן לשיטת התובע נודע לו הפגם הנטען, עוד בחודש אפריל 2003, אך הוא לא פנה אל הנתבעת מס' 1, עד מועד הגשת התביעה, כשנה מאוחר יותר. כן טענה הנתבעת 1, כי התובע הוא שבחר לבדוק את הרכב במוסך הנתבעת 2, ולא היא הפנתה אותו למוסך זה. הנתבעת מס' 1, עמדה על כך שבעת הבדיקה האמורה, נמצא מנוע הרכב תקין. לטענתה, רכשה את הרכב ביום 24.2.03, בסך של 136,230₪, ואילו סברה כי קיים פגם במנוע, לא היתה רוכשת את הרכב במחיר האמור. לטענתה, נגרמה לרכב ירידת ערך, במהלך התקופה שמאז הרכישה ועד הגשת התביעה, כאשר במהלך התקופה האמורה, השתמש התובע ברכב ונסע בו "עשרות אלפי ק"מ", ובנסיבות אלה ביטולו של הסכם המכר והשבת התמורה, אינה תוצאה צודקת. 4. הנתבעת מס' 2 טענה, כי התביעה אינה מקימה עילה נגדה, וכי דין התביעה נגדה להדחות או להמחק על הסף. לטענתה, חל "שיהוי חמור מאוד", בשל הגשת התביעה, כשנה וחצי לאחר מועד הבדיקה במכון הנתבעת מס' 2, כאשר במהלך תקופה זו, חלו שינויים רבים ברכב ובמערכותיו, לטענתה אין לייחס לה חבות בגין איזה מן הפגמים האמורים בתביעה. עוד טענה, כי היה על התובע לפנות אליה, מיד לאחר שגילה את הליקויים הנטענים, על מנת שתוכל לבדוק את הרכב. לטענתה, הגשת התביעה תוך שיהוי כאמור, גרם לה נזק ראייתי. כן טענה, כי התובע עשה שימוש רב ברכב, ונסע בו מרחק רב, תוך זמן קצר לאחר רכישתו , עוד לפני שנבדק במכון "מונדיאל", ובמכון "אבחון רכב". לטענת הנתבעת מס' 2, היא מצוידת בציוד בדיקות רכבים מן המתקדמים בעולם, בוחניה מקצועיים, בעלי הסמכה ראויה, ואבחנותיהם מדויקות ביותר. לטענתה, בעת בדיקת הרכב מנוע הרכב היה תקין, ואילו הדו"ח אשר נערך ע"י מכון "מונדיאל", אינו מתבסס על נתונים וציוד בדיקה השוואתית, בין דרישות יצרן הרכב לבין המצב בפועל, אלא על תחושות. הנתבעת מס' 2, הפנתה לכיתוב בטופס הבדיקה, לפיו יש לפנות למוסך מורשה, על מנת לעמוד על משמעות הליקויים שנתגלו, חומרתם והערכת המחיר לתיקונם. לטענתה, ציינה בפני התובע, כי עליו לבדוק את הטורבו במוסך, וכי אין אחריות לגביו. כן טענה, כי ערך הרכב פחת בשל התיישנותו. 5. הנתבעת מס' 3, טענה, כי ביום 11.3.03 הגיע התובע עם הרכב למוסך שבבעלותה, לצורך ביצוע טיפול ברכב, ובמהלך הטיפול התגלתה רטיבות שמן שמקורה בטורבו. לטענתה, ניסתה לסייע לתובע, וזאת חרף העובדה שתקופת האחריות לרכב פגה, ופנתה אל יבואן הרכב בבקשה להחליף את הטורבו ללא חיוב התובע. הטורבו אכן הוחלף על חשבון היבואן. כן טענה, כי החלפת מד זרימת אוויר, בוצעה ללא חיוב, במסגרת אחריות מורחבת של היצרן, וכי רצועת תיזמן וגלגלת הרצועה, הוחלפו ללא קשר לטענה, בדבר "סחיבה לקויה". הנתבעת מס' 3 טענה, כי ביום 15.4.03, בוצעה בדיקה לרכב ע"י נציג שירות מטעם יבואן הרכב, לבקשת התובע. הבדיקה בוצעה במוסך הנתבעת, וכללה בין היתר, סריקת מערכות. לטענתה, גם נציג היבואן קבע, כי לא אותרה תקלה, בעת סריקת המערכות הרכב. לטענתה, סדרת הבדיקות שבוצעו על-ידה, בוצעו ללא חיובו של התובע, והיא פעלה מתוך רצון טוב כלפי התובע, אף שלא היתה צד להסכם מכר הרכב, ולא נשאה באחריות לתקינותו או איכותו . 6. בתצהיר עדותו הראשית טען התובע, בין היתר, כי ביום 7.3.03, הופנה ע"י הנתבעת מס' 1, אל הנתבעת מס' 2, לצורך בדיקת הרכב. לטענתו, הנתבעת מס' 1 הבהירה, כי הבדיקה תתקיים במוסך הנתבעת מס' 2, אשר נמצא סמוך למשרד הנתבע מס' 1 ולא הסכימה לבקשתו, לבצע את בדיקת הרכב במכון בדיקה אחר. כן טען התובע, כי נודע לו באופן מקרי "על ידי מי מטעמה של ריטס", כי קיימים ליקויים משמעותיים במנוע . לטענתו, כאשר פנה אל הנתבעת מס' 3 בענין זה, השיב לו מנהל המוסך, כי אינו צריך לדאוג. לדבריו, לאחר נסיעה קצרה ברכבו, גילה התובע בעיות בתפקוד, בכושר הסחיבה ובהאצת הרכב. הרכב הוכנס על כן פעם נוספת, למוסך הנתבעת 3, שם נאמר לתובע כי הרכב תקין לחלוטין, וכי אין צורך לשוב למוסך, אלא לאחר נסיעה של כ-1,000 ק"מ נוספים. לטענתו, הבעיות ברכב לא פסקו, ולפיכך הכניס התובע את רכבו לבדיקה במכון "מונדיאל". לדבריו, בין יתר ממצאי הבדיקה במכון מונדיאל נמצא, כי מנוע הרכב מפתח 79.5 כ"ס, בעוד שהנתבעת 1, התחייבה לכך שמנוע הרכב מפתח 130 כ"ס. התובע פירט את הקושי הנפשי שנגרם לו בשל מצב הרכב, כאשר זה היה הרכב היחיד ברשות משפחתו, וכאשר רעייתו עמדה ללדת בתקופה האמורה. התובע פירט הוצאות שנגרמו לו בשל התיקונים ברכב, וכן עלות שכירת רכב חלופי, בתקופת תיקון הרכב במוסך. לטענתו, הבטיח לו מנהל הנתבעת מס' 3, כי הנתבעת מס' 3 תשלם עבור שכירות הרכב החלופי, אך חזר בו מהבטחתו זו. עד התובע, מר באדר אבו רביע, טען בתצהיר עדותו הראשית, כי הגיע עם התובע אל הנתבעת 1, ביום רכישת הרכב, וביום ביצוע הבדיקה אצל הנתבעת מס' 2. לדבריו במעמד העברת הבעלות והתשלום, דרש התובע, כי תבוצע בדיקה לרכב במכון לבדיקת רכבים, למרות שלטענת הנתבעת 1, הרכב כבר נבדק ונמצא תקין. בהגיעם למכון הבדיקה, נבדק הרכב ונמצא תקין. העד טען כי לאחר מכן, נודע לו מהתובע על כך שהרכב הוכנס לטיפול במוסך, בשל "בעיה עם הטורבו". 7. מטעם הנתבעת מס' 1, העיד מר איתי פישר, מנהל התפעול של הנתבעת מס' 1. העד טען בין היתר, כי התובע לא הופנה ע"י הנתבעת מס' 1 למוסך הנתבעת מס' 2, אלא התובע, הוא שבחר לבצע את הבדיקה במכון האמור. לטענתו, ביום 12.2.03 ובטרם נרכש הרכב ע"י הנתבעת 1, נבדק הרכב במוסך הנתבעת 2, ולא נמצאו ליקויים כלשהם במנוע. לדבריו, הרכב נרכש ע"י הנתבעת 1 ביום 24.2.03, תמורת סך 136,230₪. לטענתו, הנתבעת מס' 1 סיפקה לתובע רכב תקין, ומסקנות המומחה מטעם התובע שגויות. עוד טען, כי הנתבעת מס' 1 פעלה במקצועיות ובסבירות, לא הטעתה את התובע, לא הציגה בפניו מצג שווא, ולא התרשלה כלפיו. 8. מר אהרון רוזנברג, מנהל הנתבעת מס' 2, העיד בתצהיר עדותו הראשית, בין היתר, כי מכון הנתבעת מס' 2, מצויד בציוד מתקדם לבדיקות רכבים, וכי כל רכב המתקבל לבדיקה כללית, עובר סדרת בדיקות, הכוללות בין היתר, בדיקת הספקי מנוע ותאוצה בהתאם לנתוני היצרן. לטענת מר רוזנברג, בשעת הבדיקה וגם לאחר מכן, מנוע הרכב היה תקין, ותאם את מספר הקילומטרים שנסע עד אז, ואת שנתון הרכב. לטענתו, התובע לא הביא את הרכב לבדיקה חוזרת במכון, אלא פנה למכון אבחון אחר ברעננה, על אף שקיבל כתב אחריות מהנתבעת מס' 2. לטענתו, מנוע כפי שמתאר התובע, לא יכול היה לעמוד במבחן דרך בהתאם להוראות היצרן, כפי שמבצעת לטענתו, הנתבעת 2. לדבריו, הציוד במכון מכויל מדי שנה, ומבוקר שלוש פעמים שנה ע"י מכון התקנים. בהמשך תצהירו טען מר רוזנברג, כי מנסיונו, הדו"ח אשר הוצא ע"י מכון מונדיאל טסט בע"מ, אינו מתבסס על ציוד ונתוני בדיקה השוואתי, בין בדיקות היצרן למצב בפועל, אלא על תחושות בלבד. 9. הנתבעת מס' 3 , הגישה תצהיר של אחד ממנהליה, מר מיטלר. העד העיד, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, עמד הוא בקשר עם התובע, והיה מעורה בהתנהלות מולו. לטענתו, ביום 11.3.03 הגיע התובע עם רכבו למוסך הנתבעת 3, על-מנת לבצע טיפול שגרתי ברכב. התובע ביקש מנציג המוסך, לבדוק את צריכת השמן. בו ביום בוצע ברכב שרות בקרה, דהיינו "טיפול גדול", בעלות של 1,204₪. במהלך הטיפול התגלתה דליפת שמן מהטורבו, אשר הצביעה על כך, שמגדש הטורבו במנוע אינו תקין. עם זאת הומלץ לתובע להחליף חגורת תזמון וגלגלת תזמון, כטיפול מונע, מאחר שהחגורה נמצאה "יבשה". מר מיטלר העיד, כי מתוך כוונה לסייע לתובע, עשתה הנתבעת 3, מאמץ גדול על-מנת שהיבואן, "צ'מפיון מוטורס", יספוג את עלות החלפת הטורבו והעבודה הנלווית לכך, במסגרת אחריות היצרן, וזאת על אף שאחריות זו נסתיימה ביום 8.5.02, כ- 10 חודשים, לפני הטיפול האמור. ואכן, ביום 19.3.03, הוחלף הטורבו על חשבון היצרן. לטענת העד, ביום 9.4.03, הגיע התובע והתלונן על השהיה קצרה בתחילת נסיעה. הרכב נבדק על כלל מערכותיו, ומאחר ולא נמצאה אף תקלה, ע"י הנתבעת 3, וכמחווה של רצון טוב מצדה כלפי התובע, לא חויב התובע בגין בדיקות אלה, חרף סיום תקופת אחריות היצרן לגבי הרכב. העד טען, כי מעיון בהיסטורית הטיפולים הארצית עולה, כי נכון ליום מתן תצהירו עבר הרכב כ- 150,000 ק"מ, ולכל אורך התקופה, מאז ביקורו האחרון של התובע ביום 9.4.03 במוסך הנתבעת 3, כאשר הרכב עבר כ- 60,000 ק"מ, טופל הרכב במוסך מורשה אחר- מוסך ברע"מ בבאר שבע. לטענת מר מיטלר, מוסך ברע"מ לא העיר כל הערה בדבר סחיבה לקויה, חוסר הספק מנוע, או כל תקלה כפי שנטענה ע"י התובע. עוד טען העד, כי במסגרת טיפול שוטף, מבצע כל מוסך מורשה בדיקות, הכוללות סריקת מערכות ממוחשבת ונסיעת מבחן, אשר ניתן באמצעותן לגלות את התקלות אותן מתאר התובע. 10. עדי הצדדים נחקרו בחקירות נגדיות. יוער, כי מר סעדי, המומחה מטעם התובע, הוזמן לדיון ההוכחות שנקבע בתיק, אך לא התייצב לחקירה. הצדדים הסכימו על כן, לשמוע את כל העדים מלבד מר סעדי באותה ישיבה, ומר סעדי נחקר לאחר חקירת יתר העדים. עד כה, אין בפני בית המשפט הסבר סביר, להעדרות המומחה מן הדיון הראשון, אליו הוזמן. הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב. לאחר ששבתי וקראתי את המסמכים שבתיק, לרבות כתבי הטענות, התצהירים, הפרוטוקולים, המוצגים וסיכומי הטענות שהציגו הצדדים, ולאחר ששקלתי את הטענות, סבורני כי יש לדחות את התביעה. 11. הראיה העיקרית, באמצעותה ביקש התובע להוכיח טענותיו לענין הליקויים ברכב, טיבם וחומרתם, הינה חוות דעת המומחה מטעמו, מר סעדי. כאמור להלן, התקשיתי לקבל את חוות דעתו של מומחה מר סעדי. בסיכומיהם הצביעו ב"כ הנתבעות, על קשיים בעדות המומחה, וספקות שעלו לטענתם, בקשר למהימנות חוות הדעת, ונכונות מסקנותיה. נראה כי אכן עולים קשיים וספקות מסוימים בקשר לחוות הדעת. זאת בין היתר, כאשר המומחה לא ידע להשיב, היכן ומתי בדק את הרכב, ובחוות הדעת לא פורטו מועדי הבדיקה, האתרים בהם נבדק הרכב, וממצאי הבדיקות שערך המומחה לטענתו. לדברי המומחה, בדק את הרכב במועדים שלא זכר, עוד לפני יום 29.7.2003 - מועד הבדיקה במכון "אבחון רכב". עדות זו אינה מתיישבת עם עדות התובע (עמ' 10 לפרוטוקול), לפיה: "השמאי הוציא חוות דעת שלו ואז ביקש שאכנס למכון ונכנסתי למכון", ובהמשך "...השמאי נכח בבדיקה ובדק את הרכב. השמאי בדק את הרכב ידני ואז הלכנו ביחד למכון והוא ליווה את הבדיקה". מכאן, שלדברי התובע , המומחה הקדים וערך את חוות הדעת, על בסיס מסמכי הבדיקות שהיו לפניו בלבד, ובטרם בדק את הרכב. בפני המומחה, הוצגה חוות דעת קודמת שלו בענין הרכב, הנושאת תאריך זהה - 21.8.03, ואשר איננה כוללת סעיף "ירידת ערך מסחרית", אשר נכלל בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה. משמע, המומחה הוציא שתי חוות דעת שונות בגין אותו רכב, ולכאורה באותו תאריך. בחקירתו הנגדית לא סיפק המומחה הסבר מניח את הדעת, לקשיים האמורים. המומחה גם לא הסביר בחוות דעתו, את האופן בו הגיע למסקנות שפורטו בחוות הדעת, ואת המשמעות של כל אחד מן הנתונים שסקר, והסתפק בסדרת מסקנות כלליות ובלתי מנומקות. מסקנות המומחה, לא נתמכו בראיות קבילות, שהיה בהן להוכיח את נכונות הנחות היסוד שלו. קיים גם קושי לייחס את ממצאי המומחה, למעשי הנתבעות או מחדליהן הנטענים, כאשר לא ניתן לדעת מתי בדק את הרכב, ולכאורה יתכן שביצע את הבדיקה רק סמוך לביצוע הבדיקה, במכון "אבחון רכב", אשר בוצעה למעלה מארבעה חודשים לאחר שנרכש הרכב. כאמור, לא היה בחקירתו הנגדית של המומחה, לפתור את הקשיים האמורים, ונותר ספק ממשי לענין תוקף חוות דעתו, ונכונות הממצאים והמסקנות הכלולים בה. עדות התובע לכשעצמה, לא היה בה די כדי להוכיח את הליקויים הנטענים ברכב, או את הקשר של הליקויים הנטענים להתנהגות הנתבעות, שכן המדובר בשאלות מובהקות של מומחיות , כאשר התובע אינו מומחה בתחום הרכב. כל שיכול היה התובע להעיד בענין זה, היה תאור תחושתו האישית, בעת הנהיגה ברכב. התובע העיד לענין טיב הליקויים הנטענים, כי מדובר בתחושה שהרכב "...לא מגיב בזמן...", ולענין עצמת הליקויים העיד: "לשאלתך אם פעם נתקעתי עם הרכב בגלל המנוע- אני משיב שבגלל המנוע לא נתקעתי. המוסך שמטפל בי זה מוסך ברעם, ולא הצלחתי לקבל פתרון אצל ריטס עברתי למוסך ברעם . לשאלתך איזה טיפולים עשו לי במוסך ברעם - אני משיב שהתלוננתי על סחיבה ובדקו את הרכב אני אומר שלא התייחסו לבעיה הזו". התובע העיד עם זאת, כי נסע ברכב כ- 100,000 ק"מ מאז רכישתו , וכי הוא נוהג מדי יום, מביתו בבאר שבע, למקום עבודתו בכסייפה ובחזרה, כ- 80 ק"מ ביום, ונוסע בתדירות גבוהה לכפר דבוריה שעל הר תבור, מרחק מאות ק"מ מבאר שבע. נדמה, כי עובדות אלה אינן מתיישבות עם טענות התובע, ומסקנות המומחה מטעמו, לענין חומרת הליקויים. מסמכי הבדיקה במכון "מונדיאל" ובמכון "אבחון רכב" , לא עשויים היו לסייע לתובע, הן משום שמסמכים אלה הוגשו שלא על ידי עורכיהם, ולא ניתנה לב"כ הנתבעות הזדמנות לחקרם, הן משום שמסמכים אלה כוללים מסקנות בלבד, ולא נתונים עובדתיים הניתנים לבדיקה, והן בשל הזמן שחלף מאז רכישת הרכב ועד ביצוע כל אחת מהבדיקות הנטענות, והמרחק הרב שגמע הרכב בכל אחת מהתקופות. כך, בעת הבדיקה במכון "מונדיאל" , שנערכה כחודש וחצי לאחר רכישת הרכב, הראה מונה הקילומטרים, 61,538 ק"מ, כ- 1,800 ק"מ יותר משהראה, בעת הבדיקה אצל הנתבעת מס' 2 - 59,670 ק"מ, ובעת הבדיקה במכון "אבחון רכב", ביום 29.7.03, עמד המונה על 68,710 ק"מ. בסיכומי התובע נטען בין היתר, כי ניתן להסיק שלא רק מגדש הטורבו של הרכב היה לקוי, אלא שהמנוע עצמו לא היה תקין. זאת לטענת ב"כ התובע, שהסתמכה על דברים שאמר המומחה מטעם התובע בחקירתו. נטען לענין זה בסיכומים: "אינדיקציה לעובדת היות המנוע פגום, מצא המומחה בעובדה כי הטורבו לרכב הוחלף פעמיים, הן ביום 6.4.03 והן ביום 12.8.03...". נראה, כי המומחה הסתמך לענין זה, על חשבונית של הנתבעת מס' 3, מן המועד האמור ואולם, התובע עצמו שמט היסוד לטענת המומחה, כאשר העיד: "לא החליפו לי מקדש (צ"ל מגדש -ג.ג.) טורבו באוגוסט 2003, התאריך לא מסתדר לי. אולי הוציאו את החשבונית שמס' 53445 יותר מאוחר, אני לא מכיר את המסמך הזה". נראה אפוא, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח את מצבו הנטען של הרכב עובר להגשת התביעה, ואת הקשר הסיבתי בין המצב הנטען, ובין המעשים והמחדלים המיוחסים לנתבעות. 12. סבורני, כי התובע לא הוכיח, קיום עילה לביטול הסכם הרכישה, מחמת פגם בכריתתו, או בשל הפרתו על ידי הנתבעת מס' 1. טענת התובע לענין התקשרותו בחוזה עקב הטעייה או טעות, נעוצות במצג שהציגה לפניו לדבריו הנתבעת מס' 1, עובר לרכישת הרכב, כאילו מצבו תקין. בהסכם למכירת הרכב מיום 6.3.0, נכתב לענין זה: "1)אוטו דיל מתחייב שהרכב ללא תאונות שלדה ומנוע וגיר תקינים. 2) . . . 3) אוטו דיל נותן אחריות על מנוע וגיר בלבד למשך 3 חודשים". בסעיף 6 להסכם האמור, הצהיר התובע: "הקונה מצהיר כי המוכר הסביר לו את מצבה הכללי של המכונית ככל הידוע לו, ולאחר שהבין את דבריו, בדק את המכונית במכון הבדיקה , או במוסך. שם המכון מ.מ.מ מס' הבדיקה תאריך הבדיקה 12.2.03". יצויין, כי הבדיקה האמורה בסעיף 6 להסכם, שבוצעה כאמור במכון הנתבעת מס' 2, ביום 12.2.03, אינה הבדיקה שביצע התובע אצל הנתבעת מס' 3, עם רכישת הרכב, אלא בדיקה שבצעה הנתבעת מס' 1, כאשר רכשה היא את הרכב, מן הבעלים הקודם שלו, מר אטיאס מכלוף. טופס הבדיקה האמור, צורף כנספח א', לתצהיר עדותו הראשית של מר איתי פישר מטעם הנתבעת מס' 1. המסקנות בטופס הבדיקה האמור מיום 12.2.03, זהות למסקנות הבדיקה שערך התובע ביום 7.3.03, וגם במסמך זה, נכללה הערה: " אין אחריות לטורבו, לבדוק שמן גיר במוסך". ההסכם בין הנתבעת מס' 1 ומר אטיאס, צורף גם הוא לתצהיר וממנו עולה, כי הנתבעת מס' 1 , רכשה את הרכב ממר אטיאס ביום 24.2.03 , במסגרת עסקת טרייד אין ,תמורת סך 136,230 ₪. התובע לא הוכיח כי הנתבעת מס' , ידעה על קיום בעיה כלשהי, במנוע או במגדש הטורבו, בעת מכירת הרכב, והמסמכים האמורים מתיישבים דווקא עם טענת הנתבעת מס' 1, כי רכשה את הרכב כאשר סברה כי הוא תקין. במצב זה אין לקבל הטענה, כי הנתבעת מס' 1, הטעתה את התובע עובר לרכישת הרכב במובן "הטעיה" בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973, או שהתובע רכש את הרכב מתוך טעות, כאשר הטעות היתה ידועה לנתבעת מס' 1, במובן האמור בסעיף 14 (א) לחוק החוזים. יתר על כן, התובע לא הרים הנטל להוכיח, כי מנוע הרכב היה פגום. כל שעלה בידו להוכיח, הוא כי מגדש הטורבו של הרכב היה לא תקין, ולפיכך הוחלף. ככל שהמגדש לא היה תקין עובר לרכישת הרכב, הרי שליקוי זה תוקן, כאשר הוחלף המגדש על ידי הנתבעת מס' 3, ועל חשבון יבואן הרכב. קשה לראות פסול כלשהו בהתנהגות הנתבעת מס' 1, לענין מגדש הטורבו, שכן אין מחלוקת כי התובע בדק את הרכב, סמוך למועד רכישתו, אצל הנתבעת מס' 2, אשר העירה באופן מפורש בטופס הבדיקה, כי "...אין אחריות לטורבו...". מעבר לאמור, משמבקש התובע לבטל את החוזה, בין בשל פגם בכריתתו ובין בשל הפרתו הנטענת, הרי שהיה עליו להודיע על כך לנתבעת מס' 1, "...תוך זמן סביר לאחר שנודעה לו עילת הביטול...", כלשון סעיף 20 לחוק החוזים (ור' לענין זה ג. שלו, דיני חוזים- החלק הכללי, דין הוצאה לאור תשס"ה, עמ' 364-365). בענייננו העיד התובע, בתצהיר עדותו הראשית, לענין פניותיו אל הנתבעת מס' 1: "...עלי לציין כי אוטו דיל ידעה על הפגמים והתקלות ברכב, וזאת הואיל ופניתי אליה פניות באמצעות הטלפון". התובע לא פירט בתצהירו, כמה פעמים פנה אל הנתבעת מס' 1, עם מי שוחח ומה נאמר באותן שיחות. בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי פנה אל הנתבעת מס' 1 לראשונה, כחודש לאחר הרכישה ולדבריו : "...פניתי טלפונית לבחור בשם עמי, זה שמכר לי את הרכב. אין לי שום אסמכתא שפניתי לאוטו דיל". גם כאן, התובע לא פירט את תוכן פנייתו אל עמי, מה ביקש ממנו, מה השיב עמי, והאם היה סיכום כלשהו ביניהם. מכל מקום, התובע לא טען כלל, כי הודיע לעמי או למי מנציגי הנתבעת מס' 1, בשיחות הטלפון האמורות, כי הוא מבקש לבטל את ההסכם. מכאן, כי התובע לא טען, וממילא לא הראה, שפנה אל הנתבעת מס' 1, במועד כלשהו טרם הגשת התביעה, בדרישה לביטול החוזה. הדרישה הראשונה לביטול החוזה, פורטה בכתב התביעה, אשר הוגש למעלה מ- 15 חודשים לאחר רכישת הרכב, כאשר במהלך הזמן שחלף, נערכו ברכב תיקונים שונים, והתובע נסע בו עשרות אלפי קילומטרים. בנסיבות אלה, נראה כי התובע לא עמד בחובתו, להודיע על הביטול זמן סביר לאחר שנודעה לו עילת הביטול, וגם מטעם זה, אין לקבל התביעה, לענין ביטול החוזה. 13. התובע טען בתצהירו ובסיכומיו, כי שלוש הנתבעות, הינן מעין שלוש זרועות, של יצור משפטי אחד. לדבריו: "התנהלות הנתבעים כולם, הן במהלך רכישת הרכב מאוטו דיל ביצוע הבדיקה במכון הבוחנים ולאחר מכן התיקונים שנערכו לרכב אצל "מוסך ריטס", יצרו אצל התובע את המצג כי המדובר בעצם בגוף אחד באישיות אחת לה כמה הסתעפויות, כשאחת מתמחה במכירה, אחת מתמחה בבדיקה ואחת מתמחה בתיקון". התובע ביקש אפוא לטעון, כי כל פניה שלו אל מי מהנתבעות, היתה למעשה פניה אל כולן יחד. דא עקא, התובע לא הוכיח טענתו זו. אין מחלוקת כי הנתבעת מס' 1, הינה חברה האוחזת בבלעדיות, לביצוע עסקאות טרייד- אין עבור צ'מפיון מוטורס, יבואנית רכבי פולקסואגן לישראל. אין גם מחלוקת, כי הנתבעת מס' 3, הינה מוסך שירות מורשה על ידי היבואן, לרכבי פולקסואגן. אין בעובדות אלה, לבסס את המסקנה, בדבר קשר משפטי מיוחד בין הנתבעת מס' 1 והנתבעת מס' 2, העשוי לגרור חיוב של האחת, בגין התנהגות האחרת. התובע נתלה בעובדה, שגם לגביה אין מחלוקת, כי הנתבעת מס' 1, מקבלת הנחות קבועות אצל הנתבעת מס' 2, בשעור של בין 20% ל- 25%, בבדיקת רכבים לפני קניה. ההסבר שניתן לכך הינו, כי הנתבעת מס' 1, מספקת לנתבעת מס' 2, עבודה בהיקף גדול ועל כן, משיקולים מסחריים גרידא , ניתנות לה הנחות כאמור. הסבר זה מניח את הדעת . התובע טען בתצהיר עדותו הראשית, כי נציגי הנתבעת מס' 1, התעקשו כי בדיקת הרכב תבוצע אצל הנתבעת מס' 2. טענה זו של התובע, הוכחשה על ידי הנתבעת מס' 1. טענת התובע בענין זה הינה אפוא בגדר עדות יחידה של בעל דין, אשר בית המשפט יטה שלא להסתמך עליה, אלא אם קיבלה כמהימנה. לענייננו , לא רק שגרסת התובע לענין זה תמוהה, שכן התנהגות כזו של הנתבעת מס' 1, אמורה היתה לעורר בלבו חשד, עוד במועד הבדיקה, אלא שגרסה זו, גם לא נתמכה על ידי עד התביעה, מר באדר אבו רביע, אשר לדבריו היה עם התובע אצל הנתבעת מס' 1, הן ביום הרכישה והן ביום ביצוע הבדיקה, ואינו מזכיר כלל התעקשות של נציגי הנתבעת מס' 1, כי הבדיקה תבוצע דווקא במכון הנתבעת מס' 2. סבורני אפוא, כי אין לקבל טענה זו של התובע. טענת התובע, לפיה שלוש הנתבעות מהוות מעין גוף אחד, או פועלות כשלוש זרועות, של גוף אחד, לא הוכחה אפוא, ונותרה כסברה גרידא, אשר אין כמובן לבסס עליה ממצא עובדתי. יתרה מזאת, גם אילו סבר התובע באמת, כי המדובר בשלוש זרועות של גוף אחד, הרי היה עליו לפנות, לפחות לאחת מן הנתבעות, ולהודיעה תוך זמן סביר, על ביטול החוזה, ואולם זאת לא עשה. 14. נראה, כי התובע לא הרים את הנטל, להוכיח הפרת הסכם, או התרשלות של הנתבעת מס' 2 או של הנתבעת מ' 3 . אשר לנתבעת מס' 2 - לא הוכח כי הבדיקה שביצעה היתה לקויה. כאמור, הליקוי היחיד שאותר סמוך לאחר הרכישה, היה פגם במגדש הטורבו , כאשר לגביו נאמר מפורשות בטופס הבדיקה, כי לא ניתנה אחריות. אשר לנתבעת מס' 3 - משנדחתה חוות דעת המומחה, מר סעדי, הרי שהתובע לא הוכיח, כי נתבעת זו, תיקנה את הרכב באופן לקוי, או כי גרמה לתקלות ברכב. דומה, כי לא הופרכה טענת הנתבעת מס' 3 , כי העניקה לתובע שירות ראוי ומקצועי. 15. סבורני אפוא, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח תביעתו, כלפי מי מהנתבעות. יוער, כי התובע גם לא הוכיח, לפחות חלק מן הנזקים הנטענים בתביעה, לרבות ירידת ערך הרכב, וההוצאות היתרות שנגרמו לו לטענתו, ונראה גם כי היתה הפרזת מה , בדרישה לפיצויי בסך 50,000 "בגין הפרת הסכם" מעבר לנזקים האחרים שפירט, ובדרישה לפיצויים בסך 100,000 ₪, בגין "....עגמת נפש, טרדה וטרחה". יש אפוא לדחות את התביעה. 16. לשיטה אחרונה, התביעה נדחית, התובע ישלם לכל אחת מן הנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ בתוספת מע"מ , וכן הוצאות משפט (כאשר ב"כ הנתבעות רשאים להגיש בקשה לשומת הוצאות, תוך 30 ימים). ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ח (31 ביולי 2008) בהעדר הצדדים. גד גדעון, שופט רכבמנועביטול עסקה (רכב)קניית רכב