ראשיתה של התובענה, בהמרצת פתיחה (הפ 200788/03) שנפתחה על ידי המנוח, שמעון דרומי ז"ל (להלן: "המנוח"), תוך הסתמכות על תצהירו של המנוח. ביום 21.8.03, במהלך ניהול התיק כהמרצת פתיחה, בפני כבוד השופט ורדי, הלך המנוח לבית עולמו. לאור פטירת המנוח, הוחלפו בעלי הדין בתובענה באופן שבמקום המנוח כתובע נרשמה אלמנתו ויורשתו, הגברת שולה דרומי (להלן: "התובעת"). בהחלטת כבוד השופט ורדי, ביום 23.12.03, הועבר ניהול ההליך לפסים של תובענה בסדר דין רגיל, שעניינה מתן פסק-דין הצהרתי כדלקמן: א. לבטל את ייפויי הכוח הבלתי חוזרים, אשר נחתמו על ידי המנוח בפני עו"ד ונוטריונית ילנה סוחוי, היא הנתבעת 6 (להלן:"עו"ד סוחוי") (מוצגים נ/6 נ/7 ו- נ/8) ובטלות כל הפעולות שנעשו או בוצעו על פיהם; ב. להצהיר כי בבעלות המנוח ו/או יורשתו, התובעת, שלוש זכויות ציבוריות שונות להפעלת מונית, אשר מספרן: זכות מס' 11120, זכות מס' 15972 וזכות מס' 14529 (להלן: "הזכויות הציבוריות" ו/או "הרישיונות") , ללא כל זכות צד ג' בהם; ג. לבטל את הליך העברת זכות מס' 14529 לשמו של הנתבע 5, מר קוסיאשוילי יעקב (להלן: "קוסיאשוילי"). בנוסף עתרה התובעת לחיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בסך של 31,288 ₪ בגין דמי השכירות עבור השכרת הרישיונות. 3. נשוא הדיון הינן שלוש זכויות ציבוריות שונות, אשר היו רשומות על שם המנוח במשרד הרישוי. ואלו הזכויות והטוענים להן : א. לזכות מספר 11120- התובעת מול הנתבע 2 (להלן: "תורג'מן") ומול הנתבעת 3 (להלן: "מוניות הפלמ"ח"). ב. לזכות מספר 15972 - התובעת מול הנתבע 4 (להלן: "ברנס"). ג. לזכות מס' 14529 - התובעת מול קוסיאשוילי. אשר למזרחי, כלפיו נטען כי פעל כנגד המנוח בניגוד לחוק השליחות תוך גזל ומרמה. מילות רקע על ה"זכות הציבורית" 4. פקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ותקנות התעבורה תשכ"א 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") מסדירות את ענף המוניות בישראל. 5. בצד הצורך להחזיק ברישיון נהיגה במונית (כדי לעבוד כנהג מונית) קיימת חובה להחזיק ברישיון להפעלת המונית. סעיף ההגדרות בפקודת התעבורה קובע כי "רישיון להפעלת מונית" - הוא רישיון המקנה לבעלו זכות להסיע נוסעים במונית לפי רישיון הסעה שניתן לפי תקנות התעבורה. 6. סעיף 14 ד' לפקודת התעבורה קובע כי מי שקבל רישיון להפעלת מונית, רשאי להעבירו לאדם שמתקיימים בו תנאים מסוימים המפורטים בסעיף. 7. תקנה 497 (ב) לתקנות התעבורה קובעת כי בעל רישיון להפעלת מונית המבקש להעבירו, וכן המבקש היתר כשירות לקבלת רישיון להפעלת מונית מאחר, יגישו לרשות, כהגדרתה בתקנה 485 לתקנות התעבורה, בקשה להעברת הרישיון בטופס שקבעה ושניתן להשיגו במשרדי הרשות,. מאחר ורישיון ההפעלה ניתן להעברה, התפתח שוק פתוח וחופשי לסחר בזכויות הציבוריות. רוכשי הזכויות היו לאו דווקא נהגי מוניות. 8. כך נוהגים בעלי זכות ציבורית למכרה, ורוכש הזכות אף יכול להשכירה לנהג מונית הזקוק לרישיון לצורך הפעלת המונית, תמורת תשלום חודשי. באופן זה משמשת הזכות הציבורית כמקור הכנסה שוטף. ראו לעניין זה גם ת.א. (חי) 015977/05 חסון יוסף ואח' נ. כמאל אמיר ואח' (לא פורסם, 13.2.07). ואלה עיקרי העובדות או הטענות העובדתיות הצריכות לעניין 9. אין מחלוקת, כי המנוח, בן 86 בעת הגשת המרצת הפתיחה, היה הבעלים של שלוש הזכויות הציבוריות נשוא דיוננו. 10. במהלך החודשים דצמבר 2002 ועד מאי 2003 חתם המנוח בפני עו"ד סוחוי, בשלוש הזדמנויות שונות, על שלושה יפויי כוח בלתי חוזרים (להלן: "ייפויי הכח") להעברת הרישיונות כדלקמן: א. יפויי כוח נוטריוני בלתי חוזר מיום 10.12.02 לגבי רישיון הפעלת המונית שמספרו 14529, לטובת מר חיים מזרחי (להלן: "מזרחי") ו/או הגב' צביה שאולוף (מוצג נ/8). ב. יפויי כוח נוטריוני בלתי חוזר מיום 30.12.02, לגבי רישיון שמספרו 15972, לטובת ברנס (מוצג נ/7). ג. יפויי כוח נוטריוני בלתי חוזר מיום 15.5.03, לגבי רישיון הפעלת המונית שמספרו 11120, לטובת מזרחי ו/או תורג'מן ו/או מוניות הפלמ"ח (מוצג נ/6). ד. בנוסף, חתם המנוח בפני עו"ד סוחוי על שני תצהירי העברה, המכונים "תצהיר לבקשת המעביר", לפיהם הוא מעביר את זכויותיו ברישיון מס' 15972 (ביום 30.12.02) וברישיון מס' 14529(ביום 10.12.02) (מוצגים נ/3 ו - נ/19) (להלן: "תצהירי העברה") . 11. הרישיונות הועברו לידי הנתבעים 2-5. עסקות מכירת הרישיונות בוצעו על ידי מזרחי, ששימש באותה עת כמתווך ברישיונות להפעלת מוניות ועסק, בין היתר, בסחר, השכרה וממכר של רישיונות. 12. המנוח לא קיבל את מלוא התמורה בגין מכירת הרישיונות (ראו פרוטוקול מיום 16.3.06 בעמוד 83 שורה 6-10 ובעמוד 91 שורה 17). 13. ביום 28.7.03 המנוח הגיש תלונה למשטרת ישראל כנגד מזרחי בטענה שהוחתם על יפויי הכח ותצהירי ההעברה בהטעיה ומרמה של מזרחי, וביום 30.7.03 שלח הודעה, באמצעות בא כוחו, בה הודיע כי הוא מבטל את יפויי הכוח לגבי רישיון מס' 11120 ורישיון מס' 15972 עליהם הוחתם מבלי, שלטענתו, היה מודע לתוכנם ולמשמעותם. 14. לבקשת המנוח ניתן ביום 1.8.03 צו מניעה ארעי האוסר על הנתבעים לבצע כל פעולה שהיא ברישיונות הנדונים עד להחלטה אחרת בבקשת התובע למתן צו מניעה זמני. בהסכמת הצדדים, צומצם ביום 22.9.03 צו המניעה הארעי באופן שיחול על רישוי וכל פעולה אחרת, למעט מכירה ו/או שיעבוד הרישיונות. 15. הבעלות ברישיון מס' 14529 הועברה ביום 27.7.03 על שם קוסיאשוילי; רישיון מס' 11120 נמצא בהליכי העברה לשמו של תורג'מן; וברישיון מס' 15972 טרם הוחל בהליך העברה. טענות התובעת 16. התובעת טוענת כי הרישיונות נשוא התביעה הושכרו למזרחי, אשר היה מעביר למנוח את דמי השכירות בעבורם. לצורך ייעול השכרת הרישיונות נתן המנוח בידי מזרחי יפויי כוח נוטריוניים, אשר אפשרו לו להשכיר הלאה ו/או להפעיל את הרישיונות הללו. 17. לטענת התובעת, במהלך החודשים 12/02 ועד 5/03 פנה מזרחי למנוח והודיע לו כי תוקף יפויי הכוח שחתם (לצורך השכרה ותפעול הרישיונות) פג וכי עליו לחתום בפני עו"ד סוחוי על יפויי כוח חדשים לצורך תפעול הרישיונות. 18. התובעת טוענת כי המנוח עשה כבקשת מזרחי וחתם על מסמכים שהורתה לו עו"ד סוחוי לחתום ושהיו מוכנים מבעוד מועד, מבלי שהיה מודע לתוכנם ומבלי שהוסברה לו מהותם. לטענתה, בין היתר, התברר בדיעבד שהמנוח חתם על תצהירים לפיהם הוא מוותר על זכויותיו ברישיונות וכן על יפויי כוח נוטריוניים בלתי חוזרים לטובת הנתבעים 1-5 ו/או צדדים שלישים. 19. התובעת מוסיפה וטוענת כי המנוח לא ידע על מה הוא חותם מפאת מצבו הרפואי הירוד, מצבו הנפשי, גילו המופלג, היותו חולה פרקינסון וכבד שמיעה. 20. התובעת טוענת כי זמן קצר לפני הגשת המרצת הפתיחה על ידי המנוח פסק מזרחי מלשלם למנוח את דמי השכירות עבור הרישיונות ולאחר בירור שערך המנוח התברר כי מזרחי החתימו על מסמכים שונים לצרוך העברת הרישיונות ממנו לנתבעים 2-5 או לצדדים שלישיים. 21. לטענת התובעת, המנוח מעולם לא מכר את הרישיונות או התיר למזרחי למכרם. וכי הנתבעים 2-5 גזלו את רכושו של המנוח ורכשו את הרישיונות שלא בתום לב ובדרך מקובלת, בניגוד לכל דין ושלא על פי תקנת השוק. 22. בנוסף טוענת התובעת כי עו"ד סוחוי פעלה ברשלנות ובניגוד לחובתה החוקית כנוטריונית כשהחתימה את המנוח על מסמכים בלא שהוסברה לו מהותם, תכנם ומשמעותם המשפטית. 23. התובעת טוענת כי לאור מעשיהם של הנתבעים נגזל מן התובעת קניינה כמו גם דמי השכירות החודשים להם היא זכאית בעבור השכרת רישיונות הפעלת המונית לנהגים אחרים. טענות עו"ד סוחוי 24. עו"ד סוחוי טוענת כי היא לא ערכה ו/או ניסחה ו/או הכינה את יפויי הכח והמסמכים הנלווים עליהם חתם המנוח בפניה. 25. לטענתה, היא אימתה את חתימות המנוח על המסמכים שהובאו על ידי המנוח בשלוש הזדמנויות שונות: במשרדה, בחדר המדרגות בו ממוקם משרדה ובמשרדו של מזרחי, לאחר שווידאה שהוא יודע על מה הוא חותם ולאחר שזיהתה אותו על פי תעודת זהות. לטענת עו"ד סוחוי, המנוח חתם על המסמכים מרצונו החופשי ובדעה צלולה לאחר שהיא הסבירה לו על מה הוא חותם. הוא ענה על שאלות שהציגה לו בצורה ברורה וללא כל קושי והראה התמצאות והבנה לגבי העסקאות שהיה מעורב בהן וביקש ממנה לאמת חתימותיו על המסמכים שחתם בפניה. בנוסף טוענת עו"ד סוחוי כי המנוח היה בקי ברזי רכישה, מכירה והשכרה של רישיונות ו/או זכויות במוניות, בהיותו הבעלים בעבר של חמישה רישיונות שונים להפעלת מוניות. 26. עוד טוענת עו"ד סוחוי כי התיאור של המנוח כאדם מבוגר וחולה אינו תואם את המציאות, כאשר המנוח הגיע למשרדה ו/או למשרדו של מזרחי, רכוב על וספה, שהיה כלי הרכב עליו רכב יום ביומו. 27. מוסיפה וטוענת עו"ד סוחוי כי בהחתימה את המנוח על המסמכים האמורים פעלה היא בהתאם לחוק בכלל וחוק הנוטריונים ותקנותיו בפרט. 28. עו"ד סוחוי מוסיפה וטוענת כי בהזדמנות מסוימת, כשעברה בסמוך למשרדו של מזרחי, נקראה למשרד להחתים את המנוח על יפויי כוח, שהיה ערוך ומוכן לחתימה. היא שאלה אותו אם הוא מבין על מה הוא חותם, והמנוח בהתרסה השיב מדוע היא חוקרת אותו בכל פעם שהוא בא לחתום בפניה ואישר כי הוא חותם על יפויי כוח למכירת הרישיון. 29. עוד טוענת עו"ד סוחוי כי מעולם לא היה בינה לבין מזרחי שיתוף פעולה שהיה בו כדי לפגוע באינטרסים של המנוח או כל אדם אחר שחתם בפניה על יפוי כח נוטריוני ו/או תצהיר. לטענתה, אין לה ולא היתה לה כל טובת הנאה מהעסקאות, למעט שכר טרחה שקבלה כנוטריון עבור אימות החתימות ולכן, אין עליה כל חבות לגבי נזקים שבסיסם בהתקשרויות בין הצדדים. 30. בנוסף טוענת עו"ד סוחוי כי מכתבי ביטול יפויי הכוח שנשלחו אליה מטעמו של המנוח היו שלא כדין. טענות תורג'מן ומוניות הפלמ"ח 31. תורג'מן ומוניות הפלמ"ח טוענים כי המנוח ובתו בקשו ממזרחי למכור את שלושת הרישיונות נשוא תביעה זו ובפרט את רישיון מס' 11120. 32. לטענת תורג'מן ומוניות הפלמ"ח, רישיון מס' 11120 הושכר למר אורן כהן, שעבד בעבור מוניות הפלמ"ח, אשר שילם למנוח ישירות את דמי השכירות בעד השימוש בו עד סוף חודש אוגוסט 2003 . 33. מוסיפים וטוענים תורג'מן ומוניות הפלמ"ח כי ביום 15.5.03 נחתם בין מזרחי למנוח, בנוכחות בתו, זיכרון דברים למכירת רישיון מס' 11120. אשר בעקבותיו, הופנה המנוח לעו"ד סוחוי לצורך חתימה על יפויי כוח נוטריוני בלתי חוזר על שם מזרחי, תורג'מן ומוניות הפלמ"ח כן על תצהיר העברה. על פי זיכרון הדברים, שילם מזרחי למנוח על חשבון המחיר שסוכם (בסך של 125,000 ₪), סך של 10,000 ₪ והוסכם בין הצדדים כי עד להשלמת התשלום, ימשיך המנוח לקבל דמי שכירות (זיכרון הדברים צורף כנספח ג' לכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעם תורג'מן ומוניות הפלמ"ח וכמוצג נ/4). 34. עוד הם טוענים כי תמורת הרשיון מס' 1120 שלמו למזרחי במהלך עסקיו הרגיל סך של 165,000 ₪ ולכן הם חוסים תחת הגנת "תקנת השוק" על פי סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח -1968 (להלן: "חוק המכר", להלן: "תקנת השוק"). טענות ברנס 35. ברנס טוען כי פגש ביום 5.1.03 במנוח, במשרדו של מזרחי, לצורך מכירת רישיון מס' 15972 ובתווכו של מזרחי חתם עם המנוח על הסכם למכירת הרישיון (ההסכם צורף כמוצג נ/ 15). עם חתימת ההסכם, פנה המנוח למשרדה של עו"ד סוחוי ולאחר מכן חזר למשרדו של מזרחי עם יפויי כוח נוטריוני בלתי חוזר על שם ברנס ותצהיר העברה פתוח, ללא שם קונה, חתומים ומאושרים, ומסרם לידי ברנס לשם סיום העסקה. 36. מוסיף וטוען ברנס, כי שילם למזרחי את מלוא התמורה בגין הרכישה, וזאת בנוכחות המנוח, וכי מיד עם קבלת התשלום נכנסו המנוח ומזרחי לחדר אחר לשם הסדרת העסקה והעברת התשלום וברנס עזב את המשרד. 37. לטענת ברנס, המנוח ידע שברנס הינו מתווך מוניות וזכויות ציבוריות העוסק, אף הוא, בקניית זכויות ציבוריות, מכירתן והשכרתן, ולכן מסר בידיו תצהיר ללא שם הנעבר. 38. לטענת ברנס, במהלך ביצוע העסקה היה נוכח אדם נוסף בשם אברהם ציון, אשר היה עד לכל מהלכי העסקה. 39. עוד טוען ברנס כי ביצע את העסקה עם המנוח בתום לב וכי מיום ביצוע העסקה נהנה מפרותיה של הזכות הציבורית ללא מפרע, וכי למעשה החזיק בזכות הציבורית ואף השכירה לאחר, תוך שהוא משתמש בה ללא מפריע. טענות קוסיאשוילי 40. קוסיאשוילי טוען כי המנוח הוחתם על ידי עו"ד סוחוי על יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר לגבי רישיון מס' 14529 לפיו הוסמך מזרחי, כמיופה כוחו של המנוח, לעשות כל פעולה שהיא ברשיון, כולל מכירתו. וכן על טופס הבקשה להעברת הרישיון לידי קוסיאשוילי. 41. לטענת קוסיאשוילי, ביטול יפויי הכח נעשה שלא כדין. יתר על כן, טוען קוסיאשוילי, כי לא הודע לו דבר הביטול המתייחס לרישיון מס' 14529, ובכל מקרה, מעשה הביטול ותחולתו, הנטענים, מאוחרים למועד בו נרשם הרישיון על שם קוסיאשוילי. 42. מוסיף וטוען קוסיאשוילי כי הרישיון נרכש ממר אבנר חיו (להלן: "מר חיו"), שהינו מתווך העוסק, בין היתר, בסחר ובממכר רישיונות להפעלת מוניות וכי הרכישה בוצעה במהלך עסקיו הרגיל של מר חיו. לטענת קוסיאשוילי, הוא קנה וקיבל את הרישיון לחזקתו בתום לב ובתמורה מלאה לאחר ששילם למר חיו סך של 135,000 ₪, ומשכך, טוען קוסיאשוילי כי האופן והתנאים בהם רכש את הרישיון מזכים אותו בהגנת "תקנת השוק". דיון והכרעה 43. בתיק זה התקיימו שבע ישיבות הוכחות (ביום 31.1.06, ביום 1.2.06, ביום 16.3.06, ביום 1.5.06, ביום 26.6.08, ביום 7.9.08 וביום 31.1.07), במהלכן נשמעו, מטעם התובעת: התובעת, בתה-הגב' גלית קהלני, הגב' לידקה אהרון, מר אשר שמעון, המומחית הגב' אורה כבירי- גרפולוגית מוסמכת. כן נשמע בפני מר יוסי נזרי, הממונה על היסעים ומוניות במשרד התחבורה בירושלים. עוד נשמעו, מטעם הנתבעים 2-3: תורג'מן ומזרחי וכן הוזמן להעיד לבקשתם עו"ד אורי הורנשטיין; מטעם ברנס: ברנס ומר אברהם ציון; מטעם קוסיאשוילי: קוסיאשוילי, בנו - מר בסריון קוזיאשוילוי ומר אבנר חיו; מטעם עו"ד סוחוי: עו"ד סוחוי, בעלה - מר לאוניד גורבן והגב' ליליה גנטמן. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בעניין נ/12, נ/13 ו- נ/14 שלטענת התובעת לא גולו בתצהיר גילוי מסמכים של הנתבעים ולכן יש להמנע מלקבלם. איני מקבלת טענה זו. מדובר במסמכים שהיו ברשות מזרחי, שלא הגיש כתב הגנה, לא הגיש תצהיר ולא ביצע גילוי מסמכים כלפי אף אחד מן הצדדים לתיק. העובדה שמי שהזמינו לבסוף היה ב"כ הנתבעים 2-3 לא חייבה את הנתבעים 2-3 לגלות מסמכים שמצויים ברשותו של מזרחי. 44. סלע המחלוקת בין הצדדים מסתכם הלכה למעשה למספר שאלות עיקריות: א. האם היה המנוח כשיר לחתום על יפויי הכוח הנוטריונים הבלתי חוזרים והמסמכים הנלווים בפני עו"ד סוחוי והאם המנוח היה מודע למהות המסמכים ומשמעותם קרי, האם המנוח היה כשיר לחתום על המסמכים והבין שהוא חותם על ייפוי כוח נוטריוני, שעניינו מכירת זכויותיו ברישיונות. ב. אם לא היה המנוח כשיר, האם ייפויי הכח עליהם חתם המנוח בטלים וכתוצאה מכך, בטלות העברת הזכויות ברישיונות שנעשו תוך שימוש בהם והאם היה המנוח רשאי לבטל את ייפויי הכח עליהם חתם. ג. האם רכשו הנתבעים 2-5 את הרישיונות על פי הוראות כל דין והם רשאים להמשיך להחזיק בחזקתם ו/או בבעלותם את הרישיונות או שמא אמורים רישיונות אלו לחזור לבעלות וחזקת התובעת, יורשת המנוח. ד. במידה ויוצהר על בעלות המנוח והתובעת ברישיונות, מה גובה התשלום בגין דמי השכירות שעל הנתבעים לשלם לתובעת. תוקפם של ייפויי הכוח והמסמכים הנלווים 45. טענתה של התובעת כנגד תוקפם של ייפוי הכח כמסמכים המחייבים אותה והמעידים על מכירת זכויותיו של המנוח ברישיונות היא, כי בעת שחתם המנוח על יפויי הכוח חשב שהוא חותם על מסמך שמטרתו ליפות את כוחו של מזרחי לצורך השכרה ותפעול הרישיונות וכי המנוח לא ידע על מה הוא חותם מפאת מצבו הרפואי הירוד, מצבו הנפשי, גילו המופלג, היותו חולה פרקינסון וכבד שמיעה. 46. התובעת לא הביאה כל ראיה המוכיחה, באופן פוזיטיבי, כי במועד חתימת המנוח על יפויי הכח ותצהירי העברה, המנוח לא היה כשיר לחתום על אותם מסמכים מפאת מצבו הרפואי. בנסיבות אלו, לא הרימה התובעת את הנטל להוכיח טענתה בדבר אי כשירות המנוח. יתר על כן, מהעדויות שהובאו בפני עולה כי המנוח, על אף גילו המופלג והמחלות מהן סבל, נסע על וספה, קנה ומכר רישיונות וניהל את ענייניו, כאשר הוא מודע למעשיו ומשתף את אשתו ובתו במעשיו באופן חלקי ביותר (ראה פרוטוקול מיום 31.1.06 בעמוד 41 שורות 1-8; בעמוד 17 שורות 6-10; בעמוד 18 שורה 21 -25; בעמוד 22 שורה 14-15; בעמוד 37 שורה 2-6; בעמוד 42 שורות 11-17 ובעמוד 44 שורות 11-12). זאת ועוד, המנוח עצמו חתם על תצהיר בפני עורך דין אורי הורנשטיין, אשר משרדו ייצג אותו ומייצג את התובעת בתביעה זו, בתאריך 30.7.03, מספר חודשים לאחר החתימה על המסמכים נשוא התביעה, כאשר ביקש לבטל את ייפויי הכח, ועו"ד הורנשטיין אישר, במעמדו כנוטריון, כי המנוח היה במצב שבו הבין את תוכן תצהירו, על כל המורכבות שבו לעניין יפויי הכח וביטולם וכן הוא חתם על מסמכי ביטול ייפויי הכח וגם זאת במצב שבו היה כשיר לפי דברי עו"ד הורנשטיין לביצוע פעולה שכזו. לא זו אף זו, שעל פי אישור שקיים בתיק, המנוח עצמו התלונן במשטרה על מזרחי ביום 28.7.03. 47. בהיעדר חוות דעת רפואית או כל ראיה פוזיטיבית אחרת, לא מצאתי בסיס כדי לקבוע כי נתגלה פגם ברצונו של המנוח עת חתם על יפויי הכוח ותצהירי העברה. 48. אם כן, השאלה העומדת בפנינו היא, האם עלה בידי התביעה להוכיח כי המנוח חתם על ייפוי הכוח והמסמכים הנלווים בלא שהבין את תוכנם ומהותם. 49. במסגרת זו, עלינו לבחון האם עו"ד סוחוי, כנוטריונית, עשתה את המוטל עליה כמצוות חוק הנוטריונים תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הנוטריונים") ותקנות הנוטריונים תשל"ז-1977 (להלן: "תקנות הנוטריונים") והאם בהתנהגותה של עו"ד סוחוי, בעת החתמת המנוח על שלושת ייפויי הכוח, בשלוש הזדמנויות שונות, הייתה משום רשלנות. 50. הסעיפים הרלוונטיים, לענייננו, בחוק הנוטריונים ותקנותיו הנם כדלקמן: א. סעיף 11 לחוק הנוטריונים קובע כי: "לא יאמת נוטריון חתימתו של אדם על מסמך אלא אם החותם עמד לפניו, זוהה וחתם בפניו על המסמך". ב. סעיף 2 לתקנות הנוטריונים, קובע כדלקמן: "(א) נוטריון המתבקש לאמת חתימה על מסמך, לקבל ולאשר תצהיר או הצהרה אחרת או לאשר את עשייתה של פעולה אחרת על-ידי אדם פלוני הניצב בפניו או לאשר שאדם פלוני חי, חייב תחילה לברר את זהותו של אותו אדם כמפורט בתקנה זו. (ב) הוכחת הזהות היא באחת הדרכים האלה: (1) בידיעה אישית של הנוטריון; (2) בדרכון או בתעודת זהות המניחה את דעתו של הנוטריון, או בתעודה ציבורית אחרת שיש בה לדעת הנוטריון כדי לזהות את הניצב בפניו והנושאת את תצלומו. (ב1) על אף האמור בתקנת-משנה (ב), הוכחת הזהות של חותם על יפוי כוח לביצוע עיסקה במקרקעין היא בתעודת זהות או בדרכון בלבד. (ג) הנוטריון יציין באישור הנוטריוני את הדרך שבה הוכחה זהותו של האדם שניצב בפניו." ג. לפי תקנה 4 ד' לתקנות הנוטריונים: "נוטריון לא יתן אישור על עשיית פעולה בפניו אם בכל נסיבות הענין לא שוכנע שהניצב בפניו פועל מרצונו החפשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה". ד. סעיף 19 לחוק הנוטריונים דן בכוחו של האישור הנוטריוני וקובע כי: "אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור". (ההדגשות שלי - ע.ר.) 51. מן המקובץ עולה, כי על נוטריון, בטרם אימות חתימת אדם על מסמך, לזהות את החותם בפניו באופן המפורט בתקנה 2 לתקנות; בטרם ייתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו, עליו להיות משוכנע כי הניצב בפניו פועל מרצונו החופשי וכי הוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה; סעיף 19 לחוק מקים חזקה ראייתית באשר לנכונות האמור באישור הנוטריון ( ראו גם ע"א 380/88 טוקאן נ. אלנששיבי, מה (5) 410, להלן: "פסק דין טוקאן"). 52. בענייננו, אין מחלוקת כי המנוח הופיע בפני עו"ד סוחוי בשלוש הזדמנויות שונות ובכל פעם אימתה עו"ד סוחוי מחדש את זהותו של המנוח באמצעות תעודת זהות. ואין גם חולק כי חתימותיו של המנוח על שלושת ייפויי הכוח ותצהירי העברה הן אותנטיות. 53. שלושת יפויי הכח עליהם חתם המנוח בפני עו"ד סוחוי נערכו על גבי טפסים מודפסים סטנדרטיים, זהים בצורתם ובתוכנם, תחת הכותרת "ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר". על פיהם ייפה המנוח את כוחם של הנתבעים 1 -4 וצד שלישי (בהתאמה) לבצע בשמו ובמקומו את הפעולות "שימצאו לנכון מבלי כל הגבל שהוא" בנוגע לרישיונות נשוא דיוננו (בהתאמה), בכלל זה, להשכיר, למשכן, לשעבד, להעביר, לרשום, למכור, את הרישיונות על שמם ו/או להעביר על שם אחר, ועוד שורה רחבה של פעולות משפטיות המפורטות בייפויי הכוח. כן נכתב בכל אחד מייפויי הכוח כי "ייפוי כוח זה הינו בלתי חוזר שכן זכויות צד ג' קשורות ותלויות בו". 54. אמנם, באישור הנוטריוני לא נאמר כי עו"ד סוחוי עשתה פעולה כלשהי לוודא שהמנוח הבין את מהותו של ייפוי הכח עליו חתם, אך עלינו לצאת מן ההנחה בדבר תקינות פעולות הנוטריון, במובן זה שהוא מילא את כל החובות המוטלות עליו. 55. הנוטריון ממלא פונקציה של רשות ציבורית "שהופרטה" ובעבר אישור ייפוי כח נעשה בפני נוטריון ציבורי (לפי חוק הנוטריונים העותומאני) ולכן, חלה על פעולותיו "חזקת התקינות" כמו זו החלה על רשות ציבורית (ראה לעניין זה פסק דין טוקאן; ת.א. (מחוזי י-ם) 1162/99 פוזיה קאסם אחמד נ. אחמד קאסם (לא פורסם, 6.8.01); ת.א. (מחוזי חיפה) 11068/97 מוחמד עבדאלרחמאן אבו רקיה נ. חאטר חמדאן מחמוד (לא פורסם, 30.5.02). 56. על אף שהדבר לא נטען על ידי מי מהצדדים, ניתן למעשה לראות את טענת התובעת כטענת "לא נעשה דבר" "Non Est Factum”, קרי, אפסות ייפוי הכוח. השאלה אם טענה זו עדיין תקפה במשפטנו מאז חקיקת חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 הוכרעה סופית בחיוב, ברע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית ואח' (לא פורסם, 6.8.07) ודנ"א 7595/07 (לא פורסם, 1.4.08) במקרים הנזכרים בפסק הדין. אולם אין ספק כי הטוען טענה מעין זו צריך להרים נטל הוכחה כבד מהנטל הרגיל המוטל על שכמו של תובע במשפט אזרחי. 57. לאחר סקירת הראיות שהובאו בפני, המסקנה המתבקשת היא כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה כי עו"ד סוחוי לא הסבירה למנוח את מהות יפויי הכוח שעליו חתם, כי הוא חתם כאשר לא היה מודע לתוכנם, וכאשר הוא חושב כי הוא חותם על יפויי כוח להשכרת הרישיונות, בעוד בפועל חתם על יפויי כוח למכירתם. לטעמי, התובעת לא עמדה בנטל זה במבחן הרגיל של מאזן ההסתברויות, קל וחומר שלא עלה בידה לעמוד במידת ההוכחה המוגברת האמורה. 58. אין בעדויות שהובאו מטעם התובעת כדי להעיד על המעמד של חתימת המסמכים ואין בהן כדי להרים את נטל הראיה להוכחת הטענה כי עו"ד סוחוי לא ביצעה את התפקיד המוטל עליה על פי דין ולסתור את חזקת התקינות. 59. מעדותה של התובעת בפני עולה כי המנוח פעל על דעת עצמו בכל הנוגע לענייניהם הכספיים של בני הזוג, מבלי ששיתף את התובעת, כאשר התובעת סמכה עליו (ראו פרוטוקול מיום 31.1.06 בעמוד 39 שורה 1; בעמוד 40 שורות 1-2 ושורה 7). כל תשובותיה של התובעת באשר למעורבותה בקניה ומכירה של הזכויות הציבוריות הסתכמו בתשובה "לא זוכרת". עם זאת, העידה התובעת כי אינה מכירה את עו"ד סוחוי וכי מעולם לא הייתה במשרדה (ראו פרוטוקול מיום 31.1.06 בעמוד 44 שורות 11-12). 60. הגב' קהלני, בתו של המנוח והתובעת, הודתה, במהלך חקירתה הנגדית, כי לא הייתה מעורבת בשום קניה ומכירה של הזכויות הציבוריות השונות שהיו לאביה וכי לא נכחה במעמד חתימת ייפויי הכח (ראו פרוטוקול מיום 31.1.06 בעמ' 18 שורה 21 -25; עמוד 22 שורה 14-15; עמוד 33 שורה 4-8 ועמוד 37 שורה 2-6). 61. יוצא אם כן כי עדויות התובעת ובתה, הגב' קהלני, לעניין זה, הינן בבחינת עדות מפי השמועה, כאשר אף אחת מהן לא נכחה במעמד החתימה. 62. לא מצאתי גם בעדותם של ה"ה לידקה אהרון ואשר שמעון כדי לאשש את טענת התובעת כנגד עו"ד סוחוי, באשר הם לא היו עדים אף לא באחד מהאירועים בהם חתם המנוח על ייפויי כוח והעידו רק על מה, שכביכול, חוו הם עצמם, כאשר חתמו על ייפויי כוח בפני עו"ד סוחוי. הם טענו כנגד שיטה פסולה, כביכול, של עו"ד סוחוי בהחתמת אנשים על ייפויי כח. איני מקבלת כי שני עדים אלה, שלא זכרו פרטים שונים בעדותם ואף על מה חתמו, כאשר התייצבו בפני עו"ד סוחוי, זכרו דווקא, כי במועד החתימה בפני עו"ד סוחוי לא הוסבר להם כיאות על מה הם חותמים. 63. בנסיבות, בהן נפטר המנוח בטרם נחקר על תצהירו, אשר צורף להמרצת הפתיחה, לא ניתן לתת משקל של ממש לתצהירו, עליו לא עמד לחקירה נגדית (ראו בספרו של המלומד יעקב קדמי, על הראיות (חלק שלישי, 2003), בעמ' 1706), ומכאן שלא הובאה כל ראיה ישירה שיש בה כדי לבסס את הנטען באשר להתנהגותה של עו"ד סוחוי בעת אימות חתימת המנוח על ייפוי הכח והמסמכים הנלווים. 64. דווקא מן הפעולות שנעשו על ידי המנוח במועד הרלבנטי לתביעה ניתן ללמוד את ההפך, קרי כי המנוח רצה למכור את זכויותיו ברישיונות הנדונים: א. כאמור, מלבד חתימת המנוח על ייפויי הכח, חתם המנוח בפני עו"ד סוחוי גם על תצהירי העברה, לפיהם הוא מבקש להעביר את זכויותיו בשנים מתוך שלושת הרישיונות - רישיון מס' 15972 ורישיון מס' 14529 (מוצגים נ/3 ו - נ/19). לית מאן דפליג כי לא חותמים על תצהירי העברה בעת השכרת רישיון למונית, אלא רק בהעברת הבעלות ברישיון. ב. המנוח העביר את המדליות בכל אחד מהרישיונות. יובהר, כי המדליה מוכיחה בענף המוניות על זכות הבעלות ברישיון הרשום בה ובעלי הזכויות חוששים מאוד להוציא מידם את המדליה, היות וקבלת המדליה מעידה על כך שהרישיון הועבר על שמו של המקבל אותה (ראו פרוטוקול מיום 16.3.06 בעמוד 84 שורה 13-14). לו חפץ המנוח בהשכרת הרישיון בלבד לא היה לו כל צורך במסירת המדליה. יצוין כי לא מדובר באדם שנתקל בפעם הראשונה בעסקה של מכירת רישיונות. כאשר המנוח היה הבעלים של חמישה רישיונות להפעלת מונית ועבר את כל הפרוצדורה הכרוכה ברכישת הרישיונות והשכרתם. ג. הוכח במהלך המשפט כי זכות ציבורית מס' 11120 הושכרה למר אורן כהן, שעבד בעבור מוניות הפלמ"ח, אשר שילם למנוח ישירות את דמי השכירות בעד השימוש בה, וזאת עד סוף חודש אוגוסט 2003 (ראו פרוטוקול מיום 26.6.06 בעמוד 8 שורות 18-23; פרוטוקול מיום 16.3.06 בעמוד 82 שורות 16-18; נספח א3 לכתב התביעה המתוקן חשבונית מס/קבלה שהוציא המנוח למר כהן אורן בעבור השכרת הזכות הציבורית לתקופה של מרץ - אוגוסט 2003; מוצג נ/14 - טופס תשלום נהגים). יוצא אם כן, כי מאחר וזכות זו לא הושכרה דרך מזרחי, למזרחי לא היה כל צורך בייפוי כח לשם השכרה. ד. הסכם הדברים בין המנוח לבין מזרחי, מיום 15.5.03 בכתב יד (נ/4) בדבר מכירת זכות ציבורית 11120 (להלן: "הסכם הדברים מיום 15.5.03") והסכם מיום 5.1.03 בין המנוח לבין ברנס (נ/15) בדבר מכירת זכות ציבורית 15972 (להלן: "ההסכם מיום 5.1.03"). לגבי שני ההסכמים האלה, הגישה התובעת חוות דעת מיום 5.7.05 של הגברת אורה כבירי, גרפולוגית מוסמכת, (להלן: "הגרפולוגית"). מסקנתה של הגרפולוגית היא, כי בסבירות גבוהה ביותר המנוח לא חתם בשני ההסכמים וכי החתימות המופיעות שם אינן חתימותיו. יש לציין כי הבדיקות לצורך חוות הדעת נעשו לאחר שהמנוח כבר נפטר והגרפולוגית לא הכירה אותו בחייו ולא ראתה אותו חותם בפניה. הגרפולוגית הסתמכה על מסמכים אחרים, שעליהם הופיעה חתימתו של המנוח, שאותם סימנה וטענה שצירפה לחוות דעתה, אולם בפועל הם לא הוגשו לבית המשפט במצורף לחוות דעתה וחלקם הוגש לאחר הדיון בו היא נחקרה וזאת על פי החלטתי מיום 2.2.06. אי צירוף המסמכים לחוות הדעת על ידי הגרפולוגית על מנת לאפשר גם לצדדים האחרים ולבית המשפט לעקוב אחר הדרך בה הגיעה למסקנה אליה הגיעה, מהווה פגם של ממש בחוות הדעת. יתר על כן צודקים הנתבעים בטענתם כי הגרפולוגית כלל לא פגשה את המנוח והוא מעולם לא חתם בפניה ולכן יכולה היתה ללמוד רק ממסמכים אחרים אשר הוצגו בפניה ואשר נטען בפניה כי הם מהווים את חתימתו המקורית. כמובן שבפניה הוצגה רק כמות קטנה של מסמכים ולא כל המסמכים שחתם בחייו, חלקם של המסמכים משנים קודמות ולאו דווקא בסמוך למועדים שבהם חתם המנוח על ההסכמים שבחנה. עוד יש לציין כי בזמן החקירה הנגדית אמרה הגרפולוגית כי מחלת הפרקינסון משפיעה על כתב היד וכי לא ידעה שהמנוח חלה בפרקינסון ואף לא ציינה זאת בחוות דעתה (ראו גם עמוד 53 שורות 27-25). עוד אני מקבלת את עמדת הנתבעים כי אי אפשר להשתכנע שמומחיותה של הגרפולוגית ולימודיה נסבו על התחום של השוואת כתבי יד האחד לשני שלא כמו המומחיות של גרפולוגיה המסייעת להבנת האישיות וכיוצא בזה. הגרפולוגית גם לא עבדה בתחום זה במוסדות ציבוריים כמו המשטרה. לפיכך אני קובעת כי חוות הדעת של הגרפולוגית לא שכנעה אותי כי החתימות של המנוח בשני ההסכמים זויפו והם אינם חתימתו. עוד יש לציין כי בפני המומחית לא הוצגו מסמכים, שהיו בסמוך מאוד למועד החתימה על ההסכמים, ואשר חתימת המנוח עליהם אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. האחד הוא יפוי הכח הנוטריוני לרישיון 11120 מיום 15.5.03 שסומן נ/6 וכן לא הוצגו בפניה יפוי הכח הנוטריוני לרישיון 15972 מיום 30.12.02 שסומן נ/7 ויפוי הכח הנוטריוני לרישיון 14529 מיום 10.12.03 שסומן נ/8. במקום זה הוצגו בפניה מסמכים שהם כאמור מאוחרים או מוקדמים בזמן. 65. בנוסף לכל האמור לעיל, נתתי אמון מלא בעדותה של עו"ד סוחוי, אשר עולה בקנה אחד עם המסמכים והנסיבות, כי היא אימתה את חתימתו של המנוח, רק לאחר שוידאה שהוא מבין את משמעות המסמך ויודע על מה הוא חותם. עו"ד סוחוי העידה, בחקירתה הנגדית, באשר לנוהג שלה באימותי חתימה : "שאלתי אותו על מה הוא חותם. הוא היה מסביר אם הוא רוצה למכור או להשכיר. לא קראתי לו את כל יפויי הכוח, שאלתי אותו אם אתה יודע מה כתוב פה. הייתי צריכה להיות משוכנעת שהוא מבין על מה הוא חותם". "...אני שואלת אותם אם הם מבינים על מה הם חותמים. בוודאי שאני בודקת ואז אני נותנת לו לחתום" "לדבר עם האדם, לזהות את האדם, להסביר לו מה הוא חותם ולאמת החתימה". (ראו פרוטוקול מיום 7.9.06 בעמוד 31 ש' 6-9, בעמוד 29 שורות 18-19, ובעמ' 42 שורה 22). באשר למפגש עם המנוח העידה עו"ד סוחוי כי: "הוא ישב מולי ואני אמרתי לו אתה יודע למי אתה נותן ייפוי כוח ועל מה אתה חותם. דרומי אמר לי, שזה לא הפעם הראשונה שהוא חותם על יפויי כוח". "כל אחד שמגיע מספר לי מה הוא רוצה לעשות. מה שיש לו עניין בזה הוא מספר. אני שאלתי אותו והוא אמר לי שהוא רוצה למכור." (ראו פרוטוקול מיום 7.9.06 בעמ' 32 ש' 22-24 ובעמוד 38 שורות 27-28). 66. אמנם, עו"ד סוחוי העידה כי לא הקריאה למנוח את כל המסמך עליו הוא חתם. אך לטעמי, פעולותיה של עו"ד סוחוי עת החתימה את המנוח על ייפויי הכח והמסמכים הנלווים, לאחר שוידאה כי המנוח יודע מה מהות המסמך שעליו הוא חותם, לאיזו מטרה הוא חותם עליו ולאחר שזיהתה אותו באמצעות תעודת הזהות ווידאה לפני החתימה שהמנוח הינו בר דעת לחתום על המסמך- נעשו כדין. 67. שוכנעתי מחומר הראיות כי עו"ד סוחוי לא הייתה מעורבת בעסקאות העברה, לא נתנה ולא קיבלה כספים, למעט שכר טרחה עבור אימותי החתימה (ראו פרוטוקול מיום 16.3.06 בעמוד 97 ש' 2-6). 68. יתר על כן, לא מצאתי ממש בטענת ב"כ התובעת כי חתימת המנוח על מסמכים מוכנים בחדר המדרגות או במשרדו של מזרחי מעידים על מהירות, חוסר סבלנות ועל כך שחתימת המנוח על המסמכים נעשתה ללא בירור הבנתו של המנוח את המסמכים ומבלי שניתנה לו ההזדמנות לעיין במסמכים ולהבין את תוכנם. 69. ראשית, לא הוכח כי עו"ד סוחוי היא זו שערכה ו/או ניסחה את ייפויי הכח הבלתי חוזרים ותצהירי המעביר. 70. שנית, במהלך המשפט נחקרה עו"ד סוחוי ארוכות לגבי המיקום שבו נערך אימות החתימה בכל אחת משלוש ההזדמנויות. עו"ד סוחוי הסבירה בתצהירה ובחקירתה הנגדית את הנסיבות המיוחדות, שנוצרו עת החתימה את המנוח במפגש השני עם המנוח, בחדר המדרגות בו ממוקם משרדה והשיבה כי נענתה לבקשתו שלא לעלות למשרדה, היות שמדובר באדם מבוגר שהתקשה לעלות במדרגות ומאחר והמנוח הגיע עם וספה ולא רצה להשאיר את הוספה ללא השגחה. כן הסבירה עו"ד סוחוי את הנסיבות שנוצרו כאשר עברה ביום 15.5.03 סמוך למשרדו של מזרחי, בלוית בעלה, ונתבקשה להיכנס למשרד כך שהמנוח יחתום בפניה, כנוטריונית, על יפויי כוח למכירה (ראו פרוטוקול מיום 7.9.06 בעמוד 36 שורות 5-9, בעמוד 37 שורות 23-24 ובעמוד 38 שורות 21-23). 71. בחוק הנוטריונים ובתקנותיו, אין התייחסות למיקום שבו צריך להתבצע אימות החתימה. לטעמי, המיקום שבו אימתה עו"ד סוחוי את חתימת המנוח, בנסיבות שנוצרו, אינו מעיד על פסול כל שהוא בפעולותיה של עו"ד סוחוי כנוטריון ואינו יכול להקים, כשלעצמו, חבות ברשלנות. 72. מן המקובץ עולה כי שלושת יפויי הכוח ותצהירי המעביר נחתמו כדין בפני עו"ד סוחוי, כאשר היא אימתה את חתימות המנוח על המסמכים לאחר שוידאה כי המנוח כשיר לחתום על המסמכים וכי הוא יודע על מה הוא חותם ולאחר שזיהתה אותו על פי תעודת זהות. כן שוכנעתי מעדותה כי המנוח חתם על המסמכים מרצונו הטוב והחופשי ובדעה צלולה, כאשר עו"ד סוחוי הסבירה לו בכל אחת מההזדמנויות כי הוא חותם על ייפוי כח בלתי חוזר למכירת הרישיון. 73. לאור כל האמור לעיל, התביעה כנגד עו"ד סוחוי לא הוכחה והיא נדחית. 74. בשולי הדברים יאמר כי ביטול ייפויי הכוח הנוטריוני שנשלחו מטעמו של המנוח נעשו שלא כדין ובניגוד להוראות סעיף 14 לחוק השליחות תשכ"ה - 1965. 75. עוד יצוין, במאמר מוסגר כי גם ללא ייפויי הכוח ובעזרת תצהירי העברה (נ/3 ו- נ/ 19) ניתן היה להשלים את ההעברה ברישיונות מס' 14529 ומס' 15972 לזכות ברנס וקוסיאשוילי בהתאמה. ראה לעניין זה עדותו של מר יוסי נזרי לפיה, אין צורך בייפוי כוח לביצוע ההעברה ודי בבקשה להעברה מאומתת בתצהיר (פרוטוקול מיום 30.1.06 בעמוד 5 שורות 2-10). הבעלות בזכויות 76. משהוכח כי המנוח התכוון למכור את הרישיונות, פעל מזרחי למכירת הרישיונות לצדדים שלישיים מכוח ייפויי הכח ובהתאם להרשאה שניתנה לו על ידי המנוח. מזרחי קיבל מהנתבעים את מלוא התמורה בגין הרשיונות. בנסיבות אלו, הבעלות ברישיונות (בהתאמה) עברו לנתבעים 2-5 (בהתאמה), אשר הסתמכו על ייפויי הכוח, כדין ומשכך, דין התביעה כנגד הנתבעים 2-5 להידחות. 77. הנתבעים שלמו למזרחי ומזרחי מודה, בניגוד לאינטרס שלו, כי קיבל מן הנתבעים את מלוא סכומי התמורה, כל אחד בגין הזכות שבידו, אולם העביר למנוח רק חלק מן התמורה (סך של 10,000 ₪ בגין כל זכות. ראו פרוטוקול מיום 16.3.06 בעמוד 83 שורות 8-10). התמורה ששולמה על ידי הנתבעים למזרחי, כל אחד בגין הזכות שבידו, הוכחה כמחיר שוק באותו מועד (ראו פרוטוקול מיום 26.6.06 בעמוד 12 שורות 14-16 ). תורג'מן ומוניות הפלמ"ח וכן קוסיאשוילי שילמו למזרחי ורכשו ממנו את הרשיונות כמוכר במהלך עסוקו הרגיל ואלו ברנס רכש את הזכות ישירות מהמנוח ושלם למזרחי כמתווך בעסקה וכשלוח של המנוח. העובדה שהמנוח לא קיבל ממזרחי את מלוא התמורה עבור הזכויות שמכר אינה מאיינת את המכר לנתבעים 2-5, אשר שילמו למזרחי את התמורה. למעשה די באמור עד כה על מנת לדחות את התביעה. 78. למעלה מן הצורך, אבחן האם הנתבעים 2-5 (בהתאמה) חוסים תחת הגנתה של תקנת השוק הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968. שאם כן, גם בלעדיי יפויי הכוח ותצהירי העברה, הפכו הם לבעלי הזכויות ברישיונות (בהתאמה). אומר מייד כי תורג'מן ומוניות הפלמ"ח וכן קוסיאשוילי נהנים מהגנת תקנת השוק בשל הקנייה ממזרחי, כפי שיפורט להלן, ואילו ברנס, אשר כאמור ביצע רכישה ישירה מן המנוח ושילם את מלוא התמורה למזרחי, אשר היה מתווך בעסקה ושלוח של המנוח, אינו יכול להנות מהגנת תקנת השוק. הגנת תקנת השוק 79. סעיף 34 לחוק המכר מורה כדלקמן: "נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב". 80. ששה יסודות מצטברים נדרשים, בהתאם לסעיף 34 הנ"ל, על מנת שתחול תקנת השוק, ואלה הם: כריתת חוזה מכר. ממכר שהוא נכס נד. מוכר שהוא מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר. המכירה נעשתה במהלך העסקים הרגיל של המוכר. הנכס בחזקת הקונה. הקונה פעל בתום לב. סעיף 1 לחוק המכר מגדיר מכר כ"הקניית נכס תמורת מחיר". על אף שיסוד התמורה אינו נזכר במפורש בסעיף 34 לחוק, ניתן לראות את דרישת התמורה כמובלעת במילה "נמכר", אשר פותחת את הסעיף (ראו: דברי פרופ' א' זמיר בספרו "חוק המכר, תשכ"ח-1968 (פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי)", תשמ"ז- 1987 עמ' 711, הפ (חי) 1010/06 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ. יעקב ירון (לא פורסם, 10.5.07). הנטל להוכחת קיומם של היסודות המצטברים שלעיל מוטל על הטוען לתקנת השוק. לפיכך, על הנתבעים 2-5 רובץ הנטל להוכיח כי קנו את הרישיונות בתנאי תקנת השוק (ראה: ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסן פד"י מז (5), 1, 17). למען הנוחות, אבחן את תחולת היסודות הדרושים לקיומה של תקנת השוק לגבי כל רישיון ורישיון באופן נפרד. זכות ציבורית מס' 11120 84. אין ולא יכולה להיות מחלוקת באשר להתקיימותם של יסודות 2-5 הדרושים לקיומה של תקנת השוק, היינו כי: א. הרישיון הינו נכס נד; ב. עסקת העברת הרישיונות בוצעה באמצעות מזרחי, שהינו במקצועו סוחר במוניות ו/או ברישיונות להפעלת מוניות; ג. עסקת ההעברה בוצעה על ידי מזרחי במהלך עסקיו הרגיל; ד. החזקה ברישיונות נתקבלה על ידי הנתבעים 2-3. 85. אם כן, נותר לבחון אפוא את קיומם של היסוד הראשון והאחרון לקיומה של תקנה השוק, קרי שאלת קיומו של חוזה מכר ותום ליבם של הנתבעים 2-3. 86. כריתת חוזה מכר- משמעותה של המילה "נמכר" היא שנכרת חוזה מכר בין המוכר לבין הקונה. משנכרת חוזה כזה, נקבע חיוב אובליגטורי בין הצדדים, שבעקבותיו ומכוחו עובר הקניין בממכר מידי המוכר לידי הקונה. כיוון שכך, יש לבחון את יסודותיו של חוזה המכר בבחינה אובייקטיבית. (ראו ת.א. (ת"א) 339/90 United States of America by the U.S Department of Justice נ' זהבה כנען, פ"מ תשנ"ד(1) 397). קרי, השאלה היא האם נערך בין מזרחי לנתבעים 2 ו-3 עסקה ברישיון הנדון. 87. מחומר הראיות והעדויות ששמעתי בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים 2-3 רכשו ממזרחי את הרישיון ושילמו לו את מלוא התמורה בגין הרכישה כנגד קבלת ייפוי הכח, הסכם הדברים והמדליה. 88. לעניין זה הצהיר תורג'מן והעיד בפני, כי שילם למזרחי סך של 165,000 ₪ בגין הרכישה כנגד קבלת ייפוי הכח, הסכם הדברים והמדליה (ראו פרוטוקול מיום 26.6.06 בעמוד 33 שורה 5 ושורות 27-28, עמוד 34 שורה 1-3 ושורה 5 ובעמוד 39 שורה 1). 89. מזרחי תמך בגרסה זו והעיד כי תורג'מן שילם את מלוא התמורה בגין הרכישה כנגד קבלת המדליה שקיבל מהמנוח (ראה פרוטוקול מיום 16.3.08 בעמוד 83 שורות 4-6, בעמוד 84 שורות 9-10 ובעמוד 91 שורות 17-18. פרוטוקול מיום 26.6.08 בעמוד 27 שורה 21- 24 עמוד 2). 90. יתר על כן, יאמר כי התובעת לא חלקה על כך שמזרחי מכר את הרישיון לנתבעים. 91. אם כך, מסקנתי היא, שהתקיים היסוד של כריתת חוזה מכר. 92. תום לב מהעדויות שהובאו בפני שוכנעתי בדבר קיומו של יסוד זה בעניינו. השתכנעתי שתורג'מן רכש את הרישיון ממזרחי, כאשר ידע שהנכס שייך למנוח, מתוך אמונה שמזרחי פועל על פי ייפוי הכוח שהוצג בפניו כדין. יתר על כן, לא הוכחה כל קנוניה בין תורג'מן לבין מזרחי. בנסיבות אלו, אני קובעת כי הנתבעים 2-3 קנו וקיבלו את הזכות הציבורית לחזקתם בתום לב ובתמורה. 93. מן המקובץ עולה, כי הנתבעים 2-3 חוסים תחת הגנת תקנת השוק ומשום כך, זכותם ברישיון מס' 11120 עדיפה על פני זכותם של המנוח ויורשתו, אף אם מזרחי לא היה רשאי להעבירו לנתבעים 2-3. זכות ציבורית מס' 15972 94. באשר לזכות זו, הרי שלא יכולה להיות טענה להתקיימותה של תקנת שוק מאחר וברנס חתם הסכם ישירות עם המנוח והוא רכש את הזכות בתיווכו של מזרחי. בין ברנס למנוח נחתם הסכם ביום 5.1.03 על פיו רכש ברנס מהמנוח את הזכות הציבורית תמורת סך של 130,000 ₪ (נ/15). גם יפוי הכח הנוטריוני הבלתי חוזר שנתן המנוח בגין זכות ציבורית זו הייתה אישית לברנס ולא ניתנה, כמו ביפויי הכח האחרים, גם לזכותו של מזרחי, דבר המחזק את העובדה שאכן ברנס רכש את הזכות ישירות מהמנוח. 95. אמנם מזרחי גם הוא עשה עסקה עם המנוח ורכש ממנו את הזכות הציבורית בהסכם מיום 10.12.02, אולם למזרחי אין יפוי כח נוטריוני לזכותו ולכן לא ניתן לומר כי המנוח ביצע את העסקה עימו, אלא היא בוצעה ישירות עם ברנס. 96. הוכח במהלך המשפט כי ברנס רכש את הזכות הציבורית הנדונה ושילם למזרחי את מלוא התמורה בגין הרכישה, סך של 130,000 ₪, כנגד קבלת ייפוי הכח, תצהיר העברה והמדליה (ראו פרוטוקול מיום 26.6.06 בעמוד 49 שורות 11-23, עמוד 51 שורות 27-28 ועמוד 52 שורות 1 , 17). עדותו של ברנס נתמכה בגרסת מזרחי אשר העיד כי ברנס שילם את מלוא התמורה בגין הרכישה כנגד קבלת המדליה שקיבל מהמנוח. גרסת מזרחי אינה מבחינה בין ברנס לנתבעים האחרים, אולם לעניין זה איני מקבלת את עדות מזרחי, אשר אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים ונובעת כנראה מחלוף הזמן (ראה פרוטוקול מיום 16.3.08 בעמוד 83 שורות 4-6. פרוטוקול מיום 1.5.06 בעמוד 21 שורות 15-16, בעמוד 14 שורות 1-10, בעמוד 28 שורות 10-12). זכות ציבורית מס' 14529 97. אין חולק כי הרישיון הינו נכס נד. אין גם חולק כי קוסיאשוילי קיבל את הרישיון וזה אף נרשם על שמו. 98. לאחר איזון ושקלול חומר הראיות שהובא בפני הגעתי לכלל מסקנה, כי קוסיאשוילי רכש את הרישיון הנדון ממר אבנר חיו, שהינו מתווך העוסק, בין היתר, בסחר ובממכר רישיונות להפעלת מוניות, כי הרכישה בוצעה במהלך עסקיו הרגיל של מר חיו כמתווך (ראו פרוטוקול מיום 16.3.06 בעמוד 92 שורות 8-12 לפרוטוקול מיום 16.3.06 ושורות 16-18) וכי הרישיון נרכש בתום לב ובתמורה מלאה כנגד קבלת תצהיר העברה, המדליה וייפוי כח נוטריוני. 99. קוסיאשוילי העיד בפני כי רכש את הרישיון בדצמבר 2002 ממר חיו, שהכירו כ- 30 שנה, תמורת סך של 135,000 ₪. כאשר בנו, מר בסריון קטאשוילי, טיפל בעסקה מאחר והוא אינו יודע לקרוא עברית (ראו פרוטוקול מיום 7.9.06 בעמ' 20 שורות 26-29 ). עדותו של קוסיאשוילי נתמכה בגרסת בנו, מר בסריון קוסאשוילי, אשר העיד כי שילם את הסכום של 135,000 ₪ בשני תשלומים כנגד קבלת המדליה, תצהיר המעביר, הכובע והמונה וייפוי כח לצורך הפעלה זמנית של הזכות הציבורית. (פרוטוקול מיום 7.9.06 בעמוד 11 שורות 6, 13-15. עמוד 13 שורות 2-6). 100. מר חיו אישר כי קיבל תמורת הזכות הציבורית סך של 135,000 ₪ מבנו של קוסיאשוילי ומתוכם העביר סך של 130,000 ₪ לידיו של מזרחי וזאת, במהלך עסקיו הרגיל כמתווך. כן העיד מר חיו כי לאחר תשלום מלוא התמורה קיבל ממזרחי את כל הנדרש לצורך העברת הבעלות על שם קוסיאשוילי ומסרם לידי בנו של קוסיאשוילי (ראו פרוטוקול מיום 7.9.06 בעמוד 2 שורות 7-10, 29. בעמוד 4 שורות 18-19 עמוד 5 שורות 1-2). 101. מזרחי העיד כי קיבל סך של 130,000 ₪ מאת אבנר חיו ואף הוציא קבלה (אשר צורפה לתצהירו של מר חיו) מיום 24.12.02 על שם נתבע מס' 5 וזאת לבקשת מר חיו (ראו פרוטוקול מיום 16.3.06 בעמ' 93 שורות 6-17) כן העיד מזרחי כי מעולם לא פגש את קוסיאשוילי ובנו ואינו מכיר אותם וכי את כל העסקה עשה עם מר חיו (ראה פרוטוקול מיום 16.3.06 בעמ' 93 שורות 1-2, 4-5 ). 102. מכל האמור לעיל שוכנעתי כי קוסיאשוילי חוסה אף הוא תחת הגנת תקנת השוק ומשום כך יש להעדיף את זכותו על פני כל זכות אחרת. פסק דין כנגד מזרחי 103. מזרחי לא הגיש כתב הגנה. יצוין כי מזרחי נקלע לקשיים כלכלים וביום 8.12.03 ניתן צו לכינוס נכסיו. ביום 23.11.05 בוטל צו הכרזת פשיטת רגל, שניתן בהמשך כנגד מזרחי, ומשהוסר צו זה עתר התובע למתן פסק דין כנגד מזרחי בהעדר כתב הגנה. פסק דין כספי כנגד מזרחי ניתן בזאת על פי הודאתו בחקירה בדיון בפני (כזכור, מזרחי הוזמן להעיד והעיד בפני) כי העביר למנוח רק חלק מן התמורה שקיבל בעבור הרישיונות. לפיכך, יש לחייבו במלוא סכום התביעה על פי כתב התביעה המתוקן העומד על סך של 31,288 ₪. סוף דבר 104. בהיעדר כתב הגנה ועל פי הודאתו של מזרחי ועדותו, מזרחי ישלם לתובעת את סכום התביעה, אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף מזרחי ישלם לתובעת סך של 1,000 ש"ח הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 22,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, לסכומים הללו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל 105. דין התביעה כנגד הנתבעים 2-6 להידחות. לגבי שכר טרחה, הרי, שלטעמי, על התובעת לשלם לכל צד על פי הסיכון שבו העמידה אותו ולכן לעו"ד סוחוי נפסק שכר טרחה גבוהה יותר, באשר הסיכון שבו הועמדה היה בגין כל הזכויות גם יחד. לפיכך אני קובעת לעניין שכר הטרחה כדלקמן: התובעת תשלם לתורגמן ולמוניות הפלמ"ח (ביחד) הוצאות בסך של 500 ש"ח וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. התובעת תשלם לברנס הוצאות בסך של 500 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. התובעת תשלם לקוסיאשוילי הוצאות בסך של 500 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. התובעת תשלם לעו"ד סוחוי הוצאות בסך של 500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 22,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. 106. החיובים על פי פסק הדין יבוצעו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. ניתנה היום, ח' בניסן, תשס"ח (13 באפריל 2008), במעמד הצדדים. עינת רביד, שופטת מסמכיםהשוואת כתבי ידייפוי כוח