בפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית (עד למועד הגשתה למעשה) על ידי המבקשת במסגרת בש"א 32891/05. ביום 16.3.05 פנתה המבקשת אל המשיב 1, בבקשה למסור לעותרת, לעיון והעתקה, את כל המידע המצוי בידי המשיב 1 בנוגע לתכשיר קופורוקס. ביום 19.6.05 סירב המשיב למסור את המידע המבוקש ומכאן העתירה שהוגשה ביום 7/11/05. לטענת המבקשת הכנת העתירה הייתה כרוכה במחקר ובאיסוף חומר, עניינים שהתארכו קמעה הן בשל מורכבותו היחסית של העניין, והן בשל הפגרות. עוד טוענת המבקשת כי כאשר במסירת מידע עסקינן, אין כל חשש ממשי, כי חלוף הזמן יגרום שינוי לרעה במצבם של המשיבים, וכי העתירה מעלה עניין חשוב, בנושא שעלולה להיות בו השלכה על בריאות הציבור. אין בידי להיענות לבקשה להארכת מועד. המבקשת מתייחסת לדיני השיהוי, כפי שהיה נהוג כאשר עתירות כאלה הוגשו לבג"ץ, ברם מאז הקמת בתי המשפט לעניינים מנהליים כפופים לוחות הזמנים על ידי הוראותיהן של תקנות 3 ו-4 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות). בהקשר זה קבע כב' השופט חשין בעע"מ 1981/02 קיסר הנדסה ופיתוח נ' מדינת ישראל (תקדין-עליון 2002(1), 610), לאמור: "לנושא המועדים נודעת חשיבות ממעלה ראשונה לעניין הגשתן של עתירות מינהליות. ימינו אלה אינם עוד כימים שבעבר. בעבר היו נושאי משפט מינהלי באים לדיון ולהכרעה לפני הבג"ץ, ובכפיפות להוראות חוק ספציפיות לא שלטה במועדי עתירות לבג"ץ אלא מלכת השיהוי בלבד. הגשת עתירה לאחר עבור חודשים מיום היווצר העילה... לא עצרה בעד עותרים אלא אם שינו משיבים את מצבם לרעה... עידן זה חלף-עבר ככל שהמדובר הוא בנושאי מישפט מינהלי המצויים בסמכותו של בית-המשפט המחוזי בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים. משנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית משפט, זו הדרך בה שומה עלינו ללכת ואלה מועדים שהוטל עלינו לכבדם". (הדגשה שלי - ד.פ.). ומה קובעות התקנות? תקנה 3(ב) קובעת, כי העתירה תוגש: "בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם...". תקנה 4 מוסיפה וקובעת, כי - "בית המשפט רשאי לדחות עתירה אם ראה כי בנסיבות הענין היה שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך המועד של ארבעים וחמישה ימים כאמור בתקנה 3(ב)...". התקנות קבעו כי אין להשתהות בהגשת העתירה אף כשמדובר בתוך מרחב הזמנים של ה-45 יום. התכלית המונחת ביסוד תקנות אלה היא זירוז ההליכים בעתירות מינהליות במטרה להגיע להכרעה מהירה במחלוקת שנפלה בין הפרט לרשות (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, תל-אביב תשס"ה, עמ' 768). נוסף לכך יש לציין את הוראות סעיף 17(א) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, המקצר את המועד להגשת עתירה לפיו ל-30 ימים מיום קבלת ההודעה על ההחלטה. לאור זאת היתה המבקשת צריכה להגיש עתירה זו תוך 30 יום, דהיינו ביום 2/9/05 (ר' תקנה 44 לתקנות בימ"ש לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א - 2000) ולא כפי שנעשה בפועל ביום 7/11/05. העתירה שבפנינו מוגשת באיחור. אין בידי לקבל את טעם הדחיה אליבא דהמבקשת. במקרים כגון דא היה מן הראוי להגיש את העתירה בזמנה על סמך החומר שנאסף עד אותו המועד, במצורף לבקשה להשלים את חומר הרקע בעת הגשת עיקרי הטיעון. מן הדין היה, שהמבקשת לפחות תגיש את בקשת הארכת המועד בתוך הזמן הקבוע על פי חוק חופש המידע והתקנות, ובזמן אמת היה עליה לטעון שטרם הספיקה לאסוף את כל החומר הדרוש לה. המבקשת בחרה שלא לפעול כאמור, ואין ספק שהתנהגות זו מעידה על זלזול בסדרי הדין, כאשר לא נתבקשה הארכת מועד בזמן ולא ניתנו נימוקים המצדיקים הארכה. אשר על כן אני דוחה את הבקשה להארכת מועד. התוצאה המתקבלת היא, שאני מוחקת את העתירה על הסף. המבקשת תישא בתשלום ההוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך של 8000 ₪ + מע"מ. ניתנה היום 29/11/05, בהיעדר. המזכירות תשלח עותק החלטה זו, בהמצאה כדין, לב"כ הצדדים. ד"ר דרורה פלפל, שופטת הארכת מועדהארכת מועד להגשת עתירה