עקיפה כאשר הדרך אינה פנויה פסיקה הנאשם יליד 1988, רכש ביצים ממושב יערה ושלם תמורתם, העמיסם לרכבו ויצא יחד עם אחר משער המושב, שם הייתה ניידת משטרתית. השוטרים חשדו ברכב, משום שהיה עמוס וחלקו האחורי נראה שקוע, לכן הורו לו לעצור. הנאשם לא ציית להוראות ואף האיץ את המהירות, עקב זאת החליטו לפתוח בעקבותיו במרדף שהסתיים בתפיסתו במבואות נהריה. בגין האירוע הנ"ל הובא הנאשם לדין בגין העבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה - עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, (להלן - "החוק"), נסיעה בכיוון ההפוך - עבירה לפי תקנה 35 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, ( להלן - "התקנות") ביחד עם סעיף 62 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) - התשכ"א - 1961, (להלן - "הפקודה") בצירוף סעיף 29 לחוק, נהיגה במהירות שאינה סבירה - עבירה לפי תקנה 51 לתקנות וסעיפים 62 ו- 68 לפקודה, נהיגה תוך חציית קו הפרדה רצוף - עבירה לפי תקנה 36(ג) לתקנות וסעיפים 62 ו- 68 לפקודה ועקיפה כאשר הדרך אינה פנויה - עבירה לפי תקנה 47(ד) לתקנות ביחד עם סעיפים 62 ו- 68 לפקודה. תחילה הנאשם כפר בעובדות כתב האישום המקורי והתחלתי לשמוע ראיות, אולם בשלב מסוים, כתב האישום תוקן, הנאשם חזר בו מהכפירה, הודה בעובדות שנטענו בכתב האישום המתוקן והורשע. עובדות אלו סבו סביב האירוע שהתרחש ביום 11.7.08 בשעה 23:30, עת יצא הנאשם עם רכבו משער מושב יערה, בסמוך למקום חנה רכב מג"ב ובתוכו צוות שכינויו "יוסף 74", (להלן "הצוות"). הנאשם נהג ברכבו ולידו ישב אדם נוסף. הצוות חשד ברכב, שחלקו האחורי היה שקוע, והורה לו לעצור בצד. הנאשם החל להאיץ את המהירות כשכיוון נסיעתו לשלומי וצומת כברי. הצוות הפעיל אורות כחולים וכרז לרכב הנאשם לעצור. תגובת הנאשם הייתה האצת המהירות עוד יותר במטרה להימלט מהמקום בנסיעה פראית, תוך סיכון בטיחות הנוסע שישב ליד הנאשם וכלי רכב אחרים, לרבות נהגים ונוסעים. במהלך נסיעת הנאשם הוא ביצע עקיפות כשהדרך לא פנויה וגרם לרכבים לסטות מהמסלול בחדות על מנת שלא יפגעו. הצוות המשיך במרדפו אחר הנאשם, תוך שימוש בכריזה, בסירנה ובאורות כחולים. השוטרת מהצוות הודיעה לתחנת המשטרה בנהריה לשם הזעקת תגבורת ועזרה. הנאשם הגיע לצומת כברי ופנה ימינה לכיוון נהריה כשרכב הצוות בעקבותיו. הנאשם חלף על פני ביה"ח הממשלתי בנהריה. בהמשך הדרך ובכיכר הזיתם הוצב מחסום של היס"מ, שחסם את נתיב הנסיעה של רכב הנאשם, אך זה המשיך ועקף את המחסום במהירות גבוה ושאנה מתאימה לתנאי הדרך ומסכנת את המשתמשים בדרך ועקף את הכיכר מהנתיב השמאלי ובניגוד לכיוון התנועה כשהוא ממשיך מערבה לכיוון העיר. הצוות שחסם את הנתיב הצטרף למרדף אחרי הנאשם, תוך שהוא כורז לו לעצור ולאחרים לפנות את הדרך שלא יפגעו ובכל זאת רכבים שבאו מולו סטו ממסלולם עקב נהיגתו הפרועה. אולם בכיכר נהריה הירוקה צוות אחר חסם את דרכו, כשבנתיב הנגדי עמד השוטר סער כנפי עם פנס בידו וחסם את דרכו של הנאשם. הנאשם הבחין במחסום והחל להאיט, עבר לנתיב בו עמד השוטר סער, שאותת לו בפס לעצור, נעצר לרגע והמשיך לגלוש באיטיות לכיוונו, תוך שהוא לוחץ בחוזקה על דוושת הדלק לשם הפחדת השוטר על מנת לגרום לו לזוז מדרכו ולפנות לו את הדרך. השוטר חש את הסכנה וצעק לעבר הנאשם לעצור ואף שלף את נשקו, הרכב המשיך קדימה והשוטר נסוג מעט אחורה. שוטרי המחסום הראשון שהצטרפו למרדף מכיכר הזיתים, הגיעו, עצרו את הניידת, ירדו ורצו במהירות מהר לכיוון רכב הנאשם ואחד מהם "שלף" אותו מתוך הרכב ועצרו. במעשיו הנ"ל עבר הנאשם את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, בהן הודה והורשע על סמך הודאתו. המדובר בנאשם בן 20 שנה לערך, (יליד נוב' 1988), עברו קל ביותר. מת/18 עולה כי בשנת 2004 הובא לדין בגין עבירה של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, עליה הוא לא הורשע וחוייב בתשלום קנס וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה. על עבירה דומה הובא שוב בשנת 2007. בשל גילו הוגש תסקיר שירות המבחן הסוקר את הרקע ממנו בא, שנתפס כרקע נורמטיבי, גם בעיני הנאשם והוא אף תאר את עבודתו במכירת ביצים ואת הרקע לעבירה דנן והסביר את בריחתו מהשוטרים, בחשש שיחרימו לו את הביצים, אותם קנה בכספו באותו ערב והתכוון למכור בשוק במסגרת מאמציו לתמוך בפרנסת משפחתו. הנאשם שוחרר לחלופת מעצר ושולב בקבוצה טיפולית של שירות המבחן בעיר מגוריו. הוא שיתף פעולה עם מנחי הקבוצה, לשביעות רצונם, תוך שהוא משתתף במפגשים באופן סדיר. בשלב מסוים הוא הפר את תנאי השחרור ונעצר עקב כך. מהתסקיר עלה כי הנאשם הכחיש חלק מהעובדות, אך בישיבה מיום 16.2.09, שב והודה בכל העובדות הן בעצמו והן באמצעות סנגורו - עמ' 81. הנאשם בטא תחושות אשמה בגין חוסר האחריות שגילה במהלך האירוע והטעויות שעשה בהחלטותיו במהלך השתלשלות העניינים. שירות המבחן היה מודע לחומרת העבירות, אך הוא מצא בפניו אדם צעיר, שמצוי בתהליך התפתחותי אישי ואף התרשם כי ההליך המשפטי חדד לנאשם את אחריותו למעשיו ומשמעותם ולטעמו, הוא הפיק את הלקחים לקראת העתיד. מכאן באה המלצתו שלא לשלוח אותו אל מאחורי סורג ובריח, משתי סיבות: למנוע את ההשפעה השלילית עליו והחשש לאינטראקציה עם דמויות שליליות ועברייניות והרצון לשקם אותו, לכן הוצע להטיל עליו תקופת מאסר שירצה במסגרת עבודות שירות. הנאשם נעצר ביום 11.7.08 ושוחרר בהתאם להחלטת בימ"ש ביום 26.8.09, אך הוא נעצר שוב ביום 6.12.09 ומאז הוא מצוי במעצר עד היום. המאשימה סבורה כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה בפועל, פסילה על תנאי וקנס כספי וזאת משום שהפרשה מגוללת עובדות חמורות. הנאשם ניסה להימלט מהשוטרים בכל דרך, תוך שהוא מסכן עצמו ואחרים ובין השאר אנשי כוחות הבטחון שתפקידם לשמור על הסדר הציבורי. במהלך התחמקויות הנאשם מהשוטרים, ביצע עבירות תעבורה רבות וחמורות וסכן אותם ובנס לא נגרם נזק בנפש וברכוש. התנהגות הנאשם מעידה על רמת המסוכנות הנשקפת ממנו ועקב זאת אין לתת לגילו הצעיר ולנסיבותיו משקל מכריע או ממשי, לדעת המאשימה. השוטרים היו חייבים להפעיל כוח ונחישות כדי לעצור את הנאשם, שאזר תעוזה ואומץ והתחמק ממחסום משטרתי תוך נהיגה בניגוד לכיוון הנסיעה, סכן את עצמו ואחרים, התנהגות שמעידה על רמת מסוכנותו. עוד טענה המאשימה כי הנאשם הודה לקראת סוף משפטו ולאחר שנשמעו כמעט כל העדים. הסנגור הפנה לאמור בתסקיר שירות המבחן והדגיש את העובדה כי הנאשם למד את הלקח והפיק רבות מהסתבכותו זו, שמקורה בטעויות שבשיקול הדעת. הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי ותביעתי רב ובעל ערך. מה גם, הוכח באופן שאינו משתמע לשני פנים שבמהלך הנסיעה של הנאשם הכביש לא היה עמוס ורק מספר מועט של מכוניות נסעו בו. עוד נטען כי הנאשם אינו עבריין תנועה שנמלט מהשוטרים עקב נהיגה פרועה או ביצוע עבירת תנועה, אלא הוא חשש שהביצים שרכש, לצורך שיווק כעיסוק ומקור פרנסה, יוחרמו, כפי שקרה בסופו של יום. הנאשם צעיר וחסר ניסיון חיים שביצע את העבירות מתוך שיקול דעת מוטעה. הסנגור ביקש מבית המשפט לאמץ את המלצת קצין המבחן ולא להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ארוכה, גישה שעלולה לגרום לכך ששכרנו יצא בהפסדנו, לגישתו, כך שבמקום לסייע בשיקום הנאשם, נגרום לו להתדרדר במדרון אל התהום. הנאשם בפנותו לבית המשפט ביקש להתחשב בו, תוך שהוא מביע צער על מה שקרה. המאשימה וההגנה הגישו פסיקה העוסקות בעבירות בהן הורשע הנאשם וברמת הענישה המקובלת. עיינתי בפסיקה זו ובפסיקה נוספת וכאמור הענישה במקומותינו היא אינדיווידואלית ודנה בנאשם הספציפי, ככלל, אך לכל כלל יש יוצא מן הכלל שהוא החריג שעל בית המשפט לבחון כי הרי: "... מדיניות ענישה כללית ועקרונית לעולם לא תוכל לבוא תחת שיקול דעתו של בית המשפט בערכאת הדיון ובנסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם שהורשע בדינו. ראו למשל ע"פ 433/89 אטיאס נ' מ. י. פ"ד מג (4) 170, 175 .... " - ע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל, (2006). ראו גם, ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסם, 7.6.06) (להלן, "פס"ד לוי") ושבו נקבע כי: " מטבע הדברים מצווה הערכאה הדיונית לבחון את נסיבותיו האישיות של נאשם הנקרא לתת את הדין בפניה." ענייננו איפוא בשאלת האיזון הראוי בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין ובפרט האינטרס הציבורי, זאת מבלי להתעלם מהחלק הראשון של פיסקה 2 של פסק הדין הנ"ל ואשר מתייחסת לתופעה מדאיגה זו שקוראת תגר על שלטון החוק, תופעה שהפסיקה להיות מנת חלקם של מעטים. עיון בפסיקה שהוגשה על ידי הצדדים מוכיחה עד כמה התוצאות של ההליך המשפטי יכולות להיות שונות, גם אם מדובר באותן עבירות שבוצעו בנסיבות דומות, כך הלך בימ"ש מחוזי ב"ש בתיק פלילי 8043/07 מדינת ישראל נגד חובלשווילי (ניתן ביום 12.11.07- לא פורסם) כשבמקרה זה הנאשם וחברו עברו עבירת תנועה - נסעו ללא חגורות בטיחות וברחו מהשוטרים תוך ביצוע עבירות תנועה חמורות כגון מעבר מספר פעמים ברמזור אדום - ראו תיאור האירועים שם, חרף החומרה שבהתנהגות הנאשם הטיל עליו בית המשפט 6 חודשי מאסר בפועל תוך ניכוי תקופות המעצר, מאסר על תנאי ופסילה של 3 שנים. על פסק הדין הוגש ערעור מצד המדינה וביהמ"ש העליון קיבל את הערעור ברוב דעות והעמיד את תקופת המאסר על שנה (ראו, ע"פ 10340/07 מדינת ישרל נ' חובשוילי, (2008). ראו גם, פסק הדין בע"פ 5622/07 מדינת ישראל נגד קרדונה (טרם פורסם) שבו הוטלו 6 חודשי מאסר שריצויים היה במסגרת עבודות שירות. כשבית המשפט העליון מדגיש את המציאות החדשה והקשה בכבישים בדרום הארץ. לא נעלמה מעיני פסיקת בית המשפט העליון בעניינם של אלקיעאן ע"פ 2100/06, 2238 תק-על (2) 3320 (2006), פסק דין לוי, ע"פ 3383/05 אלעסם נגד מדינת ישראל, תק-על (4) 873 (2005) וע"פ 1394/07 סאבר אלעסם נגד מדינת ישראל נבו (2007), ע"פ 2079/06, ע"פ 2101/06 אבו עצא נגד מדינת ישראל תק-על (2) 3459 (2006) ובע"פ 2865/08 אלדאועה נגד מדינת ישראל (הוטלו 18 חודשים) תק-על (2) 4104 (2008). אם כי הנסיבות שם שונות לחלוטין מהנסיבות שבפני. לאחר שנתתי את דעתי למכלול השיקולים ובהתחשב בטענות הצדדים, אוסיף כי לקחתי בחשבון , גם כן , תקופת מעצר הבית - ראו ע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' אילון פ"ד נג (3) 1, 13 (1995), עליה נאמר: "מעצר בית" נועד להטיל על העבריין הגבלות כדי להגן על הציבור מפניו בטרם הורשע. שני אמצעים אלה מכבידים על האדם ומגבילים אותו ואת תנועותיו. יש בהם סממנים של ענישה אולם אין הם עונש במובנו המובהק. עם זאת, אין זה נכון לומר - כפי שנטען - שהחוק איננו מאפשר להביאם בחשבון בעת גזירת העונש. "מעצר הבית" אינו מובא בחשבון אריתמטי של ניכוי יום "מעצר בית" כנגד יום מאסר, אולם אין ספק שאם מגיע השופט למסקנה שהעונש הראוי הוא מאסר בפועל, יכול הוא וגם צריך הוא להביא בחשבון "מעצר בית" ומבחן, לעניין משך תקופת המאסר, כפי שעליו לתת משקל לכל יתר השיקולים המשפיעים על גזירת העונש.". הפסיקה שהגישה ב"כ המאשימה, מראה רמת ענישה גבוה יותר אם כי הנסיבות שם שונות הן ביחס לעבירות והן ביחס לנאשמים ונסיבותיהם, על כן לא ניתן ללמוד על דרך ההיקש מהם אל המקרה שבפני, יחד עם זאת לא התעלמתי ממגמת הענישה שבאה לידי ביטוי בפסיקה זו ואשר באה לגנות את דפוסי ההתנהגות מסוג זה, שמהווה הפרה בוטה של החוק תוך התעלמות מהממונים על אכיפתו -בע"פ 1394/07 פלוני נ' מדינת ישראל, עמ' 3 (2007). על כן, ולאחר שנתתי את דעתי למכלול, קרי הנסיבות המחמירות, מדיניות הענישה הראויה, הנסיבות המקלות, המלצת שירות המבחן, גילו הצעיר, עברו שאינו מכביד, העובדה שזו הפעם הראשונה בה הוא ירצה עונש מאסר ממשי, תקופת מעצר הבית והמגמה שלא להתעלם מסיכוי שיקום הנאשם שבפני ויתר השיקולים הרלוונטיים האחרים, אני מחליט להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: שנה מאסר בפועל, מתקופה זו יש להפחית את תקופת המעצר הבאה: מיום 11.7.08 ועד ליום שחרורו בהתאם להחלטת בימ"ש ביום 26.8.08 ומיום 6.12.08 ועד היום. שנה מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין ועליה יורשע בדין. פסילה של 29 חודשים מהם, יהיו 11 חודשי פסילה בפועל והיתרה תהיה על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא, שהנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין ועליה יורשע בדין. בהתחשב במצב הכלכלי הלא קל של הנאשם ומשפחתו, אני נמנע מלהטיל עליו קנס כספי. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט העליון הודעה לנאשם. משפט תעבורהעקיפה