רשות ערעור למועצה הארצית 1. העותרת עתרה כי בית המשפט יבטל את החלטת המשיב 1 מיום 29.7.07 (להלן: "ההחלטה"). בהחלטה דחה המשיב 1 את בקשת העותרת להתיר לה, בהתאם לס' 110 (א) (2) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה -1965, לערור בפני המועצה הארצית לתכנון ובניה (להלן: "המועצה הארצית") על החלטת המשיבה 2 (להלן: "הוועדה המחוזית") לאשר למתן תוקף את תוכנית מס' מד/1/3 (להלן: "התוכנית"). 2. התוכנית מתייחסת להקמת תחנת תדלוק על כביש 443. העותרת טוענת כי התחנה המיועדת לקום על שטחים המיועדים על פי תוכנית מתאר תמ"מ 2/3ג' לאזור יער. העותרת טענה כי תוכנית המיתאר לאזור המרכז החילה על שטחי היער נושא התוכנית, את תוכנית המיתאר הארצית ליערות - תמ"א 22. לטענת העותרת, הוועדה המחוזית התעלמה מתחולתן של תוכניות מיתאר ארציות ומחוזיות, ולכן לא היתה לה סמכות לשנות את הייעוד מיער לתחנת תדלוק, אלא בכפוף לתנאים שנקבעו בתוכניות. לכן, העותרת מבקשת כי בית המשפט יקבע כי היה מקום לתת לה רשות לערור על החלטת הוועדה המחוזית - למועצה הארצית, שהיא המוסד התכנוני העליון. 3. יובהר בראשית הדברים כי ההחלטה נושא העתירה דנן היא החלטה שלא לתת לעותרת רשות לערור על החלטת הוועדה המחוזית. לכן, אין מקום לכך שבית המשפט יקבע באופן פוזיטיבי את עמדתו במחלוקות שנפלו בין הצדדים ושיפורטו להלן. בית המשפט נדרש לבחון את השאלה האם מן הראוי לתת רשות ערעור למועצה הארצית, ואם התשובה לשאלה זו תהיה בחיוב - כי אז יהיה מקום כי המועצה הארצית, שהיא הגוף התכנוני הרלוונטי, ייתן את דעתו לכל המחלוקות הפרשניות שבין הצדדים, ויכריע בהן. ההליכים הקודמים 4. הוועדה המחוזית קיימה דיון בהתנגדות קודמת של העותרת לתוכנית, התנגדות שנסמכה על נימוקים אחרים. התנגדות זו נדחתה (ר' ההחלטה נספח ג'2 לעתירה). גם על החלטת הדחייה הקודמת בקשה העותרת כי תינתן לה רשות לערער, ובקשתה נדחתה (נספח ד' 2 לעתירה). העותרת הגישה עתירה קודמת לבית המשפט ביחס להחלטה זו (להלן: "העתירה הקודמת"), שנדונה בפני כב' השופט דר. ורדי (עת"מ 2628/06). העתירה הקודמת נדחתה (ר' את פסה"ד נספח ה'2 לעתירה). 5. לאחר שהעתירה הקודמת נדחתה, הפנה המשיב 3, מינהל התכנון של משרד הפנים, את תשומת לבה של הוועדה המחוזית לכך שנפלו פגמים בתוכנית, והוא הורה לוועדה המחוזית לדון מחדש בתוכנית. העותרת הוזמנה לדיון הנוסף, והעלתה את טענותיה בהתנגדות לה. ביום 13.6.07 החליטה הוועדה המחוזית לדחות את התנגדות העותרת. העותרת שבה והגישה בקשה להתיר לה לערור למועצה הארצית, ובקשתה זו נדחתה ביום 29.7.07 - זוהי ההחלטה נושא העתירה הנוכחית. טענות העותרת 6. העותרת היא בעלת שתי תחנות תדלוק הסמוכות לתחנה נושא העתירה דנן, ומכאן זכות העמידה שלה. העותרת טענה, כאמור, כי התוכנית נושא העתירה מהווה שינוי שלא כדין לתוכניות מיתאר מחוזיות - תמ"מ 2/3ג', ותמ"מ 21/3. שינוי תוכניות המיתאר הללו מחייב, כך נטען, אישור של המועצה הארצית לתכנון ובניה, ומשאישור כזה לא התקבל, התוכנית לא היתה יכולה להתקבל. 7. העותרת טענה כי המקרקעין עליהם התחנה אמורה לקום מיועדים לאזור יער, ולכן לא ניתן להקים עליהם תחנת תדלוק. לטענתה, תוכנית המיתאר תמ"מ 3/2ג' קבעה בס' 11.2.2 בה את ייעוד המקרקעין ל"שטח המיועד לנטיעת עצים ושיחים ליצירת יער". כן טוענת העותרת כי על השטח חלה תוכנית תמ"מ 21/3 המאמצת את ייעוד היער שנקבע בתמ"מ 3/2ג', ומחילה את הוראותיה של תמ"א 22 על שטחי היער בתוכנית. 8. העותרת טוענת כי שינוי הייעוד בשטח התחנה נאסר מכוח הוראות תמ"א 22 - וזאת הן לאור ס' 9ב' לתמ"א 22 (שאוסר על שינוי ייעוד של שטח שהוא מעל עשירית משטח היער), והן לאור שינוי מספר 1 לתמ"א 22 (להלן: "שינוי מס' 1"). מכוח שינוי מספר 1, כך נטען, נקבעו תנאים לשינוי ייעודו של יער נטע אדם מוצע, תנאים שהתוכנית דנן לא עמדה לפחות בשניים מהם - לא הוצעה חטיבת קרקע חלופית ליער, ולא ניתנה הסכמה של המועצה הארצית (ר' ס' 9א' לשינוי מס' 1, ס"ק א' וס"ק ה'). 9. העותרת טוענת גם כי התוכנית איננה תואמת את הוראות תיקון מס' 4 לתמ"א 18, ביחס לטווחים המותרים לחיבורי כניסה ויציאה לתחנות דלק הממוקמות בקרבה לצמתים. בית המשפט כבר דחה טענות אלה של העותרת בעתירה הקודמת שהיא הגישה, אולם לטענתה של העותרת, אם יוחלט להתיר דיון במועצה הארצית, גם עניינים אלה צריכים להבחן על ידיה. העותרת טענה כי ההחלטה שלא לתת לה רשות ערעור איננה סבירה, וכי אישור התוכנית יוצר השפעה סביבתית ניכרת, ולא רק על העיר מודיעין. טענות המשיבים 10 מנגד טענו המשיבים, כי יש לדחות את העתירה. הם טענו כי העותרת לא באה לבית המשפט בניקיון כפיים, שכן בעתירה הקודמת היא הסתירה את היותה בעלת ענין כלכלי בתחנות תדלוק סמוכות מתחרות. עוד נטען כי העותרת הוזמנה לדיון הנוסף של הוועדה המחוזית לפנים משורת הדין, ולמעשה כלל לא היה מקום להזמינה. עוד נטען כי העותרת השתהתה בהגשת העתירה, שכן העתירה הוגשה 46 יום לאחר משלוח ההודעה על ההחלטה, מה עוד שהיה מקום בנסיבות הענין כי העתירה תוגש במועד מוקדם הרבה יותר. 11. לגופו של ענין טענו המשיבים, כי בהתאם לתיקון 4 בתמ"א 18, אם לא נקבעו בתוכנית מיתאר הוראות בדבר תחנת דלק, לא יהיה צורך מטעם זה בלבד, בשינוי תוכנית מיתאר לצורך הפקדת תוכנית לתחנת דלק. באשר לתמ"מ 2/3ג', נטען כי יש ניתן היה לאשר את התוכנית דנן גם לאור הוראותיה של תמ"מ 2/3 ג'. באשר לתוכנית תמ"מ 21/3, נטען כי היא איננה חלה, ולו היתה חלה, אחד השימושים המותרים על פיה הוא "תחנת תדלוק". באשר לתמ"א 22, נטען כי היא איננה מייעדת את השטח ליער. לו היתה תמ"א 22 חלה בעקיפין, הרי היה מקום לאפשר את השינוי, לאור הוראות תמ"מ 3/2ג'. זאת ועוד, תמ"א 22 מתירה את שינוי הייעוד של עשירית משטח היער - וכאלה הן הנסיבות בענייננו. מתי תינתן רשות ערעור למועצה הארצית? 12. המשיבים טענו כי אין מקום למתן רשות ערעור על החלטת הוועדה המחוזית, שכן - כפי שנקבע כבר על ידי כב' השופט ורדי בעתירה הקודמת, אין מדובר בנושא עקרוני שהוא במחלוקת ציבורית קשה, אלא בתוכנית נקודתית שאין לה השפעה רחבה. 13. סעיף 110 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, קובע כי ליו"ר הועדה המחוזית רשות לשקול בקשה למתן רשות לערור על החלטתה של הועדה המחוזית בפני המועצה הארצית. המחוקק לא קבע מהם השיקולים שעליו לשקול ביחס לכך. 14. בעבר הובעו בבתי המשפט המחוזיים דעות שונות בענין זה. גישה אחת, אשר ניתן לכנותה "הגישה המצמצמת", גרסה כי יש להעניק רשות לערור בפני המועצה הארצית רק כאשר מדובר בתכניות בעלות השלכות תכנוניות כלל-ארציות או הנוגעות לקביעת מדיניות כלל-ארצית (ר' למשל פסק דינה של כב' השופט ד' פלפל בעת"מ (ת"א) 2041/98 עפר-פלחי נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מרכז (לא פורסם). גישה אחרת, שניתן לכנותה הגישה המרחיבה, גורסת כי די בכך שמדובר בנושאים בעלי חשיבות תכנונית וציבורית רחבה (ר' למשל עת"מ (ים) 266/01 החברה להגנת הטבע נ' יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (לא פורסם)). בעת"מ (חי') 136/99 תרזליט בע"מ נ. יושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה (להלן: "ענין תרזליט") עלתה שאלה דומה - כאשר בקשת העותרת למתן רשות לערער על החלטתו של המשיב, נדחתה. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיאה גלאור), קבל את העתירה. בית המשפט קבע כי אין בקבלת העתירה משום קבלת עמדת העותרת לענין מדיניות הוועדה - אלא שנושאים אלה, כך נקבע, ראוי שייבחנו בהיבט מקצועי תכנוני על ידי הערכאה המקצועית הגבוהה ביותר, היא המועצה הארצית. עוד קבע בית המשפט באותו ענין כי: "העותרת מעלה שאלות בעלות השלכה כלל-ארצית, הנוגעות לאופן יישומן ופרשנותן של תמ"א 18 ותמ"א 31 ... אין זה סביר כי ליישום החוק והתוכניות הרלוונטיות (תמ"א 18 ותמ"א 31), שהינן תוכניות מיתאר ארציות, תהיינה , אולי, פרשנויות שונות במחוזות שונים, כאשר הוועדות המחוזיות "חוסמות" למעשה בפני המועצה הארצית את האפשרות להביע את דעתה על המדיניות המותווית בידי המחוזות, ואף להנחות את המחוזות למדיניות כללית אחידה". 15. ההלכה המנחה ביחס למתן רשות ערעור למועצה הארצית, היא פסה"ד ועד שכונת עין כרם נ. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים (עע"מ 3663/02 פ"ד נ"ז(2) 882). באותו ענין קבע בית המשפט העליון (כב' השופט אור) כי: "... מסופקני אם ניתן, או רצוי, לעצב כבר עתה קריטריונים חדים וברורים אשר ינחו את יושב ראש הוועדה המחוזית להפעיל את הסמכות המוקנית לו בסעיף 110 לחוק... יש לפסוע בענין זה צעד אחר צעד, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו לפי נסיבותיו הספציפיות. בשלב זה הייתי מסתפק באמירה הכללית בלי למצות ובלי לפרט, שכדי שתינתן רשות ערעור למועצה הארצית, נדרש שהענין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה, אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה". אני סבורה כי בפסק דין זה קבל בית המשפט את הגישה הרחבה, בקובעו כי יש לערב את המועצה גם בנושאים בעלי "השלכה רחבה". 16. לאחר פסק הדין בענין ועד שכונת עין כרם, ניתנו פסקי דין נוספים של בית המשפט המחוזי. בעת"מ (ת"א)2076/04 גומעה ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה (טרם פורסם; להלן: "ענין גומעה") כי : "אני סבור שהערתו הכללית של השופט אור בפרשת ועד שכונת בית כרם מתייחסת לערר שעניינו שאלה של מדיניות תכנונית. כאשר הענין התכנוני הוא בעל השלכה רחבה או נתון במחלוקת ציבורית קשה או שיש לו חשיבות גדולה במיוחד, כי אז ראוי להעמיד את המדיניות הנקוטה בידי מרחב התכנון המחוזי לבחינה של מוסד התכנון הארצי" (ור' גם ר' עת"מ (נצרת) 1050/05 מעיין מירון פיתוח והשקעות בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז הצפון (לא פורסם), ועת"מ (ים) 471/04 מילגרום ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים). 17. כפי שהובהר בראשית הדברים, העתירה דנן איננה מחייבת את בית המשפט להכריע לגופן במחלוקות שנפלו בין הצדדים, אלא לבחון אותן אחת לאחת, כדי לקבוע האם מדובר במחלוקות המצדיקות מתן רשות לערער. מספר עניינים עיקריים שנויים במחלוקת בין הצדדים, כעולה מהאמור לעיל, נסקור את המחלוקות הללו אחת לאחת, תוך ניסיון לבחון האם הן ראויות לבחינה נוספת בפני המועצה הארצית, לאור הקריטריונים שנקבעו בפסה"ד ועד שכונת עין כרם הנ"ל. תיקון מס' 4 לתמ"א 18 18. ס' 7.2 לתיקון 4 בתמ"א 18 קובע: "ניתן להפקיד תוכנית לתחנת תדלוק או לאשרה או ליתן היתר לפי ס' 8 להקמתה אף אם לא נקבעו בתוכנית מיתאר הוראות בדבר תחנות תדלוק, ולא יהא צורך מחמת זה בלבד בשינוי תוכנית המיתאר המחוזית". 19. בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לפרשנותו של סעיף זה. ב"כ העותרת טוען כי הסעיף מתכוון למצבים בהם הייעודים שנקבעו בתוכנית מיתאר מחוזית, מאפשרים הקמת תחנת תדלוק, אך הדבר לא צוין בתוכנית במפורש. העותרת טוענת גם, כי בתמ"מ 3/21 צוינו הוראות בדבר הקמת תחנת תדלוק (בס' 7.3 בה), ולכן הוראות ס' 7.2 הנ"ל אינן חלות. מנגד, טענו המשיבים כי מכוח סע' 7.2 הנ"ל, לא היה מקום בשינוי תוכנית מיתאר מחוזית לצורך הקמת תחנת תדלוק. המשיבים טענו כי הפרשנות המוצעת על ידי העותרת בהקשר זה איננה סבירה - אין זה סביר כי ס' 7.2 הנ"ל נועד לחול רק בשטחים המיועדים לתחנת תדלוק כגון שטחים המיועדים לתעשייה, מסחר וכד'. לו לכך היתה הכוונה, היה הסעיף מנוסח באופן שונה, שעולה ממנו כי ההתייחסות היא רק לשטחים בהם ניתן להקים תחנות תדלוק. הפרשנות המוצעת אף עומדת בסתירה לחוק יסוד חופש העיסוק. 20. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי מחלוקת זו ביחס לצורך בשינוי תוכניות מיתאר מחוזיות על מנת להקים תחנות תדלוק, היא מחלוקת רחבת היקף, שמן הראוי שהמועצה הארצית תיתן עליה את דעתה. תמ"מ 2/3 ג' 21. ס' 11.2.3 לתמ"מ 3/2ג', קובע: "סטיות מתחום היער המותווה בתוכנית זו, הנובעות מהתנאים הטופוגרפיים של השטח וקנה המידה של התוכנית, תהיינה מותרות, ואין לראות בהן חריגה מתוכנית זו, והכול בתנאי שאין בכך שינוי מהותי ממאפייני השטח ומהוראות תמ"א/22". המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתייחסת לפרשנות סעיף זה. ס' 11.2.3 הנ"ל קובע מספר תנאים לכך שניתן יהיה לסטות מתחום היער המתווה בתוכנית. כך, על הסטייה לנבוע מתנאים טופוגרפיים או מקנה המידה של התוכנית; שלא יהיה בה שינוי מהותי ממאפייני השטח; ושהיא לא תחרוג מהוראות תמ"א 22. 22. העותרת טוענת כי התנאים לתחולת הסעיף לא התקיימו בענייננו, ועל כל פנים, לא חלה הוראת הסיפא לסעיף - שכן קיים שינוי מהותי ממאפייני השטח (כאשר מוקמת תחנת דלק בשטח המיועד ליער), ומשום שישנה חריגה מהוראות תמ"א 22. המשיבים טענו שהוראות הסעיף הנ"ל חלות, ומכוחן ניתן היה להקים את תחנת הדלק ללא שינוי של תוכניות המתאר. לטענתם של המשיבים, החריג שנקבע בס' 11.2.3 הנ"ל חל בשל התנאים הטופוגרפיים של השטח המיועד לתחנה (הטופוגרפיה בשטח היא תלולה מאוד), ובשל קנה המידה. על פי הטענה, קנה המידה של התוכנית הוא 1:20,000 והיא צבועה ידנית. רוחב התחנה על גבי התוכנית הוא 3 מ"מ, לא כל שטח התחנה הוא בתוך שטח היער, ומדובר באזור שהוא בשולי השטח המיועד ליער. 23. המחלוקת הראשונה בין הצדדים היא בשאלה האם הסטייה מתחום היער שהותווה בתוכנית, אכן נבעה מהתנאים הטופוגרפיים של השטח ומקנה המידה של התוכנית. אינני סבורה כי יש מקום למתן רשות ערעור ביחס לשאלה האם הסטיות מתחום היער נובעות מהתנאים הטופוגרפיים של השטח, ומקנה המידה של התוכנית. זאת, משום שבית המשפט איננו הגוף המקצועי הנכון לבחינתם של עניינים אלה. אף אם הגופים התכנוניים טעו ביחס אליהם - אין מדובר בנושא שהוא "חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה". לכן, אין מקום לתת רשות ערעור ביחס לנושא זה. 24. מחלוקת נוספת מתייחסת לתנאי נוסף בסעיף 11.2.3 הנ"ל בשאלה האם הקמת התחנה מהווה "שינוי מהותי ממאפייני השטח". בענין זה טענו המשיבים כי שטח התחנה הוא כ-6 דונם, מתוכם התחנה עצמה תהיה בשטח של 1.5 דונם בלבד, כאשר ביתר השטח חייבים בעלי התחנה לבצע נטיעות. לכן, אין בקיום התחנה משום שינוי מהותי ממאפייני השטח. 25. גם בעניין זה אין מקום לתת רשות לערער. השאלה האם קיומן של הנטיעות מסביב לתחנה, במקום שהוא תלול ושעל פי הטענה לא היה ניתן לנטוע בו יער אלמלא הקמת התחנה - מהווה שינוי מהותי ממאפייני השטח, בתחנה קטנה בכביש צדדי, איננה שאלה בענין משמעותי דייו, שניתן יהיה לקבוע לגביו כי קיימת הצדקה לתת רשות לערער. 26. התנאי האחרון אליו מתייחס ס' 11.2.3 הנ"ל, הוא כי הסטייה מתחום היער לא תהווה חריגה מהוראות תמ"א 22. העותרת טענה כי איסור זה מחיל בעקיפין את תמ"א 22 על תוכנית המיתאר תמ"מ 3/2ג'. לטענתה, הוועדה המחוזית התעלמה מהוראת הסיפא הזו של ס' 11.2.3, כאשר החלת תמ"א 22 דרך תמ"מ 3/2ג' היא מהותית ועקרונית. העותרת טענה כי לא ניתן היה לאשר את תחנת התדלוק במקום לאור הוראות תמ"א 22. מנגד, המשיבים טענו כי יש לפרש את הוראת הסיפא לסעיף 11.2.3 בצורה שונה. לטענתם, תמ"א 22 קדמה לתמ"מ 2/3ג'. לטענת המשיבים, התנאי האחרון חל באותם מקרים בהם תמ"א 22 קבעה כי השטח מיועד ליער עתידי, ובעקבותיה קבעה תמ"מ 3/2ג' את השטח ליער. במקרה כזה - כך נטען, הסטייה מהוראות תמ"מ 3/2ג' היא מוגבלת, שכן יש תוכנית ברמה גבוהה יותר (תמ"א 22), שייעדה את השטח ליער. אולם בענייננו, מאחר שתמ"א 22 לא קבעה כי בשטח דנן יהיה יער, והדבר נקבע מלכתחילה רק בתמ"מ 3/2ג', אין תחולה לסיפא של הסעיף. 27. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי שאלת פרשנותו של סעיף זה, ותחולתה של תמ"א 22 על תמ"מ 3/2ג', היא שאלה חשובה, שמצדיקה מתן רשות ערעור. תמ"א 22 28. להלן נבחן את טענות הצדדים ביחס לתמ"א 22 - בהנחה שהסיפא של סעיף 11.2.3 מחילה הוראות אלה על סטיות מתחום היער שבתוכנית. ס' 9ב' לתמ"א 22 קובע: "בשטחים המיועדים ליער נטע אדם מוצע, או יער טבעי לטיפוח או יער פארק מוצע, או נטיעות בגדת נחלים, יותר שינוי ייעוד עד עשירית משטחו של כל יער כאמור, על פי תוכנית שתאושר על ידי ועדה מחוזית לתכנון ובניה. שינוי ייעוד שמעל העשירית הנ"ל ועד רבע בלבד משטחו של כל יער כאמור, טעון אישור של המועצה הארצית לתכנון ובניה, או ועדת משנה שמונתה לשם כך". 29. המשיבים טוענים כי שינוי הייעוד בענייננו הוא בשטח שאינו עולה על עשירית משטח התוכנית (שכן השטח הכולל המיועד ליער על פי התוכנית הוא 120 דונם). לכן, ניתן היה לשנות את ייעוד היער בתוכנית שהוועדה המחוזית אישרה אותה. העותרת חולקת על כך כי שינוי הייעוד מתייחס לעשירית משטח ו של היער. 30. אני סבורה כי אף אם נפלה טעות בענין זה - אין בכל כדי להצדיק מתן רשות ערעור למועצה הארצית. שינוי מס' 1 לתמ"א 22 31. העותרת מפנה גם להוראת ס' 9א' לתמ"א 22 שהוכללה בתמ"א במסגרת שינוי מספר 1 בה. סעיף זה קובע: "מבלי לגרוע בכל הסמכויות של הוועדה המחוזית והמועצה הארצית, לפי הענין, לאשר תוכניות כאמור בס' 9ב', ניתן יהיה לשנות את ייעודם של שטחים המיועדים ליער נטע אדם מוצע או יער פארק מוצע בתוכנית מחוזית או בתוכנית מקומית שבסמכות הוועדה המחוזית, בכפוף למטרת התוכנית ובלבד שיתקיימו התנאים הבאים: (א) התוכנית המשנה את ייעודו של יער תכלול חטיבת קרקע רציפה נוספת (להלן קרקע חלופית), ששטחה לא יפחת משטחו של היער אשר ייעודו משתנה. חטיבת הקרקע תהיה מיועדת ליער לסוגיו. הקרקע החלופית וסוג היער בה, ייבחנו בין השאר ביחס לערכיות השטח, הפוטנציאל למימוש יער על פי סוגיו, ולאחר התייעצות עם קק"ל... (ה) לא תופקד תוכנית כאמור בס' 9א אלא אם קבלה הסכמה של המועצה הארצית או ועדת משנה שמונתה לשם כך, לאחר התייעצות עם קק"ל". 32. העותרת טוענת כי יש להחיל את ההוראות הללו על תחנת התדלוק בענייננו. לכן, ומאחר שהתחנה נועדה לקום על שטח יער, ומכיוון שלא הוצעה קרקע חלופית, ולא התקבלה הסכמה של המועצה הארצית - לא היה מקום לאשר את התוכנית, ויש מקום לתת לה רשות לערער על ההחלטה שבה נדחתה בקשתה למתן רשות לערער. המשיבים טוענים כי יש לפרש את הוראת ס' 9א' הנ"ל, כך שהיא איננה שוללת את הסמכויות שהיו לוועדה המחוזית (כפי שצוין ברישא של הסעיף). כלומר, לשיטתם של המשיבים, ס' 9א' חל רק במקום בו שינוי הייעוד של השטחים המיועדים ליער, הוא שינוי של למעלה מעשירית של שטח היער. לכן, סעיף זה כלל איננו חל בענייננו. 33. אם מתקבלת פרשנות המשיבים לסעיף הנ"ל, התוצאה היא כי אף בהנחה שהוראות תמ"א 22 מוחלות בעקיפין דרך תוכניות המיתאר המחוזיות, אין בהן כדי לשלול את אישור התוכנית בדרך בה היא אושרה - שכן לא היה צורך בהתייעצות עם המועצה הארצית, ואף לא במתן קרקע חלופית. אם לעומת זאת תתקבל הפרשנות המוצעת על ידי העותרת - פירוש הדבר יהיה שככל שיש להחיל את הוראות תמ"א 22 (בעקיפין, דרך תוכניות המיתאר) - הרי תנאי ס' 9א' לא התקיימו (על כך אין מחלוקת). במקרה כזה תעלה השאלה מהי הפרשנות הנכונה של תמ"א 18 תיקון 4, והאם מכוח הוראה זו, היה מקום לשנות את תוכנית המיתאר אם לאו. 34. אם יקבע כי תמ"א 18 תיקון 4 (ס' 7.2 שהובא לעיל), אינו פוטר מתיקון תוכנית המיתאר המחוזית בנסיבות דנן, כי אז יהיה מקום לבחון האם סטיית היער המותווה בתוכנית מהווה סטייה מהוראות תמ"א 22 - בהתאם להוראות ס' 11.2.3 לתמ"מ 3/2ג'. כאמור, לצורך הכרעה בשאלה זו, נדרשת הכרעה בשאלת הפרשנות הנכונה לשינוי מס' 1 לתמ"א 22. האם יש מקום למתן רשות לערער? 35. אני סבורה כי שאלת הפרשנות הנכונה לשינוי מס' 1 לתמ"א 22, והפרשנות הנכונה של תיקון 4 לתמ"א 18, הן שאלות עקרוניות בעלות השלכה רחבה, שיש בהן כדי להשליך על תחנות דלק רבות אחרות בארץ. השאלה באילו נסיבות מותר לוועדה מחוזית להחליט על הקמת תחנת דלק, ובאילו תנאים מותר להקים תחנת דלק על שטח יער - הן שאלות שחשיבותן איננה מתייחסת רק למקרה דנן - אלא עשויה להשליך על מקרים אחרים בעתיד. 36. כפי שהובהר לעיל, המחלוקות העיקריות בין הצדדים נוגעות בעיקרן לפרשנותן של שתי תוכניות מיתאר ארציות - תמ"א 18 ותמ"א 22, ולהשלכה שלהן על כוונה להקים תחנת דלק באזור שהוא - לפחות בחלקו - אזור שיועד ליער. אף אני סבורה כי מן הראוי כי התוכניות הללו יפורשו באופן אחיד על ידי כל הוועדות המחוזיות, ולכן מן הראוי כי המועצה הארצית תיתן את דעתה ביחס למחלוקות בין הצדדים, ותקבע מהו האופן הנכון לפרש את התוכניות, בגדרי המחלוקות הללו. החלטה כזו תשליך כמובן על פרשנות התוכניות על ידי כל הוועדות המחוזיות, היינו תהיה לה תחולה "כלל ארצית". במסגרת החלטה כזו, תביע המועצה הארצית, שהיא הגוף שהורה על עריכת תוכניות המיתאר הארציות, ושהגיש אותן לממשלה (ר' ס' 50-53 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה -1965) את עמדתה ביחס לפרשנותן. זאת ועוד - המחלוקות נוגעות בין היתר לשאלה של מידת התערבותה של המועצה הארצית עצמה במקרים של הקמת תחנות תדלוק באזורי "יער", ולשאלת הצורך בהסכמתה או אישורה של המועצה הארצית. 37. עוד יצוין כי לאור הלכת ועד שכונת עין כרם נדונה בפסיקה השאלה האם יש להבחין בין שאלות משפטיות שככלל יש להעבירן להכרעה של בית המשפט, לבין סוגיות של מדיניות תכנונית, שאותן מן הראוי להעביר להכרעתה של המועצה הארצית. בהקשר זה נקבע בענין גומעה כי : "אף על פי שזכות הערעור נתונה לבעל דין בעתירה מנהלית גם בשאלות של מדיניות תכנונית , אילו סברתי שהעתירה מעוררת מחלוקת בענין מדיניותן של רשויות התכנון, הייתי מן הסתם מעדיף את האפשרות של ברור נוסף של המדיניות במסגרת של המועצה הארצית (בהנחה שאמנם מדובר במדיניות שיש לה חשיבות רבה ובמיוחד השלכה רחבה מעבר לגבולותיה של תכנית מסוימת). הטעם לכך הוא שבתי המשפט לרבות בית המשפט העליון מסייגים מאוד את היקף ההתערבות שלהם בשיקולי המדינות של מוסדות התכנון. לעומת זה, בהקשר לסוגיית משפט, משפט הבכורה מסור לגופי השפיטה, ובכגון זה בתי המשפט יכולים להפוך את החלטות מוסדות התכנון על פניהן". 38. ההבחנה בין "שאלות משפטיות" לבין "עניינים תכנוניים" איננה תמיד ברורה וחדה. יחד עם זאת, וכפי שהובהר לעיל, אני סבורה כי במקרה דנן, השאלות בהן יש להכריע הן בעיקרן שאלות של מדיניות תכנונית, הנובעות בין היתר מפרשנותן של תוכניות מיתאר ארציות. הגוף המתאים להכריע בשאלות כאלה הוא המועצה הארצית, מה עוד שכאמור חלק מהשאלות נוגעות למחלוקת לגבי ההיקף הנדרש של התערבותה של המועצה הארצית באישור הקמת תחנות תדלוק באזורים שנועדו ליער. 39. המשיבים בתשובתם לעתירה, ביקשו להסתמך על פסק דינו של כב' השופט ורדי בעתירה הקודמת. באותו ענין קבע בית המשפט כי "בענייננו מדובר בתכנית נקודתית לגבי הקמת תחנת דלק על כביש אזורי שאיננה ענין בעל השלכה רחבה או בעל חשיבות כלל ארצית, כשקיימות תחנות דלק נוספות באזור ואף על כביש זה..." המשיבים טענו כי דברים אלה יפים גם למקרה שבפנינו. 40. אינני סבורה כי יש לקבל את הטענה. הטעמים העומדים בבסיס העתירה שבפני, הם שונים מאלה עליהם בססה העותרת את העתירה הקודמת, שנדונה בפני כב' השופט ורדי. מפסק הדין של כב' השופט ורדי עולה, כי העותרת טענה שם כי התכנית אינה עומדת בדרישות תמ"א 18 מבחינת דרישת המרחקים המזעריים בין תחנת הדלק לצמתים. העותרת אף טענה כי הקמת תחנת התדלוק במקום המוצע, תהווה מפגע בטיחותי וסביבתי חמור (בעמ' 1 לפסק הדין). פסק דינו של כב' השופט ורדי ניתן בהקשר של טענות אלה, וביחס אליהן הוא קבע כי אין מקום למתן רשות לערור למועצה הארצית. בענייננו, כאמור, מתעוררות שאלות אחרות. 41. לכן, מן הראוי שהמועצה הארצית תיתן דעתה לשאלות ההבאות - האם בנסיבות המקרה דנן, יש מקום בשינוי תוכנית המיתאר המחוזית לצורך הפקדת תוכנית לתחנת תדלוק - לאור ס' 17.2 בתיקון 4 לתמ"א 18? האם הוראות תמ"א 22 חלות על תמ"מ 3/2ג', מכוח הסיפא לס' 11.2.3 בו? והאם הוראת ס' 9א' לשינוי מס' 1 בתמ"א 22, חלה רק מקום בו שינוי הייעוד של השטח שיועד ל"יער נטע אדם", מתייחס לשינוי העולה על עשירית משטח היער, או שההוראה חלה על כל שינוי ייעוד של שטח כזה. יובהר כי רשות הערעור ניתנת בשאלות אלה, ובהן בלבד. 42. אינני סבורה כי בנסיבות הענין מן הראוי לשלול את האפשרות של העותרת לערער בשל טענות הסף שהועלו על ידי ב"כ המשיב 6 - אני סבורה כי הדיון בשאלות העקרוניות הוא חשוב כאמור לא רק עבור הצדדים דנן אלא עבור צדדים נוספים, ולכן יש לאפשר את קיומו, גם אם העותרת הגישה את העתירה הנוכחית בשיהוי של יום אחד לעומת המועדים הקבועים בתקנות, וגם אם העותרת לא גילתה בעתירה הקודמת את היותה מתחרה בתחנה דנן. לכן, אני מקבלת את העתירה במובן זה שניתנת רשות לערער בנושאים שצוינו בס' 41 לעיל. מאחר ולא הכרעתי בטענות הצדדים לגופן, ולאור המועד בו הוגשה העתירה - אינני עושה צו להוצאות.רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור