1. רקע: התובעת זכתה במכרז לביצוע עבודות שיקום במחצבות נחל שחורת. לטענת התובעת, נדרשה על פי המכרז לבצע עבודות חפירה ומילוי בחומר מובא בהידוק רגיל. ואולם, במהלך ביצוע העבודות דרשה הנתבעת דרישות שונות וחריגות, וביצוע הידוק מבוקר של החומר, דבר שהביא להארכת משך העבודה ולייקורה, אך סירבה לאשר תוספת תשלום בגינם. כמו כן, ביצעה הפחתות וקיזוז, אף מכמויות שאושרו, באופן שרירותי ובניגוד לדין. בנוסף, הוצא צו הפסקת עבודה עקב העדר היתר בניה, שהתובעת טוענת שהיה על הנתבעת להוציא. כמו כן, חלו שינויים וצמצומים בהיקף עבודות. לבסוף, הפסיקה הנתבעת את עבודתה של התובעת באתר ביום 8.2.04, וסירבה לשלם לה אף את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת. לפיכך תובעת התובעת: א. תשלום בגין סעיפי עבודה לפי החוזה. ב. תוספת תשלום בגין ביצוע הידוק מבוקר. ג. פיצוי בגין הוצאות תקורה. ד. פיצוי בגין הפסקת עבודה. ה. בטלת כלים וציוד. הנתבעת דוחה את טענות התובעת, וטוענת שהתובעת מנסה לשנות את תנאי המכרז בדיעבד, ודורשת פיצוי בסכום העולה פי כמה על מחיר החוזה עבור עבודה שאותה לא ביצעה ולא השלימה. לאחר הגשת ראיות בתצהירים וחוות דעת, הסכימו הצדדים להכרעה בתביעה תוך ויתור על חקירת העדים, מבלי להודות בנכונות האמור בתצהירים ובחוות הדעת מטעמם. לאחר אורכות שהתבקשו וניתנו בשל משא ומתן לפשרה שלא צלח, הגישו הצדדים את סיכומיהם. 2. האם הטעתה הנתבעת את התובעת כשלא אמרה שחומר המילוי הוא חומר חולי הדורש הידוק מבוקר המכרז פורסם ביום 3.9.02, כשהמועד האחרון להגשת הצעות הוא 6.10.02. ביום 3.10.02 הגישה התובעת הצעתה, וביום 30.1.03, לאחר זכייתה במכרז, חתמה על חוזה עם הנתבעת לביצוע העבודות. התובעת טוענת שבכל מסמכי המכרז לא צויין סוג החומר שיש לבצע בו את ההידוק. לטענתה, לפי המפרט הכללי, כאשר מדובר בחומר חולי, מעצם טיבו של החומר נדרש הידוק מבוקר. במפרט הכללי נאמר "הידוק רגיל יבוצע לגבי שכבות חומר חצוב, שאי אפשר לבדקן בהידוק מבוקר". לטענת התובעת, למרות שהנתבעת ידעה שהחומר הוא חומר חולי שיש לבצע בו הידוק מבוקר, לא ציינה זאת בפרטי המכרז והחוזה ודרשה הידוק רגיל בלבד. לטענת התובעת, הן בכתב הכמויות והן במפרט המיוחד נקבע שחומר המילוי יהודק ב"הידוק רגיל" לפי הוראות המפרט הכללי והמפקח, שכלל אינו רלבנטי לחומר חולי. כמו כן, בסיור הקבלנים נאמר שניתן לבצע את ההידוק בלי שימוש במים, אבל כמעט בלתי אפשרי לבצע הידוק של חומר חולי ללא שימוש במים. ה"הקלה" בסיור הקבלנים נועדה לקבל מהקבלנים מחיר נמוך ולאחר מכן לדרוש מהם ביצוע הכולל שימוש במים. בכך הטעתה הנתבעת את התובעת שהציעה מחיר להידוק רגיל ללא מים. כעולה מעתירה מינהלית שהגישה התובעת נגד המכרז, עת"מ 819/02 ומתצהיר חתום על ידי מנהלה שצורף לעתירה, ידעה התובעת היטב עוד לפני שנתנה הצעתה במכרז שחומר המילוי הוא חולי, שהידוקו קשה יותר. זו בדיוק היתה עילת העתירה: שיקום המחצבה על פי תנאי המכרז מבוצע ע"י שינועו של החול המנופה שנערם במתקני המשיבה 4 ושפיכתו כפסולת מילוי לבור שנפער במהלך שנות החציבה!!!! תנאי זה של המכרז הינו איוולת, בזבוז משווע של משאבי מדינה ואוצרות טבע מוגבלים, ומחייב הריסתם והשחתתם של ערכי טבע ונוף אחרים. ... העותרת מצהירה מנסיונה כי חומר מילוי מסוג פסולת בניה ועודפי חפירה ועפר, הינו טוב לאין ערוך מן החול המנופה, והאפשרות להדקו ולהטמיעו בתוואי הקרקע טובה לאין שיעור מהחול המנופה. העתירה הזו הוגשה ביום שבו הגישה התובעת את הצעתה, כלומר שהתובעת הגישה את הצעתה על בסיס המכרז כמו שהוא, בידיעה שמדובר בחומר מילוי חולי. חודש לפני כן, כתבה התובעת מכתב מיום 9.9.02 שצורף לעתירה, ממנו עולה שהתובעת ביקשה לעצור את המכרז על מנת לרכוש בעצמה את חול המחצבה העומד לשמש למילוי ובתמורה לבצע את כל עבודות השיקום מתוך עודפי העפר שברשותה. דהיינו, כבר חודש לפני הגשת ההצעה ידעה היטב שחומר המילוי הוא חול, על כל המשמעויות הנובעות מכך. המסקנה היא שהתובעת לא הוטעתה כאשר הסתבר לה, לאחר סיום המכרז, שחומר המילוי הוא חול, אלא ידעה זאת היטב קודם להגשת הצעתה, ואף ידעה את הצורך בהידוק שונה ומורכב יותר לחומר מילוי זה. אין פלא איפוא, שהיא אישרה בחוזה שלמדה, הכירה והבינה את התנאים, המפרטים התוכניות וכתבי הכמויות, את טיב הקרקע וכמויותיהם וטיבם של החומרים הדרושים לביצוע העבודה, וכי תבצע את העבודה לפיי דרישותיהם כלשונם וכרוחם. זאת ועוד, אפילו נניח שהיה מתברר לתובעת רק לאחר חתימת חוזה שחומר המילוי הוא חולי, וכי הוא מחייב הידוק שונה, בשכבות שונות, בעזרת כמויות מים שונות ומכבשים שונים מהמובע על ידי המילים "הידוק רגיל", על פי סעיף 3 לתנאים הכלליים נקבע, כי בכל מקרה של סתירה בתיאורי עבודה בין המפרט לכתב הכמויות או התוכניות או התגלו טעויות או השמטות במסמכים אלה, חייב הקבלן להביא את דבר הטעויות לתשומת לב המפקח, לא יאוחר משבעה ימים לפני תחילת הביצוע של אותו חלק לגביו התגלו טעויות, והמפקח יקבע כיצד תבוצע העבודה. התובעת, הטוענת היום לסתירות ולאי התאמות, לא פנתה ולא קיבלה שום הוראה שונה מהמפקח בשל הסתירה כביכול, ואין לה להלין אלא על עצמה. לפיכך, אני דוחה את הטענה שהתובעת הוטעתה כאשר לא נאמר לה מראש שחומר המילוי הוא חולי. 3. האם המכרז דרש הידוק מבוקר או הידוק רגיל התובעת טוענת, שהמכרז דרש הידוק רגיל בשכבות של 20 ס"מ, וכי בסיור קבלנים ביום 19.9.02 הוסבר לקבלנים מפורשות, כי הידוק חומר המילוי יכול להתבצע ע"י פיזורו ללא הרטבתו של חומר המילוי וללא הידוקו באמצעות מכבש, אלא באמצעות מעבר של גלגלי כלים כבדים כגון שופל, לאור מטרת השיקום, שהיא מילוי הבור והחזרת פני הנוף הטבעיים לקדמותם, כאשר השימוש העתידי אינו בנייה או סלילת כבישים. על פי החוזה סדרי העדיפות בינו לבין המסמכים השונים שצורפו אליו הם לפי קדימות רישומם: תוכניות כתב כמויות מפרט מיוחד מפרט כללי. לגבי ההידוק, ממילא נאמר במפרט המיוחד שיהיה לפי הוראות המפרט הכללי והמפקח. התובעת טוענת שהדרישה במפרט המיוחד ובכתב הכמויות לביצוע הידוק רגיל בשכבות של 20 ס"מ יש בה ניגוד פנימי, שכן הידוק רגיל אינו מבוצע בשבכות של 20 ס"מ אלא בשכבות גדולות יותר של 30 עד 60 ס"מ. לטענת התובעת, מחוות הדעת של המהנדס בן ארי, שהוגשה לבית המשפט על ידי הנתבעת, עולה הודאה שהתובעת לא נדרשה לבצע הידוק מבוקר. כדברי חוות הדעת: באף אחד ממסמכי המכרז עליהם חתום הקבלן, אין דרישה להידוק מבוקר ולדרגת צפיפות". כך גם חיוה דעתו המהנדס י. קלר מטעם התובעת. לטענת הנתבעת, התובעת כלל לא נדרשה לבצע הידוק מבוקר של החומר ואינה זכאית לתוספת תשלום בשל הידוק מבוקר. כמו כן טוענת הנתבעת, שאת ההשגות כנגד התנאים שנדרשו במכרז צריכה היתה התובעת להביא תוך כדי קיום הליכי המכרז ובטרם נפתחו ההצעות. העדר הסתייגות מתנאי המכרז והימנעות מבקשת הבהרה בטרם פתיחת תיבת המכרזים היא השתק מפני השגה מאוחרת על התנאים. לטענת הנתבעת, ההבדל בין הידוק רגיל לבין הידוק מבוקר איננו במהות העבודה המתבצעת אלא במידת הביקורת המופעלת כדי להבטיח את טיב ההידוק. "הידוק רגיל" נעשה במכבש עד לתוצאה של הפסקת השקיעה של פני השטח לפי החלטת המפקח בשטח. לעומתו, "הידוק מבוקר" הנעשה גם הוא במכבש מחייב בדיקת צפיפות הקרקע באופן הנדסי, ומחייב הגעה לתוצאות מוגדרות במספרים- כגון דרגת צפיפות, רטיבות ודירוג חומרים. משבדיקות הבקרה הוכיחו כי הושגה רמת הצפיפות הראויה, ייפסק ההידוק. לטענת הנתבעת, אין הבדל מהותי באופן ביצוע העבודה בין "הידוק רגיל" ל"הידוק מבוקר" אלא באופן בדיקת מידת ההידוק. כמו כן טוענת הנתבעת שניתן לבצע הידוק תוך כדי הרטבה או ללא הרטבה, על פי דרישות מזמין העבודה, כאשר בשימוש במים, ניתן להגיע לצפיפות גבוהה יותר מאשר הצפיפות ללא הרטבה. לטענת התובעת, על פי הוראות המפרט הכללי בחומר חולי יש לבצע הידוק מבוקר, כיוון שאין מדובר בחומר חצוב שלא ניתן לבדקו בהידוק מבוקר. משמע, כל חומר אחר מלבד חומר חצוב מחייב לפי הוראות המפרט הכללי הידוק מבוקר. סעיף 0104 במפרט הכללי עוסק בכבישה והידוק וכך הוא מורה: "יובחן בין הידוק מבוקר להידוק רגיל. הידוק רגיל יבוצע לגבי שכבות חומר חצוב שאי אפשר לבדקן בהידוק מבוקר. שתית החפירה (המפלס הסופי שלאחר עבודות העפר), המילויים וכל שטח אחר המסומן בתוכנית או באחד משאר מסמכי החוזה ייכבשו בציוד המיכני המתאים ובמידת ההרטבה הדרושה בכדי שתושג דרגת הצפיפות הנדרשת. הרטיבות תהיה בתחום של 2% מערך הרטיבות האופטימלית. 1. הכבישה תיעשה בעזרת מכבשים מיכניים לסוגיהם, לאחר הבאת העפר למידת הרטיבות הנדרשת... .... 3. אם לא צויין אחרת תיעשה הכבישה בשכבות שלא יעלו בעוביין על 20 ס"מ (אחרי ההידוק)...." סעיף 1042 למפרט הכללי קובע כך: "הידוק רגיל- הידוק כל אחת משכבות המילוי בחומר חצוב אשר לדעת המפקח עקב תכולה של אבנים גדולות אין לבדוק את מידת הידוקה ע"י בדיקת צפיפות, יבוצע על ידי מכבש ויברציוני... ההידוק יעשה לכל רוחב השכבה עד אשר תיפסק שקיעת העפר, או תנועתו תחת המכבש.... כאשר עובי השכבה עד 30 ס"מ או במספר מעברים כפול- כאשר עובי השכבה מעל 30 ס"מ (עד 60 ס"מ)". מסעיפים אלה אמנם ניתן ללמוד כי לגבי חומר חולי, ניתן לבדקו בהידוק מבוקר, ועל כן ייעשה בדרך כלל הידוק מבוקר ולא הידוק רגיל, אולם אין בכך כדי להוציא מכלל אפשרות שגם בחומר חולי יוחלט לעשות הידוק רגיל. זאת ועוד, טענת התובעת לפיה רק בהידוק מבוקר עובי השכבה הנדרשת הוא 20 ס"מ התגלתה כשגויה, שכן גם בסעיף העוסק בכבישה והידוק באופן כללי וגם בסעיף העוסק בהידוק רגיל נאמר שבדרך כלל, ואם לא נאמר אחרת, תיעשה הכבישה בשכבות שלא יעלו בעוביין על 20 ס"מ, כאשר בהידוק רגיל, אם צוין אחרת, עובי השכבה יכולה להגיע עד 30 ס"מ, אבל אם לא צוין אחרת, עובי השכבה, גם בהידוק רגיל יהיה 20 ס"מ. לפיכך אני דוחה את טענת התובעת שדרישת הקרן במפרט המיוחד ובכתב הכמויות לביצוע "הידוק רגיל בשכבות של 20 ס"מ" יש בה ניגוד פנימי. על פי חוות הדעת של המהנדס רון בנארי ניתן לבצע הידוק רגיל על חומר המתאים להידוק מבוקר והדרישה במפרט המיוחד גוברת על הדרישה במפרט הכללי. מן האמור במפרט המיוחד, בכתב הכמויות ובפרוטוקול סיור הקבלנים, עולה שעל פי דרישות המכרז נדרש הידוק רגיל, לא מבוקר, בשכבות של 20 ס"מ של שכבת המילוי ללא מים. עם זאת, על פי האמור במפרט הכללי, הידוק זה ייעשה על ידי מכבש. על כן, הדרישה היתה הידוק רגיל בשכבות של 20 ס"מ, ללא מים, באמצעות מכבש. 4. דרישת שיעור צפיפות - חריג או כלל (מהו שיעור הצפיפות לו נדרשה התובעת) התובעת טוענת, שלפי דו"ח המהנדס בן ארי מיום 14.4.03 נדרשה לבצע הידוק מבוקר ולהגיע לדרגת צפיפות של 98%. לטענתה, בעוד שלגבי הידוק מבוקר נדרש מבצע העבודה להגיע לדרגת צפיפות מסוימת, הרי לגבי הידוק רגיל אין ציון של דרגת צפיפות מסוימת. המהנדס בן ארי הסתמך על הוראה במפרט הכללי, לפיה: "אם במהלך ההידוק מתברר כי יש מקומות בהם ניתן לבדוק את שיעורי ההידוק לכל עומק השכבה, רשאי המפקח לדרוש שיעור צפיפות כמצויין בטבלה". לטענת התובעת, זהו סעיף חריג ונקודתי, ואילו המהנדס בן ארי הפך אותו לכלל. על פי האמור בחוות דעתו של המהנדס בן ארי, הדרישה במפרט המיוחד היתה להידוק רגיל. כך גם כותב המהנדס בנארי בחוות דעתו שהוגשה לתיק בית המשפט מיום 17.09.06, כי במסמכי המכרז אין דרישה לדרגת הידוק מסוימת וכי כל שהוצע בחוות דעתו מיום 14.04.03 הוא מנגנון לחישוב כמויות המילוי שבהן נעשה שימוש בפועל על ידי התובעת. לאחר עיון בחוות דעתו של המהנדס בנארי מיום 14.04.03, אני קובע כי אכן, חוות הדעת נכתבה על מנת לבחון את ביצוע העבודה ולבחון את הכמויות בהן השתמשה התובעת לצורך קביעת התשלום המגיע לה. בחוות הדעת אין דרישה להידוק מבוקר. חוות הדעת כוללת ראש פרק על אפיון הנדסי של חומרי המילוי, פרק על הערכת אפשרות ופוטנציאל ההידוק, פרק על טענות הקבלן וסיכום. התובעת סומכת טענתה שמחוות הדעת עולה דרישה להידוק מבוקר על פסקה ב' בסעיף 3 לפרק העוסק בהערכת אפשרות ופוטנציאל ההידוק שזו לשונה: "במסגרת המכרז נדרש הקבלן להידוק רגיל. עפ"י המפרט הכללי, הידוק כנ"ל נדרש בדרך כלל במקרה שהמילוי נעשה מחומר חצוב המכיל אבנים גדולות שאינן מאפשרות ביצוע בדיקת צפיפות רגילה. כמו כן, מודגש במפרט הכללי שגם במקרים שבהם נדרש הידוק רגיל "אם במהלך ההידוק מתברר שיש מקומות בהם ניתן לבדוק את שיעורי ההידוק לכל עומק השכבה, רשאי המפקח לדרוש שיעור צפיפות כמצוין בטבלה". דהיינו: דרגת הידוק של 98% לפחות". על פי לשון הסעיף, אמנם מדובר בחריג לכלל, שעניינו דרישה להידוק מבוקר במקומות מסוימים בעבודה שעיקרה הוא בהידוק רגיל. פסקה זו הובאה בפרק של הערכת אפשרות ופוטנציאל ההידוק אולם זו אינה הפסקה הממליצה על אופן ביצוע העבודה אלא הפסקה הבאה: "אם עבודת המילוי תבוצע על פי דרישות המפרט, דהיינו: פיזור המילוי בשכבות בעובי של 20 ס"מ והידוק באמצעות מכבש (גם ללא הרטבה), הצפיפות שתתקבל תהיה בתחום של כ- 95% מ"מודיפייד א.א.ש.הו" לכל עובי המילוי מתחתית המחפורת ועד לפני השטח" בסיכום חוות הדעת מיום 14.04.03 כותב המהנדס בנארי כי מתוצאות ההידוק במעבדה עולה כי הבדל הנפח הצפוי בין מילוי חולי שפוך ללא הידוק למילוי בהידוק הינו 20%-25% ובהתאם לכך הנפח שדווח על ידי התובעת המיועד להוות את הבסיס לתשלום היה גבוה ב- 20%-25% ממה שהיה מתקבל אילו נעשה הידוק כנדרש במכרז. על פי חוות דעתו של המהנדס ישראל קלר, שהוגשה מטעם התובעת, דרישת הנתבעת בחוזה לבצע הידוק רגיל בשכבות של 20 ס"מ כאשר מדובר בחומר חולי יצרה "יצור כלאיים" היות ובמפרט הכללי אין התייחסות למצב בו נדרש ביצוע הידוק רגיל בחומר חולי ולפיכך המפרט הכללי אינו רלבנטי לעניינו. כמו כן כותב מר קלר בחוות דעתו כי לאור שימושי הקרקע הצפויים לפיהם על גבי השטח לא היו עתידים להיבנות מבנים או להיסלל כבישים, הרי שיטת העבודה הסבירה היא פיזור החומר והידוקו על ידי כלים מכאניים מלמעלה. מר קלר קובע כי למעשה המהנדס בנארי דורש צפיפות של 98% בהסתמך על סעיף חריג במפרט הכללי ובכך משווה את רמת הצפיפות הנדרשת בהידוק רגיל לזו הנדרשת בהידוק מבוקר. כאמור לעיל, בחוות דעתו של המהנדס בנארי, אין דרישה להידוק בצפיפות של 98% כלל, ולפיכך אין חשיבות לשאלה האם מדובר בחריג אם לאו. כמו כן איני מקבל את קביעתו של המהנדס קלר, לפיה דרישות הנתבעת להידוק רגיל בחומר חולי בשכבות של 20 ס"מ היא "יצור כלאיים" שהמפרט הכללי אינו חל עליו. סעיף 0104 למפרט הכללי מציין כי גם בהידוק רגיל יש להשתמש במים וכי הכבישה תיעשה על ידי מכבש ויברציוני בשכבות של 20 ס"מ, אם לא צוין אחרת. בסעיף 1042 מצוין כי הכבישה תיעשה עד להפסקת שקיעת העפר. לאור הוראות סעיפים אלה, אני סבור כי דרישת הנתבעת אינה מהווה "יצור כלאיים" להגדרות הכבישה במפרט הכללי ולפיכך יש להחיל עליה את הוראותיו. התובעת נדרשה להידוק רגיל, ללא מים של חומר חולי בשכבות של 20 ס"מ בעזרת מכבש. זו היתה הדרישה במכרז והיא הובהרה בחוות דעתו של המהנדס בנארי שבה צוין שבעבודה באופן זה, צפיפות החומר עשויה להגיע עד 95%. 5. האם ביצעה התובעת את העבודה לפי החוזה 5.1 האם התובעת ביצעה את ההידוק על פי הנחיות המכרז והאדריכל שלף התובעת טוענת שעד יום 19.5.03 ביצעה הידוק רגיל של חומר המילוי המובא בשכבות של 20 ס"מ, באמצעות מעבר כלים מכניים כבדים, דחפור D-9 אחת למספר שעות וטרקטור 950. אחת למספר ימים בוצעה הרטבה של השטח וכן הידוק ע"י מכבש. לאור דרישת הנתבעת לביצוע הידוק מבוקר, נאלצה התובעת ואכן ביצעה הידוק מבוקר של מרבית חומר המילוי החל מיום 20.5.03, ובעקבות זאת דרשה תוספת תשלום. לטענת התובעת, ביצעה החל מיום 20.5.03 הידוק מבוקר בכמות של כ- 100,000 מ"ק, מתוך סך של 129,164 מ"ק שנמדדה על ידי התובעת. כמות זו עולה על מה שנכתב בכתב התביעה, לפיה בוצע הידוק מבוקר רק לגבי 47,480 מ"ק, שכן כאמור טוענת התובעת שביצעה הידוק מבוקר אף בחומר שמולא קודם לכן. לטענת התובעת, אישרה הנתבעת במכתביה שהחל מאותו מועד ביצעה התובעת את עבודות המילוי בחומר המובא לפי הנדרש במפרט ובחוזה. טענה זו אינה מדוייקת, כפי שאפרט: ביום 17.02.03, נערך פרטיכל מסירת השטח לקבלן המבצע ס.נופי. ביום 19.02.03 ביקר באתר האדריכל גיא שלף, אשר ביצע את הפיקוח העליון על העבודות במחצבה. בדו"ח הפיקוח הראשון שהוא מאותו יום נכתב כי מרואן נופי טען בפגישה שקיימו באתר שעל פי הסיכומים עם הקרן, לא נדרש הידוק אולם בהנחיות להמשך העבודה כתב האדריכל שלף: "יעשה שימוש רק בחומר מאושר למילוי- יש להשתמש בערימת החומר ממתקני חברת אבן וסיד בע"מ בלבד, כפי שנדרש ע"י המפרט המיוחד והסיכום עמך מיום 30.01.03. יתבצע הידוק של החומר המובא: כמתואר במפרט המיוחד- המילוי יתבצע בשכבות בעובי 20 ס"מ ויהודק הידוק רגיל, ע"פ פרטיכל סיור הקבלנים מיום 19.09.02 ההידוק יכול להתבצע ללא שימוש במים". למרות האמור לעיל, גם בדוחות מיום 27.02.03 ו- 12.03.03 חוזר האדריכל שלף על ההערה לפיה ההידוק אינו מתבצע על פי דרישות המכרז. ביום 17.03.03 כותב האדריכל שלף בתגובה למכתב ממרואן נופי כי באף מעמד, כולל בסיור הקבלנים, לא נאמר כי לא צריך להדק את חומר המילוי באמצעות מכבש, אלא במעבר שופל בלבד. בדוחו"ת הפיקוח של האדריכל גיא שלף מיום 16.04.03, 05.05.03 נכתב כי המילוי מתבצע בשפיכה חופשית משפת הבור ללא פיזורו והידוקו כנדרש על פי המפרט. בכל אחד מהדוחו"ת הללו חוזר האדריכל שלף על הנחיית העבודה לפיה יש לבצע את מילוי הבור על ידי שפיכת החול והידוקו על ידי מכבש בכל 20 ס"מ. בדו"ח מיום 16.04.03 מצויין בסמוך להוראה על אופן ביצוע מילוי הבור, כי על פי חוות דעת הנדסית אין מניעה לבצע את הנדרש. חוות הדעת אליה מתייחס האדריכל שלף היא חוות דעתו של המהנדס בנארי מיום 14.04.03 ולפיה אין מניעה למלא את הבור בשכבות של 20 ס"מ ולהדקן באמצעות מכבש, ללא מים. בדו"ח מיום 23.05.03 נכתב כי בסיור שנערך ביום 19.05.03 נראה כי אמנם תוקנו והונמכו כנדרש מפלסי הגובה באזור מילוי הבור וכי התבצעו עבודות להכשרת דרך היורדת לתחתית הבור, לצורך כבישה, אולם העבודות למילוי הבור עדיין נמשכו באותו אופן, משמע, בשפיכה חופשית משפת הבור וללא הידוק. כמו כן מצויין בדו"ח זה כי בשיחה טלפונית שנערכה עם המפקח מטעם הקרן לשיקום מחצבות, מר אריאל ביצר, מחברת תמנון בע"מ נמסר כי ביום 20.05.03 החלו בביצוע עבודות המילוי, הפיזור וההידוק בהתאם לנדרש על פי המפרט. בעקבות דו"ח זה נשלח מכתב ביום 28.05.03 מעו"ד אילנה לוין במשרד התשתיות הלאומיות לפיו דווח להם כי הקבלן החל לבצע את העבודה על פי המוסכם. טענת התובעת כי הנתבעת אישרה במכתביה שהעבודה מתבצעת בהתאם לדרישות המכרז נסמכת על מכתבים אלה. בנוסף לכך בדו"ח הפיקוח של האדריכל גיא שלף מיום 03.06.03 מצוין כי מביקור באתר עולה שהעבודה מתבצעת על פי האמור בחוזה ובמפרט. למרות האמור בדו"ח הביקורת מיום 23.05.03 ובמכתב מיום 28.05.03, הרי ביום 18.12.03 ביקרו באתר האדריכל שלף, סמי ומרואן נופי, איציק יפרח, (המפקח מטעם הקרן לשיקום מחצבות) ומר צבי זיו, שהוא מזכיר הקרן לשיקום מחצבות ובביקור נראתה שכבת מילוי בעובי של 70-100 ס"מ. במכתב מיום 27.01.04 למר צבי זיו, מזכיר הקרן לשיקום מחצבות, שהעתק ממנו נשלח גם לתובעת, כותב האדריכל שלף כי על פי יומני העבודה שקיבל, עבודת המילוי במחפורת במחצבת נחל שחורת אינה נעשית על פי הנדרש וכי המילוי בפועל נעשה בשכבות שעוביין גדול יותר מ- 20 ס"מ ולעיתים אף עולה על 80 ס"מ. מכאן עולה כי למרות התחייבות התובעת לבצע את המילוי על פי האמור במפרט ובהנחיות האדריכל שלף, הרי גם אחרי ה- 20.05.03 המשיכה התובעת לבצע את העבודה שלא על פי הנדרש. 5.2 חומר המילוי אין חולק כי התובעת נדרשה במפרט ועל ידי האדריכל שלף למלא את הבור בחול שיובא ממתקני חברת "אבן וסיד". אף התובעת היתה מודעת היטב לסוג החומר שיועד למילוי, כפי שעולה מטיעוניה בעתירה המנהלית שהגישה לביהמ"ש המחוזי בירושלים (עת"מ 819/02). למרות זאת, בחרה התובעת במספר מקרים שלא להשתמש בחומר שיועד למילוי הבור. ביום 20.02.03 נלקח חול ממחצבת אבן וסיד לעיר אילת במקום למחצבה למילוי הבור. ביום 26.10.03 כתב האדריכל שלף למר צבי זיו מהקרן לשיקום מחצבות כי מר משה רואימי, מנהל מחצבת אבן וסיד באילת דיווח שהתובעת מעמיסה פסולת בניין ועושה בה שימוש כחומר מילוי בעבודות השיקום במחצבת נחל שחורת. עו"ד אילנה לוין התריאה בפני מר נופי על הפרה זו של הוראות החוזה במכתבה מיום 12.11.03. גם ביום 13.11.03 דיווח אריאל ביצר על חומר החשוד כפסולת בניין שהתובעת עשתה בו שימוש לצורך מילוי הבור. ביום 06.01.04 דיווח מר איציק יפרח, מי שהחליף את מר אריאל ביצר כמנהל סניף אילת של חברת השמירה בע"מ ופיקח על העבודות מטעם הנתבעת, שהוא קיבל דיווח כי הקבלן מילא את הבור בחומר שצבעו שונה מהצבע הרגיל ולפיכך הוא ניגש למקום, צילם ולקח דגימה מהחומר החשוד והודיע על כך לתובעת. מאוחר יותר הגיעה משאית של התובעת ופינתה את החומר החשוד. מכל אלה עולה שהתובעת לא הקפידה למלא את הבור בחומר המילוי שנקבע. לסיכום אני קובע כי התובעת לא ביצעה את העבודה בהתאם לדרישות החוזה, גם אחרי 20.5.03. 6. האם דרשה הנתבעת דרישות שונות וחריגות 6.1 בדיקת צפיפות התובעת טוענת שהנתבעת דרשה ממנה לבצע בדיקות צפיפות שאינן חלק מהמוסכם. הנתבעת סירבה לכך שבדיקות אלה יבוצעו על חשבונה. לטענת הנתבעת התובעת מעולם לא ביצעה בדיקת צפיפות ולא הציגה תוצאות של בדיקה כזו. ממכתבו של ד"ר יעקב מימרן, יו"ר הנהלת הקרן לשיקום מחצבות מיום 07.09.03, עולה כי התובעת אמנם נדרשה לבצע בדיקות הנדסיות ובדיקת דגימות על חשבונה. כך כותב ד"ר מימרן: "ברצוני להסב תשומת לבכם לצורך בביצוע בדיקות הנדסיות. הבדיקות הדרושות תבוצענה ע"י מכון התקנים ומימון עלות הבדיקות באחריותך עפ"י תנאי המכרז סעיף 8 במסמך ב', הוראות כלליות במכרז בדיקת דגימות המהווה חלק מהסכם העבודה". במכתב שכתב ד"ר מימרן למהנדס העיר אילת, מר יונתן פרג'ון ביום 02.09.03 נכתב כי תוצאות בדיקות צפיפות הקרקע יועברו לאגף ההנדסה באחריות הקרן לשיקום מחצבות. כאמור במכתבו של ד"ר מימרן, סעיף 8 להוראות הכלליות המצורפות לחוזה המכרז קובע כי התשלום בעבור הדגימות ייעשה על ידי הקבלן. אולם לאור העובדה שהתובעת התבקשה במכרז להדק את החומר בהידוק רגיל, הרי שאין צורך בביצוע בדיקות צפיפות, שהרי ההבדל בין ההידוק הרגיל וההידוק המבוקר הוא שהידוק רגיל נמדד בהפסקת השקיעה של פני השטח לפי החלטת המפקח בשטח, בעוד הידוק מבוקר הוא הידוק שמחייב בדיקות צפיפות. לפיכך, האמירות במכתביו של ד"ר מימרן לגבי בדיקות הצפיפות הן תמוהות. כמו כן, אמירות אלה אינן עולות בקנה אחד עם האמור בחוות דעתו של המהנדס בנארי לפיה יש לבצע הידוק רגיל. מאידך, התובעת לא הגישה תוצאות של מדידות או בדיקות צפיפות שערכה. לפיכך אני קובע כי אכן התובעת נדרשה לערוך ולממן בדיקות צפיפות, אך לא ערכה ולא מימנה בדיקת צפיפות. זאת, למעט בקשת הנתבעת לערוך בדיקה כזו לצורך הערכת כמות המילוי לאור העובדה שעד 20.05.03 התובעת לא הידקה את חומר המילוי כלל. התביעה למדידה צפיפות או לעריכת "מפה מצבית" שלפיה ניתן יהיה לחשב את כמות החומר בו השתמש הקבלן היא תביעה סבירה ואיני סבור שמדובר בדרישה חריגה. 6.2 הרטבת חומר המילוי במים התובעת טוענת שבהידוק רגיל, המבוצע רק בחומר חצוב, נחוצה כמות מים מזערית כדי להגיע לרמת ההידוק הנדרשת. לעומת זאת, בחומר חולי לא ניתן להגיע לרמת ההידוק הנדרשת ללא שימוש מסיבי במים, מעצם טיבו של החומר החולי. לפיכך, ביצוע ההידוק דרש מהתובעת הרטבת החומר ע"י פיזור כמויות ניכרות של מים כ- 60 מ"ק ליום, דבר הכרוך בעלויות נוספות ובהארכת משך זמן הביצוע. לטענת הנתבעת, השימוש במים נעשה על דעת התובעת בלבד, כאשר לא נדרש שימוש כזה. בחוות דעתו של המהנדס בנארי מיום 14.04.03 נכתב כי יש להדק את החומר בשכבות של 20 ס"מ ללא צורך במים וכי דבר זה אפשרי. התובעת הגישה את חוות דעתו של המהנדס ישראל קלר לפיה המושג "הידוק רגיל" אינו רלוונטי כלל לסוג החומר הנדון. אולם בחוות הדעת לא נאמר שלא אפשרי לעשות הידוק רגיל בחול. בחוות הדעת מיום 17.09.06 טוען המהנדס בנארי שאין זה נכון שהידוק חומר חולי מחייב שימוש מסיבי במים, אלא שאם מבקשים להגיע לצפיפות מקסימלית בהידוק מבוקר, יש אחוז מסוים של מים שנחשב "רטיבות אופטימלית" לצורך הידוק סוגי קרקע שונים. לטענת בנארי, לצורך הידוק קרקע חולית נדרשות כמויות מים קטנות יותר מקרקעות אחרות. כמו כן יש להבחין בין יישור פני השטח ודרגת הצפיפות, כאשר לא נדרשת דרגת צפיפות מקסימלית, הרי לא עלתה דרישה לעיבוד בכמות מים העונה לדרישות הרטיבות האופטימלית. בדו"ח הפיקוח העליון מספר 7 מיום 03.06.03 כתב האדריכל שלף כי בזמן הסיור באתר ראה שהידוק החומר מתבצע באמצעות הרטבתו במים. על כך כותב בדו"ח האדריכל שלף: "ניתנה הקלה בדרישות הביצוע ונאמר כי ניתן לבצע את ההידוק גם ללא שימוש במים, עם זאת לא נאסר השימוש במים. למרות הקלה זו בחר הקבלן, משיקוליו, לבצע את עבודת ההידוק תוך הרטבה. על פי חוות דעת מקצועית של מהנדס רון בנארי ניתן טכנית לבצע את העבודה גם ללא שימוש במים. ההרטבה נעשית על דעת הקבלן המבצע בלבד". התובעת אינה יכולה לטעון שלא ידעה על עמדתו של האדריכל שלף, שכן חמישה ימים אחרי כתיבת דו"ח זה נשלח לתובעת מכתב מאת ד"ר מימרן ובו נכתב: "הובא לידיעת הקרן שמרשך התחיל להדק את חומר המילוי במים. הידוק במים אינו דרוש לפי ההסכם (ואינו נחוץ לדעתו של מר בנארי). הקרן אינה מתנגדת להמשך הידוק במים, אולם מבקשת להביא לתשומת לבו של מרשך, שלא תשולם תוספת כלשהי בגין השימוש במים". לטענת התובעת, הנתבעת עשתה זאת רק על מנת לגלגל את האחריות ואת עלות השימוש במים לפתחה, אולם עמדת הקרן כפי שהובעה במכתב היתה בפני התובעת כשבועיים בלבד לאחר שהחלו להדק את החול באמצעות מים, כך שניתן היה להפסיק את השימוש במים ולהקטין את ההפסד הכספי. לאור כל האמור אני קובע כי הנתבעת לא הורתה לתובעת להשתמש במים לצורך ההידוק, אלא ההפך הוא הנכון. הנתבעת חזרה והדגישה כל העת כי אין צורך בשימוש במים- הן במכרז, הן בסיור הקבלנים, הן בחוות הדעת של המהנדס בנארי מיום 14.04.03 והן בדוחו"ת הפיקוח ובמכתב מיום 08.06.03. 6.3 שימוש במכבש התובעת טוענת כי לצורך ביצוע ההידוק הרגיל די היה בפיזור החומר ובמעבר כלים כבדים, בעוד לצורך הידוק מבוקר, היה צורך בעבודת מכבש אינטנסיבית והשקעת אנרגיית הידוק גדולה יותר, דבר שייקר את העלות לתובעת והאריך את משך הביצוע. לטענת הנתבעת, מעולם לא נאמר שאין צורך בהידוק במכבש. באף אחד ממסמכי המכרז לא מצוין שאין צורך במכבש לצורך ביצוע "הידוק רגיל". הוראות המפרט הכללי בעניין זה הן ברורות ולפיהן גם "הידוק רגיל" צריך שייעשה באמצעות מכבש וויברציוני. סעיף 1042 למפרט הכללי קובע כך: "הידוק רגיל- הידוק כל אחת משכבות המילוי בחומר חצוב אשר לדעת המפקח עקב תכולה של אבנים גדולות אין לבדוק את מידת הידוקה ע"י בדיקת צפיפות, יבוצע על ידי מכבש ויברציוני... ההידוק יעשה לכל רוחב השכבה עד אשר תיפסק שקיעת העפר, או תנועתו תחת המכבש....". לטענת התובעת, בסיור הקבלנים אמר האדריכל שלף כי אין צורך בהידוק באמצעות מכבש, אלא די במעבר כלים כבדים. בפרטיכל סיור הקבלנים לא נאמר כך אלא רק נכתב לעניין ההידוק ש"הידוק המילוי יתבצע ללא מים". האדריכל שלף מכחיש שכך נאמר בסיור הקבלנים הן בדו"ח הראשון והן במכתב שנכתב כחודש אחריו. על פי האמור בדו"ח הפיקוח הראשון מיום 19.02.03, שנשלח לתובעת, העלה מרואן נופי עניין זה בפני האדריכל שלף אולם בהנחיות להמשך העבודה הנחה האדריכל שלף כי יתבצע הידוק רגיל של החומר המובא, מבלי שמצוין באילו כלים להשתמש, כך שברור שיש להשתמש בכלים המצוינים במפרט הכללי, משמע במכבש וויברציוני. גם במכתב מיום 17.03.03 מתייחס האדריכל לטענה זו של התובעת: "לדבריך: ' הן בסיור והן בפרוטוקול הובהר לנו שלא להדק את חומר המילוי באמצעות מכבש ולא להרטיבו אלא לפזרו בלבד ולהדק ביבש ע"י שופל, כל קבלן בשיטה המקובלת עליו'- באף מעמד, כולל בסיור הקבלנים הנ"ל לא נאמרו הדברים. בהתייחס להערותיך כי לא תוכל לעמוד בדרישות העבודה והמכז ע"פ הנדרש בשל סכנת התחפרות, תנאי השטח ומשך העבודה- הערכתי כי אין כל בעיה בביצוע העבודה כנדרש. .... אין בדרישותי לביצוע פיזור והידוק כנדרש כל חדש ואין הן חורגות בדבר מן המפורט במפרט המיוחד, כתב הכמויות ופרטיכל סיור הקבלנים מיום 19.09.02". בכל דוחות הפיקוח וכן במכתב ששלח האדריכל שלף לתובעת ביום 25.04.03 עולה כי התובעת לא שינתה את שיטת העבודה שלה למרות התראות חוזרות ונשנות של האדריכל, כשהיא טוענת שלא ניתן לבצע את העבודה, בעוד האדריכל חוזר שוב ושוב על הדרישה לבצע הידוק רגיל כאמור במפרט הכללי. איני מקבל את העדויות בדבר אמירות בסיור הקבלנים שאין צורך להדק באמצעות מכבש, אלא די במעבר כלים כבדים כמה פעמים ביום. אפילו התובעת לא טענה כך בפני האדריכל שלף, אלא טענה שדובר על הידוק ביבש על ידי שופל, כל אחד מהקבלנים בשיטה המקובלת עליו. אלו שני מצגים שונים לגבי אותו נושא, והדבר מצביע על אי אמינותם. יתר על כן, פרוטוקול סיור הקבלנים לא מאשר את גירסת התובעת, ואילו היה הדבר חשוב בעיניה, שהרי לטענתה יש הבדל גדול בין הנחייה מקילה כזו לבין הוראות המפרט, היתה טורחת ומתקנת את הפרוטוקול, שהגיע לידיה לפני שהגישה הצעתה במכרז. לפיכך, אני מעדיף את גירסת שלף על מה שנאמר בסיור הקבלנים, הנתמכת בפרוטוקול הסיור, על גירסת התובעת, הנסתרת על ידי הפרוטוקול ועל ידי מצג אחר מצידה על הדברים שנאמרו בסיור הקבלנים. המפרט הכללי קובע באופן מפורש שהידוק רגיל צריך להתבצע באמצעות מכבש. במסמכי המכרז אין התייחסות אחרת או סותרת לדרישות המפרט הכללי. האדריכל שלף, שעל פי הוראותיו צריך היה לבצע את העבודה הבהיר כבר יומיים לאחר תחילת העבודה כי יש לבצע הידוק, למרות טענת הקבלן, וכי יש לבצעו לפי האמור במפרט הכללי. הבהרה נוספת נשלחה לתובעת כחודש ימים אחרי תחילת העבודה ובכל דו"ח פיקוח. לפיכך, אני דוחה את טענת התובעת לפיה הדרישה להידוק באמצעות מכבש היא דרישה חריגה. 6.4 יישור השטח ופילוסו התובעת טוענת כי כדי להגיע להידוק חומר חולי בשיעור צפיפות של 98% נדרש קודם לכן ליישר את החומר ולפלסו באמצעות מפלסת. כאמור לעיל, כיוון שקבעתי שהתובעת לא נדרשה להידוק החומר בשיעור צפיפות מסוים, הרי שלא היה צורך לישר את החומר ולפלסו באמצעות מפלסת. 7. האם ביצעה הנתבעת הפחתות וקיזוזים כדין 7.1 הפחתה של 23% מהכמויות התובעת טוענת כי אף שהנתבעת אישרה שהתובעת ביצעה את העבודות לפי החוזה, היא הפחיתה 23% מהכמויות ללא הצדקה, בטענה של "אי הידוק כנדרש". זאת, בניגוד לאישור הנתבעת בכתב שבוצע על ידי התובעת הידוק כנדרש. לטענת התובעת החל מיום 20.05.03 ביצעה בפועל הידוק מבוקר של מרבית חומר המילוי בכמות של כ- 100,000 מ"ק מתוך סך של 129,164 מ"ק שנמדדה על ידי התובעת, ולא כפי שנכתב בטעות בכתב התביעה לפיו בוצע הידוק מבוקר רק לגבי 47,480 מ"ק שמולאו ממועד זה ואילך, וזאת כיוון שההידוק המבוקר בוצע מיום 20.05.03 גם בחומר שמולא על ידי התובעת לפני מועד זה. לא ניתן לבצע הידוק מבוקר בחומר שמולא טרם המועד בו החלו לבצע הידוק מבוקר, מכיוון שלצורך ביצוע הידוק זה, יש לשפוך 20 ס"מ מילוי, אח"כ מים ואח"כ הידוק על ידי מכבש. אם כבר מולאו כ- 100,000 מ"ק טרם ה- 20.05.03, הרי שבכמות שמולאה לא ניתן היה לבצע בדיעבד הידוק מבוקר. זאת, בנוסף על העובדה שההידוק לא בוצע בשכבות של 20 ס"מ ולעיתים לא בוצע בחומר המילוי שנקבע. לטענת הנתבעת, העבודה לא בוצעה כנדרש ולא אושרה על ידי הגורמים המקצועיים, אשר לאורך כל הדרך התריעו כי העבודה אינה מתבצעת כסדרה, ואמנם כך קבעתי גם בדיון בשאלה האם התובעת ביצעה את העבודה לפי החוזה. הפחתת הכמויות מהתשלום לתובעת נובעת לדברי הנתבעת מהחישוב שנעשה על ידי המהנדס בנארי, שניתח את היחס בין תוצאות בדיקות הצפיפות שבוצעו על חומר מילוי לפי שיטת העבודה של התובעת לבין אלה שהיו מתקבלות משיטות עבודה אחרות. מתוצאות הבדיקות הסיק המהנדס בנארי כי בעוד הצפיפות של חומר מילוי בשפיכה טבעית ללא הידוק, כפי שבוצע על ידי התובעת עומדת על 60%-70%, הצפיפות של אותו חומר לו הודק כנדרש ללא הרטבה, גבוהה בכ- 25%. בהתאם לכך הנפח שדווח על ידי התובעת המיועד להוות בסיס לתשלום היה גבוה בכ- 20%-25% ממה שהיה מתקבל אילו נעשה הידוק כנדרש במכרז, כך שלמעשה התובעת מילאה רק כ- 75% מן הנפח שמולא בפועל, ואף כמות העבודה וההובלה קטנה באותה מידה. לפיכך התשלומים חושבו תוך הפחתת 23% מהנפח המדווח על ידי הקבלן. בחוות הדעת ובתצהיר של המהנדס קלר שהוגשה מטעם התובעת אין התייחסות לחישוב זה של המהנדס בנארי ולפיכך חישוב זה לא נסתר על ידי התובעת מלבד האמירה הכללית כי בוצע הידוק מבוקר גם בחומר שמולא טרם יום 20.05.03, שהיא טענה שכבר דחיתי. כאמור לעיל, קבעתי שהתובעת ביצעה את המילוי בניגוד לדרישות, תוך שפיכת חול באופן חופשי ללא הידוק ולפיכך אני מקבל את האמור בחוות דעתו של המהנדס בנארי לפיה התובעת דיווחה על מילוי הגבוה בכ- 23% (בממוצע) מהמילוי שבוצע בפועל, לו היה מבוצע על פי הוראות המכרז והאדריכל. לפיכך אני קובע כי הפחתה זו היא הפחתה כדין. 7.2 איחור בביצוע עבודות לטענת התובעת, ביום 30.1.03, נערכה ישיבת תיאום בן הצדדים שבה סוכם שעד לחתימת צו התחלת עבודה לא תיעשה כל עבודה בשטח, וכי לוח הזמנים לביצוע העבודה יהיה מיום 1.2.03 עד 30.4.03, משך 3 חודשים. התובעת טוענת שהשטח נמסר לתובעת לביצוע העבודות רק ביום 19.2.03, לאחר שסיימה לבצע את עבודות הסימון בשטח בהתאם לתוכניות הביצוע. כבר מתוך טענה זו עולה, שעוד קודם ליום 19.2.03 קיבלה התובעת את השטח לצורך ביצוע עבודות סימון, שהן חלק מהעבודות נשוא החוזה, שכולן היו צריכות להסתיים תוך 3 חודשים. ביום 19.6.03 הוצא צו הפסקת עבודה, וביום 21.10.03 הודיעה הנתבעת לתובעת שאין מניעה לחידוש העבודות. העבודה חודשה ביום 26.10.03. לטענת הנתבעת, בהתאם לחוזה היה על התובעת לסיים את העבודות תוך 90 יום, אולם העבודה לא הושלמה על ידי התובעת מעולם, לא במועד זה ואף לא כ- 10 חודשים מאוחר יותר. לטענת הנתבעת, העבודה החלה ביום 17.02.03 והופסקה בלא שהושלמה ביום 11.02.04, משמע 360 ימי עבודה קלנדאריים ובניכוי תקופת החוזה- 90 יום, קיים איחור של 270 יום. בהתאם להוראות החוזה נקבעו הסדרים ספציפיים למקרה של איחור או הפסקת הפרוייקט, כאשר סעיף 45 לחוזה המדף וסעיף 7 לחוזה קובע קנס של 500 ₪ בגין כל יום איחור בהשלמת הפרויקט. לפיכך קיזזה הנתבעת סך של 135,000 ₪. הנתבעת טוענת כי אף אם ייקבע שימי הפסקת העבודה המנהלית אינם באים במניין ימי הפיגור, אזי יש לקזז מכל סכום שייפסק 98,000 ₪ שהוא קנס בגין איחור של 196 ימי עבודה. כיוון שעדיין לא הכרעתי בשאלה מי אחראי להפסקת העבודה המנהלית, לא אכריע עדיין בשאלה האם יש לקזז 135,000 ₪ או שמא רק 98,000 ₪, או סכום אחר לפי מועדי ההפסקה (שהרי עם ביטול צו הפסקת העבודה ביום 3.9.03, לא חודשה העבודה אלא מיום 26.10.03, לאחר 129 ימי הפסקה), אולם אין ספק שהתובעת לא השלימה את העבודה בזמן הנקוב בחוזה ואיחרה בביצועה. אין סיבה שלא לחשב את הסכום לקיזוז על פי הפיצוי הקבוע בחוזה בגין איחור, ולפיכך קיזוז בגין איחור הוא קיזוז כדין, כאשר לאחר הכרעה בשאלת האשם בהפסקת העבודה המנהלית ינבע ממנה סכום הפיצוי בגין האיחור שאותו יש לקזז. 8. האם צו ההפסקה הוצא בשל העדר תיאום או בשל העדר היתר בניה ביום 19.6.03 הוצא צו הפסקה מינהלי להפסקת העבודות באתר השיקום. צו העבודה היה בתוקף עד יום 03.09.03, סה"כ 76 ימים קלנדריים. כאמור בצו, הוא הוצא משום שהעבודה מבוצעת ללא תיאום תשתיות וללא היתר בניה בחוק. בשל כך הופסקה העבודה באתר. לטענת הנתבעת, צו ההפסקה הוצא בשל העדר תיאום ולא בגין היתר בניה, שכן העבודות בוצעו לפי היתר בניה שנכלל כבר בהיתר לשימוש חורג. כאמור בצו, הוא ניתן על בסיס דברי מהנדס העיר כי יש לו יסוד סביר להניח שמבצעים עבודות ללא היתר. זאת, לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבנייה. אין בחוק התכנון והבניה סמכות ליתן צו על בסיס של העדר תיאום, אלא רק על בסיס של העדר היתר בניה. חזקה על הועדה המקומית שהיא הוציאה צו רק במסגרת סמכויותיה. כך גם עולה מדרישות הועדה המקומית במכתביה שצורפו לראיות הצדדים, כי הצו הוצא בשל העדר היתר בניה, ועד למתן היתר בניה לא יבוטל הצו. ואכן, צו ההפסקה בוטל לאחר שהנתבעת המציאה חומר תכנוני ולא תיאום תשתיות. על כן, אני דוחה את טענת הנתבעת כי בישיבות עם העיריה הובהר לנציגיה שהטעם להוצאת הצו הוא העדר תיאום ולא העדר היתר בניה. טענה זו היא טענה לדברים בעל פה שאינם נתמכים בשום ראיה מלבד עדות מטעם נציגי הנתבעת בלבד, והיא מנוגדת לאמור במכתבי העיריה, בצו ובסמכויות על פי דין. אני דוחה את הטענה שהיתר הבניה נכלל כבר בהיתר המקורי לשימוש חורג. עיון בהיתר המקורי מראה שנדרשו פעולות נוספות לקבלת היתר, ובין היתר עריכת תוכנית בנין עיר. העובדה שחלק מהתנאים לשימוש החורג היה שיקום המחצבה לאחר מכן, אינו מקנה היתר בניה לשיקום המחצבה, שכן ההיתר אינו מפורט ותוכנית השיקום עדיין לא נעשתה בעת מתן ההיתר לשימוש חורג. על כן, היה ברור שיש צורך בהיתר בניה חדש. על כן, אני קובע שצו ההפסקה הוצא בשל העדר היתר בניה. 9. מי אחראי לאי הוצאת היתר בניה התובעת טוענת שחובת הוצאת היתר בניה מוטלת על בעל הקרקע, או הגוף המוסמך על פי דין לביצוע העבודות הרלבנטיות. הקרן לשיקום מחצבות היא אורגן של המדינה ו/או של מינהל מקרקעי ישראל שהוא בעל הקרקע. התובעת טוענת, שלפי סעיף 117 לפקודת המכרות, עבודות שיקום יש לבצע במסגרת תוכנית שיקום שתקבל אישור מאת הועדה המחוזית לתכנון ולבניה. מכאן שעל הנתבעת להשיג היתר בניה. עוד טוענת התובעת, שמתוך ראיות הנתבעת עולה שהיא עמדה בקשר ישיר עם העיריה בכל הקשור להליכי התכנון והרישוי, ומכאן שהיא זו שנושאת באחריות להוצאת היתר הבניה. הנתבעת טוענת שהתובעת קיבלה על עצמה להשיג את היתר הבניה, לפי סעיף 4 נספח ההוראות הכלליות למכרז, שבו נאמר: הקבלן אחראי לקבלת כל האישורים הנדרשים הן מהרשות המקומית, הן מהמשטרה ומרשויות אחרות לצורך ביצוע עבודתו, לרבות כריית חומר ותשלום עבור הכרייה, מעברים בכבישים לצרכי עבודה, התחברות למים, חשמל וכו'. מכאן מסיקה הנתבעת שעל התובעת להשיג היתר בניה. התובעת טוענת כי סעיף זה מטיל עליה רק את הוצאת האישורים הנדרשים לביצוע העבודה לאחר הוצאת היתר בניה. על פי סעיף 145 (א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965, העבודות במחצבה הן עבודות טעונות היתר, כאשר בקשה להיתר צריכה להיות מוגשת על פי התקנות. על פי סעיף 1 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970, בקשה להיתר בניה תוגש ותיחתם על ידי המבקש, עורך הבקשה, מתכנן שלד הבנין, בעל זכות בנכס והאחראי לביקורת. סעיף 2 לתקנות מגדיר בעל זכות בנכס כמי שהוא הבעלים הרשום או החוכר. מכאן, שגם אילו היתה מוטלת האחריות להגשת הבקשה להיתר בניה על הקבלן, שהוא בעניינו התובעת, הרי היתה חתימת הנתבעת נדרשת לפי התקנות. אין חולק כי הנתבעת היא שעמדה בקשר עם מחלקת ההנדסה בעיריית אילת לצורך השגת היתר הבניה וביטול צו הפסקת העבודה, כפי שעולה ממכתביו של ד"ר מימרן למהנדס העיר אילת. הסיכומים שאליהם הגיעו הקרן לשיקום מחצבות עם עיריית אילת חורגים מהסיכום אליו יכול היה להגיע הקבלן. כך למשל התחייבה הקרן לשיקום מחצבות למסור לאגף ההנדסה תכנית בתום העבודה, אישור תיאום תשתיות מול מע"צ, גובה המילוי וכן התחייבה על שיפוע פני הקרקע. על פי החוק והתקנות, האחריות לחתימה על בקשה להיתר בניה מוטלת על כתפי בעל הקרקע, ובענייננו זוהי הנתבעת. אף עיריית אילת ניהלה את מגעיה לגבי ההתחייבויות שאפשרו את ביטול צו הפסקת העבודה מול הקרן לשיקום מחצבות. דרך פעולה זו משליכה על פרשנות הסעיף בהסכם לפיו על התובעת לעמוד בקשר עם רשויות להשגת אישורים. מובן מכאן, גם על פי התנהלות הצדדים לאחר חתימת הסכם, שעל הנתבעת היה להשיג היתר בניה ואילו התובעת היתה אחראית להשגת אישורים לביצוע העבודות, כגון פינוי אשפה וכדומה. לאור האמור אני קובע כי היתה זו הנתבעת, הקרן לשיקום מחצבות, שהיתה צריכה לדאוג לקבלת היתר הבניה. לפיכך על הנתבעת לשאת בנזקים שנגרמו לתובעת בגין הפסקת העבודות. 10. הנזק בגין הפסקת העבודה 10.1 רשימת הכלים שבטלו התובעת טוענת, שהמפקח מטעם הנתבעת, מר אריאל ביצר, אישר ביומני עבודה יומיים חתומים את השבתת הכלים באתר, במשך למעלה מ- 4 חודשים. הנתבעת הפחיתה בתחשיבה D-7, D-9, דחפורים, משאיות ומיכלית מים, אף שלטענת התובעת, מדובר בכלים הנחוצים לצורכי ביצוע העבודה, אשר התובעת נאלצה להשאירם באתר לאור מצג הנתבעת שהעבודות יחודשו תוך זמן קצר. התובעת מבקשת 2,244,700 ₪ בגין בטלת הכלים והציוד. לטענת הנתבעת הפיצוי הנתבע אינו סביר ואינו עומד בתנאים להכרה בזכות לפיצוי בגין בטלת כלים שהם: ההפסקה לא נגרמה בשל מעשי או מחדלי הקבלן, הכלים שהושבתו היו נחוצים לצורך ביצוע העבודה, השבתת הכלים היתה דרושה לצורך המשך העבודה, הקבלן הוכיח כי הקטין את נזקו. לטענת הנתבעת, בזמן תחולת צו הפסקת העבודה, ואף מעבר לכך, כאשר התובעת לא עבדה בשטח למרות שצו ההפסקה כבר לא היה בתוקף, רוכזו באתר כלי ציוד מכני מסוגים שונים, שחלקם לא היו כלל בשימוש בעבודה באתר, ולחלקם שימוש חלקי בלבד. הנתבעת טוענת, כי התובעת השתמשה באתר כמגרש חנייה לכלים, כאשר רוב הכלים שהו באתר בעיקר בתקופת הבטלה ובמיעוט הזמן בתקופת העבודה. כמו כן טוענת הנתבעת שחלק גדול מהכלים בגינם נתבע פיצוי, כלל לא נדרשו לשם ביצוע העבודה, ולפיכך אין מקום לפצות בגין בטלתם. הנתבעת הגישה את חוות דעתו של המהנדס יובל הלווינג לתמיכה בטענותיה. כמו כן טוענת הנתבעת שהתובעת לא הוכיחה את טענתה שהנתבעת יצרה מצג לפיו העבודות יחודשו תוך זמן קצר ולפיכך יש להשאיר את הכלים באתר. עיון בנתונים מיומני העבודה מעלה כי בתקופת בטלת הציוד, מספר הכלים המכניים באתר היה גדול יותר באופן מובהק מאשר בתקופת הפעילות. כך ביום 26.03.03, קודם מתן הצו, בתקופה בה התובעת עבדה, היו באתר 5 כלים: שופל, מכבש ושלוש משאיות. אולם ביום 25.08.03, כאשר התובעת לא עבדה בשטח בשל הצו היו לתובעת 9 כלים: 2 כלי ציוד כבד, דחפור אחד, שופל, מכבש ו- 4 משאיות. יומיים לאחר מכן ב- 27.08.03, על פי יומן העבודה החזיקה התובעת באתר 11 כלים שונים- כלי אחד של ציוד כבד, דחפור, שני שופלים, מכבש ו- 6 משאיות. לטענת הנתבעת יש לתמוה מדוע כאשר התובעת לא עבדה כלל היא היתה צריכה להחזיק בשטח 6 משאיות ו- 2 שופלים כאשר בימים בהם עבדה החזיקה רק 4 משאיות ושופל אחד. כמו כן טוענת הנתבעת שתוך כדי חודשי הבטלה מספר הכלים מכל סוג באתר השתנה, משמע שהתובעת הוציאה כלים מהאתר לפי צרכי העבודה באתרים אחרים באזור. כמו כן ישנם כלים שכלל לא היו בשימוש בביצוע העבודות אך נמצאו באתר בזמן השבתתן כגון קומפרסור , מחפרון ודחפור. על פי האמור בחוות הדעת של המהנדס יובל הלווינג הציוד הנדרש לצורך ביצוע העבודה הוא כדלקמן: בולדוזר D7 מכבש BOMAG 212ויברציוני בעל יכולת הידוק של 10-15 טון מכלית מים (אופציונלית) 2 טרקרטורים מסוג בגר (excavator) מדגם CAT 345 6 משאיות מסוג CAT 725 מוטוגריידר מסוג CAT 140 טרקרטור עם טשטשת (לצורך טשטוש השטח המשוקם), כאשר על פי חוות הדעת ניתן לעשות זאת גם עם המוטוגריידר. לטענת התובעת אין לקבל את האמור בחוות דעתו של המהנדס הלווינג כיוון שהמפקח מטעם הנתבעת, מר אריאל ביצר, חתום על יומני העבודה היומיים ומאשר את הימצאותם בשטח של הכלים המושבתים מעבודה. הטענה לפיה מר אריאל ביצר לא עבד באתר בתקופת הפסקת העבודה, נסתרת על ידי חתימתו ואישורו של ביצר על גבי יומני העבודה, ועל כן אני דוחה את הטענה שמר ביצר לא עבד באותה תקופה. ואולם, אין בכך שהכלים היו באתר כדי להכריע בשאלה אם על הנתבעת לשלם עבור כל הכלים שהעמידה התובעת באתר. התובעת לא הגישה חוות דעת הסותרת את שנאמר בחוות דעת מהנדס הלווינג לגבי הצורך בכל הכלים שחנו באתר. חוות הדעת ש מר הלווינג נראית סבירה ונתמכת בתנודות מצאי הכלים בתקופת העבודה ובתקופת ההפסקה, ועל כן, אני מקבל את רשימת הכלים שבחוות דעתו ככלים שיש צורך בהם לביצוע העבודה נשוא החוזה. 10.2 שיעור הפיצוי בגין בטלה התובעת טוענת שיש לחשב את בטלת הכלים לפי מחירון דקל המעריך עלות ציוד לשעת עבודה, הכולל גם תוספת של 9% באיזור אילת ותוספת של 5% לקבלן ראשי, דהיינו רווח קבלני. כמובן, שפיצוי עבור בטלה של כלים אינו זהה למחיר שעשוי לקבל הקבלן עבור עבודת הכלים במקום אחר. כאשר הכלי עובד, יש לו הוצאות דלק, שעות מנוע, ומפעיל. הוצאות אלו אינן קיימות כאשר הכלי עומד במקומו ולא פועל, והקבלן אינו נושא בהן. ואכן, התובעת נכונה ("לכל היותר") להפחית את מחיר הדלק. היא לא הסבירה מדוע אין להפחית את עלות שעת מנוע ומפעיל. על פי האמור בחוות דעתו של המהנדס הלווינג, יש להפחית מעלות התפעול לשעה הן את עלות הדלק, הן את עלות המפעיל והן 10% עלות תיקונים צמיגים ופחת. לטענת המהנדס הלווינג, עלות הציוד הבטל הינו 17% מערך הציוד העובד. לטענת התובעת הפחתה של 83% ממחירון דקל אינה סבירה, וכמו כן משיגה התובעת על הנחת העבודה של המהנדס לפיה "הציוד הבטל שהובא בחשבון הנו הציוד הנדרש לביצוע העבודה העיקרית בלבד" בטענה שזוהי הנחה שרירותית. המהנדס הלווינג הסביר מה נדרש לצורך ביצוע העבודה בכל אחד מן השלבים. לפיכך הנחת העבודה שלו אינה יכולה להיחשב כשרירותית. היא הנחה שהוסברה באופן מפורט בחוות דעתו, וכבר אישרתי אותה לעיל. אני מקבל את החישוב של המהנדס מטעם הנתבעת באופן חלקי. החישוב שערך הלווינג אינו כולל את כל הכלים שהוא קבע שהם נחוצים לצורך העבודה ולמרות קביעתו בחוות הדעת, שהוא לוקח בחשבון רק את שלושת הכלים הנחוצים לביצוע עיקר העבודה, כאשר הכלים האחרים יכולים להיות בשימוש זמן מוגבל. יש לחשב כזמן בטלה את בטלת כל הכלים הנחוצים לביצוע העבודה כפי שהוא עצמו מגדירם בחוות הדעת, גם אם חלקם משמשים לעבודה למשך זמן קצר, וזאת כיוון שעל הנתבעת לפצות את התובעת על בטלת כל הכלים ששימשו לביצוע העבודה, גם אם חלקם המתינו רק לתחילת העבודה ולא להמשכה, בניכוי חלקה באי הקטנת הנזק. 10.3 הקטנת הנזק- שימוש בכלים והתחלה מאוחרת של העבודה. לטענת הנתבעת התובעת צריכה היתה להקטין את הנזק שגרם לה צו הפסקת העבודה הן בשימוש בכלים בעבודות אחרות והן בהתחלת העבודה מוקדם ככל האפשר לביטול צו ההפסקה. הנתבעת טוענת שהתובעת לא השתמשה בכלים המושבתים בעבודות אחרות, בגלל שבחרה להשאיר את הכלים באתר משיקולי נוחות שלה. התובעת טוענת שהשאירה את הכלים באתר עקב הסתמכותה על התחייבות הנתבעת, לפיה תוך זמן קצר יבוטל צו ההפסקה ותחודשנה העבודות, וגם התריעה בפני הנתבעת מספר רב של פעמים במהלך העבודה, לרבות במכתביה מיום 22.6.03 ומיום 9.7.03, על הנזקים הנגרמים לה עקב הפסקת העבודה והכלים המושבתים, ללא ידיעה בדבר מועד חידוש העבודה, וניסתה להקטין את נזקיה. לטענת הנתבעת, היא לא הציגה בפני התובעת מצג לפיו העבודה תחודש בכל יום. איני מקבל את טענת הנתבעת בעניין זה כסבירה. בשל מחדלי הנתבעת, התובעת נאלצה להפסיק את עבודתה באתר, והנתבעת אינה יכולה להלין על התובעת שלא מצאה לה פרוייקטים בדיוק באותו זמן בו כליה שבתו. הנתבעת לא השיבה למכתבי התובעת שזמן קבלת ההיתר עומד להיות ארוך או שהתובעת רשאית להוציא את כליה ממקום העבודה. לא ניתן לצפות מהתובעת שתתכונן מראש למצב כזה ומאידך, כיוון שהתובעת ביקשה להשלים את העבודה, הרי לא יכלה לקחת על עצמה פרויקטים חדשים מבלי לדעת מתי תתחדש העבודה באתר הנתבעת. על כן, אני דוחה את טענת הנתבעת שהתובעת לא עמדה בנטל הקטנת נזקיה, בנושא זה. הנתבעת טוענת שלאחר ביטול הצו ביום 03.09.03, לא היתה כל מניעה שהתובעת תשוב לעבודה, אולם העבודה חודשה על ידה רק ביום 26.10.03. מכתב העירייה מיום 03.09.03 המודיע על ביטול צו הפסקת העבודה נשלח לד"ר מימרן ולקרן לשיקום מחצבות. לטענת התובעת, רק ביום 21.10.03 הודיעה לה הקרן על ביטול צו ההפסקה, אולם על פי נספח יד'1 לנספחים המצורפים לסיכומי התובעת עצמה, הודיעה הקרן לתובעת במכתב מיום 07.09.03 על חידוש העבודות. אמנם גם ביום 21.10.03 כתב צבי זיו, מזכיר הקרן לתובעת על חידוש העבודה וביקש כי תחילת העבודה תתואם יחד עם אדריכל שלף, אולם אין ספק שהנתבעת יידעה את התובעת כבר ביום 07.09.03 על ביטול צו הפסקת העבודה. לפיכך, אני קובע שהצו להפסקת העבודה שעמד בתוקפו מיום 19.06.03 ועד יום 03.09.03 גרם לתובעת הפסד של 12 שבועות עבודה, שכן יש לקחת בחשבון שבוע נוסף מיום שנודע לקרן לשיקום מחצבות על ביטול הצו ועד יום שנודע לתובעת, שהוא לפחות 10.09.03, אולם מכיוון שמדובר ביום רביעי בשבוע אני קובע שהיום הראשון שהתובעת יכולה היתה להתחיל את העבודה הוא יום ראשון, 14 לספטמבר, כך שהתובעת איבדה 66 ימי עבודה, שהם 87 ימים קלנדריים, בשל צו הפסקת העבודה. 10.4 סיכום נזק הכלים שבטלו מעבודה- לאור העובדה שיש לפצות את התובעת בגין כל הכלים שצוינו בחוות דעתו של הלווינג ככלים שדרושים לצורך העבודה, חישוב הפסדי התובעת בגין צו הפסקת העבודה הוא כדלקמן: סוג הציוד מחיר לש"ע מספר ש"ע מחיר יום עבודה בטלה- 17% מספר יח' ציוד ימי עבודה ערך שופל 102.53 9 922.77 156.87 2 66 20,706.84 מכבש 678.68 115.38 1 66 7615.08 משאית 197.25 9 1775.25 301.8 5 66 99,330 טרקטור 270 9 2430 413.1 2 66 54,516 דחפור D9 430 9 3870 657.9 1 66 43,421.4 מוטוגריידר 210 9 1890 321.3 1 66 21,205 סה"כ 246,794.32 11. צמצום העבודה ביום 23.10.03 התובעת טוענת כי ביום 23.10.03 הורתה לה הנתבעת, לפי דרישת מע"ץ, שלא לבצע הידוק ומילוי ברצועה ברוחב של 80 מ' מערבה לציר הכביש. דרישה זו צמצמה את העבודות בכ- 28% מהיקף העבודות. לטענת התובעת, ד"ר מימרן אישר בנספח יג' לתצהירו כי מדובר בצמצום של כ- 28% מכמות והיקף העבודה הנ"ל. זאת, בניגוד לסעיף 48 לתנאים הכלליים, לפיו שינויים יחייבו את הקבלן בהפרש של 25% מסכום החוזה. לטענת התובעת, ככל שהשטח צר יותר, עבודת ביצוע המילוי קשה יותר ומורכבת יותר וגורמת להארכת משך העבודה. לטענת הנתבעת טענות התובעת המתייחסות ל"צמצום העבודות" אינן ברורות. על פי טענת התובעת סך כל עבודות העפר שהיו בפרוייקט הוא 129,000 מ"ק מתוך 216,000 מ"ק בכל הפרויקט, כלומר ביום הפסקת עבודת התובעת היא ביצעה עבודות בהיקף פחות מ- 60% מהיקף הפרויקט כולו כך שאף אם נגרע מהפרויקט 28% זה כלל לא הפריע לתובעת שלא סיימה את עבודתה. כמו כן טוענת הנתבעת כי רצועה ברוחב 80 מ' צומצמה לכדי 50 מ' ושינוי זה בפרוייקט הוא שינוי קטן בהרבה מ- 25%. טענת התובעת כי ד"ר מימרן אישר בנספח יג' לתצהירו שמדובר בצמצום היקף העבודה בכ- 28%, נסמכת על תמונה שצורפה לנספח יג' לתצהירו מיום 30.07.07, שהיא תמונת לווין של המחצבה ועליה מסומן בכחול גבול תוכנית השיקום ובאדום קו 50 המטר מציר הכביש. בכיתוב מעל התמונה מציין ד"ר מימרן: "בסך הכל שטח תוכנית השיקום קטן בכ- 28% מכ- 70 דונם לכ- 50.3 דונם". אף אם השטח קטן ב- 28%, אין בכך כדי להוכיח שהיקף העבודה קטן ב- 28%, שכן היקף העבודה נמדד במילוי וחפירה של מ"ק עפר. על פי כתב הכמויות של המכרז היה מדובר על בור בנפח 216,000 מ"ק כאשר העבודה נחלקה באופן הבא: 12,000 מ"ק חפירה ומילוי; 201,000 מ"ק מילוי בחומר מובא; 3,000 מ"ק חיפוי בחומר מקומי. בתחשיב הנזק של התובעת מבקשת התובעת תשלום בגין 20,914 מ"ק שנחפרו ומולאו בתחום השיקום וכן בגין 129,164 מ"ק שנחפרו ומולאו מחוץ לתחום השיקום, כך שהתובעת טוענת שהיא ביצעה עבודות עפר בסך של 150,058 מ"ק. התובעת אם כך הספיקה, כך על פי טענתה שלה, לבצע כ- 69% מעבודות העפר באתר, כך שהפחתת שטח העבודה, שלא הוכח בדיוק כיצד השפיעה על כמות העפר, לא הפחיתה בכל מקרה את התוצאה הסופית מבחינתה של התובעת שלא סיימה את העבודה. אציין, כי אין קשר בין הפחתת העבודה עד 25% לפי התנאים הכלליים, לבין עבודה בשטח צר יותר. אפשר שעבודה בשטח צר יותר היא עבודה שונה, בין אם ההפחתה היא עד 25% ובין למעלה מזה. אין קשר בין הדברים, ולכן, בקשת פיצוי על פי סעיף זה אינה מתאימה לטענות התובעת. התובעת לא הוכיחה שצמצום השטח גרם לקשיים כלשהם בביצוע העבודה, מלבד אמירה בעלמא. לפיכך, אני דוחה את הטענה של התובעת שצמצום שטח העבודה בתקופה מסוימת ב- 28% מקנה לה זכות לפיצוי כלשהוא. 12. שינוי מיום 20.1.04 לטענת התובעת, ביום 20.1.04, נדרשה התובעת על ידי הנתבעת, שוב, לשנות את תכנון מילוי הבור, כך שיבוצע עד 50 מ' מציר הכביש במקום 80 מ'. לטענת התובעת, ככל שהשטח צר יותר, עבודת ביצוע המילוי קשה יותר ומורכבת יותר וגורמת להארכת משך העבודה. בעקבות זאת, דרשה התובעת דרישה כספית. התובעת לא חוזרת על דרישה כספית נוספת זו בתחשיב הנזק הסופי בסיכומיה וכמו כן, במכתב התובעת מיום 10.02.04, לאחר שהתקיים דיון בהשתתפות כל הצדדים לגבי הפסקת העבודה של התובעת, נכתב כי "כמו כן, החפירה בוצעה במלואה ובוצע כ- 80% ממילוי הבור, לפי קו 80 מ' מציר הכביש", כך שעל פי טענת התובעת, היא לא ביצעה את המילוי שנדרש ביום 20.01.04. אני דוחה את טענות התובעת לעניין זה. 13. האם הפסיקה הנתבעת את העבודות של התובעת באתר ביום 8.2.04 ביום 8.2.04 התקיים דיון בין הצדדים. לטענת התובעת, החליטה הנתבעת ביום 8.2.04 להפסיק את ההתקשרות עם התובעת ולסלק את התובעת מהאתר. התובעת עמדה על כך שישולמו לה כל הסכומים המגיעים לה בגין העבודות שביצעה והנזקים שנגרמו לה. בסיכום הדיון שהתקיים ביום 08.02.04 עולה כי ד"ר מימרן סקר את השתלשלות הפרויקט באופן כללי, הדגיש את החריגות מההסכם והודיע כי הנהלת הקרן לשיקום מחצבות החליטה, בכפוף לחוות דעתה של עו"ד לוין, להפסיק את ההתקשרות, תוך התחייבות לשלם את ההוצאות המגיעות לתובעת על פי החוזה עד להפסקת העבודה. מנהל התובעת הודיע כי אין לו התנגדות להפסיק את ההתקשרות ולהתחשבן על ההוצאות. מכאן, שהנתבעת היא שהפסיקה את עבודתה של התובעת ביום 8.2.04. 14. האם הפסקת העבודות היתה הפרה של ההסכם כאמור לעיל, התובעת הפרה את ההסכם, הן בכך שלא ביצעה הידוק על ידי מכבש בשכבות של 20 ס"מ, והן במילוי עפר ופסולת בניין במקום החול שאושר למילוי, במספר מקרים. הן האדריכל שלף, הן עו"ד לוין והן ד"ר מימרן התרו בתובעת במכתבים ובדוחות הפיקוח פעמים רבות, לרבות מכתב מיום 12.11.03, אז התרתה עו"ד אילנה לוין ממשרד התשתיות הלאומיות שוב בתובעת, בכותבה ששוב הופר החוזה על ידי ניצול פסולת כחומר מילוי באתר השיקום, וכי אם החוזה יופר פעם נוספת תבטל הקרן לשיקום מחצבות את ההתקשרות עם התובעת ותפסיק את עבודתה באתר. על פי סעיף 63 (ג) לתנאים הכלליים, כאשר יש בידי המנהל הוכחות שהקבלן אינו מבצע את העבודה בהתאם למפרטים, לתוכניות וליתר מסמכי החוזה, ולאחר שהתראות בעניין זה לא נשאו תוצאות ניתן לבטל את החוזה ולסלק את ידו של הקבלן מן האתר. לאור העובדה שהתובעת לא ביצעה את העבודה כפי שנדרשה לעשות בחוזה ובמפרטים, ולאור ההתראות הרבות, שלא הובילו לתיקון קיום ההסכם על ידי התובעת, אני קובע שהפסקת העבודה וסילוק התובעת מאתר העבודה אינו הפרה של החוזה, אלא הנתבעת פעלה על פי הוראות החוזה ועל פי זכויותיה. 15. כמות העבודה שבוצעה על ידי התובעת התובעת שלחה לנתבעת ביום 18.2.04 מכתב דרישה, בצירוף חשבון סופי, תוכניות ודפי ריכוז. לאחר מכן הגישה חשבון סופי מתוקן, הכולל את תוספת המחיר המגיעה לה בגין ההידוק המבוקר, בתקופה שביצעה אותו. במכתב הדרישה העמידה התובעת את דרישתה לתשלום עבור 108,250 מ"ק שנמדדו בגין חפירה ומילוי מחוץ לתחום השיקום בנוסף ל- 20,914 מ"ק שנמדדו בגין חפירה ומילוי בתחום השיקום. לטענת התובעת בהתאם למדידת מודד מוסמך מטעם הקרן בחודש מרץ 2004 נמדד: מילוי בנפח : 125,937.51 מ"ק חפירה בנפח: 16,499.90 מ"ק לטענת הנתבעת, התובעת חרגה מכמות המצוינת בכתב הכמויות ביותר מ- 10% ולא ביקשה לכך כל אישור, הנחוץ לפי ההסכם, ולכן כמות החומר המרבית שניתן להכיר בה היא חפירה בנפח של 13,200 מ"ק. לטענת הנתבעת, חומר החפירה משמש כאמור אף הוא למילוי ולכן יש להפחיתו מכמות המילוי הכללית הנמדדת, ולפיכך כמות החומר המרבית בסעיף מילוי החומר המובא שניתן להכיר בה היא 109,437.61 מ"ק, כלומר כמות המילוי בהפחתת 16,499.90 מ"ק חפירה. אני מקבל את המדידות של החומר מטעם הנתבעת. איני מקבל את אופן החישוב של הנתבעת לגבי כמות החומר המרבית בסעיף מילוי החומר. מחד, טוענת הנתבעת שהיא אינה מכירה בכל הנפח של החפירה כיוון שהתובעת חרגה מהכמות המצוינת בכתב הכמויות (שהיא 12,000 מ"ק) ביותר מ- 10%. לכך יש הצדקה כאמור בחוזה. ואולם, בנשימה אחת, מבקשת הנתבעת לקזז מן התשלום בסעיף "מילוי בחומר המובא" את כל הכמות שנחפרה על ידי התובעת משמע, 16,499.90 מ"ק ולשלם בעבור 109,437.61 מ"ק בלבד. הנתבעת אינה יכולה "להרוויח פעמיים" מחד לא להתחשב בכל הכמות שנחפרה ומאידך להתחשב בה לצורך קיזוז התשלום. על הנתבעת לקזז מכמות החומר למילוי את אותה כמות בה היא מתחשבת לצורך תשלום- משמע 13,200 מ"ק. לפיכך אני קובע שכמות העבודה שבוצעה על ידי התובעת היא: חפירה בנפח: 13,200 מ"ק מילוי בנפח :112,737.51 = 13,200 מ"ק- 125,937.51 מ"ק 16. קיזוז בגין אי ביצוע כנדרש הנתבעת קיזזה מהמגיע לתובעת "השבה בגין אי ביצוע כנדרש". התובעת טוענת שזהו קיזוז חדש שלא בא זכרו בכתב ההגנה, והוא מנוגד לאישור הנתבעת בכתב לפיו העבודה מבוצעת כנדרש בחוזה, ובניגוד למכתבה של הנתבעת מיום 28.3.04, בתגובה לחשבון הסופי של התובעת, לפיו לא הזכירה קיזוז זה, ושמרה לעצמה רק את תביעת הפיצוי בגין איחורים בביצוע העבודה לפי ההסכם. הקיזוז בגין אי ביצוע כנדרש של 23% קוזז מהתובעת עוד קודם להגשת התביעה, כבר עם מתן חוות דעתו של המהנדס בנארי מיום 14.04.03. הטענה כאילו מדובר בקיזוז חדש, שהתובעת לא ידעה עליו, היא טענה לא נכונה, שכן עוד טרם החלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים ידעה היטב התובעת על הקיזוז. כאמור לעיל, קבעתי שקיזוז זה היה כדין לאור העובדה שהנתבעת לא אישרה לתובעת ביצוע תקין של העבודה, וגם לאחר ה- 20.05.03, המשיך האדריכל שלף להתריע על הפרות חוזרות ונשנות של המפרט ואופן ביצוע העבודה, בעיקר בעובדה שההידוק נעשה בשכבות של 70-80 ס"מ במקום בשכבות של 20 ס"מ כנדרש במפרט. על כן, בדין קוזז שיעור זה. 17. סיכום המגיע לתובעת. 17.1 חפירה ומילוי בתחום השיקום התובעת טוענת שהיא זכאית לסך של 125,484 ₪ לפי 6 ₪ למ"ק כפול 20,914 מ"ק שנמדדו. הנתבעת מדדה 16,499 מ"ק, אך לטענתה, מאחר שמדובר בכמות הגדולה ביותר מ- 10% מהכמות החוזית המוערכת, אין התובעת זכאית אלא לתוספת של 10%, דהיינו הכמות המקסימלית שיש לאשר לתובעת היא 13,200 מ"ק. אני מקבל טענה זו, והתובעת אינה זכאי ליותר מהמגיע לפי ההסכם, דהיינו 12,000 מ"ק בתוספת עד 10%. מכיוון ששני הצדדים מסכימים שבפועל היתה כמות גדולה יותר, אין זה משנה כמה גדולה יותר היתה הכמות, שכן התובעת זכאית לכל היותר ל- 13,200 מ"ק. במכתב הנתבעת מיום 28.3.04 אישרה שהתובעת זכאית בשל סעיף זה לתשלום של 79,200 ₪, לפי 13,200 מ"ק. כעולה מתצהיר הנתבעת, היא טוענת היום שלא מגיע לתובעת כל תשלום, משום שהחומר משמש גם למילוי ולכן יש לקזזו מכמות המילוי הכללית. התובעת טוענת כי הדבר מנוגד למסמכי המכרז ולכתב הכמויות שבו תומחרו שני הסעיפים בנפרד ולא כחופפים. אין חולק שבכתב הכמויות תומחרה החפירה והמילוי באופן שונה מהסעיף לגבי המילוי בחומר מובא. כמו כן אין חולק על התחייבות הנתבעת מיום 28.03.04 ולפיכך אני קובע כי אף אם השתמע מתצהיר הנתבעת כי לתובעת לא מגיע תשלום בגין חפירה ומילוי, טענה זו עומדת בסתירה לאמור בחוזה ובכתב הכמויות. ולפיכך אני קובע כי התובעת זכאית לתשלום בסך 79,200 ₪, לפי 13,200 מ"ק. 17.2 חפירה ומילוי מחוץ לתחום השיקום התובעת טוענת שהיא זכאית לסך של 541,250 ₪ לפי 5 ₪ כפול 109,000 מ"ק מתוך 129,164 מ"ק שנמדדו. הנתבעת אישרה מדידה של 125,937 מ"ק, שאותה אני מקבל. ואולם, הנתבעת הפחיתה מכמות זו את הכמות של 16,499 מ"ק שנמדדה (ולא שולמה) בסעיף הקודם. בנוסף על כך, קיזזה הנתבעת 23% בגין "אי הידוק כנדרש". כאמור לעיל קבעתי כי הקיזוז של 23% הוא קיזוז כדין לאור העובדה שהתובעת לא פעלה לפי האמור במפרט. מאידך קבעתי כי לגבי הפחתת חומר החפירה מחומר המילוי, הנתבעת אינה יכולה "להרוויח פעמיים" מחד לא להתחשב בכל הכמות שנחפרה ומאידך להתחשב בה לצורך קיזוז התשלום. על הנתבעת לקזז מכמות החומר למילוי את אותה כמות בה היא מתחשבת לצורך תשלום- משמע 13,200 מ"ק. לפיכך אני קובע שהתובעת זכאית לתשלום בגין חפירה ומילוי מחוץ לתחום השיקום (על פי סעיף 1.02) לכתב הכמויות בכמות של מילוי בנפח : 112,737.51 = 13,200 מ"ק- 125,937.51 מ"ק, משמע,לאחר קיזוז 23%, התובעת זכאית לתשלום סך של 434,039.40 ₪. 17.3 תוספת מחיר בגין הידוק מבוקר התובעת טוענת כי עלות תוספת העבודה לשם ביצוע הידוק ברמת צפיפות 98% היא 8.4 ₪ למ"ק, לפי מחירון דקל (בתוספת רווח קבלני ותוספת אילת) העומד על 13.4 ₪ למ"ק, בהפחתת המחיר החוזי של 5 ₪ למ"ק. לפי כמות של 100,000 מ"ק, תובעת התובעת סך 844,000 ₪. (המכפלה של 100,000 ב- 8.4 היא 840,000). התובעת לא ביצעה הידוק מבוקר, ולא הציגה דוחות של בדיקות שיוכיחו כי בוצע הידוק מבוקר, ולפי קביעתי לעיל, אין מקום להסיק מדברי הנתבעת הודאה בכך שהתובעת ביצעה הידוק מבוקר החל ממועד כלשהוא, ולפיכך אני דוחה טענתה זו. 17.4 תקורה התובעת תובעת הוצאות תקורה לפי סעיף 42 לחוזה בסך 276,076 ₪. סעיף 42 לחוזה עניינו סילוק תביעות סופי ומוחלט במקרה של עיכוב ביצוע על ידי כוח עליון או מנסיבות שאינן בשליטת הקבלן בגין תקופת העיכוב. לטענת הנתבעת אין התובעת זכאית לתשלום כלשהו עבור תקורה כיוון שלטענה היא אחראית לעיכוב ביצוע העבודה. לחילופין טוענת הנתבעת כי אף אם ייקבע כי יש לשלם לתובעת הוצאות תקורה, אין בסיס לתוספת שנתבעה, וחישוב ההוצאות עומד לכל היותר על סך של 123,520.24 ₪. קבעתי לעיל שהנתבעת אחראית לעיכוב ביצוע העבודה. על כן, צו הפסקת העבודה הינו נסיבות שאינן בשליטת הקבלן, והוא זכאי לפיצוי לפי סעיף 42. הנתבעת אינה חייבת לשלם עבור תקורה בתקופת הביצוע החוזית, או בתקופה שבה התמשכה העבודה על ידי התובעת מעבר לתקופת הביצוע החוזית, אלא רק בגין תקופת עיכוב ביצוע העבודה עקב הפסקת העבודה, דהיינו עבור 87 ימים קלנדריים. חישוב התקורה נעשה לפי אחוז ההוצאות המוסכם שהוא 6% מתוך סכום החוזה שהוא 1,317,000 ₪, מחולק לתקופת הביצוע, 90 יום, כפול 87 ימים. הסכום הוא 76,386 ₪ , אבל מכיוון שהנתבעת הגיעה לסכום של 123,520 ₪, אאמץ סכום זה. על פי סעיף 42 (8) לתנאים הכללים: התשלום עבור הוצאות התקורה הנוספת לפי סעיף קטן (5) מהוה פיצוי מלא בגין הוצאות הקבלן עקב התמשכות הביצוע, הן במקום המבנה והן מחוץ למקום המבנה, ומעבר לפיצוי כאמור לעיל, הקבלן לא יהיה זכאי לכל תוספת או פיצוי נוסף עקב התמשכות ביצוע המבנה. מכאן, שעל התובעת לבחור בין קבלת פיצוי על התקורה או קבלת פיצוי עבור בטלת כלים. אין הוא זכאי לשניהם, ובמקרה שבו הוא תובע תקורה לפי סעיף 42 לא יהיה זכאי לשום פיצוי אחר בגין העיכוב. מאחר שהפיצוי בשל בטלת כלים עולה על הפיצוי בגין תקורה, תקבל התובעת רק פיצוי בשל בטלת כלים ולא פיצוי לפי סעיף 42. 17.5 פיצוי בגין הפסקת העבודה התובעת תובעת פיצוי בשל הפסקת העבודה בסך 11,255 ש"ח לפי סעיף 46 לחוזה. סעיף 46 חל במקרה של הפסקת עבודה, אולם בעניננו, הופסקה עבודת התובעת בגין ביטול החוזה עקב הפרתו. קבעתי לעיל שהפסקת העבודה אינה מהווה הפרת חוזה מצד הנתבעת ולפיכך התובעת אינה זכאית לפיצוי בגינה. אני דוחה את התביעה לעניין זה. 17.6 בטלת כלים התובעת תובעת בגין בטלת כלים סך 2,244,70 ₪. כאמור בסעיף 10 לפסק הדין קבעתי שהתובעת זכאית לתשלום בגין בטלת כלים בסך 246,794.32 ₪. 17.7 אובדן רווח קבלני לטענת התובעת, עקב סילוקה מהאתר, נמנע ממנה להשלים את ביצוע העבודות והרווח הקבלני בשיעור של 12% שהיתה צפויה להרוויח לו היתה הנתבעת מאפשרת לה השלמת ביצוע העבודות, בסך 78,120 ₪. קבעתי לעיל שהפסקת העבודה אינה מהווה הפרת חוזה מצד הנתבעת, שכן הנתבעת הפסיקה את עבודת התובעת כתוצאה מביטול החוזה עקב הפרתו על ידי התובעת. לפיכך, מאחר שפיצויים ניתנים לנפגע בשל הפרה על ידי המפר, והנתבעת לא הפרה את החוזה, התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין אובדן רווח קבלני. אני דוחה את התביעה לעניין זה. 17.8 יתרת התשלום הנתבעת שילמה לתובעת 385,095 ₪ ולטענת התובעת הודתה שנותרה חייבת 115,000 ש"ח נוספים. אני מקבל את טענת התובעת בעניין זה. מכתב הנתבעת מיום 28.03.04 אינו מותיר ספק כי הנתבעת התחייבה לשלם יתרה של 115,000 ₪ בגין עבודת התובעת. הנתבעת מבקשת לקזז את כל התשלומים ששילמה לתובעת מכל סכום שייפסק לחובתה וזאת בהתאם לסעיף 64 לחוזה לפיו "המזמין רשאי לקזז כנגד כל סכום המגיע ממנו על פי חוזה זה, כל חוב המגיע לו על פי חוזה זה...." התשלומים לתובעת אינם חוב המגיע לנתבעת ולפיכך אין לקזזם כנגד חיובי הנתבעת לשלם סכומים נוספים. אולם החישוב שאערוך הוא חישוב כללי וממנו יופחת הסכום שכבר שולם לתובעת בגין עבודתה. 18. סיכום אני מקבל את התביעה בחלקה וקובע כי לתובעת מגיעים התשלומים הבאים מאת הנתבעת: חפירה ומילוי בתחום השיקום (סעיף 1.01) 79,200 חפירה ומילוי מחוץ לתחום השיקום (סעיף 1.02) 434,039.40 בטלת כלים 246,794.32 סך הכל 760,033.72 ₪ הנתבעת זכאית לקיזוז הסכום ששולם על ידה וכן קיזוז הקנס בגין איחור במסירת העבודה: קנס בגין איחור של 183 ימים במסירת העבודה91,500 תשלומים ששולמו 385,095 סך הכל 476,595 ₪ לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 283,438.72 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 22.9.04 ועד לתשלום המלא בפועל. לענין הוצאות, מכיוון שעיקר התביעה נדחתה, משמע הנתבעת זכאית לשכר טירחת עו"ד, ומאידך התובעת זכתה לסכום כלשהוא, שהנתבעת לא היתה מוכנה לתת לה לפני ההליכים, איני עושה צו להוצאות. תובעת שילמה את המחצית השניה של האגרה קודם שהסכימה שלא לקיים הוכחות אלא לוותר על חקירת העדים ולהגיש סיכומיים בכתב. לפיכך, אם סכום המחצית השניה של האגרה לא הוחזר לתובעת, אני מצווה על החזרתו לתובעת. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים ניתן היום כ' באב, תשס"ח (21 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים. מנחם רניאל, שופט מחפרון (שופל)ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מכרזשופלכרייה וחציבה