אקדמות מילין: 1. בפני המרצת פתיחה, במסגרתה מבקש המבקש ליתן פסק דין המצהיר כי 19 דוחות חנייה, כמפורט בבקשתו, והחוב בגינם התיישנו. כן מבקש המבקש להצהיר, כי משהתיישנו הדוחות, פעולת העירייה לגביית הדוחות הללו, לרבות באמצעות הליך עיקול מטלטלין אצל המבקש ונטילת המחאות מהמבקש בסך 5810 ₪ בגין הדוחות ובסך של 932 ₪ בגין הוצאות גבייה, נעשו שלא כדין ולפיכך בטלות. המבקש אף עותר למתן פסק דין הצהרתי כי דרישת העירייה לגביית הוצאות גבייה בסך של 932 ₪ הינה בלתי סבירה וניתנה שלא כדין. 2. (א) בחודש מאי 2006 התייצבו בדירת המבקש מעקלים מטעם העירייה, לביצוע עיקול ברישום לצורך גבייתו של חוב נטען לעירייה בגין דוחות חנייה. לטענת המבקש, מאחר ולא קיבל מעולם דרישה מהעירייה לתשלום דוחות אלו, פנה לעירייה בדרישה, כי יומצאו לו המסמכים הנוגעים לדוחות אלו. המבקש קיבל בשיחה טלפונית שקיים את מועדי ביצוע העבירות. המבקש פנה, על יסוד מידע זה, ביום 30.5.06, לעירייה בבקשה לעכב את כל ההליכים נגדו, לצורך בירור טענותיו. כן טען המבקש להתיישנות הדוחות, מחמת התיישנות העבירות והתיישנות העונש. ב. העירייה דחתה את טענות המבקש, תוך שציינה כי שלחה לו הודעות לתשלום הקנסות, בדואר רשום, במועדים כדין. המבקש השיב לעירייה כי אין באישורי המשלוח שצורפו למכתבה כדי להוות רשומה מוסדית וכי אין בהם כדי להוכיח כי אכן נשלחו לו הודעות בדואר רשום כנדרש לצורך עצירת תקופת ההתיישנות. ג. על אף טענות המבקש, התייצב ביום 13/08/06 בדירתו של המבקש מעקל מטעם העירייה, אשר דרש מהמבקש לשלם חובו לעירייה בסך של 5810 ₪ בגין 19 דוחות החנייה, בתוספת 932 ₪ בגין הוצאות גבייה. המבקש, מסר למעקל המחאות בגין החוב ובגין הוצאות הגבייה בסכומים שנדרשו. ד. למותר לציין כי המבקש אינו מכחיש בבקשתו את ביצוע עבירות החנייה בגינן קיבל את הדוחות. 3. טענות המבקש: א. העיקול שבוצע נעשה לצורך גביית דוחות חנייה שניתנו בטווח של 5-10 שנים עובר ליום העיקול, וזאת מבלי שהמבקש קיבל בכל השנים שחלפו מיום ביצוע העבירות ועד לחודש מאי 2006 כל הודעת תשלום קנס ו/או דרישת תשלום בדואר רשום מהעירייה. ב. עד לחודש מאי 2006 לא ידע המבקש על קיומם של דוחות אלו ולא קיבל מהעירייה הודעות תשלום קנס בדואר רשום. ג. משלא הוגשה למבקש הודעה בדואר רשום בתוך שנה ממועד ביצוע כל אחת מהעבירות, הרי שהדוחות התיישנו ולא ניתן לתבוע עוד בגינם או לפעול לביצועם. ד. אין במסמכים שנמסרו למבקש ע"י העירייה "רשימת דברי דואר רשומים (לפי מיקוד) שנמסרו למשלוח". "רשימת דברי דואר רשומים (לפי מס' דוח) שנמסרו למשלוח", ו- "מובילים לבית דפוס לפי מיקוד" להוות אישור בדבר משלוח בפועל בדואר רשום ואין בו כדי להוות ראייה כלשהיא שהעירייה שלחה למבקש, באופן ספציפי הודעת דרישת תשלום קנס בדואר רשום במועדים הנקובים בו. כל שמצוין במסמך כי נמסרו למשלוח בדואר רשום מכתבים רבים באותו היום. ה. ב"אישור המשלוח" אין התייחסות למשלוח דואר למבקש ביחס לשלושה דוחות, כמפורט בבקשה. ו. על העירייה להציג אישור ספציפי על משלוח בדואר רשום למבקש בגין כל דוח ודוח, ואין די בהצגת מסמך "רשימת דברי דואר רשומים שנמסרו למשלוח ", בה נכלל שמו של המבקש. ז. לחילופין, אף אם הייתה נשלחת למבקש הודעה בדואר רשום בתוך שנה ממועד ביצוע כל אחת מהעבירות נשוא הדוחות, הרי משחלפו למעלה משלוש שנים ממועד ביצוע העבירות ומשהעירייה לא המציאה אישור על משלוח הודעות בדואר רשום למבקש בתוך שלוש שנים ממועד ביצוע כל אחת מהעבירות, ומשלא פעלה העירייה בצורה אפקטיבית לגבייתו של החוב הנטען בתוך תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, התיישן אף העונש בגין הדוחות לאור סיווגה של עבירת הקנס כעבירה מסוג חטא ולפיכך אין העירייה יכולה עוד לפעול לגבייתם של דוחות אלה. ח. העיקול שבוצע ביום 13.8.06 וגביית ההמחאות נעשו שלא כדין ודינם בטלות. ט. המבקש טוען כי לא הוצג בפניו כתב המינוי של המעקל "גבריאל" מאת הממונה על הגבייה בעירייה, המסמיך אותו לשמש כגובה מס מטעם העירייה, כנדרש עפ"י פקודת המיסים (גביה), להלן - "הפקודה". י. המבקש טוען, כי הוצאות הגבייה אשר נגבו ממנו בסך של 932 ₪ אינן סבירות ואינן עולות בקנה אחד עם הפקודה, כפי ששונתה בתיקון תשס"ד - 2004, מאחר וטרם פורסמו התקנות מאת שר האוצר בדבר הוצאות סבירות שבהן ניתן לחייב בשל פעולות אכיפה הננקטות ע"י הפקודה, לרבות קביעת סכומים מרביים להוצאות. 4. הבהרת המבקש לעניין הסעד המבוקש בבקשתו במסגרת בש"א 3295/06 עתר המבקש לסעד זמני לעיכוב הליכי גבייתם של דוחות החנייה וזאת עד למתן פסק דין הצהרתי בבקשה זו. משנדרש המבקש ע"י כב' השופט שטרנליכט להבהיר את מקור סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בבקשה ובתובענה הבהיר המבקש כי הסעד המרכזי והעיקרי לו עותר במסגרת תובענתו הינו למתן פסק דין הצהרתי לעניין התיישנות העונש בגין כל אחד ואחד מהדוחות. בנוסף טוען המבקש כי אף העבירות נשוא הדוחות התיישנו וזאת משלא הצליחה המשיבה להוכיח משלוחם בדואר רשום למבקש שנה לאחר שנעברו. המבקש מבהיר כי משינתן פסק דין המצהיר על התיישנות העונש בגין הדוחות, ממילא לא תוכל המשיבה לנקוט אמצעים לגבייתם וזאת ללא קשר לשאלה האם העבירות נשוא הדוחות התיישנו, אם לאו. בסופו של יום ולצורך מתן הסעד בזמני, נתן כב' השופט שטרנליכט ביום 20/09/06 צו מניעה זמני עד למתן פסק דין סופי בתיק העיקרי. 5. טענות המשיבה המשיבה העלתה טענות סף אשר יש בהן לשיטתה להביא לדחיית התובענה: א. העדר סמכות עניינית: לטענת המשיבה, מששילם המבקש את הקנס באמצעות השיקים שמסר לפקודת העירייה בעת ביצוע העיקול, רואים אותו כאילו הודה באשמה בבית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. לאור העובדה כי מדובר בפסק דין פלילי חלוט, ביטול ההרשעה יתכן רק בבית משפט לעניינים מקומיים. ב. העדר סמכות עניינית לעניין התיישנות העבירה: מהותה של תביעה זו, אליבא דמשיבה, הינה בקשה לביטול דוחות חנייה ולביטול הרשעה. הסמכות לדון בבקשות לביטול דוחות חנייה נתונות לתובע אשר הוסמך לכך ע"י היועץ המשפטי לממשלה. המבקש יכל להגיש בקשה להישפט במועדים הקבועים בסעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, וזאת גם לאחר החלטת התובע המוסמך הדוחה בקשתו. על פי החוק, כאשר לא שילם אדם את הקנס וחלפו המועדים להגשת בקשה לביטול או להישפט, יראו אותו, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו קנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס ולפיכך בקשה זו הינה למעשה ביטול הרשעה בפלילים. משנקבעה בחוק דרך ייחודית, הרי שאין לבית המשפט סמכות לדון בתביעה זו ו/ או להיעתר לסעד המבוקש. לטענת המשיבה, בית המשפט האזרחי נעדר סמכות לדון בטענת התיישנות העבירה אף מקום בו הועלתה טענת התיישנות העונש. ג. העדר סמכות עניינית לעניין התיישנות עונש: לטענת המשיבה, כפי שעולה משורה של פסקי דין שניתנו בערכאות מקבילות, קבע בית המשפט כי הוא נעדר סמכות לדון בטענת התיישנות העונש. 6. לעיצומן של טענות המבקש טוענת המשיבה: א. סכום החוב בגין דוחות החנייה עומד נכון ליום 8.8.06 ע"ס 5810 ₪ . מאחר והדוחות לא שולמו ע"י המבקש במועד, הקנס המקורי הפך חלוט וצבר כפל קנס ותוספות פיגורים וכן 932 ₪ הוצאות גבייה. ב. כל הדוחות הונחו על חלון הרכב ולאחר מכן נשלחו למבקש בדואר רשום לכתובתו הרשומה במועד הרלוונטי במשרד התחבורה, לגבי כל דוח ודוח, שהינה רח' גיסין 3 הרצליה 46362. משאילתא למשדר הפנים עולה, כי נכון ליום 3.10.06 זהו מענו של המבקש. ג. בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד - 1974, רואים את הודעות תשלום קנס אלה כאילו התקבלו אצל המבקש כדין. כמו כן, בהתאם לסעיף 229 (ח)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, בחלוף המועד לתשלום ו/או הגשת הבקשה לביטול או בקשה להישפט, רואים את המבקש כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס. ד. בנוסף למשלוח הדוחות, נשלחו למבקש הודעות נוספות בגין קיומם של הודעות הקנס, כמפורט בסעיף 14 לתגובה המשיבה. ה. הליכי העיקול בוצעו לא לפני שפניותיו של המבקש נענו פעמים רבות ע"י התובעת העירונית. ו. דוח מספר 68573039 בוטל ביום 7.6.06. ז. באשר לדוחות מספר 397653 ו- 57360935, אישורי משלוח צורפו בנספח ב' 2 לבקשת התובע. ח. לטענת המשיבה, בשורה של פסקי דין אשר ניתנו בערכאות מקבילות נמצא כי אופן הוכחת משלוח הודעות הקנס התקבל ע"י בית המשפט כראייה למשלוחם בדואר רשום. ט. באשר לשאלת מינויו של המעקל, הרי שכתב המינוי מצוי בתיק העיקול . הממונה על הגבייה בעירית נתניה, מר ביטון גבריאל מונה ברשומות כממונה על הגבייה, המינוי נעשה ע"י שר האוצר. הממונה על הגבייה מינה את מר גבריאל כהן כגובה מטעם עיריית נתניה ביום 26.6.05. י. באשר לסבירות הוצאות הגבייה טוענת המשיבה, כי כל ההודעות נשלחו ונתקבלו כדין במענו של המבקש. חרף פניות העירייה למבקש ולמרות חלוף הזמן, נמנע המבקש מלשלם חובו. משכך, המשיבה ביצעה עיקול ברישום במענו של המבקש ביום 29.5.06 - סכום אגרת העיקול עבור עיקול ברישום הינו 396 ₪. בעקבות ביצוע העיקול, הגיש המבקש בקשה לביטול וניתנה החלטת תובע. חרף החלטת התובעת העירונית, לא שילם המבקש את חובו, ולכן בוצע עיקול בפועל ביום 13.8.06, סכום אגרת עיקול בפועל עומד על סך של 536 ₪. דיון ראש וראשון אבחן את טענתה הטרומית של המשיבה לעניין חוסר סמכות עניינית: 7. חוסר סמכות עניינית המשיבה טוענת כי יש לדחות התובענה בשל העדר סמכות עניינית. לטענתה, ממשולם הקנס, אין לבית המשפט האזרחי סמכות להורות על השבתו, שכן רואים בתשלום הקנס משום הודאה בעבירה וגזר דין לפי הוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי. הדרך לבטל תוצאה זו , הינה במסגרת הדרכים הקבועות בהליך הפלילי בלבד . המשיבה מתבססת בטיעוניה, בין היתר ובעיקר על פס"ד וקס, דלהלן. המבקש טוען בסעיף 7 לבקשתו כי משביקש "להסיר את איום הפריצה לביתו ולמנוע את ביצוע העיקול... נאלץ, מחוסר ברירה ותחת עושק וכפיה... למסור לידי המעקל שתי המחאות..". לציין ,כי מעבר לכך לא התייחס המבקש בסיכומיו לטענת העדר הסמכות העניינית של בית משפט זה. הוראת סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982 קובעת כדלקמן : "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג)". בהתייחס לניסיון דומה לתקוף קנסות חנייה באמצעות הליך אזרחי נאמר ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 8080/99 נפתלי וקס ואח' נגד עיריית ת"א ואח', תק-על 2467 (4) 2005: "..בפועל, בקשתם של המערערים מבית המשפט אינה אלא לקבוע כי הקנסות בהם חוייבו אינם חוקיים...לאור הוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שנוסחו הובא לעיל, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. אכן, אין להשיג על זכותם של המערערים לבקש את ביטולה של הרשעה, שלשיטתם נתקבלה בניגוד לחוק, אך לא נתברר לי ההגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי... ...ומכל מקום, התביעות שנותרו תלויות ועומדות כיום אינן אלא השגה על הרשעה פלילית, שאין כל הצדקה לניהול ההליכים בעניינן, בבית המשפט האזרחי. אשר על כן יש לאמץ את מסקנת בית המשפט קמא כי ההליך שנפתח אינו מגלה עילה וכי על המערערים להעלות את טענותיהם בהליכים שנקבעו לכך בחוק סדר הדין הפלילי" (ההדגשות אינן במקור- א.ד.ג). בדבריו אלו אישר בית המשפט העליון את דבריו של בית המשפט המחוזי מפי השופטת גרסטל, בתיק אזרחי 2567/98 וקס ואח' נ. עירית תל-אביב ואח' שם נקבע בהתייחס להוראת סעיף 229 (ח) : ”לאור ההוראה הנ"ל והואיל שהמבקשים כולם שילמו את הקנסות, ברור כי נגד המבקשים ישנו פסק דין פלילי חלוט ומעשה בית דין בכל הנוגע לאישומים בעבירה הנקובה בהודעות תשלום הקנס ששולמו על ידם. לפיכך, על המבקשים לנקוט ראשית בהליך שיבטל את הרשעתם או שיצהיר על בטלות מעיקרה של פסק הדין החלוט שיש כנגדם. בתובענה דנן נקטו המבקשים בהליך שאינו נכון ואינו מתאים נוכח הרשעתם בדין וקיומו של פסק דין חלוט נגדם.” מקרה דנן נופל בגדרם של אותם המקרים בהם שולם הקנס, ואשר בדיעבד מוגשת בקשה לביטול פעולת הגבייה שנעשתה על ידי העירייה , בטענה כי בוצעה שלא כדין. 8. מתוקף החזקה שקמה בסעיף 229 (ח) הנ"ל, הרי שגם במקרה דנן, מששילם המבקש את הקנסות, הרי שעומד נגדו פסק דין פלילי חלוט ומעשה בית דין בכל הנוגע לקנסות החנייה. לפיכך, למבקש אין מנוס אלא לנקוט ראשית בהליך שיבטל את הרשעתו או שיצהיר על בטלותו של פסק הדין שיש כנגדו. המבקש אף לא יוכל להיוושע בסיפא לסעיף 229 (ח), לפיה כאמור: " ... אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג)". המבקש ניהל סדרת התכתבויות עם התובעת העירונית עובר לביצוע העיקול בביתו במטרה למנוע את גביית הדוחות, אולם נענה כי אין מקום לביטול הקנסות וכי אין כל עילה להפסקת הליכי הגבייה. משפנה המבקש לתובע כמשמעותו בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי, ומשהתובעת מיאנה להורות על ביטולם של הודעות תשלום קנס, הרי שלמעשה עותר המבקש לביטול הרשעתו ושמכך בא בגדרו של סעיף 229 (ח) דלעיל. 9. מן המקובץ לעיל עולה כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט אזרחי, הינו חסר סמכות לדון בתובענת המבקש. בתי המשפט השונים הגיעו למסקנה דומה, בשלל מקרים כגון דא, ואציין מקצתם: ת"א (תל - אביב) 20329/06 חורש ואח' נגד שאוליאן ואח' שם דובר בקנסות אשר נרשמו לחובת התובעים ואשר נטען כי חלק מהם לא שולמו ע"י התובע עצמו אלא ע"י אשתו בשמו כדי למנוע עיקול מטלטלין בביתם ומשכך הם פני הדברים, הרי אין להחיל אין הוראות סעיף 229 (ח) לחסד"פ. בעניין זה נקבע ע"י כב' השופטת מארק- הורנצ'יק כי: "... אין מחלוקת כי קנסות מסוימים שולמו. לפי סעיף 229 (ח1) לחוק סדר הדין הפלילי, שעה ששולם הקנס, הדרך היחידה לתבוע את השבת סכום הקנס ששולם הוא ביטול הודעת תשלום הקנס דהיינו ביטול כתב האישום בגין עבירת חנייה. סמכות זו של ביטול כתב האישום הפלילי נתונה אך ורק לבית המשפט לעניינים מקומיים...". כך גם בת"א (ראשון לציון) 2530/06 סיגלית נגד עיריית חולון ואח' , פורסם בתק- של 2007 (1), 14397. לעניין העדר סמכותו של בית משפט זה יפים דברי כב' השופט פרידלנדר בת"א (ת"א) 53553/05 גלעד קינן שרון נ' עיריית תל אביב - יפו, פורסם באתר נבו: "... ערעור על ההרשעה, או על העונש, או על חוקיות ביצועו של העונש מטעמי התיישנות, אינו מתאים לבירור בבית משפט אזרחי, אפוא, אפילו הוא מתכסה באיצטלה של תביעה כספית להשבת הקנס ששולם, או באיצטלה של תביעה למתן פסק דין הצהרתי; כשם שאדם המרצה עונש מאסר שהוטל עליו בהליך פלילי אינו רשאי לתקוף את חוקיותו באמצעות תביעת נזיקין בגין כליאת-שווא..." ומן הכלל אל הפרט, המבקש במקרה דנן טוען כי שילם את הקנסות, בעת ביצוע העיקול וזאת כדי להסיר את האיום בדבר ביצוע העיקול. 10. ער אני אף לדברי בא כח המבקש בפרוטוקול הדיון מיום 14/11/06, לפיהם: "... כאשר הגיעו מעקלים לבית הלקוחות שלי , הם פנו אלי, ניסיתי לדבר עם הגובה ולא הלך, הוא אמר שהוא נכנס לבית ולוקח דברים, שאל אותי הלקוח מה לעשות, אמרתי שיתן שיקים ולמחרת הודעתי לעיריה כי זה נעשה בכפייה ולא בגלל שהלקוח שלי מודה במשהו..." ובהמשך , " השיקים האלה לא נפרעו..". מעבר לדעתי בעניין מעשה כגון דא, תשלום למעקל, מתוך כוונה " להסיר את איום העיקול" כאשר בסמוך ניתנת הוראה לביטול השיקים, הרי שלטעמי מדובר בטענה שאין בה כדי לסייע למבקש ולא ניתן לקבל את טענתו, כי שילם בעל כורחו ובשל איום העיקול. המבקש בחר לשלם את הקנסות, וזאת לאחר שנועץ בעורך דינו אשר יעץ לו כאמור לשלם את הקנסות. המבקש יכול היה למאן לשלם הקנס ולעתור אחר כך לביטול תוצאות העיקול , משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. פניית בא כוח המבקש לתובעת העירונית מיום 15/08/06 , דהיינו יומיים לאחר מתן השיקים במהלך ביצוע העיקול, אשר בה הודיע כי התשלום ניתן מחוסר ברירה ומשכך יבוטל לאלתר, אינה מועילה למבקש, שכן הצהיר על כוונותיו בעת ביצוע העיקול, משבחר לשלם הקנסות ולא לילך בדרך שונה. (השוו לעניין זה בש"א (טב')740/06 עירית טבריה - רשות החניה נגד בנימין כהן, פורסם באתר נבו ). משהגעתי למסקנה זו , מתייתר הצורך לדון ביתר טענות המבקש. 11. סוף דבר משבחר המבקש לשלם את הקנסות, הודה בביצוע העבירות ורואים אותו כמי שהורשע בהליך פלילי ונשא את עונשו וזאת נוכח הוראת סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי. לאור האמור לעיל, דין התובענה להידחות על הסף. 12. אני מחייב את המבקש בהוצאות הבקשה בסך 5000 ₪, בצירוף מע"מ, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 13. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר. ניתן היום י"ג בניסן, תשס"ז (1 באפריל 2007) בהעדר הצדדים. אהרן ד. גולדס, שופט סגן נשיא עיכוב הליכיםמשפט תעבורההליכי גביהחניהדוח חניה