פתח דבר 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), מיום 15.2.06, בתיק ת 10334/05 - במסגרתו הורשע המערער בעבירה של נהיגה בדרך שאינה עירונית, במהירות של 141 קמ"ש, בעוד המהירות המקסימאלית המותרת הנה 90 קמ"ש - וזאת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. על המערער הושתו העונשים הבאים: קנס בסך 2,000 ₪; שני חודשי פסילה וכן 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים. עיקרי הכרעת הדין 2. בית המשפט קמא בחן שלוש סוגיות עיקריות העומדות במרכז הדיון, תוך מתן תשובה לטענות אשר העלה ב"כ המערער בפני הערכאה הדיונית: א. תקינותו של המכשיר הספציפי - בו נצפה המערער נוסע במהירות מופרזת; ב. מידת מיומנותה של מפעילת המכשיר ג. מידת השמירה על הכללים, המבטיחים מדידה תקינה ואמינה. 3. מיומנותה של השוטרת וכישוריה - בית המשפט קמא התרשם, כי לשוטרת שליטה מוחלטת בחומר המקצועי. השוטרת נמצאת בשטח מדי יום ביומו ומכירה את שטח הגזרה ככף ידה. אשר על כן, יש לשלול כל אפשרות, כי השוטרת התבלבלה. עוד מצא בית המשפט קמא, כי עדות השוטרת הייתה ללא רבב. מעבר להתרשמותו הבלתי אמצעית מן השוטרת ומידת הקוהרנטיות והעקביות שבעדותה, יש לראות גם, כי השוטרת לא התיימרה לזכור דבר מעבר לאמור בדו"ח ו"לשפר" בזאת עמדתה; היא העידה פעמיים בלבד במהלך ארבע שנותיה כסיירת תנועה, ויש גם בזאת כדי להעיד על מקצועיותה. עוד צוין, כי השוטרת השיבה בפירוט לכל שאלה שנשאלה ובית המשפט קמא נוכח, כי היא יסודית יותר מן המקובל בעניינים כאלה. 4. כללי המדידה הנכונה - בית המשפט קמא ציין, בהתבסס על פסק דינו של בית המשפט העליון (ע"פ 4682/01 לוי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 304), כי התוצאות אשר מפיק הממל"ז עונות על מידת ההוכחה הנדרשת בפלילים. אשר על כן יש לקבוע, כי הממל"ז הנו מכשיר מדידה אמין ומדויק, בכפוף להפעלתו על ידי מפעיל מיומן, על פי הנחיות היצרן ולאחר ביצוען של הבדיקות השגרתיות, בטרם ההפעלה. היצרן, בהוראותיו, ממליץ על ביצוען של בדיקות מספר בטרם ההפעלה. במצב הדברים הקיים, משטרת ישראל אינה מבצעת את כלל הבדיקות המומלצות. כך למשל, בדיקת מרחק 0 מהירות ובדיקת Delta Distance Test, מתבצעות, באין חולק, על ידי המשטרה. בדיקה נוספת, הקרויה Moving confidence check, הנה בדיקה, המומלצת לביצוע על ידי היצרן, אך אינה בגדר בדיקת חובה, כיתר הבדיקות - אותן טרח היצרן להדגיש ככאלה, שיש לבצע על מנת לשמור על אמינותו של המכשיר כמכשיר מדידה. אשר על כן, מבצעת המשטרה את הבדיקות הנדרשות ובצירוף הדבר לעובדה, שהמכשיר הנו אמין - כפסיקת בית המשפט העליון בדבר, הרי די בכך. לאור האמור מצא בית המשפט קמא, כי הממל"ז אכן עומד בבדיקות ובכיולים הנדרשים, קרי: המכשיר היה תקין ולא נפל פגם במדידה. 5. יומן ההפעלה - לטענת ב"כ המערער, היה על התביעה להביא את יומן ההפעלה המקורי ולא להסתפק בצילום. בית המשפט קמא הסביר, כי בעבר, כל הבדיקות שנעשו למכשיר נרשמו ביומן ההפעלה של המכשיר. אז היה צורך ביומן ההפעלה לצורך אימות אמינותו. ואולם, כיום, נרשמות כל הבדיקות בדו"ח עצמו, כך שאין כל צורך ביומן ההפעלה. הצורך ביומן עלול להתעורר במקרים בהם עולה טענה כללית בדבר המכשיר (כגון שהיה מקולקל). בנוסף, יש להסתפק בעותק צילומי מיומן ההפעלה, מטעמי יעילות. יומן ההפעלה הנו ספר גדול, המכיל כל מעשיו של המכשיר, לאורך זמן. בנוסף, הבאתו לבית המשפט משמעו, השבתת המכשיר מפעילותו, ובזאת אין כל צורך. 6. שוטר נוסף נכח באירוע ולא רשם מזכר - לטענת ב"כ המערער, משנוכחים שני שוטרים במקום האירוע, שומה על השוטר הנוסף לצרף מזכר ולהופיע במסגרת עדי התביעה. במקרה דנן, לדברי בית המשפט קמא, אין המדובר באירוע אשר קלט השוטר הנוסף בחושיו, ומשכך אין בעדותו כל צורך. די לבסס ההרשעה על החומר שהוצג לבית המשפט. 7. עדותו של המערער - העדות אשר מסר המערער אינה תומכת בטענתו, כי לא נסע מהר. המערער הודה, כי נהג במהירות העולה על המותר, אך לא נהג כה מהר. טענתו זו תוארה כבעייתית מאחר שאין חולק, כי המערער "לא נסע ואפו במד המהירות". 8. לאור האמור, מצא בית המשפט קמא להרשיע המערער בעבירת המהירות, כפי שיוחסה לו בכתב האישום. טענות המערער 9. ב"כ המערער לא חידש דבר בערעור, אלא שב וחזר על אותן הטענות, אשר העלה בפני בית משפט קמא. באשר לתקינות המכשיר - לטענת המערער, על התביעה הנטל להוכיח אמינותו של המכשיר ותקינותו, וכן על השוטר המעיד, להביא עימו לבית המשפט את יומן הפעלת המכשיר. תעודת עובד ציבור בנוגע לתקינות הממל"ז (ת/4) מורה, כי מכשיר הממל"ז נבדק בחודש נובמבר 2004. אין בתעודה האמורה כדי לשקף מצבו של הממל"ז ביום האכיפה וגם רס"מ דקל (עד תביעה מס' 4) העיד, כי אינו יודע מה היה מצבו של המכשיר ביום האכיפה. עוד ידוע, כי ביום 27.2.05 נמצא הממל"ז במעבדה עקב תקלה ולא הובאה כל ראיה באשר למצבו הנוכחי. רס"מ דקל הוסיף, כי מכשיר הממל"ז הספציפי לא נשלח מעולם ליצרן, לצורך כיול. לא למותר לציין, כי רס"מ דקל, אשר הועד כמומחה מטעם המשיבה לעניין הוכחת תקינות המכשיר, נמצא כמי שאין לו כל הכשרה בתחום הלייזר או הממל"ז. אשר על כן, יש לקבוע, כי המשיבה לא הרימה הנטל להוכיח תקינותו של הממל"ז. באשר לכשירות המפעיל ומיומנותו - לדידו של ב"כ המערער, טעה בית המשפט קמא משקבע, כי מפעילת המכשיר מיומנת. כך למשל, לא ידעה השוטרת המפעילה להסביר משמעותם של מספרי הסיגנלים, היכולים להופיע על גבי המכשיר, במסגרת בדיקת תקינותו. באשר לאמינות המדידה ושמירה על כללי הפעלה - נטען כי שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מדברי השוטרת, כי אינה יכולה לומר בוודאות מתי החלה את האכיפה. בנוסף, נתגלתה סתירה ברישומיה, כאשר בדו"ח שנתנה ציינה, כי אכפה בכביש 45 בעוד ביומן ההפעלה רשמה, כי אכפה בכביש 443 ובכביש 45. גם לאחר עיון במפה, אשר הוצגה בפניה, השיבה השוטרת, כי אינה יכולה להצביע על מיקום האכיפה המדויק. נוסף לאמור, לא ידעה השוטרת לומר, כמה זמן נמשכה מדידת רכבו של המערער, כמה זמן לקח לרכב לעצור וכן לא השיבה, באילו בדיקות עשויות להתעורר סטיות או מתי עבר המכשיר בדיקת תקינות. עוד טען ב"כ המערער, כי השוטרת ערכה בדיקת מרחק, אך לא ערכה את הבדיקה, המתייחסת למהירות. השוטרת ערכה בדיקת הכיול למרחק של 60 מ' בלבד, ולא מדדה כלל טווח של 300 מ' לפני האכיפה, אלא הסתפקה בכך ש"מדדו זאת בממל"ז באחת הפעמים". יתרה מזאת, השוטרת לא הכירה כלל את הבדיקות המחויבות להתבצע - כפי שמובהר על ידי היצרן בהוראותיו (הללו תוארו בבית המשפט קמא בהכרעת דינו). לפיכך, הפעלת מכשיר הממל"ז, במקרה דנן, נעשתה בניגוד מוחלט לנהלים. 10. אשר על כן, טוען ב"כ המערער, כי יש לבטל הכרעת דינו של בית המשפט קמא ולזכות המערער. לחילופין, יש לבטל עונש הפסילה בפועל או לכל הפחות - לקצרו. תגובת המשיבה 11. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור על שני חלקיו. באשר להכרעת הדין - הבהיר, כי המדובר הוא בממצאי מהימנות אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית. ב"כ המשיבה טען, כי בית המשפט השיב לכל טענותיו של ב"כ המערער. נקבע, כי השוטרת מקצועית ומיומנת, בית המשפט הסתפק בצילום הדף הרלוונטי של יומן ההפעלה, ולעניין מיקום ביצוע העבירה - השוטרת זיהתה, כי המפה שהוצגה בפניה איננה מעודכנת, וכי ישנו קטע שנסגר ושונה, ולכן יש לדחות הטענה, כי לא ידעה למקם את עצמה. באשר לאמינות המדידה ושמירה על כללי הפעלה, ציין כי בית משפט קמא, לאחר שבחן את הפסיקה אשר הוצגה בפניו, כי מדובר בבדיקות רשות ולא בבדיקת חובה. בית המשפט קמא מצא, כי "שעל סמך הוראות היצרן, מבצעת המשטרה את הבדיקות הנדרשות ממנה" (עמ' 5, ש' 26). באשר לערעור על העונש - לטענת ב"כ המשיבה, למערער עבירות של נהיגה במהירות, ואין זו הפעם הראשונה בה נהג במהירות מופרזת. העונש במקרה דנן אמנם חמור, אך בהחלט ראוי שכן המערער נתפס, כשהוא נוהג במהירות גבוהה מאוד. דיון השימוש בממל"ז ושאלת אמינותו 12. פעולתו של מכשיר המדידה האמור (הממל"ז), מתבססת על ההנחה, כי מהירות האור באוויר קבועה. אי לכך, שיגור פעימות של קרני לייזר לעבר רכב המטרה ומדידת זמן מעופם לרכב וחזרתם ממנו, מאפשרים לקבוע את המרחק שבין המכשיר לרכב, וזאת על פי הנוסחה הידועה, כי מרחק הנו פונקציה של זמן ומהירות. העיקרון המדעי, הניצב בבסיס פעולתו של הממל"ז, כאמור, הנו עיקרון ידוע ומקובל, אשר זכה להכרת הקהילייה המדעית זה מכבר ואין חולק לגביו. יחד עם זאת, ומטבע הדברים, השימוש בממל"ז, כשימוש בכל מכשיר אופטי - אלקטרוני אחר, עלול להיות חשוף לטעויות - הן בשל מגבלות המכשיר עצמו והן בשל פגמים באופן הפעלתו, שכן יד אדם מעורבת בדבר ולאו המדע גרידא. בתי המשפט השונים נדרשו לא אחת לשאלת אמינותו של הממל"ז ותנאי הפעלתו, כאשר ככלל נקבע, כי יש לקבל ממצאיו של הממל"ז ולבסס עליהם הרשעה בפלילים, באם תוכח תקינותו של המכשיר הספציפי וכן יוכח, כי מפעיל המכשיר מיומן ובוצעו במכשיר הבדיקות השגרתיות, הנדרשות בטרם ההפעלה. עוד נקבע, בע"פ 4682/01 לוי ואח' נ' מדינת ישראל (2002), כי בכל טווח מעל 300 מטרים, יש להפעיל הממל"ז מעל חצובה בלבד, וכן יש להשתמש בעדשה מגדילה ומקרבת. עוד נמצא, כי מכל תוצאת מהירות, הנמדדת על ידי הממל"ז, יש להפחית 5 קמ"ש, בשל סטיית הדיוק במכשיר (ראו לעניין תקינות הפעלתו של הממל"ז - ע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 40 (1992); רע"פ 2703/97 אנג'ל נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 241 (1997); בש"פ 2343/00 כהנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 65 (2000) וכיו"ב). מן הכלל אל הפרט - לעניין הכרעת הדין בעניינו של המערער 13. במקרה דנן שבה והתעוררה שאלת תקינותו של הממל"ז ואופן הפעלתו, ככל שנוגע הדבר לעניינו של המערער ספציפית, ובית המשפט קמא התייחס פרטנית לטענות ב"כ המערער בנדון. לאחר שעיינתי בחומר הראיות וכן בעדויות, אשר הונחו בפני בית המשפט קמא, שוכנעתי, כי אין מקום להתערב בממצאיו ודין הרשעתו של המערער - להיוותר על כנה. להלן אבהיר דבריי. 14. תקינות המכשיר - טענתו של ב"כ המערער בעניין זה נדחתה בבית המשפט קמא - ובצדק הדבר. כלל הראיה הטובה ביותר הנו עקרון של סדר העדפה ולאו כלל פסילה. אכן, ככלל, מוטב להציג הראיה הטובה ביותר לצורך הוכחת תוכנו של מסמך כלשהו, ברם לכלל זה חריגים הולכים וגוברים בפסיקה, המאפשרים הצגתה של ראיה משנית, בבחינת תחליף לזו המקורית, באם ניתן לעמוד על רמת מהימנותה של הראיה המשנית אשר הוגשה לבית המשפט (ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71, 85 (2001); י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה (חלק שני, תשס"ד) בעמ' 589-590). במקרה שלפנינו, אין כל סיבה לחשוד, כי צילום הדף הרלבנטי מיומן ההפעלה, כזה שצורף לתיק בית המשפט, אינו אותנטי דיו, ומשכך, יש בו כדי להסב פגיעה למערער. אשר על כן, דין הטענה לעניין זה - להידחות. 15. בהמשך טען ב"כ המערער, כי רס"מ דקל, עד תביעה מס' 4, אינו בעל הידע המקצועי הראוי, לבחינת השאלה, האם היה המכשיר תקין במועד הפעלתו, שכן אין לדקל כל הכשרה בתחום הלייזר או הממל"ז. כעולה מעדותו, משרת דקל במשטרה מזה 5 שנים בתפקיד טכנאי מעבדת מכשור אכיפה. דקל, המבצע ביקורות שגרתיות בממל"ז, הוכשר לכך על ידי ראש המעבדה ככל טכנאי אחר (עמ' 12, ש' 10-12; 16-19). דקל בוחן המכלול הטכני של הממל"ז ורכיביו, בהתבסס על טופס הביקורת הקיים לעניין - ובו תשעה סעיפי בדיקה (עמ' 16, ש' 1-3). אם נמצא ליקוי כלשהו בתוצאות, אזי המכשיר נותר במעבדה וטכנאי המעבדה מתקנו. באם לא מתמודד גם טכנאי המעבדה עם הליקוי, אזי המכשיר הספציפי נשלח לתיקון במעבדה בארה"ב (עמ' 14, ש' 13-15). מן האמור ניתן ללמוד, כי מתפקידו של דקל, בפועל, לבחון תקינות פעולתו של המכשיר ולהתריע על תקלות, המתגלות בו. דקל עובד לפי הנהלים הקיימים ויש להניח, כי לאחר 5 שנות עבודה בתפקידו זה, צבר הניסיון והידע הדרוש לכך. דקל תיאר אופן עריכתן של הבדיקות, בתשובה לשאלותיו של ב"כ המערער, וניכר בו, כי הוא מצוי בעבודתו. לפיכך, בהחלט ניתן להניח, כי עת נבדק מכשיר הממל"ז הספציפי, אכן נמצא תקין ומשכך הושב לשטח (ראו עמ' 15, ש' 25; עמ' 16, ש' 2- 3). דקל לא יכול היה להעיד על מצבו של המכשיר ביום הפעלתו - כדרישת ב"כ המערער - או האם יש השפעה כלשהי לעובדה, שהמכשיר נכנס לתיקון ביום 27.2.05, שבועות אחדים טרם הפעלתו. הרי מתפקידו לבצע הבדיקות השגרתיות, בתנאי מעבדה, אחת לשישה חודשים. יצוין, כי אין לדקל הכשרה מיוחדת בתחום הלייזר או הממל"ז, הוא אינו מפעיל ממל"ז ולא קיבל הדרכה בקשר לממל"ז. הוא אינו מכיר את הוראות היצרן גבי ביקורות אשר יש לבצע במכשיר ואינו יודע האם הן דומות לנהלים - לפיהם הוא עובד (עמ' 12, ש' 20-26). ברור, כי הכשרתו של דקל תחומה לבחינת תקינותו של הממל"ז, לאור סדרת הבדיקות הקבועה לכך מראש, ובהתאם להנחיותיו של ראש המעבדה (עמ' 15, ש' 24). ברם, וכפי שהסברתי לעיל, אין בכך כדי לפגום בממצאיו, ככל שנוגע הדבר לתקינות המכשיר, שכן דקל מצוי היטב בדרישות עבודתו, בהתאם לנהלים הקבועים במשטרת ישראל. יתרה מזאת, עדותו של דקל לא היוותה בסיס יחידי להרשעה. ממצאי התקינות של הממל"ז נבחנו, הן בבוקר האירוע והן בתום יום האירוע, גם על ידי השוטרת המפעילה. השוטרת הבהירה, כעולה מן הדו"ח, כי ניגשה לעמדת הכיול בגבעת זאב, הן עובר לאכיפה והן לאחר מכן, וביצעה הבדיקות הנדרשות (עמ' 1, ש' 18-19; עמ' 2, ש' 14-16). בדיקותיה העלו, כי המכשיר הספציפי תקין. לאור האמור יש לקבוע, כי המשיבה הרימה הנטל, בדבר תקינות הממל"ז, ביום ביצוע העבירה כנטען, ולא היה בטענותיו של ב"כ המערער כדי לסתור זאת. 16. כשירות המפעיל ומיומנותו - השוטרת, אשר רשמה הדו"ח למערער, מפעילה ממל"ז כבר משנת 2002 - כארבע שנים. היא ביצעה את הבדיקות הנדרשות, כפי שמקובל לבצען לאור הנחיותיה של המשטרה בנדון, ועיגנה כל פעולותיה כראוי בדו"ח. עדותה הייתה סדורה ובהירה, היא היטיבה להשיב לשאלות, וניכר בה, כי היא יודעת היטב את מלאכתה. ב"כ המערער הלין תחילה על כך שהשוטרת אינה זוכרת את סדר היום במועד האירוע. איני מבין, הכיצד מצפה ב"כ המערער מן השוטרת, להיזכר בסדר יומה המדויק, עת העידה כשמונה חודשים לאחר מכן. הרי אין לדרוש ממנה, כי תזכור כל מקרה לפרטיו ותהא גם מסוגלת להעיד על כך, אחרי כן. מכאן החשיבות שבעריכת דו"ח מפורט ומסודר - כזה אשר רשמה השוטרת למערער (בהתאם לכלל "הקפאת הזכירה שבעבר" - ראו ע"פ 869/81 שניר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 211 (1984); י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה (חלק שני, תשס"ד) בעמ' 684-685). אשר על כן, אין להתערב גם בממצאי המהימנות, אשר קבע בית המשפט קמא, לעניין עדותה של השוטרת המפעילה. 17. עוד טען ב"כ המערער, כי שגתה השוטרת בעדותה, בתיאור מקום האכיפה ובמיקומו - ב"כ המערער הסתמך בזאת על התמונות אשר צילם המערער, במיקום האכיפה המדויק - לדידו, זמן מה לאחר מועד האירוע. המערער, מלבד התמונות אשר צילם, לא הציג כל ראיה נוספת. השוטרת, לעומת זאת, עיגנה בו במקום, בדו"ח שרשמה, את מקום האכיפה, וכמי שזהו איזור עבודתה הקבוע, והיא אף דרה בקרבת מקום (בעיר מודיעין), יש להניח, כי המקום מוכר לה היטב, וכי לא טעתה לעניין זה. לפיכך יש לקבל גרסתה על פני זו של המערער, שכן כאמור, המערער העלה טענתו ללא כל גיבוי ראייתי בצידה. עוד יצוין, כי המערער הודה, שנעצר על ידי השוטרת לאחר שנקלט רכבו בממל"ז, אך טען, כי לא היה זה במקום עליו היא הצביעה. המערער לא הבהיר מדוע השוני במיקום האכיפה הנטען, לגבי דידו, הנו רלבנטי לשאלת תקינות המדידה, ולא הצליח גם לסתור לעניין זה, את תקינות בדיקותיה של השוטרת המפעילה. משכך, דין טענותיו, גם לעניין אמינות המדידה - להידחות. 18. על יסוד האמור, דין הערעור על הכרעת דינו של בית המשפט קמא - להידחות. לעניין גזר הדין בעניינו של המערער 19. לא ראיתי כל מקום להתערב גם ברכיב העונשי, בפסק דינו של בית המשפט קמא. בית המשפט קמא עמד על כך, שלמערער הרשעות קודמות בגין עבירות מהירות. במקרה דנן, נתפס המערער, כשהוא נוהג במהירות הגבוהה בכ-50 קמ"ש מן המותר. למותר לציין, כי בנהיגה פרועה שכזו, היווה המערער סכנה חמורה - הן לעצמו והן ליתר הנהגים בדרך, ועליו לתת הדין על כך. אשר על כן, דין הערעור לעניין גזר הדין - להידחות. סיכומו של דבר 20. כפי שהובהר כבר בתחילה, בית המשפט קמא התייחס למכלול ההיבטים הנדרשים לעניין, תוך שדן בפרוטרוט, בשאלת אמינותו של הממל"ז ככלל והבדיקות אשר יש לערוך בטרם הפעלתו ולאחר מכן. אין כל צורך להוסיף על סקירה זו וברור, כי בנסיבות המקרה דנן, פעלו - הן השוטרת והן דקל - בהתאם לנהלים הקיימים, כך שאין מקום להרהר אחר מהימנות הדו"ח, אשר ניתן למערער, או אחר ממצאיו של בית המשפט קמא בנדון. 21. האי לכך, וכאמור, דין הערעור דנן - על שני חלקיו - להידחות. המערער יפקיד רישיונו עד יום 1.8.06, והקנס ישולם בארבעה תשלומים שווים ורצופים, כאשר התשלום הראשון, ישולם ביום 1.8.06 ובכל ראשון לחודש שלאחריו. ניתן היום ב' בתמוז, תשס"ו (28 ביוני 2006) בהעדר. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. עוני חבש, שופט משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות