בקשה המערער לחייב לכבד את החלטת הועדה זהו ערעור על החלטת המשיב מיום 25/12/06 בה דחה את בקשת המערער לתגמול טיפול רפואי (להלן: "תט"ר"). רקע עובדתי והשתלשלות האירועים 1. המערער מוכר על ידי קצין התגמולים בגין פגימה בברך ימין בשל חבלה שאירעה בשירות בשנת 1980. כיום, לאחר הליכים משפטיים, שיעור הנכות שנקבע למערער בגין ברך ימין הוא 29%. 2. בשנת 2003 לערך החל המערער לסבול מבעיה נפשית, שאובחנה בסביבות שנת 2005 כסכיזופרניה. בעת שהוגש ערעור זה, הייתה תלויה ועומדת בקשתו של המערער לפי תקנה 9, להכיר בנכות הנפשית כנכות מוסבת, דהיינו: כנכות שנגרמה עקב הנכות המוכרת בברך. במהלך ניהול הערעור, נדחתה הבקשה האמורה. ערעור שהגיש המערער לועדה הרפואית העליונה על החלטה זו, נדחה (החלטה מיום 14/11/07). המערער מוכר, אפוא, ע"י קצין התגמולים עקב הנכות בברך בלבד. 3. המערער קיבל תט"ר, לסירוגין, לפי חוו"ד/אישורים רפואיים בשנת 2003 ומחודש מאי 2004 עד מאי 2006 קיבל תט"ר ברצף, כמפורט להלן. 4. בשנת 2004 פנה המערער בתביעה להחמרת נכותו בברך. לטענתו, חלה החמרה משנת 2002. אין חולק, כי ביום 1/6/04 נזקק המערער לארתוסקופיה, שבה נכרת המניסקוס המדיאלי. 5. בתקופה שקדמה לניתוח אושר תשלום תט"ר למערער לפי אישורי המחלה, בהמתנה לניתוח ולתוצאותיו. לאחר הניתוח, אושר תשלום תט"ר למערער לפי אישורי מחלה נוספים, בשל מצבו של המערער לאחר הניתוח. בהמשך, נמצא על פי קביעת מומחה תעסוקתי מטעם המשיב (ד"ר אבין) מיום 28/3/05, כי המערער לא כשיר לעבוד כמכונאי רכב, אולם הוא כשיר לעבוד בעבודה אחרת כלשהי, ללא עמידה/הליכה ממושכת וללא כריעת ברכיים. 6. עקב כך, הועלה עניינו של המערער לדיון בועדת שיקום של המשיב במחוז הרלבנטי, ביום 1/6/05. הועדה החליטה, כי יש מקום להיפגש עם המערער, שקיבל תקופה ארוכה תט"ר, להבהיר לו את המצב שלפיו לא ימשיך לקבל תט"ר. עוד ציינה הועדה, כי אם יגלה המערער היענות יועמד בפני הועדה לביטול שיקום ויהפוך מועמד לעבודה [תנאי הדרוש לצורך העמדת המערער, שנחשב כמשוקם, לשיקום מחדש, ובמידת הצורך, בחינת אפשרות לקבל תגמול מחוסר פרנסה (להלן: "חפ"ר")]. 7. הרופא המחוזי ועובדת התעסוקה נפגשו עם המערער ביום 16/6/05. לפי האמור בהחלטה נשוא הערעור, בפגישה תיאר המערער את מצבו הנפשי הבריאותי והכלכלי הקשה, נבחנו עימו תחומים תעסוקתיים התואמים את נכותו המוכרת, אך הוא טען כי אין ביכולתו לעבוד בעבודה כלשהי בשל מצבו הנפשי וסירב לבדוק מעשית את תחומי התעסוקה שהוצעו לו. לכן לא הועלה עניינו לועדה לביטול שיקום (סיכום הפגישה צורף כנספח א' לתצהיר גב' יעקובוביץ’מטעם המשיב). 8. בנובמבר 2005, כשנמסר למערער שלא יקבל עוד תשלומי תט"ר, השתולל במרפאה ולכן הורחק למשך 6 חודשים עד מאי 2006. המשיב המשיך בתשלום תט"ר למערער בתקופה זו. 9. ביום 14/5/06 נבדק המערער ע"י רופא תעסוקתי נוסף מטעם המשיב (ד"ר רורליך), שחזר על קביעת ד"ר אבין וציין כי ניתן לאשר חופשת מחלה עד מועד הבדיקה 14/5/06 "מאחר וקשה להתייחס למצבו בעבר ויש ברשותו המלצות על חופש מחלה" (מש/1). הודעה על כך נמסרה למערער בהחלטה מיום 15/5/06. על פי המלצתו של ד"ר רורליך, קיבל המערער תט"ר עד יום 14/5/06. 10. ביום 4/6/06 פנה המערער בעצמו למשיב (עם העתק לבא כוחו) וביקש לאשר המלצות לחופשת מחלה על סמך האישורים הרפואיים שהגיש, מיום 15/5/06. 11. ביום 5/10/06 פנה המערער למשיב בטרוניה על כך שהמשיב אינו מתייחס לאישורי המחלה שהגיש למשיב, ממאי 2006, ואינו מכבד אותם (מש/4). 12. קצין התגמולים השיב למערער במכתב מיום 31/10/06 כי לפי חוו"ד הרופא התעסוקתי, המערער מסוגל לעבוד במשרה מלאה בישיבה. עוד הוסיף קצין התגמולים, כי לאחר שהמערער קיבל חוו"ד זו, ובניגוד למסקנותיה, המציא אישור מאורטופד קופ"ח מיום 29/5/06 שממליץ, רטרואקטיבית על חופשת מחלה מיום 15/5/06 ועד יום 30/7/06. קצין התגמולים הודיע למערער, כי אינו מכבד המלצה זו, שמנוגדת לקביעת ועדות המשיב, ואינו מאשר את ימי המחלה (מש/2). אישורי מחלה לתקופה 15/5/06 - 31/1/07, צורפו להודעת המערער מיום 1/2/10 על פי החלטתי מיום 27/1/10. 13. בהמשך, לנוכח פניית ב"כ המערער באותו עניין (מכתב מיום 15/11/06 מע/2), ניתנה החלטה נוספת של קצין התגמולים מיום 25/12/06, היא ההחלטה נשוא הערעור (החלטה שחוזרת על ההחלטה מיום 31/10/06). 14. ניהולו של תיק זה ארך זמן רב, בין היתר, עקב ההליכים שניהל המערער במקביל: הליכים לקביעת שיעור הנכות בברך בועדה רפואית עליונה ובבית המשפט המחוזי בתל-אביב, והליכים בועדה הרפואית העליונה, להכרה בנכות הנפשית כנכות מוסבת לפי תקנה 9, בקשה שנדחתה (ר', בין היתר, פרוטוקול מיום 12/6/07 בפני כב' הש' יעקובוביץ). כמו כן, התנהל המערער מול המשיב בעניין ביטול השיקום, כאמור. 15. בנוסף, ועדה זו הציעה לצדדים, כי מבלי לגרוע מטענותיהם, יעבור המערער תהליכי אבחון והשמה לצורך שיקומו. זאת, בתום ישיבת יום 14/9/08, שבה נשמעו חלק מהראיות בתיק (ראו החלטה מיום זה). הועדה ציינה כי יש להביא בחשבון, בשלב ההשמה, את נכותו הנפשית של המערער גם אם אינה מוכרת על ידי קצין התגמולים. עוד ציינה הועדה כי ראוי להגיע להבנות שיביאו מזור כולל ופתרון אמיתי למצוקת המערער, להבדיל מפתרון נקודתי ביחס להחלטה נשוא הערעור, שעניינה אי-כיבוד אישורי מחלה לצורך תשלום תט"ר לתקופה קצובה בלבד. 16. בהמשך לאמור, הדיון הנוסף בתיק זה, שנועד לשמיעת הגב' יעקובוביץ נדחה, עד לאחר העלאת עניינו של המערער לועדה לביטול שיקום שהתקיימה ביום 17/12/08. למרבה הצער, לא הצליחו הצדדים להגיע לכלל הבנה. הועדה האמורה התרשמה, כי המערער אינו מעוניין לעבוד ועל כן, אין מקום לביטול הכרזתו כמשוקם. על החלטה זו הוגש ערעור לועדת ערעורים עליונה. על פי דיווח המשיב בסיכומיו, לא התייצב המערער לדיון בערעור ולא ברור לועדה זו, מה עלה בגורלו של הערעור. 17. ישיבת הוכחות נוספת התקיימה ביום 1/3/09. הצדדים סיכמו בכתב. 18. השאלה העומדת, אפוא, להכרעתנו, היא אם המערער זכאי לתט"ר לתקופה לגביה הציג המערער אישורי מחלה, העומדים בניגוד לקביעת המשיב, כי המערער כשיר לעבודה חרף נכותו המוכרת. 19. יש לציין, כי כל ההליכים הקשורים בשיקומו של המערער, אינם בגדרו של ערעור זה. נושא שיקומו של המערער לא בא אלא במסגרת המאמצים להביא לפתרון כולל, כאמור. אין מקום, אפוא, להרחיב גדרו של הערעור גם לעניין החלטות אחרות של המשיב, כפי שעשה ב"כ המערער. אין בפנינו החלטה של קצין התגמולים בעניין זה. לטענת המערער בסיכומיו, הגיש בקשה לתגמול מחוסר פרנסה במרץ 2009, שנדחתה. ערעור על החלטה זו לא הוגש לועדה זו. 20. נפנה, אפוא, לדון בערעור על החלטת המשיב מיום 25/12/06, שדחה את בקשת המערער לתשלום תט"ר לפי אישורי מחלה ממאי 2006, שכן זוהי ההחלטה היחידה לגביה נדרשת הכרעתנו. עיקר טענות הצדדים 21. לטענת המשיב, תט"ר משולם למי שעקב הטיפול הרפואי אינו יכול לעבוד באופן זמני, ולא למי שאינו מסוגל לעבוד באופן כרוני בשל נכותו, כגון המערער. התקנות אינן חלות על מי שאינו מסוגל לעבוד בשל נכותו, להבדיל מחוסר יכולת זמנית לעבוד עקב טיפול רפואי. כך כשמדובר בנכות מוכרת. על אחת כמה וכמה, שאין התקנות חלות על המערער, שאינו מסוגל לעבוד בשל נכותו הנפשית, שאיננה מוכרת (ולא בשל הנכות המוכרת בברך). 22. לטענת המערער, אין דין הפסקת התט"ר כדין אי - מתן התשלום מלכתחילה. הנטל על המשיב להוכיח הצדקת ביטול התשלומים. מששילם המשיב למערער תשלום תט"ר לאורך תקופה כה ארוכה, מנוע הוא מלטעון כעת כי תגמול תט"ר הוא זמני וכי הוא משולם רק למי שעקב הטיפול ולא עקב הנכות, אינו יכול לעבוד. זאת, אף שהמערער מודה כי כך קבוע בחוק. כמו כן, לעניין זמניות תט"ר טוען המערער, כי אין גבול מתוחם וברור לתקופה שבה משולמים תגמולים אלה. בנוסף, הגדרת "טיפול רפואי" היא רחבה, לא מצויין מהי "הצפיפות" של הטיפולים. ההגדרה רחבה דיה וכוללת את מצבו של המערער, שעדיין נבדק על ידי מומחים מתחום האורטופדיה. המערער מסכים גם, כי התשלום משולם רק בגין נכות מוכרת, אולם סבור כי יש להתחשב בנכותו הכוללת של המערער, לרבות נכותו הנפשית. בסיכומיו טוען המערער כי הסיבה היחידה להפסקת התשלומים היא חוסר שיתוף פעולה של המערער במציאת עבודה חלופית. לטענתו, אין זה חוסר שיתוף פעולה, כי אם מצבו הנפשי של המערער הוא המונע ממנו השתלבות בעבודות אחרות ממקצועו כמכונאי רכב; מקצוע שנבצר ממנו מלעסוק בו בשל נכותו בברך. הראיות 23. המערער הגיש תצהירו וחוו"ד מומחה מטעמו. המשיב הגיש תצהירה של גב' רחל יעקובוביץ', עובדת מחוז שיקום ת"א במשיב; גב' נתן, קצין תגמולים ומנהלת מחוז שיקום תל-אביב; וחוו"ד רופא תעסוקתי מטעמה. המצהירים והמומחים נחקרו. 24. המערער הגיש חוו"ד של רופא תעסוקתי, ד"ר שלמה משה, מיום 22/12/07. לפי חוות הדעת, המערער אינו כשיר לעבודה במקצועו כמכונאי רכב עקב נכותו המוכרת. עוד ציין המומחה כי המערער אינו כשיר לעבודה פקידותית בשל השכלתו הנמוכה, ובשל מצבו הנפשי הרעוע אינו כשיר ללימודים מקצועיים חדשים מהתחום הטכני או המשרדי. לכן, מוצדק לאשר ימי מחלה רצופים החל ממאי 2006 ואילך. אובדן הכושר המלא צפוי, לפי קביעתו של מומחה המערער, לפחות לשנה נוספת מיום מתן חוות הדעת. אלא שמעדותו עלה כי למעשה הוא סבור שהמערער איבד לצמיתות את כושר ההשתכרות ואין סיכוי ממשי שישתלב בעבודה. הוא הגביל את דבריו בחוות הדעת לתקופה של שנה בלבד, כי התבקש לדון בסוגיה הזו (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 14/9/08 בעיקר ש' 9-11). עוד עלה מעדותו כי לולא הבעיה הנפשית, היה מקום לנסות לשקם את המערער (עמ' 6 ש' 3-17). יחד עם זאת, עמדתו של המומחה היא שגם בהעדר בעיה נפשית ובגין הבעיה בברך בלבד, סיכויי ההצלחה לשיקום בעבודה למעשה, לא-קיימים. עמדה זו נראית לוועדה, על פניה, מוקשה (ר' הדיון בפרוטוקול עמ' 14 ש' 10 ואילך, עמ' 15-17). 25. המשיב הגיש חוו"ד רופאה תעסוקתית, ד"ר אלה חיימסקי, מיום 24/2/08. לפי חוות הדעת, המערער אינו כשיר לעבודה כמכונאי רכב אולם לאור נכותו המוכרת מסוגל לעסוק בעבודות שאינן כרוכות במאמצים גופניים ניכרים, ללא הליכה ועמידה ממושכת וללא הרמת משאות כבדים, במשרה מלאה. אין ספק שד"ר חיימסקי בקביעתה לגבי כושר העבודה של המערער, התייחסה אך ורק לנכות המוכרת בברך, ולא התייחסה לבעיה הנפשית של המערער. זאת, כפי שעלה גם מעדותה, משום שההנחיה שקיבלה היא להתייחס אך ורק לנכות המוכרת על ידי קצין התגמולים (ראו למשל בעמ' 29 לפרוטוקול ש' 19-29, עמ' 30 ש' 4-6). דיון והכרעה 26. תט"ר מעוגן בתקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי"ד - 1954. לפי תקנה 14 משולם התגמול בגין כל יום שבו היה הנכה מובטל ולא קיבל בגינו פיצוי עבור אבטלה ממקום עבודתו או ממקור אחר. הכל אם הביטול מעבודה נובע "בגלל הצורך בטיפול רפואי או בגלל מצב רפואי המונע בעד השמתו בעבודה שאושר לנכה על ידי רופא מוסמך.." (ראו הגדרת "ביטול מעבודה של נכה" בסעיף 1). 27. התקנות נחקקו מכוח סעיף 43 לחוק הנכים. לפי סעיף קטן (א) יקבל כל נכה, על פי תנאים שייקבעו בתקנות, טיפול במחלה שבה לקה או בחבלה שנחבל, או בהחמרה של אלה, שבאו תוך ועקב השירות, בכל עת שיתגלה צורך בטיפול. סעיף (ב) קובע כי השר יקבע בתקנות תגמולים שישולמו לנכים המקבלים טיפול לפי סעיף (א) ועקב הטיפול אינם מסוגלים לעבוד. "טיפול" מוגדר בסעיף (ג) "טיפול רפואי, ובכלל זה טיפול כירורגי, בדיקות רפואיות, אשפוז, טיפול בית, הבראה ואספקת רפואות, מכשירים רפואיים, תותבות, מכשירים אורטופדיים, מכשירי תנועה..." 28. מדובר, אפוא, בתשלום המקביל רעיונית לתשלום "דמי מחלה" לתקופה שבה אין הנכה יכול לעבוד עקב ה"טיפול" כהגדרתו בחוק. הסדר התגמולים כולו נטוע בתוך חוק הנכים תגמולים ושיקום ומתייחס לנכות מוכרת, דהיינו: לנכות שנגרמה תוך ועקב השירות. חיבור הדברים מביא לכך שעסקינן בתשלום עקב מניעות זמנית מלעבוד בשל טיפול רפואי שקשור בנכות המוכרת. אמנם אין בתקנות מגבלה של זמן או תקופה מקסימלית לתשלום, אך אין זה מבטל את האופי הזמני של התגמול, הנשען על מניעות מעבודה בשל הטיפול הרפואי. המערער עצמו צירף לסיכומים הנחיות פנימיות של המשיב בעניין הגבלת תקופת תשלום תט"ר לתקופה כוללת של עד שנתיים. 29. המערער אינו טוען (ולא הוכיח) כי בכל התקופה החל מהפסקת תשלומי התט"ר כאמור בהחלטה, הוא מנוע מלעבוד בשל טיפול רפואי עקב נכותו המוכרת בברך. טענתו היא שהוא מנוע מניעות כרונית מלעבוד בעבודתו כמכונאי רכב בשל נכותו המוכרת ואילו בשל הבעיה הנפשית ממנה הוא סובל, שאיננה מוכרת, אינו כשיר גם לכל עבודה אחרת. כאמור, מעדותו של המומחה מטעם המערער עולה כי הוא סבור כי המערער איבד את כושר ההשתכרות לצמיתות שכן אין סיכוי ממשי שישתלב בעבודה לצמיתות ולא לתקופה של שנה בלבד (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 14/9/08 בעיקר ש' 9-11). 30. בסיכומיו, המערער מסכים כי לפי החוק מדובר בתגמול שמשולם למי שעקב הטיפול הרפואי מנוע מלעבוד, ולא למי שמנוע מעבודה בשל נכותו. המערער מסכים גם לכך שהתגמול משולם בגין טיפול בקשר לנכות המוכרת. אלא שלטענתו מנוע המשיב מלטעון טענות אלה בשל כך ששילם למערער תגמול זה משך שנים; ובשל כל הפגמים הנוספים שנפלו לטענתו בטיפול במערער בכל הקשור לאי-ביטול שיקומו ולטענות המשיב כי המערער אינו משתף פעולה מבלי להתחשב במצבו הנפשי. 30. אנו דוחים את טענות המניעות שהעלה המערער. אין בטענת מניעות כדי להצמיח למערער זכאות שאינה קיימת לפי החוק. אכן, המערער קיבל תקופה ארוכה תט"ר על סמך אישורי מחלה שאושרו על ידי המשיב. אין מקום לדקדק ולבדוק אם כל התשלומים שקיבל המערער אושרו, כדין. גם אם חרג המשיב מהדין וכיבד אישורים שלא היה מקום לאשרם, אין בכך כדי לחייב את המשיב להמשיך וליתן למערער תגמול שהוא אינו זכאי לו לפי הוראות החוק ובחריגה מהוראותיו, או כדי להביא לכך שהועדה תורה למשיב להמשיך ולשלם גם בהעדר זכאות לפי החוק והתקנות. 31. להבהיר, הועדה אכן סבורה, כפי שציינה בהחלטה מיום 14/9/08, בתום ישיבת ההוכחות הראשונה, כי בכל הקשור לשיקום המערער בעבודה, יש להתחשב במצבו הנפשי. הרי לא ניתן להשימו בעבודה שאינה תואמת את מצבו הנפשי, גם אם אין נכות זו מוכרת על ידי המשיב. יחד עם זאת, כל עניין ביטול השיקום - שבמסגרתו עלה לדיון, בין היתר, נושא שיתוף הפעולה של המערער בשיקומו בעבודה אחרת - אינו מצוי במסגרת הערעור כאן. כאמור, העניין נבדק במסגרת המאמצים להביא להסדר בין הצדדים. למותר לציין כי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לדחות את בקשתו של המערער לביטול השיקום, הוא לבית המשפט המחוזי, וחורג מסמכותה של ועדה זו. בנוסף, אין בפנינו ערעור על החלטה בדבר דחיית בקשתו של המערער לקבלת תגמול אחר (כגון תגמול מחוסר פרנסה, אם קיימת). 32. לא מצאנו שיש רלבנטיות לטענה שהיה מקום שהמשיב ימליץ למערער וידריך את המערער לגבי מעבר למסלול תגמול אחר, בשל זמניות התט"ר. מבלי להביע כל עמדה, המקום המתאים להעלות טענה זו הוא במסגרת בקשה לקבלת התגמול המתאים, אם יאושר, רטרואקטיבית, או בשאלה ממתי ישולם תגמול זה, אם יאושר. עוד יש לציין כי המערער מיוצג כעת והיה מיוצג ע"י בא כוחו (ר' ס' 10-13 לעיל) בזמן אמת. מכל מקום, אין קשר בין תט"ר לבין תגמול מחוסר פרנסה, ואין כל דין המחייב כי דחיית בקשה לתשלום תט"ר תותנה בקבלת תגמול מחוסר פרנסה. לכל תגמול תכליתו ותנאיו, לפי נסיבות העניין. אנו דוחים את טענת המערער לפיה, כל עוד לא הוצעה למערער לו עבודה ספציפית כלשהי, יש לכבד את אישורי המחלה שהוא מציג. אין בסיס לטענה בהוראת החוק והתקנות שבהם נקבעו התנאים לתשלום תט"ר. יש לציין, כי פסק הדין שהציג המערער לתמיכה בעמדתו, ע"א (חי) 3185/06 קצין תגמולים נ' חסאן מיום 22/4/07, מתייחס לתגמול מחוסר פרנסה. 33. בשולי הדברים נעיר עוד כי לא ברור ולא הובהר, מדוע לא נעזר המערער בכל הקשור לנכותו הנפשית, שאיננה מוכרת על ידי המשיב, במוסד לביטוח לאומי. במיוחד משעה שהחליט שלא להגיש ערעור על דחיית בקשתו להכרה בנכות הנפשית כנכות מוסבת לפי תקנה 9. 34. רשמנו לפנינו הצהרת ב"כ המשיב לפיה כל תשלומי התט"ר שאושרו וטרם שולמו כמפורט בסעיף 74 לסיכומי המשיב, ישולמו למערער. יש לשלמם בתוך 30 ימים ממועד קבלת החלטה זו אצל המשיב. התוצאה היא, אפוא, כי בכפוף להצהרה הנ"ל, הערעור נדחה. בנסיבות העניין ובנסיבותיו האישיות של המערער, אין צו להוצאות. צבאקצין התגמולים