הערעור הנדון הוגש על החלטת המשיב מיום 02.12.07 אשר בה נקבע כי אין מקום לשנות מהחלטת המשיב מיום 08.03.04 לפיה "הכאבים בעמוד השדרה המותני והצווארי החמירו חלקית עקב החבלה מ- 3.5.99", כאשר החמרה היא בשיעור של מחצית על חשבון השירות המשטרתי. רקע המערער יליד 1954, שירת במשטרת ישראל כרופא מיום 07.12.90 ועד ליום 24.10.99, ולאחר מכן התגייס לשירות בתי הסוהר מיום 25.10.99 ועד ליום 31.12.03. המערער הגיש ביום 17.03.03 תביעה לקצין תגמולים להכיר בו כנכה בגין כאבים בעמוד שדרה צווארי ומותני וזאת בשל חבלה במנגנון תאונת דרכים מיום 05.03.99 (להלן: "תאונת הדרכים") בה נפגע המערער עת עמד עם רכבו ברמזור אדום בעצירה מוחלטת ורכב שהגיע מאחור נכנס בו, כאשר סוג הפגיעה הוגדר "צליפת שוט" (מסמך 250 בתיק הרפואי). המערער נבדק על ידי מומחה המשיב ד"ר נחשון שזר אשר קבע בחוות דעתו מיום 18.11.03 כי הוא ממליץ להכיר בקשר של החמרה בשיעור של 50% בין האירוע לבין נכות של המערער. ביום 29.12.05 הגיש המערער תביעה נוספת לקצין תגמולים אליה צירף את חוות דעתו של ד"ר דרור רובינסון מיום 05.08.05, בה נטען, כפי שיפורט בהמשך, כי יש להכיר בקשר של גרימה ולא בקשר של החמרה בין מצבו של המערער לבין השירות. המשיב בהחלטתו מיום 02.12.07, היא ההחלטה נשוא הערעור, קבע כי חוות הדעת הרפואית של ד"ר רובינסון מיום 05.08.05 היא "ראיה חדשה", וכי בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר שזר מיום 02.11.07, יש לדחות את תביעתו של המערער וקבע כי אין מקום לשנות את הקביעה מיום 08.03.04 לפיה הכאבים בעמוד השדרה המותני והצווארי החמירו בשיעור של מחצית על חשבון השירות המשטרתי. טענות הצדדים 6. המערער הגיש תצהיר מטעמו בו טען כי לפני תאונת הדרכים לא סבל כלל מכאבים בעמוד שדרה מותני או צווארי, וכי בכל בדיקה הן בעת גיוסו לשירות והן לאחר מכן בעת שירותו המשטרתי הממושך לא סבל או התלונן לגבי עמוד שדרה מותני או צווארי, וכי והכאבים והמגבלות החלו באופן חד וברור לאחר תאונת הדרכים. 7. המערער הגיש כאמור חוות דעת של ד"ר דרור רובינסון מיום 05.08.05 בה קבע ד"ר רובינסון את הדברים הבאים : "הקשר בין החבלה לאבחנות דהיום וכפי שעולה מן החומר הרפואי מאז התאונה ועד היום הינו להערכתי קשר של גרימה ולא של החמרת מצב קודם. לא ידוע על עבר רפואי בטרם התאונה, ואין כל תיעוד לכך. אכן קיימים שינויים שחיקתיים בעמוד שדרה צווארי ומותני ביום התאונה, אך זה ממצא שכיח באוכלוסיה א-תסמינית בגילו של ד"ר בק. מאידך גיסא ד"ר בק נבדק באורח שגרתי מספר פעמים על ידי רופאים (בעת גיוסו לשב"ס לדוגמא) ולא נמצאה בעיה בעמוד שדרה מותני וצוארי. הווה אומר נראה כי בטרם התאונה לא סבל כלל ואילו לאחר התאונה הפך להיות סימפטומטי. קיום מצב קודם או תחלואה אחרת הקשורה לתלונות. ביום התאונה נצפו כאמור שינויים במבנה עמוד השדרה של ד"ר בק. הווה אומר נצפתה עקמת מותנית שאינה מקובלת כסיבה לכאבי גב, ועל כן היא אינה רלוונטית כלל. כמו כן נצפו שינויים שחיקתיים שהחמירו מאז התאונה. האם יתכן כי שינויים אלו הינם הסיבה לכאבים? אכן ישנם אנשים הסובלים מכאבי גב על רקע שינויים שחיקתיים מעין אלו. אולם לא כל האנשים יסבלו משינויים שחיקתיים, ועיון בצילומים מיד לאחר התאונה בשנת 1999 אינו מצביע על ממצא חמור, חריף או חריג אולם במקרה של ד"ר בק ישנה החמרה ברורה על פי ההשוואה בין צילומי ההדמיה ועל פי דיווחו על הגברות הכאבים וההגבלות לאורך השנים ומאז התאונה. על כן מסקנתי היא שמדובר בהיווצרות שינויים אחר חבלתיים עקב התאונה. הווה אומר יש לראות בתאונה כגורם בלעדי להפיכה של תהליך ניווני א-תסמיני לתהליך תסמיני. לכן אני סבור כי אין מקום לייחס חלק מהנכות לשירות הצבאי, שכן הנכות כולה נובעת מהמצב הסימפטומטי עקב מצב קודם שהיה א-תסמיני, ד"ר שזר מעלה את שאלת ה"זרז", הווה אומר שלטענתו יתכן כי גם ללא התאונה היו מופיעות תלונות תוך מספר שנים. זוהי שאלה היפותטית. ידוע היטב כי השינויים השחיקתיים הינם מאוד נפוצים באוכלוסיה (עד כדי 80 אחוזים בגיל 70) ורק בחלק מן האנשים (כ 10 אחוזים) קיימות תלונות קליניות בכל רגע נתון. הווה אומר שהסבירות הגדולה יותר (הרבה מעבר ל 51%) הינה כי לא היו מופיעות תלונות קליניות על רקע השינויים השחיקתיים הספציפיים דנן, ואם היו מופיעים לא היה הכרח שיופיעו בגינם.....". טענות המשיב 8. לטענת המשיב מצבו של המערער בעמוד השדרה המותני והצווארי הוחמר לכל היותר בשיעור של 50% על חשבון השירות. 9. לטענת המשיב המערער סבל מהפגימות נשוא הערעור עוד טרם האירוע או ללא קשר אליו, ובכללם משינויים ניווניים בעמוד השדרה המותני והצווארי, לעניין זה הפנה המשיב למסמכים בתיק הרפואי המחזקים טענה זו : מסמך 263 בתיק הרפואי שהוא פיענוח צילום שנערך למערער טרם גיוסו למשטרה בגבו בשנת 1990, שם צוין : "עמוד שדרה צווארי שינויים ספונדילוטיים עם שינויים דיסקוגניים קלים. בחוליות המותניות שינויים ספונדיאוליטים", וכן למסמכים 260-261 בתיק הרפואי משנת 1996 שהם מסמכים המתעדים ביקור המערער בחדר המיון של אסף הרופא שם התלונן על כאבים בעמוד השדרה המותני. 10. בחוות דעתו של ד"ר שזר מיום 18.11.03, היא חוות הדעת בו נקבע כי יש להכיר במערער בקשר של החמרה, ציין ד"ר שזר את הדברים הבאים : "מר בק, סובל כיום מכאבי גב תחתון כרוניים עם התקפים לסירוגין, וכן כאבי צוואר והגבלת תנועה. בצילומי CT של עמוד השדרה המותני אשר נעשו כשנה לאחר התאונה, נראו שינויים ניווניים ומספר בלטי דיסק. שינויים אלו יכולים להסביר את הכאבים הכרוניים מהם הוא סובל כיום. השאלה היא האם שינויים ניווניים אלו נגרמו בשל תאונת הדרכים במרץ 99' והאם סביר שכאבים כרוניים ימשכו זמן רב כל כך לאחר חבלה מסוג "צליפת שוט" ממנה סבל. חבלה מסוג זה נחקרה רבות בספרות הרפואית ובמקרים רבים נראה אומנם קשר בין תלונות של כאבים ממושכים בעמוד השדרה הצווארי ובין תאונה מסוג זה, ובשכיחות קטנה יותר גם כאבי גב מותני. למרות קשר זה, מחקרים לא מעטים שנעשו לאחרונה הוכיחו כי הכאבים הכרוכים בתסמונת זו חולפים מעליהם לאחר תקופות משתנות שבין ימים לחודשים ולעיתים אף שנים. כאשר בדקו תופעה זו באוכלוסיות בהן לא היתה ציפייה לכאבים ממושכים ולא היה עניין של תביעות פיצויים, לא מצאו הבדל בשכיחות של כאבי צוואר וגב תחתון במעקב לאורך זמן, יחסית לאוכלוסייה הרגילה. למרות שאין תיעוד על תלונות של כאבי צוואר או גב תחתון בתקופה שלפני התאונה, סביר לדעתי כי אילו לא היו שינויים ניוונים בעמוד השדרה, הכאבים היו חולפים תוך זמן קצר. להערכתי, התלונות כיום אינן קשורות לתאונה באופן ישיר. להערכתי הימשכות הכאבים באופן כרוני קשורה לשינויים ניווניים בעמוד השדרה, מהם הוא סובל, שינויים אותם ניתן למצוא באופן שכיח באוכלוסייה, ושאינם קשורים לתאונה. מאחר ועל פי דבריו ובהתאם למסמכים המצויים ברשותי לא היו כאבים לפני תאונת הדרכים הנ"ל, אני ממליץ להכיר בהחמרה של התאונה. החמרה ולא גרימה, שכן מצד אחד, אם עמוד השדרה היה בריא לחלוטין הכאבים שהופיעו מיד לאחר התאונה, היו חולפים כבר מזמן. ומאידך, בשל המצאות שינויים ניווניים מעין אלו, סביר מאוד כי כאבים יופיעו במהלך הזמן גם ללא תאונה. יתכן ולתאונה היה תפקיד של מעין "זרז" להופעת סימפטומים מוקדם יותר מאשר היה לולא התאונה, ומכאן שיש מקום להכיר בהחמרה". 11. בחוות דעתו המגיבה של ד"ר שזר מיום 02.11.07, הוא מציין את הדברים הבאים : "ד"ר רובינסון טוען לקשר של גרימה בין מצב ע"ש מותני וצווארי אצל מר בק לבין תאונה בה נפגע במרץ 99. להבנתי הוא מבסס את קיומו של קשר זה בעיקר על העובדה שלפני התאונה לנ"ל לא היו כאבי צוואר או גב תחתון. הוא מסכים שבבדיקות השונות נראים שינויים ניווניים ניכרים בעמוד השדרה וכן שיש קשר ברור בין שינויים אלו ובין הכאבים עליהם הוא מתלונן. אולם, לשיטתו השינויים והכאבים נגרמו באופן ישיר ובלעדי מהתאונה בשנת 99. בנוסף לתיק הרפואי הובאו בפני הפעם צילומי רנטגן של עמוד השדרה המותני והצווארי מתאריך 5/3/99 וצילום ע"ש מותני מתאריך 18/5/03. בצילומים אלו נראים בברור שינויים ניווניים בע"ש מותני וצווארי כבר במרץ 99. בצילומים משנת 2003 נראית החמרה בממצאים בע"ש מותני. אם כך ברור ששינויים ניווניים היו קיימים כבר ביום הפציעה ואלו אינם תוצאה של התאונה עצמה. המהלך הטבעי של שינויים ניווניים מעין אלו הוא של החמרה ולכן ההחמרה שנראית בצילומים 4 שנים מאוחר יותר הינה תוצאה ברורה של מהלך טבעי זה. בספרות הרפואית הידועה, אין כל הוכחה וגם לא קיימת אסכולה ידועה אשר גורסת שתאונות מסוג זה, "הצלפת שוט" בדרגה קלה, ללא נזק של שבר או פריקה, גורמות להיווצרות שינויים ניווניים מאוחרים. בניגוד לכך, קיימים מאמרים רבים אשר מראים את ההיפך מכך. לדעתי, הסיכוי שאדם אשר סובל משינויים ניווניים ברורים, כפי שנראו כבר בצילומים במרץ 99, יסבול בשלב זה או אחר מכאבי גב, הינו גבוה ביותר ומתקרב ל100%. בהקשר זה, איני מבין ואיני מקבל את החישוב אותו ערך ד"ר רובינסון בעמוד 7 לחוות דעתו, לפיו הסיכוי הינו למעלה מ 51% שלא היו מופיעות תלונות אילולא התאונה. לאור שיקולים אלו ולאור הספרות הרפואית המצורפת, ניתן באופן הגיוני לטעון לכך שאין כל קשר בין כאבים כרוניים בגב תחתון ובעמוד שדרה הצווארי. למרות זאת, בעיקר משום שאין תיעוד על כאבים קודמים, המלצתי להכיר בהחמרה". 12. בדיון ההוכחות בתיק נחקרו המערער ואשתו, ד"ר ש.ב., אשר לא הוגש תצהיר מטעמה אך הותר לב"כ המערער לחוקרה במועד הדיון בחקירה ראשית ולאחר מכן ניתנה למשיב האפשרות לחוקרה בחקירה נגדית, וכן ד"ר רובינסון. בדיון ההוכחות הודיע ב"כ המערער כי הוא מוותר על חקירתו של ד"ר שזר, אשר התייצב לדיון ההוכחות לשם חקירה על חוות הדעת שהגיש בתיק. דיון והכרעה 13. במקרה הנדון השאלה כאמור היא האם יש מקום להכיר בקשר בין מצב עמוד השדרה המותני והצווארי של המערער בקשר של גרימה לתאונת הדרכים ולא בקשר של החמרה בשיעור של 50% כפי שהוכר על ידי המשיב. הננו סבורים לאחר עיון בחומר שהובא בפנינו ושמיעת העדויות בתיק כי דין הערעור להדחות, ויש להותיר על כנה את ההחלטה המכירה בקשר של החמרה בשיעור של 50% בין נכותו של המערער לבין תאונת הדרכים. 14. אין מחלוקת בין הצדדים כי עוד טרם תאונת הדרכים סבל המערער משינויים ניווניים בעמוד השדרה המותני והצווארי, כאשר המומחים חלוקים ביניהם על עוצמתם, ובנוסף טוען מומחה המערער כי עד למועד התאונה שינויים אלו היו א-סימפטומטיים וכי רק לאחר התאונה הפכו לסימפטומטיים. 15. באשר לעוצמתם של השינויים הניוונים בחרנו להעדיף את חוות דעתו של ד"ר שזר, עליה לא נחקר, לפיה בצילומי הרנטגן של עמוד השדרה המותני והצווארי מתאריך 05.03.99 נראים שינויים ניווניים ניכרים, לעניין זה נציין כי ממצאים דומים קבעה גם הוועדה הרפואית העליונה מיום 11.01.06 - מסמכים 164-166 בתיק הרפואי (להלן: "החלטת הוועדה הרפואית העליונה"). מומחה המערער ציין בחוות דעתו כי הצילומים משנת 1999 אינם מצביעים על ממצא חמור, חריף או חריג, אך בעדותו סייג את הדברים ואמר כי הוא אינו יכול לראות את עוצמת השינויים הניווניים שכן קיבל שיכפולים עם איכות צילומים נמוכה (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 5-9). כאשר הופנה מומחה המערער לעמדתה של הוועדה הרפואית העליונה - מסמכים 164-165 לתיק הרפואי, בהתייחס לצילום עמוד השדרה הצווארי מה- 05.03.99, שם קבעה הוועדה, בהרכב של שלושה רופאים, את הדברים הבאים : "ניתן לראות שינויים ניווניים בעיקר בגובה C5,6 עם דיסקופטיה והצרות הרווח הבין חולייתי, כמו כן בגובה C3,4 וכן יש ישור של הלורדוזה הצווארית. צילום ע"ש מותני מאותו תאריך שינויים ניוונים עיקריים עם דיסקופטיה והצרות ניכרת ב- L2,3 ו L3,4 עם זיזים גרמים וגשרי עצב בין החוליות", השיב ד"ר רובינסון כי אף אחד מהרופאים הללו אינו רנטגנולוג וכי המדובר בדעתם של אורטופדים לעומת דעתו החולקת גם בתור אורטופד (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 11-14). במקרה הנדון ובשים לב כי מומחה המערער הודה כי ראה רק העתקים של הצילומים באיכות לא טובה, כאשר מנגד הן ד"ר שזר והן 3 רופאים אורטופדים של הוועדה הרפואית העליונה עיינו בצילומים וקבעו המדובר בממצאים חמורים, אנו מעדיפים את פיענוח צילומי הרנטגן שנעשו על ידם על פני הפיענוח שנעשה על ידי ד"ר רובינסון. 16. כאשר נשאל ד"ר רובינסון אם היה רואה את הפענוח שנעשה על ידי הוועדה הרפואית העליונה היה מקבל כי המדובר בשינויים ניווניים משמעותיים השיב בחיוב וציין כי ישנה תערובת של ממצאים כרוניים וממצאים חריפים (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 5-9). 17. לאור האמור אנו קובעים, כפי שקבע ד"ר שזר והוועדה הרפואית העליונה, כי עוד בטרם התאונה סבל המערער משינויים ניווניים משמעותיים בעמוד השדרה המותני והצווארי. לאור קביעה זאת אנו מעדיפים את חוות דעתו של ד"ר שזר על פני חוות דעתו של ד"ר רובינסון, אשר כלל לא לקח בחשבון את השינויים הניווניים המשמעותיים שנמצאו אצל המערער טרם תאונת הדרכים כגורם אשר השפיע על מצב נכותו. 18. טענה נוספת אשר הועלתה על ידי מומחה המערער הייתה כי אף אם היו למערער שינויים ניווניים טרם התאונה (כאשר לטענתו לא היה מדובר בשינויים ניווניים ניכרים, טענה אותה דחינו לעיל) הרי שעדיין הם היו במצב א-סימפטומטי והתאונה היא שגרמה להיותם סימפטומטיים. אף טענה זאת דינה להדחות וזאת לאור הממצאים שהונחו בפני הוועדה. 19. בכתב התשובה טען המשיב (סעיף 13) כי בניגוד לטענת המערער, הרי שעוד טרם התאונה סבל המערער מהפגימות נשוא הערעור, כאשר המערער טען בתצהירו כי לא התלונן טרם התאונה על כאבי גב וכי לא ניגש בשל כך לרופאים או לחדר מיון. למול טענה זאת הציג המשיב מסמך משנת 1990 (מסמך 263 בתיק הרפואי) שהוא פיענוח צילום של גבו של המערער טרם גיוסו למשטרה בו צויינו הדברים הבאים "עמוד שדרה צווארי שינויים ספונדילוטיים עם שינויים דיסקוגניים קלים. בחוליות המותניות שינויים ספונדיאוליטים", וכן מסמכים משנת 1996 בדבר פנייתו של המערער לחדר מיון בשל כאבים בעמוד שדרה מותני, מסמכים 260-261 בתיק הרפואי (בהמשך תתייחס הוועדה לטענות שהועלו על ידי המערער בין היתר באשר לכשירותם של מסמכים אלו). 20. בחקירתו אישר המערער כי רק כאשר סבל מכאב מתמשך, אשר היה מעבר לאפיזודה חולפת, הוא פנה לרופא (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 32-40). במקרה הנדון ניתן ללמוד כי פנייתו של המערער למיון לבדיקה (גם אם נקבל את טענתו כי הוא הפנה את עצמו וזאת בשל נגישותו למיון ובשל היותו רופא) נעשתה לאחר שהמערער עצמו סבר כי אין המדובר באפיזודה חולפת וכי עוצמת הכאבים מהם סבל הצריכה פנייה לטיפול. 21. עוד תציין הוועדה כי התרשמה כי במקרה הנדון, המערער, שהוא רופא במקצועו, גם אם פנה לקבלת טיפול רפואי לא תמיד נמצא לכך תימוכין ברשומות (לעניין זה ראו הערותיה של הוועדה הרפואית העליונה בעניין "רפואת פרוזדור", מסמך 165 בתיק הרפואי) , כך למשל ציין המערער בתצהירו כי לאחר התאונה טופל באופן רצוף אצל אורטופדים ד"ר קוואסלר וד"ר מירובסקי, כאשר בתיק הרפואי קיים מסמך אחד בלבד של ד"ר מירובסקי מיום 15.03.05, שם הוא מציין כי "הנ"ל מוכר לי ממעקב ובדיקות חוזרות בגין כאבי -צואר וגב תחתון אשר החלו לאחר תאונת דרכים משנת 1999" (מסמכים 130-131 בתיק הרפואי). מסמכים נוספים של ד"ר מירובסקי לא הוצגו לוועדה, כאשר לעניין זה אישר המערער כי בתקופה זו עבד בשב"ס ואז יכול להיות שפנה לד"ר מירובסקי ודיבר איתו (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 11-20), דבר אשר מחזק את טענת המשיב כי העדר מסמכים נוספים בעניין תלונות על כאבי גב טרם התאונה אין בו כדי ללמד כי המערער לא סבל מכאבים עוד טרם התאונה. 22. יוער כי גם אם לא היו מונחים מסמכים אלו בפני הוועדה עדיין הייתה הוועדה קובעת, כפי שצוין לעיל, כי במקרה הנדון ולאור הממצאים לפיהם סבל המערער משינויים ניווניים משמעותיים בעמוד השדרה עוד בטרם תאונת הדרכים היה מקום לקבוע במקרה הנדון אך קשר של החמרה ולא קשר של גרימה, וזאת בשל הנימוקים אותם ציין ד"ר שזר בחוות דעתו. 23. ד"ר שזר ציין בחוות דעתו כי אם עמוד השדרה של המערער היה בריא לחלוטין הכאבים אשר הופיעו לאחר התאונה היו חולפים מזמן, וכי בשל כך כי התאונה היוותה "זרז" להופעת הסימפטומים אשר היו מופיעים במהלך הזמן וגם ללא התאונה, יש לקבוע קשר של החמרה ולא של גרימה. עוד ציין ד"ר שזר בחוות דעתו כי אף שלא הוכח קיומה של אסכולה התומכת בקשר בין תאונה מסוג צליפת שוט בדרגה קלה ללא נזק של שבר או פריקה כגורם להיווצרות שינויים ניווניים מאוחרים, וכי הסיכויים שאדם הסובל משינויים ניווניים כפי שסבל המערער טרם התאונה יסבול מכאבי גב מתקרבים ל- 100%, הרי שניתן היה לקבוע העדר קשר בין הכאבים לבין התאונה, אך היות ואין תיעוד על כאבים קודמים, המליץ להכיר בקשר של החמרה. יוער, כי טענותיו של ד"ר שזר לא נסתרו ומאידך המערער, עליו מוטל נטל ההוכחה לא הביא אסכולה התומכת בטענה כי מצבו של המערער והשינויים הניווניים מהם הוא סובל נגרמו אך בשל תאונת הדרכים וללא קשר למצב הקודם. 24. בסיכומיו טען המערער כי המשיב הגדיר את "הפגימה המוכרת" בתיק זה כ"הגבלה בעמוד שדרה מותני והגבלה בעמוד שדרה צווארי" (ראו סעיף 26 לסיכומיו) ועל בסיס זה הוא טוען כי חוות דעתו של ד"ר שזר היא חלקית, משום שלא התייחסה ולו במילה אחת לפגימה של הגבלת תנועות עמוד שדרה המותני או הצווארי והתרכזה רק בשאלת הכאבים. לעניין זה הפנה המערער לעדותו של המומחה מטעמו אשר ציין כי טווח התנועה היה תקין טרם התאונה חרף השינויים הניווניים, וכי הוא נוטה לייחס לחבלה ולאו דווקא לשינויים הניווניים את השינויים בטווח התנועה (עמודים 27 ו- 31 לפרוטוקול). ראשית נציין לעניין זה כי החלטת קצין התגמולים התייחסה להחמרה בכאבים בעמוד שדרה מותני וצווארי ולא להגבלה בתנועה (ראו החלטת קצין התגמולים מיום 8.3.04 (מסמך 105 לת"ר). עוד נציין כי המומחה מטעם המערער הוא שייחס את עיקר השינוי והפיכת מצבו של המערער מא-תסמיני לתסמיני -להופעת כאבים, שלא היו קיימים קודם לכן. שני המומחים שמו את הדגש על הכאבים ורק הזכירו את ההגבלה בתנועה כנושא משני. יתר על כן, נושא הקשר בין כלל מצב גבו וצווארו של המערער לבין התאונה בהחלט נדון על ידי מומחה המשיב. יחד עם זאת, נושא ההגבלה בתנועה נדון על ידי הוועדות הרפואיות במסגרת קביעת גובה דרגת הנכות (ראו מסמך 166 בתיק הרפואי אשר התייחס לכאבי צוואר עם הגבלה בתנועות וכן לכאבי עמוד שדרה מותני עם הגבלה בתנועות) והדבר בא לידי ביטוי בקביעת אחוזי הנכות. נעיר, כי הוועדה הרפואית התייחסה לנושא וציינה כי כל בעיותיו של המערער בגב התחתון ובעמוד השדרה הצווארי קשורים לשינויים הניווניים הקשים מהם סבל עוד טרם התאונה אך היות ואינם יכולים להתערב בממצאים המשפטיים הם אינם דנים בנקודה זאת. 25. באשר לשיעור ההחמרה שנקבעה למערער - 50% על חשבון השירות, הרי אנו סבורים כי במקרה הנדון, ובשים לב כי בפני מומחה המשיב טרם מתן החלטתו לא עמד המסמך משנת 1996 בו פנה המערער למיון צורך קבלת טיפול בשל כאבים בעמוד שדרה מותני, הרי שקביעתו באותה העת על 50% החמרה היא בהחלט ראויה בנסיבות העניין. 26. בסיכומיו שב המערער וטען כי המשיב הכניס לתוך התיק הרפואי מסמכים אשר לא היו בו קודם (כך למשל מסמכים 260-261), ואשר לא הודע על קיומם למערער או לוועדה, ועל כן לא היה מקום לקבלם. אף כי כבר טענה זו נדונה במסגרת הדיון בתיק ונדחתה, נציין כי בניגוד לטענות המערער וכפי שנטען על ידי המשיב כבר ביום 03.09.08 עת הוגש כתב תשובה לתיק הוגשו לוועדה העתקים של התיק הרפואי אצל המשיב בו היו קיימים המסמכים אליהם הופנה המערער בעת חקירתו. מעבר לאמור, וכפי שצוין על ידי יו"ר הוועדה בדיון ההוכחות מסמכים אלו (מסמך הבדיקה משנת 1990 ומסמך הפנייה למיון משנת 1996) הם חלק מחייו של המערער ואין המערער טוען כי המסמכים אותם צירף המשיב הם מסמכים מזויפים, על כן אין מקום לקבל טענות המערער בעניין וזאת אף בשים לב לסמכותה של הוועדה אשר אינה כפופה לדיני הראיות לקבל מסמכים וראיות גם אם לא הוגשו בדרך המקובלת. ראו החלטת הוועדה בפתח הדיון להתיר עדותה של אשת המערער אף כי לא הגישה תצהיר מטעמה טרם הדיון) וזאת במסגרת תפקידה לחקר וגילוי האמת (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 32-38, ועמוד 12 לפרוטוקול שורות 22-31). על אף האמור, נציין כי ראוי היה שהמשיב היה ממציא המסמכים אשר הוספו לתיק הרפואי לעיונו של המערער טרם דיון ההוכחות בתיק, ולו על מנת למנוע טענות כלפי המשיב של הסתרה ומניפולציות (ראו סעיפים 12 עד 13 לסיכומי המשיב) כפי שהועלו נגדו במקרה הנדון. לסיכום 27. דין הערעור להדחות. 28. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 29. התיק הרפואי יוחזר למשיב. 30. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת ההחלטה. 31. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים. ניתנה היום, כ"ו אייר תש"ע, 10 מאי 2010, בהעדר הצדדים. ד"ר עמנואל כץ חבר עינת רביד, שופטת יו"ר הועדה עו"ד יהודית ארבל חבר שינויים ניוונייםשבר